אור ברסלב
ערך שי אבן העזר חלק ב הלכות כתובות › סימן פו

ערך שי אבן העזר חלק ב· רבי שלמה יהודה טבק

הלכות כתובות · סימן פו

סימן פה

ס"א אשה שהיה בעלה במדה"י ובשעת מיתתה נשבעה שבעלה נתן לה רשות ליתן למי שתרצה ממעות נ"מ שלה לכן נתנה לבתה כלי זהב שהיה בידה משל בעלה שתזכה בהם שוה מאתיים זוז אם לא ירצה בעלה ליתן לה המאתיים זוז ובא בנה ותפס הכלי זהב ופסק רשד"ם כיון שהיה לה מגו ליתן הכלי זהב לבתה בצנעא שלא יראה אדם נאמנת נמי שבעלה נתן לה רשות עיי"ש בחא"ע סי' קפ"ט ובשו"ת דברי ריבות סי' רע"ז כתב דאינו מגו דמה שאמרה שיתן בעלה מאתיים זוז מנ"מ מורה היתר לעצמה כי הם מנכסיה ואין לבעלה רק פירות משא"כ אם היתה נותנת הכלי זהב לבתה לחלוטין הוי גזל ממש את"ד ולי צל"ע מב"מ דף קט"ז וב"ב דף ל"ו בהנהו עיזי דאכלי חושלא אתא מרא דחושלא תפסן דנאמן עד כדי דמיהן במגו דלקוחין בידי והא יש לחוש דמרא דחושלא מורה היתר לעצמו דלפי אומדן דעתו אכלי מה ששוה הרבה ואפשר נמצאו העיזי אכלי מהחושלא וכבר נאכלו ע"י אחרים הרבה אלא לפי שנמצאו אלו מורה היתר לעצמו סתמא אותן עיזי אכלי כל החושלא וסתמא הכי הוא דאם היה רואה דאכלי כל החושלא מתחלה עד סוף ודאי לא היה מניחן ולפי דינא אינו חייב ע"י אומדנא כדאיתא בחו"מ סי' ת"ח וא"כ נימא דאינו ר"ל לקוחין הן דזה הוי חמס דהעיזי ודאי אינן שלו לכן טוען שחייב לו בעל העיזי דמי חושלא וכן קשה מה פריך שם על אביי דלית לו דנאמן במגו דלקוח הא אביי ס"ל בפ"ק דב"מ דף וא"ו דחיישינן שמא ספק מלוה ישנה י"ל עליו וא"כ מה"ט נמי לא ס"ל מגו דלקוח דמה דתובע ממון מורה היתר לעצמו משום סמ"י אבל לטעון לקוח זה ודאי גוף החפץ אינו שלו והוי ודאי חמס ואי כיון דאינו נוטל בלא שבועה ליל סמ"י ה"נ נשבעה ולא היתה מורה היתר לעצמה לישבע בשקר ול"ל דמ"מ פריך על אביי מאבוה דשמואל דעשה מעשה בהנהו עיזי דאכלי חושלא ואתא מרא דחושלי ותפסן כיון דאבוה דשמואל קדים לו הרבה ועשה מעשה דא"כ מאי משני סא דהתם לאו מידי דעביד לאושולי ולאוגורי דהא בלא"ה עדיין קשה על אביי דהא אינו נוטל בלא שבועה ונימא מגו דחשיד אממונא אלא דאמר אביי שמא סמ"י י"ל עליו ומורי התירא א"כ ליכא מגו דלקוחין דכיון דגופן ודאי אינן שלו אינו רוצה להיות גזלן אע"כ דמ"מ הוי שפיר מגו ומהימן בשבועה.

ול"ל כיון דתפסן הבן הוי מגו להוציא דהא רשד"ם וד"ר גם שניהם לא חשו לזה אע"כ כיון דכשהיו הכלי זהב בידה אמרה כן והיתה נאמנת וזכתה אותן להבת לא אכפת לן מה שתפסן הבן אח"כ ועוד דתפיסת הבן בחיי אביו לאו מידי הוא כיון דודאי עכשיו אינן שלו גם תפס שלא ברשות.

אך יש לפקפק מטעם אחר דנהי דנאמנת דבעלה נתן לה רשות ליתן לבתה מנ"מ אבל הכלי זהב שהן של בעלה ולא מהנ"מ מה יועיל מה שזיכתה לבתה חלק בהן שוה מאתיים זוז וגם למשכון לא הרשה אותה בעלה וא"כ בדין תפס הבן הכלי זהב בשביל אביו והבת תתבע האב שיתן לה ממעות נ"מ וגם במה קנתה הבת אפילו המעות מהנ"מ הא אין מטבע נקנה בחליפין ואפשר מדין מתנת שכ"מ זכתה ומ"מ בגוף הכלי זהב לא זכתה אם לא שנתן הבעל רשות להשכין וצ"ל כיון דנתן לה רשות להוריש מהנ"מ אהני לחייב את הבעל משום מתנת שכ"מ ממילא יכולה הבת לתפוס משום דמיניה אפילו מגלימא דעל כתפיה כמו שפרש"י בפ"ק דב"מ דף ו' בד"ה אביי אמר.

אמנם רשד"ם כתב אפילו לא הקנה הבעל לאשתו מהני מה שהרשה אותה ליתן מנ"מ בתורת שליחות דא"צ קנין וסגי בדיבור לבד כמבואר בטור חו"מ סו' קפ"ב עיי"ש ומה זו ראיה דודאי בדיבור לבד נעשה שליח ומעשה שליח כאלו עשהו המשלח בעצמו אבל הכא מה דנתנה האשה מנ"מ שלה בתורת מתנת שכ"מ סרי הבעל שהוא המשלח אינו שכ"מ ומה דהשכינה הכלי זהב של בעל וזיכתה להבת בגופן בזה לא הרשה הבעל אותה וצריכין ראיה לזה לומר דגם אם השכ"מ שליח והמשלח בריא שיהא דברי השכ"מ ככומ"ס על נכסי משלו ולפי הנראה ודאי אינו כיון דמה דדברי שכ"מ ככומ"ס אינו רק תק"ח אין לנו רק מה דנתפרש בש"ס אופן התקנה וא"ל ממ"ש התה"ד בפסקיו סי' פ"ו דכתובות אלמנה ניגבת ממתנת שכ"מ ואם צוה השכ"מ בפניה ואמרה דאינה מסרבת הפסידה כתובתה עיי"ש דשאני התם דאין הנכסים שלה רק יש לה שיעבוד וכיון שנתרצית הרי מחלה וסילקה שעבודה דא"צ קנין לזה משא"כ בנ"מ של נשואה דאין הבעל יכול להסתלק בלא קנין כמ"ש רשד"ם עצמו שם ותמהני על רשד"ם וד"ר שלא הערו מזה כלום.

עוד יש לפקפק בפסק רשד"ם לפימ"ש רדב"ז בח"ר סי' קמ"ח והובא בנתיבות בכללי מגו אות ג' ובס"ס נ"ו אלא שנרשם שם בטעות דגם כשחפצים בידה ויש לה מגו להכחיש דאין לה או ליתנם לפלוני בסתר דדוקא אם אומרת על גוף החפצים שהם של פלוני אבל כשאומרת שבעלה חייב לפלוני לא מהני מגו שלה דחשוב מגו להוציא דאין לה רשות לפרוע חוב של בעלה או ליתן משכון עיי"ש וה"נ גוף הכלי זהב של בעלה נהי דנתן לה בעלה רשות ליתן מנ"מ שלה שביד בעלה מ"מ אין זה רק חוב על בעלה ליתן מנ"מ שלה אבל אין לה רשות ליתן חפצים של בעלה בעד החוב ולא מהני המגו והגם דהרדב"ז כתב כמסתפק מ"מ הנתיבות פשיטא לו ועוד הא הבן תפס הכלי זהב מן הבת ומספק א"א להוציא מידו ועוד הרי הרשד"ם כתב דיש ספק שמא חזר בו הבעל ממה שהרשה אותה רק כיון שכבר נתנה הכלי זהב לבת אין להוציא ממנה והרי חזר הבן ותפסן ממנה ויש ס"ס שמא חזר בו הבעל ואת"ל לא חזר שמא לא מהימנא במגו לפרוע חוב הבעל בחפץ של הבעל וא"כ ודאי מועיל תפיסת הבן יותר ממה שתפסה הבת קודם כיון דס"ס מסייע להבן.

ול"ל כיון שהבעל נתן רשות לאשתו ליתן לבתה ממעות נ"מ שלה מה אכפת לו אם זיכתה לבתה בכלי זהב שלו וכיון שהתנה אם יתן לה הבעל מאתיים זוז תחזיר הכלים זה אינו דהא נ"מ אם נאבדו או נגנבו או פחתו אפילו בפשיעתו פטור הבעל כדלעיל סי' פ"ה ס"ב ועתה שזיכתה להבת שיעור המאתיים זוז בהכלים אם לא יהא לו המעות יוחלט מהכלים עצמן להבת ולא נתן לה רשות למכור כליו בעד מעות נ"מ שלה דהאם בעצמה לא אמרה רק שנתן לה רשות ליתן מהנ"מ שלה ועוד אין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר כדאיתא בפ"ג דגיטין דף כ"ט ואי דעמדה למות וע"כ יהיו הנכסים ביד אחר ה"ל למסרן ליד ב"ד ולא נתבאר שם שהבת סמוכה על שלחן אמה שתהא רשאה למסור לה כלים של בעלה וגם בזה יש לפקפק נהי דכל המפקיד ע"ד אשתו ובניו מפקיד היינו דיכול ליתן לבני ביתו בפקדון אבל לא בכה"ג שיוכל לבא מזה דו"ד בין הבת ובין בעל אמה דאפילו פרשה האם בפירש שלא יחויב בעלה ליתן המאתיים זוז רק מהמעות נ"מ ואם יאבדו יפטר מ"מ יהא קשה להוציא המשכנות מיד הבת בלא דמי ולא תאמין לו ואמה נח לו והבת קשה ממנה.

שו"ר ראיה לדברי ממ"ש הרא"ש בתשובה כלל ארבעים ס"ב אשה חלתה למיתה נתנה לבתה בצוואתה נ"מ ושתק בעלה דלא קנתה הבת דלא דמי להא דפי"ב דף קל"ב הכותב כל נכסיו לבניו וכתב לאשתו בפניה ושתקה קרקע כ"ש אבדה כתובתה דהתם היינו מחילת שעבוד בעלמא אבל הכא דכלוקח שוייה רבנן לא הפסיד בשתיקתו ועוד דמקולי כתובה היא עיי"ש והרי זולת הועוד השתיקה כנתרצה בפירש בשעת צוואתה ובשליחותו צוותה ודברי מצוה מחמת מיתה ככתובה ומסירה דמיא ויהא כאלו הבעל צוה מחמת מיתה דמועיל דהא ריצוי מהני מתורת שליחות כמ"ש הרא"ש הובא בב"ש לעיל סי' ל"ז ס"ק י"ח וכ"כ הריב"ש סי' תע"ט עיי"ש ועיין ב"ש לעיל סי' ל"ז סק"ז וכן מבואר לקמן סי' צדי"ק דאם מכרה נ"מ ברשותו כשליחו דמיא עיי"ש ס"י וכ"כ שם כה"פ.

וכן מוכח מדברי המרדכי שבסוף פרק הזהב וכמ"ש בית מאיר לקמן סי' צדי"ק ס"י בד"ה ראה שמכרה ושתק וז"ל הב"מ כיון דברשותו מטעם שליחות אתינן עליה י"ל דשליח בריא אינו יכול ליתן במתנת שכ"מ עכ"ל ודבריו מוכרחים בדברי המרדכי עיי"ש וכן כתב הפלאה בקו"א שם ס"י אות כ"ד בטעמו של המרדכי דאם אין המתנה של שכ"מ אע"ג שעשאו בעל הממון שליח ליתן לא הוי ככומ"ס.

תוכן העניינים

ערך שי אבן העזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה