ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
הלכות נשיאת כפים סימן קכח
ס"א בהג"ה לא ידע וכו' ובפ"ב דכתובות דכ"ד דזר עובר בעשה ולע"ד דזה מכלל כתר כהונה להתנשא על ישראל לברכם וכדכתיב מדוע תתנשאו על קהל ה' וא"כ ל"מ במקום כהנים אסור לזר ליטול את השם אלא אפילו כשאין כהנים מ"מ אין לו להשתרר על ישראל בכתר שלא נתנה לו תורה וע"כ זר עובר בעשה אמנם אם יודעים בו שאינו כהן ומכבדים אותו לעלות לדוכן הרי מוחלים על כבודם והרי וקדשתו ג"כ מ"ע מ"מ יכולים למחול על כבודם כדאיתא בגיטין דנ"ט ע"ב וע"כ בכתובות דמיירי שמחזיק עצמו לכהן וליכא מחילה דלא ידעי דמחלי אזי עובר בעשה אבל בפכ"כ דר"י ידוע שאינו כהן וחבריו אומרים לו לעלות א"כ מחלו על כבודם ע"כ לא ידע ר"י מה איסור יש ובאה"ח עה"ת פרש' נשא כתב דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כי יש בה מעלה לכהנים כי הברכות מסרם ה' בידם והוא אומרו דבר וגומר לאמר לשון רוממות.
וצ"ע למה לא פרש"י דהעשה הוא וקדשתו דדריש בגיטין נ"ט ע"ב לכל דבר שבקדושה ויהא נ"כ בכלל דהא מברכין אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לברך ואם גם זר נ"כ אינו מקדשו לכהן ולפ"ז י"ל דוקא במקום שיש כהנים כמו קה"ת ולפ"ז א"ש מה דלא ידע ר"י דודאי חבריו של ר' יוסי לא יאמרו לישראל לעלות לדוכן במקום כהנים ולעבור על וקדשתו ובמקום דליכא כהנים לא ידע מה איסור יש ויש קצת ראיה לזה ממה דתניא בפ"ב דכתובות דכ"ה חזקה לכהונה כ"כ וחילוק גרנות וקאמר שם דנ"כ דומיא דחילוק גרנות ליוחסין או לתרומה ה"כ נימא מה חילוק גרנות עם שאר כהנים ה"נ נ"כ ואלו להרמ"א כ"כ עם שאר כהנים ליכא איסור ומה חזקה לכהונה יש וי"ל דרש"י דחיקא לו לפרש נ"כ דאיסור עשה לא מיירי בכל גוני בין עם כהנים בין לבדו אבל להרמ"א דמפרש אליבא דר"י דלא מיירי בכל גוני י"ל נמי כמ"ש ואדרבה יש לדייק קצת דלאו בכל גוני יש איסור עשה מדאמר שם בכתובות דכ"ד ע"ב תרומה דעון מיתה היא נ"כ דאיסור עשה ולא אמר נמי היא משום דתרומה לעולם עון מיתה היא אבל נ"כ לאו בכל גוני איסור עשה לכן אמר נ"כ דאיסור עשה היינו נ"כ ובאופן שיש בה איסור עשה.
סעיף מ"ם עד"ר ברמ"א יו"ד סימן רכ"ח הביא דעת הר"ר אביגדור דאם התיר לו החכם נדר שעד"ר מותר דיעבד וש"ך שם ס"ק ס"ט הקשה דא"כ כהן לא יודיע לחכם דנדר עד"ר ויתיר לו ולדעתי דה"ד אם מפרט דעד"ר נדר גם למ"ד א"צ לפרט הנדר בזה שאני דצריך לשאול גם ע"ז ולעקור מה דתלה עד"ר דע"כ אף דרבים לא יסכימו לא איכפת כיון דג"ז נעקר אבל בלא"ה ל"מ חרטתו על גוף הנדר כיון דרבים לא מתחרטי וכבר תלה בדעתם ומ"כ בהגהות רב"פ ז"ל שם והוכיח כן מפירש המשנה לרמב"ם אלא דמ"ש הרמב"ם שם דלמ"ד א"צ לפרט אם מטעה לחכם דיש בהתרתו מצוה מהני דיעבד הוא תמוה דא"כ קושית הגמרא הדרא לדוכתיה למ"ד א"צ לפרט מה מהני עד"ר אלא די"ל דהר"א לא ס"ל כן אלא דאם מטעה לחכם דיש מצוה אינו עוקר מה דתלה על דעת רבים דבמצוה גם רבים מסכימים רק עיקר גוף הנדר וכיון דאין מצוה ורבים אינם מסכימים ל"מ ולרמב"ם צ"ל דתק"ח דעד"ר החכם לא יתיר לכתחלה ואהני תקנתן דחכם לא זדקק לו כמו בזמן בפ"ב דגיטין די"ז ע"ב ול"ל דאכתי לא הועילו דיאמר שיש מצוה בהתרתו או לא יודיע דעד"ר נדר דקי"ל צריך לפרט ולמ"ד א"צ עכצ"ל דיעבד ג"כ ל"מ דאל"כ מה הועילו בתקנתן וע"כ א"ש דלמ"ד אצ"ל ליכא חשש דלדידיה גם בדיעבד ל"מ וכן י"ל ג"כ להר"א ומצאתי בפ"י כ"כ עוי"ל קושית הש"ך על הר"א ע"ד שכתבתי דצריך להודיע דעד"ר נדר לעקור ג"ז אמנם זה מהני אם יש חרטה או פתח לעקור למפרע אמנם הכא בכהן כתב תשובה המיוחסת לרמב"ן דליכא חרטה דמעיקרא דהא רצה לעבוד רק רוצה להתיר מעכשיו דמהני הנדר כזה שאינו נודר משום גוף הדבר שרוצה לנדור ממנו רק מחמת דאין מניחין לו לעבוד בלא"ה הובא בב"י יו"ד שם ובחרטה כזה אינו עוקר למפרע רק גייז מהשתא כמ"ש השע"מ פ"ו דשבועות וא"כ לא נעקר מה דתלה בדעתם למפרע ממילא גם להרר"א ל"מ גם דיעבד ותלי"ת ג"ז מצאתי בתו"ג.
שם על דעת רבים בא"ע סימן צ"ו דמדירה אם נהנה מכתובתה לא הזכיר עד"ר וכן ברמב"ם ותמהו המג"א וב"ש דא"ל סמכו על מה דצריך לפרט הנדר בכהן גם באלמנה ה"ל לומר עד"ר וגם בגמרא קשה למה לא משני אקושיא דלמא אזלא לגבי חכם דמדרינן לה עד"ר כמו שהקשו תוספת שם גם קשה למה פריך לר"ה דלמא אזלא לגבי חכם דגם בלא דר"ה קשה כמ"ש תוספת בהשולח דף ל"ה ע"ב ד"ה ליחוש וכבר כיונתי בס"ד למ"ש הישיע"ק בא"ע סימן צ"ו ותתו"ג ובפשיטות נ"ל דבמצוה מבואר בגיטין דל"ו דגם עד"ר מתירין ובתשובות מיימוני' בס"ס הפלאה הובא ביו"ד סימן רכ"ח דאם מחמת הנדר אפשר יהא פירוד בין איש לאשתו חשוב דבר מצוה ולפ"ז הא היתומים מדירין אותה בדבר היותר קשה כגון לאסרה במיני מזונות כפרש"י על המשנה שם וזה הוי ענוי נפשה וקפידא גדולה לבעלה דע"כ בנוסח אר"ה אין מדירין אותה דמיפר לה בעל ונדירה בדבר שאין בו ענוי נפש ע"כ דבזה בקל תעמוד באיסור ומבואר בא"ע סימן ל"ט דאם קדשה סתם ומצא עליה נדרים של ענוי נפש הוי ספק מקודשת די"ל דהוי קדושי טעות כיון דיש קפידא גדולה ק"ו די"ל אם לא נתיר לה יגרשה וא"כ גם בעד"ר יתיר לה החכם דהוי מצוה וע"כ בלאו דר"ה ל"ק דהיה א"ל דידירה בדבר שאינו ענוי נפש אבל לר"ה פריך שפיר וא"ש הכל ולכאורה י"ל כיון אם נדע שנדרה אם נהנית מכתובתה לא נתיר לה אף דיש משום שלום בית א"כ גם למ"ד דא"צ לפרט מ"מ אין רבים מסכימים בהיתר זה דהא אלו פרטה האמת ל"ה מתירין לה אמנם לפ"ז נסתר גם תירץ הישיע"ק ותו"ג לפ"ד הרשב"א דאם עברה פ"א יש מצוה להתיר וגם בעד"ר יתירו דעדיין עכצ"ל אם תפרט לא יתירו לה מדמשני דצריך לפרט הנדר והרי תוכל לעבור פ"א ועכצ"ל כיון דבגוף הנדר יש מצוה בהיתר מהני גם בעד"ר אמנם בתשובות מיימנו בספר הפלאה להר"ר אלחנן ב"י בתשובה המתחלת כה אמר כתב דאף היכי דיש מצוה בהתרה כדי שלא יכשל כגון באוסר עליו כל פירות חוץ מחטים מחמת דקשה לעמוד בזה ומהני ההיתר גם בנדר עד"ר אם ישחוק בקוביא מ"מ היכא דיש הפסד וקלקול בהיתר כמו באלמנה שנדרה אם נהנית מכתובתה בזה לא נחשב ההיתר לדבר מצוה ול"מ בעד"ר עיי"ש ונראה דגם הוא לא אמר רק במצוה קלה דאינו ראוי לעמוד נגד ההפסד שבא מן ההיתר וכמ"ש שם דלא נחשב ההיתר דבר מצוה מטעמים קטנים הללו אבל בלא"ה הוא לא נחית לתירץ זה דהא ס"ל שם דתירץ דגמרא דעד"ר קאי גם אאלמנה ומקשה לעצמו מזה וא"י מי הכריחו לזה והרי בנודר ועובר מיירי דנדר מנשים פסולות ובאלמנה ל"ק הש"ס דנדרה עד"ר ואימא אה"נ גם בנדרה עד"ר לאסור כל פירות חוץ ממין אחד כיון דקרוב לבא למכשול הוי מצוה ומהני היתר גם בעד"ר וע"כ לא משני הש"ס באלמנה דנדרה עד"ר ונראה דס"ל בנודר ועובד מיירי דנודר לאסור כל פירות כעין נדר דאלמנה וכמ"ש הש"ך ביו"ד סימן רכ"ח ודו"ק ולפמ"ש הר"ן בתשובה דאם מחמת הנדר א"י להנשא להגין לה גם בעד"ר מתירין ה"נ י"ל דמחמת נדר קשה כזה לא תמצא שידוך הגון.
והנה עלה בלבי לומר עוד דהא דעד"ר א"ל התרה כתב הרשב"א משום דפתחו של זה אינו כפתחו של זה ולפ"ז היכי דסגי בחרטה דהשתא ל"ל כן וא"כ לתשובה המיוחסת לרמב"ן דנדר דרך קנס סגי בחרטה דהשתא ה"כ בנדרה אם, נהנית דהוי קנס ויש היתר גם בעד"ר משא"כ כהן דאיסר עליו פסולות ורוצה באמת לשוב ולגדור עצמו הוי נדר מצד עצמו וצריך פתח וחרטה דמעיקרא וע"כ רק בכהן מועיל עד"ר אלא דראיתי בישיע"ק כאן וובהמ"ח הביא בשם הרמב"ן דגם הכהן ל"צ רק חרטה דהשתא כיון דאינו נודר רק משום דאין מניחין לו לעבוד ועוד דגם בחרטה דהשתא נימא דאין דעת רבים מסכימים בחרטה דהשתא וכ"כ בישיע"ק שם ואח"כ מצאתי בשו"ת אמרי אש חיו"ד ספ"ח כתב דהך דכהן הוי נדר מחמת עצמו וצריך פתח לכן מועיל עד"ר ובאלמנה הוי דרך קנס ולרמב"ן הנ"ל א"צ פתח וחרטה דמעיקרא ומהני היתר גם בעד"ר וכמ"ש בס"ד.
ודרך חדש י"ל למה משני רק בכהן דמדרינן לו עד"ר ולא באלמנה וגם רמב"ם וש"ע לא כתבו עד"ר רק בכהן וגם לתרץ קושיות תוס' בגיטין דל"ה ע"ב בד"ה ליחוש מה מהני באלמנה היתר בעל או חכם הא המודר הנאה מחברו אין מתירין לו אלא בפניו וגם דר"ת תירץ דלא אתמר רק היכא דקיבל טובה מחברו לא ניחא לראשונים בזה דה"נ נוטלת הכתובה בנדר זה וגם דברי רש"י התמוהין מה דפירש התם בר"נ דמדרינן לה ברבים היינו בעשרה ורבים ס"ל בפירש רבים היינו שלשה.
ונלע"ד דלענין ממון היכא דמחייב דרך קנס קי"ל כל דאי אסמכתא אפילו על דבר העבר כמו בפז"ב אהא נזיר אם זה נזיר דאתי עלה משום אסמכתא וכן מוכח מקושית הריטב"א בנדרים בהמבשרני אם ילדה אשתי זכר יטול מנה דליהוי אסמכתא וכן מוכח מתשובת מיימנו לספר הפלאה דגם חיוב על ספק בדבר העבר הוי אסמכתא וכ"כ בשער המלך בהלכות מכירה פי"א ה"ז בשם לחם רב עיי"ש וא"כ הא מה דמהימנן לה בנדר ושבועה ול"א מגו דחשוד אממונא חשוד אשבועה משום דפרשו אנשי מספק שבועה ולא מספק ממון כדאיתא בפ"ק דב"מ ד"ו ומשום דשבועה ליתא בחזרה והרי דכל החשש דשמא יש לה ספק ואינו ברור לה אם נהנית אבל אם נחשוד אותה דיודעת גם שבועה ונדר ל"מ וא"כ מה מועיל נדרה הא לכשיודע לה דנהנית הוי אסמכתא כיון דלא עשתה רק מספק דרך קנס ואולי סומכת בדעתה דלא חשוב הנאה ופרעון לכתובתה ולכשיודע לה אחר החקירה דזה נחשב לפרעון יש לה טענת אסמכתא ובפרט אם תרצה להחזיר הממון וא"כ ישנו בחזרה אמנם בנדר ליכא אסמכתין כמ"ש בחו"מ סימן ר"ז אמנם חזינן מה שנתחייב חיוב הנוגע לחברו מהני טענת אסמכתא ולגבוה לא ולענין שאלה היא להיפך דנדר לקונו מהני שאלה וחיוב לחברו ל"מ שאלה והנה בנודר לפני חברו מחמת שקיבל טובה ממנו א"ל התרה שלא ברשותו מחמת דנוגע לטובת חברו וא"כ כשנדר בקנס על דרך ספק אם היה או אם יהיה כך אין בזה אסמכתא כיון דנדר אמנם שאלה לחכם י"ל דמהני דנגד החומר שנדר לגבוה מהני שאלה וא"צ לבטלו מטעם אסמכתא ומה שנוגע לטובת חברו יש לבטל משום אסמכתא דבכל חיוב לחברו אסמכתא מבטלו וה"נ מה שהתחייב יותר משאר נדר שלא יהא בו היתר שאלה מחמת דנתחייב לחברו בטל משום אסמכתא ועיין בתשובת מיימנו לספר הפלאה ומרדכי ר"פ שור שנגח דו"ה דהביאו ראיה דבנדר ליכא אסמכתא מרוב נדרים דמצינו בתורה באם הם כמו אם יהיה אלקים עמדי ואם נתן תתן את העם הזה בידי ומשם אין מוכרח רק דאין היתר בלא שאלה לחכם אבל מאן מוכח אם היה בפני חברו לטובתו או עד"ר שלא יותר ע"י שאלה אולי לא אלים להתחייב חיוב מוחלט היכי דיש אסמכתא ומיושב קושית התוספת מה דיכולה להתיר שלא בפני היתומים והנה כתב החו"י סט"ו הובא בתו"ג דנדר עד"ר א"ל התרה משום דרבים זכו בכבודם והוא נגד טובתם דהוי כנדר לטובתם עיי"ש וא"כ למ"ש מהני טענת אסמכתא למה שנתחייב יותר משאר נדר מחמת דנוגע לכבוד רבים וגם בלאו סברת החו"י מ"מ פשוטו של דבר דנדר עד"ר א"ל התרה בלא הסכמתם דנשתעבד להם שלא יהא לו היתר בלא רשותם דהא דעת כ"פ דבהסכמתם מהני היתר וכיון דבשעבוד לחברו מהני טענת אסמכתא ה"נ י"ל דמהני לבטל שעבוד זה וישאר רק כשאר נדר דנשתעבד לקונו לבד דמהני היתר חכם וע"כ לא משני באלמנה דמדירין אותה עד"ר.
ולפ"ז יש להקשות מה משני ר"נ דמדרינן לה ברבים דלכאורה ברבים לא חמיר מעד"ר ולמ"ד אין לו התרה ג"כ משום דאלים כיון שנעשה ברבים נוגע לכבודם והוא נגד טובתם כמ"ש החו"י בטעם שעד"ר אמנם זהו י"ל למ"ד רבים היינו שלשה אבל למ"ד עשרה ע"כ ל"ל ה"ט דא"כ ליסגי שלשה כמו עד"ר ועכצ"ל משום דבעשרה שריא שכינתא ונוגע לכבוד השכינה יותר מכל נדר אמנם בזה תו ל"מ טעם אסמכתא נגד כבוד המקום כמו בכל נדר ושבועה והקדש דלית בו אסמכתא וע"כ פרש"י ברבים היינו עשרה דגם לר"נ הכא דוקא בעשרה דאל"כ שייך בו אסמכתא כן היה נלע"ד לולא דהראשונים לא נראה כן ומהריב"ש סימן של"ה מוכח ג"כ דבנדר לחברו דרך קנס אין לו התרה לכתחלה וכן מדכתבו תוספת ורא"ש דגם באלמנה מהני עד"ר מוכח דלא ס"ל הכי ועדיין י"ל משום דלא ס"ל שיהא בזה טענת אסמכתא כיון דבדידה תליא מלתא לדייק אם כבר נהנית מכתובתה ותוכל לידע האמת וגם הא דחידש אביי בפ"ק דב"מ משום סמ"י נראה מדברי הרא"ש שם דלא קי"ל הכי אלא דמאן דחשיד אממונא לא חשיד אשבועה וא"כ י"ל דלא חיישינן לסברא דספק מ"י כלל רק כל החשש דהתפיסה צררי ותובעת שנית וכמ"ש תוספת בהשולח ל"ד ע"ב ד"ה אין ורא"ש פ"ק דב"ב וזה נפשה יודעת ואף די"ל דמורי היתרא דטרחא רק אין הדין ברור לה עד תחקור לסופרים וחכמים מ"מ לא ס"ל לתוספת ורא"ש כן.
אמנם לפ"ז יש לתרץ קושית הקרבן נתנאל על הרא"ש שתירץ קושית התוספת דלקיים לה בעל נדרה ולא יוכל להפר ותירץ משום דיכול למתשל על ההיקם והקשה הק"נ דהל"ל קיים לכי עד"ר והניח בצ"ע ולפמ"ש י"ל נהי דלגבי דידה ס"ל לרא"ש דל"ה אסמכתא דנפשה יודעת אם נהנית מ"מ הבעל שקיים הנדר דאם נהנית אצלו ודאי שייך אסמכתא דהקיום לא היה רק על הספק דלא ידע אם נהנית א"ל וסמכה דעתיה שלא כהנית ומהני נגד מה שנשתעבד לרבים.
וכ"ז רק לפ"ד הריב"ש סימן של"ה וסימן שמ"א דנדר ושבועה וגם קנו ממנו בדבר שיש בו אסמכתא דנהי דבנדר ליכא דין אסמכתא מ"מ אם נשאל עליו בטל גם הקנין מצד אסמכתא דל"מ הנדר לומר דגמר ומקנה אבל להסמ"ע סימן ר"ז דבנדר גמר ומקנה ומחזיק הקנין דלא מהני שאלה ה"נ בעד"ר או נודר לחברו מחמת הנדר נסתלק אסמכתא וממילא אף דנשאל ל"מ מחמת דנשתעבד לחברו או לרבים.
אמנם לפי סברת הסמ"ע י"ל כיון דהכניס א"ע בעונש נדר ודאי גמר בלבו ולפ"ז י"ל ה"מ לנודר עצמו אבל בעל שקיים לה לא נדר כלום רק מסלק שיעבודו מעליה אף שתענה נפשה ויש לו קפידא גדולה ויכול להפר וא"כ כשנדרה על תנאי אם נהנית מכתובתה והוא לא ידע אם נהנית וקיים לה יכול לומר דסמכה דעתו דודאי לא נהנית ולא גמר בלבו לקיים לענות נפשה ואלמלי ידע האמת שנהנית ל"ה מקיים ול"מ הקיום כלל ומתורץ קושית תוספת ורא"ש למה בניסת לא מדרינן לה דיכול להפר הא אפשר שיקיים לה נדרה.
וי"ל דתוספת ורא"ש לשיטת רמב"ם אזלו דבמחילה ליכא דין אסמכתא ה"נ בקיים לה הוי רק מחילת שיעבודו שיש לו עליה שאינה יכולה לנדור בלא דעתו ומוחזקת בעצמה ותוספת ורא"ש בפא"נ דף ס"ו כתבו לתרץ הא דר"נ שם דס"ל מעיקרא אסמכתא קניא ובעלמא ס"ל דלא קניא משום דתפיס המלוה גופיה עדיף עיי"ש ולפ"ז י"ל קושית הק"נ על הרא"ש דכתב דאע"ג דאסיקנא לעיל לר"נ דמדרינן לה ברבים ולענין דינא אתמר דקי"ל כותיה בדיני הא פריך בתר הכי הניחא למ"ד וקאי כמי אדר"נ והקשה הק"נ דא"כ האיך משני הש"ס דמדרינן לה עד"ר הא הרא"ש עצמו כתב לעיל סימן חי"ת דבבעל ל"מ עד"ר ותירץ שם כמה תירוצים ולכולם קשהמאד דלפ"ז הל"ל לדינא כר"נ דגם בניסת מדרינן לה עד"ר כיון דר"נ הכי ס"ל והרי בפסקי הרא"ש כתוב להיפך דבניסת לא מדרינן והוא תמוה רבא אמנם לפמ"ש י"ל דמדרינן לה עד"ר ובעל יקיים לה עד"ר כמו שהקשה הק"נ לעיל אלא דתרצתו דלגבי הבעל הוי אסמכתא מה שתלה על דעת רבים ואף דאצל בעל ל"ה רק סילוק שיעבוד מהאשה מ"מ לר"ה בפא"נ ס"ל גם בתפיס שייך אסמכתא כל שאינו בשעת מתן מעות עיי"ש תוספת ורא"ש אבל כאן לר"נ דס"ל בא"נ דגם בשלא בשעת מתן מעות אסמכתא קניא כיון דכשנגדו תפיס ה"נ דמחל שעבודה ליכא טענת אסמכתא ושפיר משני לר"נ דמדרינן לה עד"ר וכ"ז לר"נ דמעיקרא מקמי דהחזירו מניומו בא"נ שם אבל אח"כ דס"ל שם דגם כה"ג לא קניא אסמכתא ה"נ הוי אסמכתא ול"מ קיום שלו גם בעד"ר ע"כ בפסקי הרא"ש פסק דבניסת לא מדרינן לה.
ובפשוט י"ל דכונת הרא"ש דגם לר"נ פריך הניחא ברבים א"ל הפרה אבל למ"ד י"ל הפרה מא"ל דנהי דלהך מ"ד לא נוקי למתניתין בניסת מ"מ גם בלא ניסת קשה דלמא אזלא גבי חכם וצ"ל דצריך לפרט כדלעיל לר"ה והרי ר"כ לא ס"ל כן ומשני דמדרינן לה עד"ר ובלא ניסת.
ואפשר לומר עוד דגם להרא"ש באלמנה ל"מ נדר אם נהנית בעד"ר משום אסמכתא וכמ"ש דהנה הרא"ש הקשה דלמה בניסת חיישינן דיפר לה נדריה עד"ר ותירץ דבעל מיפר גם בנדרה עד"ר והקשה בק"נ דמ"מ מה פריך וניחוש דאזלא לגבי חכם ה"ל לגמרא לשנויי דנודרת עד"ר ובישי"ק א"ע סימן צ"ו הקשה כן על התוספת ובאמת התוס' הרגישו בעצמן בזה ונדחקו דה"מ לשנויי הכי אבל הרא"ש לא זכר מזה אמנם לפמ"ש י"ל דלענין הנוגע לכבוד הרבים מהני טענת אסמכתא אלא די"ל לפמ"ש המל"מ פ"א ממכירה בקנס א"ע אם יעבור איזה תנאי חמשים לצדקה וחמשים להדיוט דכיון דאין אסמכתא עד הצדקה ה"נ להדיוט והביא ראיה ממ"ש הרשב"א בנתן ערבון על החצי דאין אסמכתא בכולו עיי"ש ה"נ י"ל כיון דהנדר אין בו אסמכתא בינו לקונו ה"כ מה שנדר עד"ר ונשתעבד לרבים אמנם י"ל דה"ד כי לא נשאל על החצי שנדר לצדקה אבל אם נשאל בפתח וחכם עוקר מעיקרא לומר דהוי בטעות דאלוולי ידע זה שנדר שיהיה או היה כך לא היה נודר ממילא פטור גם מהחצי להדיוט משום דגם כן י"ל דסמכה דעתו שלא יבא לידי כך ואלמלי ידע שיבא לידי כך לא היה מתחייב והוי ג"כ בטעות ועכשיו תו ל"ל כיון דהמחצה לצדקה גמר ומתחייב ה"כ להדיוט דהרי גם המחצה לצדקה לא גמר להתחייב וניתר הנדר בשאלה וחייב לחברו ע"י אסמכתא ובזה אין ראיה להמל"מ ומפרט אם נאמר כשיטות הריב"ש דגם בנדר לא גמר באסמכתא להתחייב בכל לבו רק דאין מועיל טענת אסמכתא בנדר א"כ צ"ל סברת המל"מ דמגו דחל הנדר חל נמי חיוב ההדיוט ועיין בשער משפט סימן ר"ז ממילא כשנשאל על הנדר תו אין מקום לקיים חיובו להדיוט אמנם הרא"ש שפיר מקשה דבעל מיפר ומיגז גייז וגוף הנדר לא נעקר למפרע א"כ שפיר י"ל מגו דאהני גוף הנדר לקונו ה"נ אהני לכבוד רבים אף דשייך בזה אסמכתא וממילא לא יוכל להפר מהשתא וע"כ תירץ דבעל מיפר גם בעד"ר.
אמנם לפמ"ש לעיל דבאלמנה ליכא תקנתא דעד"ר משום דבמצוה מתירין גם עד"ר וא"כ אם ניסת ולא ירצה בעל לדור עמה יתיר לה החכם משום שלום בית ולפ"ז י"ל דכ"ז לגבי החכם דאין בידו לכוף הבעל אבל בעל גופא איך יפר משום המצוה שלא יגרשה דבידו שלא לגרשה בלא"ה אלא די"ל דיאמר הבעל איני רוצה לדור עם נדרנית בעינוי נפש וא"ל אמיר לה ודאי לא אדור עמה והוי מצוה ועיין יו"ד סימן רכ"ח סכ"א בהג"ה בשם מהרי"ק דאם אפשר לקיים המצוה בלא התרה אין מתירין בעד"ר ולפמ"ש עפ"י תשובת הר"ן דמתירין נדר דעד"ר כדי שתוכל להנשא להגון א"ש יותר דבניסת ל"ש זה.
סעיף מ"ם במג"א ס"ק נ"ח חששו הרשב"א ורמב"ם דלמא אזיל לגבי חכם דס"ל כמ"ד א"צ לפרט ושרי ליה וא"ל מאלמנה וכו' ולע"ד בלא"ה י"ל דא"ל מאלמנה דבשלמא בכהן תכלית הכונה לאסרו לחלוטין וחיישינן אף דעתה גמר בדעתו שלא יבעל פסולה שמא יחזור לקלקולו דהרי אפילו גרשה מוכרח לידור וע"כ אף דאין לו לסמוך שימצא חכם שלא יעשה כדין ונודר באמת ע"ד לקיים מ"מ שמא אח"כ יתחרט ויחפש חכם שיתיר לו ולס"ד דש"ס דלא ידע תקנתא דעד"ר ע"כ סגי לו במה דצריך לפרט הנדר כיון דא"א לתקוני יותר ואי א"צ לפרט ליכא תיקון כלל דבידו למתשל כל שעה ע"כ פריך רק למ"ד א"צ לפרט אבל למסקנא דיש תיקון יותר שידור עד"ר גם אם צריך לפרט יש לתקן כל מה דאפשר דהרי נודר ועובד יורד ומגרש הרי אף כשכבר עלה סגי לנדר משום דאזי א"א לתקן יותר מ"מ כשיורד צריך לגרש מיד ולא סמכינן על הנדר שלא יבעלנה עוד כיון דעכשיו יש לתקן עוד שיגרשה ועיין מג"א בס"ק נ"ט דדעתו היכי דאנוס מלגרש סגי בנדר לבד ואפילו לרא"ם ה"ט משום דאין אפטרופס לעריות ובהמשך זמן יש חשש גדול מ"מ כשכבר עלה סגי בנדר ע"ד לגרשה מיד אח"כ כיון דא"א לתקן יותר וע"כ כיון דלמסקנא יש תיקון יותר צריך לעשות התיקון היותר מועיל וכ"ז בכהן אבל באלמנה אין תכלית כונתינו לאסרה בנדר אלא לעמוד על האמת אם לא נהנית מכתובתה וכיון דנודרת ומדינא צריך לפרט אין לחוש שמא תמצא חכם שיתיר לה שלא כדין דמ"מ אין זה בידה ולא שכיח ואיך תכניס עצמה לספק כזה ליתסר בכל פירות שבעולם אם נהנית ואם לא תמצא מי שיתיר לה נאסרה לחלוטין וודאי בקושטא דלא נהנית מכתובתה ול"ל דסומכת דאם לא תמצא חכם שיתיר לה תחזיר מה שנהנית ויתיר לה גם כשתפרט דא"כ למ"ד בפ"ק דב"מ דחשוד אממונא חשוד אשבועה אלא דשמא ספק מ"י י"ל וממון איתא בחזרה ושבועה ליתא בחזרה עיין שם ד"ו וא"כ הכא בנודרת ניחוש דלא פרשה מספק נדר דאם לא תזכר תוכל להחזיר הממון שמספוקת ויתיר לה החכם וע"כ דחכם אינו רשאי להתיר לה נדר כזה גם כשתחזיר או דא"א לה להמתין באיסור הנאת מזונות עד שתזכר ה"כ א"א לה להמתין עד שתמצא חכם שיעשה שלא כדין.
במג"א שם וי"ל דגבי מלתא דאיסורא החמירו טפי ע"כ קשה לי אם חיישינן לחכם שיטעה דא"צ לפרט ויתיר שלא כדין א"כ באלמנה ניחוש ג"כ שתלך לחכם כזה ויתיר לה ותאכל באיסור כל ימיה ונגרום לה בנדר זה מכשול איסור כל ימיה וזה חשש יותר ובכהן דיותר יכול לעמוד בלא הגרושה ממה שהאשה לא תאכל מזונות כל ימיה ול"ל דבדיעבד מותר כשהתיר גם שלא פרט הנדר דהא מבואר ביו"ד סימן רכ"ח סעיף י"ד דאינו מותר וכן מוכרח ממ"ש המג"א בסמוך להא ל"ח שאף הלשון לא תאמר דלכ"ע צ"ל וכן מבואר ברשב"א בגיטין שם דאפילו דיעבד ל"מ א"ל פרט כדמשמע מטעמא דר"נ דאמר וא"א צריך זמנין דגזיא לדיבוריה וחכם מה ששמע מופר אלמא מאן דס"ל צריך גם דיעבד ל"ע ובשע"מ פ"ו משבועות הוכיח ג"כ מהא דמשני בהשולח צ"ל הנדר ואכתי ניחוש דאיהו לא מפרט לה לנדרה שנדרה ע"ת אם נהנית מכתובתה ושרי לה חכם ומותר דיעבד אלא מוכח דאפילו דיעבד ל"מ וע"כ תמה על מה שמצא בשיטה מכת"י בשם ריטב"א על נדרים דדוקא לכתחלה צריך לפרט ודיעבד מותר ומוכח הכי בפרק השולח ותמוה דמלבד אשר לא מוכח כך אדרבא תיובתא הוא דאיכא למשמע עיי"ש ובאמת הוא בדפוס בריטב"א ונ"י בפ"ט דנדרים וז"ל הנ"י שם בפרק השולח פסקינן הלכתא כר"פ דצריך לפרט את הנדר ומיהא מוכח התם דדוקא לכתחלה הוא דאין החכם מתירו עד שיפרוט לו הנודר נדרו אבל בדיעבד התירו בלא פרטו הר"ז מותר עכ"ל ונלע"ד דלא אמרו רק אם החכם יודע דלא פרט ומתיר לו בזה מותר דיעבד משא"כ אי מרמה לחכם ואומר דפורט דאל"כ מה הועילו בתקנתן דהיכא דירא שלא יתיר לו כגון דבר איסור לא יפרט ויאמר דפרט אבל אם החכם יודע דלא פרט אהני דלא יזדקק החכם עפ"י רוב וכדאיתא בפ"ב דגיטין די"ז ע"ב דפריך גבי גט שאין בו זמן דכשר דיעבד מה אהני בתקנתן ומשני אהני דלכתחלה לא תנשא ופרש"י דלא יזדקקו לו סופר ועדים עיי"ש ומ"מ אי מזדקקו כשר דיעבד והנה ר"פ אמר דצריך לפרט משום מלתא דאיסורא אלמא דהוא רק תק"ח וסגי בזה שלא יזדקק לו חכם ואם ירמהו לא יועיל דא"ל דתקנו גם בידע החכם דלא פירט דהא לגביה מה יועילו תקנתן דאם ירצה להתיר מה שאינו רשאי יתיר לו ג"כ כשיפרט לו וידע דנדר במלתא דאיסורא ולמה להו לתקן כן על חכם וגם ה"ל לתקן אם התיר מלתא דאיסורא ועשה שלא כדין דלא יועיל ההיתר אע"כ דלא באו לתקן נגד החכם דל"ש שיעבור וא"א חוטא ולא לו רק כל התקנה נגד הנודר דחששו דלא יודע שהוא מלתא דאיסורא והנה להש"ך ביו"ד סימן רכ"ח ס"ק כ"ו דמיירי דגוף הנדר אינו איסור רק בא מחמת איסור כמו אם נהנתי מכתובתי ובכהן שנודר שלא יאכל פירות אם ידור עם אשתו פסולה דבזה מהני דיעבד ההיתר אם ידע והתיר לו אבל אם הנדר גופא איסור כגון שחוק ל"מ ההיתר ומשום זה לא ניתקן דצריך לפרט דבלא"ה לא ילך לחכם לשאול כיון דאינו מועיל ההיתר עיי"ש וא"כ לפ"ז א"א לומר דחששו ג"כ לתקן שאם עבר החכם והתיר בלא פרט לו שלא יועיל דיעבד דא"ל יתקנו רק לכתחלה שמא לא ישגיח ע"ז החכם מאחר דמותר דיעבד א"כ מה הועילו בתקנתן יפרט לו ויתיר לו אף דאיני רשאי לכתחלה כיון דמותר בדיעבד ולפמ"ש האחרונים להוכיח מפרש"י דמיירי שנדר שלא יהנה מאשתו פסולה או שלא ישחוק בקוביא עכצ"ל כהב"ח דשם דמותר דיעבד גם כשהתיר לו מלתא דאיסור כמ"ש הש"ך גופא שם לפי פירש זה וא"כ אין תועלת לתקן נגד החכם וכמ"ש ולפ"ז מוכח מהשולח דמהני דיעבד שמצד החכם וזה מדויק בלשון הנ"י הנ"ל וא"ש דברי המג"א דכיון דיטעה החכם ויתיר גם כשידע שלא פרט ולא נעשה מחמת רמאות השואל יועיל ההיתר ומוכח דס"ל כהנ"י וריטב"א ולפ"ז בשכח דא"א לפרט י"ל דחשוב דיעבד.
והנה הקשה בשיטה מקובצת על נדרים דף ס"ה ובשע"מ פ"ו משבועות דאיך אתשל צדקיהו שנשבע שלא לגלות שנ"נ אכל ארנבת כיון דצריך לפרט וא"א לפרט קודם ההיתר וגם הקשה איך אמר יוסף לפרעה איתשל נמי אדידך שנשבע נמי שלא לגלות דא"י לה"ק דהא א"א לפרט דאם יפרט כבר עבר והנה בצדקיהו ודאי א"ש דבלא"ה התירו משום דחשוב דיעבד כמ"ש תוס' בהשולח בד"ה וליחוש וה"נ כיון דאם ידע החכם דלא פירט מהני דיעבד וכן התירו לו אלא דבלא"ה י"ל כיון דא"א לפרט חשוב דיעבד ומותר כיון דהחכם יודע שאינו מפרט וכמ"ש אמנם בלאו כ"ז א"ש לפע"ד כיון דמה דצריך לפרט משום מלתא דאיסורא א"כ אם אומר לחכם שיתיר לו נדר שאין בו איסור אין מיחוש דאם ירמהו לא ירויח כלום דחכם לא התיר לו רק מה שרשאי להתיר וכן נוהגין בהתרת נדרים שבער"ה לומר חין אני שואל להתיר לי אותם נדרים שאין להתירם ע"כ יהיו בעיניכם כאלו הייתי פורטם ואף דהשבולי לקט כתב דזה ל"מ רק בנדר ששכח ה"ט כיון ששכח א"א לפרט ה"נ בזה דהשבועה שלא לגלות א"א לפרט ול"ל דיוסף וצדקיהו סמכו דחכם יעקור הנדר למפרע דנמצא לא עבדו איסור מעיקרא דהא ע"כ ל"ה להו חרטה דמעיקרא ע"ז כמ"ש בתשובה המיוחסת לרמב"ן סימן רכ"ה דע"כ נשבעו שהיו ביד המלכים אלא דסגי להו בחרטה דהשתא ובזה רק מיגז גייז כמ"ש השע"מ שם.
סעיף מ"ה אסור להשתמש בכהן אפילו בזה"ז דהוי כמועל בהקדש א"ל מחל ובהגמ"ר מבואר דר"ת השיב דאין קדושה בזה"ז והקשה לו א"כ כל מידי דקדושה לא ליעבד עיין טו"ז ונלע"ד דגם כונת ר"ת משום דמחל אלא דה"ד בזה"ז דכהן יכול למחול כבודו אבל בזמן שבית המקדש קיים ושרת בקדש א"כ כלי שנשתמש בו קודש אל ישתמש בו חול ול"מ מחילת הכהן דנוגע לכבוד שמים ובירושלמי פ"ח דברכות ה"ה יליף דמשתמש בכהן מעל מדכתיב בעזרא ח' אתם קדש לד' והכלים קודש מה כלים המשתמש בהן מעל אף המשתמש בכהנים מעל עיי"ש וא"כ משמע דל"מ מחילה כמו בכלים ועוד דכתיב אתם קדש לד' א"כ אין הקדושה שלהם דלאחלו וע"כ אח"ת דדוקא בזמן שבגדיהם עליהם דמשרתים בקדש ועיין ברכ"י.