אור ברסלב

ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק

סימן רמג

הלכות שבת סימן רמב

לא ישכיר אדם מרחץ בשבת בפירש משניות לרמב"ם ספ"א דע"ז כתב דהחשש שיכנסו בו הנכרים ואומרים רחצנו במרחץ פלוני היום ובזה יש חלול השם למי שישמע זה ואינו יודע שהוא שכור אצלו לזמן קצוב בדמים ידועים עכ"ל הנה מבואר דלא כהמג"א בסימן זה סק"ד דהחשש שיראו העשן יוצא וכבר תפס עליו בעל תו"ש בזה ועיין בספר היקר להמחבר תו"ש שכתב דלפ"ז במרחץ גם חוץ לתחום אסור כיון דהחשש שישמעו מעכו"ם דלא כב"ח עיי"ש אלא דקשה הא בבנין חוץ לתחום מותר דלא חיישינן רק לישראלים רואים כדאיתא במ"ק דף י"ב ולקמן סימן רמ"ד וכמ"ש המג"א בסק"ד והספר הנ"ל נדחק דבמרחץ מיקרי טפי שם ישראל עליו ואינו מספיק ונלע"ד דה"ט דלא חיישינן במקום שאין יהודים רואים דמשום אמירת עכו"ם לא יבא לחשדא וח"ה דפיהם דיבר שוא ואינם נאמנים אצל הכל אמנם מבואר בתשובות הרשב"א סימן ר"ד ובשו"ת מהר"ם לובלין דהיכא דיש רגלים לדבר קצת גם קטן ועכו"ם נאמנים דמוכח מלתא והוי רק גילוי מלתא בעלמא עיי"ש וא"כ בשלמא בבנין ליכא רגלים לדבר ואי דיבואו האומנים וכלי אומנתם בידם ויאמרו מבנין ביתו של פלוני באנו הלא נוכל לשאול אותם אם שכורי יום הם דהפה שאסר הוא הפה שהתיר וכמ"ש בטו"ז ביו"ד סימן מ"ח סקי"ט עיי"ש ואם יבאו נכרים אחרים ויאמרו ראינו היום בונים בנין פלוני בזה אין רגלים לדבר ולא חששו חכז"ל דאינו דומה שמעיה לראיה אבל במרחץ יראו הכל שנכרים נכנסים למרחץ ויוצאים מהמרחץ והכרת פניהם ענתה בהם שהזיעו ורחצו ודרך להוביל מאניה לבי מסיתא כדאיתא בב"מ דף מ"א עיי"ש וא"כ רגלים לדבר טובא יש ומוכחא מלתא וא"כ יש חשד גם ע"י עכו"ם ואולי אם המרחץ רחוק מחוץ לתחום אין כאן רגלים לדבר דאין ישראל רואה הנכרים נכנסין ויוצאים להדיא וגם לרמב"ם דנתן הטעם במרחץ שעכו"ם יצאו ויאמרו רחצנו במרחץ של פלוני היינו אם המרחץ תוך התחום ושכיחי ישראל מבחוץ רואים נכרים נכנסין ויוצאין ממרחץ ומאנייהו בידיהו וניכר הרחיצה בהם והוי רגלים לדבר טובא וכן מסתבר ועכ"פ דינו של רמ"א בסוף הסימן במרחץ בביתו של ישראל ואין רוחצין בו אלא שכני הדירה אמת דאין הטעם משום העשן כמ"ש המג"א אלא כהתו"ש דעכו"ם יאמרו רחצנו במרחץ פלוני ומ"מ באין רוחצים רק שכני הדירה דיודעים שהוא שכור לעכו"ם כשיצאו לחוץ. ויאמרו רחצנו במרחץ פלוני יאמרו על שם העכו"ם המחזיקו בשכירות דהא הם יודעים וגם כיון דאין רוחצים רק השכנים ל"ש שייראו אחרים כשיכנסו אלו לרחוץ רק השכנים ומפרט לפי הלשון שברמ"א דאין רוחצין במרחץ רק אותם שבבית"ו ואולי בכונה שינה מלשון הב"י שכתב דרוחצין בו שכני הדירה עיי"ש וה"ט עפימ"ש דנהי דרק שכנים רוחצין בו מ"מ כשיכנסו ויצאו יראו העוברים ושבים וישמעו שיאמרו רחצנו במרחץ פלוני ואף דעכו"ם הן כיון דרגלים לדבר ומוכחא מלתא טובא יאמינו דבריהם ואולי לא יפרשו שמושכר לפלוני ואף אם יפרשו י"ל דמ"מ מידי חשד לא יצא דשמא בשקר הגיד להם הבלן או הם משקרים ול"ל הפה שאסר הוא הפה שהתיר לפמ"ש הפר"ח ביו"ד ס"ס מ"ח להשיג על הטו"ז שם דהיכא דמהימן העכו"ם משום רגלים לדבר שמצאו מסמר בידו לא אמרינן הפה שאסר הוא הפה שהתיר דעל אמירת ההיתר שנמצא במקום פלוני ליכא רגלים לדבר עיי"ש וא"כ ה"נ על הרחיצה דיש רגל"ד כמ"ש לעיל יאמנו דברי העכו"ם משא"כ על מה שיאמרו שיודעים ששכיר המרחץ ביד הנכרי זה הוי רק דיבור וליכא רגל"ד ע"כ כתב רמ"א דאין רוחצים רק אותם שבביתו ויהודים אין להם דרך בשבת למרחץ ואין חשש רק שישמעו בשוק אח"ז הרחיצה מעכו"ם שרחצו היום ובזה ליכא תו רגל"ד ודו"ק ועמ"ש לקמן סימן רמ"ד דהחתם סופר הבין מרמב"ם הנ"ל דחייש לחלול השם דגוים וי"ל לפ"ז מה דפריך הש"ס שם לר לרשב"ג דוקא מ"ש שדה ממרחץ ולא אמתניתין שם די"ל דהא תוספת הקשו איך לרשב"ג אמרינן בשדה דארוסיתי' עביד הא רשב"ג אוסר ליתן כלים לכובס נכרי אמנם להר"ן ספ"ק דע"ז דכ' דהמון עם מחזי להו קבלנות כשכיר יום ואינם מבחינים לחלק רק אם נוטל חלק בפירות לק"מ אלא דמ"מ קשה הא בביתו של נכרי מי יודע אם כלים של ישראל הן וצ"ל דמ"מ נכרים ובני ביתם יודעים ואם הכל יתנו להם קבלנות לביתם יאמרו הנכרים ישראל לא מנטרי שבת כצ"ל לרשב"ג ואנן לא חיישינן רק לחשדא דישראלים וא"כ י"ל בשדה ידונו לכף זכות דודאי אריס הוא דחזקה ל"ש התירא דיכול לעשות בחול אבל במרחץ יש ריוח כל יום רק לרשב"ג דחושש לח"ה דגוים הם ודאי לא ידונו לכף זכות.

תוכן העניינים

ערך שי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה