אור ברסלב

ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק

סימן רמה

סימן רמד

ס"א ואם התנו וכו' פרש"י בספ"ק דע"ז דהא לא קיבל עליה ישראל עבודה בשבת ואין הנכרי שלוחו ובספר התרומה סימן קמ"ז כתב אם התנו מתחלה קודם שקנה השדה שלא יהא לו חלק בשדה ביום השבת כי אם לגוי זה ועיין ב"י דבחדלו מחתא מחתינהו לפרש"י וסה"ת והפרמ"ג בא"א סק"ב עמד בזה ולפע"ד כל אחד פירש לפי ענין דמיירי רש"י קאי להדיא אישראל וגוי שקבלו שדה בשותפות באריסות דבלא"ה אין לישראל חלק בגוף השדה ותרוייהו רק שכר עבודתם נוטלים משדה הנכרי א"כ כי התנו מעיקרא נוטל הגוי שכר טרחו בשבת מן בעל השדה לא משותפו ישראל ואינו שליחו של ישראל כלל ובזה ודאי א"צ לפרש שלא יהא לישראל חלק בשדה ביום שבת רק די להתנות שהגוי יטול נגד שבת ובספר התרומה שם קאי להדיא אאם קנו שדה בשותפות בזה לא סגי לומר דמשום דהתנו אין הגוי שלוחו של ישראל דמ"מ עובד הגוי בחצי שדה של ישראל בשבת ואף דגוי נוטל הפירות בעד עמלו בשבת חלק שביעית וכה"ג מ"מ הוי עושה שליחות ישראל בשכר וישראל קבע מלאכתו בשבת כשהתנה מעיקרא שיטרח הגוי בשבת ויטול כנגדו בפירות וזה אסור גם באריסות וכמבואר בסימן רמ"ד בב"י ומג"א סקח"י ובסה"ת סימן קמ"ה דאריסות בשדה שרי משום דכשירצה יעשה וכשירצה ימנע וא"כ הכא דקובע מלאכתו בשבת ה"ל לאסור אף דנוטל פירות בעד יום השבת כיון דאין כל מלאכת השדה מוטל על הגוי רק ביום השבת ובחול מוטל על שניהם וע"כ הוצרך בסה"ת לומר דהותנו מעיקרא שלא יהא חלק לישראל בגוף השדה בשבת כלל אלא דמ"מ י"ל כמ"ש הב"י אף דלא פירש בהדיא שלא יהא לישראל חלק ביום השבת בהשדה רק שיטול הגוי נגד עמלו בשבת ממילא הכי הוי כיון דמעיקרא אדעתא דהכי קנו אבל כל אחד פירש יפה לפי ענינו.

ס"ב היכא שהתנו מתחלה וכו' וביו"ד סימן רצ"ד סי"ג כתב דאם התנו מתחלה שהעכו"ם יאכל שני הערלה וישראל אוכל ג"ש משני היתר כנגד שני הערלה הר"ז מותר ובלבד שלא יבאו לחשבון כיצד כגון שיחשוב כמה פירות אכל העכו"ם וכו' ודברי המחבר סותרין זא"ז ועיין במשבצות סק"ב ולענ"ד החליק מבואר דהכא מפורש בס"א דהתנו שיהא שכר השבת לעכו"ם אם מעט ואם הרבה א"כ מה דנתרצה אח"כ לחלוק בשוה מתנה בעלמא הוא ומתחלה הותנה בפירש על פי הדין אבל ביו"ד לא הזכיר בתנאי אם מעט ואם הרבה רק שעכו"ם יאכל שני הערלה וישראל אוכל ג"ש משני היתר דזה יש לפרש שהעכו"ם יאכל בשני הערלה הוא רק לענין זמן האכילה אבל לא אם מעט ואם הרבה דזה ימלאו זה לזה ויש לפרש ג"כ דכונתם אם מעט ואם הרבה ע"כ אם לא באו לחשבון הרי כונתם באמת אם מעט ואם הרבה אבל כשבאו לחשבון אגלאי למפרע דכונתם רק על זמן האכילה וזה אסור ואפשר לכוין זה ג"כ בלשון הרמב"ם שכתב בפ"י מהמ"א אם התנו כזה אסור דכונתו דוקא כזה התנאי שכתב מתחלה שהעכו"ם יאכל שני הערלה ולא פרשו אם מעט ואם הרבה אזי אם באי לחשבון כמה אכל כבר העכו"ם אסור אבל אם פרשו מתחלה אם מעט ואם הרבה לא אכפת לן כשיבאו אח"כ לחשבון וע"כ בהלכות שבת פ"ו פירש הרמב"ם כלשון המחבר כאן שיאמרו מתחלה אם מעט ואם הרבה ולא כתב דאם באו לחשבון אח"כ דאסור ובשדה אף דלא פירש להדיא בתנאי אם מעט ואם הרבה מ"מ ע"כ כונתם כן הוא דהא אין השכר נפרד לעצמו בכל שבת אלא בזמן בישול התבואה באין ליטול שכר עבודתם ושכר שבת היינו שכר עמלך בשבת כמבואר בסה"ת ובב"י וא"כ ע"כ הכונה אם מעט ואם הרבה רק מחמת דמיירי ג"כ בתנור ומרחץ ורחיים וברמב"ם במלאכה וסחורה ע"כ פירש אם מעט ואם הרבה ובאמת אפילו לא פרשו תחלה רק אח"כ עכו"ם נטל שכר שבת אם מעט ואם הרבה אגלאי למפרע דכונתם בתנאי על אופן זה היה ואין כונת הרמב"ם ומחבר שמוכרח לפרש מתחלה בתנאי אם מעט ואם הרבה דזה לא נזכר בגמרא שצריך לפרש כן להדיא רק הכונה שהתנאי יהיה על כונת אופן זה אם מעט ואם הרבה וע"כ הכל לפי הענין אם בחלוקתן באו לחשבון דאגלאי למפרע דלא על כונה זאת הותנו אסור ואם לא באו לחשבון אגלאי דכונתן אם מעט ואם הרבה אבל כשפירשו מתחלה אם מעט ואם הרבה חזינן דתנאי על אופן זה היה ומה לנו אם בלב לא כיונו לזה דברים שבלב לא הוי דברים ואולי כונת הרמב"ם אם הותנו כזה היינו שהיה התנאי באופן שאפשר להסכימו עם החשבון שאח"כ וע"כ לא כתב אם התנו כן וגם מדויק מ"ש הרמב"ם כמה אכל דמשמע דקאי אלשעבר עיין במשבצות ולפמ"ש א"ש הכל בס"ד.

תוכן העניינים

ערך שי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה