אור ברסלב

ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק

סימן קא

סימן צט

ס"ב מג"א סק"ג שהזוהר מסכים להתוספתא שלא ישמיע לאזנו ובברכ"י כתב דמסוטה דל"ב משמע דאין איסור רק להשמיע לאחרים דשם אר"י משום רשב"י מעני מה תקנו תעלה בלחש כדי שלא לבייש את עוברי עבירה ופרש"י מפני מה תקנו שיהא אדם אומר תפלתו בלחש כדאשכחן בחנה וקולה לא ישמע וא"כ דברי רשב"י קשיין אדברי זהר הנזכר עי"ש והנה פרש"י שלא לבייש עוברי עבירה המתודים בתפלתם וקשה דמה"ט די היה לומר ברכה אחת שדרך להתודות בה בלחש אמנם בכתבי אריז"ל מבואר דאם נשמע קולו יש חשש שלא יתאחזו החיצונים בתפלתו ולכאורה בגמרא הוא טעם אחר ונראה דמי שהוא נקי וצדיק אין אחיזה לחיצונים בתפלתו דכל כח הסט"א על תומ"ט של אדם מחמת עונותיו וכמ"ש בפע"ח שער ר"ה פ"ו בפסקא המתחלת מ"ק ובת"ז תיקון יו"ד אי אשתמע קלא מיד לפתח חטאת רובץ עיי"ש בכס"מ דהחיצונים נקראין חטאת אוחזין בתפלתו ולע"ד היינו החיצון הנעשה מחטאתו כמ"ש בזוהר פ' קדושים פ"ג ע"ב על פסוק גם ד' העביר חטאתך וכן מצאתי באלשיך בראשית דחטאת רובץ היינו הנעשה מהעבירה וא"כ ה"ב כונת הת"ז דחטאת הנעשה מעבירות שלו רובץ בפתח מקור נשמתו שיצא ממנה ואוחז בתפלתו אם משמיע קולו וכן משמע בת"ז חיקון כ"א תיקון כ"ד אסתלק מלכא מינה הה"ד נאלמתי דומיה ובה צלותא בחשאי וכד איהו תיקו אומר בה אז יקראוכנהי ולא אענה כד שריא בה הוה אתקריאת הגדה בההיא זימנא אז תקרא וה' יענה ומקרא מלא במשלי א' אז יקראוכני וכו' תחת וכו' וא"כ אי ידע בנפשו דצדיק הוא היה יכול להתפלל בקול ותקנו שהכל יתפללו בלחש כדי שלא לבייש את עוברי עבירה ואם אחר אינו שומע אין הבחנה אי המתפלל משמיע לאזניו וליכא בושה נמצא התקנה שהיתה גם על הצדיקים להתפלל בלחש הוא רק שלא ישמע אחר שלא לבייש עוברי עבירה אבל מי יאמר זכיתי לבי ומוכרח להתפלל בלחש שלא ישמיע לאזנו לשמור מחטאתו ולפ"ז י"ל למה ש"ץ בחזרה מתפלל בקו"ר בשביל להוציא האינו בקי ולא חששו לאחיזת החיצונים אם דיש גם בזה טעם עפ"י כונת האריז"ל ע"פ לתורה י"ל כיון דשליח ציבור הוא אין חשש די"ל לתקוני שדרתיך.

סימן ק"ד

מ"ז ויהא כעונה אף דש"ץ מוציא מתורת שליחות עמ"ש לעיל סימן ס"א ומידי דלא מצי עביד השתא לא משוי שליח י"ל עפימ"ש בנוב"ת חא"ע סימן עי"ן דסגי אם שליח מצי עביד השתא או מגו דזכי לנפשיה עדיף עיי"ש וצ"ע מב"ק דף ק"י הובא בבית מאיר אה"ע סימן קי"ט ס"ו דכהן זקן דלא מצי עביד לא מצי משוי שליח.

סימן ק"ו

ס"ג אי שתורתו אומנתו בברכ"י סימן עי"ן הביא דמהראנ"ח הקשה דבשבת די"א איתא דאפילו רשב"י וחבריו דתורתו אומנתן מפסיקין לק"ש וכ"פ בש"ע סימן ק"ו ובירושלמי פ"ק דשבת ה"ב איתא דרשב"י אפילו לק"ש אינו מפסיק ופלפל הברכ"י אם הכונה דאסור להפסיק עיי"ש ובירושלמי שם פריך דתכינין הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כקורא בתורה הא בעונתה חביבה יותר ומשני אר"י רשב"י ע"י שהיה תדיר בד"ת לפיכך אינה חביבה עליו יותר מד"ת והמפרשים לא מצאו פירש לפיכך הגיהו ולע"ד הכונה דאף דק"ש בעונתה חביבה יותר מ"מ כיון דרשב"י הוה תדיר בד"ת הוי כתדיר ומקודש דמבעיא בזבחים דף צ"א אזה קדום ועסק הרמב"ם בפ"ט מתמידין ומוספין ה"ב דיקדים איזהו שירצה ולפ"ז מוכח דירושלמי ס"ל אף דא"א לקיים שניהם תדיר קודם דהא מוכח דהירושלמי מיירי דאין שהות לקרות ק"ש וכמ"ש הברכ"י ועיין במלא הרועים בערך תדיר ס"ז דס"ל לירושלמי דתדיר ואינו תדיר גם כשא"א לקיים שניהם תדיר קודם מדס"ל תפלת מנחה קודם למוסף גם בשאין שהות לשניהם והביא דברי המג"א בסימן רע"ו סק"ג דכתב באין שהות יתפלל מוסף קודם מטעם דמנחה יש לה תשלומין והאחרונים תמהו עליו מירושלמי זה וכתב שם דטעם הירושלמי כיון דתדיר דוחה שאינו תדיר מן הדין א"כ כשאינו מתפלל מנחה הוי כוחיד עיי"ש ולפמ"ש נכונים דברי המג"א דירושלמי לשיטתו דרשב"י לא הפסיק לק"ש משום דתדיר בד"ת אף דא"א לקיים שניהם אבל לבבלי דאפילו רשב"י וחבריו מפסיקין לקריאת שמע ע"כ דס"ל דבא"א לקיים שניהם אין תדיר קודם ממילא במנחה ומוסף אין מנחה קדים מדינא ול"ח וחיד כשיתפלל מוסף ויש תשלומין למנחה וכמ"ש המג"א ור' יוחנן דירושלמי לשיטתו דהכא והתם ר' יוחנן אמרה.

סימן ק"ז

ס"א ובשבת ויו"ט אינו מתפלל תפלת נדבה בב"י הביא מחלוקת הפוסקים בזה ולע"ד הוא מוכרח לפמ"ש בפע"ח שער התפלה פ"ז דהלואי שיתפלל אדם כל היום הוא משום דאחר התפלה המוחין מסתלקין וע"כ חסידים ראשונים התפללו תפלת נדבה באמצע היום להחזיר המוחין עיי"ש ובשבת ויו"ט אין העולמת יורדין אחר התפלה כמ"ש בפע"ח שער השבת פ"ב ממילא אין מקום לתפלת נדבה ולפ"ז נראה דגם בחול אין להתפלל נדבה רק אחר היסח הדעת מתפלה שלפניה או אחר שעה דהא חסידים ראשונים שוהין שעה אחת אחר תפלה להשהות המוחין הרי דבתוך שעה ולא הסיח דעתו אין מסתלקין המוחין ובזה מתורץ קושית מ"ג מהא דברכות ד"ל ע"ב דאר"י אני ראיתי לר' ינאי דצלי והדר צלי דמוכח מינה דוותפללין מוסף שלא בחבר עיר דמ"ל דמשום מוסף דלמא תפלת נדבה צלי עיי"ש ולפמ"ש א"ש דחזי דהדר צלי מיד כשלא עשה דבר המסיח דעתו וכמבואר בירושלמי פ"ד ה"ו שהלך ד"א וצלי שנית.

ובשו"ת מ"ע ס"ט הביא ראיה דמתפללין נדבה בשבת מברכות ד"ל דר"א הוי מצלי בהדי צבורא ביחיד מיושב והדר צלי בביתיה מעומד ופרש"י שהיה עושה כן בשבת ופשינוא דישיבה אינה מן הדברים הפוסלים את התפלה א"ו דר"א נדבה התפלל עיי"ש ועיין לעיל סימן צ"ד ס"ט ובמג"א שם ס"ק י"א דמלשון רש"י משמע מפני שלא היה יכול לכוין בפעם ראשונה שהיה בשעת הדרשה לכן התפלל שנית וא"כ י"ל נהי דודאי עכ"פ כיון באבות דאל"כ בחנם התפלל תחלה כדלעיל סימן ק"א ס"א מ"מ כה"ג גם בשבת מותר להתפלל שנית דאינו דומה תפלה בכונה לתפלה שלא בכונה אמרה הוו הוא ככשמה לגוף כמ"ש בהקדמה לפע"ח דרוש ב'.

מג"א סק"א חוזר הטעם בגמרא הלואי קשה לפמ"ש הב"ח לעיל סימן ס"ד בק"ש דאם א"י אם קרא פסוק ראשון ודאי לא כיון בה דאל"כ ל"ה מסופק אם קרא וא"כ ה"נ מדמסופק ודאי לא כיון אפילו באבות וממילא צריך לחזור כדלעיל סימן ק"א וצ"ל שא"ה דבשעת קריאת הפרשה נסתפק לו ודאי לא כיון בה דאל"כ לא היה מסופק בזמן מועט משא"כ בתפלה דאפילו יכוין אפשר לאח"ז מרובה יסתפק אם התפלל.

תוכן העניינים

ערך שי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה