ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
סימן רמד
במג"א סק"ח בשל רבים ליכא חשדא עיין בפרמ"ג דר"ל דה"ד היכא די"ל חזקה לא שביק התירא ועביד איסורא ולפ"ז במרחץ יש חשש גם ברבים אמנם ע"כ ל"ל כן דא"כ מה פריך בע"ז דף כ"א ע"ב בהא דארשב"ג לא ישכיר מרחיצו לנכרי אבל שדהו לנכרי שרי דאריסותי' קעביד מרחץ נמי אמרי אריסא אריסיתי' קעביד עיי"ש ומה קושיא בשלמא מרחץ דכל יום יש ריוח חדש יחשדהו שהגוי שכור אצלו ליום אבל בשדה דיכול לעבוד בחול מהיכי תיתי יחשדוהו דעביד איסורא לשכור שכירי יום על שבת וחזקה דלא שביק התירא ועביד איסורא ועכצ"ל דגם בשדה יש חשד שהיה מוכרח ליקח שכירי יום על שבת דלא היה מצוי לו בחול כ"כ בזול כיון דשאר יהודים ג"כ שוכרים או דהזמן חרישה או קצירה עוברת וכה"ג יש הנאות טובא בכל מלאכות ול"ש חזקה דל"ש התירא ולפמ"ש בחתם סופר חא"ח סימן נ"ט דדעת הרמב"ם בפיה"מ ספ"ק דע"ז דאינו חושש כלל לחשדא דישראל רק שהגוים יחללו ה' ויאמרו ישראל לא מנטרי שבתא משמע דס"ל דישראל לא יחשוד אותו דידין אותו לכף זכות רק משום ח"ה דגוים עיי"ש דמכח זה יצא לידון בדבר חדש בזמנינו בארצות הקרום דע"כ מסיקין ע"י עכו"ם סברי דכך שמירת שבת רק ישראל לא יעשה עיי"ש דלפ"ז י"ל קושיות הגמרא דלגבי נכרים ודאי ליכא לחלק מצד חזקה דלא שביק התירא לא יחשדו אבל דברי החת"ס תמוהין במחכ"ה דהא ז"ל הרמב"ם בפירש המשנה ויכנסו בו הנכרים ויאמרו רחצנו במרחץ פלוני היום ובזה יש חלול השם למי שישמע זה וא"י שהוא שכור אצלו לזמן עכ"ל ואם משום חלול השם דגוים חייש למה הוצרך לומר למי שישמע זה הא סגי לחוש לנכרים הרוחצים דעדיף ראיה משמיעה ועכצ"ל דהיינו מי שישמע היינו הישראלים ישמעו מהנכרים ועכצ"ל כן דאל"כ תקשי קבלנות בתלוש בבית נכרי דקי"ל דשרי משום דאינו מפורסם שהוא של ישראל והרי הקבלן גופא יודע וכן במקבלי קבילת מחוץ לתחום הא איכא ח"ה דנכרים ויש ליישב דהקבלנים דיודעים האמת דקבלנים הם ליכא ח"ה וכן במרחץ הרוחצים סתמא ידעו ששכיר אצל הנכרי רק השומע לא ידע אבל הרוחצים דיראו דאין הישראל במרחץ לשמור השכירות יבינו דהשכירות של הנכרי גם י"ל דחלול השם לא שייך רק מפורסם לרבים בשווקים ורחובות ודו"ק.
ס"א בהג"ה ואפילו דר בין העכו"ם יש לחוש לאורחים הבאים שם כתב הטו"ז סק"ג שזה סותר למ"ש בהג"ה סימן רמ"ג ס"ב במרחץ והנו"ב ח"א סימן י"ב תמה דא"כ סותר נמי למ"ש המחבר ברמ"ג ס"ב במרחץ דיש מנהג רוב אנשי אותו המקום להשכירם מותר דהא יש לחוש לאורחים שיבאו ממקום דאין המנהג להשכיר ולא ידעו מנהג אותו המקום וע"כ כתב דמיירי שהמרחץ אינו ברשות ישראל רק מתוך שרוחצים בו בחול יודעים בו שהוא של ישראל ויחשדהו בשבת ששכר את הנכרי וא"כ אורחים שיבאו לא ידעו כלל שהמרחץ של ישראל וליכא חשדא כלל כן תמצית דבריו ומסתימת לשון המחבר והפוסקים משמע דמותר בכל גווני כשמנהג אותו המקום להשכיר וכן דברי הרמ"א דלעיל בסימן רמ"ג ס"ב מיירי כשהמרחץ בבית ישראל שרי אם אין רוחצין רק אותן שבביתו ולא חייש לאורחים ולפמ"ש בפירש המשנה לרמב"ם ספ"א דע"ז דהחשש במרחץ שיאמרו הנכרים רחצנו היום במרחץ של פלוני וישמעו ישראל עיי"ש לפ"ז מה יועיל אם המרחץ אינו עומד בבית ישראל דמ"מ ישמעו האורחים שהנכרים יאמרו רחצנו במרחץ של פלוני ישראל ודוחק לומר כיון דמנהג המקום להשכיר אין המרחץ נקרא רק על שם השוכרו ולא יאמרו רחצנו במרחץ של פלוני הישראל אכן לפמ"ש לעיל בסימן רמ"ג י"ל דלא חיישינן לחשד הבא מפי נכרים רק ביש רגלים לדבר וא"כ בשלמא לבני אותו המקום דידעו דהמרחץ של פלוני יש חשש שיראו הנכרים יוצאים מהמרחץ ויאמרו רחצנו דלזה יש רגל"ד ומה שיאמרו במרחץ פלוני בלא"ה ידוע אבל לאורחים דאין ידוע דהמרחץ של פלוני רק מפיהם של נכרים ולזה ליכא רגלים לדבר ולא חיישינן
אמנם לסברת התו"ש הנ"ל דלא ירד לחלק בכך ל"ל כדברי הנו"ב דמה בכך שהמרחץ אינו בין הישראלים מ"מ ישמעו נכרים יאמרו רחצנו במרחץ של פלוני ולא חלקו אם הישראלים נקראים בשמות נכרים אם לא אמנם לפי סברתו י"ל בלא"ה קושיות הטו"ז והנו"ב דמבואר בספר היקר הנ"ל דבמרחץ חיישינן לאמירת העכו"ם משום שנקראת על שמו ביותר אבל בבנין בית מותר בחוץ לתחום ולא חששו שיראו הנכרים ויאמרו בפני ישראל כיון דלא נקרא על שם ישראל כל כך כמרחץ דנקרא על שמו בבירור עיי"ש ועיין במג"א לקמן סימן רנ"ב סק"י דשם הישראל נקרא עליו היינו שם הישראל הידוע היינו שם בעליו ולא שם ישראל סתם וכמ"ש הפרמ"ג כאן באשל אברהם סקי"ג ובש"ע של הגאון ר"ז ז"ל בקו"א והנה במרחץ דאין ישראל רוחץ בשבת ליכא חשש רק משום עכו"ם אשר יאמרו רחצנו במרחץ פלוני וכנ"ל והוא משום דנקרא על שם ישראל בעליו ביותר ומפורסם יותר לרבים לכן חששו אף לאמירת נכרים ואם כן י"ל תינח לאנשי אותו המקום ידוע יותר ומפורסם הרבה בעל המרחץ ביחוד אבל לאורחים דאינו ניכר ומפורסם כל כך בעל המרחץ ואף כשישמעו שם פלוני כמה יוסף איכא בשוקי א"כ לא גרע מבנין בית דחוץ לתחום דלא חששו משום אמירת נכרים ואם כן א"ש הכל בלא סתירה דכאן יש לחוש לאורחים שיראו בנין הבית בעצמם שפיר חייש אבל לעיל במרחץ ותנור ליכא חשש רק לאמירת עכו"ם וישראל ישמע מפיהם ולא חששו רק משום שנקרא על שם בעליו ביותר ומפורסם הרבה לבני המקום אבל כשמנהג אותו מקום להשכיר דליכא חשש רק לאורחים דלהם אינו ידוע ומפורסם כל כך שם בעל המרחץ לא חששו לשמיעתם מפי הנכרים כמו בבנין חוץ לתחום ולכן גם הרמ"א לעיל במרחץ כשרוחצים רק בני ביתו לא חייש לאורחים וא"ש הכל בס"ד.
אמנם ק"ל על סברת התו"ש דא"כ מה פריך בע"ז מרחץ נמי אמרי אריסא אריסותיה עביד דהא מפורש שם הטעם דלא ישכיר מרחיצו לנכרי דנקראת על שם ישראל ונימא שאני מרחץ דנקרא יותר על שם הישראל משדה חששו יותר וצ"ל כיון דאין ידוע שרוחצין בו בשבת רק עפ"י שמיעה מעכו"ם ליכא חשש מראית עין יותר מן שדה דרואין ישראל בעצמן אף דאינו נקרא על שם ישראל כמרחץ.
ס"ו מג"א סקח"י דל"ש כאן שכר שבת וכו' צ"ע ממהרי"ק שמ"ח שבהג"ה לקמן סי' ש"ע ס"ב דאם מתחלה לא שכרה אדעתא דהכי וכו' דהתם נמי אין הגוף שלו וכשהשכיר לאחר לא נשאר לו כלל ואף דנשאר לו בית אחר ה"נ נשאר לו ימות הבנין והתם מיירי שהשכיר לשני על זמן דא"י לסלקו תו"ז כמ"ש פרמ"ג שם וכ"מ מסתימת רמ"א ומהרי"ק מדלא מצא איסור רק אם שכרה תחלה גם ע"ד חברו.