ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
סימן קעט
ס"א ואם אמר הב לן ונברך וכו' בערבי פסחים דף ק"ג ר"י ב"א אקלע לבי רבא חזייה דבריך פה"ג אכסא קמא והדר בריך אכסא דברכתא ואישתי א"ל הא בריך מר חדא זימנא א"ל אנא עבדי כתלמידי דרב דהוי יתבי בסעודתא קאי עלייהו רב ייבא סבא א"ל הב לן ונברך לסוף אמרו ליה הב לן ונשתו א"ל הכי אמר רב כיון דאמריתו הל"ו איתסר לכו למישתו מ"ט דאסחותי דעתייכו פרש"י ואסור למשתי עד לאחר בהמ"ז ובפרק כסוי הדם דף פ"ו ע"ב אר"ח מודה היה ר"י לענין ברכה שאינו מברך אלא ברכה אחת א"ל רבינא וכו' לרב אשי מ"ש מתלמידי דרב דר"ב ור"ח הוו יתבי בסעודתא קאי עלייהו רב ייבא סבא א"ל הב ליברך הדור א"ל הב לישתו א"ל רב ייבא סבא הכי אמר רב כיון דאמר הב ליברך איתסר ליה למשתי חמרא ה"נ כיון דאיטפל ליה לכסוי איחייב ליה לברכה ופרש"י כיון דאמר הב ליברך גליא בדעתיה דגמרא סעודתא ואסור לשתות עד שיברך לפניו שאינה מצטרפת לסעודה ראשונה ותוספת ורא"ש שם הקשו לפרש"י דע"פ דאסור למשתי בלא בהמ"ז דאין הנידון דומה לראיה דמייתי דמחויב לברך על שחיטת העוף משום דהכסוי הוי גמר מעשה הראשון כמו דהל"ו גמר סעודה ראשונה ואם כרש"י שם מה ענין זה לזה ועוד דאין היסח הדעת מזקיקו לברכה אחרונה על מה שאכל ושתה קודם שיאכל וישתה פעם אחרת דמה נ"מ בזה אם יאכל פ"א ויברך בהמ"ז על שני הסעודות דלא מצינו שיש חשש הפסק בין מעשה לברכה אחרונה עכת"ד אמנם מדאמר להו רב ייבא סבא אתסר לכו למשתי משמע אפילו בברכת פה"ג וכמ"ש הראב"ד הובא ברשב"א פרק כיצד מברכין דף מ"ב דלמה לא נטר להו אי מברכים עליה פה"ג א"ל ומנא ידע דאין דעתם לברך ונדחקו בזה גם בתוספת ורא"ש ולע"ד י"ל כיון דאמר הל"ו הרי גמר סעודתו ואיחייב בהמ"ז ואין מעבירין על המצות וכמ"ש רש"י ורשב"ם בע"פ דף ק"ג בד"ה על המזון שהוא בתחלה כיון דגמר סעודתו בההיא איחייב ברישא ואין מעבירין על המצות אמנם בשו"ת שאגת אריה ס"ס כ"ח השיג על הנ"י שכתב דאותם שמתעטפין בטלית גדולה כיון שאין דרך להתעטף אלא אחר כל המלבושים ושנתנו מקטרוהים בראשיהם מצות תפילין באה לפניו תחלה ומברכין עליהן תחלה לפי שאין מעבירין על המצות והש"א השיגו כיון דאינו מחויב ללבוש בגד עם ציצית רק כשלובש בגד בד"כ מחויב בציצית חשיב כדבר הרשות ולא אמרינן אין מעבירין עה"מ אלא בשני מצות אבל דבר הרשות אי מקדים ל"ל בה דהא מותר להניח המקטירן על ראשו קודם שמניח תפילין של יד ע"ש והנ"י צ"ל דס"ל דבשלמא מקטורן לגמרי רשות הוא משא"כ טלית נהי דאם ירצה שלא ללבוש רשאי השתא מיהת שלובש בגד בד' כנפות מחויב בציצית שייך בו אין מעבירין עה"מ וגם בארעא דרבנן מערכת אות א' הוכיח דאף היכא דאיכא דעדיפא מינה אין מעבירין מדאמרינן בע"פ דק"ה ע"ב דאם א"ל רק כוס אחד במו"ש מניחו לאחר המזון ומבדיל אח"כ ואמאי לימא חביבה מצוה בשעתה וליבדל מקמי סעודתא דהוי שעת הבדלה ע"ש והרי בהמ"ז אינו מחויב רק אם יאכל ורשות בידו שלא לאכול דמבואר שם בתוספת ורא"ש דע"כ מיירי שלא אכל עדיין ומ"מ ס"ל דשייך אין מעבירין ובברכ"י לעיל סימן כ"ה נמי הכי ס"ל ולפ"ז ה"נ אם מחויב לברך על מה שיאכל וישתה לפניהן י"ל אין מעבירין עה"מ כיון דאיחייב בבהמ"ז אין להעביר ולברך ברכה אחרת דגם בברכות שייך אין מעבירין כדמוכח מפרש"י הנ"ל וכמ"ש שם בארעא דרבנן אבל אם א"צ ברכה על מה שיאכל או ישתה הוי רשות לגמרי ול"ש אין מעבירין על המצות וע"כ שפיר א"ל רב ייבא סבא כיון דאסחו דעתייהו וצריכין ברכה לפני השתיה ממילא אפילו ברכה אסורין ותלי"ת מצאתי בקרני ראם בהגהות הר"ן בע"פ קצת עצה זאת וממילא הנידון דומה לראיה דמוכח שפיר דצריך לברך לפניו ולפ"ז אם כבר עבר ובירך פה"ג מותר לשתות ומתורץ פרש"י דלא סתרו דבחולין פרש"י עד שיברך לפניו דמשמע דאח"כ מותר לפני בהמ"ז ולפמ"ש א"ש דודאי אין להחליט האיסור שתיה לפני בהמ"ז אלא עד שלא ברכו לפניה כיון דבלא ברכה אסור לשתות ולברך א"א דאין מעבירין על המצות ושפיר אמר כיון דאמר הב ל"ו אסור לשתות כיון דא"א לברך ועד שיברך אסור לשתות ובאמת אם עבר ובירך מותר לשתות ושפיר פרש"י עד שיברך דאז מותר לשתות ואין משמעות כלל ברש"י דמותר לברך אלא דאחר הברכה מותר לשתות ועוד די"ל דאין כונת רש"י בחולין דלפני בהמ"ז מותר אלא כונתו דאסור לשתות עד שיברך לפניו וממילא כיון דא"א לברך לפני בהמ"ז ע"כ ימתין עד לאחריו ועיין פרישה פירש כן דברי רש"י עפ"י דרכו.
אלא נהי דלדינא אין סתירה בפרש"י מ"מ יל"ד למה ביאר בע"פ דאסור לפני בהמ"ז וכאן סתמו לכן נלע"ד לפמ"ש דמשום דאין מעבירין עה"מ הוא אם עדיין לא שתה כלל וצמא לשתות דמבואר לקמן סימן קצ"ז ס"ד בהג"ה שאינו מחויב בבהמ"ז מה"ת וכתב שם הא"ר הובא בשע"ת דאם שתה אעפ"י דעדיין צמא חייב בבהמ"ז מה"ת וא"כ לאחר שאמרו הל"ו ועדיין לא שתו ונמלכו עתה לשתות ליכא איסור משום אין מעבירין עה"מ כי עי"כ יעשו מצות בהמ"ז אן המובחר וכה"ג מבואר בח"צ סימן מ"ה ובתשובת מהרי"ק הובא ביד מלאכי ח"ג אות חי"ת דאם לצורך המצוה עצמה אינו רוצה לעשותה בשעתה רשאי ואין בזה משום חביבה מצוה בשעתה והנה רב ייבא סבא דא"ל דאתסר לכו למשתי דקשה דה"ל להמתין לראות אם יברכו פה"ג כמ"ש הראב"ד הנ"ל אלא מוכרח דגם בפה"ג אסור קודם בהמ"ז ואף דאם עדיין לא שתו אין איסור ל"ק כיון דקאי עלייהו י"ל דשפיר חזי דכבר שתו והנה בפסחים הגרסא בגמרא וברש"י כיון דאמריתו הל"ו אתסר לכו למשתי וע"כ פרש"י עד שיברכו בהמ"ז אבל בחולין הגרסא כיון דאמר הל"ו אסור למשתי דקאי אדעלמא דכ"ע כיון דאמרו הל"ו אסורין לשתות ולאו מלתא דפסיקא לאסור עד אחר בהמ"ז דאם עדיין לא שתה כלל רשאי כשיברך פה"ג ע"כ פרש"י בסתם עד שיברך לפניו וממילא מי שיש בו משום אין מעבירין אסור עד אחר בהמ"ז וכתלמידי דרב כיון שכבר שתו ומי שלא שתה עדיין דיכול לברך פה"ג לפני בהמ"ז אה"נ דישתה נמי לפני בהמ"ז ועיין תוספת מנחות דנ"ח ע"ב בד"ה וא"ד ובשו"ת רשב"א סימן בח"ר הובא בקיצור כללי הגמרא דהרבה סוגיות מתחלפות בגמרתנו והוי כלישנא אחרינא.
ולפ"ז מיושב לשון הטור גמר סעודתו ונטל ידיו מ"א אסור לאכול פרש"י עד שיברך בהמ"ז ולא נראה כן דהיסח הדעת אינו מזקיק ברכה אחרונה על מה שאכל אלא פירש אסור לשתות ולאכול עד שיברך עליו תחלה עכ"ל ויל"ד דפתח באיסור אכילה וסיים באיסור שתיה ואכילה וכן הקשה הפרישה ולפמ"ש א"ש דלפרש"י לאכול ודאי אסור כיון דגמר סעודתו אבל לשתות לא פסיקא לאסור לפני בהמ"ז דא"ל שתה עדיין ותאב לשתות מותר אף דהסיח דעתו מלאכול ונתחייב בבהמ"ז מ"מ רשאי להעביר ולהפסיק בשתיה כדי להתחייב בהמ"ז מן התורה ואפילו לפמ"ש ב"י דבנט"י הוי כהתחיל כבר בברכה ואסור להפסיק באכילה ושתיה מ"מ כדי לעשות מצוה מן המובחר רשאי להפסיק כיון דלא התחיל במצוה עצמה רק בהזמנה וכמ"ש בח"צ סימן מ"ה ושבו"י ח"ב ס"ל והטור דפירש אסור לאכול בלא ברכה שלפניו בזה שוין שתיה ואכילה ע"כ כתב אלא פירש אסור לשתות ולאכול.