ערך שי אבן העזר חלק ב· רבי שלמה יהודה טבק
הלכות חליצה · סימן קע הלכות חליצה ויבום
בהג"ה חליצה פסולה מעיקרא א"צ לחזור זה מהא"ז סימן רי"ט בשם מורו ר' יהודא בר' יצחק זלה"ה דלא מיקריא חלוצה פסולה להחזירה על כל האחין שנחלקו בה רב ושמואל אלא היכא דאיקלש הזיקה ודמיא לחלוצה כבר אבל לא כשאין חליצה פסולה משום דדמיא דפקעה לה זיקה כגון חליצה דחייבי עשה וב"ש לקמן סי"ח סקי"ג הקשה למה לא הגיה רמ"א כן נמי בר"ס קע"ד ונראה דהכא דמיירי לענין חיזור על כל אחין ביבמה אחת להרבה אחין כתב רמ"א להכריע דחליצה פסולה מעיקרא א"צ לחזור על כל האחין כיון דהוה ס"ס שמא הלכה כמ"ד דחליצה פסולה א"צ לחזור על כל האחין ושמא כהא"ז ורבו דלכ"ע חליצה פסולה מעיקרא א"צ לחזור וזה חשוב כדיעבד דגנאי להאחין בחליצה כדאיתא לעיל בסוף פירוש סדר חליצה וגם יכולה לבא לעיגון אם אח אחד קטן או הלך למדה"י אבל בריש סימן קע"ד דמיירי אם פוטרת צרתה דלא נ"מ בכל מדינות אלו דיש חר"ג שלא לישא שתי נשים כדלעיל בסימן א' סעיף יו"ד בהג"ה ולא שכיח כלל רק בספרדיים דאין להם החר"ג וכדאיתא בהלכות קטנות ח"ב סימן ל"ה דאשכנזים אסורים בשתי נשים וספרדיים מותרים והספרדיים נגררין אחר הרמב"ם ואשכנזים אחר חכמי אשכנז כדאיתא במג"ד סימן רע"א סק"א וא"כ כיון דלרמב"ם בהך דר"ס קע"ד לא נפטרה צרתה בחליצה של השניה או חייבי עשה לא הגיה רמ"א דספרדיים אין נגררים אחר הא"ז ורבו שהם מחכמי אשכנז רק אחר הרמב"ם.
ס"כ ושמעו שמת ראובן וכתב הרמב"ם רצה אחד לחלוץ קודם שידע מה עשה אחיו אין מונעים אותו והקשה בכ"מ ובד"ה שמא חלץ אחיו ונצריכה כרוז לכהונה ותירץ הב"ח דאין לחוש משום דיש ס"ס שמא לא שמע האחר ואת"ל שמע שמא לא חלץ עיי"ש ולא משמע כן מלשון הרמב"ם ושמעו שמת ראובן משמע דידוע ששמעו והמל"מ בפ"ה מהלכות יבום הי"ז תירץ דבשלמא אשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י ואמרו לה מת בעלה לא תחלוץ דחיישינן שמא צרתה מעוברת ותלד ונמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה דהתם יש לה תקנה לידע אם מעוברת צרתה אבל הכא אין לה תקנה דאפילו יוודע שלא חלץ ולא ייבם אחיו לזו שבעירו שמא אחר שנודע יחליץ ונמצאת כל ימיה עגונה לא חששו לעגנה כל ימיה עכ"ל וכ"כ בדרישת ארי ולא זכר שכבר קדמו המל"מ אבל קשה כמו דהתם יש תקנה לדעת ותוכרח לילך למדה"י לדעת ה"נ יתוועדו השתי נשים ואם אחת אינה חוששת לחלוץ תלך זו שרוצה לחלוץ שלא תתעגן אצל חברתה ושם ע"כ יחלוץ לאחת דבלאה"נ היבמה צריכה לילך אצל היבם וכיון שבכאן א"א בחליצה מוכרחת לילך אצל צרתה והתם נודע שלא חלץ עדיין כלל ולא יוכל לומר האח שם שאינו רוצה לחלוץ אלא ילכו אצל האח האחר כדאיתא לעיל סימן קס"א ס"ה.
לכן נראה דבשלמא בחשש שעא מעוברת צרתה ותלד אינו תלוי במעשה כמ"ש התוס' ביבמות דף קי"ט בד"ה ר"מ משא"כ הכא תלוי במעשה לחלוץ וכשלא ידעינן דנעשה מעשה לא חיישינן דנעשה מעשה חדש כמו בתנאי דקום ועשה צריך עדים שקיים התנאי ועשה מעשה כדלעיל ס"ס ל"ח ובחו"מ סימן רמ"א סע"י ובשו"ת רשב"א משמן של גאונים שהובא בב"י חו"מ סימן ר"ן סמ"ד כל שטען שנעשה מעשה חדש עליו הראיה אפילו מוחזק ובחידושי רשב"א פד"א דף למד ע"ב כל שאתה אומר שמא נעשה מעשה להכשירה או לאוסרה עליך הראיה וא"כ כ"ש הכא בחשש גזרה דרבנן דתצריכה כרוז לכהונה והאשה בחזקת זקוקה כל שאתה חושש שמא נעשה מעשה להתירה מזיקתה עליך הראיה.
ומ"ש הרמב"ם רצה אחד לחלוץ אין מונעים אותו ולמה לא מוכרח לחלוץ נראה משום דא"כ יכופו הב"ד אותו ואין לב"ד לכוף כל שיש חשש תקלה על צד הרחוק כמ"ש ריטב"א בפ"ב דכתובות דף כף דאין לעשות תקנה אם יש לחוש אפילו על צד רחוק שלא יבא מזה ריעותא לכן היבם עצמו אינו מחויב אלא רשות אם רוצה ע"כ כל דלא נודע שנעשה מעשה לא חיישינן שנעשה מעשה.