אור ברסלב

ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק

סימן ט

סימן ח הלכות ציצית

פ"ב דיש צמר כעין משי ויבאו להטיל פשתים ותו"ש בספר היקר הקשה לפ"ז לא יפטור משי בשל משי דשמא יחשוב על בגד צמר שהוא משי ויעשה ציצית משי ע"כ ולפמ"ש במשבצות בסימן הקודם סק"ו דא"צ לעשות סייג רק מפני קום ועשה ולא משוא"ת וההולך בלא ציצית הוי שוא"ת עיי"ש א"ש ה"ג דלבישת כלאים הוי קום ועשה וכמ"ש תוס' ביבמות דף צדי"ק ע"ב בד"ה כולהו:

בישע"ק סק"ד כתב לתרץ דעת רש"י דמה"ת אין כלאים רק שוע טוי נוז יחד ובציצית ליכא רק קשר דע"י המצוה חשוב חיבור גם לכלאים ולקמן סימן כ"ה סק"ז כתב זה בשם הקדמונים ושם תירץ דעת ר"א בסברא זאת ומבואר להדיא בהגמ"ר פ"ק דחולין הובא במ"ג וקשה דבמנחות מ"ז ע"ב ערש"י וכיון דלב"ש פטור ה"ל כלאים שלא במקום מצוה ועובר עליהם משום כלאים עיי"ש והלא כיון דאינו מצוה גם כלאים ל"ה והתורה לא ציותה כדי שלא יהא כלאים מחמת המצוה ואפשר ס"ל כריב"א שבתוס' חולין קמ"א בד"ה לא אף דאין עשה דוחה ל"ת ועשה מ"מ אי עשה העשה לא לקי דנדחה הל"ת וה"נ אם עבר קיים העשה ממילא עבר אל"ת דכלאים לב"ש דאינו נדחה מפני העשה ומה שהקשה ישע"ק מהא דפריך הש"ס במנחות דל"ט ע"ב מהך דצ"ו בשל משי ונדחק י"ל דהקשה בלא"ה הש"א סימן למ"ד דאיסור כלאים כשלובש ומצות ציצית אח"כ ול"ח בעידנא עיי"ש אמנם כיון דל"ה חיבור רק מחמת המצוה בעדנא הוי אף דמדרבנן אסור קשר רשות נמי מ"מ עשה דאורייתא דוחה דרבנן גם אם ל"ה בעידנא אבל במשי דהמצוה דרבנן לא ידחה כלאים דרבנן דאינו בעידנא.

ס"ד מג"א סק"ד עיין שו"ת גוא"י חא"ח ס"ה.

ס"ה יש לעשות הטלית לבן מהרש"א בח"א פ"ק דר"ה י"ז ע"ב הביא מספר ישן מחכמת המקובלים וז"ל נתעטף הקב"ה באותו טלית לבנה וכו' ובפע"ח שער הציצית רפ"ג כתב ז"ל סוד הטלית שאמרו עליו במדרש שנתעטף הקב"ה בטלית לבנה כשאמר ויעבור עיי"ש מבואר נמי דדין הוא שיהיו הציצית לבנים:

ס"ו י"א שאין וכו' במנחות דף מ"ם ע"א ת"ר סדין בציצית ב"ש פוטרין וב"ה מחייבין והלכה כב"ה אר"א בר"צ והלא כל המטיל תכלת בירושלים אינו אלא מן המתמיהין א"ר א"כ למה אסריה לפי שאינן בקיאין ע"כ ונתקשו רש"י ותוס' דהל"ל ב"ש אוסרין ומכח זה חדשו תוס' דב"ש פוטרין אפילו ממינו עוד הקשה הרשב"א דאנשי ירושלים לא כב"ה דחייב ולא כב"ש דלדדהו יש איסור כלאים בתכלת והם רק מתמיהין ולא אוסרין וגם מה זה שאמר רבי א"כ למה אסריה דמה א"כ דאם הלכה כב"ש דינא הכי ואולי ס"ל באמת כן ועוד דמשמע דקאי אר"א בר"צ דהביא ראיה לב"ש ול"ב שפרש"י דר"א בר"צ פליג אב"ש דאינו רק מהמתמיהין ולא איסור ג"כ קשה דאם כב"ה הלא מחייבין ומה זה תימא ונלפע"ד דרק חדש דלולא המצוה המטיל תכלת היה שלא לצורך כלל והוי כשגעון ממש ומשאוי בעלמא ואינו בכלל הבגד דליחשב בגד כלאים דהרי מבואר במשנה יו"ד דפ"ט דכלאים אותם הגרדין ואותם הכובסים אסורות משום כלאים וכתב הב"ח ביו"ד סימן שי"ן ס"ה דמיירי שתוכפו שתי תכיפות אלא דסד"א כיון שאינו מיכוין אלא לעשותן לסימן אינו חשוב אצלו ואין בו איסור לבישה דה"ל כאלו אינינו קמ"ל עכ"ל וא"כ אין לך בו אלא חדושו דעכ"פ נעשה לסימן ויש בו צורך וחשוב מחמת כן אבל ציצית לולא המצוה לא היה בו צורך כלל ומי שיתלהו בד"כ הוי מן המתמיהין ובטלה דעתו אצל כל אדם ולא חשוב חיבור לבגד וכמ"ש בפרק כלל גדול דף ע"ו בד"ה הבגד דבגד ועור ושק ומפץ אין מצטרפין שאין ראויין להתחבר יחד והמחברן בטלה דעתו עיי"ש ובפכ"ו דכלים וברמב"ם פכ"ד דכלים איתא חמתות הצרורות טהורות חוץ משל ערביים מפני שכך הוא דרכן תמיד לצררן ובס"פ הקומץ דף ל"ז ע"ב האי מאן דצייריה לגלימיה לא עביד ולא כלום דכמאן דשריא דמי ותנן נמי כל חמתות וכו' הרי דבר שאין דרכו לקשרו לא נעשה מחובר על ידו וע"כ ב"ש פוטרין ולא אוסרין דכיון דפטור ממילא ליכא איסור ור"א בר"צ הביא ראיה לב"ש דאינו אלא מן המתמיהין דכיון דליכא מצוה נראה כשגעון וא"ר א"כ דהוה מן המתמיהין למה אסרוה העולם וכמ"ש תוס' עפ"י דרכם ולדידי ה"פ כיון דמן המתמיהין הוא בטלה דעתו ולמה אסריה וע"כ דס"ל דבאמת חייב בציצית והוי נוי בגד ותכשיטיה וכמ"ש הרמב"ם לענין ציצית בליל שבת דל"ה משאוי כיון דביום מצוה הוא נעשה נוי בגד ויש בו בלילה משום כלאים וכן לטעם משום קלא אילן או שמא יקרע סדינו כיון דאינו ניכר לכל ונראה כמצוה חשוב נוי בגד ועוד נהי דציצית אחת פסולה מ"מ הג' ציצית צריכים לו אלא דצריך לתקן גם הד' א"כ ל"ל בטלה דעתו בחבורן וחשוב כלאים וע"כ שפיר אמר בס"פ הקומץ דל"ז ע"ב סדין בציצית א"כ אף דלרבנן אינו יוצא בג' ציצית מ"מ דרך בגד זה לקשור בו ציצית וחשוב חיבור מיד דלצורך הן ומה דאיתא במנחות דף מ"א דטלית שאין בה כשיעור דפטורה מציצית ומ"מ יש בה איסור סדין בציצית ה"ט דראוי עכ"פ לקטן בר שית לחנכו דכיון דאינו ראוי לגדול עומד יותר לקטן ואם קטן מתכסה בו ראשו ורובו סגי לו אף דאין גדול יוצא בו ארעי או כשאין קטן בן תשעה ראוי להתכסות בו ר"ו מ"מ ראוי לקטן בר שית עב"ח סימן ט"ז ומשבצות שם ועוד אפשר דגם כשאין קטן מתכסה בו ר"ו מ"מ אם יוצא בו בקבע ראוי לחנכו בו דהא לכשיגדיל יחויב בבגד שיצא בקבע אף דאין בו כשיעור וכמ"ש הב"ח בסימן ט"ז וכיון דראוי לקטן הוי כוי בגד וכמ"ש בשו"ת פאר הדור סימן כ"ב דמצוייצת כהלכתה יכול לצאת בה בר"ה קטן ואשה דהוי תכשיט כיון דראוי לאיש ה"נ להיפך ומזה הטעם י"ל מה שיוצאין בט"ק שאין בו כשיעור בשבת ועמג"א ריש סימן י"ג כתב דבשו"ת רמ"א פלפל בזה ולפמ"ש י"ל כיון דעכ"פ ראוי לקטן בר חינוך הוי נוי הבגד ול"ח משאוי גם לגדול.

ובזה י"ל קושית הש"א בס"ל דאיך הוי כלאים בציצית בעדנא הא איסור כלאים כשלובש ומ"ע דציצית רק אחר שכבר לבש כמ"ש תוס' בע"י דיבמות דף צדיק ע"ב בד"ה כולהו עיי"ש ולפמ"ש י"ל כיון דלולא המצוה א"צ הציצית לבגד כלל וליכא ל"ת דכלאים רק מחמת המצוה חשוב בעדנא ול"ד לשאר עשה דוחה ל"ת דהל"ת הוא ענין בפ"ע בלאו העשה וגם הוא קודם לעשה אינו דין שידחהו העשה שאח"כ משא"כ הכא דא"ת שלא ידחהו לא יהא ל"ת כלל דכל הל"ת נעשה מחמת העשה שמקיים אח"כ ומיושב נמי קושית הש"א לראב"ד שם דס"ל בבגדי כהונה דהותר גם שלא בעידן עבודה ובציצית לא ס"ל הכי ולפמ"ש א"ש דבגדי כהונה כשלובש יש הל"ת זולת העשה ומ"מ התירה תורה ע"כ הותר לגמרי אבל בציצית לא מצינו דהותר הל"ת רק בעדנא וכמ"ש הש"א ג"כ עפ"י דרכו ומוכח כראב"ד נמי דלפמ"ש עכצ"ל מה דאמרו גזרה משום כסות לילה היינו כשיתכסה בלילה דיש בה משום כלאים כיון דצריכין הציצית לבגד זה ביום הוי נמי הבגד לעולם.

תוכן העניינים

ערך שי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה