ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
הלכות תחומין סימן שצז
סח"י מי שזימן אצלו אורחים לא יוליכו בידם מנות בפרש"י במשנה דפ"ה דביצה דף מ"ם כתב לא יוליכו לאחר סעודה מנות בידם לביתם לסעודת הלילה עכ"ל מדבריו מוכח דלולא איסור התחום היה מותר להוליך לסעודת הלילה ולא כמ"ש המג"א סי' תרס"ז בשם המנהגים דאסור בפסח להביא יין ביו"ט לחברו דהוי הכנה עיי"ש וצ"ל דס"ל לרש"י כמ"ש באס"ז בביצה דכ"א דבטרחא לחוד דליכא מלאכה דאורייתא אמרינן הואיל ומקלעי אורחים גם להתיר לכתחלה אמנם יל"ד מי דחקו לרש"י לפרש דמוליכין לצורך הלילה ואפשר דתוספת וראשונים הקשו למה צריך לזכות להם הלא די שיברר מנות לכל אחד ותרצו ביון דאורחים לא ידעו צריך לזכות ועדיין קשה דהא בשור של פטם הוי כרגלי הלוקחין משום דהפטם מוציאו מרשותו והוי כהפקר וכמ"ש הר"ן ורמב"ם בפ"ה מהיו"ט ה"נ יהא די בידיעת בעל המנות שבירר ודעתו סומכת ומוציאם משביתתו אלא די"ל לפי דעת הרשב"א והוא לקמן סימן תקט"ו בהג"ה ס"ט דישראל ששיגר דורן לחברו ע"י עכו"ם מעיו"ט ונתעכב העכו"ם והביאם ביו"ט מחוץ לתחום אינו מותר רק כשהיה דעת המקבל על הדורן מאתמול דאל"כ הוי מוקצה ומבואר שם בלבוש ומג"א משום דבע"ב הקצהו מדעתו והמקבל ג"כ לא ידע כלום והנה כתבתי מה דמותר להוליך לצורך הלילה הוא משום הואיל דחזי לאחריני היום והנה מבואר בתוספת בפסחים דף מ"ו דבמלתא דל"ש לא אמרינן הואיל והנה לעיל סימן רמ"ד מבואר דמותר לבנות ביתו בקיבולת ע"י עכו"ם מחוץ לתחום וכתב בתו"ש מה דלא חיישינן לאנשים שהניחו עירוב משוה דאין מערבין רק לדבר מצוה ולא שכיח עיי"ש וא"כ ה"נ כשאין בני העיר של בעל הסעודה יכולין לבא לעיר של אורחים רק ע"י עירוב ואין עיר אחרת בין שתי העיירות אזי א"א להתיר לאורחים להוליך המנות משום הואיל דיבואו אורחים ע"י עירוב ואף אם יש עיר בינם מ"מ הא בתו"ש שם סק"ז הוכיח דגם בתוך התחום ל"ש שיצאו בשבת חוץ לעיר וא"כ א"א להתיר לכתחלה משום הואיל דמקלעי אורחים מחוץ לעיר ואף דאינו בגדר לא שכיח כלל וכחולה שיש בו סכנה וכמ"ש מהרש"א בפרק א"ע דף מ"ו ע"ב על התוספת ד"ה הואיל אי בעי דנהי דבדיעבד סמכינן אהואיל אף דל"ש מ"מ אין להתיר לכתחלה משום הואיל דל"ש וע"כ מיירי במלתא דלא שכיח קצת דבל"ש כלל כחולה שיש בו סכנה גם דיעבד לא אמרינן הואיל וכמ"ש התוספת דלעיל וכן משמע מהגמ"י פ"ג דיו"ט הובא בב"י לקמן ס"ס תנ"ז דלא שרינן ע"י הואיל ומקלעי אורחים מחוץ לעיר רק בחזי למי שישנו בעיר עיי"ש ועכצ"ל דמוליכין לצורך הלילה אסמך דהואיל ומקלעי אורחים מבני עירם והרי אצלם הוי מוקצה כיון דהמנות היו ביה"ש רחוקים מהם יותר מתחום ובעל הסעודה מכיון שבירר להאורחים אקצינהו מדעתו דלפיכך חשובי כהפקר א"כ ל"ל דהוי מוכן לבעלים דאיך נאחוז החבל בתרין ראשין לומר דהמנות אינן כרגלי בעל הסעודה משום דהוי כהפקר וע"כ יהיו האורחים מותרין להוליכן כרגלם לצורך בני עירם ולומר דל"ה מוקצה להם הואיל ומוכן אגב בעל הסעודה דהוי שלו והא גם בנידון דרשב"א כיון דשיגרם ע"י נכרי אף דלא נעשה עדיין של המקבל דאין זכיה ע"י נכרי כמבואר בחו"מ סימן רמ"ג מ"מ ל"ח מוכן לבעלים ה"נ כשבירר להם מנות וע"כ צריך לזכות להם ע"י אחר דהוי ברגלי האורחים דהוי בעלים של המנות והם עירבו והמנות היו בתחומין דל"ה מוקצה לדידהו ומוכן לבעלים מוכן לכל ומותר לכל בני עירם וי"ל הואיל ומקלעי להו אורחים מעירם ומבני ביתם דחזי להו ואף את"ל דרש"י לא כיון לכך מ"מ נכון לתרץ קושיות התוספת אלא דזולת רש"י י"ל דודאי האורחים לאחר שאכלו א"צ להם היום אלא מוליכין לביתם לצורך ב"ב וממילא צ"ל דוקא דזיכה להם וכמ"ש ואפשר מש"ה קתני מי שזימן אצלו אורחים ולא קתני מי שנתן מנות לאורחים ומשום דדוקא שזימן אצלו ואכלו דים וא"צ להם היום.
ואפשר עוד דגם מה דס"ל לרש"י דמותרין להוליך לצורך הלילה משום הואיל דחזי לבני ביתם ביום אם ימצא אותם תאבים למנות הללו ומה דלא פירש כן משום דמסתבר יותר דמוליכין לעצמם לצורך הלילה דאם הב"ב ג"כ לא יצטרכו יאכלו בלילה וסתמא כבר אכלו גם הב"ב ומ"מ אינו ודאי דמוליכין דוקא לצורך הלילה ואינו דומה לאופה מיו"ט לחול אחר סעודה דשם אנן סהדי דאין כונתן לאפות משום שמא יקלעו אורחים וע"כ לוקה אבל הכא אפשר דיוליכו משום ב"ב וכבר כתבתי בחידושי לביצה דף כ"א בשם הרוקח דמה דס"ל לר"ח דהואיל ל"מ גם דיעבד ולרבה עכ"פ לכתחלה אסור מדרבנן דוקא במחשבתו ניכרת מתוך מעשיו כגון האופה לאחר שאכל דאין דרך לאפות אחר סעודה משום שמא יקבעו אורחים דליתנייהו קמן אבל כשאין כונתו ניכרת ומוכחת סמכינן אהואיל גם לכתחילה וא"כ כיון דכל ההיתר משום הואיל דחזי לבני ביתם צ"ל דוקא דזוכה להם דבבירר לבד הוי מוקצה וכמ"ש ועיין רי"ו נ"ד ח"ג כתב ג"כ כרש"י ומ"ש רמ"א לקמן סי' תרס"ז דאסור להעמיד הספסלים בבית לצורך הלילה שם ל"ש הואיל דביום מחויב לישב בסוכה וגם מ"ש מהרי"ל שהביא המג"א שם דאסור לחפש הס"ת משבת ליו"ט שם נמי ל"ש הואיל ועיין בפרק בכל מערבין דל"ט התם מוכחא מלאא עיי"ש ובמשנה שם דף ל"ח כיצד יעשה מוליכו בראשון ומחשיך עליו ונוטלו ובא לו בשני מחשיך עליו ואוכלו והוא לקמן סימן תט"ז מבואר דמותר להוליך פת או מאכל ביום לצורך הלילה ול"ח הכנה כשאינו אומר בפירש שיהא עירב ול"ל דש"ה משום דלא אפשר לערב בלילה התירו כששותק דא"כ מה פריך התם מן לא יהלך לשדהו ולא יטייל וכו' עיי"ש.