ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
סימן שעה
אימתי מברך בשעה שמקבץ או בשעה שמזכה להם מבואר בב"י דהיינו קודם גמר הקיבוץ דצריך עובר לעשייתן ומבואר בב"ח דבשעה שמזכה היינו בשעה שנותן ליד אחר מברך דצריך על והמג"א לעיל סימן שס"ו סק"כ הקשה איך מברכין בביהכ"נ אחר שנגבה העירוב דכבר קנה העירוב ושוב אין לברך כמ"ש הב"י וי"ל כיון שעדיין לא נכנס שבת עדיין לא קנה עירוב ולכן בכניסת שבת חלה המצוה ורשאי לברך והעיקר כמ"ש לעיל דהשמש יתן העירוב לרב ויזכהו לכל הקהל ע"י עכ"ל פירש המחצית השקל דחוזר אדלעיל ליישב איך מברך כיון שכבר קנה העירוב בשעת קיבוץ עז"כ דהעיקר וכו' וא"כ עכשיו הוא שעת הזיכוי והוי עובר לעשייתן וגם לפי התירץ ראשון וי"ל הנ"ל פירש באשל אברהם דר"ל קודם שבת מקרי עובר לעשייתן בדיעבד עיי"ש גם הלבוש סימן זה כתב לתרץ דאיך מברכין בביהכ"נ אחר שנתקבץ הא כבר נגמר המצוה ותירץ דצריך לזכות בשביל אותם שלא נילוש קמחם במצה זה והוי עובר לעשייתן מבואר מכל זה דצריך לברך קודם הזיכוי ובסימן תקכ"ז בעירוב תבשילין מבואר בטוש"ע דנותן לזוכה ומגביהו וחוזר ונוטלו מידו המזכה ומברך הרי דהברכה אחר הזיכוי אלא דפשוט החילוק דשם אין המצוה עשיית הזיכוי דהא כל יחיד לעצמו עושה ג"כ ע"ת וגם אם לא אמר בדין עירובא יהא שרי לאפויי וכ' אסור לבשל מיו"ט לשבת א"כ קודם שאמר זה מברך שפיר דהוי עובר לעשייתן משא"כ דעירובי חצרות ושיתוף דעשיית המצוה הוא מה שמתערבין הבעלי בתים וחצרות ומשתתפין בפת ואוכל זה וכמ"ש הרמב"ם פ"א מה"ע ה"ו כלומר שכולנו מעורבין ואוכל אחד לכולנו עיי"ש וא"כ אם כבר הגביה הזוכה העירוב בבית שרוצין להניחו שוב אינו חסר כלום ונגמר המצוה וכמבואר לעיל סימן שס"ו סי"א ושפ"ו ס"ג ובמג"א סימן שס"ו סקכ"א וכן מבואר בזכור לאברהם חלק ג' בערך עירוב דבע"ח ובשיתופי מבואות יברך כשנותנה להזוכה ולא אח"כ משא"כ בעירובי תבשילין דהברכה היא אחר שזכה בו וחזר ונוטלה מידו דאז יברך ונ"ל דצריך לברך קודם שנותנה ליד הזוכה דמיד שבא ליד הזוכה נגמר הזכיה דאף דמבואר בסימן שס"ו ס"ט דצריך להגביהו מן הקרקע טפח היינו כשאין ידו תלויה באויר רק סמוכה לקרקע אבל אם ידו מוגבהת מן הקרקע או מן הדבר שהיא תחת ידו אעפ"י שלא הניף הדבר בידו זוכה כמ"ש הגט מקושר והוא בפ"ת לסה"ג או"נ ולא כהטו"ז לעיל סימן שס"ו סק"ו וכן משמע בנתיבות סימן קצ"ח ס"ב בביאורים שם א"כ צריך לברך קודם שנותנה ליד הזוכה שיהא הברכה עובר לעשייתן ועוד דמשמע דצריך שיאחז בידו הדבר שמברך עליו מדכתב הטוש"ע בסימן תקכ"ז שיטול מיד הזוכה ויברך וכן מבואר לעיל סימן ר"ו ס"ד וא"כ כשלוקח בידו העירוב יברך ויאמר בדין עירובא וכ' ואח"כ יתן ליד הזוכה כנ"ל ברור ודלא כנדפס בסידורים דיברך אחר שחוזר ונוטלו מיד הזוכה וטעות נזדקר להם מחמת שראו דבעירובי תבשילין כתוב בטוש"ע כן אבל הרי חזינן דבע"ח כתבו הטוש"ע כאן ובס"ס שס"ו מברך בשעה שמזכה ובכ"ת בסימן קכ"ז כתבו דחוזר ונוטול מיד הזוכה ומברך ומוכרח דחלקו בין ע"ח לע"ת ועיין ברכ"י סימן תקכ"ז שכתב בשם טור ברקת דנהגו רבותיו גם בע"ת דמערב נוטל בידו ומברך ואומר בהדין וכ' ואח"כ נותן העירוב ליד הזוכה ואומר לו זכה וכן ונשמע בפסיקתא פ' בשלח כ"י עיי"ש ונהי דטוש"ע שם לא פסקו כן מ"מ הכא מודו וכמ"ש ועיין א"ע סימן ל"ד ס"א ובב"ש סק"ד ואף דבמהרי"ל הלכות ע"ת כתוב דהיה מזכה קודם הברכה מ"מ בפע"ח שער השבת פ"ד כתב דמורו ז"ל קודם שהיה מערב היה אומר הברכה ואח"כ מזכה לבני החצר ע"י אחר וכ"כ בנגיד ומצוה ובמ"ח.
עט"ז הביא מ"ש הלבוש דאם שכחו ולא זיכהו לכל בני העיר ל"ה עירוב דאין קמח של כולם נילוש בתוך המצה וצריך לזכות והזיכוי מהני משום דמסתמא הנותנים ע"ד כן נתנו שיזכו חלק של כל אחד לכולם עכת"ד ועיין לעיל סימן שס"ו בהג"ה סס"ו ובמג"א סקי"ג דמשמע דאין השמש צריך לזכות לכולם אלא דצריך להבין דאיך בלא זיכוי יקנו כולם ונלע"ד דכיון דמניחין העירוב בביהכ"נ דהוא בשותפות לבני העיר כדאיתא ביו"ד סימן רכ"ד וחצר השותפות זוכה לכולם כדאיתא בחו"מ סימן קע"ו עיי"ש בקצו"ח ונתיבות ס"ב מ"ש בשם המח"א ואפילו לפמ"ש הנתיבות שם דחצר השותפין אינו קונה רק כשאין רשות לכל אחד להניח שם מה שירצה ה"נ בביהכ"נ אין להם רשות להניח רק מה שצריך לצורך התפלה וכה"ג וכ"כ הבית מאיר בא"ע סימן למ"ד ס"ה סק"ט בביאור דברי הריב"ש עיי"ש ועיין בקצו"ח סימן רי"ש סק"א ולפ"ז י"ל טו"ט ודעת למה מניחין העירוב בביהכ"נ דהא לפי משמעות הרמ"א הנ"ל לא היו נוהגין לזכות ע"י אחר ואפילו כשירצו לזכות ע"י אחר מ"מ י"ל לפמ"ש במשבצות ס"ס ש"ע דאם בשעת הזיכוי היה אחד קטן והגדיל או גר ונתגייר הדבר צ"ע אם יש זכיה לקטן בדרבנן וכ"ש כשאחרים מזכין אותו וקטן ג"כ מחויב בחינוך אף מדרבנן וגר עיין בחו"מ וא"ע האומר לאחר שאתגייר עכ"ל ואני מוסיף עליו דתינח כשהיה הקטן בעיר בשעת הזיכוי י"ל כיון דמחויב בחינוך זכות הוא לו וזוכה ע"י אחר עיין חו"מ סימן רמ"ג סכ"ג אבל כשלא היה בעיר ולא הוי לו שום זכות וחיוב חינוך ובא לעיר כשהגדיל אלא דיל"ד בזה על המשבצות דא"כ גם גדול שלא היה בעיר מה יועיל מה שאומרין ולכל מי שיתוסף כיון דבשעת הגבהת הזוכה אינו בעיר ועכצ"ל דמ"מ זכות חשוב לו כמתנה וזכין לו ה"נ לקטן ומ"מ בגר יפה העיר דאין זכיה לעכו"ם כמבואר בחו"מ סימן רמ"ג סי"ד וא"כ כשמזכין בתחלת השנה מה יעשו כשנתוסף גר שנתגייר אחר הזיכוי אבל ע"י הבית הכנסת זוכה אחר שנתגייר דמשותף לכל בני אותה עיר כמבואר ביו"ד סימן רכ"ד ועכ"פ כיון שנעשה לכל הבא להתפלל הוי כשאול לו ג"כ וכשנכנס בו החזיק ועוד לפמ"ש בישע"ק סימן שס"ו סק"ד לחקור איך מהני מה שאומרין בעת הזיכוי לכל מי שיתוספו הא אינו מבורר עדיין ואף דבדרבנן י"ב מ"מ כאן שמזכה הפת לכל מי שיתוסף ולא זכו הנוספין דא"ב ממילא ל"מ לעירוב ג"כ ותירץ דחל כשיבורר כמו כל הנלקט יהא מחולל עיי"ש ועדיין קשה הא הזוכה מגביהו ואח"כ תו אינו בידו בעת שניתוספו דיורין א"כ ממ"נ בשעת הגבהה אינו מבורר וכשנתברר כלתה ההגבהה ואין מי שיזכה בעדם אמנם כשמונח בביהכ"נ דהוי כחצר המשותף לכל בני אותה העיר א"כ כשנתוספו דיורין בעיר זוכה להם אז הבית הכנסת ונסתר מחמתו ראיית הא"ע בסימן שס"ו דביהכנ"ס אסור לטלטל בו בלא עירוב מדהנהיגו הקדמונים להניח העירוב בו דוקא עיי"ש.
ועיין בשע"ת סימן שס"ו ס"ט הביא מתשובות מאמר מרדכי שיש לעיין למאי דקי"ל בסימן שע"א דאף קטן אוסר א"כ מת אחד והניח רשותו לקטן שלא היה עדיין בעולם בשעת קניית העירוב דמה יועיל מה שאומרים לכל מי שיתוסף או לב ב"ד מתנה דהא קי"ל המזכה לעובר לא קנה ולא שמענו מי שנתעורר בזה לעשות מחמת כן עירוב מחדש וסיים השע"ת דעובר אינו אוסר דהוי כדירה בלא בעלים עכ"ל וא"י מה הוא סח דהמאמר מרדכי מיירי שנולד כבר רק בשעת קניית העירוב לא היה בעולם ולא זכה אז ועתה אינם מזכים לו מחדש אמנם מה שהכריח המ"מ שם דאם מת מבע"י אין היורש שזוכה בכל נכסי מורישו זוכה בחלק מורישו בפת העירוב מדאמרינן בפ' הדר דף עי"ן ע"ב אחד מבני חצר שמת והניח רשותו לאחד מן השוק מבע"י אוסר משחשיכה אינו אוסר ופרש"י מבע"י שעדיין לא קנה עירובו של אחד כו' משחשיכה אינו אוסר שכבר הותר מקצת שבת עיי"ש לע"ד אין ראיה משם כלל דהניח רשותו לא' מן השוק י"ל רק רשותו בקנין וכה"ג לא בירושה ממילא וע"כ מה דנתן לו נתן ותו לא אבל בירושת קרוב דממילא אה"נ דזכה בחלקו בעירוב ג"כ ועיין בחו"מ סימן רנ"ג ס"ב דאם אמר אני מניח לפלוני הוי לשון מתנה ומ"ש הש"ך בחו"מ סימן רפ"א סק"ח בשם תשובות ד"ר דמניח הוי לשון ירושה עמ"ש עליו החתם סופר חחו"מ סימן קמ"ה דש"ך גופא כונתו לדחות דבריו במ"ש וע"ל סימן רנ"ג ס"ב ועוד נלע"ד כיון דסתמא הקטן שנולד בשנה זה אינו דר לבדו בבית וודאי סמוך אצל גדול איש או אשה וא"כ ממ"נ אם הוא בביתו שנשאר לו באותו עיר הרי כיון דזה שמגדלו יש לו חלק בעירוב די דחמשה ששרוין בבית אחד די כשאחד לבד נותן חלק בעירוב וכמבואר בסימן ש"ע ס"ג ובשע"א במג"א סק"ו וזה הגדול כבר זכה בשעת הנחת העירוב אף כשלא היה אז בעיר דנכלל בכל מי שיתוסף ואם גם עתה הקטן סמוך אצל אחר שמחוץ לעיר אינו אוסר כמבואר בסימן שע"א סס"ד וגם זה נכון ומ"מ לדינא נראה דיורש קטן יורש גם החלק בעירוב של מורישו ואדרבה ממקום שבא המאמ"ר להוכיח שאינו יורש יש ראיה להיפך דהנה בתוספתא פ"ה דעירובין איתא בזה"ל שלשה שהיו שרוין בחצר ומת אחד מהן ונפלה ירושה לאחד מן השוק עד שלא חשיכה אינו אוסר משחשיכה הרי זה אוסר היה לאחד מן השוק בית באותו חצר ומת נפלה ירושה לאחד מבני חצר עד שלא חשיכה הר"ז אוסר משחשיכה אינו אוסר ע"כ ובגמרא פ' הדר עין ע"ב קתני אחד מבני חצר שמת והניח רשותו לאחד מן השוק מבע"י אוסר משחשיכה אינו אוסר ואחד מן השוק שמת והניח רשותו לאחד מבני חצר מבע"י אינו אוסר משחשיכה אוסר ע"כ הנה נתהפך הדין בגמרא מהתוספתא ברישא וסיפא וגם שינה הלשון דבתוספתא תני דנפלה ירושה ובגמרא נקט הניח הלא דבר הוא אמנם לא פליגי כלל וביאור דברי התוספתא הוא דאם מת מבני החצר ונפלה ירושה לאחד מהשוק מבע"י אינו אוסר כיון שאינו דר בחצר משחשיכה אוסר כיון דלא עירב המוריש שהיה דר שם ונאסרה תחלת שבת וכדעת הרשב"א והובא בב"ח סימן שע"א היה לאחד מהשוק בית באותו חצר ומת נפלה ירושה לאחד מבני חצר עד שלא חשיכה אוסר כשאינו מערב כיון דדר שם משחשיכה אינו אוסר כיון שהותרה תחלת שבת דהא המוריש לא היה דר שם וכמ"ש הב"ח ומג"א סימן שע"א אמנם בגמרא מיירי שהמוריש הניח עירוב וע"כ לא נקט שנפלה ירושה דא"כ גם העירוב ירש וע"כ נקט הניח שנתן במתנה רשותו ולא נכללו מטלטלין במתנתו ע"כ אם הניח רשותו לאחד מהשוק אוסר אם בא לדור בחצר או כמ"ד דבית התבן אוסר כמ"ש רש"י ותוס' שם ובמג"א משחשיכה אינו אוסר כיון שעירב אמרינן הואיל והותרה הותרה ואחד מהשוק שמת והניח רשותו לאחד מבני חצר מבעוד יום אינו אוסר כיון דעירב עם שכניו כפרש"י ורא"ש משחשיכה אוסר כיון דלא נכלל בית שניתן לו בעירוב זה כיון דזה שבשוק מסתמא לא עיכב כמ"ש תוס' שם ולפ"ז מוכח דבירושה יורש העירוב ג"כ מדנקט דוקא הניח ולא כלשון התוספתא וגם מוכח מהתוספתא כדעת הרשב"א דאם מבני החצר לא עירב ומת וירשו אחד מהשוק שאינו דר שם מ"מ הואיל ונאסרה נאסרה אלא דבירושלמי נראה דיש פלוגתא בזה דהביא שם בפ' הדר ה"ד הך תוספתא והגרסא צ"ל כמ"ש הפ"מ שם כגרסת התוספתא וקאמר שם על הרישא הנ"ל ר' אחא בשם ר"ח דב"ש הוא דאין מבטלין רשות משתחשך אמר ר' יוסה בי ר' בון מכיון שמת אין ביטול רשות גדול מזה ע"כ וה"פ דר"א ס"ל דמהני ביטול לב"ה ומה דקתני בתוספתא משחשיכה הר"ז אוסר דמשמע דליכא תקנה דביטול ב"ש הוא וס"ל דכל שנאסרה למקצת שבת נאסרה לכל השבת חוץ ממבטל רשות כדאיתא בפ' הדר ד"ע ע"ב וע"כ אף דזה היורש מן השוק ואינו דר שם מ"מ כבר נאסרה תחלת שבת וכדעת הרשב"א ואין תקנה רק בביטול לב"ה ולב"ש ל"מ לבטל בשבת ור' יוסה ס"ל כדעת הרא"ש דלא אמרינן כיון שנאסרה למקצת שבת נאסרה וכמו דמהני ביטול בשבת ה"נ כשמת ממילא נסתלק והוי כביטול רשות דג"כ רק אסתלוקי רשות הוא וזה שבשוק אינו דר שם ואינו אוסר וע"כ לב"ה א"צ ביטול כלל ומ"מ ר' יוסה לא פליג על התוספתא מסברתו אלא ס"ל נמי דב"ש היא דס"ל דביטול ל"מ בשבת ה"נ מת ל"מ ומשום דס"ל לב"ש הואיל ונאסרה למקצת שבת נאסרה או דב"ש ס"ל דביטול רשות מקני רשותא הוא דע"כ אין מבטלין בשבת כמו דאמר אביי בפ' הדר דף ע"א וע"כ ל"ד מת לביטול דמת ליכא מקני רשותא רק סילוק רשות אבל לב"ה דגם ביטול אסתלוקי רשותא לבד ומהני בשבת ה"נ מת דנסתלק אין לך ביטול רשות גדול מזה והק"ע ופ"מ נדחקו בפירש ירושלמי זה עייש"ה וזכינו דממילא הלכה כדברי המיקל בעירוב דהוא כר' יוסה וכהרא"ש וגם זכינו דיורש מחמת קורבה יורש גם הזכות של מורישו בעירוב וא"צ לערב מחדש.
עוד יש לתרץ קושיות המאמר מרדכי הנ"ל דלמה אין עושין עירוב מחדש כשמת אחד מבני העיר והניח רשותו לקטן שלא היה בעולם בשעת קניית העירוב דהנה מבואר בחו"מ סימן רי"ש ס"ב דאם אמר ראובן לשמעון זכה ללוי חפצי המופקד אצלך מכיון שקיבל עליו שמעון קנה לוי ומבואר ברא"ש פ' המוכר את הספינה דף פ"ה ובטור שם סימן רי"ש משום דחצרו כידו והרי הוא יכול לזכות לחברו בשל אחרים עיי"ש וא"כ נראה ברור דאף דאין חצר לקטן היינו שאינו זוכה ע"י חצרו דאין לו שליחות וגם ידו לא הוי כיון שאין לו דעת לשמרו כמ"ש נתיבות בפתיחה לסימן רי"ש אבל כשם שהגדול יכול לזכות בעד הקטן ע"י ידו כמבואר סי' רמ"ג בחו"מ ה"כ יכול לזכות לו הגדול ע"י חצרו דגדול יש לו חצר והוא כידו דהא גם כשזוכה בשביל גדול ע"י חצר הנפקד אין החצר של הלוקח דאינו קונה החצר בלא קנין אלא דחצרו של נפקד הוא כיד הנפקד וה"נ בקטן וא"כ הכא דלב ב"ד מתנה שיזכה כל מי שיתוסף כמבואר לעיל סימן שס"ו ס"ט א"כ תנאי זה הוא ג"כ אחר שנולד הקטן דלב ב"ד מתנה שייך בכל שעה והרי לב ב"ד מתנה שיזכה באופן המועיל וא"כ מי שמונח פת העירוב ברשותו זוכה ע"י רשותו בשביל הקטן וכן כשמונח בביהכ"נ דהוי חצר המשותף לכל בני העיר א"כ כל גדול מבני העיר יכול לזכות משאר בני העיר חלק בעירוב בשביל הקטן וכמ"ש לעיל דיכול לזכות מחמת ביהכ"נ כמו בחצרו וכמו שכרו מקום בשותפות דקונין זה מזה פירות שמניחים שם שיהיו שותפין.