ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
הלכות תענית סימן תקסב
ס"ו אם הרהר בלבו עיין טו"ז דלר"ת בנדר סגי בגמר בלבו אף בחולין משא"כ בשבועה דדוקא הוציא בפה ונ"ל דיתכן לפמ"ש בכונת דשבועה במקיף דז"ת דנוקבא ע"י הבל היוצא מפה דז"א ונדר בחיי המלך מוחיו הנמשכים לו מבינה ובינה לבא ובה הלב מבין.
סי"ג הוי אסמכתא עמג"א עד ודוחק לחלק וכן הקשה נה"ך ביו"ד סימן רנ"ח ועיין פ"ק דתענית י"ב בקיבל להתענות דאמר שמואל לא יהא אלא נדר ופירש ריטב"א שם דאפשר ל"ד לנדרי מצוה דילפינן מפיך זו צדקה דכאן רק לצער עצמו ולא לעשות מצוה עיי"ש ואפילו תימא דדמי לצדקה דהוא קיבל עליו למעט דמו וחלבו לתשובה היינו כשאינו דרך קנס אבל בקונס עצמו אם יעבור איזה דבר רשות ליכא רק צער אבל בקונס עצמו לצדקה עכ"פ מחיה העני והוי מצוה לכן הצדקה סתם בש"ע יו"ד לחומרא דודאי מצוה דאורייתא הוא משא"כ בתענית דאפשר גם בלא אסמכתא ל"ח נדרי מצוה וכ"ש דרך קנס דלא מיכוין לתשובה.