ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
סימן כז
ס"א גידם צ"ע גידם בימין מי יקשור לו ש"י דלכאורה כיון דכתיב וקשרתם מוטל עליו לקשור אלא דשליח כמותו א"כ צריך בר שליחות ובבכורות דף למ"ד ע"ב ובע"ז דל"ט מעשה בחבר אחד שהיתה אשתו קושרת לו תפילין בזרועו ואשה אינה מחויבת בתפילין ומבואר בגיטין דכ"ג דעבד כיון שאינו בתורת גיטין אינו נעשה שליח וכללא הוא בר"ה דכ"ט כל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא אחרים והוא גם כן מה"ט ועיין בכפ"ת שם בד"ה חש"ו ובתוס' מנחות דל"ו כתבו דהיתה מסייעת לו לקשור דאינו קל לעשות הקשר ביד אחת אלא דלס"ד הוא דס"ל כהר"א דצריך לעשות הקשר כל יום אבל לפי המסקנא דא"צ רק להדק וזה נוח לעשות ביד אחד קשה לומר דהיתה מסייעת לו גם לשון קושרת משמע דעשאה הקשר לגמרי וצ"ל מדקשרה לו תמיד כמ"ש תוס' שם ורש"י בע"ז ש"מ דלא היה יכול לקשור בעצמו דגידם בימינו היה ובלא"ה א"י לקיים וקשרתם כדינו דמקשינין מה כתיבה בימין במנחות דל"ז וא"כ גם אם עשה שליח ל"ל שלוחו כמותו כאלו קשר בעצמו בימינו דמידי דאיהו ל"מ עביד שליח לא מצי משוי כדאיתא בנזיר די"ב וכן מצאתי בבית מאיר לא"ע סימן קי"ט דהביא מב"ק ריש דף ק"י דחולה שא"י לעשות גם ע"י הדחק גם שליח לא מצי משוי ע"כ כתב שם דגידם א"י לעשות שליח במידי דאיהו ל"מ עביד עיי"ש וצ"ע על השאגות אריה סימן וא"ו דכתב דאלם מחויב לשמוע ק"ש מאחר כדי שיהיה פיו כפיו עיי"ש והרי כיון שא"י לדבר גם שליח ל"מ משוי על דיבור ומ"מ החבר מחויב גם בתש"י אף דא"י לקיים וקשרתם דכתיב נמי והיה לאות ע"י מחויב שיהיה על ידו עכ"פ וזה מ"ע אחרת כדאיתא במנחות דף מ"ד מי שאינו מניח תפילין עובר בשמנה עשה עיי"ש פרש"י וכיון דמחמת והיה מחויב די כשיהיה עליו אף שלא ע"י בר שליחות דמ"מ הם עליו וא"ל דגידם בימין מסתמא כותב בשמאל ומקיים וקשרתם דומיא וכתבתם דהא א"י לקשור בשמאל על שמאלו וכמבואר במנחות שם דל"ז דוקשרתם היינו בימין על שמאל ועיין מ"ש בלקוטי ליו"ד סימן קצ"ח שוב מצאתי בשו"ת חכמת שלמה ס"א נתעורר בזה ותלי"ת כונתי קצת לדבריו.
מג"א סק"ג בא"ז כתב גידם פטור אעפ"י שנשאר לו זרוע וכו' דא"ז פסק דלא כמאן ע"כ עתה זכינו לאורו ומבואר שם דרבינו אליקום ורבינו שמחה פרשו דברי ת"ק אין לו זרוע פטור היינו מן פיסת היד עד הקובדו ונשאר לו הקיבורת ועב"י דגם הרמב"ם קרי זרוע למן פיסת היד עד העלין בוגין ופסקו ר"א ור"ש כת"ק עיי"ש סימן תקע"ז ומ"ש רמ"א שאין לו יד רק זרוע היינו שנשאר לו מן הקובדו עד הכתף:
ס"ד לא יהא דבר חוצץ עב"ח שכתב כיון דבס"פ הקומץ איתא על ידך זו גובה שביד או אינו אלא על יד ממש אמרה תורה הנח תפילין ביד והנח תפילין בראש מה להלן בגובה שבראש אף כאן בגובה שביד וכיון דקי"ל אין היקש למחצה אם כן כי היכא דהוקש ש"י לש"ר לענין גובה ה"נ הוקש ש"ר לש"י לחציצה ע"כ ולפ"ד נסתר מ"ש בסי' הקדום דרק בש"י מחויב לקשור הוא או שלוחו אבל בש"ר אינו מחויב רק להיות עליו אמנם מתשובות הרא"ש ובה"ק דיליף לה מטעם אחר מוכח דלא ס"ל הך היקשא ועיין במלא הרועים חלק שני אות ה' סימן י"ב הביא בשם הצל"ח פסחים דף כ"ח דאין היקש למחצה דוקא בסגנון אחד כגון אם הוקש ללמוד חמץ ממצה למדין כל דבר חמץ ממצה ולא ללמוד מצה מחמץ וזה דלא כהב"ח ומ"ש במלא הרועים שם דלכאורה זה סותר למ"ש בקידושין דף ה' ע"א אמר קרא ויצאה והיתה מקיש הויה ליציאה דמקדש בשטר ופריך ואקיש נמי יציאה להויה לגרש בכסף אלמא דגם להיפך מקשינן עיי"ש נלע"ד דל"ק דבעירובין דף ט"ו ע"ב איתא בכתיבה מתגרשת ולא בכסף סד"א הואיל ואתקש יציאה להויה מה הויה בכסף אף יציאה בכסף קמ"ל הרי דלא אמר סד"א הואיל ואתקש הויה ליציאה אקיש נמי יציאה להויה אלא הואיל ואתקש יציאה להויה הרי דפשיטא לו דגם יציאה להויה אתקש באמת ומבואר בכתובות דף מ"ז דאבוה מקבל גיטה דאתקש יציאה להויה וגם בקידושין ע"כ ה"פ ואקיש נמי יציאה להויה מה הויה בכסף היינו כיון דבעלמא יציאה להויה נמי הוקש אקיש נמי לענין כסף כמו דהוקש הויה ליציאה לענין שטר ולא אמרת אין קטיגור נעשה סנגור עיי"ש.