אור ברסלב

ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק

סימן כב

סימן כא

מברך שהחיינו דלא גרע מכלים חדשים עב"י שהקשו על הטור מ"ש בתפילין ל"ל שהחיינו לכן תירץ דלא גרע מכלים חדשים וגם זה צ"ע דבשלמא בימיהם שהיו מטילין ציצית בבגדים שלבושים לצורך עצמם אבל אנו מכונין רק לשם מצוה כמ"ש סימן כ"ג אם כן הוי כתפילין ונלע"ד דלקמן סימן רכ"ג במג"א סק"ה כתב דעל ספרים חדשים אין מברך דמצות לאו ליהנות נתנו דאין מברכין על מצות רק הבאין מזמן לזמן עיי"ש במחצית השקל מבואר דעל הנאה יש לברך כשמתחדשת לו אף שאינו בא מזמן לזמן רק על מצות כיון דלל"כ אין לברך רק כשבאים מזמן לזמן והנה בר"ה דף כ"ח פרש"י דמצות לל"נ לישראל להיות קיומם להם הנאה אלא לעול על צואריהם ניתנו עכ"ל וזה יתכן במצוה דמוכרח הוא לעול אף שלא ירצה לעשותה מוכרח אבל ציצית דברירה בידו שלא ללבוש טלית בת ד"כ ולא יחויב אינה לעול אלא אם חפץ ונהנה בקיומה יביא עצמו לכך וכן מצאתי בספר החיים סימן כ"ה.

ועוד יש להסביר דהא דלא ניתנו להיות קיומם להם הנאה משום דמחויב לעשות המצות בחנם והתורה נקרא עדות והנוטל שכר להעיד עדותו בטלה ובב"י חו"מ סימן כ"ח מחודש כ"ף הביא בשם תשובות הרשב"א דהא דנוטל שכר להעיד עדותו בטלה לא אמרו רק אם נעשו כבר עדים שהם מצווים א"ל יגיד אבל מותר ליטול שכר לילך ולראות להיות עד עיי"ש וא"כ ה"נ דציצית לאו חובת גברא רשאי לעשות בעד שכר להביא עצמו לידי חיוב וליהנות ניתנה דמותר לעשותה בשביל הנאה דיש לו בה ומובן בזה הכתוב והיה לכם לציצית דאצ"ל דאם למעט גזול כבר נאמר ועשו להם ועמד בזה בכלי יקר פרשת שלח ועיין פרמ"ג לעיל סימן י"א ולפמ"ש י"ל לכם להנאתכם דמצוה זאת ניתנה ליהנות בקיומה ואם אין לו הנאה בקיומה אינו מוכרח וע"כ אין לברך שהחיינו על תפילין דלאו ליהנות נתנו משא"כ ציצית דעושה ברצון נפשו ומביא עצמו לידי מצוה משום דיש לו הנאה בקיומה ובזה מתורץ כמי מה שהקשו על הטור שלא הזכיר גם במזוזה לברך שהחיינו כשקובעה דמבואר במג"א לעיל סימן י"ט סק"א הא דמברכינן אמזוזה כשקובעה ואציצית אינו מברך בעשייתה עד לבישה משום דסתמא דמלתא מזוזה קובעה כשדר בתוכה אבל טלית מסתמא עושה ציצית קודם לבישה עיי"ש וה"נ כיון דכבר דר בבית נתחייב במזוזה והוי כמו עד שכבר ראה דמחויב להעיד בחנם ואין לעשות בשביל הנאה שיש לו במצוה ע"כ אין לברך שהחיינו

ובברכות דף ל"ז ע"ב איתא היה עומד ומקריב מנחות מברך שהחיינו פרש"י ישראל המנדב מנחה והפנ"י שם כתב דנדחק ולא רצה לפרש דאכהן קאי כמ"ש התוספת דס"ל כיון דאין מתחדש המצוה מזמן לזמן אין לברך שהחיינו אלא במי שקונה אותה מצוה במעותיו לפיכך פירש בישראל דקנה המנחה במעותיו עכ"ל ולענ"ד אינו נכון דאם כן א"ל קנה והיה לו משדהו לא יברך והרי פסיק ואמר סתם עומד ומקריב וגם ברמב"ם שממנו הוציא הפנ"י דינו כמ"ש שם וכן משמע להדיא מלשין הרמב"ם ז"ל בפי"א מהלכות ברכות דמצוה שתדירה ומצויה אין לברך שהחיינו אלא במי שקונה אותה מצוה במעותיו עיי"ש ליתא שם כן אלא ז"ל כל מצוה שהוא קנין לו וכונתו שיעשה אותו להיות שלו וקנינו וכמ"ש הרמב"ן בפרשת לך בפסוק קונה שמים וארץ וזה ל"ש במנחה הנאכל מיד ולפמ"ש י"ל דנדבה מצוה ליהנות ניתנה וכשבא לימים רבים שמח בהנאתו ע"כ מברך אף דאין לו זמן קבוע.

ובזה י"ל מ"ש הרמב"ם פ"ה מאיסורי מזבח ה"ט אין מביאין מנחות ונסכים וכו' ואצ"ל מערלה מפני שהיא מהב"ע וכתב המל"מ הא דאצ"ל משום דנהנה בהבאתם והקשה דמלל"נ ולפמ"ש י"ל דשל חובה פשיטא דפסול דיעבד דפורע חובו באיסורי הנאה עיין מג"א לקמן סימן תמ"א סק"ג ועי"כ נעשה מצוה הבא בעבירה ופסול דיעבד ומנחה ונסכים דנדבות ליהנות ניתנו דאינה עול בע"כ ובאה"נ הוי מהב"ע.

ומה דאצטריך בחולין דף ק"ם טהורות למעט של עיר הנידחת י"ל ע"ד שכתבתי במקום אחר הא דצריך לכם ולא הגזול דהקשו תוספת דת"ל משום מהב"ע די"ל דנ"מ לספק גזול דמן התורה ל"ה עברה ולכם משמע ודאי לכם וכמ"ש לעיל סימן י"א ס"ו ה"נ אי משום מצוה הבא בעבירה לא הוה פסול ספק מעיר הנידחת וצ"ל טהורות ודאי.

במ"ג הקשו על הר"ן דכתב דפדיון הבן חשוב כמצוה הבא לזמן משום שתלויה בזמן שלשים יום ויש לברך שהחיינו והרי תפילין יותר מיקרי מזמן לזמן דשבת ויו"ט לאו ז"ת ולק"מ דהא דשבת ויו"ט לז"ת דא"צ אות דהן עצמן אות כדאיתא בהמוצא תפילין ואם כן בחול דצריך לאו מעלת הזמן גרמא אדרבה משום גרעות הזמן ול"ש ברכה ע"ז.

תוכן העניינים

ערך שי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה