אור ברסלב

ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק

סימן קעט

סימן קעט

ס"א להר"ר יונה אכילה שאני וכו' שכל שלא נט"י לא נסתלק לגמרי מאכילה וכתב באהע"ט דגם משתיה לא נסתלק אלא מיין אבל שאר משקים טפלים לאכילה אלא שלא מצא חבר לתר"י עיי"ש ופליאה בעיני כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דגמרא סייעיה דבחולין שם איתא להדיא כיון דאמר הב לן ונברך אסור למשתי חמר"א הרי דוקא חמרא אלא דבפסחים ליתא למלת חמרא וי"ל משום דשם הנוסחא אתסר לכו למשתי והם רצו לשתות יין ובחולין הגרסא אסור למשתי חמרא דקאי אדעלמא הוצרך לבאר למשתי חמרא ועוד נראה דבפסחים רבא סח ההיא עובדא ורבא ס"ל בפרק כיצד מברכין דף מ"ב סילק אסור לאכול ממילא הוי גמר סעודה גם לכל משקים כנט"י לדידן וע"כ ס"ל דכונת רב לאסור כל המשקים אבל למה דמסיק בברכות שם דלית הלכתא הכי אלא רק נטל ידיו אסור לאכול דבל"ז ל"ה סילק לאכילה רק לשתיית יין כמ"ש תר"י שם ע"ב בחולין פרשו כונתו דרב למשתי חמרא דבלא"ה ע"כ גם בפסחים אינו הלשון עצמו של רב דהא אמרו הכי א"ר כיון דאמריתו הללו אתסר לכו למשתי והרי רב לא דיבר עמהם לנוכח ואף דבחולין ובפסחים קאי על חד עובדא דרב ייבא סבא מ"מ הנוסחאות מתחלפות דהרבה יש כיוצא בזה כמ"ש תוס' במנחות דף נ"ח ע"ב בד"ה וא"ד כ"ש הכא דרבא פירש באופן שיסכים לשיטתו ובחולין הגמרא פרשו באופן שיסכים למסקנא דהלכתא ובזה י"ל דברי רש"י מה דבפסחים פירש דאסור למשתי עד שיברכו בהמ"ז ובחולין פירש עד שיברך לפניו דבחולין דאסר רק למשתי חמרא ומשום דשאר משקים טפלים לאכילה דלא נסתלק מאכילה עדיין ממילא א"צ לברך בהמ"ז דהא רשאי לאכול עוד וע"כ דיין אסור לשתות רק בלא ברכה שלפניו ובפסחים דרבא בעל המימרא וקאמר דאסור למשתי ולא פרט יין ומשום דסילק הוי כנט"י ע"כ פירש עד שיברך בהמ"ז ולפ"ז גם רש"י ס"ל דבהב לן ונברך א"צ בהמ"ז להלכה וע"כ לא כתב הטור דברי רש"י רק אנטל ידיו ולפ"ז גם רש"י ס"ל כתר"י וברשב"א בחולין גרס למשתי חמרא וכן הרי"ף בע"פ בפסקא ולא יפחתו מד' כוסות הביא הסוגיא דחולין וגרס למשתי חמרא ועיינתי בברכות שם דף מ"ב בהך דרבא ור"ז דהגיה בגליון רבה ולא ידענא למה קים ליה בדרבה דוקא דהא כמו שהיה בימי אביו כדאיתא בריש סוכה ה"נ היה בימי רבא שהיה בזמן אחד עם אביי מקטנותם כמבואר בברכות דף מ"ח ובה"ג פ"ג שאכלו גרס רבא ור"ז ומוכח שם דדוקא רבא ולא רבה דהא מייתי שם הך סוגיא דכ"מ דר"פ אקלע לבי ר"ה וכו' א"ל לא סבר לה מר להא דתניא בפ"ק דתענית דף י"ב גבי תענית יחיד עד מתי אוכל ושותה וכו' ואמר רבה ל"ש אלא שלא גמר אבל גמר אינו אוכל וכו' א"ל סילק אתמר וכו' דרבא ור"ז וכו' א"ל ר"ז לא סבר לה מר סילק אסור ליכול עיי"ש ומדמפרש בה"ג דקושיא לא סבר לה מר הוא מכח הך דרבה בתענית ממילא קושית ר"ז לרבא נמי מהתם הוא וכן משמע מדקאמר לא סבר לה מר ולא קאמר ולא סבר מר ואם איתא דלרבה קאמר הל"ל והא מר הוא דאמר סילק וכו' ול"ל דבתענית הגרסא רבא דהא מיירי אביי בתריה כמבואר בבה"ג הלכות תענית וברא"ש דתענית די"ב ועיין תוס' בגיטין דף כ"ו ד"ה התם ותו דל"ל בתענית הגרסא רבא ובברכות רבה דאיך יקשה ר"ז לרבה דלא סבר לה להא דרבא שהיה אחריו שוב מצאתי בבאר יעקב דף ק"כ הביא משלהי הוריות דחד ר"ז היה חבר לרבא וחד היה חבר לרבה.

טו"ז ססק"א שכתב הרא"ש וז"ל ואע"ג דמשי ידייהו ואתסר להו למיכל הא קי"ל הל"ו א"צ בהמ"ז עכ"ל וכן הקשה המג"א בסק"ב ולע"ד לק"מ דהא הב"י כתב כיון שנט"י הוי כהתחיל כבר בברכה ואסור להפסיק וה"ד אם רוצה לעשות התחלה אחרת לאכול דכבר אסח דעתו מאכילה ראשונה ומבואר בפרק כל התדיר דצ"א דכל שהגיע זמנו כאלו שחוט לפנינו הוא והתחיל בה וכ"כ הח"צ סימן מ"ה מגמרא זאת וע"כ כיון דכתב הרי"ף דגמר סעודתו מבע"י ואדמשי ידיה קדיש יומא א"כ קדיש היום תחלה והגיע זמן קידוש וסעודת שבת וכאלו התחיל בה וע"כ אף דנט"י אח"כ רשאי להפסיק לקידוש וסעודת שבת ובזה נדחה נמי ראיות מג"א מסימן

ודעת הרי"ף לכאורה דנט"י אסור לאכול אף דס"ל בע"פ דבהל"ו מותר לאכול ולשתות בברכה וכ"כ הק"נ בע"פ ס"ק ל"ג ולע"ד אינו מוכרח די"ל דס"ל להרי"ף כיון דגמר סעודתו מבע"י כבר נתחייב בבהמ"ז ואף דגמר מותר לאכול עד שיאמר הל"ו מ"מ הכא דמשי ידיה אח"כ איגלאי למפרע דגמר סעודתו מב"י ואסח דעתיה לגמרי וע"כ אין מעבירין על המצות לעשות מצוה אחרת לקדיש וכמו שפרש"י הנ"ל דעל המזון בתחלה משום דאין מעבירין ואף דבשילהי סוכה איפסקא הלכתא דחובת היום עדיף מתדיר מ"מ אין מעבירין עה"מ עדיף מתדיר וכמ"ש הש"א ס"ס כ"טמש א"כ אם רוצה לשתות לבד דהוי רשות אף דמברך פה"ג ס"ל להרי"ף דלית בזה משום אין מעבירין כיון דאי בעי לא ישתה ולא יברך וכמ"ש הש"א סימן כ"ט לענין ציצית ונסתלקה תמיהת הרא"ש מעל הרי"ף ומה דיליף הרי"ף זה מדר' יוסי אף דר"י מיירי גם כשגמר סעודתו משתחשך וע"כ לאו משום דאין מעבירין עה"מ דקידוש היום נתחייב קודם לא יליף רק דלא נימא כרבי יהודא כיון דהגיע זמן קידוש צריך להקדימו לבהמ"ז ואולי טעמו של ר' יוסי כיון דהתחיל סעודתו מבע"י ע"כ בהמ"ז קודם דמיד שהתחיל לאכול התחיל חיוב דבהמ"ז וכן נראה דאם טעמיה משום דבהמ"ז תדיר עדיף מקידוש היום דחובת היום למה לא מייתי לה בשילהי סוכה בפלוגתא אי תדיר עדיף מחובת היום.

מג"א סק"ב דבע"נ יחמיר לעצמו לברך תיכף אחר נט"י לפמ"ש לעיל דמקום יש ברא"ש לומר דנמי הכי ס"ל וכיון דרש"י ותר"י ודאי הכי ס"ל זה כן האדם מחויב ומ"מ אם עדיין לא שתה ותאב לשתות מותר לכ"ע וכמ"ש לעיל ובמג"א לקמן סימן קצ"ז סק"ב כתב דמשום מצות זימון מותרים דהא י"א דלעולם מותרין לאכול בברכה עיי"ש וכ"ה צריך לזה דכיון דרוצה לעשות מצות בהמ"ז מן המובחר לכ"ע שרי דכמ"ש לעיל ומ"מ בא"ר שם השיגו דהוי כאכילה גסה.

תוכן העניינים

ערך שי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה