אור ברסלב

ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק

סימן יא

סימן י

ס"ב וצריכין שזירה רמב"ם פ"א מהלכות ציצית ה"י כתב דאינו חיוב לשזר וראב"ד השיגו מספרי והשיב הרמב"ם לחכמי לינול דההיא דספרי ר"ש דיליף ממשכן ואם איתא דצריך שזורין יהיו שזורין ששה כמשכן והב"י תמה דא"כ גם לר"ש תקשה למה אינו ששה ועכצ"ל דיש לו איזו דרש לאוקמוה אשנים ה"כ לרבנן נימא ועוד מי הגיד לו דהספרי דיליף שזורין ממשכן לא בעי שזורין כמו במשכן עד שהוקשה לו שא"כ יהיו שזורין ששה כמו במשכן עיי"ש ולע"ד כונת הרמב"ם דר"ש דיליף ממשכן מצריך שזור ששה אמנם לדידן מוכח דא"צ ששה מעירובין דף צ"ו ע"ב דאמר שם המוצא תכלת חוטין שזורין ופסוקין כשר ופריך ממצא תפילין חדשות חיישינן שמא לקמיע נעשו ואם איתא דשזורין דציצית ששה יש סימן מנין בשזירתן וודאי לשם ציצית נעשו כמו בתפילין ישנות דקשר סימן בהן והרי יותר הוי מנין סימן כדמוכח בספ"ק דב"מ ד"כ ע"ב גבי מצא תכריך ואגודה של שטרות דאמר ש"מ קשר סימן פרש"י שיש קשרים שאינן דומין זה לזה ויאמר כך וכך הוא עשוי ודחי הש"ס התני ר"ח שלשה כרוכין זה בזה ועיי"ש ברא"ש דלפי המסקנא המנין הוא הסימן ומה דצריך כריכה או קשירה הוא רק שלא יתייאש כי יפרדו ולא יוכל ליתן סימן במנין וא"כ ע"כ מוכח מהש"ס דאין מנין לשזירה וע"כ דלא ס"ל כר"ש.

והנה ראיתי במגדול עוז שם כתב לחזק דברי הרמב"ם וז"ל והיודע טוב טעם ודעת סוד התורה נאמנה שהיתה כתובה אש שחורה ע"ג אש לבנה כהגדה וסודה ביסודה תוכו ותוך תוכו ופתלהו מתוכו יבין סוד נסתר בזאת ההסכמה ע"ד החכמה הלא הוא כמוס עמדי מיום ומיומים אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים על דרך השמים כסאי והארץ הדום רגלי עכ"ל להבין חידתו אפשר דמבואר בפע"ח שער הציצית פ"ד כי הציצית דתכלת ולבן שהיו בזמן ביהמ"ק הם מוח חכמה דאמא שהוא בינה דאבא שהם ד' שמות יה"ו מלאים בעסמ"ב ויש בכ"א חי"ת אותיות רק ביה"ו דבן ליכא רק שבע וצריך חוט תכלת להשלים לל"ב חוטין והענין כי התכלת לעולם במלכות שהוא בחינת ה' אחרונה וכל מילוי ההין הוא במלכות ומן הה' אחרונה של שם שרומזת במלכות כנודע יוצא הוי' אחרת במילוי ההין ומילוי דמילוי הויה זו הם כ"ג אותיות כמנין חוט ובזה משלימין הל"ב חיטין וחוט זה נזכר בתורה בלשון פתיל תכלת כי הוא כלולה מעשר הויות דב"ן עולה פתיל והנה כתב עוד שם דצריך שזורין מחמת דליכא רק ל"א אותיות במילוי יה"ו וע"י שזירתן נשלם לל"ב עיי"ש וא"כ מ"ד דא"צ שזירה ע"כ דתכלת משלים הל"ב כנ"ל והנה בסבא דמשפטים דף קי"ד מבואר מכתב אלקים אשא אוכמא ע"ג אשא חיורא ופירש המ"מ אשא אוכמא מלכות ואשא חיורא בינה והם תרין ההין והובא בק"י ערך אש ועתה נבא לדברי המ"ע סוד התורה נאמנה שהיתה אש שחורה ע"ג לבנה היינו מלכות ע"ג בינה היינו ה' אחרונה של שם כן בחינת התכלת שכורכין על הלבן שהיא מלכות דבינה ומ"ש כאגדה דמבואר בכונת דאגדה בחינת יסוד המתקשר במלכות הובא במ"מ דף ל"ט ובקה"י ערך אגדה וה"נ יהו' מתקשר בה' אחרונה שהיא בחינת התכלת על הלבן וסודה ביסודה כי יסוד המלכות היא ה' והויה שלה במילוי ההין וזהו יסוד אש שחורה שהיא התכלת יסודה הוי' דההין דהיינו מילוי ומילוי המילוי וזהו תוכו ותוך תוכו כי המילוי תוך התיבה וממלאה ופתלהו מתוכו היא לשון הגמרא במנחות דף ל"ט ע"ב והיינו כי מילוי הוי' דההין דהיינו תוכו עולה פתיל כי יש בו עשרה ב"ן כנז"ל וזהו שסיים השמים כסאי והארץ הדום רגלי דהיינו בחינת מלכות היא הארן ותוכן דבריו כי התכלת היא בחינת ה' אחרונה שממכה יוצא הוי' במילוי ומילוי שעולה חוט והיא המשלים הל"ב חוטין בלא שזירה וזה מסכים לרמב"ם ועיין ברעיא מהימנא סוף פ' שלח דף קע"ה סוף ע"א ציצית כליל תכלת ולבן דינא ורחמי בנורא אשא חוורא לא אכיל תכלא אכיל ועיי"ש עוד בע"ב בזוהר היא חוטא חד ורשימא בגוונא וגוונא דילה נפיק מחד נונא דאזיל בים כנרת ופירש המק"א חד נונא פירש יסוד דאזיל בים כנרת פירש מלכות ולפ"ז י"ל וסודה ביסודה כפשוטו יותר ומ"ש למעלה ג"כ נכון כי ידוע דשרש בחינת מלכות מאות ה' שבהוי' והוי' דההין והיא ע"ד הכתוב בספר יצירה כ"ב אותיות יסוד וכה"ג טובא ועיין במשנת חסידים מסכת זעיר ונוקביה פ"מ מ"א ובמסכת בריאת א"ק פ"ב מ"ו.

ועוד לאלוק מילין עפימ"ש בפע"ח שער הציצית פ"ב ענין הד' ציצית יוצאין מן היסוד בבחינת הב"ל המקיף דנודע שיש ה"ח וה"ג והה"ג מהבינה ונקרא מנצפ"ך ואור המקיף וזו"נ מן אהי' דבינה והמלכות לא הי' לה רק הוי' פשוטה ובביאה ראשונה נעשה בה מילוי בההין וזה ענין ההיא רוחא דשביק בגוה והו"ד שבתוך היו"ד נחשב לאחד כי הם רק מילוי יוד נמצא הם ד' מילואים והם סוד ד' ציצית גם ד' מילואים וד' אותיות הוי' פשוטה שבה הם ח' חוטין ומבואר שם בהג"ה מהרח"ו דמקיף אמא לזו"נ כי חצי ת"ת דהבינה ונה"י שיורדין ומקיפין מחוץ לראש ע"ד כתר רחל כי עד שם מגיעין עד החזה וזהו ענין מצוות טלית והד' ציצית יוציאם מיסוד תבונה שהוא בתוך יסוד מקיף דז"א ועיי"ש עוד בפ"ו לכוין לחבר אותיות י"ה שהם או"א עם וא"ו שהיא ז"א שהם א"מ של הטלית אח"כ תחבר אות וא"ו עם ה' שהיא בחינת הציצית א"מ שלה ויחוד זה גימטריא ל"ב שהם ל"ב חוטי הציצית שהם ל"ב נ"ח עיי"ש והנה לפמ"ש בפע"ח פ"ד וכנז"ל צריך להיות שזורין אבל לפי כונה זאת בלא"ה יש רמז למספר השמנה חוטין שהכל כנף וזהו הכונה לפע"ד אש שחורה ע"ג אש לבנה בהגדה הנזכר ברע"מ פ' שלח והיינו ה"ג ע"ג ה"ח והיינו תכלת על לבן יסודה ביסודה דנותן בה ההיא רוחא תוכו ותוך תוכו היינו תוך מקיף יסוד ז"א ויסוד התבונה שבתוכו ומחמת שהיא תוך המקיף אמר לשון תוך ופתלהו מתוכו כי מחמת המילוי שנמשך להוי' פשוטה שבה נכפלו הארבע חוטין לשמנה ובמנחות שם פתלהו מתוכו והכפיל הארבע חוטין כמ"ש תוס' שם וזה הוא כמוס עמדי מיום ומיומים היינו כמוס במקיף ז"א שהוא יום ומיומים או"א דאזלין כחדא וז"ש אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים דמבואר בלקוטי ישעי' מהאריז"ל דהיינו ה"ג מנצפ"ך שהם ה' אצבעות היד יסדה ארץ וה"ח בזעיר עיי"ש.

ויש להמתיק סוד יותר דמבואר בהקדמה לפע"ח דההיא רוחא דשביק בגוה שהוא שם ב"ן כנ"ל מעלה מ"נ והוא שם ב"ן בציור כל ה' בציור יד והם ה' ידות ה' אותיות מנצפ"ך כי הם ה' אצבעות וכל אצבע כלול מכל סוד עיי"ש ועין עוד בכונת עלינו ויוסד הארץ היינו א"מ שנמשך מזעיר למלכות וזהו אף ידי יסדה ארץ מקיף מיסודו ונעשה ב"ן ביסודה ומעלה מ"ו בציור יד ואמר עוד ע"ד השמים כסאי והארץ הדום הגלי כי הארץ תחת רגלי תבונה (חסר חבל על דאבדין) שהמ"נ עולים קודם ע"כ אמר ידי יסדה ארץ תחלה ואח"כ ימיני טפחה שמים ה"ח (חסר חבל על דאבדין) יעמדו יחד עי"כ.

ס"ד ושיעור הנזכר יהיה בציצית לאחר שנקשר מלבד מה שמונח על קרן הבגד זה סברת ב"י משום שכתבו תוספת די"ב גודלין היינו שליש גדיל וב"ש ענף והגדיל מתחיל רק מהקשר וא"כ בט"ק גם המוכח על קרן הבגד בכלל השיעור מהתחלת הקשר.

ס"ה ולא מהנימין רש"י במנחות מ"ב ע"ב פירש מה שנשתייר מחוט התפירה ושם מ"ם ע"ב פירש הטעם משום תולמ"ה ותוספ' שם דחו דבריו ותמוה דבילקוט תנא איתא מעשה ולא מן העשוי שלא יוציא נימין מן הטלית וכן הוא במדרש רבה סוף פרש' שלח ואפשר הך שלא יוציא הוא ענין בפ"ע ממלת לך לשם חובך כדאיתא פ"ק דסוכה ד"ט ובילקוט שם דורש כל תיבה מהפסוק גדילים תעשה לך מחמת דכבר נאמר ועשו להם ציצית עיי"ש ומזה משמע כהלבוש בסימן זה דמן יעשו לא דרשינן ולא מן העשוי רק מן תעשה.

ס"ו מצמר גזול פסול דכתיב ועשו להם משלהם בתוס' פ"ק דסוכה ד"ט הקשו דת"ל דהוה מה"ב ונלע"ד לפמ"ש בחוו"ד סימן ק"י בפתיחה לס"ס דכ"ד שנאמרה בתוכה על הודאי נאמר עיי"ש וע"כ בספק גזלה ליכא לאו דלא תגזול דעל הודאי נאמרה וע"כ צריך להם לדרוש שיהא ודאי משלהם והן נסתר מחמתו דברי הטו"ז בסק"ה.

טז. במג"א סקי"א משמע דאם שאל לו ציצית שיחזירם בעין אין מברכין עליהן וצ"ע דבסי' יז פסק דשואל טלית עם ציצית מברכין ולכאורה י"ל עפ"י דברי הרא"ש שהביא המג"א בס"ק י"ג ומבואר במחצית השקל דס"ל דכל שאינו קשר לענין שבת אינו קשר לענין כלאים דבסוף מסכת כלאים המשנה משוה אותן עיי"ש וא"כ הרי דעת כ"פ לקמן סימן שי"ז דקשר שאינו קושרו ע"מ להתקיים לעולם אינו חייב עליו עיי"ש בב"י וטו"ז סק"א וא"כ ממילא גם לענין ציצית אינו קשר דכל שאינו קשר בכלאים אינו קשר בציצית כמ"ש המג"א בסמוך סקי"ג וכשנתן זו ציצית ע"מ להחזיר ע"כ קושרן ע"ד להתיר ול"ח קשר ויש להביא ראיה לזה דלקמן סימן י"ג ס"ג בהג"ה איתא ודוקא בשבת דאסור לעשות ציצית ונרשם שם מרדכי והרי לקמן סימן שי"ז ס"א בהג"ה הובא דעת המרדכי דעד שבעה ימים לא מקרי של קיימא דמותר לכתחלה עיי"ש במג"א ס"ק ב' ותקשי דא"כ יכול לקשור ציצית בשבת ע"מ להתירן תוך שבעה ימים וע"כ כל שאינו קשר לענין שבת אינו גם לציצית אמנם לפי מה שכתבתי בסימן שי"ז דלאו בדעתו תליא רק במהות הקשר אם דרכו לעולם או לזמן דלא כטו"ז שם בלא"ה ל"ק על המרדכי דקשר שאין דרכו להתקיים משבת לשבת מותר אבל קשר ציצית דרכו להתקיים לעולם כל ימי קיום הבגד או עד שיפסל ולפ"ז צדקו דברי המג"א כאן ועוד נלע"ד דרק לענין שבת דצריך מלאכת מחשבת תליא בדעתו דאם אינו קשר שתתקיים לעולם אין מחשבתו למלאכה קימת אבל לענין חיבור בכלאים וציצית כל שהקשר מצד עצמו ראוי להתקיים הוי חיבור ומה דמדמי במשנה דכלאים שבת לכלאים היינו במהות הקשר לא לענין מחשבתו עיי"ש ולפ"ז קשיין עדיין דברי המרדכי הנ"ל וצ"ל כיון דלענין המצוה יוצא בקשר זה ממילא חשוב מלאכה לענין שבת דרחמנא אחשבה וכמ"ש רש"י בביצה דף כ"ו ע"ב במשנה שם ובמרדכי גופא כ"כ בפ"ק דחולין דף טי"ת לענין קשר של תפילין עיי"ש בהגהות מרדכי ואף דבטו"ז יו"ד סימן שי"ן סק"ג כתב לדעת הרמב"ם דמחלק בין שבת לכלאים מה"ט דבשבת בעי מלאכת מחשבת ואם כן הרא"ש לא ס"ל הכי עיי"ש היינו לענין גוף הקשר שיהא ראוי להתקיים ל"ש שבת מכלאים אבל לענין מחשבת הקושר גם להרא"ש אפשר לחלק דהא הרא"ש גופא פרק שמונה שרצים סימן טי"ת מחלק כך לענין פסיק רישא דלא ניחא לו וגם בתוספ' פרק כירה דף מ"א ע"ב בד"ה מיחם מחלקו כה"ג לענין אינו מתכוין.

אמנם אח"כ מצאתי בב"ח יו"ד סימן שי"ן מחלק גם לענין קושר בכלאים בין דעתו להתיר הקשר דל"ח יחדיו ובין דעתו שלא להתירו הוי קשר של קיימא ויש בו משום צ"ו יחדיו עיי"ש ואף דמוכח ביו"ד שם ס"ו וס"ז דקושר צמר ופשתים יחד אף דסופו להתירן אסור י"ל דהיינו מדרבנן וכן הך דס"ה שם וכ"כ בחכ"א כלל ק"א סי"ט.

ולפ"ז אין לקשור הציצית ע"ד להתירן לאחר זמן ומצינו לענין ציצית סברא זאת בגמרא ס"פ הקומץ ל"ז ע"ב האי מאן דצרייה לגלימא כמאן דשריא דמיא דתנן חמתות הצרורות טהורות ופרש"י כיון דסופו להתיר הקשר רואין כאלו ניתר הקשר ועיין לקמן סימן ט"ו בלבושי שרד על מג"א סק"ז דאם סופו להתיר התפר הוי כפסיק מיד וגם לעיל סימן יו"ד הבאתי מרמב"ם פ"ג דמקואות הכ"ה דקיי"ל העומד לחתוך כחתוך דמי ועוד מוכח כן מסברא שכתב בה"ת סימן ר"ה הובא בב"י ריש סימן ל"ב דאם כתב סת"מ בשמאל פסול דל"ח כתיבה כמו לענין שבת דא"ל דוקא בשבת דגמרינן ממשכן דצריך מלאכת מחשבת דאין סברא שיכתוב סת"ם כהלכתן בשבת ולא יהא חייב עיי"ש ה"נ קשר עליון דאורייתא ואם כשיקשור ע"ד להתיר יכשר הוי קשירה כהלכתו לציצית ובשבת פטור והרי ספר התרומה ע"כ ל"ל סברת הגמ"ר הנ"ל דאל"כ גם ראייתו אינה.

ס"ט לא למעלה מג"א אפילו רק נקב אחד למעלה מג"א ונקב אחד למטה פסול שו"ת גוא"י חא"ח ס"ב.

תוכן העניינים

ערך שי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה