אור ברסלב
ערך שי אבן העזר חלק ב הלכות גיטין › סימן קנא

ערך שי אבן העזר חלק ב· רבי שלמה יהודה טבק

הלכות גיטין · סימן קנא

סימן קנ

כתב הסופר השובר בפסקי מהרא"י ס"כ כתב להרמב"ם דכתב נטלתו טרקתו לים הוה ספק מגורשת מ"מ אם נמצא הגט כהלכתו ב"ד האשה ל"ת כלל והאי דנמצא שובר ביד האשה הכי דייקינן הא אם נמצא גט בידה לאח"ז לא תצא וכתב הב"מ דפירושו תמוה דאיך אפשר לפרש המשנה בלא קראוהו נהי להדיוק שבת"ק מפרש שבא לפרש טעמא דשובר יוצא מידה הא גט בידה לאח"ז ל"ת אבל א"כ איך שייך עליו פלוגתת ר"א דאם לא ערער עד אחר שנשאת אינו נאמן לאסרה ומה בכך שא"נ הא מ"מ אין גט יוצא מתחת ידה וגרע מזוקתו לים עיי"ש ונלע"ד דלר"א י"ל דס"ל כיון דניסת חזקה דייקא ומינסבא בשעת נשואין וכמבואר בסימן קנ"ב ס"ג דחזקה שאינם מקלקלים עצמם ועיי"ש בב"ש סק"ה דלהרמב"ם אע"ג דאמרה א"י כיון שנשאת הוי כודאי אי לאו דיודעת לא היתה נשאת לבעל והכא כיון דהבעל אמר בשעת נתינה דנותן לה גט הוי מלתא דעבידא לגלוי אלא דלא מהימן להוציאה בהך חזקה מחזקת א"א וכמ"ש הפ"י בפ"ב דגיטין דף י"ט ע"ב אבל כיון דנשאת ואפשר היה לה למידק קודם נשואין אמרינן חזקה דייקא ומינסבא ומרעא לחזקת א"א כמ"ש תוס' בפ"ב דכתובות דף כ"ב ע"ב הובא בב"ש הנ"ל וא"כ אהני ג"כ מה שתחלה אמר הבעל דניתן לה גט משום דעל"ג וע"כ לאו כל כמינה עתה לאוסרה על השני משא"כ כשמיד אחר הנתינה זרקתו לים וא"א להתברר עוד אם גט נתן לה אם לאו א"כ במה תדייק אח"כ כשניסת וע"כ אם ניסת תצא.

אלא דצל"ע בזרקתו לים למה תהא ספק מגורשת כיון דצריך עדים והרי עדי מסורה לא קריוה ואינם יודעים אם גט הוא ואפילו לרמב"ם דע"ח לבד נמי כרתי מ"מ הרי כתב הר"ן בפרק המגרש דמחמת הע"ח אנן סהדי דנתגרשה כשרואין בידה גט חתום בעדים וא"כ כשמיד זרקתו לים ולא שזפתו עין ליכא אנן סהדי וא"כ אין כאן לא ע"ח ולא ע"מ ואפילו ספק לא הוי כמבואר בב"ש לעיל סימן למ"ד סק"ט בספק קרוב לה ועיין בב"ש לעיל סימן קל"ה סק"ג ובר"ן בפ"ב דגיטין שם ובב"מ סימן קל"ה סק"א שם ביאר דברי הר"ן דע"מ לא חשיבו עדים כיון דלא קראוהו ומ"מ הע"ח מהני עיי"ש ולהר"ן גופא מה מעליותא דע"ח כ"ז שלא ראינו בידה גט חתום בעדים ליכא אנן סהדי והנה מדברי הב"ש בסימן קל"ה סק"ג נראה כיון דספק לע"מ וראו הנתינה הוי ספק עכ"פ מ"מ קשה בניסת למה לא תצא לר"א כיון דלא קראוהו הע"מ איך יהא ודאי מגורשת כיון דליכא עדים על הודאי אפילו יהיה האמת דנתן לה גט וצ"ל דתלינן דודאי ראו עדים בידה הגט חתום וקראוהו קודם שניסת כדינא כיון דאינו גט בלא"ה ואף דלא מבררת בפני מי נראה זה לא מזיק לבעל דלאו כל המינה לאבד זכותו ובזה א"ש דמ"ש דוקא לא כל המינו לאבד זכותו אבל בזכותה לא משגחינן אפילו אחר שניסת ומפרט לפמ"ש דמשום דחזקה דדייקא ומנסבא הוא א"כ למה תלה הטעם בזכותו ולפמ"ש יובן עפ"י המבואר בפחז"ה נ"ב ע"א בא' מהאחים דשטרות יוצאים על שמו דבחייו עליו להביא ראיה דשלו הן ואם מת על האחים להביא ראיה להוציא מיורשנו וכתבו תוס' וראשונים שם דבחיו אמרינן אם איתא דשלו הן היה מברר בעדים אבל ליורשיו טענינין אלו היה חי היה מברר בעדים ועיין בחו"מ סימן ס"ב ס"א בש"ך שם סקי"ז ובקצו"ח שם דה"ה אם מכר או נתן מתנה לאחר ועודנו עומד חי לפנינו אפילו מודה דשל האחין הוא לא מוציאין מהלוקח או המקבל דזה ל"ה רעותא מה שאינו מברר רק לעצמו ולא לחוב לאחר ואף דנתיבות שם השיגו במשובב נתיבות החזיק דבריו עיי"ש וא"כ ה"נ אם לא נראה הגט לעדים יוצא מתחת ידה לעולם ל"ל דהוה ודאי מגורשת כיון דהע"מ לא קריוה ליכא עדים רק על הפסק וע"כ נגדה יכול הבעל לערער ועליה להביא ראיה שראו הגט בידה ומדלא מביאה אתרע טענתה ואפילו אם האמת דהגט היה בידה מ"מ בלא עדים ל"ל דהוי ודאי גט אבל כשניסת דבא לאוסרה על בעלה אמרינן ודאי נראה לעדים הגט בידה וקראוה כיון דבלא"ה אסורה להנשא חזקה לא קלקלה עצמה ודייקא ומנסבא ומה דלא מייתה העדים אינו מזיק לבעלה דאינו יודע מראיה שלה ובזה נכונים עוד יותר דברי מהרי"א דבזרקתו מיד לים וליכא עדים בודאי ע"כ לעולם נשאר רק ספק וכשניסת תצא אבל כשניסת ולא היה ערעור רק אח"כ אמרינן ודאי כדין עשתה והראתה הגט לעדים ואף דאינה מבררת הראיה שלה לא מזיק לבעלה וזה ראיה לדברי הקצו"ח ור"י א"ש בס"פ הזורק דס"ל שם דאפילו לא ניסת רק שעמדו אינם עסוקים באותו ענין לאו כל המיני לאבד זכותה ג"כ צ"ל דס"ל כיון שלא ערער מיד הוחזקה גרושה אף דלא קריוה דעל"ג לא משקרי אנשי וודאי גט נתן לה והוי כעדי מסירה שראו ודאי שנתן לה גט וע"כ לא מצי תו לערער ועיין ב"מ ריש סימן קל"ה דדעת הרמב"ן בזרקתו לים כל זמן שלא ערער הוי ודאי מגורשת עיי"ש ודו"ק.

והנה רש"י פירש דלאו כל המיני לאבד זכותו של שני דאמרינן קנוניא עשתה עם בעל ראשון והיינו כשמודית לדבריו וא"ש מה דלא אמר דלאו כל כמיניה לאבד זכותה אבל לשון הרמב"ם והמחבר דאמרינן ממנה נפל ומצאו הבעל א"כ קשה מ"ש זכותה מזכותו ועכצ"ל כמ"ש ומצאתי בטי"ג הקשה מ"ש זכותה מזכותו ותירץ דמיירי במודית ולא הועיל לרמב"ם ומחבר דהל"ל שמא בעצמה החליפה ואף דודאי גם לרמב"ם ומחבר גם כשמודית לא מהני לאבד זכותו של שני מ"מ מדנקטו שמא ממנה נפל זה הטעם יועיל גם שלא לאבד זכותה ועכצ"ל כמ"ש ודו"ק.

והנה בר"ן בפ"ב דגיטין כתב צריכין למקרייה וכ' ואקשינן עליה דאמימר מדתניא וכ' והא דלא שני ליה דההוא בע"ח משום דע"כ ברייתא לא מתוקם רק בע"מ דא"ל כיון שאין גט בידה היכא נאמנת וכיון דלא אפשר בלא ע"מ משמע ליה דמיירי נמי אפילו בלא ע"ח והדר מקשי מדתנן פ' הזורק כתב גט לאיש וכו' וכתב שני תירוצי התוס' ובפ' הזורק אחר מימרא דר"א דלאו כל המיני לאבד זכותו של שני משנושאת הביא ג"כ הך קושיא ותירץ כתירץ ב' דתוס' דעיילוה לבי ידי' אבל בלא"ה תצא עיי"ש והיש"ש בפ"ב דגיטין קי"ח כתב ותימה מאחר שהוא פוסק דע"ח לחוד מהני א"כ גיטא מעליא לכל הפחות בדיעבד מאחר שהבעל אינו מערער עיי"ש והב"מ בסימן קל"ה תירץ דמשמע להר"ן דגם המשנה מיירי בלא ע"ח כיון דע"כ מיירי בע"מ כמו דמשמע ליה הברייתא ולפע"ד לא ניתן להאמר דהא מבואר בהזורק דהך משנה ר"מ הוא דאמר דהולד ממזר דר"מ לטעמיה דס"ל כל המשנה ממטבע שטבעו וכ' ולא אמר מני ר"מ הוא אלא משום דבלא"ה מתוקם המשנה כר"מ כפרש"י והר"ן דסתם משנה ר"מ וגם בפ"ק דגיטין קאמר מהדרינן לאוקמוה למתניתן כר"מ דע"ח כרתי דסתם משנה כותיה וא"כ עכצ"ל לר"מ דמיירי בע"ח אף דודאי ע"כ יש גם ע"מ דאל"כ בלא"ה תצא כיון שאין גט בידה היכא נאמנת וכן היה במזרח וכתב במערב מיירי בע"ח כמבואר ברא"ש שם ור"א עלה קאי דאמר לאו כל כמינה יכול מיירי ג"כ בע"ח וע"מ ושפיר תמה היש"ש וגם הר"ן גופא בפ"ב קשה לפ"ז דמה קשה לו מהך דהזורק כיון דע"כ מיירי גם בע"ח לכן מזה נ"ל דגם להר"ן לא מהני ע"ח לדידן דהלכה כר"א דעמ"כ וע"ח מטעם ע"מ הוי כמ"ש הר"ן בהמגרש כיון שרואין בידה גט חתום בעדים אנן סהדי דנמסר לידה הגט א"כ כשעין לו ראתה הגט בידה חתום גם ע"ח לא יועיל ומה דכתב הר"ן מתחלה והא דלא שני ליה דהביא בע"מ היינו וכר"מ דע"ח כרתי ולר"מ לאו מטעם ע"מ מהני רק מכח החתימה לבד וכיון שנמסר לידה גט חתום מהני אף דלא קריוה כלל גם בתר הנתינה וע"כ הך דהזורק א"א לתרץ כן דאיך יתורץ הך דר"א דס"ל ע"מ כרתי ואף את"ל דלאו היינו ר' אלעזר אלא ר' אליעזר ביו"ד כי יש בזה גרסות מחולפות מ"מ הא פסקינן כהך דר"א משם דמפרשו בגמרא דבריו כמ"ש הרי"ף וראשונים בפרק הזורק א"כ הא אנן קי"ל ע"מ כרתי וע"כ צריך לתרוצי כתירץ התוס' ומיושב תמיהת היש"ש ונ"ל דעכצ"ל כמ"ש ולא כב"מ דלכאורה יפלא על הר"ן שכ' משום דמיירי בע"מ משמע לו דמיירי בלא ע"ח דהא התקין ר"ג שיהיו עדים חותמין אף דאיכא ע"מ ולא יהא כפוסקים דרק עצה טובה קמ"ל מ"מ כך התקין ולימד את העם לנהוג כן ומ"מ צריך גם עדי מסורה אף להרי"ף דגם לר"א ע"ח מהני דמ"מ לכתחלה צריך גם ע"ח דהן העיקר וכמ"ש הרי"ף בהשולח ובהמגרש ועכצ"ל או משום דלר"א דע"ח משום ע"מ הן כשנראה הגט בידה חתום א"כ כאן כליתנייהו ולר"מ א"צ ע"מ כלל וכיון דע"כ מיירי דיש' ע"מ משמע דמיירי אפי' בלא ע"ח היינו כר"א דמגורשת אפילו בלא ע"ח וממלא אפילו תרצה לומר משום הקושיא דמיירי בע"ח אינו מעלה ומוריד בזה לר"א וזה דחוק קצת בלשון הר"ן וע"כ נראה יותר כאן דתקנת ר"ג עצה טובה משום תקנת האשה דלמא מייתי ע"מ כדאיתא בפרק השולח א"כ לא אכפת לו לבעל בהכי רק האשה תחוש לעצמה וא"כ הכא דאין רצונה בהגט דאדרבה נטלתו וזרקתו לים ולאור הרי דאין רצונה בו ובראייתו א"כ למה לה ע"ח וע"כ משמע לה דמיירי אפילו בלא ע"ח ולפ"ז בכתב שובר לאשה ל"ל כן דאדרבה משמע דמכינה שובר על אחר הגט על כתובתה ומסתמא נעשה בע"ח כתקנת ר"ג וא"כ מה מקשה הר"ן מהך משנה ועכצ"ל דלר"א ל"מ כאן הע"ח וכמ"ש.

תוכן העניינים

ערך שי אבן העזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה