ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
סימן נא
ס"ז במג"א סק"ט תמהתי על שנהגו ביום המילה שאומר המוהל וכרות ומחלק קצת פסוקים דהא אמרינן ספ"ק דברכות כל פסוק דלא פסקוה משה באורייתא לא פסקינן עיי"ש ועיין במחצית השקל דהיינו שהמוהל אומר קצת פסוק והסנדק קצת פסוק הנשאר כן הוא מנהג אשכנז והיה נראה דהמוהל יאמר השאר בלחש וכן הסנדק יאמר בלחש מה שאומר המוהל בקו"ר ומצאתי אח"כ במחצית השקל בסימן תכ"ב דנכון לעשות כן וכן נהגו כאן אמנם לע"ד ל"צ כלל לזה דהא קי"ל שומע כעונה א"כ מה שהמוהל שומע מהסנדק הוי כאומרו בעצמו וכן מה שהסנדק שומע מהמוהל וראיה לזה דבסוכה דל"ח ע"ב הוא אומר אנא ה' הושיעה נא והן אומרים אנא וכו' הוא אומר אנא ה' הצליחה נא וכו' הוא אומר ברוך הבא והם אומרים בשם ה' מכאן לשומע כעונה פרש"י דבברוך הבא סומכין עליו ואין עונין לא התיבות עצמן ולא הללויה מכאן כל נלמוד למי שא"י לקרות בעצמו ולא לענות יצא ובתוס' ד"ה הוא אומר אנא ה' הושיעה נא הקשו דהא אמרינן במגילה דף כ"ב אין מפסיקין בפסוק הכא שאני שאמרוה שני בני אדם כדאיתא בע"פ דקי"ט עכ"ל וקשה מה יתרצו בהך דברוך הבא בשם ה שאמרו אחד כדאיתא בע"ע ואיך פוסקין אותו לגמרי אלא ודאי דשאני הכא דשומע כעונה הוי כאומר ממש וכדיליף בסוכה שם ממילא ל"ח הפסק כלל אבל באנא ה' ל"ל כן כיון דכל אחד אומר בעצמו ומפסיק וימתין עד שיחזור האחר לאמר זה החצי פסוק עצמו אפילו בעצמו ואמר חצי הפסוק עוד הפעם הוי הפסק ובזה עמדתי על דברי הרמב"ם פ"ג מהלכות חנוכה דגרס שם דהוא אומר ברוך הבא והם אומרים ברוך הבא ותמה הלח"ם שם דא"כ מה מוכיח הש"ס מזה דשומע כעונה כיון דאומרים בעצמם מה שהש"ץ אומר הוי כעונין הללויה או ראשי פרקים דיוצאין בלאו טעמא דשומע כעונה עיי"ש ולפמ"ש א"ש דכיון דאומרים רק ברוך הבא ולא יותר כפי מנהג הראשון דלא גמרו בעצמן ההלל א"כ קשה איך יפסקו באמצע עסוק ואמצע ענין ולא מצינו בשום מקום שיהא נפסק כן ושאני הללויה שיש סוף פרקא ג"כ ונפסק שם והוא ענין בפ"ע וגם הוא כמו אמן וע"כ מוכח דשומע כעונה וכאלו אומרין בעצמן כל הפסוק אף דזה לא מעלה ארוכה להמקרא כיון דאמר בעצמו ברוך הבא וממתין ומפסיק עד שיאמרו הקהל ברוך הבא וכמ"ש לענין אנא וכו' שאני התם דהוי הפסק יותר מתכ"ד דהוי רק שלום עליך רבי כדמסיק במרובה דף ע"ג אבל ברוך הבא רק שתי תיבות ול"ה הפסק דבכל התורה תכ"ד כד"ד ומ"מ מוכרח לומר דהרמב"ם ס"ל כמ"ש רצב"ש הובא במ"ג דהיכי דהוה אתנחתא ופיסוק טעמי מותר לפסוק גם בתוך הפסוק דהא הרמב"ם כתב שם דכשיאמר הקורא הללו את ה' כל גוים כל העם חוזרין ואומרים הללו ה' כל גוים דהוא באמצע פסוק ויותר מתכ"ד ועכצ"ל כיון דנפסק באתנחתא מותר וטעמא נראה דמשום דהוא ענין בפ"ע וכמ"ש לענין הללויה דלפעמים הוא סוף פרקא ולפעמים ריש פרקא והוא ענין נפסק לעצמו ותמהני על המג"א איך לא הרגיש בכ"ז ולכאורה י"ל דהא דשומע כעונה הוא משום ערבות הוי פיו כפיו וכן מצאתי בפנ"י בברכות דף מ"ג בד"ה ר"י ועמ"ש לקמן סימן ס"ב והנה ערבות היא דוקא בחיוב ולקמן סימן קמ"א כתב הטור בשם הרא"ש דהעולה יקרא עם הש"ץ שלא תהא ברכתו לבטלה וטו"ז ופר"ח שם תמהו הא שומע כעונה וכקורא ממש ובהגהות חדושי מהרל"ח על הטור שם כתב דשאני הכא דל"ה מ"ע כשופר ולולב ומגילה שהיא חובה על האדם וכיון שכל ישראל ערבים א"כ חובת חברו מוטל עליו לכן יכול להוציא משא"כ כאן שאינה חובה על האדם דלא תיקן עזרא לקרות בציבור רק למצוה מן המובחר עכ"ל וא"כ ה"נ בנ"ד י"ל דקריאת השירה רק מנהג ואפי' כתקנת עזרא אינה רק יש נוהגין כמבואר בטור א"כ ל"ד להלל דחובה היא וכן מה דילפינן מיאשיהו אינו ראיה דחיוב על המלך לקרות בס"ת כמ"ש וקרא בו כל ימי חייו וע"כ ל"ה הכא שומע כעונה אמנם עדיין י"ל דכיון דהתחיל בפסוק מחויב לגמרו ושוב שייך ערבות דהא בהמ"ז אף ברכת הנהנין מ"מ מן התורה גם מי שלא אכל מוציא אחרים דכיון דאכלו חובה עלייהו לברך כמבואר לקמן סימן קצ"ז במג"א סקי"א וגם לירושלמי דמביא מג"א שם ה"ט שנאמר ואכלת וברכת מי שאכל מברך כדאיתא בירושלמי ברכות פ"ג והובא בטו"ז סימן קפ"ז סק"א וא"כ ה"כ אף דאינו מחויב להתחיל מ"מ כשהתחיל חובה לגמור שלא יפסוק באמצע ומוציאו חברו דשומע כעונה והוי כאמר כולו בעצמו וגם על הגומר ליכא איסור דכמו דיכול לברך בשביל המחויב ול"ה ברכתו לבטלה דהוי כמברך המחויב ה"נ ל"ה כאומר חצי פסוק דאומר להוציא המתחיל וחשוב כאמרו המתחיל כולו דפשיטא דלא חמיר זה מברכה לכן נלע"ד לתרץ דברי המג"א דמבואר בסוטה ר"פ כשם בו ביום דרש רע"ק אז ישיר וכו' שאין ת"ל לאמר מלמד שהיו ישראל עונין אחריו של משה על כל דבר ודבר אשירה לה' כקוראין את ההלל לכך נאמר לאמר ר' נחמיה אומר כקוראין את שמע ושם דף למ"ד ע"ב איתא דר"א ור"נ ס"ל דלא כרע"ק אלא דאמרו כל השירה וזה ילפינן מלאמר עיי"ש וכיון דאין הלכה כרע"ק מחבריו ע"כ בשירה אין שומע כעונה דנאמר בפירוש לאמר והוא כק"ש דמבואר בירושלמי פ"ג דברכות הביאו הר"ן סוף ר"ה דלא אמרינן בו שומע כעונה וגם מהמג"א מוכח דס"ל דאין הלכה כרע"ק בזה מדכתב כיון דמתחלה נאמרה פסקי פסקי לכן אנן נמי אמרינן אותה כך וזה ע"כ דלא כרע"ק דהא לרע"ק משה אמרה כולה רק הם ענו אשירה לה' על כל פסוק וא"כ משה לא פסקה כלל אף דהמתין שיאמרו אשירה לה' הוי תכ"ד וישראל לא פסקו שום פסוק רק פסוק ראשון עפ"י משה והאיך נפסוק אנן כל השירה פסקי פסקי וגם לרע"ק ילפינן מן לאמר דשומע לאו כעונה כיון דהצריכם לומר ראשי פרקים דהא בסוכה שם דילפינן שומע כעונה הוא דוקא ממה שהמקרא אומר ברוך הבא והם אומרים בשם ה' ולא ילפינן ממה דעונים רק ראשי פרקים ע"כ דבראשי פרקים אף דשומע לאו כעונה יוצא וכן מוכח שם מפרש"י וע"כ הכא בשירה דשומע לאו כעונה ואנן נהגינן לאומרו כדרך שאמרוהו על הים ע"כ נתקשה המג"א דכל פסוק דל"פ עשה ל"פ ליה ותירץ דגם הם פסקו ליה ובזה מה נעמו דברי המג"א דהתחיל בוכרות וסיים באז ישיר ועדיין לא תירץ וכרות גם ויושע איך פסקינן ולמ"ש א"ש דבזה ודאי שומע כעונה אלא דגוף השירה קשיא ליה דלאמר כתיב ומה שתירץ המ"ג עפ"י הרצב"ש הנ"ל לא נ"ל כלל דקושית המג"א מברכות דמיירי שם דלא נפסוק פרשה אף דאומר פסוק שלם ולא הביא מגילה דף כ"ב דשם מיירי מחצי פסוק ובלא"ה דעת תוספת ורשב"א דלא כרצב"ש ולע"ד י"ל דמש"ה בשירה כתיב לאמר משום דעדיין לא היו ערבים זב"ז ומיושב קושיות המג"א.
ומה דשייכה השירה למוהל וסנדק נ"ל עפ"י הילקוט דבזכות המילה נקרע הים שנאמר לגוזר י"ס לגזרים וע"כ פתחוה באז שהם שמנה ימי מילה ע"ש.