ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
סימן כא
סג בטו"ז סק"ג כתב בטליתות המיוחדין למצוה אסור לכנוס לבית הכסא ובמ"ג דחו דבריו מדאמרינן בשבת דף ס"א דאסור לצאת בתפילין בר"ה ופרש"י שמא יצטרך לבהכ"ס ויסירם ואתי לאתויינהו ד"א בר"ה ולהטו"ז גם בטלית של מצוה יתסר מה"ט ומזה הוכיח גם כן כדברי הש"ע ולפע"ד אין סתירה לטו"ז וראיה לש"ע מגמרא דבימיהם כל מלבושם היה בהם ד"כ ולא מיוחדים למצוה כדלקמן סימן כ"ג ואפילו יהא אסור בכל ד"כ לכנוס לבהכ"ס ליכא חשש דיסירן בר"ה דגנאי גדול לו דמה"ט אם נפסקו בשבת בכרמלית א"צ להפשיט כדלעיל סי' י"ג ובזמן הזה דמייחדין טלית למצוה שייך דין טו"ז וגנאי אינו לפשטו בר"ה מ"מ כיון דלא גזרו חכמי הש"ס שרי גם עתה כמ"ש הב"י בסימן י"ג הובא במג"א שם סק"ז ומה שהביאו במ"ג מסוכה דמ"ו וכתובות ק"ג וב"ק י"ז דמשמע דלא היו מסירן הטלית כשנכנסו לבהכ"ס מכ"ז אין סתירה לטו"ז דבזמנם שאני וכמ"ש ומ"מ לכאורה ראיות מוכרחות לדברי הש"ע והנ"י לא זכרם ונראה דקודם לזה כתב הנ"י מסברא דנכון ללבוש הטלית עם הציצית על המלבושים וכדלקמן סימן כ"ד וסמוך לזה כתב דמותר לכנוס בטלית לבהכ"ס ומכל המקומות הנ"ל אין ראיה אם הציצית בטלית העליון דשמא לא היה המלבוש העליון בציצית סדינא בקייטא וסרבלא בסתייא כדאיתא בפרק התכלת דף מ"א ע"א ומצות ציצית היו מקיימין בשאר בגדים ועיין בטו"ז סק"ג דחילק בין בגד עליון לבגד אחר ע"כ הוכיח הנ"י מהך דרב יהודא דפריך אמאי לא מברך כל שעתא כשפשט דס"ד דמלביש עליון דרך לפשוט אותו בביתו ומשני ר"י אינש צניעא ולא שדי לגלימא כל היום ומבואר בערוך ערך גלם דגלימא היינו לבוש העליון ואף דמן הסברא כתב הנ"י ללבוש ציצית למעלה מ"מ לזה גופא אין ראיה מהש"ס ועוד דמסוכה אין ראיה דשם הביא מרבא דצריך לברך כשחולץ תפילין לכנוס לבהכ"ס וחוזר ומניחן וי"ל דלא הזכיר טלית דפשט העליון ונשאר עליו ט"ק תחת מלבושיו וע"כ א"צ לברך כי"א לעיל ס"ח סי"ד ומכתובות אין ראיה די"ל רבי אגב צעריה לא נתעטף בטלית העליון כיון שהיה צריך לכנוס לבהכ"ס הרבה פעמים ולא היה עליו רק ציצית תחת מלבושיו ואת"ל שנתעטף דאין זה צער כ"כ לסלק ולהתעטף מלמעלה לפיכך לא הוזכר רק תפילין דנצטער בחליצתן והנחתן עיי"ש ומב"ק אין ראיה דמבואר שם בתוס' דלפיכך לא השיב לרבב"ח קודם שהניח התפילין דמעשה עדיף מלאגמורי לאחריני וזה שייך בתפילין דחובה הוא אבל בציצית אינו חובה ומכ"ש אם כבר לבש בציצית תחת בגדיו אינו חובה העיטוף מלמעלה כ"כ שידחה לימוד לאחרים.