ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
סימן מו הלכות ברכות
ס"א שעשה לי כ"צ בל"ח פרק הרואה תמה למה כל הברכות נקט לשון בינוני מלבוש פוקח וזה לשון עבר ובאשר הכין תמה ג"כ ובאמת גרסת כ"פ המכין ולע"ד משום דכולם י"ל בשעת עשייתם משא"כ כשנועל מנעליו דאסור לברך עד שיטול ידיו דאף דלעיל סימן ד' סח"י איתא החולץ מנעליו צריך נטילה ה"ה הנועל דטעמא משום דנוגע במנעלים כמ"ש המג"א שם סקי"ט ואף אם נקיים הוי כמטונפים כמ"ש המג"א לקמן סימן קכ"ח ס"ק כ"ו ומ"ש הרמ"א שם דלא יגעו במנעליהם המטונפים ל"ד אלא דלעולם הם כמטונפים והמג"א כתב שם מסברא דנ"ל כן ובאמת ראיה ברורה מברכה זאת דנתקנה בלשון עבר משא"כ שאר הברכות ואף דבברכות פרק הרואה דף סמ"ך ע"ב אמר בתר הכי כי משי ידיה מברך ענט"י משמע דעדיין לא נטל ידיו ברי"ף איתא ברכת ענט"י קודם לעשה לי כ"צ ובלא"ה אמרו דאין סדר כמ"ש הטו"ז כאן סק"א ועוד אף דחולץ מנעליו צריך מים דוקא כדלעיל סימן ד' סי"ח במג"א סקי"ז ע"כ משום דלהעביר ר"ר צריך מים אבל לענין דיהא רשאי לברך סגי בנקיון ידיו בכל מידי דמנקי כדלעיל סימן ד' סכ"ב ועיי"ש בשע"ת סק"כ ובמג"א סימן קכ"ח סקכ"ו עיי"ש לב"ש ומחה"ש וא"כ ה"נ לכל הברכות היה סגי בנקיון לבד אף דסתם ידים אחר השינה אינם נקיות אלא לבסוף נוטל ידיו משום ר"ר ובשעה שהמנעלים בידיו א"א לברך עד שנעל וניקה ידיו ע"כ מברך לשון עבר
עוי"ל דיליד עוד שבזה אומר שעשה לי משא"כ בשאר הברכות שאינו אומר הלביש אותי אלא דכל הברכות כולל רובא דעלמא דאינם הולכים ערומים ונפקחו עיניהם וכובע בראשם מוכרח משום גילוי ראש וחגורה שלא יהא לבו רואה הערוה אבל שכיחי עניים הולכים יחף ועיין שבת דף ס"א ודף קי"ב וע"כ הנועל מברך שעשה לי אבל שאר הברכות אומר על כלל העולם וע"כ י"ל כיון דמברך על הכלל מברך לשון בינוני עבר ועתיד והוה דיש כבר עמדו ולבשו ויש שעדיין לא אבל על הנעלים דמברך רק על הנאתו וכבר נעל מברך שעשה ומ"מ ע"כ מוכח דאסור לברך כשנוגע במנעליו דאל"כ הל"ל העושה לי כ"צ נוסח השוה לשאר הברכות.
ולפ"ז היה נ"ל דאף לדעת הפוסקים דכל הברכות מברך גם כשלא נתחייב כדלקמן ס"ה בהג"ה מ"מ כ"צ לא יברך רק כשנעל כיון דהנוסח שעשה לי אינו על הנהגת העולם אלא דבפע"ח בשער הברכות פ"א כתב דחייב לברך גם כשלא נתחייב בהם ביום ההיא כגון שלן בכסותו או לא התיר מנעליו והטעם כי לא נתקנו אלא על מנהגו של עולם ולא על כל אדם בפרטות ועוד כי כולן יש בהם רמז לדברים ואורח עליונים ואין ראוי לבטל חוץ מברכת ענט"י וברכות א"י וכו' וחוץ מברכת שעשה לי כ"צ בט"ב ויו"כ שאז הכל אסורים בנעילת הסנדל עכ"ל מסוף דבריו מוכח דגם כשהולך יחף צריך לברך וצע"ג איך יאמר לי וצ"ל דסמך על הטעם דרומז בעליונים ועדיין צריך טעם על שיסדו לשון לי בברכה זאת ואפשר א"ל יאמר לי כבר נכלל החגורה וכובע בכל צרכי ע"כ אומר שעשה לי ולא נכלל צרכי שאר ישראל ואח"כ אומר אוזר ישראל עוטר ישראל ומה שאומר בזה כל צרכי עיין לבוש וסידור של"ה והוא כעין שאמרו דעל כולן אם אמר שהכל יצא ועד"ה נ"ל מה שנשתנה ברכת כ"צ משאר הברכות שכל הברכות בינוני וכאן עבר ואומר לי ועוד בכל הברכות פורט הדבר בשם וכאן מעלימו בכל צרכי וגם מה ענין כל צרכי לנעילה דוקא ונלע"ד לפמ"ש בפע"ח בשער התפלה פ"ג שהמלבושים הם להגן מפני החיצונים שלא יינקו מהקדושה וזה ג"כ ענין המנעלים ומנעלים של עור הם משכא דחויא החומר שהוא מצד הקליפות לכן נאסרו ביה"כ כמבואר בפע"ח שער יוה"כ פ"ד ולכן לא יתכן לברך בפירש לשם שבו כי הוא מסטרא דארור קצת אלא דמ"מ מגין מפני החיצונים שלא יינקו והיא קליפה דקה כמ"ש בסידור של"ה ולפי מעמדינו עתה שגרם החטא הוא צורך גדול לשמירה ועיקר הברכה אינו על המנעלים אלא שעל ידם אין לחיצונים יניקה ונשאר לי לעצמי כל צרכי וזה ליי כ"ל צרכי וע"כ בכל הברכות שעל גוף הדבר הנעשה אז מברכים לשון בינינו וברכה זאת על כל צרכי אדם שנעשה לו לבדו ונשמר מהחיצונים מברכים לשון עבר דכבר נעשו ורמז בו ג"כ הנאת מנעלים עם שהוא מסטרא דלהון בלשון כל ע"ד ומלכותו בכל משלה דעתה הוא צרכינו וגם על דבר שאינו נאה לפרשו דרך חכז"ל כן כמו לעשות צרכיו ובסידור קול יעקב כתב הכונה בכל צרכי על המוחין שע"י הזיוג עיי"ש וגם הוא לשון נקיה כמו שאמרו במדרש רבה סוף פ' בלק שאמר פנחס אף אני באתי לעשות צרכי וכן בכונות הגדה פירש עד"ז כל דצריך אלא דבגמרא ופוסקים מבואר דזה הברכה כי סיים מסאניה ואיך יכוין למעלה ראש ולפמ"ש א"ש דהמנעל גמר השמירה אף שהמלבושים ג"כ על כונת זאת השמירה מ"מ לולא המנעלים עדיין יש יניקה גדולה ח"ו כי רגליה יורדת וכו' ע"כ עתה נאה לברך שעשה לי דייקא ואין לס"א חלק בזיוג ושפע הקדושה.
ואשר הכין מ"ג שאומרים קצת בלשון עבר י"ל מתחלת הבריאה נגזר מצעדי גבר בכ"מ שצריך לילך וללקט נה"ק, השייכים לו.
מג"א סק"ה ואע"ג דבעינן מעין פתיחה סמוך לחתימה י"ל דתגמלנו חסדים טובים היינו החסד שמעביר חבלי שינה עכ"ל זהו מהתוס' ברכות דף מ"ו ודחוק גם יש להבין לשון גמול ולשון טובים ויובן עד"ה לפמ"ש בפע"ח שער ר"ה פ"ג דענין השינה דנשמתו עולה למעלה ומוח חסדים עולה בסוד מ"נ אל או"א ואח"כ החסדים ג"כ נתחדשו יותר דכל מוחין חדשים אינם ראשונים עצמן ואלו החסדים אשר נתחדשו המה יותר מתוקים ולכן הם דוחים את הדינים והגבורות לנו"ק ונשאר הוא בסוד חסדים לבד וז"ס מ"ש בזהר אתי חסד ופריש בזעין ואין נמשך זה בז"א רק אחר השינה ובהגהות שרף בשער מבא השנה פ"ג פירש כי בעת השינה ע"י מוח חסדים שעולה בסוד מ"ב נמשך לו רק מעט חיות רק אחר השינה בהחזרת המוחין אליו אז באים לו מוחין חדשים מתוקים ביותר עיי"ש וע"כ תקכו חכז"ל מעין פתוחה דמעביר שינה ומחזיר המוחין בחסדים יותר מתוקים וע"כ עתה נקראים חסדים טובים והוא תשלום גמול על שהעלה מוח חסדים למ"נ מחזירין לו יותר טובים ודרך כלל ישראל בלתי ספק שנעשה כן כל יום אלא דכל יחיד בפרטות מתפלל שיזכה ג"כ לזה בפרטות וזהו ותגמלנו חסדים טובים בא"י הגומל חסדים טובים לעמו ישראל בכלל.
ס"ד גר יכול לברך בטו"ז כתב דהב"ח חולק דמה שנתגייר הוא בחירתו ולא עשאו הקב"ה מתחלת בריאתו לגר שיקבל דת ישראל ותירץ הטו"ז דקטן שנולד הוא והקושיא במ"ע דג"ז ע"י בחירתו ועיין בה"ט דשל"ה וב"ח ופר"ח מה"ט פסקו שלא יברך ולע"ד ל"ק לפמ"ש במ"ח בסדר נשים מסכת הויות הנשמה פ"ה דכשמת הגרים נוצרים מקליפת נוגה המעורבת מטו"ר של המלכים ונפשות עכו"ם כולם מהפסולת הרע של המלכים שמתו עיי"ש נמצא דמי שנוצר מפסולת הרע אין בו נטיה ובחירה להתגייר דכולו מהרע אבל הגר תחלת יצירתו מעורב מטו"ר ע"כ נוטה לכאן ולכאן עד שגובר בו צד הטוב ושפיר מברך שעשני גר גם תירץ הטו"ז יש לה מקום לפמ"ש שם המ"ח מ"ג דכשמתגייר נתוסף בו נפש יתירה מצדק עיי"ש וע"כ כקטן שנולד דמי דנתחדש לו נפש וא"כ י"ל שעשני גר שנתן לו זה הנפש דע"י נעשה גר צדק אף שבא ע"י בחירתו מ"מ מברך כעל כל הטובות הבאין ע"י מע"ט שאוכלין פירותיהן בעוה"ז: