ערך שי אורח חיים· רבי שלמה יהודה טבק
סימן קכו
ס"א אם דילג וכו' בטור הביא ירושלמי ש"ץ שדילג שתים או שלש ברכות אין מסלקין אותו חוץ ממי שלא אמר ת"ה שמא כופר הוא בת"ה ומכניע זדים שמא אפיקורס הוא בונה ירושלים שמא אין מאמין בביאת משיח ע"כ ובירושלמי איתא בזה"ל ש"ץ שהשגיר שתים שלש ברכות אין מחזירין אותו אשכח תני ופליג לכל אין מחזירין אותו חוץ ממי שלא אוגר מחיה המתים ומכניע זדים ובונה ירושלים אני אומר מין הוא עכ"ל וקשה למה שינה הטור לשונו ובירושלמי גופא קשה מה ענין מחזירין לטעם דמין הוא והל"ל מסלקין ומ"ש לעיל סימן קי"ט לא א"ש רק לשיטת רש"י ולא להטור דשם ונראה לפמ"ש הרשב"א הובא בב"י דירושלמי מחלק בין ש"ץ ליחיד דש"ץ א"צ לחזור משום טרחא דצבורא עיי"ש ונראה דהיינו דיחיד אם נזכר אחר שכבר אמר ברכות שאחריה חוזר לומר על הסדר כדלעיל סימן קי"ט וש"ץ אינו חוזר אלא אומרה במקום שנזכר וכן משמע בתשובת הרשב"א ח"א סימן ל"ה ובחידושי רשב"א בפרק א"ע דל"ד דיש סברא לחלק לענין חזרה על הסדר ובשלש אחרונות או ג"ר לחזור לראש בין ש"ץ ליחיד אלא דש"ס שלנו לא ס"ל כך עיי"ש וע"כ אמר הירושלמי דבשאר הברכות שדילג אין מחזירין לומר שנית מה שכבר אמר כדי לומר על הסדר רק באותן ברכות דאני אומר מין הוא א"כ משעה שדילג נעשה מין ואינו מוציא הצבור בברכות שאמר אח"כ ועוד דא"כ דילג במזיד ועיין לעיל סימן קי"ד ס"ז וסימן קי"ט במג"א סק"ה אמנם הטור דכתב בסמוך דגם ש"ץ חוזר על הסדר ומשום דכן מוכח בפ' א"ע דל"ד ממה דמותיב על ר"ה וכמ"ש הרשב"א שם ע"כ לא הביא לשון הירושלמי רק היוצא מדבריו לענין לסלקו אלא דעדיין היה נ"מ אם להחזירו לראש התפלה אלא דהטור שינה עוד דבירושלמי אמר מין הוא וטור אמר שמא מין הוא וגם בירושלמי אמר רק אחר כל השלש ברכות דמין הוא והטור כתב אחר כל אחד שמא מין הוא אלא די"ל נהי מדדילג יש ספק שמא מין הוא אבל ודאי אינו דאולי מקרה בטעות ומסלקינן אותו מספק דלמה לנו להכניס עצמינו בספק לכתחלה מכאן והלאה אבל לחזור מה שכבר אמר יש חשש ברכות לבטלה וספק ברכות להקל ע"כ אמר הירושלמי כשדילג כל השלש ברכות דהוחזק ולא תלינן במקרה וודאי מין הוא ולולא זאת אף דגם במחיה מתים טעה דהוא מג' ראשונות לא מחזירין לריב"ל דהוא בעל מימרא זאת בירושלמי וכמ"ש בתשובת הרשב"א הנ"ל אבל להטור דאין מחלק בין ש"ץ ליחיד ובג"ר גם דילג בטעות חוזר לראש לא נ"מ רק לסלקו וסגי באחד דמ"מ ספק מין הוא כמו במכניע זדים לש"ס דילן ה"נ בת"ה ובונה ירושלים לירושלמי דע"כ בכל אחד לבדו ספק הוא דאל"כ הוי רק כשאר ברכות וליכא חזקה בתלתא כיון דאמרינן ודאי רק טעות וכמ"ש רבינו יונה עיין ב"י וע"כ לירושלמי ליתא לסברת ר"י ובכל חדא שמא מין הוא ע"כ כתב הטור רק שמא ודו"ק.
והנה הב"י דחה דברי הטור כיון דבגמרתינו לא קאמר דמסלקין אותו רק בדילג ברכת מכניע זדים ושוב כתב הב"י אחר שכתבתי זה מצאתי להרשב"א שכתב בתשובה אע"ג דמשמע מדברי הירושלמי שיש לחלק בין ש"ץ ליחיד ואפילו בשטעה והשמיט אחת מן הברכות מ"מ כיון שלא מצינו כן בגמרא ולא חלקו בין ש"ץ ליחיד אין לנו אלא כגמרתינו עכ"ל ותמוה דמה מציאה מצא לראיה על דבריו הקודמין דנהי דלא קי"ל בזה כהירושלמי מ"מ אפשר לפסוק כירושלמי דגם בדילג מחיה מתים ובונה ירושלים מסלקין אותו וכמ"ש הב"ח והחרדים בפירושו על הירושלמי דכיון דבירושלמי מפורש דגם בהנך מסלקין אותו יש לנו לומר דגם גמרתינו ל"ד נקט ברכת המינים אלא ה"ה הנך דדמי ליה והטו"ז כתב דגם לירושלמי ה"ד אם דילג שתים או שלש ברכות מאלו מסלקין אותו והקשה לעצמו דהא חשוב ברכת המינים בכללם דבזה לחודא מסלקין ונראה די"ל דלא פליג הירושלמי בזה על גמרתינו אלא משום דירושלמי ס"ל דש"ץ שדילג ברכה אחת אין מחזירין אותו ואפילו מן השלש ראשונות וכדמוכח מתשובת הרשב"א ח"א סימן ל"ה דכן דעת ריב"ל בירושלמי אמנם זה דוקא אם שאר הברכות עכ"פ נאמרו כהוגן אבל כשנתברר למפרע דמין הוא נמצא כל הח"י ברכות לא יצאו ולכן נהי שדילג מחיה מתים או בונה ירושלים לא מסלקינן ליה די"ל מקרה הוא אבל כשהוחזק שדילג השלשה ברכות ע"כ לאו מקרה ואגלאי למפרע דמין הוא וכשדילג ברכת המינים נהי דמסלקין אותו מ"מ אמרינן השתא דאתרע ומוקמינן לו אחזקת כשרות ומתחיל השני ממקום שזה דילג אבל עתה דע"י השלש ברכות אגלאי למפרע דמן ברכת מחיה היה מין ואינו מוציא הצבור דנהי די"ל לירושלמי משום טורח הצבור לא אכפת גם בדילג במזיד וא"צ לחזור לראש מ"מ כיון דאגלאי דמן ברכת מחיה מין הוא ונמצא הוי כדילג יותר משלש ברכות דגם לירושלמי צריך לחזור לראש דלא אמר רק בשתים ושלש ואפילו תמצא לומר דל"ד וה"ה יותר משלש אין מחזירין לומר אותם שנאמרו כהוגן וכדמשמע הלשון לכל אין מחזירין מ"מ הכא דאתברר דמין הוא ועתה נודע דבשעה שדילג מחיה מתים היה מין ובטעות החזקנוהו לכשר י"ל מקודם התפלה כבר היה מין וכעין שכתב הרשב"א והר"ן בפ"ק דחולין לענין גבינות שנעשו מבהמה ונמצאת טרפה ואע"ג דמ"מ ליכא רק ספק אימת נעשה מין ליכא בזה חשש ברכות לבטלה כיון דמדינא היה צריך לחזור לראש כמו יחיד רק משום טרחא דצבורא מקילינן בש"ץ ע"כ בספק לא משגיחינן בטרחא וכה"ג איתא בברכות דף כ"א בבני רב דטעו ומדכרי דחול בשבת עיי"ש נמצא לפ"ז גם הירושלמי לא קאמר רק לענין זה דכשדילג שלש ברכות אלו אין חילוק בין ש"ץ ליחיד ומדוקדק מאד דברי הירושלמי דתלה דין דחזרה בהך דמין הוא וממילא לגמרתינו לא נ"מ כלל בזה כיון דבלא"ה לא מפליג בין ש"ץ ליחיד וע"כ לא הזכיר רק דילג ברכת המינים ואין מקום לדברי הטור.
וזה לפי הגרסא שלפנינו בירושלמי אמנם בתשובת הרשב"א ח"א סימן ל"ה איתא הגרסא דירושלמי לכל אין מחזירין חוץ שלא אמר ת"ה ומכניע זדים וב"י אם אינו אומר מין הוא ע"כ ולמה כפל לומר אם אינו אומר הא כבר אמר שלא אמר וגם מה אם והרי ודאי לא אמר אלא נ"ל דירושלמי לא מיירי בזה כדי לסלקו רק לענין חזרה דש"ץ א"צ לחזור כיון שכבר אמרו בלחש אבל בשלש ברכות הללו מי שאינו אומר בשאט נפש לא מחמת טעות מין הוא ולכן לא די באמירת לחש דצריך להוציא מלבן של צדוקים וכמבואר בפ"י דמנחות משנה ג' לענין קצירת העומר דכדי להוציא מלבן צריך לעשות בפרהסיא ובקול המולה גדולה ולפ"ז לדידן דקי"ל בגמרתינו דאין חילוק בין ש"ץ ליחיד לענין חזרה אין מקום לדברי הטור שהביא הירושלמי וא"ש דברי הב"י ופסק הש"ע.
הב"ח הביא דבמקצת ספרי טור כתוב ירושלמי ש"ץ שדילג ב' או ג' ברכות אין מחזירין אותו ונתקשה בו דהרי הטור בסמוך פסק דכ"מ שיחיד חוזר ש"ץ חוזר ולע"ד ס"ל לטור כפירש תוס' ר"י החסיד פ"ד דברכות דף כ"ט דכונת הירושלמי אין מחזירין אותו למקומו כלומר אין מעלין אותו ולא מיירי הירושלמי מידי בחזרה לתחלת הברכות עכ"ל ונראה משום דבבבלי נקט תמיד עמידת הש"ץ בלשון יורד לפני התיבה כמבואר בפ' א"ע דל"ד ובר"ה דף ל"ב ירד ר"י בב"ק לפני התיבה ופרש"י שם לפי שמצוה להתפלל במקום נמוך קתני ירד ולפיכך נופל על לשון זה דמעלין אותו או מסלקין אותו וע"כ נקט הבבלי מעלין אבל הירושלמי בר"ה שם ובכמה דוכתי נקט עבר במקום ירד ע"כ נופל על זה לשון איימן חזרה ועיין מג"א לעיל סימן צדי"ק סק"ג.
ובב"ח כתב דהטור הביא הירושלמי משום סיפא דחוץ ממי שלא אמר ת"ה וכו' דפשיטא דה"ק דבשאר ברכות אם טעה ודילג אין מחזירין אותו כלל חוץ מבת"ה וכו' דשמא מין הוא דאף מסלקין עיי"ש ואינו מובן מה ענין מסלקין למחזירין והלא אפשר דמסלקין ומ"מ אין מחזירין השני לתחלת ברכה שטעה זה וי"ל כמ"ש לעיל אמנם לשיטת הב"ח י"ל בלא"ה לפמ"ש לקמן סימן קכ"ח סי"ג בשיטת הטור דאם הש"ץ כהן ומקריא אחר מסיים המקרא שים שלום ומ"מ אין הש"ץ נ"כ רק אם מובטח שיחזור לתפלתו דצריך שהש"ץ יכוין אל תפלת המקרא משים שלום עד סופה אף דהמקרא נתכוין מתחלת התפלה דאל"כ תהיה תפלת הש"ץ מתחלתה עד ש"ש בלבד ונמצא התפלה פסקי פסקי ואין זה תפלה עיי"ש וע"כ ה"נ הא דקאמר הירושלמי דאם דילג שתים וג' ברכות דאין מחזירין ע"כ היינו דא"צ לחזור ולומר ברכות שכבר אמר מפני טורח הציבור אבל אותן שדילג יאמר עכ"פ במקום שנזכר דבזה ליכא טורח ציבור דבלא"ה נמי היה אומרים וכשטעה באותן שלש ברכות דשמא מין הוא דמסלקין אותי ואומר השני ועדיין הראשון לא יכוין לצאת בהן כיון דמין הוא ואינו רוצה לאומרן א"כ הוי התפלה פסקי פסקי וע"כ מחזירין לראש.