ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
סימן סב
ס"ג שיוציא בשפתיו בפרק מ"ש דכ"א פריך לר"ח והרי תפלה וכו' והקשו תוס' שם דלרבינו ג"כ קשה מ"ש תעלה מק"ש ובהמ"ז ונלע"ד לפמ"ש המג"א לעיל סימן נ"ט סק"ה בשם תר"י דעם שבשדות דאניסי ש"ץ מוציאן מתפלה אפ"ה מק"ש אין נפטרין אלא בשמיעה עכ"ל וא"כ לרבינא י"ל דמה דהתירו להרהר בק"ש דלא סגי בלא"ה דשמיעה גרע מהרהור וכמ"ש תוס' שם ועכ"פ כשישמע הרי ג"כ יהרהר אבל תפלה לא רצו להתיר לו להרהר וכיון דאנוס בתקחז"ל יצא ע"י ש"ץ כשלא ישמע כעם שבשדות אבל לר"ח דמהרהר בק"ש רק מחמת שציבור עוסקין בו א"כ תפלה נמי אמנם מה שמיאנו תוס' בזה הוא דשם בתחלת הדיבור בד"ה והרי הקשו אמאי שבק בבא דק"ש דקאי בגוה וקתני אינו מברך לפניה וי"ל משום רבותא דתפלה פריך מינה אע"ג דתפלה מעומד ונראה לכל שאין זה עומד כמותם מ"מ לא יתחיל עכ"ל וע"כ שפיר הקשו דגם לרבינא יקשה דליכא לתרץ דתפלה שאני דש"ץ מוציא עם שבשדות דעדיין תקשה מברכת ק"ש דאינו יוצא בלא שמועה ועיקר דברי תר"י הנ"ל על ברכת ק"ש נאמרו עיי"ש ובזה מובן דברי תוס' מה שהקשו וא"ת זה אחר א"ת ראשון ומוכח קצת דס"ל לתוס' כתר"י ולא כרא"ש עיין לעיל סימן נ"ט במחצית השקל סק"ה אמנם י"ל אפילו להרא"ש דבכל השנה אין ש"ץ מוציא עם שבשדות דאניסי זולת ר"ה ויה"כ דהא בתפלה מיירי שעומד בתוך קהל כשמתפללין וכמ"ש תוס' וא"כ י"ל לרבינא ל"ק כיון דישמע בחזרת הש"ץ התפלה למה יהרהר בחנם עוד בלחש כיון דב"ק הוא משא"כ לר"ח פריך דלא ישב בטל בשעה שציבור מתפללין בלחש ואף דתוס' שם דף כ"ף ע"ב בד"ה כדאשכחן כתבו דהא צריכין לטבול בסיני אעפ"י שהיו שותקין שומע כעונה א"כ לרבינא אסור לשמוע מש"ץ י"ל דשומע כעונה הוא רק כשראוי לבילה וע"כ היו צריכין טבילה כדי שיהא שומע כעונה אמנם לפי מה שהוכיח בשו"ת שאגת אריה ס"ו מן התוס' וש"פ דאף דאינו ראוי לדבר בפיו שומע כעונה וכשאינו ראוי מחמת איסור לכ"ע שומע כעונה עיי"ש א"כ גם לרבינא ל"ל דיסמוך על השמיעה מש"ץ אמנם לפמ"ש בסימן שלפ"ז דשומע כעונה מחמת שליחות אפשר שיכוין שאינו רוצה לצאת בדיבור הש"ץ ולא נעשה שלוחו בע"כ רק יכוין לצאת במה שבעת שמיעתו מהרהר ומותר וע"כ ל"ק למ"ד הרהר כדיבור ועיין תבואות שור סימן א' ס"ק ס"ט כתב ג"כ דשומע כעונה דחמור מהרהור היינו כעין מתן תורה דהיו זקוקים לדיבור זה ומחויבים לשמוע וכן בברכת שחיטה רוצה הוא לשמוע לצאת בו ולכן הוי כעונה ממש אבל בל"ז אפילו דיבור דאחריני והרהור דידיה מותר עיי"ש הובא במ"ג כאן ותלי"ת הוספתי טעם לשבח וכ"מ במג"א לקמן סימן פ"ה סק"ב דכתב דכשהוא ערום וחברו מברך אסור לכוין לשמוע הברכות לצאת בברכתו עכ"ל משמע כשאינו מיכוין לצאת בברכתו מותר לשמוע ויצא לנו מזה לענין מ"ש הרמ"א כאן ס"ד דגם לכתחלה אם הוא במקום שאינו נקי לגמרי וא"י לנקותו מחמת אונס יהרהר בלבו ועמג"א ולפמ"ש בה"ג אם הוא אחורי בית חברו ושומע מחברו מותר רק יכוין שרוצה לצאת רק בהרהורו ולא בדיבור חבירו וכן אם הוא ערום עמ"ש לקמן סימן פ"ה.