אור ברסלב
ערך שי אבן העזר חלק ב הלכות גיטין › סימן קכא

ערך שי אבן העזר חלק ב· רבי שלמה יהודה טבק

הלכות גיטין · סימן קכא

סימן קכ

סעי' ב' ואם כתבוהו ונתנוהו קודם שיבריא הנה הרשב"א בר"פ מי שאחזו כתב דתוספת ס"ל דא"צ להיות שפוי רק בשעת כתיבה לא בשעת נתינה וכן גרסת הרא"ש בתוספת לשם עיי"ן ע"ב בד"ה התם דרק אכתיבה קפדו וכ"כ הגמ"יי בפ"ב מה"ג בשם התרומה והסמ"ג וגם המרדכי והר"ן כמ"ש בקרבן נתנאל והנה הדברים תמוהין דמ"ש כתיבה מנתינה ואדרבה נהפוך הוא כמ"ש הפנ"י שם דבנתינה כ"ע מודו דצריך שליחות הבעל ובכתיבה ס"ל לתוס' דא"צ שליחות ואפילו את"ל שליחות צריך עדיין למה יגרע מנתינה וכל האחרונים נלאו למצוא טעם לדבר והרשב"א הקשה מירושלמי דאמר בנתן לה גט ואמר לא יהא גט עד למחר ונשתטה למחר תליא בפלוגתא דר"י ור"ל הרי אף דבכתיבה היה שפוי פסול ובתוס' שם ד"ה ומי כתבו בא"ד וי"ל דהא פשיטא דבשעה שאמר כתבו אכתי דעתיה צילותא ול"ד לאחזו קורדייקוס אבל קודם שיכתב וינתן יתחלש ויתקלקל ועל שעת נתינה נראה לו לדמות לאחזו קורדייקס הרי דקפידא הוא רק משום שעת נתינה ולמה אמרו קודם שיכתב וינתן וגם למה לא יהא קפידא על שעת כתיבה ג"כ וגם קשה הרי מבואר ברשב"א דתוספת ס"ל דאין קפידא על שעת נתינה כלל והנה בגמרא שם ארשב"ל כותבין ונותנין גט לאלתר ור"י אמר אין כותבין אלא לכשיתשפה וכו' והאמר ר"י אמר שמואל שחט בו שניים וכו' ותניא וכו' והקשה הרשב"א למה הביא הך דשמואל הא שמואל גופא מהך ברייתא אמרה וליפרך מהברייתא לבד ונדחק מאד.

והנלע"ד דהנה הרמב"ם כתב דאם נשתטה קודם כתיבה פסול רק מדרבנן וכתב הפר"ח כאן בטעמו משום דכבר עשהו שליח כשהיה שפוי ונעשה כמותו לא אכפת לן בנשתטה אח"כ וע"כ הוכרח הרמב"ם לומר דפסול רק מדרבנן והובא באחרונים ג"כ סברא זאת ולפ"ז נלע"ד דגם התוס' ס"ל סברא זאת דכיון דעשהו שליח כשהיה שפוי נעשה כמותו לא אכפת לנו כשנשחטה אח"כ ובאמת רמזו תוספת לסברא זאת בפ"ק דגיטין די"ג ד"ה לא יתנו לאחר מיתה וקמ"ל דאין גט לאחר מיתה אע"ג דבהדיא תנן בפרק מי שאחזו דאין גט לאח"מ דקמ"ל אע"ג שמינה השליח בחייו לא חשוב להיות כמותו אחר מותו כאילו הוא עצמו קיים עי"ש הרי דהיה סברא לומר גם במת כן רק אין אומרים כן מהטעם המבואר ברש"י שם על המשנה כיון דמת פקעה רשותו ועיין קצו"ח סי' פק"ח ובתורת גיטין כאן ולעיל סי' ק"כ ובנשתטה ל"ש טעם זה.

אבל א"כ צריך טעם למה פסול הכא באמת והרמב"ם כתב משום גזרה אמנם בדעת תוספת, י"ל על פי מ"ש במקום אחר דדעת מהרי"ט דמילי לא ממסרי דמילי לא ממסרי אפילו לשליח אחד והבית מאיר בסימן ק"כ הקשה עליו א"כ איך עושין שליח לכתוב גט הא חשוב מילי דלפיכך אינן יכולין למנות שליח אחר ובתוספת רע"ק על משנה ר"פ השולח תירץ דחשוב מעשה כיון דעושה אותו שליח על מעשה והקשה הוא לפ"ז על הקדוש מרדו"ש במרדכי דקדושין דשליח קדושין הוי מילי ואינו יכול לעשות שליח אחר א"כ גם שליח אחד איך יכול לעשות וכתבתי שם דגם לדברי התוספת רע"ק תקשי אם שליח לכתוב חשוב מעשה למה לא יוכל השליח למנות שליח אחר תחתיו ע"כ כתבתי שם דביאור הדברים דודאי שליח לכתוב הוי מילי כל זמן שלא נכתב ומילי לא ממסרי אפילו לחד שליח להיות נעשה מיד כמשלח עצמו ע"כ אין בכוחו למנוח שליח אחר תחתיו אבל בעצמו יכול לכתוב דבשעת כתיבה עושה מעשה וחל אז השליחות בשעת מעשה וה"נ בשליח קדושין הוה מילי קודם שהאשה מקבלת הקדושין ע"כ לא נעשה שליח כמשלח ממש ולא יכול למנות אחר תחתיו רק שליח עצמו יכול לקדשה דבעת קדושין הוה מעשה כיון דעתה היא מקבלת ואזי חל השליחות וזה ברור ומוכרח.

ולפ"ז ה"נ כשנשחטה קודם הכתיבה פסול כיון דקודם כתיבה הוי מילי עדיין לא נעשה שליח כמשלח ובשעת כתובה חל השליחות ואזי הוא שוטה ולא מצי עביד בעצמו גם שליח לא מצי עביד וכ"ז לענין הכתיבה אבל אם נכתב כשהיה שפוי וכבר יש בידם הגט תו הוי מעשה וחל השליחות מיד דהא באמר כתבו ותנו כשכתבו בעצמן מצי למנות שליח על הנתינה כמ"ש הרשב"א בפרק כל הגט דכ"ט הארכתי בדבריו לעיל סי' ק"כ הרי דאחר שנכתב חשוב מעשה כיון דכבר יש גט בידו א"כ כיון דחל השליחות ונעשה כמשלח ממש תו לא אכפת לנו בנשתטה קודם נתינה וזהו סברת התוס' הנ"ל.

וכ"ז למ"ד מילי לא ממסרי לשליח וא"כ מברייתא גופא לא יכול למיפרך די"ל דאתיא כמ"ד מילי ממסרי לשליח וחל השליחות מיד דאז עדיין שפוי רק החשש לאחר שנכתב נתקלקל כמ"ש התוס' וכיון שכבר חל השליחות לא אכפת לן ור"י ס"ל כפי מה דקי"ל מילי לא ממסרי לשליח ע"כ פריך משמואל דס"ל בפרק כל הגט דכ"ט ודף ס"ז דמילי לא ממסרי לשליח איך ס"ל בשחט בו שניים ורמז לכתוב כותבין כיון דעכצ"ל לר"י דאתיא הברייתא כמ"ד מילי ממסרי איך למד שמואל זה הברייתא וע"כ צ"ל אף דמילי לא ממסרי לא אכפת לן בנשתטה אחר שצוה לכתוב ולפ"ז ל"ק מהירושלמי על התוספת דהירושלמי לא קאמר רק במסר גט לאשתו ולא מינה שליח דאזי פסל שפיר בנשתטה בעת חלות הגט ותוס' דמכשרי רק במינה שכיח במקומו דשליח כמותו והשליח פקח הוא והרי גם לענין אין גט לאחר מיתה ה"א דאם מינה שליח בחייו עדיף כיון דשליח כמותו כמ"ש התוספת בפ"ק רק במת טעם אחר יש דפקעה רשותיה וכמש"ל אבל בנשתטה לא שייך זה שפיר י"ל ע"י שליח עדיף ולפ"ז א"ש ג"כ מה דאמר בירושלמי מחלפא שיטתיה דר"ל דאמר הפריש קרבן ונשתטה נדחית חטאתו והקשה בשירי ק"ע דלמה לא אמר גם שיטתיה דר"י מחלפא דשם אמר נדחית חטאתו והכא אמר בירושלמי דכותבין קודם שנשתפה ולפמ"ש א"ש דלר"י לא מצי למפרך די"ל משום דכאן מינה שליח בעודו שפוי ושליחו כמותו אבל בחטאת שלא מינה שליח דקי"ל כהני שליחא דרחמנא ננהו ע"כ נידחית חטאתו ואף דגם לכתוב קודם שנשתפה מתיר ר"י שם מ"מ י"ל דס"ל מילי ממסרי לשליח והא דקאמר אח"כ בנתן גט לאשתו ואמר לא יהא גט עד למחר ונשתטה בפלוגתא דר"י ור"ל היינו לפי מה דמסיק שם דר"י ס"ל לא נידחית חטאתו הרי דגם בלא עשה שליח ס"ל כן ומה דהירושלמי פריך מהברייתא לבד על ר"ל ובבבלי פריך רק בהצטרפות מימרא דשמואל כמו שהקשה הרשב"א לפמ"ש נכון מאד דבש"ס בבלי אמר ר"י אין כותבין אלא לכשישתפה ולא הזכיר מנתינה כלום שפיר י"ל דהקפידא רק בכתיבה דהוה מילי לא חל עדיין השליחות קודם שנשתטה אבל בירושלמי אמר בזה הלשון ר"י אמר עודיהו קורדייקוס עליו כותבין גט ונותנין לאשתו ור"ל אמר לכשישתפה הרי משמע להדיא דקאי על כתיבה ונתינה דדוקא לכשישתפה ובנתינה ל"ל דלא חל השליחות דהא כשנכתב תו לא הוי מילי ע"כ פריך שפיר מברייתא לבד אלא דלפ"ז מוכח דירושלמי ס"ל דצריך להיות שפוי גם בשעת נתינה אלא דמ"מ לק"מ על תוספת דמוכח מגמרא שלנו דפליג בזה על הירושלמי חדא דהכא אמר בפירש רק אין כותבין עד שישתפה והשמיט הנתינה דאמר ר"ל כותבין ונותנין ע"כ מדייקו שפיר דרק על הכתיבה פליג וכן מדהוצרך להביא הך דשמואל ובירושלמי לא הביאו וכמ"ש.

שוב מצאתי בחתם סופר על א"ע ח"ב תשובה ד' מסיק ג"כ דעדיף מי שמסר לשליח גט בפקחותו ונשתטה קודם מסירה ממי שמסר בעצמו גט לאשתו בפקחותו ואומר שיחול למחר ונשתטה כיון דהשליח נתמנה בשעה שהיה פיקח וגם בשטייותו של בעל כחו מאז משא"כ כשאין כאן שליח והמגרש שוטה בעת חלות הגט אפשר אפילו ר"ל מודה ובירושלמי תולה זה בזה וצ"ע עכ"ל הנה מ"ש דצ"ע מירושלמי דתולה זה בזה שפיר כתב דצ"ע דלפי הנראה לא עיין בירושלמי גופא רק ברשב"א שמביא הירושלמי בקיצור אבל המעיין בירושלמי גופא לק"מ דכיון דמסיק בירושלמי דלר"י גוסס זורקין עליו מדם חטאתו וכן אין חטאתו נידחית אף דליכא שליח ממילא ה"ה בנתן לה גט מעצמו שלא יהא גט עד למחר ונשתטה דכשר ואדרבה ראיה קצת לסברא זאת מדלא אמר מוחלפת שמועתיה דר"י כמ"ש מוחלפת שמועתיה דר"ל וכמו שכתבתי.

אלא די"ל דהכי דייק מהירושלמי דתולה זה בזה דלעיל מניה שם בסמוך ונראה אמר דפליגי אמורא אי ר"י ס"ל הפריש חטאתו ונשחטה דנידחית חטאתו אי מוחלפת שיטתיה מחמת ההיא דגוסס אמר ר"י זורקין עליו מדם חטאתו ומיד אמר בסתמא בנתן לה גט ואמר לא יהא גט ונד למחר ואחזו קורדייקוס בפלוגתא דר"י ור"ל וא"כ תינח למאן דמחליף שיטתיה דר"י וס"ל הפריש חטאתו ונשתטה לא נידחית חטאתו ה"כ בגט גם בלא שליחות לא איכפת לן בנשתטה אח"כ אבל למאן דלא מחליף וס"ל לר"י דנידחית חטאתו והך דגוסס עכצ"ל או דלא אמרה ר"י או דדעתיה צילותא כמ"ש בק"ע שם א"כ מנ"ל דבנתן לה גט מכשיר ר"י שמא לא מכשיר רק ע"י שליח ומש"ה ס"ל דנידחית חטאתו דכהני שליחי דרחמנא ננהו וליכא שליח דידיה ומפרט לפי דעת הירושלמי דמסיק גם במטורף דלא סמיא בידן מ"מ כותבין ונותנין כדפריך מראוהו מגויד א"כ אדרבה יש הכרח לתרץ דר"י אדר"י דבחטאת לא נידחית חטאתו משום דלא מינה שליח והכא בגט מינה שליח ומה קאמר סתם בפלוגתא דר"י ור"ל ועכצ"ל דירושלמי תולה זה בזה ולא ס"ל לחלק ויפה דייק הח"ס.

אמנם במקומי אני עומד דלעולם במסר גט לשליח עדיף ור"י דאמר בירושלמי כותבין ונותנין שפיר מדמה גם במסר גט לאשה כמו לענין הכתיבה חל השליחות ממילא ה"נ חל הגט ולפ"ז צ"ל הא דלא אמר מוחלף שיטתיה דר"י דכאן אמר כותבין ונותנין בעודו קורדייקוס ובחטאת ס"ל דנידחית חטאתו כמ"ש בק"ע דאפשר לחלק בין קורדייקוס דסמיא בידן לנשתטה דלא סמיא בידן כדמחלק בבבלי לר"ל ואף דמסיק אח"כ דברייתא דמגויד פליג על ר"ל ולית לן קיום דאי אפשר דלא נטרפה דעתו הרי דלר"י גם בלא סמיא בידן כשר י"ל דזעירי ס"ל באמת כמאן דמחליף שיטתיה דר"י וס"ל לא נידחית חטאתו גם בנשתטה ולס"ד דלא ידע מברייתא זאת לא פסיקא לן להקשות רק דר"ל אדר"ל ועיין בירושלמי.

ועתה נחזור לביאור דברי התוספת דהנה הפ"י הקשה למה אין כותבין עד שישתפה הא א"צ שליחות בכתיבה ובאמת י"ל כיון דמ"מ צריך שיצוה הבעל לכתוב דאל"כ לא חשוב לשמה הרי דצריך דעתו ובנשתטה ליכא דעתו בשעת כתיבה ומצאתי כן בתורת גיטין והביא כן מן המרדכי ס"פ ר"ג ביבמות דכתב כיון דצריך שיצוה הוי כמו שליחות עיי"ש ואף לסברת פ"י דיליף מוכתב ונתן דצריך בשעת כתיבה ראוי לנתינה א"ש ג"כ שיטת התוס' דדוקא בשעת כתיבה צריך להיות שפוי דאזי לא חל השליחות קודם וכיון שנשתטה תו אינו ראוי לנתינה גם ע"י השליח אבל כשהיה שפוי בשעת כתיבה ראוי שפיר גם לנתינה וחל השליחות אחר הכתיבה על הנתינה ע"כ אף שנשתטה קודם נתינה כבר שליחו כמותו ודו"ק.

אלא דא"צ לומר חדשות דצריך להיות ראוי לנתינה בשעת כתיבה דבלא"ה א"ש כיון דעכ"פ צריך שיצוה ודעת בעל ממילא בנשתטה ל"ח לשמה אמנם עפמ"ש הב"ש בסי' ק"כ מדברי התוספת בעירובין דף י"ג ד"ה אבל דמן התורה גם בכתב הסופר לשמה בלא ציווי הבעל כשר רק מדרבנן פסול א"כ צ"ל דהכא צריך שיהא שפוי בשעת כתיבה רק מדרבנן והנה כל הקושיא משחט בו שניים הוא דשמא נשתטה אחר שאמר כתבו ולא דס"ל דודאי נשתטה כמו שאחזו קורדייקוס דהא כתבו התוספת שם בסמוך ד"ה התם דל"ל דבדקוה בשעת נתינת הגט דא"כ לא הוי פריך מידי לר' יוחנן הרי דס"ל דגם למקשן לאו ודאי נשתטה דא"כ לא מהני בדיקה כמו באחזו קורדייקוס אע"כ דפריך רק בלא בדקוהו למה כותבין ונותנין דיש לחוש שנטרף וכמ"ש במהדורא בתרא של מהר"ם ולפ"ז הנה לא קשה שמא נשתטה בשעת כתיבה דל"ה רק פסול דרבנן וספק דרבנן לקולא וגם בנתינה לא קשה אף אם נשתטה אחר כתיבה כיון דחל כבר השליחות רק הקושיא שמא נשתטה קודם גמר הכתיבה דעדיין לא חל השליחות ואיך נותנין דלנתינה צריך שליחות וזה שכתבו התוספת דקודם שיכתב וינתן יתחלש ויתקלקל דעדיין הוי מילי ולא חל השליחות רק דבכתיבה י"ל כיון דהוה מדרבנן לא דמי לקורדייקוס דודאי נשתטה ושם אינו ודאי גם בלא בדיקה דהא בדיקה מהני אלא דעל שעת נתינה נראה לו לדמות לאחזו קורדייקוס כיון דצריך שליחות ומן התורה פסול אם נשתטה קודם גמר הכתיבה ע"כ גם בספק הוא פסול וזה כמין חומר בס"ד.

ואף דהקשו על מהרי"ט מכמה דוכתי כבר נתיישב בתוספת רע"ק ר"פ השולח דהיכי דנגמר במילי הוה כמעשה ויכול לעשות שליח להפקיר ולבטל ולהקדיש אבל אם לא נגמר הענין ע"י המילי לא ממסרי גם לשליח אחד ודבריו נכונים מאד עיי"ש.

אמנם גם זולת דברי מהרי"ט י"ל דהנה הא גופא אם נאמר כיון שעשהו שליח כשהיה שפוי נעשה כמותו ויכול לגרש גם כשנשתטה המשלח בלא דעתו כלל י"ל דתליא ג"כ במילי אי ממסרי לשליח דנחזי אנן הנה כיון דשליח עושה שליח בלא דעת משלחו ע"כ דשליח גופו כמשלח ממש ויש לו כח של המשלח וכמו המשלח יכול לעשות שליח כן הוא ומיד שעשהו שליח במקום המשלח הוא וע"כ אף דהשליח שני עושה בלא דעת הבעל דהא לא עשהו הבעל שליח מ"מ מהני דל"ש דעתו כלל כן ה"נ אף שנשתטה הבעל ל"צ דעתו כלל אבל אם מילי לא ממסרי משליח לשליח אף דלחד שליח יכול לעשות על מילי דלא כמהרי"ט מ"מ משליח לשליח לא ממסר וע"כ דאין השליח עומד במקום המשלח קודם עשיות השליחות במילי וע"כ א"י למנות אחר תחתיו שלא מדעת בעל רק מדעת בעל מהני למ"ד אומר אמרו כשר רק שליח ראשון יכול לעשות השליחות דעשייתו כעשיית המשלח כיון דמדעתו עושה דהא צווהו לעשות אבל אין השליח כמשלח עצמו ממש גם קודם עשיה דהא א"י למנות אחר לעשות בלא דעת הבעל וא"כ ה"נ אם נשתטה הבעל נהי דעשייתו כעשיית הבעל מ"מ גם הבעל כשעושה בעת שטותו לא מהני ול"ל דשליח גופא במקום הבעל גם בלא עשיית השליחות וא"צ דעת הבעל דהא במילי א"י השליח למנות אחר תחתיו בלא דעת הבעל הרי רק עשייתו כעשיית המשלח ולא גופו כגוף המשלח ובזה מדויק מילי לא ממסרי לשליח ולא אמר משליח לשליח אלא דק"ל דהשליח עדיין מקושר בדעת משלחו במילי ולא ממסרי לשליח לבד ולפ"ז כ"ז בכתיבה דהוה מילי אבל לענין נתינה אחר שנכתב הגט דל"ה מילי ויכול למנות אחר תחתיו הרי דגופו כמשלח וע"כ יכול שליח שני ליתן הגט בלא דעת הבעל כלל דהא הבעל לא עשהו שליח ה"נ כשנשתטה יכול ליתן בלא דעתו דכבר השליח גופא כהמשלח ויש דעת שליח ע"כ אר"י רק אין כותבין עד שישתפה ולא אמר אין כותבין ונותנין כמו שאמר ר"ל אלא משום דרק על הכתיבה יש קפידא וכדעת ר"י שהביא הרשב"א וע"כ פריך רק משמואל דמברייתא לבד ליכא למפרך די"ל דאתיא כמ"ד מילי ממסרי ובירושלמי דלא זכר בדברי ר"ל כתיבה כלל רק ר"ל אמר לכשישתפה וקאי על כותבין ונותנין של ר"י א"כ גם בנתינה קפיד דל"ל משום מילי פריך שפיר מברייתא לבד וגם דברי התוספת יתפרשון היטב ועל דרך שכתבתי לעיל,

וראיה לסברא זאת דהנה בפרק כל הגט דף כ"ט פרש"י דמילי לא ממסרי לשליח דאין כח בדברים להיות חוזרין וכמסרין לאחר משמע דלאו כמהרי"ט דלחד שליח נמסר ובפרק מי שאחזו דף ע"א ע"ב פרש"י על מילי ממסרי לשליח דהוה נמי בדברים שליחו של אדם כמותו משמע דלמ"ד מילי לא ממסרי לשליח גם חד שליח אינו עושה וכדעת מהרי"ט אלא דלשני השיטות קשה דאם חד שליח יכול לעשות במילי הל"ל מילי לא ממסרי משליח לשליח ומה זה שאמר לא ממסרי לשליח ולמהרי"ט קשה דהל"ל אינו עושה שליח על מילי אלא ודאי צ"ל דהכונה משליח לשליח ומה דאמר לא ממסרי לשליח היינו דבמעשה חל השליחות מיד ונעשה שליח כמותו וע"כ יכול למנות שליח אחר תחתיו בלא דעת המשלח כלל דנמסר לו כל כח של המשלח מיד וגופו כגופו וע"כ מהני מה ששליח שני עושה בלתי ידיעת הבעל כלל אבל במילי לא ממסרי לשליח ראשון להיות מתרוקן כח הבעל לשליח מיד ולא יצטרך דעתו כלל וגופו כגופו שיהא יכול לעשות שליח שני בלא ידיעתו דאינו רק שליח דמה שיכתוב השליח יועיל ככתיבת המשלח מחמת שכותב מדעת הבעל דהא צווהו שיכתוב והוא בדעתו בשעת כתיבה ועשייתו כעשיית הבעל אבל אין שליח כמותו גופו כגופו קודם הכתיבה וזהו מילי לא ממסרי לשליח אינו נמסר לגמרי שלא יהא מקושר להבעל המשלחו ובדעתו אף קודם שמבטל השליחות ועיין תוי"ט ר"פ דאבות ומסרה ליהושע שכל מה שקיבל מסר לו אבל במשה לא יוכל לומר שנמסרה לו דלא נמסרה לו כל התורה שהרי שער החמשים לא נמסר לו הרי דמסירה שייך על מסירת הדבר לגמרי בכל כח שיש לו בו ע"כ פרש"י והוי נמי בדברים שליחו של אדם כמותו ר"ל גופו כגופו כמו בעל עצמו שצוה לסופר כן השליח יצוה לסופר אחר מדעתו איזה שירצה וזהו דוקא למ"ד מילי ממסרי לשליח מוסר לו הדברים לעשות מדעת עצמו של שליח ובמעשה לכ"ע כן הוא נמסר לו כל הענין וא"צ לדעת משלחו והא דמבטלו היינו משום דאתי דיבור ומבטל דיבור וחוזר בו אבל כ"ז שלא חזר בו הוי השליח כמותו ממש לעשות מדעת עצמו וזהו דלא כסברת מהרי"ט.

אמנם עפ"י הדרך שכתבתי לסברת מהרי"ט י"ל עוד סוגיית הש"ס שם דפריך ומי אמר ר"י הכי והאמר ר"י א"ש וכו' והקשו בתוספת שם הר"א דמאי פריך לר"י לר"ל נמי תקשה דהא טעמיה דר"ל משום דסמיא בידן והכא אין סמיא בידן והנה לשון הגמרא קשה טובא דמה הלשון אומרת ומי אמר ר' יוחנן הכי דזה הלשון שייך אם היה פריך דר"י אדר"י והא פריך רק משמואל ומברייתא יהיה האומר מי שיהיה קשה כן והנה הרשב"א הקשה למה הביא הך דשמואל כלל דהוא גופא מברייתא יליף ולחומר הנושא י"ל דרך פילפול דכבר כתבתי לעיל דאם השליחות חל מיד הל"ל דלא אכפת לנו אם נשתטה אח"כ אלא דכתיבה הוי מילי ולכן אין השליחות חל עד שעת כתיבה ולפ"ז הוי מצי לתרץ דברייתא ס"ל מילי ממסרי לשליח ור' יוחנן ס"ל כר"י דמילי לא ממסרי ע"כ פריך משמואל דפסק כר"י דמילי לא ממסרי אמנם לפמ"ש בתוספת רע"ק על משנה דר"פ השולח דהך סברא אם מילי ממסרי לחד שליח תליא בפלוגתא דאומר אמרו דלמ"ד אומר אמרו פסול מוכרח דבמילי גם חד שליח לא מצי משוי דשליח שני נעשה מכוחו של בעל ואין שליח ראשון ממנה אותו במקומו דשליח ראשון גמר שליחותו לומר לסופר ולעדים שממנה אותם הבעל וע"כ דגם שליח אחד אינו יכול לעשות על מילי ומ"ד אומר אמרו כשר יכול לעשות שליח אחד על מילי עיי"ש ולפ"ז הק"ל מה פריך משמואל וברייתא הא שמואל פסק בס"פ התקבל דאומר אמרו כשר וי"ל גם הך ברייתא ס"ל כן ור' יוחנן ס"ל כרבי יוסי דאומר אמרו פסול וכברייתא דמייתי רב אשי בפרק מי שאחזו ומוקי סתם משנה כותיה ור' יוחנן ס"ל הלכה כסתם משנה ועוד דר' יוחנן לפרושי מתניתין קאתי דסיפא מוקי לה ר' אשי כר' יוסי דאומר אמרו פסול וע"כ נלע"ד לפמ"ש הנו"ב בחלק א"ע מה"ת סי' ק"י ובמה"ק דלפמ"ש הרא"ש בב"מ דתופס לבע"ח במקום שחב לאחריני לא קנה משום דאינו יכול למנות שליח לחוב לאחר א"כ ה"נ א"י למנות שליח לגרש בע"כ עיי"ש לפ"ז י"ל דשליח הולכה לגרש א"א לחול השליחות רק בשעת נתינה דמקבלת ברצונה דקודם לזה לא בריר אם תרצה לקבל דהא חוב הוא לה והרי מבואר בירושלמי והובא בר"ן ר"פ התקבל ובפוסקים דא"י למנות שליח קבלה שלא מדעת האשה אפילו צווחת דרוצה להתגרש קודם מינוי השליח ואח"כ מ"מ אמרינן כיון דחוב הוא לה אימר בשעת מינוי חזרה בה עיי"ש ת"ב אולי לא תרצה לקבלו ואף דאומרת עתה שתקבל מ"מ שמא תחזור כיון דחוב הוא לה ומכ"ש בלא דעתה וברייתא סתמא קתני והרי מבואר בתוספת בד"ה התם דבדיקה הוי מהני וכל הקושיא משום דסתמא קתני ולא אמר שיבדקוה כמ"ש מה"ב של מהר"ם ה"נ הא קתני סתמא אף דהאשה אינה שם בשעה שאמר כתבו.

ולפ"ז הוה כע"מ שירצה אבא ה"נ מינוי השליחות תליא ברצונה וקי"ל אין ברירה לומר הוברר הדבר למפרע רק לענין הכתיבה י"ל דא"צ שליחות כמ"ש התוספת בפרק ב' דגיטין כ"ב ע"ב והחתימה מן התורה ל"צ כלל וגם בלא שליחות פסולו רק מדרבנן וקי"ל בדרבנן י"ב והנתינה דצריך שליחות מן התורה י"ל דחל בשעה שמתברר בשעת הנתינה ולפ"ז כשנשתטה קודם נתינה תו ל"ל שליחו כמותו אמנם מאן מוכח דברייתא ס"ל א"ב דכמה תנאי פליגי בה אמנם שמואל ס"ל בביצה דל"ח א"ב וע"כ פריך משמואל וברייתא אמנם מריה דהאי דינא דתופס לב"ח ל"ק הוא ר' יוחנן בפ"ק דגיטין ובפ"ק דב"מ ד"י ובכתובות דפ"ד נמצא על ר"ל לא מצי למפרך כלל די"ל אף דפוסל בשוטה משום דלא חל השליחות עד שעת כתיבה דהוי מילי ואזי נשחטה ואף דא"צ שליחות בכתיבה מ"מ צריך דעתו דאל"כ ל"ח לשמה וכמ"ש לעיל וברייתא ס"ל אומר אמרו כשר ומפרט משמואל ליכא למפרך דבפירש ס"ל כן נמצא יכול לעשות שליח על מילי מיד ע"כ פריך רק על ר' יוחנן דלדידיה ע"כ לא חל השליחות עד שעת נתינה ומ"מ כותבין ונותנין וזה שאמר ומי אמר ר' יוחנן הכי דכל הקושיא מפני שר"י אמר הכי.

ולפ"ז מדויק לשון הירושלמי מתניתא פליגא על ר"ל ולית ליה קיום הרי שהיה צלוב וכו' דהוא כפל לשון פליגא ול"ל קיום אמנם לפמ"ש דכל הקושיא דהכא לר' יוחנן לשיטתיה וא"כ בירושלמי דמפיך להו ור"ל ס"ל אין כותבין אלא לכשישתפה ופריך עליו מהברייתא הנה יש לתרץ דטעמא דברייתא מפני שהשליחות חל מיד דס"ל אומר אמרו כשר ומילי ממסרי לחד שליח ור"ל ס"ל דלא ממסרי לחד שליח ולא חל עד שעת כתיבה דעושה מעשה וגם את"ל דגם אין נותנין עד שישתפה לר"ל מ"מ י"ל דגם הנתינה הוי מילי כמו שהבאתי לעיל סי' ק"כ דהג"פ ופ"י נסתפקו בזה ויבואר עוד אי"ה בסמוך ומזה לא תקשי כלום על ר"ל אם ס"ל כר' יוסי דאומר אמרו פסול וע"כ ליכא תיובתא רק עכ"פ חזינן דפליגא אמנם כ"ז אם תופס לב"ח במקום שחב לאחריני קני וא"א להחליט הקושיא על ר"ל מכח זה אם אינו סובר כר' יוחנן בזה אבל אנן לדידן דכבר קי"ל כר' יוחנן דתופס לב"ח במקום שחב לאחריני ל"ק ממילא לית ליה קיום דאפילו את"ל דברייתא ס"ל אומר אמרו כשר מ"מ א"א להשליחות לחול מיד דאינו מבורר רצון האשה אם תקבלו עד שעת נתינה הרי אף דלא חל השליחות קודם שנשתטה מ"מ כותבין ונותנין ומתורץ קושית הרשב"א למה בירושלמי פריך רק מהברייתא ובבבלי מייתי גם דשמואל עיי"ש דבבבלי דפריך על ר' יוחנן ואי לאו דשמואל הוי מצי לתרץ כמ"ש דברייתא ס"ל אומר אמרו כשר ויש ברירה וחל השליחות מיד ע"כ לדחות זאת הוכרח להביא דשמואל דל"ל ברירה ומ"מ יליף מהברייתא דבשחט בו שנים כותבין ונותנין אבל בירושלמי דפריך על ר"ל דגם עם שמואל לא יוסיף קושיא דאם תופס לב"ח קנה יכול לגרשה בע"כ וגם לשמואל י"ל דחל השליחות מיד דפליג על ר' יוסי באומר אמרו וע"כ לא הביא דשמואל ולא מותיב על ש"ל גופא לחלוטין רק דפליגא רק אנן לדידן דקי"ל תופס לב"ח ל"ק ממילא נדע דל"ל קיום לדר"ל הכא ודו"ק.

ובזה י"ל מה דבירושלמי מחליף פלוגתא דר"ל ור"י מבבלי כי בירושלמי לא אשכח פרוקא ממגויד וא"א לומר דר"י ס"ל אין כותבין דיהא תיובתא לגמרי ועכצ"ל דר"ל ס"ל כן אבל בבבלי דמתרץ התם דעתא צילותא אינו מוכרח להחליף וע"כ המקשן דלא ידע לחלק כן דייק ופריך מי אמר ר' יוחנן הכי ר"ל עכצ"ל כהירושלמי דריש לקיש אמר הכי ור"ל ס"ל כותבין דלר' יוחנן לשיטתיה תקשי משמואל וברייתא וכמ"ש ודו"ק מאד.

ועדיין דברי הירושלמי צריכין ביאור דאמר מתניתין פליגא על ר"ל דאמר אין בדבריו אחרונים כלום ומשני לה ואח"כ אמר נתן לה גט שיהא חל למחר ואחזו קורדייקוס בפלוגתא דר"י ור"ל ואח"כ אמר אר' זעירא מתניתא פליגא על ר"ל ול"ל קיום דתניא הרי שהיה מגויד עיי"ש דיל"ד למה הפסיק הענין ולא הביא הקושיא מזה מברייתא אחר הפרכא מהמשנה וכן מצאתי בטיב גיטין הקשה כן ונלע"ד דבלא"ה היה אפשר לומר דמגויד אף שהוא גוסס דעתו צלולה כמו שמתרץ בבבלי אמנם קשה מה דאמר מעיקרא בנתן לה גט שיהא גט למחר ואחזו קורדייקוס בפלוגתא דר"י ור"ל מנ"ל הא אימא גם ר"י ס"ל רק בעשה שליח כיון דשליח במקומו של בעל וגזרה דרמב"ם לא ס"ל וצ"ל משום דס"ל כמ"ד שם לעיל מניה דר"י ס"ל נשתטה לא נידחית חטאתו מדס"ל גוסס זורקין עליו מדם חטאתו וכרבי יוסי בר' בון דמהפך מה"ט דר"י ור"ל עיי"ש וע"כ גם בלא טעם דשליח כמותו כותבין ונותנין דבחטאות ליכא שליח דכהני שליחי דרחמנא ננהו וע"כ בנתן לה גט ואמר שלא יהא גט וכו' בפלוגתא דר"י ור"ל ולפ"ז עכצ"ל דגוסס כשוטה דעתו טרופה דאל"כ א"צ להפך דברי ר"י והא דגוסס זורקין עליו מדם חטאתו דדעתו צלולה ובנשתטה ס"ל באמת נדחית חטאתו וכמ"ד שם דלא מהפך א"כ פריך שפיר מברייתא דמגויד דא"א שלא נטרפה דעתו דגוסס דעתו טרופה ודו"ק.

אמנם דרך יותר נכון נלע"ד בדברי הירושלמי ויתיישב ג"כ מה שהקשה הרשב"א דבבבלי הביא הא דשמואל ובירושלמי לא הביאו והוא לפמ"ש לעיל דמברייתא גופא ל"מ למפרך די"ל דס"ל מילי ממסרי לשליח וחל השליחות מיד קודם שנשתטה ע"כ אף דנשתטה אח"כ מהני כתיבתו ונתינתו ור"י ס"ל מילי לא ממסרי לשליח ואין השליחות חל רק בעת עשיית השליחות כמ"ש לעיל מתרי טעמי או משום דאז עושה מעשה או לדרך השני דבמילי אין שליח כמותו קודם עשייתו דהא חזינן דאין בכוחו למנות אחר תחתיו הרי דדוקא בעת עשייתן הוי כאילו המשלח עשה במילי והנה גם בנתינה י"ל דהוה מילי כשאמר כתבו ותנו כאשר נסתפק הפ"י בגיטין דף כ"ט ובספר ג"פ לעיל סי' ק"כ ועמ"ש הקצו"ח סי' רמ"ד וע"כ הוצרך לדשמואל דס"ל מילי לא ממסרי וכמ"ש לעיל אמנם י"ל הא תינח אם נאמר בנתן לה גט והתנה שלא תתגרש עד למחר ואחזו קורדיקוס דמגורשת הרי דלא אכפת לנו בעת חלות הגט שיהא הבעל בר דעת רק הא דאין כותבין ונותנין עד שישתפה הוא מצד חסרון השליחות דמידי דאיהו לא מצי עביד גם שליח לא מצי עביד כמ"ש הפ"י בזה שפיר יש לחלק בין חל השליחות בעת שאמר כתבו ותנו או לא חל רק בשעת כתיבה ונתינה אבל לפי דעת הירושלמי דאמר נתן לה גט ואמר שלא תהא מגורשת עד למחר ואחזו קורדייקוס הוא בפלוגתא דר"י ור"ל והרי שם ליכא חסרון שליחות דכבר בעצמו מסר בידה רק הגט גופא א"א לחול לר"ל בעת שטותו א"כ נהי דהשליחות חל כבר ויכול למסור הגט מ"מ א"א לגט לחול בשעת שטותו של בעל דנהי דעשיית שליח כעשיית משלח מ"מ הגט בעצמו א"א לחול וע"כ לפי מה דקאמר בירושלמי דמסר לה גט ואמר לה שלא תהא מגורשת עד למחר ג"כ אינו גט לר"ל אף דאינו מחוסר כתיבה ונתינה ממילא על זה פריך שפיר ר' זעירא מברייתא לבדה דל"ל משום דהברייתא ס"ל דמילי ממסרי וחל השליחות מיד דהא אין הפסול משום חסרון הכתיבה ונתינה דלא מצי שליח למעבד ודו"ק מאד ולפ"ז מוכח דש"ס בבלי ס"ל בנתן לה גט ואמר לה שלא יהא גט עד למחר ונשתטה למחר דהוי גט.

ס"ד ש"מ וכו' שפוי בשעת כתיבה ובשעת נתינה עיין ב"ש סק"ה הנה בתוספת בפרק מ"ש דף עי"ן ע"ב בד"ה התם כתבו וז"ל ובגט ש"מ אור"י דצריך ליזהר שלא יתקלקל בין כתיבה לנתינה דאם נתקלקל בנתים אפי' נתפקח לבסוף אינו מועיל אפי' לר"ל דהא לא סמיא בידן ופעמים שהש"מ אינו בדעתו ומספקא אי חשבינן ליה כשוטה או שמא תינבא בעלמא נקטיה וכשן דמי עכ"ל והמהרש"א תמה מנין לתוספת זה כיון שהיה שפוי בשעת כתיבה ונתינה והב"י בסי' זה פירש דגם בעת נתינה היה מקולקל רק נתפקח אח"כ וקמ"ל דלא אמרינן גם קודם היה פקח והוא דוחק וע"כ דעת הד"מ להחמיר כפשטות לשון התוס'.

ולפע"ד נראה דדברי התוס' נכונים וגם נתרץ שלא יהא סותרים מ"ש הרשב"א והתרומה והרא"ש בשם התוס' דאין קפידא שיהא שפוי בשעת נתינה רק בשעת כתיבה והרי לפי פירש ב"י מבואר אפכא וגם לפירש מהרש"א מיירי אחר כתיבה ע"כ נלע"ד לפימ"ש בספר יש"ש שם אחר שהביא דברי הבעל עיטור שאין חוששין בש"מ שמא נשתטה סיים בזה"ל משמע להדיא דמוקמונין בחזקתו הראשונה כל זמן שלא ראינו בו שטות ואילו התוס' גם כן כיוונו לזה שצריכין לזהר בו שלא יראו השטות וכן נראה בעיני עיקר שאין צריך בדיקה יתירה דלא מחזיקינן כלל בשוטה עכ"ל הרי דפירש דברי התוס' שלא יתקלקל היינו שלא יראו להדיא ממנו דברי שטות אבל בלא"ה אין לחוש דמוקמינן ליה אחזקתו שהיה בדעת צלילה כשאמר כתבו וודאי כן היה אח"כ ולפ"ז אומר אני תינח כשלא ראינו שנתקלקל אמנם כשראינו שנשתטה אחר כתיבה ממילא נהי דעתה אין קפידא בשנוותו כיון דכבר נכתב וכ"ש אם היה פקח בשעת נתינה מ"מ י"ל שמא גם בשעת כתיבה היה שוטה ולא היה שפוי בדעת צלילה דל"ל אוקמוה אחזקתו דיש כנגדו חזקת אשת איש והרי נשתטה לפניך דבשלמא כל זמן דלא חזינן דנשתנה החזקה לא חיישינן אף דיש חזקת א"א כנגדה כיון דנתעסקו לבטל החזקה ולגרשה אבל כשנשתנה י"ל מדהשתא אינו שפוי כן מקודם וזה דומה ממש למקוה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שנעשו על גביו טמאין ולא אמרינן העמד מקוה על חזקתו כיון די"ל העמד טמא על חזקתו והרי חסר לפניך כמבואר בריש נדה וכל זמן שלא ראינו שחסר לא חיישינן שמא אתרע החזקה אף דיש חזקת טמא כנגדה משום דהטמא נתעסק לסלק הטומאה בטבילה ובחזקת המקוה לא ראינו ריעותא כן ממש כאן וזה שכתבו התוס' וצריך ליזהר שלא יתקלקל בין כתיבה לנתינה היינו שלא יראו בו שטות דאזי יהא חשש על שעת כתיבה שמא לא היה שפוי בדעתו ואפי' בדיקה לא יועיל כמ"ש בעל העיטור דשמא עתים חלים עתים שוטה ושמא מיד אחר הבדיקה נשתטה נמצא כל קפידות התוס' משום שעת הכתיבה לבד ומ"מ אם נשתטה בין כתיבה לנתינה פסול וזה פשוט ומקום הניחו לי להתגדר בס"ד.

אמנם לפ"ז צריך להבין דא"כ גם אם נראה בו שטות להדיא אחר נתינה ניחוש גם כן כמו דהשתא אינו שפוי כן היה בשעת כתיבה ובתוס' משמע דלזה אין לחוש רק כשנתקלקל קודם נתינה ונלע"ד דלכאורה יש כאן ס"ס שמא היה שפוי בעת הכתיבה ואת"ל לא היה שפוי שמא זה לא חשוב שוטה רק כישן כמ"ש התוס' דל"ה רק ספק אמנם נודע מחלוקת הפוסקים אי מהני ס"ס בחזקת א"א ועיין ביו"ד סי' ק"י ובכו"פ שם דהספרדים משתמשים הרבה בתשובותיהם בס"ס לענין עגונה ולענין גירושין וכן מבואר בג"פ בכמה דוכתי אמנם כבר כתבתי במ"א כמו דרוב לא מהני בממון להוציא כן לא מהני בדבר שבערוה דילפינן דבר דבר מממון והיינו דוקא כמו לענין ממון לא מהני אם באנו להוציא מן המוחזק כעת לפנינו כן בדומה לענין דבר שבערוה דוקא אם עדיין לא נתגרשה ואנו רוצין עתה לעשות מעשה מחמת הרוב לגרשה בגט זה דלזה לא מהני הרוב דלא חשוב דבר ברור אבל אם כבר נעשה המעשה גירושין ואנו דנין ע"י הרוב שכבר יצאה מחזקתה מהני שפיר הרוב והנה כן ממש לענין ס"ס דידוע דעת כ"פ דלא מוציאין ממון בס"ס וכן העלה הש"ך בקונטרס תק"ס ובתומים ונתיבות שם דס"ס הוי רק כרוב עיי"ש וא"כ לענין דבר שבערוה לא מהני דילפינן דבר דבר מממון ותלי"ת מצאתי אח"כ בחוו"ד בכללי ס"ס דכתב ג"כ דס"ס לא מהני בדבר שבערוה כמו דלא מהני בממון דילפינן דבר דבר מממון אמנם לפמ"ש היינו דוקא קודם שנתגרשה אבל אם כבר נעשה מעשה הגירושין ונולד ספק אח"כ ודאי מהני ס"ס דתו אין החזקה לפנינו וזה טעם הספרדים הנ"ל וע"כ אם ראינו בו שטות אחר הנתינה אין חשש

ואפילו לדעת הטו"ז ביו"ד שם דס"ס לא מהני באתחזיק איסור א"א גם כה"ג עדיין י"ל דה"ט משום דס"ס לא עדיף מרוב וסמוך מעוט לחזקת א"א אמנם מבואר בתה"ה בשער א' במשמרת הבית לענין רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן דע"כ לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה אלא אם עדיין לא נעשה שום מעשה ועסק לבטל החזקה משא"כ אם כבר נעשה עסק לבטל החזקה אלא שמסופקין אם נעשה כהוגן ועפ"י הרוב נעשה כהוגן מהני הרוב ולא מצרפינן מיעוט לחזקה עיי"ש ובטיב גיטין ריש גיטין ד"ב ע"ב כתב דדוקא כשכבר נעשה העסק כגון שכבר נשחט וכבר ניתן הגט משא"כ אם באנו לעשות מעשה הגירושין בהא מודה הרשב"א דאין מניחין ליתנו דהא עיקר ביטול החזקה ע"י נתינתו והרי כבר נולד הספק אם כשר בעוד החזקה בתוקפה עיי"ש ולפ"ז ה"נ בס"ס דהוי כרוב אם לא ניתן הגט ונולד ס"ס דאין ליתן דסמוך מיעוטא לחזקה משא"כ בשכבר ניתן דכבר נתעסקו לבטל החזקה ונולד ס"ס אף אם נודה להטו"ז דל"מ ס"ס במיתה אבל בגט דנתעסקו לבטל החזקה להרשב"א מהני שפיר דלא כהטו"ז שם ודו"ק.

עוי"ל לחלק בין נולד הספק אחר שניתן הגט או קודם דהנה דעת הרמב"ם הוא אם אחר שאמר כתבו נשתטה פסול רק מדרבנן א"כ הוי ספק בדרבנן ועוד לפימ"ש לעיל מה דס"ל לר' יוחנן לא יכתבו עד שישתפה אף דבכתיבה צריך שליחות לדעת כמה פוסקים רק משום דלשמה צריך שיצוה הבעל וצריך דעתו ולפ"ד תוס' פ"ק דעירובין דף י"ג ל"ה רק מדרבנן וכ"כ הב"ש לעיל סי' ק"כ וא"כ כשכבר נותן אף דראינו בו שטות להדיא מ"מ י"ל אוקמוה על חזקתו והשתא נשתטה ול"ל משום תרתי לריעותא דיש חזקת א"א והרי נשתטה לפניך וכמו במקוה דהכא מן התורה ודאי מגורשת כבר ויצאה מחזקתה ממילא תו ליכא לאוקמוה אחזקתיה כמ"ש הר"ש בפ"ב דמקואות משנה ב' דאם מן התורה ודאי יצא מחזקתו רק הספק בדרבנן תו ליכא לאוקמוה על החזקה אמנם נלע"ד דכ"ז אם כבר נעשה המעשה דמן התורה ודאי יצא מחזקתו אבל כשלא ניתן עדיין ואנו דנין אם הגט כשר לגרש בו הרי ל"ל דכבר אתרע החזקה דהרי גם מן התורה לא נתגרשה עדיין והחזקה בתוקפה ויש ספק אימר היה שוטה בשעת כתיבה ואין לגרשה בגט זה מגזרת חכמים ואם לא יתן לה הגט תשאר א"א מן התורה ע"כ לא מהני חזקת פקחות שלו כיון דנשתטה לפנינו ונגד חזקה דמעיקרא יש חזקת א"א דעדיין ודאי הוא א"א שלא לגרשה ולהוציאה מחזקתה בגט זה.

ובפשיטות יותר יש לחלק לענין הס"ס בין נולד אחר נתינה או קודם די"ל דהתוס' אזלו בשיטות הפוסקים דהיכא דאתחזיק איסורא לא מהני ס"ס וה"נ אתחזיק איסור א"א או די"ל דזה הוי רק ספק דרבנן מהנהו טעמים שכתבתי לעיל רק היכא דאיתחזיק גם בדרבנן ספקו לחומרא עיין בש"ך סי' ק"י בכללי ס"ס אמנם ס"ל אם ניתן הגט ולא נודע שום ריעותא עד אח"כ תו לא חשוב איתחזיק איסור א"א כיון דיצא בהיתר וכמ"ש הבית מאיר בא"ע סימן קמ"ב ס"א לענין ע"א דאינו נאמן באתחזיק איסורא דאם כבר יצא בהיתר נאמן ע"א דתו לא חשוב אתחזיק איסור א"א עיי"ש כן ה"נ י"ל סברת התוס' לענין ספק דרבנן לחלק בין קודם שניתן הגט או אח"כ וכל הנהו סברות ברורים הם וכמה הלכתא איכא למשמע מינה להתלמד במקום אחר.

עכ"פ היוצא לנו מזה לדינא כאן דאם אחר כתיבה ראינו שהש"ו פקח ושפוי בודאי ואח"כ נשתטה בין כתיבה לנתינה ולתוס' אפילו בשעת נתינה לא היה שפוי ולשאר פוסקים אם היה שפוי בשעת נתינה אין כאן בית מיחוש כלל דבזה ל"ל כיון דעכשיו אנו רואין בו שנשתטה אפשר גם בשעת כתיבה היה כן מחמת דנשתטה לפניך דהא אחר הכתיבה ראינו שהיה שפוי ופקח בודאי אמנם אם לא ראינו בו שום דבר לא שטות ולא פקחות אחר הכתיבה ואח"כ נשתטה אף שחזר לפקחותו בשעת נתינה מ"מ הגט פסול דשמא בשעת כתיבה ג"כ היה שוטה דהרי חזינן דנשתטה לפניך וכ"ז כשראינו בו שטות קודם נתינה אבל אם לא נראה עד אחר נתינה שום דבר המוכיח לשטות או לפקחות ואח"כ ראינו בו שטות הגט כשר.

ס"ה מי שנשתתק ושאלוהו אם רוצה שיכתבו גט לאשתו והרכין בראשו לומר הן כתב הח"מ אע"ג דאסור לכתוב הגט עד שישמעו קולו אמרו בירושלמי הרכנת הראש הוא כשמיעת קול דעשה מעשה בגופו ועדיף מכותב בכת"י דל"מ לדעת רוב הפוסקים כמו שנתבאר בסימן הקודם וכ"כ הב"ש סק"ו וכ"כ התוס' בפרק מי שאחזו דף ע"ב ע"א בד"ה קולו וכ"כ הרא"ש בס"פ התקבל וקשה טובא לפ"ז על מה דאיתא בפרק מ"ש דף ע"א אמר ר"כ א"ר חרש שיכול לדבר מתוך הכתב כותבין ונותנין גט לאשתו אר"י מה קמ"ל תנינא נשתתק וא"ל נכתוב גט לאשתך והרכין בראשו וכו' א"ל ר"ז אלם קאמרת וכו' ולפ"ז טובא קמ"ל דגם כת"י מהני דבמשנה לא נאמר רק הרכנה דעדיף מכת"י וכן הקשו המפרשים.

ונלע"ד דהיינו דוקא לענין כתיבה דצריך שישמעו קולו משום לשמה אבל על הנתינה יכול למנות שליח ע"י כתב כמ"ש הרא"ש שם ובפ"ב סי' כ"ז וא"כ בנתינה אין שום מעלה בהרכנה מכתיבה ופריך שפיר מה קמ"ל רב דאמר ונותנין ומשני דאלם שאני דהוא כפקח וה"א דבחרש לא מצד לשמה לבד פסול אלא משום דאינו כפקח לא מהני כת"י למנות שליח לנתינה ובאמת זה רבותא יותר בנתינה די"ל דוקא בכתיבה דא"צ שליחות אבל הנתינה צריך להיות ע"י עצמו דחרש אינו בר שליחות משום שאינו בן דעת וכמו קטנה בפרק התקבל דף ס"ה דאינה יכולה לעשות שליח קבלה עד שיגיע גט לידה וכתב בהשגות פ"ו מה"ג משום דצריך אתם גם אתם שיהיו המשלח והשליח בני דעת גמורין עיי"ש ועיין ב"ש סק"ט ובפ"י שם דף ע"א ד"ה אר"כ דנתינה ע"י שליח גרע מנתינת חרש עצמו ועיין בחולין דף י"ג ובתוס' שם. דחש"ו יש להם מעשה ואמרינן בהו מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו אבל מחשבה דהיינו דיבור גרידא לית להו א"כ טובא יש לחלק בין מוסר הגט לאשתו בעצמו דעושה מעשה ומחשבתו ניכרת מתוך מעשיו אבל בממנה שליח דלא הוה רק דיבור דאינו עושה הגירושין בעצמו וטובא קמ"ל לפי התירוץ דאלם יותר פקח ודו"ק.

ס"ח שחטו בו שנים או רוב שנים וכן אם היה מגויד או צלוב והחיה אוכלת בו ורמז ואמר כתבו גט לאשתי כותבין ונותנין כל עוד שנשמתו בו וכתב הב"ש סקי"א ורוח ואמר היינו שא"ל נכתוב גט לאשתך והרכין בראשו כ"כ תוס' והם ס"ל דא"צ בדיקה וכן משמע מהרמב"ם והטור ולהרמב"ם א"ש משום דס"ל אם נשחטה אחר שצוה לכתוב מדאורייתא כותבים ונותנים הגט וכאן בעת שרמז לכתוב לא חיישינן שתטרוף דעתו דהא היה בריא ונשחט ורמז בודאי עדיין לא תטרוף דעתו כמ"ש התוספת ובעת הנתינה לא חיישינן שמא תטרוף דעתו כיון דאינו אלא חשש דרבנן אבל לשיטות הטור דס"ל דהוא חשש דאורייתא קשה למה לא חיישינן שמא תטרף דעתו עכ"ל ונלע"ד לתרץ.

וקודם נבאר שיטות הרמב"ם דאינו רק דרבנן אפילו אין סמיא בידן וכ"כ הח"מ לעיל סק"ב והב"ש סק"ג וסק"ה כיון שהיה פיקח בשעה שצוה לכתוב וכתב הפר"ח הטעם כיון דנעשה שליחו כמותו לא אכפת לן במה דהמשלח נשתטה ולא מצי עביד ומה דקי"ל לא יתנו לאחר מיתה ולא נימא הרי השליח חי משום דכבר אינה אשתו ואינה ברשות הבעל כמ"ש הבית מאיר וקצו"ח בסי' קפ"ח ותו"ג כאן וכל האחרונים והנה תמהו האחרונים ממה דאיתא בפרק כל הגט דף כ"ט ע"ב דאמר רב אשי עת שליח ראשון בטלו כולם ואמר מר בריה הא דאבא דקטנותא הוא דאטו אם מת הבעל מידי מששא אית בהו כולהו מכח בעל קאתי עיי"ש דמה ס"ד דר"א לומר דבטלו מכח שמת ראשון דלו יהא שבאו מכחו מ"מ הא כבר עשהו שליח בחייו והכא לא שייך ה"ט דגבי מיתת בעל שהרי כח הגירושין עדיין הוא כבראשונה ולא נגרע מחמת מיתת השליח כיון שהבעל קיים והוא ראיה עצומה להטור עיין בטיב גיטין דכ"ט ובחתם סופר א"ע ח"ב סי' ס"ד הרגיש בזה ותירוצו משולל הבנה לקוצר דעתי וגם מן מר בר ר"א קשה הא בלאו ה"ט דמכח בעל קאתי מהני אמנם באמת דברי הרמב"ם מוכרחים ג"כ לכאורה מהא דנשחט בו שנים וכמ"ש הב"ש לכן נלע"ד דהנה הנו"ב רצה לחדש דאינו יכול לעשות שליח לגרש בע"כ מטעם דכתב הרא"ש דתופס לב"ח במקום שחב לאחריני לא קנה משום דלאו כל כמיניה לעשות שליח לחוב לאחריני והנה כל האחרונים סתרו דבריו מכמה סוגיית הש"ס אמנם בטעמא דמלתא כתב הקצו"ח סי' קפ"ב כמו דלוה יכול לומר לאחר זכה בשביל בע"ח פלוני אף דחב לאחריני משום דבשלו יכול לעשות מה שירצה ויכול לעשות שליח ה"נ אשתו הוא שלו וקניינו והתורה זכתה לו יכול ג"כ לעשות שליח לגרש בע"כ עיי"ש.

ולפ"ז אומר אני דלכאורה י"ל תינח שליח ראשון יכול הבעל לעשותו על שלו לחוב לאחריני לגרש בע"כ אבל השני הדר הדין דלא יגרש בע"כ דלאו כל כמיניה דשליח ראשון לעשות שליח לחוב לה ועיין חתם סופר חלק א"ח סימן קט"ז דיד שליח כיד משלח אבל לא ממונו של משלח הוא של שליח ואינו כשלו וקנינו עיי"ש אמנם י"ל כיון דקי"ל כמר בר ר"א דכולהו מכח בעל קאתי א"כ הוי כאילו הבעל עשה אותם שלוחים והרי בשלו יכול לעשות שליח לחוב לאחריני אבל לרב אשי דלית לו סברא דבריה וס"ל דמכח שליח ראשון קאתי שפיר י"ל דשליח שני א"י לגרש' בע"כ אמנם כיון דלאו כל כמיניה לעשות שליח לחוב לאחריני א"כ איך יכול לעשות שליח כלל אף לגרשה ברצונה מ"מ לעת עתה חוב הוא לה ואין חבין לאדם שלא בפניו אף דנתרצה אח"כ וכמ"ש הה"מ פ"ד מהלכות זכיה הלכה ב' וז"ל וכתב הרמב"ן מהא שמעינן דכי אמרינן דזכין לו לאדם דוקא שנתרצה כששמע אבל לא נתרצה כששמע לא ומכלל זה אתה למד שכל דבר שבחובה אין חבין לאדם אלא בפניו ואע"פ שנתרצה לו שלעולם אין חבין לאדם שלא מדעתו ושליחותו והא דאמרינן בקידושין חוששין שמא נתרצה הבן משום דלאו חוב גמור הוא עכ"ל וזה קשה על הנו"ב ג"כ אמנם י"ל דנהי דאין השליחות חל מיד מ"מ חל בשעה שנתן הגט לאשה ברצונה דא"צ השליחות לחול דוקא בשעת מסירה הגט ליד השליח דהא יכול למנות אפילו שליח שבמקום אחר ע"י כתב לקבל הגט מן הנכרי כמבואר ברא"ש פ"ב דגיטין וליכא בזה משום טלי גיטך מעג"ק וכמ"ש בסוגיא דשליש וכמבואר בהשמטות לחתם סופר חלק חו"מ סימן קצ"ט ולעיל ס"ב כתבתי בלא"ה דלהנו"ב דא"י לגרש ע"י שליח בע"כ א"א להשליחות לחול עד שעה שיתברר שרצונה לקבל הגט ומקבלת עיי"ש ואח"כ בא לידי ספר זכרון שמואל ממורי וראיתי בר"פ מ"ש הביא בשם הבית אפרים בחא"ע סי' קי"ד שהקשה על הנו"ב כמ"ש ותירץ מורי כמ"ש עכ"פ נהי דבלא"ה פליגי על הנו"ב מ"מ בשליח שני לרב אשי עכצ"ל דאינו מגרש בע"כ ואין חל השליחות עד שעה שמקבלת הגט ברצונה ואזי חל שליחות שני וכל חום זה מכח זה באין כאחד וע"כ שפיר קאמר רב אשי אם מת ראשון בטלו כולם כיון שמת קודם שניתן ליד האשה דלא חל השליחות עדיין ומר בר רב אשי דחה דבריו דכולם מכח בעל קאתי ונעשים שלוחים מיד גם לגרש בע"כ ודו"ק מאד,

עוי"ל דאין השליחות שני חל לרב אשי עד שעת קבלת הגט שמקבלת האשה לפי מה שהקדמנו דשליח שני אינו יכול לגרש בעל כרחו דלאו כל כמיניה דשליח ראשון למשוי שליח לחוב לאחריני בדבר שאינו שלו לרב אשי דלאו מכח בעל קאתי דהנה במרדכי בפ"ב דקדושין הובא דעת הקדוש מרדו"ש דהשליח קדושין כיון דא"א לקדש בעל כרחה הוי רק מילי ואינו יכול לעשות שליח אחר והנה כבר הבאתי דעת מהרי"ט דאפילו שליח אחד אינו יכול לעשות על מילי והקשה בתוס' רע"ק במשנה דר"פ השולח דא"כ להקדוש הנ"ל אין במציאות לעשות שליח לקדש וכבר כתבתי לתרץ דודאי קודם שנתן הקדושין ליד האשה הוי מילי דשמא לא תתרצה להתקדש לפלוני אבל בשעת קבלה הוי מעשה דהרי אזי מתרצית וע"כ שליח אחד יכול לעשות דחל השליחות בשעת קבלתה אבל קודם הוי מילי וע"כ אינו יכול למנות שליח אחר תחתיו דעדיין בעצמו ג"כ אינו שליחו כמותו ולפ"ז אם שליח שני אינו יכול לגרש בע"כ הל"ל דאינו יכול לעשות שליח שלישי ובאמת גם לרב אשי שליח עושה כמה שליחון דלא פליג רב אשי על רבה שם אלא דאין מזה קושיא לרמב"ם דאינו מוכרח לסברת הקדוש וע"כ י"ל דמודה לסברתו דהיכי דאין בידו לקדש או לגרש בעל כרחו דחשוב מילי קודם הגירושין או הקדושין דשמא לא תתרצה האשה ומ"מ יכול לעשות שליח שני ושלישי דבעת שמקבלת הגט או הקידושין הרי דמרוצית וא"כ ביד שליח ראשון גם כן לקדשה והוי עכשיו מעשה ולא מילי וחל עתה שליחות שליח ראשון ושליחות שני מכחו ושליחות שלישי מכח שני דאפשר לעשות שליח שלא בפניו ושלא בשעת נתינת הגט או הקדושין לידו כמ"ש לעיל וא"כ למהרי"ט דגם שליח אחד אינו יכול לעשות על מילי אינו חל לרב אשי שליחות שני עד שעת מסירת הגט ליד אשה וע"כ ס"ל לרב אשי מת ראשון בטלו כולם ולמר ב"א כיון דמכח בעל קאתי יכול לגרש בע"כ וחל השליחות מיד.

ולפ"ז הרווחני לתרץ מה דהוה קשה לי טובא בספ"ב דגיטין גבי אשה עצמה מביאה את גיטה דפריך אשה מכי מטי גיטה לידה איגרשה ולמה צ"ל בפ"נ ומשני דאמר לה הוי שליח להולכה עד דמטית התם וכי מטית התם שוי שליח להולכה וקבלי את גיטך מניה והנה לרב אשי שליח שני מכח ראשון קאתי נמצא ה"נ בא מכחה וא"כ תקשי עדיין מה דפריך שם מעיקרא על אוקימתא דרצה לאוקומיה דאמר לה הוי שליח להולכה עד דמטית התם וכי מטית התם הוי שליח לקבלה וקבלי את גיטך ופריך דהא לא חזרה שליחות אצל הבעל ועיקר הפירש בהך דלא חזרה שליחות ביארתי שם עפ"י דברי הה"מ דשליח של אדם כמותו א"כ שליח הולכה כבעל עצמו ואיך יהיה שליח קבלה קודם שניתק משליחות הולכה שלו דאינו יכול להיות במקום בעל ובמקום האשה דהוי תרתי דסתרי וכ"מ בתו"ג סי' קמ"א ואם כן לרב אשי מה יועיל דאמר לה שוי שליח להולכה דעדיין לא חזרה שליחות אצל בעל דשליח שני מכחה בא ושליחה כמותה ובאשה שליח בעלה וכמותו ואיך תתגרש ע"י קבלתה משליח הולכה שבא מכחה דל"ל שהאשה נתבטלה משליחות ואינה עוד כבעלה דא"ב הוי כמת שליח ראשון ויתבטל גם שליח שני לר"מ והוא קו"ע ולפמ"ש כאן א"ש דס"ל טעמיה דרב אשי משום דלאו מכח בעל קאתי שליח שני אינו יכול לגרש בעל כרחה ע"כ א"א לחול שליחות השני עד שעת מסירת הגט לידה מהנהו טעמי שכתבנו אבל אשה עצמה דיכולה לחוב לעצמה ובידה להתגרש לא שייך כל זה ויכולה לעשות שליח שיגרשה בעל כרחה וחל השליחות מיד א"כ כיון דשליח כמותה ועומד במקומה אף דשוב ניתקה ונתבטלה משליחותה שנעשית לבעל מ"מ אינו בטל שליחות שליח שלה גם לרב אשי ומיד בעשותה שליח הולכה במקומה חל שליחות השני וגמרה שליחותה ונפסק כוחה וניתקה מהשליחות דכל טעמו של רב אשי משום דא"א לחול שליחות השני עד שעת מסירת הגט לידה ואם כן עדיין לא נפסק כח שליח ראשון וע"כ תלוי בו ואם מת בטלו כולם משא"כ באשה עצמה ודו"ק מאד.

ועתה נחזור לתרץ קושית הב"ש על הטור דס"ל דאם נשטה אחר שצוה לכתוב וכתבו בעת שטותו בטל הגט מן התורה א"כ ליהוי ספקא דאורייתא בשחטו בו שניים שמא נשחטה אחר שצוה לכתוב די"ל דגם הטור מודה כיון שצווהו בעת שהיה פיקח ונעשה שליחו כמותו תו לא הוה לו למימר דהגט בטל מחמת דהבעל נשתטה אלא דס"ל כהנו"ב דלשיטת הרא"ש דלאו כל כמיניה למשוי שליח לחוב לגרש בע"כ נמי לא מצי משוי שליח אמנם א"כ א"א להשליחות לחול כלל כיון דסתמא חוב הוא לה רק צ"ל דחל בשעת נתינת הגט לידה או מאינך טעמי שכתבתי לעיל וא"כ כיון דלא חל עדיין השליחות לא נעשה כמותו ע"כ אם נשתטה א"א לחול השליחות ובטל הגט מן התורה ואין להקשות לפ"ז אם כתבו בעת שטותו ונותן בפקחותו יהא כשר מן התורה ובטור משמע דבין בכתיבה בין בנתינה אם היה בעת שטותו בטל לגמרי דהא בשליחות הכתיבה ל"ל כלל האי סברא דלא חל מיד השליחות דא"כ איך יחול בשעת כתיבה דאולי לא תתרצה לקבל הגט וא"כ לעולם יהא כנכתב שלא בשליחות ועכצ"ל דהכתיבה לא מיחשב לחוב דאינה מתגרשת רק בנתינה וא"כ חל שליחות כתיבה מיד ומה אכפת כשנשחטה אח"כ. דיש לתרץ עפימ"ש הפנ"י ר"פ מי שאחזו לתרץ לפוסקים דלא צריך שליחות בכתיבה מה אכפת בנשתטה הבעל בשעת כתיבה ותירץ משום דכתיב וכתב ונתן בעינן שיהא ראוי לנתינה בשעת כתיבה עיי"ש וע"כ כיון דא"א להנתן ע"י השליח כיון דהבעל נשתטה ולא חל השליחות עדיין ממילא פסול גם הכתיבה. הדרן להנ"ל דכל הפסול מן התורה לפי שלא חל השליחות קודם נתינה כיון דחוב הוא לה אמנם בשחטו בו רוב שנים דודאי ימות וכל הנ"מ שלא תפול קמי יבם ואיתא ס"פ האשה שלום דף קי"ח ע"ב דמזכה גט לאשתו במקום יבם ספקא הוי אי זכות הוא לה או חובה וחולצת ולא מתיבמת א"כ יש כאן ס"ס שמא לא נשתטה קודם כתיבה ונתינה ואת"ל נשמטה שמא הכא זכות הוא לה וחל השליחות מיד והמקשן דפריך לר"י בגמרא ושחטו בו רוב שנים ס"ד דודאי נשתטה קודם הנתינה כדאיתא בירושלמי שם והתרצן תירץ דדעתו צילותא אית לו ואף דגם להתרצן לא ימלט מספק וכמ"ש הב"ש כאן מ"מ תו הוי ס"ס והנה להפוסקים דס"ס מהני גם נגד חזקת א"א ודאי א"ש אלא דגם לדעת הטו"ז וסייעתיה ביו"ד סימן ק"י דל"מ ס"ס נגד חזקת א"א ולפמ"ש לעול ס"ד קודם הגירושין י"ל לכ"ע לא מהני לגרש בגט שיש בו ס"ס מ"מ י"ל לפימ"ש הרמב"ם פ"ט מה"ג הכ"א דמזכה גט במקום יבם חולצת דרוב הנשים זכות הוא להן שלא יפלו לפני יבם וא"כ צ"ל הא דחולצת משום דחיישינן למיעוטא ומשום דסמוך מעוטא לחזקה והוא רק מדרבנן ועיין פנ"י בקו"א לכתובות סימן מ"ו וא"כ ממילא אף אם נשתטה מהני הגט מן התורה ממילא אף דמדרבנן חולצת שמא חוב הוא לה תו כיון דהוה ספקא שמא דעתא צילותא אית לה הוי ספקא דרבנן וא"ש.

תוכן העניינים

ערך שי אבן העזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה