ערך שי אבן העזר חלק ב· רבי שלמה יהודה טבק
הלכות גיטין · סימן קיט
סעיף וא"ו מניחה ונושא אחרת ומאכילה ומשקה משלה עיין בה"ג מ"ש בשם הה"מ פ"י מהלכות גירושין ולפע"ד יש להסביר הדבר עם מ"ש הש"ך ביו"ד סי' קי"ט ס"ק כ"ז דרבנן לא גזרו איסור כדי להוציא ממון דלענין ממון אוקמוה אדין תורה וכן משמע מדברי הה"מ שכתב בפט"ז מהלכות מכירה דמ"ש הרמב"ם דבאיסור דרבנן אין המוכר מחזיר לו כלום יצא לו ממה שאמרו בירושלמי דשבועות דכל דבר שאסור מן התורה אסור לעשות בו סחורה וכל דבר שאיסורו מדבריהם מותר לעשות בו סחורה ואפשר דאף זה כן עכ"ל משמע דר"ל כי היכי דגבי סחורה לא העמידו חכז"ל דבריהם לענין ממון ה"נ כאן לענין מכירה עכ"ל הש"ך ובשער משפט סימן רל"ד הביא ראיה לזה וא"כ ה"נ י"ל כן דהא התקנה דלא יגרשנה משום גזרה הוי מחשש איסור ולא העמידו דבריהם לענין ממון והה"מ בפ"י סיים דלא מצא ראיה לרמב"ם ולפמ"ש ראייתו מזה ועוד דהכא את"ל מחמת התקנה מוכרח לפרנסה משלו א"כ אדם בהול על ממונו ויעבור ויגרשה דהא בדיעבד מגורשת לדעת הרמב"ם וכמו שהקשה הרמ"ה הובא כאן בטור דאיך נאמר עבר וגרשה דמה הועילו חכמים בתקנתן ועכצ"ל לרמב"ם דסמכו דלא יעשה איסור וכהך דפ"ב דגיטין דף י"ז ע"ב אהני לענין לכתחלה עיי"ש בפרש"י וא"כ י"ל דודאי אם לא יהא לו הפסד ממון לא יעשה איסור אבל אם יתקנו שיפרנסה משלו תקנתה קלקלתה דלא יעמוד עצמו מלגרשה.
ואם בעת שנתקדשה היה ג"כ דעתה קלישתא וכן אח"כ אם מותר לגרשה מרצונה עיין בשו"ת פרשת מרדכי סי' מ"א וחת"ס ח"ב מאה"ע סימן ב' וס"ג ובשו"ת בית שלמה חאה"ע סי' צ"ד וצ"ו נוטים להתיר וכ"נ כיון דהיא רק ספק מקודשת כדלעיל ר"ס מ"ד הוי ס"ס דספק נמי אם כה"ג גזרו שלא לגרש דנשתטית אמרו דלא יוציא ומנין לגזור כשהיתה כן בשעת קידושין ובדרבנן א"צ ס"ס המתהפך ובדרבנן המחמיר עליו הראיה כמ"ש חכ"צ בס"ס צ"ב.
סעי' זיי"ן לא תדור עמו בחצר וכתב החלקת מחוקק דאם נזהרים שיהיו אחרים עמהם בחצר נראה דשרי והבית שמואל ס"ק י"ד השיג עליו דלשיטת הרמב"ם והמחבר דהבעיא על אשת ישראל אם מותרים לדור בחצר אף שלא נשאת לאחר כעובדא דר' זכריה ואיפשט דאסור דלפי גרסתו בברייתא איתא לא תדור בחצר ולפע"ד אתי שפיר דברי הח"מ דכ"ע יודו לזה דהא מה לעשות בגרושה כן דבעי אביי משמע כרש"י דפירש כהן שגירש את אשתו דהא עובדא דר' זכריה ג"כ בכהן ועוד איך פשיט לאיסורא אף כשאחרים עמהם דלמא לא אמר דלא תדור עמו בחצר רק אם אין אחרים עמהם דאם נוכל לפרש סתימת דברי המחבר כן כמ"ש הח"מ וב"ש לא השיגו מטעם זה איך לא נוכל לפרש סתימת הברייתא כן דמיירי דוקא שאין אחרים עמהם לכן נלע"ד דגם לרמב"ם הבעיא על אשת כהן ופושט מסיפא דקתני ואם היה כהן לא תדור עמו במבוי והר מבוי אחרים דרים שם ג"כ ואינם מתיחדים ומ"מ אסור שלא יבואו להתיחד איזה פעם כשילכו האחרים ה"נ גם בחצר באשת כהן לא מהני כשאחרים עמהם וא"ש דברי הח"מ ונכון לדינא.
סי"א מי נדחה מפני מי היא נידחית מפניו בפרק בי"ת דכתובות דף כ"ח עי נדחה מפני מי ת"ש דתניא היא נידחית מפניו ואין הוא נדחה מפניה אבעיא להו חצר של שניהם מהו וכו' לאו כה"ג דלמא דאגיר מיגר ת"ש הנה ד' מטלטלך טלטלה גבר ואמר רב טילטולא דגברא קשה מנשי ובלבוש כאן כתב וז"ל היא נידחית מפניו שאם היו באין לידי זנות הוה לה גנאי יותר לכך נידחית היא מפניו ואפילו החצר של שניהם עכ"ל ודבריו תמוהין דבגמרא מבואר טעם אחר ואם מוסיף מדליה פעם לשבח למה לא פשיט בגמרא מה"ט.
אמנם בגמרא גופא הקשה המקנה דמאיזה טעם פשיט לו דהיא נידחית מפניו רק מבעיא לו בחצר של שניהם ותירץ דס"ל משום דהיא מרגילה לו לזנות מוטל עליה יותר להתרחק עיי"ש ואם כדבריו ליפשט גם בחצר של שניהם כן דנדחית מפניו מה"ט עוד קשה לי איך מטעם דטילטולא דגברא קשה כוציאה מחצרה מה לה דלו תביא עליו בטענת גיד ואגוד ואם שניהם רוצים לקנות או שלא לקנות יחלוקו בדירת זמנים הוא ידור שנה והיא תדור שנה כמבואר בחו"מ סי' קע"א בחצר, או בית המשותף ואין בו דין חלוקה ואי אפשר לדור ביחד משום היזק ראיה וכדומה באים בגיד ואגוד או דרש שנה שנה ה"נ נעשה כן ולפי הטעם דגמרא כאן גם שם הל"ל באיש ואשה שותפים היא תדחה מפניו דלו קשה הטולטול יותר ואף די"ל טעם הגמרא כאן ע"ד דאמרינן בחו"מ סי' ער"ב בשני חמרים או ספינות שפגעו זה בזה אחד טעון משא והדרך צר ואין שניהם יכולין לעבור מעבירין הריקן מפני הטעון משום בצדק תשפוט עמיתך עיי"ש מ"מ הא לא דמי ממש דשם אי אפשר רק לדחות אחד אבל הכא ידורו שנה שנה שוב מצאתי תלי"ת בשער משפט סי' קע"א נתעורר בזה ועוד תינח אם דנין מי יצא שייך טעם דטולטולא דליה קשה אבל כשבאים יחד לשכור ולכנוס לדור לא שייך טעם זה דגם כשישכור כאן יצטרך להתנולטל ומה לו הכא או במקום אחר ובשלמא אם באים לקנות יש לומר דקנין הוא לצמיתות שלא יצטרך לצאת מבית לבית עוד.
לכן נלע"ד דצריך לומר טעם הלבוש דגם זולת טעם הגמרא יש טעם לדחותה מפני שגנאי לה יותר אם תבא לידי זנות אמנם זה לא יספיק להוציאה מחברה אשר יושבת בו כבר דתוכל לומר מצד חשש האיסור אני והבעל שוין ורק מצד טובתי שבזיובי יותר ותקנו לטובתי אי אפשי בתקנת חכמים לדחות מפניו והנה מבואר במרדכי בפרק שני דייני גזרות בשם מהר"ם דאינו יכול לומר אי אפשי בתקנת חכמים רק היכא דליכא פסידא לאחריני והוא מוחזק וההיא דאינו ניזונית ואינו עושה שאני דהאשה מוחזקת עיי"ש ודבריו צריכין ביאור דבאינו עושה גם כן פסידא לבעל וכבר נתקשה מהרי"ט בתשובות חו"מ סי' ט' בזה ולפי פשוטו נראה לי כונתו דבאינו ניזונית שוין פסידא דבעל ואשה ומה חזית לדחותה משום פסידא דבעל ולהוציא מידה אבל כשיש פסידא לאחריני מם שאין לו כהאי פסידא בזה גם במוחזק לא מצי לחוב לאחריני ולומר א"א בתק"ח ולפ"ז א"ש הכא דאם באין יחד לשכור דירה היא נידחית מפניו משום דגנאי לה יותר אם תזנה והתקנה יותר לטובתה ומוטל עליה יותר אמנם בחצר של שניהם א"א להוציאה ממה שהיא מוחזקת ולהפסידה משום תקנתה דיכולה לומר א"א בתק"ח במה שהיא משום טובתה ומה שהיא מצד האיסור שניהם שוין וכל כן מבעיא ופשיט דטולטולא דגברא קשה מדאיתתא א"פ יש לו פסידא יותר ממנה ממילא לא תוכל לומר אי אפשי בתק"ח ונידחית מפניו משום דגנאי לה יותר אם תזנה וכדברי הלבוש ומה דמוקי מעיקרא דאוגיר מיגר יש לומר דבאים לשכור דרצה רק לומר דאין להם בית דירתם מכבר ובאמת בלא"ה אף כשבאים לקנות דמ"ש וגם אם יושבים כבר בביתם השכורים לזמן והוא בתוך הזמן שכירות ליומא ממכר הוא וע"כ צריך לומר גם לולא דברינו דאוגיר מיגר היינו דבאים לשכור או כלה זמן השכירות או דכל יומא זמנית או משום דשכירות ע"כ כשיכלה הזמן השכירות תדחה היא מפניו והבעל ישאר שם ע"כ עומדת לצאת משם ותצא מיד ודו"ק.
ולפ"ז יצא לנו באם שניהם באים לשכור או לקנות האשה נידחית אף דבשכירות מחדש לא שייך טעם דטולטולא דגברא קשה יותר. וגם בעלמא איש ואשה דעלמא שיש להם בית בשותפות ואינם יכולים לדור בחצר אחד משום היזק ראיה ולא משום חשש זנות דאינו רק בגרושתו אזי אינה נידחית מפניו רק ידורו שנה שנה או יעלו שכר זה לזה דלא כשער משפט בסי' קע"א דהכא שאני דגם זולת טעם דטולטולא דגברא קשה מדאיתתא היתה נידחית מפניו היכא דאיגור מיגר אמנם בטענת גיד או אגוד ודאי דיכולה לבוא עליו כיון דאינם יכולים לדור ביחד אפילו לפוסקים דסבירא להו בשותפים שקנו אינם יכולים לומר גו"א הכא שאני דנולד דבר חדש דאינם יכולים לדור יחד כ"ז נלע"ד וכשכל חלק ניכר או יש בו דין חלוקה אינה י"ל גא"א כיון דמדינא נידחית מפניו כמו דאין חולקין בזמן.
והנה דברי מהר"ם שבמרדכי הנ"ל יש לפרשו עוד בכונה אחרת פשוטה דאין פסידא לאחריני והוא מוחזק הוה חדא מלתא דאם הוא מוחזק ואינו בא להוציא מחבירו בטענת אי אפשי בתקנ"ח אף דודאי יש פסידא לחברו כההיא דאיני ניזונית ואינו עושה מ"מ ל"ה רק מניעת ריוח כיון דלא בא עדיין לידו רק מניעה שלא יבא הריוח עודף ממעשה ידיה על המזונות לידו אבל אם בא להוציא הוי פסידא ממש וזה שאמר ההיא דמעשה ידיה דאומרת אינו ניזונית ואינו עושה אף דמפסדת לבעלה העודף שאני דהיא מוחזקת וע"כ לא הוי רק מניעת הריוח לגבי הבעל וזה נכון ומהרי"ט בחו"מ סי' ט' השיאו לדבר אחר וראיה לזה מחו"מ סי' קי"ט ס"ד עיי"ש סמ"ע ס"ק כ"ו וביאור הגר"א דהתם אין הניזק מוחזק וגם הלוקח ל"ח מוחזק דסוף סוף תצא מידו ומ"מ י"ל א"א בתק"ח לחוב לב"ח ואשה וע"כ דל"ה רק מניעת הריוח,
ומ"מ יש ליישב דברי הלבוש בדרך אחר עפ"י מ"ש הגט פשוט דבב"מ דף ק"ח לענין בר מצרא אמרינן דבאשה ליכא דינא דבר מצרא משום דכל כבודה בת מלך פנימה ואין דרכה לבקש בחוץ לקנות וע"כ אין לדחותה מקנייתה וא"כ למה אמרו כאן דטולטולא דגברא קשה מדאיתתא והיא נידחית מפניו עיי"ש ולתרץ זה הוכרח הלבוש לומר דיש עוד טעם לדחותה דגנאי לה יותר בזנות וע"כ מקודם דפשיט הש"ס מבעיא לו כיון די"ל דטריחא לה טפי לבקש בתים אחרים משום דכל כבודה פנימה אף דנגד זה גנאי לה הזנות יותר ממנו מ"מ מה חזית ופשוט דטולטולא דגברא קשה יותר א"כ נגד טרחא שלה לבקש בתים דקשה לה יותר יש לו ג"כ דטולטולא דגברא קשה יותר ממילא הדין כיון דגנאי לה יותר כשיבואו לזנות עליה להתרחק יותר.
ולפ"ז עדיין אינו מיושב למה באוגיר מיגר היה פשוט לגמרא דהיא נידחית וכמו שהקשתי לעיל על המקנה ובלאה"נ קשה לי ע"ד המקנה הנ"ל דכתב משום דהיא מרגילה לו דביבמות שם מבואר דגרושה לא מרגלה לכהן וברש"י פירש שם דהיא מרגלה לו דהאשה רוצה יותר להנשא אבל לזנות לא מצינו דאדרבה גנאי לה יותר וכ"ש כשניסת לאחר.