אור ברסלב

ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק

סימן מט

סימן מז

דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן ע"פ צ"ע אם נכתב ע"י חק תוכת אם הוה בכלל ע"פ וכן הלכות מד"ת אם רשאי לכתוב ע"י ח"ת והנה בגיטין דף סמך ובתמורה די"ד דרש דכתיב כתוב לך את הדברים האלה וכתיב כי עפ"י הדברים האלה הא כיצד דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן ע"פ ודברים שבע"פ א"א רשאי לאומרם בכתב דבי ר"י תנא אלה אתה כותב וא"א כותב הלכות ולכאורה תליא בדרשות אלו דלדרש אלה אתה כותב לא נאסר רק כתיבה ולא ח"ת ואם דרשינין עפ"י דברים ודאי ח"ת ל"ה נמי ע"פ דאטו מפיהם ולא מכתבם נימא דיכולין להעיד בכתב ח"ת אמנם לא משמע דיהא נ"מ לדינא מדלא קאמר הש"ס א"ב וגם איך יחלוק אמורא על התנא דבר"י וע"כ גם לתנא דבר"י צריך ע"פ ממש כיון דנתן טעם עפ"י הדברים האלה כרתי דמש"ה אלה אתה כותב ולא הלכות א"כ צריך דוקא ע"פ ממש ולפ"ז נלע"ד דח"ת לאו כתב הוא לענין דברים שבכתב וגם ע"פ ל"ה לענין דברים שבע"פ וכן נראה הוכחה קצת ממ"ש תוס' ר"פ כ"כ בשם הר"ר פורת דהיכי דלא ניתן לכתוב מש"ה לא ניתן לקרות בו דדברים שבכתב א"א רשאי לאומרם ע"פ והראב"ח בתשובה סימן ע"ג ח"ב הנקרא מים עמוקים נתקשה דא"כ גם לענין דברים שבע"פ דא"א רשאי לאומרן בכתב נימא דוקא לכותבן אסור אבל כשכתבן מותר לקרות בהן דכיון דלא ניתן לכתוב הוי בע"פ וא"כ היכי אמרינן בגיטין שם דר"י ורשב"ל מעיינו בספרא דאגדתא ומקשי בש"ס והא לא ניתן לכתוב והא מותר לקרות ובירושלמי אמר ר"ש על לבי כנישתא חמי חד סופר תרגם מגו ספרא א"ל אסור לך דברים שנאמרו בפה בפה שבכתב בכתב ואמאי אסור לקרות הא כיון דלא ניתן לכתוב הוי כקורא ע"פ ע"כ הביאו במ"ג סימן זה ולפמ"ש א"ש דסברת הרב פורת דכיון דל"נ לכתוב לא אהני מעשיו וכנכתב ממילא וכמ"ש התוס' בפ"ק דתמורה ד"ד ע"ב בד"ה רבא לענין כ"מ דא"ר ל"ת דאי עביד ל"מ דהוי כנעשה ממילא וה"נ דפסול ח"ת דהאות כעשה ממילא וה"נ דרשינן כתוב לך שיכתוב ממש כמו דדרשינן וכתב לפסול ח"ת וכיון דל"נ לכתוב הוי כנעשה ממילא ול"ח כתב והוי כאומר ע"פ אבל לענין דברים שבע"פ לאו ע"פ חשוב דצריך ע"פ ממש ודברים ככתבן דברים שנאמרו בפה יהא בפה ממש ודברים שבכתב יהא בכתב ממש ולא ח"ת או היכי דל"נ לכתוב דהוי כממילא ומה שתירץ במ"ג עפימ"ש הר"ן הטעם דדברים שבכתב א"א רשאי לאומרם ע"פ משום דאיכא מילי טובא דמידרשי מתוך הכתב בחסרות ויתרות וקרי וכתיב וע"כ גם כשנכתב בלשון אחר יש חשש זה משא"כ לענין דברים שבע"פ דהטעם דמפי מלמד יעמוד עליהם יותר שיפרש לו יפה עיי"ש הרואה לשון התוס' בר"פ כ"כ יראה דא"א להלונו דכתב הרב פורת דמשום דל"נ לכתוב אסור לקרות משום דברים שבכתב אסור לומר בע"פ ולהמ"ג איכו משום דלא ניתן לכתוב אלא הטעם שכתב הר"ן משום חסרות ויתרות גורם דל"נ לקרות ולפיכך ל"נ לכתוב ותרוייהו מחד טעמא ואדרבה משום דל"נ לקרות לפיכך ל"נ לכתוב כדי שלא יקרא בהן אבל הרב פורת משמע דקאמר דאין בו שום טעם שלא ניתן לקרות רק דהוי בע"פ משום דל"נ לכתוב ולפמ"ש מדויק נמי לשון הירושלמי הנ"ל א"ל אסור לך דברים שנאמרו בפה בפה שבכתב בכתב דלכאורה מיותר שבכתב דאין זה ענין עתה למה שאסר לו אלא דלא לימא כמו מה דל"נ לכתוב ל"נ לקרות משום דהוי בע"פ ממילא ה"כ חשוב בע"פ או דלא יטעה בהיפך כמו בנידון דידיה דאסר לו אף דל"נ לכתוב מ"מ בכתב חשוב ה"נ היכי דצריך כתב יחשב כתב אף א"ל ניתן לכתוב או לענין ח"ת דהוי כנכתב ממילא דה"נ כיון דל"נ לכתוב כנכתב ממילא הוא ע"כ א"ל דברים שנאמרו בפה בפה שבכתב בכתב דצריך ממש כמו שנאמר דאם נאמר בפה צריך בפה ממש ודבר שנאמר בכתב צריך בכתב ממש אבל מה דל"נ לכתוב דהוי כחק תוכת וכנכתב ממילא זה ל"ה בפה ולא בכתב ובגיטין דף ע"א פריך מהא דא"ל יגיד פרט לאלם שא"י להגיד אמאי הא יכול להגיד מתוך הכתב ומשני שאני עדות דרחמנא אמר מפיהם ולא ע"פ כתבם ואם איתא דח"ת הוי מפיהם הק"ל הא יכול להגיד ע"י ח"ת.

תוכן העניינים

ערך שי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה