אור ברסלב
ערך שי אורח חיים סימן ח הלכות ציצית

ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק

סימן ח הלכות ציצית

סימן ז

ס"א יתעטף בציצית ויברך בש"א סל"ב העלה לברך קודם עיטוף ובקו"א שם השיגו דבירושלמי פרק הרואה איתא נתעטף מברך ולע"ד נראה לחלק דאם להנאתו לובש רק מחמת דיש לו ד"כ מוכרח לעשות בו ציצית אזי יברך כשנתעטף ואם כדי לקיים המצוה לובש טלית יברך קודם דהנה לדעת התוס' ביבמות שהביא הש"מ שם מעיקר הדין לברך אחר העיטוף דאז נתחייב בציצית אלא דאם לובש רק בשביל הציצית גם הלבישה עושה לשם מצוה יש לברך קודם וראיה מברכת על ביעור חמץ דקודם בדיקה משום דבודק כדי שיבער הנמצא ול"ד לתפילין דשם יש עשיה אחרת הקשירה ע"כ טוב יותר לברך אחר הנחה אף דהנחה לצורך מצוה עיין טו"ז לקמן סימן כ"ה סק"ז משא"כ בציצית אחר הלבישה הוי שוא"ת ואינו נכון לברך על שוא"ת כמ"ש ישע"ק בסימן כ"ה סק"ד אלא דאם הלבישה אינה לשם מצוה ע"כ א"א לברך על הלבישה אבל אם עושה לשם מצוה יותר מובחר לברך על העשיה עובר לעשייתו ומבואר לקמן סימן כ"ג דבימיהם כל בגדיהם היו להם ד"כ משא"כ עתה אינן רק הטלית שלובשים לשם מצוה נמצא אין ראיה מהירושלמי לדידן.

וגם להש"א דחיוב ציצית בהתחלת לבישה י"ל כמ"ש דהנה בירושלמי אפלגי שם אימת מברך בכל המצות וח"א בשעת עשייתן לא קודם וכתב הפני משה שם דשמא לא יזדמן לו לעשותה ולפ"ז צ"ל הטעם דמ"ד דיברך עובר לעשייתן דל"ח לכך כיון דרוצה לעשות המצוה רק מחמת אונס ומנע וחישב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה ובאמת צ"ע אי דינא הכי דהא מבואר בירושלמי פרק האומר ובגיטין פרק מ"ש דאונסא כמאן דלא עבד אלא די"ל שאני תנאי דאינו רוצה לעשותו רק משום דמוכרח דחברו מעכב עליו בקיום המעשה ע"כ כשנאנס והוכרח שלא לעשות כמאן דלא עבד אבל חישב לעשות מצוה דכל חפצו וכונתו בשביל המצוה ע"כ כשנאנס כאלו עשאה והכה בציצית בימיהם דעיקר הכונה ללבוש הבגד להנאתו רק דא"א ללבשו זולת הציצית ל"ש בזה אונס כמאן דעבד אבל עתה דלובש רק בשביל המצוה אונס כמאן דעבד וע"כ לדידן יש לברך קודם עיטוף משא"כ בימיהם שפיר אמר בירושלמי דיברך אחר שנתעטף והא דאיתא בפ"ק דנדרים דף יו"ד שלא יאמר לד' קרבן הטעם שמא יתחרט כפרש"י בב"ר פ"א דלא כמת"כ שם דפירש שמא ישתתק וראיה מר"פ טרף בקלפי דאומר לד' חטאת ומצאתי בת"י שם הקשה דהל"ל חטאת לד' אמנם א"ש דשמא יתחרט ל"ש שם דאינו שלו רק של ציבור וכבר הוקדש ועלה עליו הגורל ועוד אפשר רק בנדבה חיישינן דיתחרט שלא ינדב והיינו דבנדרים ובב"ר ל"ח רק דבר הנידר ונידב וכן הך דקרבן לד' מיירי בנדבה כפרש"י ריש פ' ויקרא וכן מצאתי בספר שיח יצחק אלא דבילקוט פ' ויקרא איתא שלא יאמר לד' חטאת נמי אלא דגם בזה שייך חרטה השמנה היא אם רזה וצ"ע מ"ש הטור לקמן סימן כ"ב נתעטף מברך.

מג"א סק"א יתעטף בציצית מיד אחר נט"י טור והלב"ש נדחק בטעמו עיין בפע"ח תחלת הקדמה ובפ"ח. משער התפלה דנט"י לתקן עולם העשיה וציצית לתקן עולם יצירה.

מג"א סק"ב וצ"ע דביו"ד סימן שכ"ח משמע דמותר לברך מיושב ועיין במחצית השקל דבירושלמי יליף דעטיפה צ"ל מעומד מן עומר וס"ל דהברכה דין המצוה יש לה ע"כ ולפ"ז נ"ל דלק"מ דמצוה דליתא רק בזכרים ילפינן מעומר דג"כ רק בזכרים וה"נ ציצית וזה מבואר בזהר תצוה דף קפ"ג ע"א מלתא דדכורא צ"ל בעמידה ולא בנוקבא דארחהא למיתב וכ"כ ברעיא מהימנא פ' אמור דף צ"ז ע"ב וז"ל לא אתמסר חושבנא דא אלא לגברי וע"ד חושבנא דא בעמידה וע"כ חלה דשייכא בנשים מותר בישיבה.

ס"ו וי"א שמברכין על מצות ציצית וכן נוהגין מה שאין מברכין להתעטף לפי שאין בו עיטוף אמנם מה שמברכין על ולא ללבוש ציצית וכה"ג לע"ד יסודתו בהררי קודש הגם דבפע"ח שער הציצית פ"א איתא דהאריז"ל היה מתעטף בט"ק ומברך להתעטף מ"מ הנוהגין הנ"ל ס"ל דט"ק שאין בו עיטוף אין בו רק מצות לבישה וא"צ עיטוף דבחינתו אינו מורה על בחינת ראש עיין פע"ח רפ"ב שם ומבואר שם ספ"א דצריך לישן בט"ק ול"ה מסירו רק במרחץ ומ"מ בלילה אין מברכין עליו וא"כ בבקר כבר מלובש בו וא"א לצמצם שלא יכנס ביום ע"כ מברך על דמשמע לשעבר נמי כדאיתא בפ"ק דפסחים דף זיי"ן ע"ב ולפי דמפסקי לילות שאין בו חיוב ברכה צריך לברך כל בוקר וכמ"ש בתשובות הרא"ש הובא בטו"ז לקמן בס"ק ט"ז עיי"ש והאר"י ז"ל לא היה מברך על ט"ק רק כשיצא ממרחץ כנראה מפע"ח שם פ"א ונראה משום דחש לדעת הטור ס"ס זה ע"כ בירך להתעטף בלמד להבא קודם שלבשו ובסידור קול יעקב כתב כשיאיר היום ימשוך הט"ק על ראשו וימשמש בציצית ויברך להתעטף בציצית ע"כ ול"נ כן מנהג אריז"ל ומ"ק למה ימשמש כיון דמשכו על ראשו והנוהגין דכאן מברכין בכל בקר ע"כ מברכין על מצות ציצית ואף דהכל בו הוא מהי"א דכאן ולקמן סימן כ"א בהגה"ה כתוב דנהגו להקל לשכב בטלית ונרשם כל בו משמע דאינו חיוב ואדרבה בב"י שם כתב בשמו דנהגו שלא לשכב בציצית וע"כ מ"ש הרמ"א שם אינם מדברי הכלבו רק הם דברי ב"י או ד"ע ונרשם בטעות כלבו לבסוף ומקומו קודם אך נוהגין מ"מ דברי רמ"א דכאן אינם מכלבו לבד כנרשם נ"י ושם כתוב דכן כהגו וגם לכלבו דאין ישנים בו מ"מ אפשר דלובשין קודם היום כדלקמן סט"ז:

ס"ט קודם וכ' טו"ז סק"ח הקשה בלא"ה יש חשש שלובש ד"כ בציצית פסולין ואין סומכין על חזקה כל שיש לפננו לבדקו כמ"ש ביו"ד ס"א ונראה דאי מה"ט בכל רגע יחויב לבדוק אולי עתה נפסלו ואין לדבר סוף וכעין דתנן בפ"ק דפסחים ד"ט א"ח שמא גררה חולדה וכו' דא"כ אין לדבר סוף וה"נ א"א שלא יסיח דעתו מהם וע"כ נסמוך אחזקתן לענין איסור לבישה וא"צ לבדוק כלל משא"כ חשש בנכה לבטלה יתוקן בבדיקה סמוך לעיטוף וברכה וכן ביו"ד סגי בבדיקה אחת שוב מצאתי בהגהות רב"פ ז"ל כעין זה.

סי"ד בהג"ה אם וכו' עטו"ז בשם ד"מ דדעת מהר"ח אפילו באין דעתו וכו' ולדבריו תקשי ראיות הרא"ש שבב"י דר"י מברך בצפרא ולמה לא בפניא וע"כ דלא פשט ומ"מ מברך בצפרא עיי"ש וי"ל דר"י מספ"ל הלכה אי לילה זמן ציצית וע"כ נמי תכלתא לאנשי ביתו ולא מברך בפניא ומ"מ פריך לס"ד למה יברך בצפרא דשמא גם בלילה חייב ולא מפסקי מלילות.

תוכן העניינים

ערך שי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה