אור ברסלב

ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק

סימן יד

סימן יג

ס"ג השואל וכו' צ"ע אם הטיל ציצית שלו בטלית שאולה אם יוצא בהן בעל הטלית דהא הציצית צ"ל שלו דכתיב ועשו להם כדלעיל סימן י"א ס"ו וכ"ז שלא באו לרשותו א"א לזכות בהן א"ל זיכה לו השואל ע"י אחר כדאיתא בחו"מ סימן רמ"ג וגם כשיבואו לרשותו אם לא חפץ המשאיל במתנה איכו זוכה בע"כ כמבואר בחו"מ סימן רמ"ה ס"י והטלית אינה של השואל ופטורה מן התורה וכתיב ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם שיהיו הציצית של בעל הבגד בשעת עשיה דאלו אח"כ יש משום תולמ"ה וכן היה מסתבר אלא דהרא"ש בפ"ק בה"צ ס"א כתב וז"ל וכן אמר בפרק התכלת דטלית שאולה חייבת בציצית משלשים ואילך משום דנראית כשלו ומשתרי בה כלאים אע"ג דפטור מדאורייתא אצלו כיון דהותרה אצל בעל הטלית וכ"כ תוספת במנחות דף מ"א ואם איתא דלגבי המשאיל הוי פסול לא הותרה אצלו דהא מיירי שהשאיל טלית שאינה מצוייצת וכמ"ש הרא"ש שם ס"ב.

ואפשר הטעם כמ"ש הלבוש בסימן י"א סי"ד דגדילים תעשה לך דרשינן ולא מן העשוי אבל ועשו להם לא דרשינן על תולמ"ה ובאשל אברהם סימן י"א סק"כ הקשה ועשו נמי נימא ולא מן העשוי ואפשר כי תעשה לעולם לשון עתיד אבל ועשו משקלו עבר רק ע"י הוא"ו יתהפך לפעמים לעתיד ופעמים גם בוא"ו הוא לשון עבר כמו ושתו ושמו ומתפרש לפי הענין וכמבואר בספר מסלול מסילות הפעלים נתיב זיי"ן ובסוכה ד"ט וי"א דרשינן תעשה לך לשם חובך ועשו להם משלהם וא"כ בדרש שלהם לא נדרש ולא מן העשוי ובמדרש רבה פרשת שלח ועשו להם תעשה ולא מן העשוי וי"ל דל"ת ועשו גם מן העשוי לכן נאמר תעשה ולמ"ה ומוכרח כן דאל"כ מיותר במדרש מלת תעשה וברמב"ם פ"א מה"צ הלכה י"ג כתב ועשו להם ולא מן העשוי עמש"ל סימן יו"ד ס"ה ולפמ"ש בשו"מ קמא ח"ג סימן ר"ח דבגזול ל"ש תולמ"ה דאין הפסול בגוף הסכך וכמ"ש בהג"ה סימן תרכ"ו סי"ב עיי"ש הה"ד כאן.

עוי"ל לפמ"ש במשבצות זהב לקמן סימן ח"י ססק"א דהיכא דאין מחוסר מעשה לית בו משום תולמ"ה ובר"ן פ"ב דגיטין במשנה דאשה כותבת גיטה כתב דהקנאה ל"ח מחוסר מעשה בגופו ובית מאיר בא"ע סימן קכ"ג סס"א כתב דהקנאה שא"צ להביא מעות רק הגבהה בעלמא לא מקרי מחוסר מעשה עיי"ש וא"כ כ"ש הכא דהמצוה רק כשלובש ואזי ממילא יקנה ל"ח מחוסר מעשה כלל ולפ"ז אם דעת השואל היה שישלם לו המשאיל וא"ל יסירן דהוי מחוסר מעות פסול משום תולמ"ה וכמו מחוסר פדיה דחשיב מחוסר מעשה כמ"ש הב"מ שם.

ועדיין צל"ע אם קודם שהחזירה למשאיל נתקו הציצית למטה מקשר אגודל דכשר בטלית שלו דהיו בהכשר מתחלת עשיה אבל הכא נתכשר רק כשזכה ואזי כבר נתקו.

ומה שצל"ע עוד בדברי תוספת ורא"ש הנ"ל דנהי די"ל מתוך שהותרה כלאים בבגד זה לצורך מצוה הותרה ב"כ בלילה או לאחרים שלא לצורך מהיכי תיתי לומר עוד הואיל ואי בעי להקנות הציצית למשאיל אם ירצה המשאיל לעשות מצוה בשל אחרים ומתוך שתהא מותרת למשאיל יהא מותר גם לשואל והואיל ומתוך יחד לא אמרינן כמ"ש הש"א סימן ק"ח ועיין תוספת פסחים מ"ו ע"ב בד"ה הואיל כתבו דשני הואיל ג"כ לא אמרינן והואיל ומתוך גרע דאינם משם אחר כמ"ש הש"א שם ועיין עוד בתוס' שם בד"ה הואיל השני דלא אמרינן הואיל ואי בעי פריק לעשות מה שאינו שלו כשלו עיי"ש דמשמע גם כשאינו מחוסר ממון שייך ה"ט וה"נ צ"ל הואיל ואי בעי מזכה למשאיל ויהיה שלו נחשב גם עתה כשלו והותרה כלאים אצלו ואף להר"ן שם דבמחוסר ממון ל"א הואיל מ"מ הא כל הוכחות התוספת והרא"ש מדקאמר סתם לאחר שלשים חייבת משמע דמשתרי מה כלאים נמי דהרי עכצ"ל דה"נ אף אם דעתו שלא ליתן בחנם הואיל ואי בעי יתן בחנם אף דלפי דעתו אינה עומדת לכך וזה הוי הואיל ממש וכמ"ש מלחמות בפא"ע וע"כ מוכח מתוספת ורא"ש די"ל הואיל ומתוך יחד.

ס"ד טלית חברו עמג"א בלולב אם השאילו לצאת בו יוצא לע"ד צ"ע כיון דאמרו לשון שאלה אי דצ"ל שלו ונהי דנימא דרשות משאיל לא מעכב מלקנותו כיון דאלו הוה ידע הדין היה מקנה לו מ"מ השואל אינו קונה בלא כונה בידו כשאינו מוכח כולו בחלל ידו כמ"ש הנתיבות סימן רס"ח ולולב ע"כ יוצא מחלל ידו כדלקמן סימן תר"ן ואם המשאיל יודע הדין הוה ד"א מקנה וקונה השואל שלא בכונה בהגבהה גם כשאינו כולו בידו כמ"ש התו"ג סימן קל"ט סט"ו.

הג"ה וה"ה בתפילין בנ"י פרק הספינה תמה דא"כ למה אמר שמואל בב"מ כ"ט ע"ב המוצא תפילין שם דמיהן ומניחן משמע דבלא"ה אסור ונלע"ד לפמ"ש הרמ"ך בא"ז שם דל"ח שמא כתבן מין דל"ש עיי"ש ובאמת מדלא נזהר בשמירתן יש רגל"ד דפסולין כדאיתא בפ"ק שם די"ב ע"ב הנהו ריעו וגם כשכתבן מומר להכעיס לחד עברה או מסור לתיאבון גם כן פסול כדלקמן סימן ל"ט ואם כן מיעוט הוי ומה דניחא לאינש למיעבד מצוה בממוניה גם כן מצד רוב הוא דחזינן מיעוט מקפידין ואם כן בצירוף שני מעוטי חשוב כפלגא כמ"ש רבותא של ריטב"א ריש פרק אלו מציאות דכ"ג גבי סימן העשוי לידרס ע"כ שם דמיהן לסלק מעוט אחד ועיין שו"ת אמרי א"ש חלק או"ח ס"ח בפסקא המתחיל ומעכ"ת ולדבריו יש לחלק גם כאן דנגד כל מיעוט יש רוב בפ"ע לא מצטרפי המיעיטי.

עוד נלע"ד דהתם מיירי דאין לו תפילין מדנותן דמים וא"ל נתיר לו זולתן ע"כ יתן דמים ויתחייב באחריות אונס לשמואל שם וכן הוא בחו"מ סימן רס"ז אבל כשנתיר לו בלא דמי לא יחויב באונס רק בשעת הנחה כמבואר בחו"מ סימן רצ"ב בסמ"ע סק"ד ובש"ך סק"י ובנתיבות שם ובא"ז בפא"מ דכ"ט כתב דלטובת בעל אבדה התירו להשתמש בדמיהן כדי שיתחייב באונסין והא דמוצא דמים אסור משום דלא טרח כיון דיש גם כן קפידא לבעל האבדה דרצונו שיעמדו מעותיו בעין אבל תפילין דלא נעשו רק למצוותן לא קפיד וכמ"ש בש"ך חו"מ ריש סימן ע"ב וכיון דתליא בדעתו אפשר דלא ניחא לו שיניחן המוצא בלא שומא כיון דיהיו מונחים אצלו גם אתר הנחתן רוצה שיתחייב באונסין ולפ"ז אינו מוכרח לאסור בקביעות כשאינו אבדה וראיה מבכורות דף ח"י ע"ב ס"ט סבר אקנויי מקני ליה וניחא ליה דליתעבד מצוה בממוניה ור"ע סבר כיון דאית ליה פסידא לא מקני עיי"ש ובמג"א לקמן סימן תרנ"ח סק"ג.

ובקצו"ה סימן רס"ב הקשה איך יניח בלא ידיעת הבעלים הא הוי כישל"מ ואני כתבתי בפ"ב דב"מ דאם הוא באופן אלו ידע היה ניחא לו עשיה זאת יותר מאלו לא נעשה לכ"ע הוי כידע דמידי דזכות שלא בפניו כבפניו וה"נ דניחא לו דליעבד מצוה בממוניה יש לו הנאה יותר אם נעשה מאלו לא נעשה.

תוכן העניינים

ערך שי אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה