ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
סימן קלה הלכות קריאת ספר תורה
ס"ג כהן וכו' במרדכי בהנזקין סימן ת"א תשובת הר"ם אשר שאלת בקדושת כהן לפתוח ראשון אם הרשות בידו ליתן לישראל לברך לפניו בסעודה ונ"ל שהרשות בידו וכו' ולא כמ"ש כיון דמוקדשתו יליף אמאי לא יכפו אותו דה"מ גבי נושא נשים בעברה אבל לפתוח ולברך ראשון דל"ה אלא כבודו יכול למחול דאטו ליטול מנה יפה ראשון א"ל רצה הכהן ליטול וכי תסיק אדעתין דיכפנו ושונא מתנות תע"ב ובהג"ה שם ורבינו שמחה כתב דא"י הכהן ליתן רשות לישראל לברך כ"א לרבו או לגדול ממנו עכ"ל ומ"ש הר"ם דשונא מתנות תע"ב צ"ע כיון דזכתה לו תורה דידיה שקיל כשאר מתנות כהונה ואף דצנועים מושכין ידיהן מלה"פ היינו דמניח לכהן אחר ולכאורה בלא"ה הל"ל די"ל הריהו כאלו התקבלתי ואפשר ס"ל כמ"ש הפ"י הובא בפ"ת יו"ד סימן רכ"ח ס"ק למ"ד להוכיח דא"י לומר כך במידי דלא זכה בה מעולם מדכתבו תוס' שם בגזל הגר ומת דאין הכהנים יכולים למחול כיון דלכפרה בעי השבה ובגזל ישראל מהני מחילה עיי"ש ולע"ד אינו מוכרח דשאני גזל מישראל דא"ל משיב לא מתכפר דטובל ושרץ בידו אבל בגזל מגר ומת הגר דזכה בו הגזלן עיי"ש במשנה ב"ק דף ק"י ובפרש"י וע"כ מה דצריך ליתן לכהנים להצטער במה שנהנה ול"מ מחילה דאין לו צער וכמ"ש הרא"ש בגיטין פ"ש ס"ח ודין הוא לצערו כיון דלא משיב לבעלים או ליורשין ודו"ק ומדברי הר"ם אין ראיה דאם מטעם הריני כאלו התקבלתי יבא כבר נתקיים וקדשתו דהוי כזכה בו וחזר ונתנו וה"ט ל"ש בלברך ראשון דאי דמר לאו דמר ע"כ אמר דיכול למאן מלקבל כלל ממילא ה"כ בכבוד הברכה.
ודברי ר"ש יש להבין דממ"נ אם ס"ל דיכול למחול ימחול נמי לגרוע ממנו או לשוה לו ואם ס"ל דל"מ מחילה גם לגדול איך ימחול וי"ל דס"ל כיון דמגיע לו לברך ראשון א"ל יברך הוי כמבזה המצוה וכן בקריאת התורה מצוה בראשון שלא יחמיץ המצוה כמ"ש הצ"צ סימן כ"ו ומג"א לעיל סימן קל"ב סק"ב ולגדול ולרבו יש כבוד התורה ואינו כמבזה המצוה עיין פ"ת יו"ד סימן רמ"ב סק"א.
עוי"ל לפמ"ש השי"ק בהנזקין ה"ט דמאן דיליף קדימת הכהן מוקדשתו אינו נגד גדול ממנו בתורה דקדושת תורה עדיף אבל מאן דיליף מויתנה אל הכהנים בני לוי ואל זקני ישראל ע"כ זקנים הת"ח אחריהם ופליגי בזה בבבלי שם דנ"ט עכ"ל ולע"ד דל"פ דמוקדשתו ילפינן דל"מ מחילה בכל מידי דכבוד כמ"ש הרמב"ם במנין המצות מצוה ל"ב אלא כיון דקדושת תורה עדיף ליכא משום וקדשתו אבל משום ויתנה אל הכהנים איכא אלא דמשם ליכא איסור למחול וע"כ לשוה לו א"י למחול מוקדשתו בע"כ רק לגדול וצריך מחילה משום ויתנה אל הכהנים וצ"ע דבמגילה דף כ"ח אמר דאסור לת"ח להניח ע"ה כ"ג לברך לפניו הרי דא"צ מחילת הכהן וצ"ל ע"ה שאני ולולא דברי ר"ש י"ל משום דפסוק ויתנה אל הכהנים לא מיירי רק בקריאת התורה לא בסעודה רק מוקדשתו ילפינן לברך ראשון בסעודה וקדושת ת"ח עדיף ע"כ בסעודה ל"צ מחילת הכהן כלל ומיושב קושית ישע"ק למה לא הביאו הרי"ף והפוסקים הך מימרא דמגילה רק לענין לברך בסעודה ולא לענין קריאת התורה ולכן נכון לדינא מ"ש בש"ע ס"ד המנהג הפשוט שאפילו כהן ע"ה קודם לקרות לפני חכם גדול ישראל ועיין מ"ז בריש הסימן.
ס"ו אינו פוסק כתב הפר"ח דאם היה כהן בבית הכנסת וטעו וקראו ישראל אינו עולה למנין שבעה ואחר הישראל יעלה הכהן וכן מוכח מדאמרינן בהנזקין כהן אחר כהן לא יקרא משום פגמו של ראשון ופרכינן דלמאן הוי האי פגם אי ליושבין הא קחזי ליה ופרש"י ז"ל האי קחזי ליה ראשון דסליק למנין שבעה ומשני אלא ליוצאין ומה פרכא דסליק במנין שבעה אטו חלל וממזר אינו עולה למנין אע"כ דה"פ א"א דהוי חלל כיון שעלה במקום כהן והיה כהן בבית הכנסת לא עלה למנין שבעת ומדעולה ש"מ דכהן הוי וליכא פגם וה"נ אם קראו ישראל במקום כהן בטעות אינו עולה להמנין עכ"ל ומימי לא ראיתי נוהגין כן ועלה בלבי דתליא בפלוגתא דכ"מ דא"ר ל"ת אעל"מ ומצאתי כן בפרמ"ג אלא דמה פריך לר"י דמנ"ל דס"ל אעל"מ ויותר נלע"ד דתליא במצוה הבא בעברה אי יוצא דצריך לצאת קריאת שבעה גברי וראשון בעברה היתה ושפיר פריך על ר' יוחנן דס"ל ר"פ לולב הגזול מתב"ע פסול דיעבד מן התורה דיליף מגזול דומיא דפסח ואפילו ביו"ט שני דרבנן פסול גזול משום מהב"ע וא"כ לדידן לפי דעת רוב הפוסקים לקמן סימן תרמ"ט דלא כר"י ה"נ יוצא דיעבד ואפילו למאן דמחמיר התם היינו דמדרבנן פסול לכתחלה אבל כשר דיעבד וכמ"ש בשע"מ פ"ח מלולב והובא בנוב"ת חא"ח סימן קל"ג וקל"ד עיי"ש דלר"י מצוה הבא בעברה גם בדרבנן ודיעבד פסול ולדידן כשר דיעבד אמנם לפ"ד כמה אחרונים גם לר"י מהב"ע אינו פסול רק לכתחלה מ"מ י"ל דה"נ חשיב לכתחלה בשבת דמותר להוסיף על שבעה קרואים אבל בב' וה' וביו"ט לדעת כ"פ דאסור להוסיף חשוב דיעבד ומה מדויק לשון רש"י קחזי להאי כהן ראשון דסליק למנין שבעה דהל"ל דסליק למנין הקרואים דכולל כ"ז קה"ת ואפשר לומר עוד דגם ר"י דפוסל מהב"ע היינו עברה דאורייתא אף במצוה דרבנן דכעין אוריתא תיקון אבל הכא מצית וקדשתי לכ"פ רק אסמכתא ומצות קריאה בציבור מדרבנן הוי תרי דתנן וגם לר"י לא מפסל ובשבת מצות קה"ת לרש"י דאורייתא כמ"ש הב"ח לקמן סימן תרפ"ה ועיין באשל אברהם ריש סימן זה דגם מנין הקרואים לרש"י דאורייתא בשבת ויו"ט ע"כ פרש"י למנין שבעה לאפוקי חול וראשון נכון יותר.
אמנם דברי הפר"ח תמוהין לי למה מוכיח מפרש"י הלא מגוף הענין מוכח מדכהן אחר כהן לא יקרא משום פגמו של ראשון דהיינו דיאמרו דנודע אחר קריאתו דחלל הוא ע"כ קראו כהן אחר א"כ ע"כ דראשון אינו עולה למנין דאם הדין דעולה ע"כ ראשון הוא וזה שני לו ומה הועילו לקרות לכהן זה אדרבה אסור לקרותו לשני אחר חלל או ישראל ואם ס"ל דמזה אין ראיה דכן הדין באמת רק דהרואה יטעה שכן הדין אם ראשון פגום דאינו עולה למנין וצריך לקרות לכהן אחר לראשון כיון שרואה השתנות יטעה כן א"כ גם מקושית הגמרא אין ראיה דשפיר פריך דכיון דקחזי דסליק למנין שבעה הרי הראשון נחשב לראשון ושני לשני ממילא תו לא יוכל לטעות דמשום פגמו של ראשון הדר קראו לכהן שני כיון דעדיין נחשב השני לשני.
ולפ"ז קשה טובא על קושית הגמרא על אביי דאמר נקטינן אין שם לוי קורא כהן איני והאר"י כהן אחר כהן לא יקרא משום פגמו של ראשון דמאי קושיא נימא דזה גם ר' יוחנן לא חייש שיטעה בדין ויטעה להטיל פגם רק ר"י לשיטתו דמצוה הב"ע פסול בדיעבד גם במצוה דרבנן כמו דס"ל גזול ביו"ט שני פסול ע"כ אם טעו לקרות פגום לכהן ונודע אח"כ אינו עולה למנינא מדינא וצריך להתחיל המנין שבעה מכהן כשר ע"כ הרואה כאן עולה אחר כהן יתלה בהכי לפגום הראשון אבל לדידן דמהב"ע יצא א"כ אף דראשון פגום כיון שעלה לא ירד ממנינא והעולה אחריו ע"כ שני ומה יועיל מקריאת כהן שני כיון דפגום קדמו וע"כ דראשון אינו פגום רק זה במקום לוי כיון שאין לוי ע"כ אביי לא חייש להכי וכ"ש אם נאמר דתליא בכל מלתא דא"ר ל"ת דהא אביי ס"ל אי עביד מהני
ועכצ"ל דגם לר"י ודאי דינא לאו הכי הוא אם בטעות קראו או פגום לראשון דלא יעלה למנין שבעה כיון דשוגג הוא לא מבעיא לפוסקים דרק מדרבנן צריך להקדים לכהן י"ל שוגג בדרבנן ל"ח עברה כמ"ש הנתיבות בחו"מ סימן רל"ד ואפילו הוי דאורייתא יש לומר דבשוגג לא חשוב עברה לפמ"ש הרמב"ן ריש ויקרא דבחיובי מיתה ביד"ש או מלקות שאין בו כרת ומיתות ב"ד ליכא עונש רק על מזיד אבל שוגג אין עליו נשיאות חטא ואין צריך רצוי כלל וא"כ י"ל דשפיר יצא המצוה ובזה י"ל קושית התוס' בסוכה דף טי"ת ד"ה ההיא ודף למ"ד ד"ה משום דלמה בסוכה ולולב לכם להוציא הגזול דבלא"ה הוי מהב"ע די"ל דנ"מ לשוגג ויש לפלפל בזה דנהי דבשוגג א"צ רצוי מסתיין למימר דהוי כלא נעשה המעשה ולא לומר דיוצא י"ח המצוה שוב מצאתי בחתם סופר ר"פ לולב הגזול הביא בשם ר"ת בספר הישר דבשוגג ליכא משום מהב"ע וע"כ תירץ דבמצוה של טבל צריך קרא לשוגג אף בירושלמי ס"פ הארג מבואר גם בשגג והביא חטאתו בשבת כיפר וצריך להביא חטאת אחר שם משמע דאפילו בשוגג שייך מהב"ע עיי"ש ולפמ"ש א"ש דבדבר שחייב חטאת על שגגתו גם בשוגג הוי מהב"ע משא"כ בלאו שאין בו כרת דשוגג א"צ כפרה לא נחשב לעברה וא"ש גם בטבל דאין בו כרת ומיושב דברי ר"ת.
אמנם להפר"ח דאינו עולה למנין ע"כ משום מהב"ע או דאעל"מ מה פריך מר"י על אביי וצ"ל דס"ל להפר"ח דחשש פגמו של זה לא תלוי בהאי דינא דאף את"ל כשטעו וקראו חלל או ישראל לראשון דעולה למנין מ"מ צריך לקיים וקדשתו בכהן להקדימו לשאר קרואים כיון דטעו ועדיין לא נתקיים בראשון וע"כ כשיקראו כהן אחר כהן יתלו פגם בראשון רק הגמרא פריך איך יטעו כיון דקחזו דראשון עולה למנין ואם ראשון חלל מן הדין באמת שלא יעלה למנין אבל אי הוה הדין דעולה ל"ה פריך כלום ולפ"ז שפיר פריך מר"י על אביו ומ"מ לפמ"ש לעיל אין מר"י ראיה די"ל משום מהב"ע אינו עולה לדידיה משא"כ לדידן אמנם לסברת הפר"ח לפמ"ש עדיין צריך לקרות כהן אחריו אם ראשון ישראל או חלל וצע"ג דלא ראיתי נוהגין כן וע"כ לע"ד הנכון כמ"ש דקושית גמרא כיון דקחזי דסליק למנין שבעה ע"כ הראשון נחשב לראשון ושני לשני ממילא אין מקום שיטעה דמשום פגמו של ראשון הדר קראו לכהן שני כיון דמעוות לא יוכל לתקון הוא דע"כ קדמו הראשון אדרבה היכן קדושתו של השני לקרותו לשני אחר חלל ומשני משום חשש היוצאין דלא ימתינו עד לסוף ויסברו שהראשון לא נחשב במנין כלל משום דפגום הוא מדקראו לכהן שני אחריו אף דאין הדין כן מ"מ לאו כ"ע דינא גמירי וכמו דיטעה דראשון פגום מחמת השתנות שיראה עליית כהן אחר כהן כן יטעה בדין מחמת הוכחה זאת וזה ברור דלא כהפר"ח.
סי"ד הג"ה אם מכינים וכו' מהרמ"פ כ"כ בסימן פ"ח אהגמ"ר דאוסר להביא ס"ת להחבושין בבית אסורין דרק אם מביאין בשעת הקריאה ומחזירין אחר הקריאה ואין שם תיבה או ארון להניח הס"ת שם בקביעות על יום או יומים אזי אסור ובמטה אפרים סימן תקפ"ד סכ"ד כתב הטעם דאין להניח הס"ת בבית האסורין אחר קריאתה אפילו אם היה שם מקום קבוע משום בזיון ס"ת ולכן אסור ולא העיר דבמהרמ"פ לא כ"כ וצ"ע דיש לדחוק וליישב ואדרבה מש"ה סתם הגמ"ר לאסור משום דאין להניח הס"ת בקבע בבית האסורין