ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
סימן לה
ואם שינה בב"י הביא דכתב המנהיג דש"י וש"ר שוים בענין השיטין מדקאמר שאם אין לו תפילין של יד ויש לו שתים של ראש טולה עור על אחד ומניחה עכ"ל וכתב ב"י ודבר מבואר הוא שאין כאן הכרע כלל לבטל קבלת הרבוותא עכ"ל מה דפשיטא למנהיג דמיירי גם לענין הפרשיות נראה מדפריך בגמרא שם מודה היינו פלוגתייהו עיי"ש ואם איתא דטולה עור לא מיירי רק לענין הבתים נימא אה"נ דמודה כשנותן בהם פרשיות ש"י מעור אחד כגונא דלעיל מיניה שם וכדלעיל סימן ל"ב סמ"ז ומודה אף דהם ד' בתים אע"כ מדקאמר עולה עור ומניחה דאצ"ל רק לומר דמניחה כמות שהוא עם הפרשיות ובב"מ כ"ט ע"ב שם דמיהן ומניחן קמ"ל דבלא"ה אסור להניחן ואל"ה אמר ומניחן ה"א דגם בלא"ה מותר דניחא לאנשי למעבד מצוה בממוניה אלא דקמ"ל דיכול נמי לשום דמיהן לקנותן ובמ"ב הביאו מסה"ת ורא"ש שהוכיחו מהך דטולה עור דבדיעבד אם שינה לא עיכב מדמכשירינן באין לו תש"י דהוי כדיעבד וצ"ע מה כסבור המנהיג להוכיח על לכתחלה ונלע"ד דבעבודת הגרשוני סימן ס"ה הוכיח דעור שעבדו לס"ת אסור לכתוב עליו תו"מ דלא כב"י ולבוש לעיל סימן ל"ב ס"ט מדקאמר במנחות דל"ד ע"ב בהא דטולה עור על ש"ר דלמ"ד הזמנה מלתא כגון דאתני וא"כ לדידן דהזמנה בגוף הקדושה מלתא כמ"ש נ"י הביאו ומג"א לקמן סימן מ"ב סק"ו ה"כ לענין לשנות מקדושה קלה לחמורה דהא גם בהך דטולה עור כה"ג הוא ומ"מ למ"ד הזמנה מלתא אסור עיי"ש ולפע"ד אינו הוכחה דשאני עור דכך עיבודו לקדושה חמורה כמו לקדושה קלה וההיכר רק בפיו שאומר לקדושה חמורה ע"כ יכול לשנותו ולבטל דיבורו לקדושה קלף והמעשה כדקאי קאי משא"כ בתפילין דש"ר ד' בתים א"כ ניכר מתוך המעשה שנזדמן לש"ר ע"כ גם לקדושה קלה אסור לשנות דמבטל מעשהו שטרח ועשה ד' בתים ולש"י היה די לו בית אחד וכשרוצה לשנות לחול הוה כמבטל מעשהו דלחול סגי לו בלא עיבוד ויכול לעבדו ע"י גוי ועור מצה חזק יותר כמ"ש הרמב"ם הובא בטו"ז לעיל סימן ל"ב ס"ק ל"א והנה לכאורה דברי העבודת הגרשוני תמוהין דאיך מביא ראיה לקלף שעיבדו לס"ת דאסור לשנותו לתו"מ לדידן והרי עור הבתים גוף הקדושה הם בקלף כמ"ש הנ"י ולקמן סימן מ"ב במג"א סק"ו הביאו ומ"מ אמרו דוקא למ"ד הזמנה מלתא אסור וגם דברי הנ"י צ"ע אלא די"ל עפימ"ש במחצית השקל לקמן סימן מ"ב סק"ו דבאמת יש מ"ד דגם בגוף הקדושה הזמנה לאו מלתא וע"כ בעגלה ערופה אין ירידתה לנחל אוסרתה אלא דאנן קי"ל דירידתה אוסרה דבגוף הקדושה הזמנה מלתא לדידן עיי"ש וא"כ י"ל מה דקאמר במנחות שם ולמ"ד הזמנה מלתא היינו כיון דיש מ"ד דגם בגוף הקדושה הל"מ אמנם זה דוחק מדקאמר קודם בחדתי מותר ולמ"ד הזמנה מלתא וכו' משמע דלא קשה רק להך מ"ד ולא לדידן והרי אדרבה גם אנן ס"ל בגוף הקדושה הזמנה מלתא וע"כ יותר י"ל לפמ"ש המג"א בסימן ל"ב סקנ"א דדעת רש"י ורמב"ם דעור הבתים א"צ עיבוד לשמה ומשום דהזמנה ל מ וקלף לכתיבה צריך עיבוד לשמה דחשוב יותר גוף הקדושה ובה הזמנה מלתא וכ"כ תוספת סברא זאת בשם י"מ במנחות מ"ב ע"ב בד"ה עד דעור הבתים ל"ח רק תשמיש קדושה ועיין באשל אברהם בסימן מ"ב ובישי"ע שם וע"כ הגמרא לענין הבתים הקשו רק למ"ד הזמנה מלתא אבל בעיבוד קלף גם לדידן הזמנה מלתא ולפ"ז קשה עדיין גם למ"ד הל"מ איך משנה הפרשיות מש"ר לש"י דהכתיבה צריך לשמה לכ"ע והזמנה מלתא לכ"ע והרי מוכח מגמרא זאת דאם הזמנה מלתא אסור לשנות לקדושה קלה ג"כ אמנם לפמ"ש י"ל דוקא הזמנה כי האי דניכר ממעשהו דנעשה רק לקדושה חמורה אסור לשנות לקלה דמבטל מעשהו ובכתיבה גם בש"י צריך לכתוב כך ע"כ למ"ד הל"מ א"צ תנאי בחדתי אמנם כ"ז אם שוין בכתיבתן אבל אם אין שוין במנין השיטין ובהתחלת כל שיטה אף את"ל אם שינה לא פסל מ"מ כיון דלכתחלה מצוה דוקא כך וכל הסופרים יעשו כן הרי ניכר ממעשהו דנעשה לש"ר דוקא וע"כ מוכח דשוין הן ודע דסברא זאת היכא דניכר ממעשהו חמור למדתי מהנו"ב שהבאתי לעיל סימן ל"ב ס"ו שכתב היכא דניכר ממעשהו חשוב מעשה וא"ל ניכר חשוב רק דיבור.
ובמ"ג תירץ קושית העבודת גרשוני על הב"י ולבוש דס"ל דיכול להוריד לקדושה קלה אף דהזמנה מלתא בעיבוד קלף לגוף הקדושה דטעמם משום דמסתמא דעתו ע"ז דאם יצטרך לקדושה קלה יקחנו והוי כהתנה ובפרשיות כיון דלכתחלה אין ליקח ש"ר לש"י דאין שוין במנין שיטין ל"ל דדעתו על זה ושפיר מקשה הש"ס ולמ"ד הזמנה מלתא עכת"ד ולפ"ד היה אסור לדידן ליקח פרשיות ש"ר לש"י גם בחדתי דאנן קי"ל הזמנה בגוף הקדושה מלתא ולמה שתק הרמ"א בסימן מ"ב וגם הלבוש מזה ומ"מ גוף הסברא דסתמא אדעתא דהכי נעשה כתב גם כן השאגת אריה סימן מ"ז וגם דעת המנהיג י"ל בזה דס"ל דקושיות הגמרא למ"ד הזמנה מלתא רק מהבתים דל"ח גוף הקדושה לרש"י וכמ"ש לעיל ובבתים ל"ל סתמא אדעתא דהכי נעשו שיוכל לשנותן לש"י כיון דאינן שוין וכיון דלמ"ד הזמנה ל"מ ל"צ תנאי גם בפרשיות והרי בגוף הקדושה גם לדידן הזמנה מלתא ובש"ס משמע דלדידן טולה עור בחדתא ומניחה עם הפרשיות בלא תנאי וע"כ מוכח דגם לכתחילה שוין שיטות הפרשיות וי"ל סתמא אדעתא דהכי נעשו.
עוי"ל דבנוב"ת סימן קע"ד הקשה השואל להא"ר דאם נכתב על קלף איזה תיבות לשם ס"ת ונפסל בשם אסור לכתוב על השאר תו"מ דהוי כצר ביה ואמניה דא"כ בנכתבו פרשיות לשם ש"ר והניחן בבית ש"ר למה בחדתי מותר לעשותן ש"י ותירץ הנו"ב דבכתיבה ליכא מעשה הניכר שהוא לש"ר עיי"ש ולפ"ז י"ל דס"ל למנהיג דאם הדין לכתחלה דוקא צריך לשנות מנין השיטין והתחלתן בש"ר מש"י הוי מעשה הניכר טובא.
ולכל הדברות צ"ע דעת הב"י שכתב שאין מזה הכרע וס"ל דאין השיטין שוין וכ"פ רמ"א קשה לכאורה איך למ"ד הזמנה ל"מ וכן לדידן משנין מש"ר לש"י הפרשיות והרי גוף הפרשיות הוי ודאי גוף הקדושה והרמ"א לקמן סימן מ"ב פסק דבגוף הקדושה הזמנה מלתא ומ"מ ל"כ דבפרשיות אין משנין מש"ר לש"י גם בחדתי והעבודת גרשוני הוכיח מן הש"ס הנ"ל דהיכי דהזמנה מלתא כמו דאין מורידין מקודש לחול כן אין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה וצ"ל כמ"ש השאגת אריה סימן מ"ז דהא דש"ר קדושתו חמורה מש"י היינו הבתים משום השי"ן אבל הפרשיות קדושתן שוה עיי"ש ואף דהוכחתו בסימן מ"ב דגם הפרשיות ש"ר אסור לשנות לש"י למ"ד הזמנה מלתא או לדידן בישנים הא כתבתי שם משום כשמניחין בבית ש"ר נעשו קדושתן חמורה מש"י מחמת רובו של שם וכיון דמצד עצמן קדושת ש"ר שוה לש"י רק מחמת הבתים נתקדשו יותר תו לא עדיף בזה מתשמישי קדושה דהזמנה ל"מ והמנהיג נראה דס"ל דגם הפרשיות ש"ר מצד עצמן קדושתן חמורה מש"י.