ערך השולחן חושן משפט חלק ג· רבי יצחק טייב
סימן רמט
א' דין ג' והבעל לא קנה אלא הפירות וכו' כ' ה' פרח מטה אהרן סימן ל' על אשה שקנת' קרקע בלא רשות בעלה ואחר כך מכרה אותו אף על גב דאין קנין לאשה בלא בעלה לא אמרי' דזכה בעלה במקח ומכרה בטל דלא קנה בעלה אלא הפירות בלבד כמו שהוכיחו התוספות בקידושין דכ"ג בד"ה ור"א וכולי מהירושלמי בפרק מציאת האשה וכן כ' הרמב"ן בחידושיו כ"י שם וגם התוספות רי"ד שכ' שם דמשמע מפירש"י דזכה הבעל במתנה אפילו בגוף כבר דחו אותו בשתי ידים ונ"ל שהיא ס' יחידאה ועוד נ"ל דגם רש"י דס"ל דקנה הגוף ה"ד במתנה דהכל תלוי בדעת הנותן לפי תנאו וכיון שנתן לאשה על הסתם יד האשה כיד בעלה וזכה הבעל לגמרי אבל במקח בלוקח תליא מילתא ולא במוכר והיא נתרוקנה לזכות לעצמה קנתה ואם כן לכולי עלמא הוי כנ"מ דאם לא ידע הבעל לא בקנייה ולא במכיר' מכרה קיים כמו שכ' הרשב"א בתשו' הביאה מרן הב"י א"ה סימן פ"ו וץ' דנ"מ אפילו נפלו במקום שהיא ובעלה שם כל שלא ידע הבעל כשנפלו ולא הספיק לדעת עד שמכרה או נתנה הוא קיים עיין שם ולא זכר דגם הר"ן והריטב"א בחי' לקידושין שם דחו פירוש רש"י וכן דעת הרא"ש שם וכן כת' הרשב"א במיוחסות סימן ס"ד וז"ל ומה שטען מה שקנתה אשה קנה בעלה אינו כלום דשמ' נתנו לה ע"מ שאין לבעלה רשות בה וכו' דמה שקנתה אשה לא קנה בעלה אלא לפירות והרי הוא כנ"מ וכולי ובחיד' לקידושין הסכים כן דהא רש"י דלא השווה מתנה למציאה לגמרי עיין שם ומהראנ"ח ח"ב סימן ב' כתב שכן דעת הרמב"ם שכ' בפרק כ"ב מהלכות אישות דאם אמרה האשה מתנה נתנו לי נאמנת וילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות אלמא אפילו נתנו לה סתם דלא קנה הגוף שלה עיין שם ובהדיא כן כת' הרמב"ם בפרק ג' מהלכות זכייה וכ' המ"מ שהוא מוסכם עיין שם וכן כ' הסמ"ג עשין פ"ב ע"ג עיין שם וכן כת' בעל התרומות שער ו' חלק ג' סימן ב' עיין שם אם כן דעת כל הני רבוותא הרמב"ם והתוס' והרא"ש והרמב"ן ובעל התרומות והרשב"א והריטב"א והר"ן דמתנה שנתנו לה אחרי' קנתה הגוף ואין לבעל אלא הפירות כדין נ"מ וגם רש"י אפ' דסבירא ליה הכי כמו שכתב הרשב"א וכן נראה דעת המ"מ שכת' שהוא מוסכם ועיין בספר גדולי תרומה מיהו המרדכי בשם ה"ר אלחנן חלק על ר"י במתנה שנתן לה בעלה דלא קנתה אלא במזכה לה על ידי אחר דכה"ג אפילו בעבד מהני ומהראנ"ח בתשוב' שם כת' דסביר"ל דאם נתן לה בעלה לא קנתה אלא גוף ולא פירו' וכן אם נתנו לה אחרים קנה הבעל גוף ופירות כדין העבד ממש עיין שם אבל אינו מוכרח דאפשר דמודה דאם נתנו לה אחרים או בעלה קנתה הגוף וסב"ל דמדמי' קנין הבעל לפירות כקנין הרב לגוף דיד עבד כיד רבו ממש בין נתנו לו אחרים או נתן לו רבו ויד אשה כיד בעלה לקנין פירות בין נתנו לה אחרים או בעלה לעולם הגוף שלה והפירות לבעלה וכן משמע מדברי המרדכי שכ' אחר כך בנתנו לה אחרים דברי ר"י דקנתה הגוף והפירות לבעל והרי מקורביל מסתפק ולא זכר דברי ה"ר אלחנן עיין שם ואם כן אין מי שחולק בזה אלא רש"י ומה שהוכיחו התוספות מהירושלמי הפך רש"י אפשר לומר דסביר' להו דלפי הש"ס דידן דאמרי' בפרק קמא דמציעא דטעמא דמציאת האשה לבעלה משום איבה במתנה נמי שייך האי טעמא והר' בית שמואל בא"ה סימן פ"ז ס"ק י"ב כת' דצ"ל דבמתנה לא חיישי' לאיבה כיון דהנותן אין רצונו ליתן לו עיין שם.
והרב דברי אמת בקו' ב' תמה עליהם דבפ' מי שהיה נשוי איתא מי שאמר לאשה נשואה נכסי לך ואחריך לפלוני ומכרה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות ואחריך מוציא מיד הבעל וכולי מוכח בהדיא דהגיף לאשה והפירות לבעל כדין נ"מ דאם גוף ופירות לבעל אם כן אין מכירתה כלום והבעל מוציא מיד הלקוחות וכיון דאינה מכירה הקרקע דאחריך אלא ודאי דהנותן מתנה לאשה הגוף לאשה והפירות לבעל וכן כתב רש"י בפי' הובא בספר א"ז שם וה' שמחת יום טוב סימן א' תי' דודאי ירושה שנפלה לה דינה כנ"מ דהגוף לאשה והפירו' לבעל ורש"י דסבירא ליה דגוף ופירות לבעל ה"ד במתנת בריא אבל במתנת שכ"מ שנתן לאשה אינו זוכה הבעל בגוף דהא קי"ל דמתנת שכ"מ כירושה כדאמרינן גבי איסור גיורא דכיון דליתיה בירושה ליתה במתנת שכ"מ ומה"ט מוציאין למזון האשה והבנות ממקבל מתנת שכיב מרע ואם כן א"ל דבפ' מי שהיה נשוי מיירי בשכ"מ שאמר לאשה נכסי לך ואחריך לפלוני דקנתה האשה הגיף כדין מתנת שכיב מרע דכירוש' היא עש"ב ונר' שזה תלוי בפלוגתא דבפ' מי שמת אמר רב פפא טעמא דהלואתי לפלוני קנה בשכ"מ אף על גב דליתא בבריא הואיל ויירש יורשה ורב אחא אמר משום דאיתיה בבריא במעמד ג' וכתב הר"ן והובא בספר א"ז שם וז"ל אר"פ הואיל ויורש יורשה ולפ"ז אויר נמי דאיתיה בירושה בלא גוף כגון מי ששייר אויר לבניו שמורישו ליורשיו איתיה נמי בשכ"מ מיהו טעמא דרב פפא לא סליק אלא ה"ט וכו' במעמד ג' קנה הילכך אויר דליתיה בבריא בשום ענין אלא אג"ק לא מקני נמי במתנת שכיב מרע אלא עם הקרקע עכ"ל והביאו מרן הב"י סימן רנ"ג עיין שם אם כן לרב אחא כל דליתיה בבריא ליתיה בשכ"מ אף על גב דיורש יורשה ומתנת שכיב מרע לא עשאוה כירושה אלא לגרע כח מקבלי מתנה לענין דמוציאין למזון האשה והבנות משום דמתנת שכיב מרע דרבנן לא עדיף מירושה דאוריית' ולא עשאוה כמתנת בריא ואף על גב דאמרינן בפ' מ"ש גבי המוכר שט"ח לחבירו אפילו יורש מוחל ונותנו במתנת שכיב מרע אינו יכול למחול דעשאוה כשל תורה כבר כ' מהר"ם מפדווא סימן נ"ד דלא לכל מילי עשאוה כשל תורה עש"ב ואפילו עשאוה כשל תורה לא עדיף משל תורה ואדרב' מצינו שהיא גרועה ממתנת בריא דאורייתא דמוציאין ממנה למזון האשה והבנות והכא נמי הנותן לאשה במתנת שכיב מרע לרב אחא דקי"ל כוותיה כיון דבבריא לא קנתה בשכ"מ נמי לא קנתה ולא אמרינן הואיל ויורש יורשה ושו"ר למהר"ם ן' חביב בתשו' בס' גנת ורדים חח"מ כלל ה' סימן י"ג שכ' דמתנת שכיב מרע לקטן אין האב זוכה בה דהרי היא כירושה וה' המחבר סימן ט"ו דחה דלא עשאוה כירושה אלא לגרע כחן אבל מתנת שכיב מרע לקטן זכה בה האב עש"ב ואם כן הכא נמי זכה בה הבעל והרא"ש בתשובות סוף כלל א' כ' דמתנת שכיב מרע קטן בקרקע אינו כלום וכן דעת הגאונים וי"א דמתנת שכיב מרע קטן קיימת והכל הוא בידם כדאמרינן בפ' מ"ש דכל דליתיה בבריא ליתיה בשכ"מ והלואתי לפ' ליתיה בשכיב מרע אלא משום דאיכא בבריא במעמד ג' א"כ מתנת קטן דליתיה בבריא בשום קנין גם בשכ"מ לא מהני עיין שם וכ"כ המרדכי בפ' מי שמת תשו' ר' גרשום והובא גם כן בתשובות מהר"ם הארוכות סימן תקמ"ז דשכ"מ קטן שנתן קרקע אינו כלום עיין שם הרי דהגאונים והרא"ש והר"ן ס"ל דלא אמרינן הואיל יורש יורשה וכבר הוכיח כן ה' דברי אמת בקו' ז' סי' ג' ודחה דברי מהרימ"ט שכתב דר"פ ורב אחא לא פליגי עש"ב ועמ"ש בסי' רנ"ג דין ך' וא"כ צ"ל דרש"י סבירא ליה כי"א דהלכה כר"פ וכ"נ דעת הרז"ה עיין שם ועוד נראה דגם לר"פ לא אמרי' הואיל ויורש יורשה אלא לקיים מתנתו כדי שלא תטרף דעתו עליו אבל הכא לענין אם קנה הבעל או האשה לא שייך ה"ט ואפילו אמר ע"מ שאין לבעלה רשות בה נראה דאין מקיימין דבריו דמה"ט שלא תטרף דעתו אמרי' דמתנתו קיימת כמתנת בריא: ונראה דאפי' למ"ד דאם נתנו לה אחרים ע"מ שאין לבעלה רשות בה התנאי קיים ה"ד במתנה אבל במכר אפילו התנה כן המכר קיים והתנאי בטל וכה"ג כתב מהר"י ן' הרא"ש ואחיו ר' יעקב בתשובות הביאה מרן הב"י סס"י צ"ט וז"ל גם כי מור"י הרא"ש כתב על ראובן שנתן מתנה על תנאי שלא יחול עליה שום שעבוד שהיא מתנה ואין שום שעבוד חל עליה נראה דדוקא במתנה אבל במכר שמכר ראובן לשמעון ע"ז התנאי המכר קיים אבל שעבוד כתובת אשה וב"ח חל עליה שהוא נ"ט לדבר שאם היה ב"ח טורפה א"כ לא נתקיים התנאי ובטלה המתנה וכולי וזה לא שייך אלא במתנה שאם יתבטל התנאי תחזור אליו בחנם וגם זכות הוא שתתבטל המתנה ותחזור אליו אבל במכר שאם יתבטל המכר צריך להחזיר המעות וכולי ודאי הוא רוצה שיתבטל התנאי כדי שלא יחזיר המעות ונמצא חזר להיות מכר וכולי וגם לפי הטעם אחר שכ' הרא"ש במתנה שהמקבל לא קנאם אלא לפי דעת הנותן ולא קנאם אלא על תנאי שלא יחול עליו שעבוד ה"ד בנותן מתנה וכו' אבל במכר אינו מוכר אלא כדי לגבות מעותיו ואינו חושש לזה התנאי וכו' עיין שם וכן פסק מרן בש"ע סימן קי"א ס"ג ע"ש והכא נמי אפילו למ"ד דמהני תנאי דע"מ שאין לבעל רשות בה ה"ד במתנה דלא קנתה אלא על תנאי ואם לא נתקיים התנאי בטלה המתנה אבל במכר המכר קיים והתנאי בטל:
ב' והבעל לא קנה אלא הפירות וכולי אם הבעל נתן לאשתו קנתה ואין הבעל אוכל פירו' כדאיתא בפ' ח"ה אבל הרב שנתן מתנה לעבד לא קנה העבד כלל כ"כ התוספות והרא"ש והרשב"א והריטב"א והר"ן בפ"ק דקידושין והמרדכי שם כתב בשם הר' אלחנן דבפ' ח"ה מיירי במזכה לה על ידי אחר דכה"ג אפילו בעבד מהני וכ' מהראנ"ח חלק שני סימן ב' דיחיד הוא בדבר וכתב ה' שמחת יו"ט סימן א' ולע"ד אפשר דדעת הגאון שהביא המרדכי קאי כוותיה גבי הרשאה עיין שם ולא דק דהגאון מיירי בעבד ועל ידי אחר זוכה מרבו ומהראנ"ח מיירי באשה שנתן לה בעלה דסובר הר' אלחנן דאם לא זיכה לה ע"י אחר לא קנתה הוא דקאמר דס' יחידאה היא עיין שם ומ"ש מהראנ"ח שם דגם הרב אלחנן לא אמר אלא לדחויה דאין ראייה מפ' ח"ה דאפשר במזכה לה על ידי אחר מיירי כבר תמה ה' נתיבות משפט דקל"א שהרי המרדכי כ' בתחילה ומסתברא מילתא דגמ' בשניהם שוים משמע דסבירא ליה הכי כדברי הר' אלחנן דשניהם שוים וכי היכי בעבד אינו יכול לקנות על ידי אחר הכא נמי אשה עיין שם ואם כן הרי הר"א והמרדכי סבירא להו דאשה שנתנו לה אחרים או בעלה קנה הבעל גוף ופירות דשוה לעבד אבל אינו מוכרת דאפשר דמודה דאם נתנו לה אחרים או בעלה קנתה הגוף (א"ה עכ"מ והדבר מובן):
ג' והבעל לא קנה אלא הפירות וכו' כ' התוספות בקידושין דכ"ד בשם ר"י דאם הבעל נתן מתנה לאשתו קנתה לגמרי ואין הבעל אוכל פירות כדאיתא בפ' ח"ה אבל אם נתן מתנה לעבדו לא קנה העבד כלל וכ"כ הרא"ש והרשב"א והר"ן שם והרשב"א בתשו' ח"ב שצ"ט בא' שנתן קרקע לאשתו ואח"כ מכרו כ' וז"ל שאם נתן לה מתנה גמורה כבר חמרו הנותן לאשתו קנתה ואין הבעל אוכל פירות וה"ז מבטלת המכר מעתה וכו' שהוא קנוי לה יותר מנ"מ שהבעל אוכל פירות וזה אין הבעל אוכל פירות וכולי עיין שם אבל המרדכי בפ"ק דקידושין כ' בשם הרב אלחנן דהתם מיירי במזכה לה ע"י אחר דכה"ג אפילו בעבד מהני עיין שם וה' שמחת יום טוב סימן א' הק' מדאמרינן בפ"ב דנדרים גבי עירוב דמגו דזכי לנפשיה זכי לאחרים וכן בפ' י"ן גבי הכותב נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהו אבדה כתובתה מוקי רב במזכה להם ע"י והא רב סבירא ליה כר"ע דאין יד לאשה בלא בעלה ועכ"ל דכיון דזיכה לה קרקע מגו דזכיה לנפשה זכייה להם כמ"ש הרמב"ן שם הרי דזוכה ע"י עצמה מבעלה ומכח זה כתב דסבירא ליה דמתנה שנתנו לה אחרים זוכה בה הבעל גוף ופירות והבעל שנתן מתנה לאשתו ע"י עצמה קנתה הגוף והבעל אוכל פירות ודוקא אם זיכה לה על ידי אתר קנתה גוף ופירו' ואם כן אמרינן מגו דזכייה לנפשה הגוף זכייה לאחרים הגוף עש"ב ואין נ"ל דאם סבירא ליה להר"א דאם נתנו לה אחרים קנה הבעל הגוף ופירות כמו בעבד ה"נ אם נתן לה בעלה לא קנתה כלל כעבד שנתן לו רבו מתנה דלת קנה כלל וכן כתב מהראנ"ח חלק שני סימן ב' דדעתו דאם נתן לה הבעל לא קנתה לא גוף ולא פירו' וכן אם נתנו לה אחרים קנה הבעל גוף ופירות כדין העבד ממש עיין שם מיהו נראה דאינו מוכרח דאפשר דמודה הר"א דאם נתנו לה אחרים או הבעל דקנתה הגוף ואין לבעל אלא פירות דמדמי' אשה עם בעלה לענין דקנה הבעל פירות כדין עבד עם רבו לקנין הגוף ואינו חולק אלא בנתן לה הבעל ר"י סבירא ליה קנתה גוף ופירות ול"ד לעבד והר"א סבירא ליה דה"נ מדמי' קנין הבע' לפירות כקנין הרב לפירות ואם נתן הבעל לאשה הבעל אוכל פירות וכן משמע במרדכי שכ' אח"ך דברי ר"ידאם נתנו לה אחרי' קנתה הגוף והר"י מקורביל מסתפק ולא זכר בזה דברי הרב אלחנן עיין שם ואם כן אמרינן מגו דזכייה לנפשה הגיף זכייה לאחרים שאר נכסים גוף ופירות:
ד' הנותן מתנה לאשה ע"מ שאין לבעלה רשות בה כתב הר' מח"א בהלכות זכייה סימן י"ב כיון דפלוגתא דרבוותא היא אין הבעל יכול להוציא מיד האשה משום דהגוף שלה ואין לבעל זכות בנכסי אשתו אלא בפירות ותקנתא דרבנן היא לא אתי ספק תקנתא דפירות ומוציא מיד האשה דהיא ודאי והוא ספק עיי"ש וכי האי גוונא כ' הגו"ר חח"מ כלל ה' סימן ח' עיי"ש ומהרח"ש חלק ב' סימן ט"ו באשה שנתנו לה ע"מ שאין לבעלה רשות בה והיא נתנה אותה במתנת שכיב מרע כ' כ' דנראה לכאורה דכיון דהגוף שלה ואיכא לספוקי אם זכה הבעל בפירות חשיבה האשה מוחזקת ועל הבעל להבי' ראיה ויש סעד לזה מדתנן בפרק מ"ש נפל הבית עליו ועל אשתו וכו' נכסים בחזקת וכו' עיין שם וכבר כתבו התוספות שם בד"ה ובה"א וכולי וז"ל וקשה לר"י מ"ש דהכא אמרי' נכסים בחזקתם ומפרש בגמרא בחזקת יורשי האשה ואלו בסיפא תנן נפל הבית עליו ועל אמו אלו ואלו מודים שיחלוקו ואמאי הוה ליה למימר בחזקת יורשי האם ותירץ דהאי תנא סבירא ליה ירושת הבעל דרבנן ולכך לא הוי אלא בחזקת יורשי האשה וכו' עי"ש אלמא משום דירושת הבעל דרבנן מוקמי' הנכסים בחזקת יורשי האשה והכא נמי הנותן מתנה לאשה על מנת שאין לבעלה רשות בה לא בחייה ולא במותה דאינו יורשה מיהו הא ליתא דהא קיימא לן התם כבר קפרא דנכסי צאן ברזל יחלוקו יורשי הבעל ויורשי האשה כמו שפסק הרמב"ם בהלכות נחלות אלמא אפילו ירושת הבעל דרבנן בספק יחלוקו וכבר כ' הרמב"ם בפ' כ"ג מהלכות אישות ובפ' ו' מהלכות נחלות ירושת הבעל אף ע"פ שהיא מדבריהם עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה ואין התנאי מועיל בה וכו' עיין שם במ"מ וכן כ' בסיף פ' י"א מהל' שמיטה דעשו לה חיזוק ואינו מחזיר ביובל עיין שם ואם כן נר' דהוי כספק בירושה דאורייתא וכן כ' מהרשד"ם סי' קנ"ד דבכל ספק שיפול הבעל מוחז' דדינו כדאורייתא עי שם וכבר מהרח"ש חזר וכת' דאדרבה א"ל כיון דעל הסתם כל נכסי האשה יש לבעל זכות בפירות ואם מתה יורש' אם כן הבא להוציא זכות הבעל מספ' עליו להביא ראיה שהרי כת' הרמב"ם בפרק כ"ב מהלכות אישות וז"ל אם מצאו מעות או מטלטלין ביד האשה וכו' אם אמרה על מנת כן נתנו לי שלא יהא לבעלי רשות וכו' עליה להבי' ראייה שכל ממון שנמצא ביד האשה בחזקת הבעל הוא שיאכל פירות עד שתביא ראייה הרי אף על גב דהיא טוענת בריא אמרי' דעל הסתם בחזקת הבעל הם עיין שם ונ"ל דהנותן מתנה לאשה ע"מ שאין בעלה יורשה לא מהני תנאו אבל לגבי הפירות נראה דמהני התנאי שאין הבעל אוכל פירות כדאמרי' בריש פרק אף על פי דלא עשו חיזוק בפירות ובריש פרק הכותב אמרי' דעשו חיזוק בירושת הבעל משום דירושה שכיחא ופירות לא שכיחא וכמו שכתבו התוספו' בד"ה וקסבר וכו' עיין שם ואם כן בירושה התנאי בטל אבל בפירות תנאו קיים והכא נמי בספקא דדינא ופלוגתא דרבוותא בירושה דבעל אף ע"ג דהיא דרבנן הוי כספק דאורייתא אבל לגבי הפירות הוי ס' דרבנן והרב פני משה ח"א סימן ע' כ' באחד שנתן קרקע לשמעון בתנאי שיתן ללוי מפירות קרקע אלף לבני' ויש ס' אם חייב ליתן בכל שנה או בפעם א' כת' כיון דגוף הקרקע זכה בו ואין הס' אלא בפירות אם כן על המקבל להביא ראייה על הפירות כההיא דאילן הסמוך לעיר דס' קדם זה או זה קוצץ ואינו נותן דמים משום דלקציצה קאי וכל טענותם על עסקי דמים אמרי' הביא ראייה וטול והכא נמי דעל כל פנים זכה בקרקע והס' אינו אלא בפירות עיין שם ואם כן נראה כיון דהגוף של אשה וספק אם זכה הבעל בפירות או לא עליו להביא ראייה ובגיטין די"ז אמרינן מכל מקום תקנו זמן בגיטין ר"ל אמר משום פירות ופירש"י אם ימכור הבעל בפירו' נ"מ שלה תגבם ואם לא יהא בו זמן יהיה מוכר והולך וכשתובע לדין הויא ידה על התחתונה שיאמר לה קודם גירושין מכרתי עיין שם נר' דהתם כיון שכבר זכה הבעל בפירות והם בחזקתו והיא שבאה להוציא ממנו עליה להבי' ראיה אבל בפירות (אמר המגיהעד כאן מצאתי והדבר מבואר):
ה' כתב הרב לחם רב סימן רכ"א דמה שקנה עבד קנה רבו היינו אפילו הנכסים שקנה קודם שהיה עבדו עיין שם.
ו' והבעל לא קנה אלא הפירות וכולי הבעל שנתן מתנה לאשתו קנתה ואין הבעל אוכל פירו' כדאיתא בפ' ח"ה אבל הרב שנתן מתנה לעבדו לא קנה העבד כלל כן כתבו התוספו' והרא"ש והרשב"א והריטב"א והר"ן בפ"ק דקידושין עיין שם וכ' מהר"י הלוי בתשובו' בספר גו"ר חח"מ כלל ה' סימן ג' דמתנה לאשתו לא קנתה הגוף אלא הפירות בחייו והגוף לאחר מיתה וכ"כ מהר"י פ'ראג'י בתשו' שם סימן ו' דגרועה היא ממתנ' דמהיום ולאחר מיתה עיין שם באורך אבל הרב המחבר ומהר"י חבילייו כ' דקנתה הגיף מהיום קנין גמור והיא עדיפא מנכסי מלוג אלא שאינה יכולה למכור וליתן בחיי בעלה וכן הוכיחו רבני ארץ ישראל בתשו' שם סימן ט' עיין שם באורך וכן ראיתי להרשב"א בתשוב' ח"ב סימן שצ"ט על בעל שנתן קרקע לאשתו ומכרו בלא דעת אשתו שכת' וז"ל שאם נתן לה מתנה גמורה כבר אמרו הנותן מתנה לאשתו קנתה ואין הבעל אוכל פירות וה"ז מבטל' המכר מעתה וכו' מחמת שהבעל מכר קרקע שלה שהוא קנוי לה יותר מנכסי מלוג שהבעל אוכל פירות וזה אין הבעל אוכל פירות וכו' עכ"ל וכן כ' הרי"ף בתשו' סי' ט' שהוא שלה גוף ופירות מהיום עיין שם והרשב"ש בתשו' סימן ג' על אחד שנתן קרקע לאשתו והתנה עליה שלא תמכור שלא ברשותו כ' וז"ל ומה שהתנה עליה כך אפי' לא התנה הדין היה כך שלא תמכור בנכסי מלוג אלא ברצונו ואף על פי שהמתנה הזאת אין הבעל אוכל פירו' ובכ"מ יש לו פירות וכו' עיין שם הרי דסביר"ל דמתנת הבעל לאשתו עדיף מנכסי מלוג שלה ואפילו הכי לא תוכ' למכור בחיי הבעל בלא רשותו אבל רבני א"י בתשו' כ' דאם עברה ומכרה מכרה קיים כל ימי חייה אפי' לדעת ר"ת ודוקא אם מתה מכרה בטל וכן כ' הרמב"ן בפר' ח"ה בשם ר"ת וכן כ' מהרש"ח בביאורו סימן ט"ל עי' שם באורך וכן מצאתי להרמ"ה בתשובו' סימן רצ"ז וז"ל תדע דהא קיימא לן המוכר שדה לאשתו קנתה והבעל אוכל פירו' במתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות וכיון דאין הבעל אוכל פירות שמע מינה דאם מכרה או נתנה קיי' דהא איסתלק מהאי ארעא לגמרי דאפי' כנכסי מלוג נמי לא חשבי' ליה לגביה דאם כן אמאי אינו אוכל פירות ועוד דלא קיימ"ל דזכותיה דבעל לענין פירות אלים טפי מדיניה לאפוקי מהלוקח דהא גבי הכותב לאשתו דין ודברי' אם מכרה ונתנה קיים ואפילו הכי כל זמן שלא מכרה ונתנה הבעל אוכל פירות כדקתני בהדיא בר"פ הכותב והכא גבי הנותן שדה לחבירו כיון דאין הבעל אוכל פירות כל שכן דאם מכרה ונתנה קיים וכו' עכ"ל ולפ"ז נראה דאם התנה עליה שלא תמכור מהני התנאי: ז' כתב הרמב"ם בפ' כ"ב מה' אישות דאם אמרה נתנו לי ע"מ שאין לבעלי רשות בהם אלא אעשה בהם כל מה שארצה עליה להביא ראיה שכל ממון שנמצא ביד האשה בחזקת הבעל הוא שיאכל פירותיו עד שתביא ראייה וכת' המ"מ שכן דעת הרמב"ן ויש חולקין וסביר"ל דהיא נאמנת וזה דעת הרשב"א עיין שם וכתב מהראד"ב בתשוב' סימן רכ"א דהוא הדין בעבד ואם כן אם העבד אמר נתנו לי ע"מ שאצא לחירות הוי פלוגת' דרבוותא ומספק אין מוציאין מידו והביאו הרב כנה"ג חי"ד סימן רס"ז אות ל' עיין שם אבל הריטב"א בחיד' לקידושין ד' ס"ה גבי זה עבדי וזו אשתי וזו חבילתי וכו' כת' וז"ל ואלו כשקבלה הגט טענה אין בעלי הוא מיהו החבילה שלי שנתנוה לי ע"מ שאין לו זכות בה מהימנה לזכות בחלקה מגו דאי בעי אמרה עבדי הוא והחבילה שלי מה שאין כן מאשה דעלמא שבאה עם בעלה וידע לנו שהיא בעלה שכל שנמצא ברשותה או בתורת נ"מ ואינה יכולה לטעון שנתנו לה על מנת וכולי אבל בהא דשמעתין שאין ידוע לנו שהוא בעלה מהימנה במגו ואפ' דה"ה באשה שתחת בעלה דמהימנה בכך כל דאית לה מגו כגון דליכא ראייה וכולי מיהו לגבי דידהו אם קבל אחד מהם גט מחבירו שלא בהכרח בית דין הוי הודא' שהוא עבדו ואין לו בחבילה כלום דכיון דגופו קנוי לרבו כל מה שהוא שלו בחזקת רבו כמו שגופו בחזק' רבו ואין לו שום חזקה בנכסים שברשותו בשום מגו ואינו יכול לו' שנתנו לי על מנת שאין לרבו רשות בהם עד שיבי' ראיה לדבריו כי הוא המוציא מחבירו עליו הראיה וזה מבואר עכ"ל הרי דס"ל דאשה נאמנת לומר שנתנו לה על מנת שאין לבעלה רשות בהם במגו אבל העבד אפי' אין ידוע לנו שהוא עבדו אלא על פה הודאתו אינו נאמן לו' נתנו לי אחרים על מנת שאין לרבו רשות אפילו במגו דלהד"ם והפה שאסר וכו' דכיון דגופו קנוי לרבו בחזקת רבי והוא המוציא עליו הראייה ולכאורה נראה משום דמגו להוציא לא אמרי' אפי' במגו אלים דאי בעי שתיק והפה שאס' וכו' כמו שהוכחתי בסימן פ"ב אבל למ"ד דאמרינן מגו אפילו להוציא הכא נמי נאמן העבד במגו דאף על גב דהוי בחזקת רבו והמוציא מחבירו עליו הראייה אמרינן מגו אפילו להוציא אך קשה דהרי הריטב"א סבירא ליה דאמרי' מגו אפילו להוציא כמ"ש בפרק ב' דכתובות גבי הכא אין שור שחוט לפניך וכו' וזה ל' ויש ללמוד מכאן דאמרי' מגו אפילו לאפוקי ממונא וכו' ומכל מקום עיק' הדין כך הוא מקובל בידינו מרבי' הגדול הרמב"ן דאמרי' מגו אפילו לאפוקי ממונא ע"ש ואם כן הכ"נ אמאי אין העבד נאמן במגו:
ח' כתב מהרש"ך חלק שני סימן קס"ו על אשה שנפלה לה ירושה מאמה קרקעות ומטלטלין ואמרה שהמטלטלין נתנה אמה לבתה במתנה דאפי' למ"ד דנאמנת לומר נתנו לי במתנה ע"מ שאין לבעלי רשות בהם אינה נאמנת לומר שאמה נתנה לבתה במגו דנתנה לי ע"מ שאין לבעלי רשות דהוי כמגו במקום עדי' דקול יוציא למתנה ואנן סהדי דלא נתנה אמה לבתה מדלא יצא הקול עיין שם ונראה דאע"ג דמתנה לא שכיחא היא כמ"ש התוספות במציעא דף ע' בד"ה אתא וכו' דמתנ' לא שכיחא ולא טעני' ליורשים אע"פ שאביהם היה נאמן וכן כתבו התוספות והרא"ש בפ' הכותב עיין שם וכ"כ הרשב"א בתשובות חלק שלישי סימן קצ"ג ע"ש ואפילו מתנה שכיחא היא מ"מ מתנה דע"מ שאין לבעלי רשות ודאי לא שכיחא שהרי הרמב"ם סבירא ליה דאינה נאמנת לומר כן ואם כן גם הרשב"א דס"ל דנאמנת טענה גרועה היא מכל מקום הרי הרשב"א בתשובות ח"ג סימן שס"ט הוכיח דאמרי' מגו אפילו בטענה דלא שכיחא עש"ב ואם כן ה"נ נאמנת לומר שאמה נתנה לבתה במגו דנתנה לי ע"מ שאין לבעלי רשות אבל משום דקול יוציא למתנה הו"ל כמגו במקום עדים אבל הרשב"א בתשובות סימן אלף ע"ב כ' על אלמנה שתפסה מטלטלין וטענה שבעלי נתנם לי דאם אין העדים שהיו של בעלה או שאין עדי' שישנו תחת ידו נאמנת משום מגו דאי בעיא אמרה לא היו של בעלי מעולם או לא באו לידו מעולם ואפי' ראו אותם תחת ידה יכולה לומר החזרתים וכל שיש לה מגו נאמנת עכ"ל וכן כתב הרדב"ז חלק שלישי סימן תפ"ג דנאמנ' לו' אבי נתנם לי ע"מ שאין לבעלי רשות במגו הרשב"א בתשובות ע"ש: