אור ברסלב

ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק

סימן מז

סימן מו הלכות ברכות

במג"א ריש הסימן כתב הב"ח לומר וצאצאי צאצאנו דכל שהוא ובנו וב"ב ת"ח אין תורה פוסקת מזרעו והשיגו המג"א דצאצאנו היינו יוצאי חלצינו וכן תרגום בניא וב"ב ע"כ ולע"ד הדין עם הב"ח דודאי דצאצאינו הוי יוצאי חלציו ויש לפרשו על בניו ויש לפרשו גם על ב"ב ותפלה צריך לפרש היטב וכמ"ש הפר"ח לקמן סימן קי"ט בשם הזהר פ' וישלח וז"ל שם דף קס"ט ע"א הצילני נא מיד אחי אי תימא קריבין אחרנין סתם אחין אקרין מיד עשו מ"ט בגין לפרשא מלה כדקא יאות בגין לאשתמודעא מלה לעילא ולפרשא לה כדקא יאות ולא יסתום מלה עכ"ל.

טו"ז סק"א מה שפירש דנרמז התירץ במה שאמר מבלי עובר והם לא פרשהו דפח"ח ומ"מ דחוק דמה עניינו לשלא ברכו בתורה תחלה גם דחוק לרמוז העמל והתעסקות בלשון עובר ולע"ד י"ל דברכו בתורה אח"כ מדאמר שלא ברכו תחלה וחסרון דצריך עובר לעשייתן זהו מבלי עובר וסתמא קראו ק"ש בברכותיה וכיון שאמר אה"ר פטור עבה"ת אלא שהיו צריכין לברך בבקר בה"ת לפטור מה שילמדו קודם ק"ש וכן מבואר בא"ז בהלכות ק"ש סכ"ב שאמרו אה"ר רק שהשכימו ללמוד קודם שאמרו אה"ר.

ס"ב הכותב בד"ת אעפ"י שאינו קורא צריך לברך המהרהר בד"ת אצ"ל והטו"ז הקשה הא בכתיבה ליכא אלא הרהור וכתיבה לאו כד"ד כמו לעדות והאחרוכנים שאלו למה לא יברך על הרהור הא נאמר והגית בו והגיון בלב ומקיים מצוה ונתחבטו בזה הגר"א וישע"ק ומ"ג ולע"ד יובן עפמ"ש בהקדמה לפע"ח דרוש שני דכל בחינת מצות מעשיות וברכותיהן כמו תפילין וסוכה ולולב וכה"ג כולם הם בחיצוניות העולמת וכל מצות שהם בדיבור לבד כתורה ותעלה הוא בפנימיות דבכל ארבע עולמות אבי"ע יש בחינת חיצוניות ופנימיות וכל המצות מעשיות הם בחיצוניות א"פ נגד המעשה ואור מקיף נגד הברכה ודבר התלוי בפה הוא בפנימיות אמנם הכונה המחשבה שבה היא הנשמה בין לחיצוניות כמו כונה בעשיות המצות ונשמה לפנימיות כמו טנה בתפלה כי חיצוניות ופנימיות הכל בבחינת הכלים וכיוצא בזה בנשמות יש חיצוניות ופנימיות שהיא נשמת החיצוניות לכלים החיצונים ונשמות פנימים וכ"ז בבחינת א"פ וכנגדן בבחינת א"מ עכ"ל נמצא דהברכות בחינת א"מ ונודע כי א"מ הוא נשמה מהחיצונים שלא יתאחזו וידוע כי דבר הנגלה ונשמע צריך שמירה ודבר הנעלם א"צ שמירה מהם וכמבואר בכונת בטעם בשכמל"ו שאומרים בחשאי ובטעם תפלה בלחש וע"כ הרהור נהי דמקיים המצוה והגית א"צ ברכה כיון שהוא בהעלם א"צ א"מ לשמירה משא"כ דיבור וכן כתובה אף דלאו כד"ד מ"מ כיון שבא לידי גילוי יותר עוד מדיבור כ"ש דצריך שמירה וברכה.

וכשנעמיק עוד בדבר י"ל דידוע דכל מציאות אור מקיף הוא מחמת הכלי דאין יכול לכנוס בו כל האור מלמעלה והאור היותר מובחר וזך כשאר מקיף מלמעלה ויש עוד מקיף קטן מזה שמחמת שאין הכלי יכול לסבול בתוכו אור גדול יוצא האור בבחינת אור חוזר ונעשה מקיף על הכלי בין מקיף הגדול ובין הכלי וכ"ז מבואר בסידור קול יעקב בכונת ברכת כהנים ובכונת שופר וא"כ בכל מצוה שיש מעשה או דיבור שהוא בחינת כלי ומחשבה שהוא בחינת נשמה בזה יש מציאות לאור מקיף מחמת שהכלי א"י להגביל בתוכו כל האור וע"כ צריך ברכה נגד אור המקיף משא"כ כשאין מעשה ודיבור רק מחשבה דלא נתקן בחינת כלי ממילא אין מציאות למקיף ועיין בשרף פע"ח בשער תוספת שבת בהג"ה ג' סוף פ"א ותלי"ת כיונתי לדעתו ועיין בע"ב ידיעות להרמ"ע דאור מקיף מצחצח הכלי ומחזיקו ומשמרו שלא ישבר ויסבול א"פ שבתוכו וכ"ז ל"ש רק ביש כלי ע"כ המהרהר א"צ ברכה אבל כותב הוי מעשה ומתורץ לפי"ז ג"כ קושיות הש"א סכ"ד בהא דב"ק מהרהר ק"ש למה לא מחויב להרהר ג"כ בה"ת לפניה למ"ד הרהור בד"ד ויוצא ידי ק"ש והוי כקורא בתורה.

בטו"ז סק"ב הקשה הא לגבי עדות כתיבה לאו כד"ד שנאמר מפיהם ולא מפ"כ והנה לדעת ר"ת גם בעדות הראוי להגיד בפה שולח עדותו בכתב דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת והסמ"ע בסימן כ"ח ס"י כתב דכן עיקר וע"כ נהגו דת"ח שולח עדותו בכתב וא"כ ה"נ י"ל דאבודרהם כר"ת ס"ל ונראה בעדות י"ל הראוי לבילה וכו' משום דכתיב מפיהם דמשמע ולא מפ"כ וכתוב א"ל יגיד וכתבו תוס' ורשב"א וריטב"א בפרק מי שאחזו דף ע"א דהגדה בכתב נמי משמע וע"כ י"ל דצדקו יחדיו דבראוי להגיד בפה סגי בכתב וכעין זה כתבו תוס' ביבמות דף ק"ד ע"ב בד"ה אר"ז במימרא דר"ז דכל הראוי לבילה אבל לענין בה"ת א"א לומר כן דנהי דג"כ כתיב והגית דמשמע הגיון לבד בלב וכתיב ודברת מ"מ ל"ל דממעט אלם דאם אינו ראוי לדבר מה יעשה וא"צ למעטו ושאני עדות דקרא ממעט שלא יקבלו עדות אלם בכתב.

והנה במ"ג הקשו למה יברך בה"ת בכל יום הא לא מפסקי לילות מימים שנאמר והגית בו ולק"מ דע"כ מפסקי בשינה ואח"כ מצאתי הקושיא בירושלמי פרק מי שמתו ה"ג.

ס"ט נהגו לומר פ' ב"כ סמוך לבה"ת וצריך טעם למה בחרו בב"כ דוקא ויבואר לפמ"ש לעיל דבתורה מתקנין אור פנימי ובברכה שלפניה אור מקיף והוא שמירה שלא יתאחזו זרים בתורתינו וע"כ אומרים ב"כ יברכך ד' וישמרך באור מקיף ע"י הברכה מדה נגד מדה יאר ד' פניו אליך הוא אור פנימי ע"י לימוד ולעולם מברך עובר לעשייתן כי צריך להקדים המקיף למוקף וכמ"ש במשנת חסידים במסכת אלול פ"ב מ"ד ומ"ה אלא דצ"ע דבפע"ח שער י"ד פ"ז ובשער כ"ח פ"א מבואר דאור המקיף נכנס באחרונה בכ"מ.

ס"ט י"א שאם הפסיק וכו' ולע"ד יש ראיה דאסור להפסיק דבברכות דף י"ד ע"ב הוה קאימנא קמיה דרב ומקדים ומשי ידיה ומברך ומתני לן פרקין ומנח תפילין והדר קרי ק"ש וכ"ת בדלא מטי זמן ק"ש א"כ מאי אסהדותיה דר"ח לאפוקי ממ"ד למשנה אצ"ל וקשה דא"כ מאי רבותיה במה דסיים דמנח תפילין והדר קרי ק"ש וצ"ל דבלא"ה לא מוכח דלמשנה צריך לברך דשמא בירך קודם הלימוד משום דידע דיאמר ק"ש באמצע לימוד כרבי דהעביר ידו על עינו באמצע לימודו וקרא ק"ש וה"נ בירך קודם כדי שלא יעשה הפסק גדול בברכה באמצע הלימוד עם רבים ול"ל דמשנה הוי הפסק אם א"צ לברך עליה דמ"מ לימוד הוא ול"ה הפסק כעין שכתב הב"י לקמן סימן נ"א דיכול לענות אמן אחר ב"ש אף דב"ש הוי כברכה לפני פסד"ז ל"ה כמפסיק בין הברכה לדבר שמברכין עליו דפסד"ז שבח ואמן שבח וכעין זמרה עיי"ש ועוד לפי פירש רבינו יונה לעסוק מברך על מדרש והערב למשנה ואשר בחר למקרא ע"כ מפסיק בין הברכה לדבר שמברך עליה בלימוד אחר דאם יקרא מקרא מפסיק בין לעסוק ובין והערב למשנה ומדרש ואם ילמוד משנה מפסיק בין אשר בחר למקרא וכן למדרש והברכות עצמן יפסיקו עכצ"ל דהכל ענין לימוד ומישך שייכו להדדי אמנם מה דמנח תפילין דברכה ודאי הוי הפסק לס"ד דרב ס"ל דרשאי לקרות שמע בלא תפילין ואפילו לפמ"ש תוס' דיכול להניח תפילין בין ק"ש לתפלה כיון דהוי עמ"ש שלימה ה"ד בין ק"ש לתפלה אבל בין בה"ת ללימוד או לק"ש ודאי הוי הפסק דבה"ת על עסק התורה לא על ק"ש דוקא ומה ענין תפילין ללימוד ואפילו אי הוה אסור לקרות שמע בלא תפילין מ"מ לכתחלה אסור להפסיק בין ברכה לק"ש וכמ"ש סימן קס"ז ס"ו בהג"ה דלכתחלה אסור לומר בין ברכה לאכילה תנו מאכל לבהמה אף דאסור לאכול קודם שיתן לבהמתו כדאיתא פרק כ"מ דף מ"ם ולרב משמע שם דגם דיעבד הוי הפסק בכה"ג וכמ"ש המע"מ שם וע"כ מדמנח תפילין וקרא ק"ש ש"מ דהברכה משום משנה היה צריך דאל"כ ע"כ היה צריך לקרות שמע קודם הנחת תפילין ולפ"ז מוכח דאסור להפסיק בין ברכה ללימוד ולכאורה י"ל בלא"ה כיון דלא הגיע עדיין זמן ק"ש א"א לברך כדי לפטור הק"ש כמו שנסתפק הצל"ח בברכות די"א ע"ב במברך קודם זמן החיוב אי מהני וכן ס"ד דש"ס דיש לדחות כן ועכצ"ל דמנח תפילין והדר קרי ק"ש דמוכח דלא הגיע עדיין זמן ק"ש ומוכח דלמשנה בירך אלא דעדיין קשה ל"ל דמכח תפילין דהל"ל רק דקרא ק"ש דנדע מדמתני פרקין עדיין לא הגיע זמן ק"ש דאל"כ ק"ש קודם וכמו שפרש"י עיי"ש מהרש"א ועוד כיון דבעצמו קאים קמיה דרב ראה א"ל הגיע זמן ק"ש וא"צ הוכחה לעצמו וגם להעיד לדידן הל"ל בפירש דמקדים לפני זמן ק"ש ועוד זמן לימוד מקרא לעולם הוא וגם ל"ל בפשיטות מדמנח תפילין באמצע לימוד וברך עליהן ה"נ יפסיק בברכת התורה וע"כ דלמשנה בירך דהא לס"ד זה דלא הגיע זמן ק"ש גם זמן תפילין לא הגיע כמ"ש מהרש"א שם א"כ לתפילין הוכרח להפסיק דלא היה אפשר מקודם.

תוכן העניינים

ערך שי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה