ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
סימן טו
ס"ד טו"ז סק"ד הקשה על הבנת ב"י בדברי הרא"ש דאפילו אחר שתפרו לא רמינן בו ציצית דכמאן דפסיק הוא א"כ למה אמרו גזרה שמא יקרע סדינו תוך שלש ויתפרנו והתורה אמרה תולמ"ה ועוד מה שייכות ושוין שלא וכו' להך דנקרע כיון דאינו משום תולמ"ה והם קו"ע ופירש הטו"ז ברא"ש אינו הולמתו הלשון שברא"ש דכתב ואע"ג דתפריה כמאן דפסיק דמי ולא רמינן ביה ציצית משמע דגם לאחר התפירה כמאן דפסיק ונלע"ד לתרץ דברי הרא"ש דקשה אמאי כשאין שלש בהנקרע ל"מ תפירה הרי בפכ"ח דכלים מ"ח תנן בגדי עניים אעפ"י שאין בהן שלש על שלש טמאים מדרס ופירש הרמב"ם והביאו הרא"ש שם שחיבר בגד ממטלניות של פחות משלש בכל אחד ומ"מ נעשה חיבור ובגד ואפילו לכשת"ל דוקא בעניים הא כאן לא חלקו וצ"ל דשאני התם דכל חתיכה אינו חשוב בפ"ע וצריכין זל"ז ע"כ התפירה מחברן משא"כ כאן דתפר פחות משלש לבגד גדול דבלאו הקטנה חשוב בגד וכה"ג מצינו בפרק המצניע דצ"ג זה יכול וזה א"י הוי הא"י מסייע ואין בו ממש זה א"י וזה א"י שניהם חייבין אף על שיעור אחד וראיה לזה עוד ממשנה ה' פ"ג דכלים הטופל כ"ח הבריא ר"מ ור"ש מטמאין וחכ"א הטופל את הבריא טהור ואת הרעוע טמא ופירש הרע"ב דכלי רעוע דצריך לאותו טפילה חשובה הטפילה ככלי עצמו ונטמאו אוכלים הנוגעים בה כשהכלי טמא עיי"ש ולפ"ז נכון הגרסת נ"י רמ"א יתפור וחכ"א לא יתפור ואזלו לטעמייהו אמנם כ"ז קודם שקשר בו הציצית דאינה חשובה וכמאן דליתא ואין הבגד צריכה לו אבל כשקשר בו הציצית וכרכם נחשבה מחמת הציצית וגם מכשיר הבגד ללבוש וצריכה לה אם כן התפירה מחברן אלא דזה כשנגמר עשיית הציצית הקשר והכריכה אבל בשעת עשיה עדיין כפסוק דמי ויש בו משום תולמ"ה דאחר שעשוי נעשית כנף הבגד ועיין לבוש סימן י"א סי"ד דגדילים היינו קשר וכריכה ואם קשר ולא כרך פסול ומ"מ אם חתך החוטין אחר שקשר קודם שכרך פסול משום תולמ"ה דגדילים תעשה היינו מתחלת עשיית הגדיל עיי"ש ועיין בשו"ת אמרי א"ש חיו"ד סימן פ"ו בפסקא המתחלת ועוד כפי דמקום שהתירו בזאח"ז אין לנו להתיר כשבאין בבת אחת.
ועוד כל שאינו בזא"ז גם בב"א אינו ועיין תוספ' זבחים דע"א בד"ה דבריו שתרצו מהך דהר"ז תמורת עולה משום דישנו בזא"ז לחצאין ועוד דל"א כל שאינו בזא"ז רק בדבר שסותרים זא"ז וא"א לקיים שניהם והרא"ש בנדרים דף ס"ט ע"ב כתב תירוץ ראשון ועיין טו"ז לקמן סימן תע"ה סק"ב ובב"ח שם ס"ב מ"ש בשם מהר"ל מפראג משמע גם כן דגם אם יכולים להתקיים יחד אמרינן כל שאינו בזא"ז גם בב"א אינו וה"נ אינם בזא"ז דא"א להיות מחובר קודם הכשר הציצית וכן להיפך ומה דאמרינן גיטה וחצרה בכ"א הוא מגזה"כ והיכא דליכא גזה"כ ל"א בכ"א מסברא וכמ"ש בחת"ס חא"ח סימן קי"ז ועיין תוספת פ"ק דסוכה די"ג ע"ב בד"ה אם הובא בשו"מ קמא ח"ג סר"ח דל"מ מה דבטלינהו לזרעים כשסיכך ולא מקבלי טומאה דפסול משום תולמ"ה.
ובעיקר הסברא י"ל דברי סה"ת דלקמן סימן ל"ב סל"ח דכתב דיכול לחבר הד' בתים מד' עורות ולתפרם והקשו עליו מסנהדרין דפ"ט דפריך תפילין נמי אי עביד ד' בתי ואייתי אחריני ואנח גבייהו האי לחודיה קאי ולסה"ת משכחת כשתפר ולפמ"ש א"ש דהד' בתים צריכי להדדי ע"כ התפירה מחברן משא"כ בית חמישי וכן מבואר כעין זה בריטב"א ר"ה כ"ז ע"ב בשם הרשב"א ובתוספת מנחות פנ"י דף עי"ן ע"ב סד"ה תנא כיסמין ובפרק הקומץ רבה דף כ"ד וי"ל גם כן בזה שיטת רש"י בנדה דס"א בהא דרמי חוטא דכתנא בגלימא דעמרא דמדאורייתא דוקא בשוע טוי ונוז אסור ופרש"י דהיינו שוע טוי ונוז ביחד הקשו עליו דכלאים בציצית הוי רק מחמת הקשר ולפמ"ש י"ל דסדין דמוכרח לתכלת דאל"כ אסור ללבשו עושהו הקשר מחובר משא"כ שם דהגלימא א"צ לההיא חוטא אינו נעשה חיבור רק אם שוע טוי נוז ביחד דנעשה הבגד מחובר מתולדתו חיבור עצום ולפ"ז יש לתרץ נמי מה שהקשה רש"י בפרק התכלת דף מ"ם בהא דסדין בציצית ב"ש פוטרין למה לא נקט טלית של צמר בציצית של פשתן ע"ש די"ל בשלמא טלית פשתן א"א ללבשו בלא תכלת אבל טלית של צמר אפשר בציצית צמר ע"כ גם אם מטיל בו פשתן ל"ח הקשר חיבור ואינו כלאים מן התורה אלא דקשה לפ"ז מהא דפריך שם דל"ט ע"ב לר"נ דבגד משי אינו חייב בציצית רק מדרבנן מהא דתנא צ"ו פוטרין בהן עיי"ש ולפמ"ש מה קושיא הא מן התורה ל"ח כלאים וי"ל דבלא"ה הקשו אחרונים דאיך דחי עשה דציצית ל"ת דכלאים דל"ה בעדנא דאיסור כלאים כשלובש ומצות ציצית כשכבר מלובש כמ"ש תוספת ביבמות דף צדי"ק ע"ב ד"ה כולהו ולפמ"ש י"ל כיון דל"ה חיבור רק מחמת חיוב ציצית חשוב בעדנא אף דמדרבנן גם קשר רשות הוי כלאים מ"מ עשה דאורייתא דחי דרבנן גם שלא בעדנא אבל לר"נ במשי דהמצוה רק מדרבנן מקשה שפיר דלא ידחה כלאים דרבנן שלא בעדנא דמדרבנן אסור גם כשאינו שוע טוי נוז כדאיתא בנדה שם.
עוד נלע"ד דז"ל הרא"ש תוך ג' לית בו תורת בגד וכמאן דליתא דמיא ואע"ג דתפריה כמאן דפסיק חשוב ולא רמינן בו ציצית ואי עביד בו ציצית לא פטר לו לטלית עכ"ל מבואר משום דלא חשוב וכמאן דליתה ואע"ג דבזבחים דף צ"ד איתא דמטולית פחותה משלש אי חשוב עליה ראוי לקבל טומאה דחשוב בגד ובתוס' פ"ק דסוכה דט"ז בד"ה דלא חזיא כתבו דאפילו חישב עליה בטלה דעתו והא דבזבחים משמע דמהניא מחשבה התם במחשבתו ניכרת מתוך מעשיו עיי"ש במהרמ"ל וא"כ ה"נ כשתפרה הרי אחשבה ומחשבתו ניכרת ממעשיו צ"ל דס"ל כרמב"ם בפכ"ב מהלכות כלים דגרס בזבחים שלשה על שלשה דהיינו ג"ט אבל בפחות מן שלש אצבעות ל"מ מחשבה אף כשניכר מתוך מעשיו עיי"ש וכן ס"ל הר"ש בפכ"ח דכלים והרע"ב שם וה"ט כיון דבטלה דעתו מה יועיל אם מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו ולכן אפילו תפרה לבגד לא נעשה מחובר כיון דלאו אורחה למחשביה ולתפרה אלא לזרקה בטלה דעתו גם בזה וכמ"ש התוס' כה"ג בפרק כלל גדול דף ע"ו בד"ה הבגד והשק דבגד ועור אין מצטרפין שאין ראויין להתחבר יחד והמחברן בטלה דעתו וצ"ע לפ"ז הא דלעיל סימן יו"ד ס"ד טלית של בגד וכנפיה של עור חייבת דאיך יתלה הציצית על הכנפות עור הא לא חשוב מחובר וצ"ל דלענין צירוף שיעור קטן דו"ה אין דרך לחברן אבל כנפות לבגד אורחה ואפשר משום דיכול להטיל ציצית צמר בבגד פשתן כשכנפיה עור כמ"ש המג"א ס"ס טי"ת סק"ח עכ"פ הא דלא נעשה מחובר משום דלא חזי ודרך העולם לזרקן לאשפה וזה המחברן בטלה דעתו אמנם אם היה כשר לתפרו עם הציצית שנשאר בו הוי אורחה בכך שלא לזרקו משום הציצית ואי דיתירן ויקשור בעיקר הבגד למה לי כולה האי מוטב יתפור הכנף עם הציצית וודאי כה"ג ל"ה שייך לומר בטלה דעתו דלאו משום דחס על החתיכה עושה כן אלא דחס על הציצית וכ"ש בזמן שהיה תכלת דדמיה יקרין ובשבת דף קל"ט ע"ב אמרו ציצית חשובי ולא מבטל להו אלא דאם יתפרנה עם הציצית פסול משום תולמ"ה וע"כ מתיר ממנה הציצית ואזי תו החתיכה פחותה משלש לאו אורחה לחברה בבגד ובטלה דעתו ושפיר קאמר שמא יקרע סדינו תוך שלש ויתפרנו ותורה אמרה תולמ"ה דאזי ממ"נ פסול דא"ל יתיר הציצית מקודם הוי תולמ"ה ואם יתיר ל"ח חיבור דכמאן דליתה וא"ל ה"ט דתולמ"ה ודאי לא יטרח טרחא כפולה להתיר הציצית מקודם בחנם אלא היה תופרה עם הציצית ואזי באמת הוי מחובר דאורחה בכך.
וזה אפשר כונת הנ"י מ"ש בשם הרע"ם דנקרע תוך שלש בטל הציצית מיד שלא נשתייר בו שיעור וכשחוזר ותפרו פסול משום תולמ"ה דלכאורה דבריו סותרין לדברי הרא"ש בשיטת רע"ם ולפמ"ש צדקו יחדיו וחכמים דס"ל תוך שלש כמי יתפור ס"ל דזה ל"ח תולמ"ה כיון דמבגד זה היא ותחלת עשייתו בהכשר וכמו נקרע חוט שלש לכ"ע ולא נתבטל שם כנף וממילא אהני התפירה לחברן ושפיר קאמר ושוין דאם הביא ממקום אחר דהוי תולמ"ה ומתורץ נמי קושיית הטו"ז כאן ובסק"ה למה לא יועיל התפירה לחבר כמו בס"ת דצריך ספר אחד ולפמ"ש א"ש דשאני הכא דלאו אורחה ובטלה דעתו.
ואפשר גם דברי הסה"ת שהבאתי לעיל מיושבין בזה דד' בתים התפירה מחברן דכך אורחייהו דכ"ע אבל כשהוסיף בית חמישי דלאו אורחה דכ"ע בכך בטלה דעתו ול"ה חיבור וע"כ שפיר אמר בסנהדרין האי לחודיה קאי.
ומ"מ א"ל נקרע רק מהנקב ולמטה צדקו דברי הטו"ז דבזה ודאי גם לרע"ם מהני תפירה כיון דלא נקרע לגמרי מן הבגד אורחה לתפרה.
וראיתי בלבושי שרד בהגהתו על המג"א סק"ו כתב דס"ל להרא"ש דכל פחות מג' אין דרך להיותו תפור בקצה הבגד וסופו לקרעו משם ואזלינן בתר סופו והוי כפסוק עכ"ל ולא נהירא דאין סופו לקרעו ומה שכבר נקרע תפר ולפמ"ש סגי לומר דכל פחות מג' אין דרך להיותו תפור בקצה הבגד וזה שתפרו בטלה דעתו ואפשר כיון שאין דרך וגנאי הוא ומחכו עליו סופו לקרעו וכה"ג איתא לקמן סימן ש"ג סי"ב וסי"ג וסי"ד ולפ"ז י"ל ר"מ לשיטתו בחולין ריש דף ע"ג דס"ל כל העומד לחתוך כחתוך דמי ובזה מיושב מה שהקשו לרע"ם איך מייתי ראיה לרחבה מדר"מ שהוא יחיד אמנם בזה א"ש דבזה הלכה כר"מ כמ"ש ברמב"ם פ"ג דמקואות הכ"ה.
ולפי הדרך שכתבתי נכון יותר גרסת נ"י דר"מ אומר יתפור וחכ"א לא יתפור ואזלו לשיטתייהו בפכ"ו דכלים מ"ד חמתות צרורות טהורות חוץ משל פרביין רמ"א צרור שעה טהורת צרור עולם טמאות ופרש"י ס"פ הקומץ רבה וכן ברמב"ם ספכ"ד מהלכות כלים דשל ערביין נעשה מחובר ע"י הקשר מפני שכן דרכן.
עוי"ל דכיון דכתב רע"ם דפחות מג' לית בו תורת בגד וכמאן דליתא וכפסוק דמי א"כ לכאורה גם לענין כלאים י"ל כן דאין בו משום בגד כלאים לא יעלה עליך כיון דהבגד גופו אינו כלאים וזה אינו חשוב כמחובר בו ובעצמו נמי אינו בגד וכמאן דליתא ועיין יו"ד סימן ש"א סי"ד דצלצלים קטנים שעושים בבית יד לצרור בו מעות או תבלין וסמרטוט שר שאין דרך חמום ועיי"ש בט"ז סק"י וסקי"ב דכל שאינו מלבוש ובגד אינו אסור רק אם מחמם וא"כ זה הכנף התלוי למטה והוא פחות מג' אם כפסוק הא בכלל הבגד אינו והוא גופא אינו מלבוש ולא שאם דאינו על בשרו ועוד כיון דבעיקר הבגד אין בו טלאים ואינו כחתיכה אחת ממש אינו אסור כמ"ש תוס' בשבת דף כ"ז ע"ב בתוס' בד"ה ואין בסה"ד ועיין רמב"ם פ"י מהלכות כלאים הי"ז ובהשגות שם וא"כ קשה מה חששו בסדין בציצית לשמא תקרע תוך ג' ויתפרנו אמנם י"ל לפמ"ש לעיל מה דלא חשוב התפירה לחיבור משום דאין דרך לתפרה בבגד ובטלה דעתו והנה לקמן סימן ט"ז במג"א סק"ב כתב דבגד שאין הקטן מתכסה בו ראשו ורובו אף דהגדול יוצא בו ארעי בטלה דעתו אבל בקבע לא בטלה דעתו עיי"ש פרמ"ג ולב"ש וכיון שכן ה"נ אם תפרה ולבשה בקבע הרי אחשבה לחיבור בקבע וסומך על ציצית המחוברים ע"י החתיכה קטנה שתפרה ואזי מהני מחשבתו וחשוב חיבור והוי כלאים אלא דא"כ אזי גם לענין ציצית יחשב כמחובר והוי כלאים במקום מצוה אמנם מתחלה בעת תליית הציצית ל"ה חשוב כמחובר ועל כנפי הבגד רק כשלבשה בקבע ואז פסול משום תולמ"ה והא דאמרינן אין ארעי לכלאים פרש"י במנחות דף מ"א א"צ שיצא בו ארעי ואפילו לפירוש שאר מפרשים בכלאים פ"ט היינו כשהוא מלבוש אלא שאין הקטן מתכסה בה אזי כשגדול לובשה אף דרך ארעי חייב אבל חתיכה זאת פחות מג' אינו בגד כלל וכמאן דעסיק דמי ל"ח ולובש בה כלל אלא כשלובשה בקבע אחשביה למלבוש ואהני מחשבתו לעשותו חיבור והוי כלאים ועוד דגם בכה"ג עכ"פ אסור מדרבנן דשמא ילבשנו בקבע וכמו דאסרינן כאן אלא דמשום איסור דרבנן ל"ה גזרינן על סדין בציצית אלא משום חשש שילבשנו בקבע ויהא איסור תורה ועכצ"ל משום תולמ"ה.
ובפשיטות י"ל קושיות הטו"ז דהגזרה שמא יקרע קאי לרבנן דס"ל יתפור וכמ"ש תוס' שם אליבא דרש"י ואף דרבנן ל"ג לרש"י היינו דמשום מ"ע דשוא"ת לא גזרו משא"כ משום לאו דכלאים וכ"כ הפרמ"ג וכן י"ל לרע"ם דרבנן ס"ל יתפור והוי חיבור אלא דצריך מקודם להתיר הציצית ול"ג שמא יתפור עם הציצית רק משום כלאים גזרו וא"ש טפי דלר"מ דתפירה ל"מ גם בלא הציצית למה ניחוש שיתפור אע"כ קאי לרבנן דבלא הציצית מותר לתפור חיישינן שיטעו לתפור עם הציצית.