ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
סימן קח
ס"א והשניה לתשלומין כתב לבוש הטעם דתדיר קודם בצל"ח הקשה דהלבוש פסק לקמן סי' תרפ"א דנ"ח קודם להבדלה דאפוקי יומא מאחרינן אף דתדיר קודם א"כ למה במוצ"ש אם מתפלל שתים מתפלל חובת שעתיה תחלה ומבדיל בה כדלקמן ס"י ונלע"ד דמבואר בירושלמי פא"ע ה"ב דלפיכך הבדלה בחונן הדעת משום שאסור לתבוע צרכי' עד שיבדיל והובא בתשובת רשב"א סימן תשל"ט ובמג"א לקמן ריש סימן רצ"ד וא"כ ע"ב צריך להבדיל בתפלה ראשונה.
ס"ב מתפלל שחרית שתים בברכ"י נסתפק אי יוצא כששמע מש"ץ חזרה דשחרית והביא ראיה מטור סימן רס"ח דר"א גאון כתב יחיד שטעה ולא הזכיר אתה קדשת בל"ש אם שמע מש"ץ מעין שבע יוצא ושוב הביא דש"ל בשם ר"מ גאון דצ"ל עם הש"ץ מילתא מילתא ותמה דהא שומע כעונה וגם הא"ח דכתב הך דינא משם הגאונים לא הצריך רק שמיעה גם הש"ע בסימן רס"ח פסק דשמיעה לבד סגי והנה הטור דסתם וכתב ר"מ גאון כתב וכו' אם שמע וכו' קשה לישבו אמנם לשון הא"ח טעה והתפלל של חול בשבת יצא אבל צריך לכוין לבו בתפלת הש"ץ ובע"ש יכוין בברכה מעין שבע וכ"כ ר"נ והר"ם עכ"ל וי"ל דעיקר מה שנסתייע מהגאונים דברכת מעין שבע עולה בשביל השבע ברכות וממילא אף דהגאונים הצריכו שיאמר עם הש"ץ מלה במלה מודו לדידן די בשמיעה וה"ט דכבר ביארתי לעיל סימן נ"א דהא דשומע כעונה הוא משום ערבות ודוקא בדבר שבחובה וע"כ ת"ע דהוא רשות אין שומע כעונה ואף דה"ג והרי"ף כתבו כיון דכלי פ"א שויה כחובה הא פליג עלייהו הרא"ש בפרק תפלת השחר ס"ה והוכיח דלא אמרינן כן אמנם בסימן זיין שם הביא שנית דברי הרי"ף דסיים והאדנא נהוג עלמא לשויה חובה גם בפ"ק דשבת סי"ט כתב והאדנא נהוג עלמא בת"ע מנהג חובה וכתב בק"נ שם ס"ק ל"ה דהאדנא שאני שכל העולם נהגו מנהג חובה בת"ע עיי"ש וא"כ בזמן הגאונים דעדיין לא נהוג כ"ע כך מדהצריך ה"ג לומר משום דצלי פ"א שויה חובה ע"כ הצריכו הגאונים לומר עם הש"ץ מלה במלה ועוד אפשר אפילו יסברו ר"נ ור"ם כה"ג מ"מ כיון דיחיד שנהג דבר מצוה יש לו התרה י"ל דל"ש בזה ערבות דל"ה כחובה דאי בעי יתיר נדרו רק ברצונו עושה והוי כברכת הנהנין דל"ש ערבות דאי בעי לא יהנה כדאיתא בר"ה כ"ט ול"ל הכא דא"ל יצא מוציא כמבואר שם בברכת הנהנין דשאני התם דמגו דיוצא לעצמו מוציא לאחרים בלאו טעם ערבות אבל הכא גם הש"ץ כבר יצא בברכת שבע בלחש אבל עתה דנהגו כ"ע לשויה חובה דבזה ל"מ התראה וכמ"ש מהרש"ל בתשובה ס"ו הובא בש"ך יו"ד סימן רי"ד סק"ז א"כ שייך ערבות ושומע כעונה ובהכי א"ש נמי מה שפסק הש"ע לקמן ס"ס רפ"ח דבשמיעה לבד יוצא אף דהגאונים הצריכו שיאמר מלה במלה.
ס"ט טו"ז סק"ח ובלבוש כתב הטעם דיהא זלזול לשבת אם יתפלל של חול ומש"ה מחלק בין שבת לר"ח ואינו נכון דהא כתבו התוס' בפמ"ש דכ"א דגם בשבת היה דין להתפלל כל ח"י רק שלא הטריחוהו והאיך כתב שתפלת ח"י הוה זלזול לשבת עכ"ל ולפמ"ש לעיל ס"א דאסור לתבוע צרכיו בשבת ולפיכך תקנו הבדלה בחונן הדעת דשם מתחיל בקשת צרכיו א"כ ודאי הוה זלזול לשבת ומ"ש התוס' היינו כדי לתרץ דאיך משלם ח"י בעד שבע לכן כתבו דגם בשבת דין היה להתפלל ח"י היינו ע"ד נוסח ברכה אמצעית דאין בה בקשת צרכיו והיו מתקנין נוסח המותר בשבת לולא הטרחא ובטור לקמן סימן תכ"ב לא משמע כן ומ"מ י"ל כיון דמשום כבוד שבת לא הטריחו עיין מג"א סקי"ב ממילא כשיתפלל ח"י הוה זלזול ועיין ברכות דף כ"א דטעו ומדכרי דחול בשבת וכו' התם גברא בר חיובא הוא וכו' משמע להתפלל נוסח חול ובפנ"י דף כ"ט בד"ה הני שבע דשבתא משמע כמ"ש.
הג"ה וא"ל הזכיר יעלה ויבא בראשונה והזכיר בשניה צריך לחזור ישע"ק הקשה דאיך ילפינן זה מהבדיל בשניה ולא בראשונה דשם הדין להבדיל רק בחובה ע"כ יש גילוי דעת דראשונה התפלל לתשלומין אבל בר"ח דגם שניה צ"ל יע"ו ע"כ טעות הוא בידו ואין כאן גילוי דעת יותר שכיון שניה לחובה וראשונה לתשלומין עיי"ש ולפמ"ש לעיל ע"כ גם במוצ"ש טעה מה שלא הבדיל בראשונה אף לכונתו לתשלומין דמ"מ צריך להבדיל בתפלה ראשונה קודם בקשת צרכיו ומ"מ הוי גילוי דעת כיון דבראשונה לא הבדיל סבר כיון דמשלים של שבת א"צ להבדיל ה"נ סבר כיון דמשלים של ער"ח אצ"ל יע"ו ואף דהרמ"א ס"ל דצ"ל יע"ו גם בתשלומין ומדמה למתפלל בליל שבת שתים של שבת ולא חילק כהלבוש דבשבת הוה זלזול להתפלל של חול מ"מ י"ל דמודה דאסור לתבוע צרכיו קודם הבדלה אלא דס"ל דלאו מטעם זה של הלבוש רק משום דהיום גורם להתפלל כל תפלות בנוסח שבת וכמ"ש הטו"ז בסק"ח ומג"א ס"ק י"ב.