ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
סימן כג
ס"ד במקום וכו' במנחות דף מ"א אמר ההיא שעתא ודאי רמינן להו משום לועג לרש ובברכות דף ח"י איתא הוה שדיא תכלת דר' יונתן אקברי א"ל ר"ח דליוה כדי שלא יאמרו למחר באין אצלנו ועכשיו מחרפין אותנו והקשו תוספת שם הא רמינן להו והביאו מפי"ב דשמחות שצוה אבא שאול לבניו התירו תכלת מאפליוני ותוספת הרא"ש בברכות שם הביאו ממסכת קטנות אבא שאול אמר א"ל אבא כשאמות התירו לי ציצית לפי שיש בה משום קדושה וחכ"א אין בה משום קדושה ונתקשה בשיטה מקובצת בברכות שם הא אין בזה זילזול דהוי כגניזה וגם תוספת בנדה דף ס"א ע"ב כתבו דטעמא דא"ש לא נתברר להו ולע"ד אפשר עפימ"ש בפע"ח דציצית שיש בהן תכלת הוא בחכמה דאימא שהיא בינה דאבא וציצית של לבן לבד הוא בבינא דאימא עיי"ש בשער הציצית פ"ד והנה כל שרש קדושה בחכמה כמ"ש האריז"ל בביאור כי קודש היא ומקרא קודש ובזהר אמר פ"ח ע"ב ז"ל אזהר לכהני ואמר לנפש לא יטמא בעמיו בגין דאינון קדישין ולא ישרי עלייהו רוח מסאבא ולא יסתאבון וכתב שם בפירוש הרמ"ז דהכהנים מן החכמה שורש הקדושה ואין בה אחיזה לחיצונים ולויים שמושרשים בבינה וישראל בדעת שיש שם גבורות מותרים להטמא עכ"ל וזה אפשר כאן הטעם שיש בה משום קדושה מחמת התכלת ע"כ צריך להסירן מהמת ועיין ישיע"ק בסי' כ"ד בטעם האוסרים לישכב בציצית דהוה זילזול משום רוח רעה השורה בעת השינה משום דטעים טעמא דמותא וברמב"ם סוף הלכות ס"ת ה"ח כתב כל הטמאין מותרין לאחוז ס"ת שאין ד"ת מקבלין טומאה ובלבוש יו"ד סימן רפ"ב ס"ט כתב ד"ת אינם מקבלים טומאה כי הם קדושים וטהורים ומבריחים כל טומאה לפיכך כל הטמאים מותרים לאחוז בס"ת עכ"ל וא"כ ל"ק ממה שגונזין ס"ת שבלה אצל ת"ח דשאני ד"ת ואפשר סברת פלוגתא דחכמים וא"ש דחכמים ס"ל דבינה דאבא אין בו משום קדושה דאינה חכמה ממש או נהי דנעשה חכמה דאימא כיון שהיא באימא שהוא בינה בכללה אין בה משום קדושה והאוסר ס"ל כיון שהוא מאבא גם נעשה חכמה יש לו משום קדושה וע"כ לצאת כל הדיעות צוה א"ש לבניו להסיר התכלת דווקא והא דאמרו במנחות דף ל"ט דמתחיל בלבן ומסיים בלבן דמעלין בקודש היינו דציצית שיש בהן תכלת הלבן שבה מקודש יותר מהתכלת וכשאין בה תכלת אזי כל הלבן אינו במעלת התכלת כמבואר בפע"ח שם ובזה תבין למה ציצית שיש בה תכלת גם הלבן דוחה ל"ת דכלאים אף דאפשר במינו משא"כ בציצית לבן לבד וכמ"ש תוספת ורשב"א במנחות דף מ"ם ולעיל בש"ע סי' טי"ת ס"ב
ועד"ז י"ל עוד לפי מה שהביאו תוספת בב"ב דף ע"ד ורשב"א בברכות שם דאיתא במדרש למה נסמכה פרשת ציצית למקושש לומר שהמתים חייבים בציצית זה ג"כ י"ל דוקא בלבן ע"ד מ"ש בליקוטי תנ"ך להאריז"ל פרש' ויחי ימותו ולא בחכמה פירוש במקום מיתה אין חכמה ובע"ח שער לאה ורחל פ"ז כתב דהסתלקות מוחין עילאין דמצד אבא הוא בסוד המיתה וז"ס ימותו ולא בחכמה כי סבת המיתה לסבת חסרון החכמה עיי"ש ואפשר מרומז ג"כ בתורה ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורתם וכו' פתיל תכלת והיה לכם לציצית ובמנחות דף מ"ב ע"ב איתא ועשו להם יעשו להם אחרים ולהמדרש י"ל ועשו להם אחרים דמתים נמי חייבים בציצית לבן ולהם ודאי יעשו אחרים ופתיל תכלת לכם החיים דוקא תעשו לעצמכם ולפ"ז ההיא שעתא רמינן להו ציצית לבן ולא תכלת וע"כ כי שדיא תכלתא דר"י א"ל ר"ח דלייה שלא יאמרו מחרפין אותנו ואפשר דשמואל דאמר דרמינן להו משום לועג לרש לא פליג אמדרש דחייבים בציצית דמשמע מצד חיוב דהא קשה מה לועג לרש הוא יסירו המתעסקים בו הד"כ או יכסו הציצית וכמ"ש ר"ח לר"י אלא אדרבה ס"ל דחייבים בציצית רק דגם חיים כשא"א להם להטיל ציצית פטורים כדלעיל סימן י"ג אלא כיון דמחמת דאינם יכולים פטורים שייך לועג לרש כיון דיש להם תועלת בציצית.
מג"א סק"ב שנוהגין משמע במקום שאין נוהגין להסירם אין קפידא אם הכתפים לובשים ציצית וצ"ע דהרי ביו"ד סימן שנ"א כתב שמשימין ציצית בטלית של מתים ואפ"ה פסק כאן דאסור ליכנוס לביה"ק בציצית והיינו כסברא ראשונה שכתב הרא"ש דמ"מ איכא לועג לרש דהמתים אינם מצווים עליה עיי"ש ברא"ש ובתוספת נדה ס"א ע"ב כתבו ג"ב משום דגדול המצווה ועושה הוי לועג לרש אף שיש להם ג"כ ציצית ונלע"ד דעת המחבר כיון דהכתפים פטורים מכל מצות דעוסק במצוה פטור כמבואר בר"פ מי שמתו ואם נפסקו הציצית שלהם החרים לילך בהד"כ דאין איסור לילך בד"כ בלא ציצית רק מצוה להטיל בו ציצית ולדעת הטו"ז לעיל סימן י"ג סק"ה והע"ת שבמג"א שם סק"ח גם מדתנן אין איסור לילך בשבת בד"כ שאין בו ציצית ובנכפים אפשר יודה המג"א כיון דעוסק במצוה א"צ להסיר מעליו הד"כ וא"כ ל"ש לועג לרש דגם הכתפים אינם מצווים עתה על הציצית רק כשמסירים מהמתים שייך לועג כיון דאין להם כלל והחיים יש להם.