אור ברסלב

ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק

סימן קלב

הלכות נפילת אפים סימן קלא

במג"א סק"ב ואם היה בעיר ולא בא איבד זכותו דמדלא בא ודאי מחל צ"ע איך יכול למחול מה שנוגע לתיקון נשמת אבותיו וצ"ל כמ"ש בחת"ס בחא"ח סימן קס"ד ובחיו"ד סימן שמ"ה דהוי כשותפים בריוח הקדשים ואין להעתים חלק בזה רק החיים ובישיע"ק הקשה דהא מבואר בחו"מ שם דבנתבע לא אמרינן דאיבד זכותו עיי"ש ולק"מ דהא כתב הסמ"ע שם סימן קע"ו סק"ס משום דמסתמא כל מה שיכול להשמט מהתובע ניחא ליה עיי"ש וזה ל"ש כאן דלמה ישתמט דא"ל יבא כלל ודאי יפסיד הקדשים ואם יבא למחר ע"כ יפילו גורל ומה לו היום או מחר אמנם ק"ל בשלמא התם ה"ל כאלו נפסק עליו הדין ונותנין עליו פס"ד ולא כ"מ רק לענין זמן ב"ד עיי"ש אבל הכא אפילו היה בא ומחל למה לא יוכל לחזור בו ובמה זכה חברו בלא שום קנין רק בדברים בעלמא ונראה לפמ"ש בשו"ת חתם סופר חא"ח סימן קנ"ט בטעמא דדחיה דבן שבעה דוחה לבן שלושים ויא"צ דוחה לשאר אבלים וכי שותפים שנזדמן להם סחורה יאמר אחד אני צריך לה יותר הא השכר לאמצע ותירץ דעיקר זכיה שמזכה אבותיו אינינו באמירה דידיה רק במה שמזכה הצבור שעונין אחריו ויש להצבור שכר רב שגורמין לזכות המתים ומה שהמת צריך לעניית הצבור יותר כגון בן שבעה ויא"צ יותר יש שכר עי"ז לצבור העוזרים לו ממילא לא ניחא לציבור שיאמר קדיש אבל תוך יב"ח ויפסידו הם זכותם הגדול ואם יאמר בע"כ הרי אין עונים אחריו כמ"ש בש"ע א"ח סימן נ"ג עיי"ש וכיון דתליא בניחותא דצבורא א"ש דהא מבואר בחו"מ ס"ס ר"ד בהג"ה דאפילו בדברים בעלמא כל החוזר אין רוח חכמים נוחה הימנו עי"ש ועיין ביו"ד סימן רס"ד ס"א בהג"ה ובש"ך סק"ז וא"כ ממילא לא ניחא להו לציבור שיחזור בו ויענו אחריו.

ולפ"ז אם היה בבית הכנסת ומחל לאחר וחזר בו קודם שאמר האחר א"י לחזור בו אמנם נראה דליתא חדא דבחו"מ סימן ר"ד רק במתנה מועטת הוי מחוסר אמנה ומאן יימר דזה הוי מתנה מועטת נעו מעגלותיה ואינו ידוע מתן שכרה ומהך דא"ד סימן רס"ד אין ראיה דשם מיירי דהאב עצמו אינו מוהל או סנדק ונתנו לאחר ועתה רוצה לחזור וליתן לאחר ואינו נוטלו לעצמו ואין בזה רק טובת הנאה ע"כ חשוב מתנה מועטת וכן מבואר בב"י שם בתשובת הר"ם כיון דאין לו במילת בנו אלא טוה"נ לא מצי למהדר ביה וליתנו לאחר כמו במתנות כהונה עיי"ש ולפ"ז גם במילה אם חוזר בו ורוצה לימול בעצמו רשאי לחזור בו.

ועוד דדברי החתם סופר אינם מוכרחים דמה דנתקשה התם דלמה לא נהגנו שכולם יאמרו קדיש בפ"א כמנהג הספרדים ורבים העושים מצוה עדיפי ויחידים לק"מ לפי המבואר לעיל ריש סימן קכ"ה ובמג"א סק"א בשם הב"י והרא"ש והגהות י"כ עיי"ש ועוד דודאי תרי קלא לא משתמעי כדאיתא בפ"ג דמגלה כ"א ע"ב ולא ישמעו הציבור ומה שהקשה החת"ס על המנהג דבן שבעה דוחה לשלשים ושלשים לי"ל וכה"ג וכי שותפים שנזדמן להם סחורה יאמר פלוני אני צריך לה יותר והלא כל השכר לאמצע לע"ד ל"ד לסחורה דאפשר לחלק השכר משא"כ כאן דע"כ אחד נדחה מפני חברו הא ל"ד אלא למה דאיתא בפ"ד דסנהדרין דל"ב ע"ב שתי ספינות או גמלים שפגעו זב"ז טעונה ושאינה טעונה תדחה שאינה טעונה היו שניהן שוין מעלות שכר זל"ז והוא בחו"מ סימן ער"ב וגם בחצר השותפין מלאו כה"ג בכתובות פ"ב דף כ"ח דהמגרש אשתו היא נידחת מפניו אפילו בחצר של שניהן משום דטילטולו דגברא קשה מדאיתתא והוא בא"ע סימן ק"ט ועמ"ש בחידושי שם ועייין שע"מ סימן קע"א וע"כ ה"נ כיון דע"כ אחד נדחה נדחה זה שא"צ כל כך וא"כ הק"ל למה מהני מחילה בדברים בעלמא ובישע"ק הקשה עוד למה איבד זכותו דאף דמחל במה שלא בא לבה"כ היינו שלא יטילו עליו גורל מקדיש של ערבית אבל של שחרית במה מחל במה שלא בא לבית הכנסת ערבית עיי"ש שסיים דא"י מקום לדברים אלו ולפמ"ש י"ל דודאי לא מחל זכותו בקדיש של שחרית רק זכותו בקדיש של ערבית מוחל לשנים שהלכו לבהכנ"ס שיזכו הם ליטול חלק בראש והוא אחריהם למחר והנה כשהפילו השנים בערבית גורל ביניהם לא היה שמי שיזכה יהא שלו הקדיש בחנם בערבית ומ"מ בשחרית יהא לו עוד זכות שוה עם השני בגורל דהא אין נכנס עוד בשחרית בגורל וכמ"ש הלב"ש בשם כנס"י וא"כ הגורל בערבית הוא שמי שיזכה יטול חלק חברו עתה ונגד זה חלקו נתון לחברו בשחרית נמצא בשחרית יש להשני חלקו וחלק חברו שאמר הקדיש בערבית אבל זה שלא בא בערבית לבית הכנסת מחל אז חלקו וע"כ ממילא נדחה בשחרית דהא אין לו רק חלק שליש וחברו שני חלקים וכיון דע"כ אחד נדחה ידחה המיעוט מפני הרוב ועדיין צ"ע דתינח לשיטת היש רוצין שכתב המג"א בסמוך אבל מג"א הא חולק די"ל אתה אמרת אתמול ואני אומר היום ה"נ יהיה לשלישי חלק בזכות זה שאמר קדיש בערבית אלא די"ל דגם המג"א מודה כאן דשאני התם יש רק אחד כנגדו אם נאמר דלא מחל אתמול חלקו לגמרי רק שיהיה השני ראשון מגיע לו בשחרית קדיש ראשון לגמרי ואפילו מחל אתמול לגמרי מ"מ בשחרית שוה זכותו לחברו ויש לו מחצה וא"כ יש לו זכות בקדיש ראשון של שחרית בודאי ולחברו ספק וה"ל כספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי סבא דפרק החולץ דף ל"ח דאין ספק מוציא מידי ודאי אבל כשיש שלשה ואם נאמר דאתמול מחל לגמרי בלא חליפין מדינא הוי הקדיש ראשון של שחרית לחברו דיש לו הרוב וכמ"ש ואף אם נאמר שמא לא מחל אתמול רק בתורת חליפין שיהיה לו זכות נגד זה היום מ"מ אין יפה כחו מהשני א"כ אין ספקו מוציא מידי ודאי של חברו ואפילו לפמ"ש התוס' בריש פ"ק דב"מ דף ב' בסד"ה וזה נוטל רביע דל"א כן רק ביבם שהוא בנו של סבא הוי ודאי יורשו ולא יוציא הספק מספק ממונו אבל אין סברא מה שהוא ודאי בחציו יועיל לו לחציו השני עיי"ש היינו התם דאפשר לחלוק אבל הכא דבלא"ה ע"כ אחד נדחה ידחה זה שאין לו רק ספק מפני זה שיש לו ודאי עוי"ל דכשיש שנים לבד לא מחל דסמך דמחר יטול הוא ודאי הקדיש נגד זה שנטל ערבות אבל כשיש שלשה ל"ל דסמך שיטול מחר נגד מה שמוחל היום כיון דגם מחר צריך גורל שמא לא יפול הגורל עליו ובערבות אילו היה שם אפשר היה נופל לו הגורל וע"כ מדלא בא בערבות מחל חלקו שבערבית לגמרי וממילא גם בשחרית השני קודם לו וכמ"ש נמצא א"ש מה דלא מצי לחזור בו כיון דדי במה שמחל חלקו ערבית וכבר אמר האחר הקדיש בעצמותן ואפשר ג"כ לא הקשה החת"ס אלא מה דבן שבעה או יא"צ נוטל כל הקדשים דזה אפשר לחלוק ומודה בקדיש אחד דנוטלו הנצרך יותר מטעם שכתבתי ומ"מ נלע"ד דג"ז מה"ט נוטל כל הקדשים דטעונה ושאינה טעונה כשפגעו כ"פ ביום אחד נדחה שאינה טעונה וכן בחצר של האיש ואשה אפשר בחלוקת זמנים כמבואר בחו"מ סימן קע"א בחצר שותפין שאין בה דין חלוקה ידורו שנה שנה ובזכרון יוסף ס"א כתב דקדיש הוא הפקר ואינו של הקהל כדמוכח מהמג"א סנ"ג סקכ"ד.

מג"א שם אחד אמר קדיש ולמחר בא עוד אחד ואומר אני אומר קדיש כנגד קדיש שאמרת אתמול וכו' בספר החיים השיגו בדברים נכונים דכיון דלא בא אין לו שום זכות בקדשים שנאמרו ול"ד למטלטלין דכבר הן שלו והביא ראיה ממ"ר על פסוק שלחני כי עלה השחר א"ל מיום שנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה עד עכשיו א"ל יקלסו חבריך א"ל איני יכול למחר אני בא לקלס והם אומרים לי כשם שלא קלסת אתמול כך אין אתה מקלס היום עיי"ש ולפמ"ש החת"ס ביו"ד סימן שמ"ה דבני העיר הוי כשותפין בריוח העולה בבית הכנסת והוי הקדשים ריוח שעלה מנכסי השותפין עי"ש א"כ א"ש דמלאכים אינם שותפין אבל כאן הוי שותפין ויש לו חלק בריוח ולדעת הרמב"ם שבחו"מ ריש סימן רפ"ז דמי שמת והניח גדולים וקטנים וטרחו הגדולים בגופן והשביחו הנכסים הוא לאמצע ה"נ כיון דהשבח מנכסי השותפות עיין נתיבות סימן קע"ז סק"ג ולדעת שאר פוסקים בסימן רפ"ז דאם טרחו הגדולים בגופן השבח לעצמן היינו כגון התם דקטנים אינם יכולים להשביח עיי"ש ולפ"ז י"ל בלא"ה לחלק דכיון דהמלאך היה ביד יעקב ולא היה יכול לילך ע"כ אם קלסו שאר המלאכים זכו מן ההפקר אבל כאן היה יכול לילך לבית הכנסת ע"כ י"ל מה שלא בא דסמך דיטול מחר הקדיש נגד זה שאמר בערבית אלא די"ל דשאני אחים משותפים דאחים לא נשתתפו מתחלה אדעתא להרויח וכמ"ש בסמ"ע שם סק"ח וכן מבואר בחו"מ סימן קפ"א בס"א בשיירא שעמד עליהם גייס אם א"י להציל ועמד אחד והציל הציל לעצמו ובס"ב שם בשותפים אם הציל אחד אפילו א"י להציל הציל לאמצע עיי"ש ש"ך סק"ג ולפ"ז כשהיה אנוס ולא היה יכול לבא לבית הכנסת אצ"ל דבבקר מגיע לו הקדיש נגד קדיש שאמר חברו ערבית אלא כשהיה יכול לבא א"כ ה"א מדלא בא מחל קמ"ל המג"א דלא מחל רק שיהא אחרון.

במג"א בשם הש"ך מי שבטלה אבלתו ברגל או קובר מתו ברגל יש לו דין זיין עכ"ל ובש"ך סימן שע"ו סק"ח כתב דין זיין ולמד יש לו וצ"ע למה השמיט המג"א דגם דין למ"ד י"ל ולולא דברי הש"ך היה נ"ל כאן דנתבטל אבלות דזיי"ן ולמ"ד מחמת הרגל ה"נ לענין קדיש אין להם רק דין יב"ח כי הקדיש לפדות או"א מדינם וסתמא כל זיין קשה יותר הדין וכל למד קשה מדין יב"ח לכן תוך זיין ולמד דוחה שאר אבלים וגם האבלות מחמת דין של או"א כמ"ש לה"ך בסימן ת"ב וכיון דברגל נפסק האבלות של זיין ולמד גם כשעבר הרגל ע"כ הוקל דין זיי"ן ולמ"ד מאו"א ג"כ ואין נידונים רק בדין יב"ח ממילא גם לענין קדיש אין לבן רק דין יב"ח.

תוכן העניינים

ערך שי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה