אור ברסלב

ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק

סימן י

סימן ט

ס"ה תולמ"ה ברמב"ם פ"א מה"צ הי"ג ז"ל הביא כנף שיש בה ציצית ותפרה על הבגד אפילו יש בה אמה על אמה פסול שנאמר ועשו להם ציצית לא מן העשוי שהר"ז דומה למי שנעשית מאיליה ובהט"ז שם וכן המטיל לבעלת שלש ואח"כ השלימה לארבע והטיל לד' כולה פסולה שנאמר תעשה ולמ"ה עכ"ל ויש להבין למה יליף לה משני פסוקים ול"ל מחמת דד"כ לא כתיב רק אצל גדילים תעשה על ד"כ דהא בהתכלת דף מ"ם ע"ב מבואר דגם הטיל למוטלת ונקרע סדינו תוך שלש מתולמ"ה יליף ואפשר לפמ"ש בהגהות לב"ש לקמן סימן ט"ו ס"ב דיש פסול תולמ"ה מחמת שתחלת עשייתו בפסול ויש שעשייתו בהכשר אלא משום דהוי כעשוי ממילא עיי"ש והרמב"ם יליף הך דנעשה בפסול מגדילים תעשה וכפרש"י בפ"ק דסוכה די"א דהכי משמע סוכות תעשה כשאתה עושה אותה תהא ראויה לסוכה לא מן העשוי בפסול שאינו ראוי לסוכה עכ"ל ה"נ גדילים תעשה שתהא ראוי לגדילים כשתעשה וזה דוקא כשהקדים המצוה לעשיה כמו סוכות תעשה אבל ועשו להם ציצית דהקדים עשיה לא יליף אם בשעת עשיה פסול לציצית רק שלא דומה לנעשית מאיליה כגון הביא אמה על אמה ובה ציצית וזה ליכא למילף מן גדילים תעשה דבשעת עשיה ראויה לגדילים דכשרה היתה וצריכה לנעשה בפסול ובזה מיושב מ"ש הלבוש בסימן י"א שאם תלה הציצית ופסקן קודם שקשרן כשר שאין התחיבה בכלל תעשה ולמ"ה דזאת העשיה אינה רק מן התחיבה ואילך כשמתחיל עשיית הגדיל דכתיב גדילים תעשה ומניה דרשינן תולמ"ה והתחיבה הוא בכלל ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם ופרמ"ג שם הקשה דגם ועשו נימא ולא מן העשוי ויותר הל"ל דהרמב"ם אומר כן ולפמ"ש א"ש ועכ"פ כיון דהך דלא יביא אמה וכ' נלמד מן ועשו והתחיבה בכללן א"כ אם הביא אמה על אמה ובה ציצית תחוב לא קשור ולאחר שתפרה בבגד עשה הקשר פסול ועמש"ל סימן י"ד ס"ג ובמנחות ל"ג ע"ב הניח ולבסוף העמיד פסולה תעשה ולמ"ה משום דבשעת עשיה אינו מצוה משא"כ כנף זה בשעת עשיות הציצית בה היתה בטלית אחרת בת חיובה.

ס"ו הטיל למוטלת וכו' בפרק התכלת דף מ"א אר"ז א"ש תכלת אין בה משום כלאים ואפי' בטלית פטורה ומוקי לה דהטיל למוטלת ופריך והאר"ז חדא זימנא הטיל למוטלת כשרה והקשה הש"א בס"ל לשיטת הרמב"ם דכאן ממ"נ אם כבר חתך הראשונה פשיטא דאין בו משום כלאים דציצית גמורה הוא ואם קמ"ל הא לחוד דכשירה מאי ואפילו בטלית פטורה דנקט לענין כלאים דמיירי בה ואם קודם שחתך הראשונה למה לא יהא בו משום כלאים הא אין שם ציצית עלה כיון דאין לה תקנה עוד דכבר בטלה עיי"ש ולפמ"ש בסימן שלפ"ז י"ל דהיא הנותנת כיון שאין שם ציצית עלה ובטלים וא"צ כלל אינם חשובים מכלל הבגד ובשבת קל"ט ע"ב איתא היוצא בטלית שאינה מצוייצת כהלכתה בשבת חייב חטאת פרש"י דאלו לא היתה מצוייצת כלל לא מיחייב דהא לבושיה הוא אלמא הציצית הויין לו משאוי הואיל ואינן כמצותו אינן צריכין לה ומן הבגד ממש אינן דליחשבוניה כוותיה עכ"ל ומה דפריך והאר"ז ח"ז והא כאן קמ"ל אף בפסול אין בה משום כלאים י"ל זה כבר ידענו לפמ"ש לעיל דב"ש פוטרין ולא אוסרין ובירושלים ל"ה רק מן המתמיהין ור"ז גופיה הוצרך לומר טעם למה אסרוה וע"כ הכא קמ"ל רק דחד ציצית כשר ואין בו משום כלאים וכיון דכשר שם ציצית עלה ופשיטא וכמו שפרש"י שם.

עוי"ל כיון דקי"ל עומד לחתוך כחתוך דמי כמבואר ברמב"ם פ"ג דמקוואות הכ"ה א"כ לענין כלאים נמי קשה איך חשוב יחדיו כיון דע"כ עומד לחתוך משום איסור כלאים אלא דאל"ה איסור כלאים ל"ה עומד לחתוך אבל הכא דבלא"ה עומד לחתוך משום פסול הציצית ל"ח יחדיו לענין כלאים ומה"ט י"ל דל"ח תולמ"ה כיון דבידו לחתוך ועומד לכך ע"כ וכ"ז שלא נחתך פסול דל"ל כחתוך דמי דאם נכשיר כך אינו עומד לחתוך וכ"ז כשנתכוין לבטל הראשונה הרי לעתו באמת לחתוך ועומד לכך משום ספיסול אבל בבא להוסיף רוצה בשניהם ואינו עומד אצלו בשעה זאת לחתוך ע"כ גם כשנמלך כבר נפסלו והוי מן העשוי בפסול ועיין מ"ש לקמן סימן י"א ס"ז בשם הב"ח יו"ד סימן שי"ן ס"ז וס"ח וראיה מתוספת זבחים ל"ד ע"ב בד"ה כל שבידו.

ומה דפריך והאמרה ר"ז והלא טובא קמ"ל הכא דגם קודם שחתך אין בו משום כלאים ואידך דר"ז ע"כ מיירי שכבר חתך ואזי כשר י"ל דמבואר במהר"ם שי"ף בחולין דף ק"י ע"ב על התוספת דשם דהיכא דאסור משום כלאים ואח"כ הסיר הכלאים פסולין הציצית משום תולמ"ה ובמשבצות זהב לקמן סימן ח"י כתב נ"כ הכי מטעם כיון דבשעת עשיותן לא קרינן בו אשר תכסה בה עיי"ש וצריך לחלק וז"ש מהא דהטיל למיטלת דכ"ז שלא חתך הראשונות פסול ואינו ראוי ללבישה ומ"מ כשר אחר שחתך וה"ט דבגד בציצית פסולין מותר ללבוש רק אח"כ מחויב לתקן בו ציצית וכשא"א לתקן כגון בשבת דכה"ג מותר לילך מלובש בה כדלקמן סימן י"ג ס"ג וא"כ מדאר"ז סתם הטיל למיטלת כשרה ולא חילק בין יש בה כלאים וכ"ז גופיה בבבל הלך בסדין בציצית רק אח"כ שרי לסדיניה כדאיתא בהתכלת דף מ"א וגם זה דוקא בסדין אבל בבגד אמר בזמן שהיה תכלת היה מותר להטיל הלבן של פשתן וכמ"ש הב"ח קיומן ח"י בדעת הרמב"ם ומהרי"א ע"ש ולעיל סימן פ"ת ס"ה משמע ג"כ הכי עיין בספר מ"ג וא"כ איך יבשר כשחתך הראשונה הא מקודם שחתך היה כלאים וצא קרינן אשר תכסה והאי תולמ"ה ע"כ גם מעיקרא ליכא משום כלאים.

ולפ"ז נתיישב לי דברי ר"ת בחולין שם דהוכיח דכסות יום אין בו משום כלאים גם בלילה מדקאמר תכלת אין בה משום כלאים ואפילו בטלית פטורה ומסיק כגון הטילה למיטלת פירש טלית שיש בה ציצית כבר ולא בעי למימר כגון שאח"כ הסיר הראשונים וקמ"ל דל"ה פסולה משום תולמ"ה דא"כ ל"ל אין בה משום כלאים לימא הטיל למוטלת כשרה אלא הא קמ"ל כל טלית דאשתרי בה כלאים מותר בכל ענינים עיי"ש ובש"א סימן למ"ד כתב וז"ל ולכאורה משמע דר"ת דייק לה מדקאמר ואפילו בטלית פטורה כגון שהטיל למוטלת ולא הסיר הראשונים וה"ל שניות שלא לצורך אפ"ה אין בהן משום כלאים וקשה א"כ תכלת אין בו משום כלאים דרישא לא קמ"ל מידי והרי כתבו תוספת במנחות דר"ת הוכיח מיומא דתרי מילי ננהו מדאמר ואפילו ועוד סיפא ודאי לא קמ"ל אלא דאין בו משום תולמ"ה מדפריך במנחות והאמרה ר"ז חדא זימנא הטיל למוטלת כשרה ש"מ דלא קמ"ל בזה יותר דאל"כ מה פריך הא טובא קמ"ל דאפילו שלא במקום מצוה שרי כלאים עיי"ש וכן מהרש"א ומהר"ם נדחקו בדברי תוספת הללו ומהר"ם שי"ף הקשה שם בד"ה מותר בכל העניינים ת"ל בעיני אינו דומה זה לזה דהתם כיון דשרי רחמנא ביה כלאים מה לי חד פעם או ב"פ כיון דמותר בו כלאים דמצות חוטין יתרות דכלאים נמי התירה תורה משא"כ בשאולה ולילה עיי"ש עוד קשה דהא דעת העוסקים כאן דקודם שחתך תרווייהו פסולין ואיך לא זכרו הרא"ש והב"י דעת ר"ת בזה ולפוו"ש א"ש הכל דכוונת ר"ת דציצית שניים כ"ז שלא חתך הראשונה פסולין ואינו מקיום המצוה בהן ומ"מ אין בהן משום כלאים כיון דשם ציצית עליהן ועומדין למצות ציצית וכמ"ש רש"י הנ"ל הנ"י כסות יום בלילה וכה"ג וקמ"ל ברישא אין בו משום כלאים בלילה דאינו מחוסר רק זמן ואפילו הטיל למיטלת דמחוסר מעשה לחתוך אחד מהן אין בהן משום כלאים והוי סיפא רבותא טפי ושייך לשון ואפילו וגם משום אותן שעומדין לחתוך אי ס"ל כרמב"ם אין בהן כלאים ופריך והאר"ז חדא זימנא דמדמכשר אחר שנחתך ע"כ מעיקרא ל"ה בו משום כלאים וכמ"ש ולפ"ז מוכח מהש"ס כדברי המשבצות ועמ"ש לקמן בסימן ח"י בס"ד וגם למ"ש בתירץ ראשון על הרמב"ם י"ל כן דמה דפריך והאר"ז משום דסתמא מיירי גם בכלאים ואינו דוחק דהא התוס' בהתכלת דף מ"א כתבו וז"ל ותדע דאמרינן טלית שאולה כל למ"ד יום פטורה מכאן ואילך חייבת ואפילו של כלאים עיי"ש והכי הך ואפילו של כלאים לא אתמר בגמרא רק מדסתם ודאי בהכי במי מיירי ואפילו לפי התוס' בחולין דלא הוכיחו כן מ"מ הך הטיל למינולת שאני כיון דמעיקרא היה כשר לעולם גם בכלאים ודאי מה דאמר הטיל למוטלת כשר ג"כ הכי דאל"כ ה"ל לחלק ולומר דוקא אז מעיקרא ל"ה בו כלאים ולפי הנראה בזמן שהיה תכלת היה מצוה להדר דוקא שיהא כלאים בציצית לקיים הא דאמרינן בהתכלת מ"ג ע"ב וראיתם אותו וזכרתם ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת הסמוכה לך ואיזו זו מצות כלאים דכתיב ל"ת שעטנז צ"ו יחדיו גדילים תעשה וגם מדהותר כלאים בציצית אפילו כשהיה אפשר לקיים המצוה בלא כלאים בבגד צמר ואפילו לובש בגד צמר מותר לתת חוטי פשתן לבן וכמ"ש תוספ' בהתכלת דף מ"ם ע"א בד"ה כיון ובחידושי רשב"א שם בד"ה וא"ת כשהטיל תכלת מותר כלאים אפילו אפשר בלא"ה אמה נראה דהיה מצוה יותר בכלאים.

ס"ז וחייב בציצית ואין יוצאים בו בשבת דבר זה כתבו הב"י מד"ע וצ"ע כיון דחייב עכ"ד מספק ממילא הוי כוי בגד די"א ללבשו זולתן ובמלחמות פרק במה מדליקין השיג על הת"ה דס"ל דבזה"ז דליכא תכלת אין מצוה מן התורה בלבן דא"כ היוצא בשבת חייב אעפ"י שבטלית של דבריהם יוצאין כיון דמצוייצת כחיובא בטלה לגבה אבל בטליא החייב מדאורייתא מקצת ציצית הן ולא חשיבי ולא בטלי עיי"ש הרי היכא דמחויב מדרבנן בטלה לגבה גם לענין לצאת לר"ה דאורייתא וה"נ כיון דחייבת מספק בטליה לגבה ומ"מ מ"ש גם הוא אבל בטלית וכ' לא חשיבי ולא בטלי לא ידענא דאדרבה בפרק חולין דף קל"ט איתא ציצית לגבי טלית חשיבי ולא בטלי וצ"ל במלחמות חשיבי ולא בטלי ומ"מ הא בתוספת שם פרק תולין מבואר שאינם מבוטלים לפי שחשובים הם בעיניו שדעתו ליתן עוד ציצית רביעית וא"כ בזה"ז דאין תכלת אין דעתו להוסיף עוד ודעת הרז"ה נראה דבזה"ז יש חיוב מדרבנן דלא לשתכח תורת ציצית ואפילו בר"ה מותר לצאת כיון דדרך כל הד"כ בכך הוי נוי בגד ולא גרע מדבר אחר שקושרין לנו ולתכשיט כמ"ש לקמן סימן ש"א סי"א וסכ"ג.

ואולי דעת המחבר כיון דאין לעשות ספק להכניס עצמו בספק ברכה בכל יום ע"כ צריך לפתוח עד רוב ולחזור לקשור הציצית חשיבי השתא משאוי כמו כמו ג' ציצית דדעתו להשלים וע' שו"ת רשב"א ח"א סימן תרע"ח ושו"ת הרא"ש כלל ב' ס"ט הובא בב"י לקמן סימן י"ג ובש"ע שם ס"ב פסק כהרא"ש ודו"ק.

תוכן העניינים

ערך שי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה