ערך שי אבן העזר חלק ב· רבי שלמה יהודה טבק
הלכות מיאון
סימן קנה
ס"ד בפני שנים ה"ה בחד סגי חמ"ח וב"ש וכתב הה"מ דדעת רש"י גם לכתחלה סגי בשנים ועיין ריטב"א וב"מ מאין הוציאו זה מפרש"י ובספר ישרש יעקב פרק י"ג דיבמות דף ק"ז ע"ב דמוכח אפכא מפרש"י דף ק"ה בד"ה קמ"ל דהא דתנן ר"ש ור"י הסנדלר מכשירין גבי חליצה בדיעבד דוקא הוא ודכוותיה גבי מיאון נמי וזה ראיה ברורה דלא כדבריהם עכ"ל והיינו כיון דגבי מיאון כמי נקט לשון מכשירין ע"כ נמי פירושו רק דיעבד ולא דק דז"ל רש"י בסוף דף ק"ה קמ"ל אין הלכה כאותו הזוג דאע"ג דאי עבד הוא כדקתני חלצה בשנים וקתני מכשירין עכ"ל הרי דמדייק רק משום דקתני חלצה בשנים ועלה קתני מכשירין דחלצה היינו דיעבד ולולא דקתני חלצה היינו מפרשין מכשירין לכתחלה וא"כ גבי מיאון דלא קתני מקודם מיאנה מפרשינן מכשירין לכתחלה והכי מוכח דהא קתני שם גבי מיאון דאלו ואלו מודים שצריך שלשה ר"י בר"י ור"א בר"ש מכשירין בשנים וברש"י ברכות דף ט"ו כתב כל צריך לכתחלה משמע הא דעבד שפיר דמי ומוכרח כן שם בגמרא והובא בעין זוכר מערכת הצדיק וכ"כ הבית יוסף בכללי הגמרא וא"כ כיון דאלו ואלו מודים שצריך שלשה היינו לכתחלה ע"כ מה דפליגי עלה ר"י ור"א ומכשירין בשנים היינו לכתחלה.
סט"ז שתי שערות צריך שיהא בעיקרן גומות ואפי' שתיהן בגומא אחת הרי אלו סימן נמצאו שתי גומות זו בצד זו ואין בהן שער הרי אלו סימן חזקה אין גומא בלא שער ושערות היו בהן ונשרו כתב בני אהובה בפ"ב מה"א הלכה י"ז מ"מ אין ראיה על גודל השיער כדי לכוף ראשון לעיקרן דאל"כ שיעור שער למה לי בלא גומא לא מהני ובגומא ודאי יש סימן אלא ודאי הא דאמרינן אין גומא בלא שיער היינו כדי להנטל בפי הזוג ומהני להחמיר במיאון אבל לא מהני גבי חליצה עד שראינו השיעור כדי לכוף ראשן לעקרן דעל זה אין גומא סימן ופשוט הוא עכ"ל ואינו מוכרח די"ל נהי דבגומא בלא שער אמרינן נשרו היינו אם לא נמצא שער כלל אבל אם נמצא שער שאין בו שיעור לא מהני דאם נשרו היו נושרין עד עיקרן אמנם בחידושי הר"ן בפרק בא סימן דף כ"ב ז"ל גומות אע"פ שאין שערות וקי"ל הכי הלכך פלוגתייהו דתנאי בשעורא דשתי שערות לא נ"מ מידי אלא בשתי שערות בגומא אחת אבל בב' שערות בשתי גומות אפילו קטנים ביותר הויא גדולה דתיפוק ליה משום גומות עכ"ל ונראה דלא ניחא להר"ן לאמר כמו שכתבתי דנהי דאם נשרו היו נושרין מעיקרן מ"מ שמא אחר שנשרו מעיקרן התחילו לצמוח שנית אח"כ ראיתי בנו"ב חאה"ע סימן צ"ב שכתב כתירוצי וכתירוץ הר"ן מעצמו ולא ראה הוא והבנ"א דברי הר"ן.
כתב בשו"ת מבי"ט ח"ג סנ"ד אחד הלך למדה"י ונתקדשה בתו הקטנה שלא מדעתו ונשמע ע"י עד אחד או בא כתב שמת אביה א"י למאן דחיישינן שמא חי הוא דלא מתירין עפ"י ע"א או כתב להתיר אשתו רק משום עגונה ומשום דדייקא ומנסבא אפשר לענין מיאון בתו לא סמכינן אעדות כתב או ע"א וא"כ יש לחוש לפוסקים דס"ל אם נתרצה אביה אח"כ מקודשת א"כ ה"נ שמא כשישמע יתרצה או אפשר כבר שמע ונתרצה את"ד והובא בכנה"ג סק"א בהגה"ט ולע"ד לולא עוד סניפין שהיו בנ"ד אין להחמיר דלשמא יתרצה אח"כ אין לחוש כיון דכבר מיאנה כמבואר לעיל סימן ל"ז סי"א ואפי' לחוש שמא כבר נתרצה טרם שמיאנה הא דעת התוס' דאפילו מיחתה אחר שנתרצה מהני מחאה דידה כמ"ש ב"ש שם סק"כ ויש בזה שלשה ספקות חדא שמא כבר מת דעכ"פ ספק נעשה ע"י ע"א או כתב ואת"ל חי שמא לא שמע ושמא אף ששמע לא נתרצה ושמא הלכה כפוסקים דאפילו נתרצה כששמע אינה מקודשת ואף שיש חזקת חי הא יש כנגדו חזקת פנויה ועוד לפימ"ש הש"ך ביו"ד סימן ק"י דשלשה ספקות מהני גם נגד חזקה דבספק אחד נסתלק החזקה ונשאר עוד שני ספקות ועוד לפימ"ש בית יעקב בחידושי כתובות פ"ב דף כ"ג דהיכא דלא איתחזיק איסור א"א נאמן ע"א כשמסייע לו מגו או רוב או חזקם וא"כ מהני ג"כ ס"ס דחשוב כרוב דכמו בממון כשאין בא להוציא מהמוחזק מהני רוב או ס"ס ה"נ מהני כיון דלא איתחזיק חזקת א"א וא"ל ממ"ש התוס' בפרק המדיר דף ע"ה ע"ב בד"ה אבל דחזקת פנוים לא חשיבה כלל חזקה לגבי חזקת הגוף וא"כ ה"נ חזקת חי הוי חזקת הגוף דז"א לפימ"ש הפנ"י התם דחזקת פנויה הוי כשאר חזקות כדמוכח בקידושין דף ע"ט ובתוס' שם בד"ה קידשה אביה אלא דבקידושין דף ע"ט הספק בעיקר הקידושין אם מהני קידושי אביה משא"כ בהמדיר גבי מומין הקידושין וודאי אלא דהספק אתי מעלמא אם היה בה מומין א"כ כיון דאזלינן בתר חזקת הגוף אין ספק מוציא מידי וודאי ועוד דרוב נשים אין בהם מום והוי חזקת הגוף חזקה דאתיא מכח רובא עיי"ש וא"כ גם שניהם ליתנהו דהכא הספק בעיקר הקידושין כיון דנתקדשה כשהיא קטנה שלא מדעת אביה וגם ל"ל דחזקת חי אתיא מכח רובא ועוד אפשר בשלמא חזקת הגוף אינו עומד להשתנות משא"כ חזקת חי ומהרי"ט בחידושי כתובות שם כתב דלפיכך חזקת פנויה ל"ח כלל חזקה לגבי חזקת הגוף משום דלדידה א"א גמורה דנאמנת על עצמה להחשיבה א"א והאיך נחשיבה בחזקת פנויה ועיין טו"ז יו"ד סימן שצ"ז הוכיח מהטור חו"מ סימן ס"ה שכתב א"ל העמד השטר על חזקתו שלא נפרע לפי שהשטר עומד ליפרע ש"מ שסברא זאת מגרע כח החזקה עכ"ל ובנה"כ שם כתב דהמחליף פרה בחמור ומת החמור דאמרינן שמא כבר מת משום דאיכא חזקה כנגדה די"ל העמד אחזקה ראשונה שלא היתה קנויה הפרה לבעל החמור רק דהשתא במשיכתה קנה לה וא"כ צריך לברר שהוא קנין גמור וברור וכן מחלקין התוס' להדיא בפרק השואל דף קוף ד"ה ה"מ סמכוס עכ"ל ולפי דבריו קשה הא החמור היה לו חזקת הגוף ולמה חזקת מרה קמא חשובה חזקה לגבי חזקת הגוף דמ"ש מחזקת פנויה דג"כ הספק אם נקנית להמקדש אע"כ שאני חזקת חי דעומד להשתנות או מטעם שכתב מהרי"ט.