ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
סימן ז
ולא ענט"י דעת הראב"ד לברך גם ענט"י כיון שצריך לברך א"י וצריך ליטול ידיו ועב"י דלדעה זאת גם בשלא שפשף צריך ענט"י ובשיטה מקובצת לברכות דף סמ"ך כתב ז"ל דכל שעה שיוצא מבית הכסא וידיו עסקניות צריך ברכה דענט"י מפני שצריך לברך ברכת נקבים והיכי שמנקה ידיו בצרור אומר על נקיות ידים הראב"ד ז"ל עכ"ל צ"ל דה"ק משום דידיו עסקניות תקנו ענט"י ותו ל"פ וכמ"ש הב"ח עיי"ש דהא על מה דאיתא בגמרא כי משי ידיה אומר ענט"י כתב דכל שעה וכו' וא"כ כמו דבבקר גם בלא שפשוף צריך לברך לכ"ע ה"נ כל היום ומש"ה כתב וידיו עסקניות ולא אם שפשף:
והנה בספר מ"ג תמהו דא"כ א"י לעולם סמוכה לענט"י ולמה פותחת בברוך ור"ל מחמת דאם א"ל מים מנקה רק בצרור וס"ל לראב"ד דגם על נקיות ידים אינו מברך עיי"ש והרי מבואר בש"מ דיברך על נקיות ידים ומ"ש המ"ג עוד אף את"ל דמברך על נקיות ידים מ"מ כיון דלפעמים מברך א"י בלא ענט"י ל"ח סמוכה כמבואר בירושלמי עיי"ש זה אין לו שחר דמה לי אם סמוך לענט"י או לענק"י ס"ס אינה ברכה לעצמה ובירושלמי לא קאמר רק אם לפעמים אינה סמוכה לשום ברכה ולכאורה י"ל דמשכחת במשכח לברך א"י עד שנטל לפת ונזכר אחר שאכל דתו א"צ ליטול ידיו דכבר נקיות ואזי אינה סמוכה אלא דדוחק דתקנתא לפושע ונ"ל לפמ"ש בברכ"י יו"ד סימן שמ"א דאונן כשאוכל פת חיוב בנט"י בלא ברכה ובסידור הגאון מליסא הלכות אונן כתב דאם הטיל מים כשהיה אונן מחויב אחר הקבורה לברך א"י כיון דזמנה לא עבר עיי"ש והנה ענט"י פשיטא דא"צ לשלם אח"כ כיון דהיה פטור אז ואין זמנה רק סמוך לנטילה וכמבואר לעיל סימן וא"ו בב"י בד"ה ואם הולך דברכת המצוה זמנה רק בשעת עשייתה וברכת הודאה גם אח"כ וכל הטעמים הכתוב שם על שמברכים ענט"י בוקר בביהכ"נ ל"ש כאן ומבואר ברשב"א ספ"א דברכות אם רק ע"צ המיעוט משכחת דלא תהא סמוכה תקנוה לעולם לפתוח בברוך ובזה י"ל דברי תוס' בברכות דמ"ו ד"ה כל ז"ל בא"י אינה סמוכה לנט"י דנטילה שייכה בלא א"י וה"פ אומרה לבדה עכ"ל וכתב המהרש"א דהלשון מגומגם דהל"ל דא"י שייכא בלא נטילה ולכך אינה סמוכה לנט"י דה"פ אומרה בלא נטילה ולפמ"ש י"ל דס"ל כראב"ד דבלא נטילה א"ל א"י וא"ל היה שייך נטילה בלא א"י לעולם היו סמוכים ע"כ כתבו דנטילה שייכה בלא א"י כגון נוטל ידיו לאכול או לאחר שינה או יוצא מביהכ"ס וא"כ משכחת דא"י יאמר לבדה ע"ד שכתבתי ששכח לברך או היה אונן ונטל ידיו לכל הנהו ואח"כ כבר ידיו נקיות דסתם ידים כשרים לברכה כדלקמן סי' קנ"ח ול"ל בלא"ה לראב"ד דס"ל כר"ת דאם ברכה ראשונה קצרה פותחת ברכה שלאחריה בברוך אף דסמוכה וכ"כ הטור לקמן סימן ע"ז עיי"ש ב"י דהא בתוס' פ"ק דכתובות ד"ח ד"ה שהכל כתבו טעמו של ר"ת דקצרות א"ל יפתח בברוך יראה הכל ברכה אחת עיי"ש ועבט"י דמברך על המצוה וא"י הודאה דניכר דאינם ברכה אחת גם לר"ת א"צ לפתוח בברוך ומזה סייעתא להגאון מליסא דגם החולקים על הראב"ד לא מחמת הך קושיא הוא.