ערך השולחן חושן משפט חלק ג· רבי יצחק טייב
סימן רמח
א' דין א' ואחריך לפ' וכו' דוקא למי שהוא עכשיו בעולם אבל למי שאינו עכשיו בעולם לא הרא"ש בתשובו' הביאו הטור בסימן רפ"ב עיין שם ז"ל מהר"ם בתשו' הקצרות סימן ר"ה והובא בתשו' המיימו' דשייכי לסד' משפטים סימן ז' נראה שאין להאלמנה על היתומים כלום וזכו היתומים במתנה שנתנה זקנתם לאביה' ואחריו להם כמו נכסי לך ואחריך לפ' דכשמת הא' קנה שני ובלבד הבנים שנולדו כבר בשעת המתנה זכו בכל המתנה אבל הנולדים אחר כך לא דהא אין אדם מקנ' לדבר שלא בא לעולם דבשעה שנולדו הדר סודר' למארי' וכו' עיין שם ונ"ל ראייה מדפרכי' בפרק י"ן גבי כתוב' בית דין בין למאן דאמר יסבון בין למאן דאמר ירתון הא אין אדם מקנה לדבר שאינו בעולם אלא תנאי בית דין שאני וכו' והא דמיא לנכסי לך ואחריך לפלוני ודוק' תנאי בית דין מהני:
ב' אין לשני אלא מה ששייר הא' וכו' ואפילו מכרם א' ומאותם מעות קנה אחרים אין לו בהם כלום לפי שאלו נכסים שלא היו בעולם ולא קנה הרשב"א ח"ב סימן ל"ו והביאו הרב כנסת הגדולה אות ח"י עי' שם ובפרק י"ן דף קל"ז דתניא נכסי לך ואחריך לפלו' וירד א' ומכר ואכל וכולי כתב רשב"ם אורחא דמילתא נקט שמכר והוציא המעות בהוצאה עיין שם משמע דאפי' הם בעין אין לשני בהם כלום והרמ"ה בפרק מי שמת סימן ח"י גבי יתומים שקדמו ומכרו וכו' כתב וזה לשונו ואתמ' בתשו' לרב האי גאון דהא דאמרי' מה שמכרו מכרו לאו דמפסדי בנות לגמרי אלא בזוזי הוא דמשלמי ליה יורשים וכולי ומסתברא כוותיה דאי לא תימא הכי מה הועיל חכמי' בתקנת' ועוד אי לא מחייבי' לאהדורי זוזי אדאשמעי' מכרו לישמעי' נתנו אלא מדלא אשמעי' אלא מכרו ש"מ דוקא מכרו דאפשר דמהדרו להו לב"ד ואי נמי אכלנהו וליתנהו דליהדרי בשעת אכילה הוא וכו' אבל נתנו דמעיקר' קר' איכא פסידא לבנות לא וכו' עכ"ל ונראה דהכא דתניא נכסי לך ואחריך לפלוני וירד ראשון ומכר ואכל וכי' ודאי לאו דוקא מכר דהוא הדין מתנה כמו שכ' הרא"ש בתשו' כלל פ"ד ואין חילוק בין מכר למתנה דאי לאו דעבד ליה נייחא לנפשיה לא הוה יהיב ליה ועוד אפילו לא עבד נייח' לנפשיה הוי מתנה כדאיתא בפרק י"ן ההיא איתתא דהו"ל דיקלא בארעא דרב ביבי וכולי ומרן הב"י גבי אם נתן א' במתנת שכיב מרע כתב מהכא משמע בהדיא דאם נתנו במתנת בריא הוי מתנה ואין לשני אלא מה שמשייר הראשון ותמה על הרא"ש עיין שם וכבר כתב הדרישה שם דהרא"ש לא בא אלא לחדש לנו אפי' נתן לאיש דלא עבד ליה ניח נפשיה הוי מתנה וכולי עיין שם באורך ואם כן ברייתא נקט מכר לרבותא דרב' דאפילו עבר ואכל מוציא מיד הלקוחות וכל שכן מתנה אבל לרשב"ג אפילו ראשון נתן במתנת בריא אין לב' כלום וכן במכר אפילו המעות בעין אין לב' כלום ובא"ה סימן קי"ב גבי מזונות הבנות מבואר דאם הבנים מכרו או משכנו או נתנו אינן ניזונת מהם:
ג' הג"ה ואפילו הקדישו וכו' כתב הרדב"ז ח"ב סי' ס"ז באשה שהיתה יודעת בטיב משא ומתן והרויחה ממון ולא היו לה בנים ונתנה הכל במתנה לבעל' ואחריו להקדש וז"ל ולפי ששמעתי כבעל דין רוצה לדמות נדון דידן לההיא דאמרי' בפרק י"ן נכסי לך ואחריך לפ' אם הא' ראוי ליורשו אין לאחריך כלום דירושה אין לה הפסק הכא נמי כיון דבעל ראוי לירש אין להקדש אחריו כלום ודאי בורכא וכו' דדוקא בשכיב מרע אבל במתנת בריא לא אמרי' דאין לה הפסק אלא יש לשני מה ששיי' הא' כן כתב הר"ן בלי חולק וכן כתב הרמב"ם וכו' הילכך בנדון דידן שהקדישה בעודה בריאה יש לה הפסק ותו דלא אמרי' ירושה אין לה הפסק אלא בירושה של תורה אבל ירושת הבעל אינה מן התורה וכו' ותו דרוב הפוס' הסכימו דדוקא כשאמר לא' נכסי לך סתם או בל' ירוש' אבל אם פירש בהדיא בלשון מתנה יש לה הפסק וכולי ותו דלא אמרי' ירושה אין לה הפסק אלא כשאמר נכסי לך ואחריך לפ' סתם אבל אם אמר ואחריך לפ' בקנין כראוי אין אומרים אין לה הפסק וכן כתב הנ"י בשם הריטב"א ודברים של טעם הם ובנ"ד נמי כיון דקיימ"ל אמירה לגבוה כמסירה להדיוט הוי כאלו אמר ואחריך להקדש ובקנין מעכשיו עכ"ל מדברי ה' מוכח אפי' במקו' דליכא יורש אחר כנדון דידן דהבע' יורש הוא אם אמר בהדיא לשון מתנה יש לה הפסק ועיין במהרימ"ט סימן ו' שכ' דהיינו דוקא בן בין הבנים אבל כשאין לו אלא בן א' אפילו נתן לו בלשון מתנה לכולי עלמא אין לה הפסק והרב כנסת הגדולה הגב"י אות י"ב כ' דמכללות רוב גדולי האחרונים תראה שהם חולקים על זה עיי"ש ובאמת שהרמ"ה בפרק י"נ סימן ו' וסימן קכ"ו כ' דאם אין יורש אלא הוא אפילו אמר לשון מתנה בהדיא הוי לשון ירושה ואם יש יורשים אחרים ונתן לא' מהם הנוגע בחלקו בירושה הוי ירושה והיותר על חלקו בירושה הוי מתנה ויש לה הפסק עיין שם וכי האי גוונא כ' הרא"ש שם סימן ל"ה בשם אחד מהגדולים והם דברי ה"ר יונה בש"מ דף קל"ג עיין שם וכן נראה דעת מהר"ם בתשו' הקצרות סימן ר"ס והובא במרדכי בפרק י"נ שכתב וז"ל וכיון דעל בן בין הבנים אמרי' הכי וכו' כל שכן בנדון זה בבן בין הבנות ומשום דאמר בהדיא פליגי בני יטול בית זה במתנה ל"ל וכולי כיון דאלו לא אמר מידי נמי הוה ירית ליה אלא וכולי דהורע כחו מאלו אמר בלשון ירושה אי סתמא נכסי לך וכו' דס"ל כשאין לו בן אחר ואפילו נתן לו במתנה הוי ירושה כיון דבלא מתנתו יורש מאליו אבל בבן בין הבנים שנתן לו כל נכסיו אם אמר בהדיא בלשון מתנה יש לה הפסק וכן ראיתי למהרח"ש ח"ב סימן ו' ומשמע שם דרשב"ם מודה דאם אין יורש אחר אפילו אמר בלשון מתנה הוי ירושה עיין שם אבל מדברי הרשב"א סימן אלף קמ"ז משמע דאפילו כשאין לו יורש אלא בת אחת איכא מאן דאמר דבלשון מתנה יש לה הפסק עיין שם גם מדברי הריב"ש סימן קס"ז על שכיב מרע שצוה מחמת מיתה והיה לו בן ושתי בנות ונתן לבן בתורת ירושה ספרים ידועים מספרי הקדש שהיו לו ושאר כל מטלטלין ונכסיו הניח בתורת מתנה בין הבן ושתי הבנות שיחלקום בשוה חלק כחלק ושאם ימות אח' מהם שירשו והשאר בחיים ואם חליל' וחם ימותו שלשתן יהיו הנכסים מחציתן להקדש כ' וז"ל גם בשאר הנכסים שנתן לבן ולבנות בתורת מתנה יש לספק בחלק הבן כי יש מן הגאונים והרי"ף מכללם אומרים שאפילו נתן בל' מתנה כיון שהוא ראוי ליורשו הרי הוא כאלו אמר בל' ירושה וירושה אין לה הפסק אבל ר"ש והרז"ה ואחרים סוברים דכל שאמר בלשון מתנה יש לה הפסק ולא אמרו שהוא כירושה אלא באומר נכסי לך וכו' וכיון שיש בזה מחלוקת בין הראשונים חלק הבן בנכסים בחזקת היורש הבא לירש הוא ואין לההקדש בחלק ההוא כלום שאין מוציאין מחזקת היורש על הספק כדי לתת להקדש עכ"ל משמע בהדיא דס"ל דאפילו בבן שאין יורש אלא הוא אם אמר בל' מתנה יש לה הפסק וכן מוכח בהדיא מדברי המבי"ט ח"ג סימן רכ"ג ומה הראד"ב בספר לחם רב סי' ר"ו עי' שם וכן הסכים הרב מחנה אפרים הל' זכייה סימן ט"ל עיין שם:
ומ"ש הרדב"ז דאם אמר אחריך לפ' בקנין יש לה הפסק כמ"ש הנ"י וכיון דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט הוי כאלו אמר ואחריך להקדש בקנין מעכשיו והוא הפך תשו' הריב"ש שכתבתי דאפילו לגבי הקדש אמרינן ירושה אין לה הפסק וכן כתב הרשב"א בתשוב' הובא בב"י סוף סימן זה והוא בחלק שלישי סימן קכ"ב עיין שם וכ"כ בח"א סימן תש"ד ופסקו רמ"א ושאר אחרונים וכן פסק הרשב"ש סי' ק"ץ וסימן תרכ"א עיין שם אבל ראיתי להתוס' ביבמות דצ"ג בד"ה קנוייה וכו' שכ' וז"ל ואור"ת דהכא איצטריך מעכשיו וכולי דאפילו בדבר שבא לעולם אי אמרינן קני בחזקה או בחליפין לאחר ל' יום ולא אמר מעכשיו לא קנה הואיל ובשעה שים לקנין לחול דמהיום לאחר ל' יום כבר החזקה או הוחזר הסודר וכו' ובפירות ערוגה לא בעי' מעכשיו לפי שאמירתו לגבוה כמסירה להדיוט דמי וחשוב כאלו מוסרם ליד הקונה לעמוד בידו ולקנותו כשיגיע הזמן שקבע וכולי עכ"ל הרי אף ע"ג דהמקנה בסודר לאתר ל' יום לא קנה עד שיאמר מעכשיו המקדש לאחר ל' יום אפילו לא אחר מעכשיו זכה ההקדש משום דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט וכאלו אמר מעכשיו דמי וכן ראיתי להר"ן בנדרים דף ל' שכ' וז"ל ומהא שמעי' דהאומר סלע זו לצדקה לאחר ל' יום דלא מצי הדר ביה דאמירה לגבוה כמסירה גמורה להדיו' דמי אבל הרשב"א כתב דאפשר וכו' דנהי דאמיר' לגבוה כמסירה להדיוט ה"מ כמסירה גרידא בלא מעכשיו אבל במסירה דמעכשיו לא דא"א שתקנה יותר אמירה ממסירה וכולי עיין שם וא"כ לדעת התוס' והר"ן דאמירה לגבוה כמסירה גמורה הכא נמי ה"ל כאלו אמר ואחריך לפ' מעכשיו דיש לה הפסק אבל לדעת הרשב"א לא חשיבא אמירה לגבוה כמסירה דמעכשיו וכן מצאתי בתשו' הרשב"א חלק רביעי סימן צ"ב וז"ל ואפי' את"ל ככל האומר לבנו נכסי לך ואחריך לפ' ונתנם ביד שליש או ליד אותו השני יש לה עתה ירושה הפסק וכו' ואם כן כל שכן בהקדש שהוא כמוסר ממש ביד הגזבר ההקדש ובי גזא דרחמנא אפ"ה אין הנדון דומה לראייה שלא אמרו אמירה לגבוה כמסירה להדיוט לענין שיהא לכל דיניו כמסור ממש ליד הגזבר אלא לענין קנייה בלבד אמרו ולומר דאף על גב דבהדיוט לא קנה עד שימשוך או עד שיחזיק הקדש קונה באמירה בעלמא וכענין שאמרו בשכ"מ דברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים דמו שאינו כמסור עכשיו אלא קונה כאלו מסרם בקנין בעלמא ותדע לך דאלו כמסורי' עכשיו לא היתה דייתיקי וכו' וכן לא היה חוזר אפי' עמד ותדע לך עוד דאמירה לגבוה אינה כמסירה להדיוט ממש ליד גזבר דהא קיי"ל כב"ה דאמרי יש שאלה להקדש ואלו המקדיש ומסר ליד גזבר שוב אינו יכול לישאל עליו והביאו מהר"ב אשכנזי בתשו' סימן ט"ז עיין שם הרי שכ' אף על גב דאומר נכסי לבנו ואחריו לפ' ומסרו לידו יש לה הפסק בהקדש לא דאמירה לגבוה לאו כמסירה גמורה ממש ונר' דהרשב"א אזיל לטעמיה דסבירא ליה שם דאפי' אמר אחריך לפ' מעכשיו אמרינן ירושה אין לה הפסק ואם כן אף על גב דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט והוי כאלו אמר ואחריך להקדש מעכשיו בקני אלא קנה אבל לדעת הר"ן דאם אמר ואחריך מעכשיו לפ' יש לה הפסק הכא נמי בהקדש דאמירה דהוי כמסירה כאלו אמ' ואחריך מעכשיו ויש לה הפסק וראיתי להרב נתיבות משפט דף קל"ג שכתב דהרמב"ם שכתב שכ"מ שאמר לאשה פנויה וכו' וכן כתב ר' ירוחם ודוקא במתנת שכיב מרע וכולי סבירא ליה דבריא שנתן במתנה נכסיו לפ' ואחריו לפ' וקנו מידו כיון דסתם קנין הוי כמעכשיו הו"ל כאלו אומר ואחריך מעכשיו לפ' דאין הא' יכול למכור ועיין בספר מוצל מאש ח"א סימן כ"ז ונראה שכן דעת מרן שפסק בי"ד סימן רנ"ח נדר לצדקה באסמכת' כגון אם אעשה דבר פלוני אתן כך וכך לצדקה ועשאו חייב ליתן ע"ש וכן פסק רמ"א לעיל בסימן ר"ז עיין שם וה"ט משום דאמירה לגבוה כמסירה גמורה להדיוט כמ"ש המרדכי בשם מהר"ם הביאו הב"י שם וז"ל מהר"ם בתשו' הארוכו' סימן תצ"ג דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט פי כמסירה להדיוט דהיינו בקנין ובב"ד חשוב והכא נמי הכי פיר' דברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים דמו כמסירה המועלת וכו' עיין שם וכן מבואר בדברי הטור בסי' רנ"ג סמ"ב דאסמכתא קני בשכ"מ וראיתי בספר תומת ישרים סימן נ"ז בתשו' למהר"א ן' יעיש על שכיב מרע שצוה לתת לק"ק קושטא שתי אלפים לבנים ולקהל אחר ב' אלפים לבנים שכ' דבאמירה לבד היה קונה אם לא היה הקדש בטעות וכו' וה' המחבר סימן נ"ח הק' עליו דלא אמרי' אמירה לגבוה כמסירה להדיוט אלא בקדשי מזבח או בקדשי ב"ה אבל בהקדש עניים לא כמ"ש הרשב"א בתשו' עיין שם והרב כנסת הגדולה בתשו' סימן קצ"ב הקשה עליו דהרי הרשב"א עצמו סבירא ליה דבשכ"מ קנה ההקדש דדברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים דמו אבל בשאר הקנאות דבעינן שימסור הממון עצמו ליד המקבל כגון המקדיש דבעינן שימסור ההקדש ליד הגבאי אפילו היה שכיב מרע לא אמרינן אמירה לגבוה כמסירה להדיוט עיין שם ודבריו תמיהים דכבר כת' הרשב"א בתשו' ח"ד סימן צ"ב דהא דאמרינן דברי שכ"מ ככתובים וכמסורים דמו אינו כמסור עכשיו אלא קונה כאלו מסרם בקנין בעלמא ותדע לך דאלו כמסורים עכשיו לא היתה די תקי וכולי וכן לא היה חוזר אפילו עמד וכו' עיין שם מיהו מ"מ הוי כאלו מסרם בקנין וכל שהדיוט קונה בקנין בשכיב מרע קונה באמירה ואם כן שכיב מרע שהקדיש מעות כיון דהדיוט קונה בקנין אגב בשכ"מ קונה באמירה:
וראיתי למהר"י מיוני בתשוב' מהרש"ך חלק שלישי סימן י"ב שכתב דמתשו' הרא"ש כלל ע"ט סימן ט' שכתב ואפילו אם הזכיר נתינה לבן ירושה היא כיון דראוי ליורשו וכו' נראה דס"ל דאפילו בלשון מתנה ליורש הוי ירושה ונדחק בתשו' הרא"ש כלל פ"ד דמיירי במתנת בריא דאפילו בראוי ליורשו יש לה הפסק עש"ב ועיין בהרב כנסת הגדולה אות ז' שכתב דהרא"ש והטור סבירא להו דאפילו במתנת בריא ירושה אין לה הפסק וכן כתב מהרשד"ם חא"ה סימן פ"ה ומהר"י הלוי סימן ע"ב ובהגב"י אות כ"ב תמה על מהר"ש הלוי שכ' בפשוט דמתנת בריא יש לה הפסק ולא ראה דהרא"ש והטור חולקים ע"ש ולא זכר דברי מהר"י מיוני בתשו' מהרש"ך הנז' וכן כתב מהרימ"ט סימן מ"ח על תשוב' כלל פ"א וז"ל אבל ממ"ש שם באותה תשו' וז"ל כיון שהגדול ראוי לירש לא יועיל שום תנאי וכו' ואי במתנת בריא מיירי בזה לא אמר ריב"ב דירושה אין לה הפסק דהא במתנת בריא יהיב לה כדמוכח בפ' י"ן וכן כתב הרדב"ז דאין חולק בזה כמ"ש מיהו אפשר דס"ל להרא"ש כדעת הרמ"ה שכתבתי דאם אין יורש אלא הוא אפילו אמר ל' מתנה בהדיא הוי ירושה אבל אם יש יורשים אחרים ונתן לא' יותר על חלקו הוי מתנה ולכך בכלל ע"ט דמיירי באין יורש אחר אלא הוא כ' דאפילו הזכיר נתינה לבן ירושה היא כיון דראוי ליורשו וכו' אבל בכלל פ"א דמיירי שנתן ממונו לשני בניו וריבה לזה ומיעט לזה הוי ירושה אלא מתנה אבל מדברי המבי"ט חלק שני סימן קע"ו מבואר בהדיא דאפי' בריבה לזה ומיעט לזה ס"ל להרא"ש דל' מתנה הוי ירושה עיין שם וכן מצאתי למהרימ"ט סימן ע"ד שכתב דכשאין יורש אלא הוא אפילו במתנת בריא אמרינן ירושה אין לה הפסק עיין שם ובזה ניחא מ"ש הרשב"א בתשוב' סימן אלף רמ"ו וז"ל ועוד נראה שאין לנותן הזה בן ובת זולת הבת הזאת ומיד שמת האב נתרוקן כל הזכות לבת שאין אני רואה שאמר האב במתנתו שאם מת האב ירשו אחרים קאמר ולא עוד אלא שאפי' אמר כן לא אמר כלום לדעת הראשונים שאומרים שאין ל' מתנה למי שראוי ליורשו אלא ל' ירושה וכו' עיין שם משמע לדעת החולקים על הגאונים ס"ל דבל' מתנה אפי' אין יורש אחר יש לה הפסק אבל לדעת הגאונים אפילו במתנת בריא אמרינן ירושה אין לה הפסק ושם בסימן אלף ל"א כ' דבמתנת בריא דבריו קיימים וכ"כ במיוחסות סימן מ"ה עיין שם אלא דבסי' אלף ורמ"ז דמיירי באין לו יורש אחר אלא הבת דאפילו במתנת בריא אמרינן ירושה אין לה הפסק:
גם מ"ש הרדב"ז דרוב הפוסקי' הסכימו דדוקא כשאומר לא' נכסי לך סתם אבל אם פי' בהדיא בל' מתנה יש לה הפסק איברא שכן דעת רשב"ם והרז"ה והרמ"ה בפ' י"נ סימן ו' וסימן קכ"ו וכן כתב רש"י במ"ק והובא בש"מ פ' הכותב גבי נכסי לטוביה עיין שם אבל תמהני עליו דהרי הגאונים והרי"ף והרמב"ם ס"ל דאפילו אמר ל' מתנה בהדיא אין לה הפסק והרשב"ש סימן תרכ"א הביא תשו' הרשב"א דס"ל הכי עיין שם ובאמת דבתשו' הרשב"א חלק שני הימן שצ"ד מבוא' דנראין יותר דברי האחרונים דדוקא כשאמר בל' נכסי' לך וכן כתב בש"מ לבתרא דקכ"ט עיין שם ואפשר דבתשו' שהביא הרשב"ש מיירי כשאין יורש אתר אלא הוא דבלא מתנתו הוא יורש מאליו אבל הכא מיירי כשיש יורש אחר וכחי' הרמ"ה שכתבתי לעיל אבל מצאתי לשון הרשב"א שהביא הרשב"ש בתשובות חלק שלישי סימן קכ"ט כלשון הזה דכל שנתן נכסיו לראוי ליורשו בל' ירושה או אפילו בל נכסי לבני עיין שם אבל מ"מ דעת הגאונים והרי"ף והרמב"ם והר"ן שם דאפילו אמר בל' מתנה בהדיא אין לה הפסק וכבר כתב הריב"ש דכיון שיש מחלוקת בין הראשונים מוקמינן הנכסי' בחזק' היורשי' ולא זכה ההקדש ונמשך אחריו סי' ק"ץ וסי' תרכ"א עיין שם:
גם מ"ש דלא אמרי' ירושה אין לה הפסק אלא בירוש' דאוריית' אבל ירושת הבעל מדרבנן נראה לכאורה מלשון הטור שכ' אבל אם הוא ראוי ליורשו מן התורה שוב אינו יכול להפסיק ירושה דאורייתא וכו' אבל תמהני דהא דאינו יכול להפסיק הירושה משום דהוי מתנה עמש"ב כמ"ש רשב"ם דף קל"ג עיין שם והרמב"ם בפ' כ"ג מה' אישות ובפ"ו מה' נחלות פסק דירושת הבעל אע"פ שהיא מדבריהם עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה ואין התנאי מועיל בו אלא אם כן התנה עמה כשהיא ארוסה עיין שם במ"מ וה"נ אין לה הפסק וה"ט דהוי כמהנה עמש"ב דתנאו בטל וכן פסק הרמב"ם בספי"א מה' שמיטה ויובל דעשו חיזוק ואינו מחזיר וכן כתב מהרשד"ם חא"ה סי' קכ"ד דבכל ספק שיפול הבעל מוחזק דדינו כדאורייתא וכן כתב המבי"ט חלק שלישי סימן ב' עיין שם ועיין בהרדב"ז סימן תתקי"ג וכה"ג כ' מרן הכ"מ בפי"ב מה' אישות דכמו שאם אמר פ' ירשני במקו' שיש לו בן אינו כלום ה"נ בירושת הבעל אע"פ שהיא מדרבנן חכמים עשו חיזוק לדבריה' כשל תורה עיין שם וכן ראיתי למרן בתשובות חא"ה בדיני כתובה סי' יו"ד שכ' כיון שבת זו יורשת אין לה הפסק ומ"ש ואחריה לבניה אינו כלום שבעלה יורשה עיין שם הרי דס"ל דגם בירושת הבעל דרבנן אמרינן ירושה אין לה הפסק וגם המבי"ט סימן ש"ט שכ' דאחריה יירש פ' ולא בעלה היינו משום דמיירי במתנת בריא ומתנת בריא יש לה הפסק אבל במתנת שכ"מ מודה דבעלה יורשה משום דירושה אין לה הפסק כמ"ש ה' כנה"ג בחא"ה סי' צ"ג אות ך' עיין שם ושוב ראיתי למהר"ם אלשיך סי' ח"י הוכיח כן עש"ב:
וראיתי להרא"ש בפ' מי שמת סי' ט"ז שכ' דירושת הבעל דאוריית' וה' מעדני מלך שם תמה דברפ"ט דכתובו' דאוקים דירושת הבעל דרבנן ושמא משו' דאמרי' נמי שעשו לה חיזוק כשל תורה ע"ש ונעל' ממנו דהראב"ד והרשב"א ס"ל דירושת הבעל דאורייתא והביאו ראיות כמ"ש המ"מ בפ"א מהל' נחלות ה' ח' עיין שם וכן הוכיח הרשב"א בתשובות סס"י רכ"א עיין שם וא"כ נראה שכן דעת הרא"ש וכן כתב הטור בא"ה סס"י צ"ב דאם המתנה אחר שנשאת אינו מועיל לבטל ירושה דאוריית' וכתב מרן הב"י לכאורה נר' דלא דק וכולי מיהו ה"ה כתב דבס"פ מי שמת משמע דהוי דאורייתא שכן דעת הראב"ד והרשב"א עיין שם משמע דמסקנתו דהטור הכי ס"ל דהוי דאורייתא ודברי הרא"ש בפ' מ"ש מסייעין ליה וכן כתבו התוס' בס"פ י"נ גד"ה גבי יוכל וכו' וז"ל ל"ד נקט שוויה רבנן וכו' דירושת הבעל דאורייתא דהכי אמרי' בבכורות וכולי עיין שם וכן כתב ר' ירוחם נתיב כ"ג חלק ז' ע"ש מיהו הטור בסימן ס"ט כתב דירושת הבעל מד"ס וכתב ה' נתיבות משפט דקפ"ט ע"ד דר"ל כיון דעיקר ירושה היא מדאוריית' עשו לה חיזוק כשל תורה עיין שם ועיין בספר בית דוד חא"ה סימן ע"א ומ"מ ואפילו למ"ד דירושת הבעל דרבנן עשו לה חיזוק כשל תורה ולא מהני בה תנאי וה"ה דאמרי' אין לה הפסק כמ"ש ועיין בה' משנה למלך בפ' כ"א מה' מלוה בד"ה ועוד יש לחקור וכו' ומה שהקשה על ה' פני משה סי' נ"ד לק"מ דס"ל דכל ספק שיפול הבעל מוחזק דדינו כדאוריית' כמ"ש המבי"ט ומהרשד"ם: ד' נשאל הראב"ד על מי שאמר בשעת צואה אם תפטר בתי הפנויה קודם שתנשא תזכה אחותה הפנויה בחלקה מי מהני והשיב יכול לעקור ירושת התורה מכל בניו ליתן אותה לא' מהם והואיל ויש לו בה חלק ירושה ג"כ יכול לעקור אותה בכאן משאר בנו' ויתן אותה לא' מן הבנות הפנויות הואיל וראויה ליורשו ולא תהא סופה חמור מתחילתה וכן הסכים הרשב"א ונ"ל דס"ל דלא אמרי' אין לה הפסק אלא בנותן ליורש נכסי' יותר מהראוי לו דמה שיזכה לו בירושה אין לה רשות להפסיקו אבל אם לא נתן לו אלא שאמר על חלק היורש הראוי לירש ממילא שאם ימות יזכה פ' לא אמרי' ירושה אין לה הפסק ולפ"ז אם לא היה אלא יורש א' וא"ל נכסי לך ואחריך לפ' אפי' בל' ירושה יש לה הפסק וזה דבר זר מאד הכנה"ג אות ט' עיין שם וכבר כתבתי לעיל דאדרב' הרמ"ה ומהרח"ש ומהרימ"ט ס"ל דאם לא היה יורש אלא הוא אפילו אמר בל' מתנה בהדיא הוי ירושה ואין לה הפסק ולדברי הריב"ש והמבי"ט תלוי במחלוקת הראשונים אבל אם לא אמר ל' מתנה בהדיא לכ"ע אמרינן ירושה אין לה הפסק ובודאי דבר זר מאד לומר דס"ל להראב"ד סברא הפוכה דאפילו בל' ירושה יש לה הפסק ולכאורה נראה דס"ל דלא אמרינן ירושה אין לה הפסק אלא כשאין השני ראוי ליורשו אבל אם השני ג"כ ראוי ליורשו זכה וז"ש וראויה ליורשו וכו' ואע"פ שהרמב"ן והר"ן בחי' לבתרא דקכ"ט ע"ב הוכיחו דאפי' כשהשני ראוי ליורשו אמרי' ירושה אין לה הפסק הרי סיים הרמב"ן שם דנמצא למקצת מחברי' שאמרו דבראוי ליורשו יש לה הפסק וכן כתב בש"מ שם וכבר מהר"י הלוי סי' ס"ט דקדק מדברי רשב"ם דל"ג בברייתא ל' ירושה גבי שלישי אלא ל' מתנה בהדיא ואם כן א"ל דמיירי כשאין השלישי ראוי ליורשו אלא שתמה בזה ע"ש ואפשר דל"ג ל מתנה בהדיא אלא ואחרי אחריך לפ' ואם כן אפשר שהיא דעת הראב"ד ומהר"ם מטראני הביאו הכנה"ג הגב"י אות כ"ו כ' דה"ד כשהשני ראוי לירש למוריש ולא למקבל הא' אבל אם היה ראוי לירש גם את הראשון זכה ע"ש והכא נמי בנדון הראב"ד שהיא ראויה לירש למוריש וגם לאחותה המקבל הא' אמרינן ירושה יש לה הפסק ניהו קשה דא"כ מאי מותבי' מההיא דנכסי לך ואחריך יירש פלו' ואחרי אחריך יירש פל' וכולי אימא דמיירי בראוי שלישי לירש גם את השני אלא ודאי דלמ"ד דאמרי' ירושה אין לה הפסק אפי' השני ראוי ליורשו היינו אפי' ראוי ליירש גם כן למקבל הא' ותשו' מהר"ם מטראני הובא בשו"ת מרן חא"ה בדיני כתובה סימן יו"ד ומרן שם ס"ל הכי דאמרינן ירושה אין לה הפסק עש"ב אבל הראב"ד אפשר דס"ל דאם השני ראוי ליירש יש לה הפסק כמ"ש מיהו מדברי הרשב"א במיוחסות סימן מ"ה מוכח דס"ל דאפילו השני ראוי ליורשו אמרינן ירושה אין לה הפסק עיין שם והכא הסכים עם הראב"ד ועוד נר' דס"ל כדעת הרמב"ן דלא אמרינן ירושה אין לה הפסק אלא בנכסי לך דוקא כיון שהתחיל בירושה והנחילו בה אבל בשתק ואמר אם מתו בניו יירש פ' זכה וכן הסכים הרשב"א הביאו הנ"י עיין שם וכתב מהרח"ש חלק שני סימן ו' שכ"נ דעת הרשב"א בתשובות שהביא הב"י שכת' שכ"מ שאמר תנו מנה לפ' לאחר שישא אשת פ' או לאחר שנה קנה שלא אמרו ירושה אין לה הפסק אלא במי שמחזי' היורש בנכסים כגון שאמר נכסי לבני אבל במניח נכסיו סתם ליורשיו ואמר תנו מנה לפ' לאחר זמן פ' קנה עיין שם אם כן הרשב"א שהסכי' הכא עם הראב"ד ס"ל דירושה דממילא יש לה הפסק מיהו לפ"ז לא א"ש מ"ש הראב"ד הואיל וראויה ליורשו וכולי דאפילו נתן לאחר שאינו יורש קנה גם מהר"ב אשכנזי סימן ל"ג כ' דלא אמר הרשב"א אלא בשכ"מ שאמר מנה לפ' לאחר שישא פ' או לאחר זמן פ' משום דלא החזיק היורש בזה המנה כלל אבל באומר אם מתו בניו ירש פ' אין חילוק בין מר נכסי לבני בפי' למניח סתם דמ"מ הרי הוא מוחזק בנכסים והביא ראייה מדברי הר"ן עש"ב ואם כן בנדון הראב"ד שאמר אם תפטר בתי הפנויה תזכה אחותה אמרינן אין לה הפסק כיון דכבר החזיקה בנכסי וראיתי להרב לחם רב סימן ר"ו באחד שהיה לו שתי בנות קטנות וכשהוא שכיב מרע צוה ואמר אם יחיו בנותיו יתנו להם שני אלפים זהובים ואם ימותו יהיו להקדש ומתו שתי הבנות ובשעת מיתה אחת מהם נתנה במתנת שכיב מרע חלקה לאמה דנר' דמ"ש אם יחיו וכולי ואם ימותו וכולי כל זמן שיחיו יהיו להם ואחר מיתה יהיו להקדש והוי כאומר נכסי לך ואחריך להקדש דגבי יורש אמרינן ירושה אין לה הפסק ואיכא פלוגתא באומר בלשון מתנה וא"כ מוקמי' הנכסים בחזק' יורשים ואין להקדש כלום ואף על גב דא"ל אם יחיו ב' בנותי יתנו לנישואין ואם ימותו קודם נשואין הוא מסלק יורשיו כיון דא"ל הכי וא"כ הכי מוקמי' הנכסים בחזקת הבת היורשת והמתנה שנתנה לאמה קיימת עיי"ש באורך מבואר דס"ל דאפילו אין לו יורש אחר ונתן לשתי בנות היורשים בשוה בלשון מתנה תליא בפלוגתא אי אמרינן ירושה אין לה הפסק או לא ומספק מוקמינן הנכסים בחזקת היורשים אבל אי מפרש אם יחיו יתנו לנישואין ואם ימותו קודם נישואין יהיו להקדש לא אמרינן ירושה אין לה הפסק ומתנתה קיימת ונראה דס"ל דלא אמרי' ירושה אין לה הפסק אלא בנכסי לך כיון שהתחיל בירוש' והנחילו בה אבל בשתק ואמר אם מתו בניו ירש פ' זכה והכא נמי שלא הנחיל לבנותיו הנכסים אלא לנישואין ואם ימותו קודם הנישואין יהיו להקדש זכה ההקדש וזה כנדון הראב"ד:
ה' כתב בתשו' הגאונים שער ג' מח"ד סימן כ"א וז"ל וששאלתם ראובן מת ובשעת פטירתו צוה ונתן לבנו קטן כרם ושדה ואמר תשב אשתי בביתי ותזון ותפרנס מנכסי כל ימי חייה ולאחר פטירתה יטול בני הקטן מתנה יתר על חלקו והשאר יחלקו בשוה דינם מאי הני אתחזיק לן מילתא במפ' דלא אקני ליה אבוה לבנו הקטן מתנה אלא לאחר מיתת אמו ובדין קאמרי ליה אחיו דלאו כ"כ אמנו למחול לך ולחוב לנו ואין לו לאכו' פירות מתנתו אלא לאחר מיתת אמו ואם אכל חייב להחזי' משעה שערערו עליו אחיו אבל מאי דאכל מן קמי הכי אית לן למימר דלא הוו ידעי דינא ואית לן למימ' דחשו לכבוד אמם הילכך מאי דאכל עד שעתה דערעור אחוה עליה לית עליה לאהדורי עכ"ל ונראה דס"ל כמ"ש הטור בסימן קנ"ד סל"ה וז"ל תשובה לגאון ב' אחים שירשו קרקע מאביהם ולאחד נפל חצי החיצון ובו אמת המים שממנו משקה כל הגן וכולי ומה שטען שלא ידע שהיה לו למחות לא מהימי' ליה ועוד אפילו לא ידע מחילה בטעות כי האי דלא מוכחא מילתא דבטעות הוא הוי מחיל' עיין שם הרי דסביר"ל דמחילה בטעות דמוכחה לא הוי מחילה אבל היכא דלא מוכחא שטעה הוי מחילה והכ"נ אף על גב דא"ל שטעה בדין כיון דא"ל דחשו לכבוד אמן אם כן לא מוכחא מילתא והוי מחילה ולכאורה נר' דבעל התרומות שער מ"ט ח"ד סימן ג' שכת' וז"ל ומסתברא כי שביק ולא תבע ניהליה בההיא יתרת הוא דאין חייב להחזיר אבל אי אתי בתר הכי ואמר טופיינא יתיר' יהבית לך וטעיתי אף על פי שהוא בכדי שאין הדעת טועה ויש לנו לומר דילמא מעיקרא יהביה ניהליה בתורת מתנה וכו' אפ"ה מחזירה לו דאיהו ברי ואידך שמא וקיימא לן ברי ושמא ברי עדיף עכ"ל אלמא אפילו בטעות דלא מוכח בכדי שאין הדעת טועה נאמן לומר טעיתי משום דברי ושמא ברי עדיף והכא נמי נאמן לומר שלא ידע שהיה לו למחות מה"ט:
ו' נסתפקתי בנתן מתנה לא' ואמר אחריך לבניך ואחר בניך לפלוני מי אמרינן כיון דזיכה ליורשיו של מקבל ירושה אין לה הפסק א"ד לא אמרינן הכי אלא בראוי ליורשו לנותן אבל לא ראוי ליורשו למקבל והכי מסתברא ה' כנה"ג אות מ' עיין שם ונ"ל ראייה מדאמרינן בבתרא דקכ"ט ת"ש נכסי לך ואחריך יירש פלוני ואחרי אחריך יירש פלו' וכו' וכ"ת הכא נמי בראוי ליורשו א"ה מת שני קנה ג' הא וכו' וירושה אין לה הפסק ע"ש וא"א אימא בראוי ליורשו למקבל וה"ק נכסי לך ואחריך יירש פלוני בנך דלא אמרי ירושה אין לה הפסק ביורש דמקבל ואפ"ה מהני ל' ירושה דגדולה מזה כתב מרן בתשו' בס' אבקת רוכל סימן ע' באחד שנתן לאשתו כל נכסיו על מנת שאחר מיתתה יירשנה הנער נכדה וז"ל וא"ל דמ"ש לנער לאו כלום הוא שאין הנער יורשה אלא בתה יורשתה וכיון דנקט לשון ירושה דלא שייך בו לאו כלום הוא דא"ל כיון דנער זה אפשר לירש את זקנתו בהפקד אמו שפיר שייך בו לשון ירושה והסכים עמו רב אחר סימן ע"א דהא דבעי' ראוי לירש בשעת אמירה ה"ד בשכיב מרע שאמר פל' יירשני אבל זה שאמר ע"מ שהנער נכדה יירשנה מהני כיון שבשעת מיתתה שייך שיהיה הוא יורש בהפקד אמו ע"ש אלמא אפילו אינו ודאי יורש אחר מיתת זקנתו מהני ל' ירושה לגבי יורש דמקבל שאינו יורש של נותן כמבואר שם וכל שכן בודאי יורש למקבל אחר מיתתו דמהני לשון ירושה אבל מצאתי למהר"ם בתשוב' הקצרות סימן רפ"ג בזקן שנתן לשתי כנות בנו מתנה על תנאי שאם תמות אחת בלא זרע תירשנה אחותה שכ' וז"ל והא דקאמר ואחריה תירשנה אחותה הא לא מצי ירתה לה לא מכח המתה ולא מכח הזקן מכח המתה לא ירתה לה דאדרבה שמעון אביה הוא דירית לה דהאב קודם לכל יוצאי ירכו ומכח הזקן נמי לא ירתה דבבת בין הבנים לא אמר ריב"ב דבריו קיימים וא"כ כי אמר ואחריה תירש אחותה הו"ל כאלו אמר ואחריה יטול החמור דלא קנה אלא יורשי המתה דהיינו אביה עכ"ל אלמא לא מהני ל' ירושה בכה"ג:
ז' נסתפק ה' כנה"ג בתשו' סי' קע"ו באשה שנתנה נכסיה לבנה ואחריו לפלוני מי אמרינן כיון דהבן ראוי ליורשה אן לאחריך במקום הבן כלום אף על גב דהבעל יורש ולא הבן מכל מקום כיון שיש לבן כתובת בנין דכרין אחר מיתת אביו מכח אמו ראוי ליורשו מקרי א"ד לא מקרי ראוי ליורשו אלא שבשעת המתנה ראוי ליורשו אבל בשעת המתנה אינו ראוי ליורשו אף שלאחר מיתת האב ראוי ליורשו לא מקרי ראוי ליורשו וזה נראה יותר עיין שם ונראה דכתובת ב"ד ירושה מן האב היא כמ"ש רש"י בר"פ מי שהיה נשוי עי' שם וכן הבכור ניטל פי שנים בכתובת ב"ד מה"ט שאינה ירוש' האם היא אלא ירושת האב כמבואר בירושלמי שם ואם אמר בן בני יירשני ובנות לא אמר כלום כמ"ש מהרשד"ם סימן שנ"ו וכן כתב הרמ"ה בפרק י"נ סימן ו' עיין שם ואם כן הכא נמי אם נתן לבן בנות ואחריו לפלוני לא מקרי ראוי ליורשו דהא טעמא משום דירושה אין לה הפסק ודוקא במתנת שכיב מרע:
ח' הג"ה ואם עשה הצואה במקו' שנהגו לדון בערכאו' של גוים וכו' והרשב"ץ ח"א סי' ס"א חלק על הריב"ש עש"ב:
ט' אבל הבריא וכו' נסתפק מהריב"ל ח"ב סי' ל"ה במתנה דמהיום ולאחר מיתה דקנה הגוף מהיום והפירות לאח"מ אם היא כמתנת בריא ואמרינן ירושה יש לה הפסק ורשב"ם בפ' י"נ אדאמרי' ומודה רשב"ג שאם נתנה במתנת שכ"מ לא עשה כלום שכתב כגון דאמר מהיום ולאחר מיתה א"נ כשהיה שכ"מ נתנה וכולי יש לדחות דלאו לכל מילי השוה אותם אלא להך מילתא לחוד עיין שם והרשב"ש בסי' ק"ץ כ' דהוי מתנת שכ"מ ואמרינן ירושה אין לה הפסק ודקדק מדלא כתב הרמב"ם ולא זכה בפירות עד לאחר מיתה או ולא זכה בו לאכול הפירות שהיה משמע שקנה הגוף מעכשיו אלא כתב בלשון הזה ואינו זוכה בו ואוכל פירות עד לאחר מיתה משמע דגם הגוף לא זכה בו עד לאחר מיתה כמתנת שכ"מ ממש עיין שם ותמהני עליו שהרי הטור סימן רנ"ז העתיק ל' הרמב"ם אע"פ שקנה הגוף מחיים אינו זוכה בו לאכול הפירות עד לאחר מיתה וסיים לפיכך הגוף קונה מיד ואינו יכול לחזור בו והפירות לאח"מ ע"ש וכן מבואר בדברי הרמב"ם פי"ב מה' זכייה דין ג' הכותב נכסיו לבנו מהיום ולאח"מ הרי הגוף של בן מזמן השטר עיין שם ואף שי"ל דה"ד בבנו דדעתו קרובה אצל בנו ולא באחר וכה"ג קי"ל דאם מת האב והניח פירות מחוברים לקרקע הרי הם של בן לפי שדעתו קרובה אצל בנו משא"כ בכותב לאחר כמו שפסק הרמב"ם ומרן בסי' רנ"ז עיין שם מ"מ בנדון שלו שהיא בת יורשת איך כת' דלא זכתה בגוף מחיים ומהריב"ל שם נסתפק מה"ט דזכה בגוף מהיום וקנין הגוף עדיף ע"ש:
יו"ד אבל הבריא וכו' כתב המח"א ה' זכייה ומתנה סימן ט"ל דמיירי באומר ואחריך לפ' דאל"כ איך זכה שני ואם כן משמע דבשכ"מ אפי' אמר מעכשיו לפ' אחריך לא אמר כלום עיין שם וליתא שהרי כתב הרמב"ם אין לשני אלא מה ששייר הא' וכו' ובדין ח' כ' ואע"פ שאין לשני אלא מה ששייר הא אסו' לא' למכור וכולי ואם עבר הא' ומכר ונתן במתנה אין השני מוציא מיד הלקיחות ואי מיירי במעכשיו השני מוציא מהלקוחו' כמ"ש המ"מ שם דין י"ב עיין שם גם מרן שכתב בס"ז ואין כל אלו הדברים אמורים אלא באומר ואחריך לפ' ולא אמר מהיום וכו' משמע דאמתנת בריא נמי קאי דלא אמר אחריך לפ' מעכשיו וכן ראיתי למהריט"א בס' גט מקושר סימן י"ב שהכריח כן דלא מיירי באומר מעכשיו אלא בק"ס וקי"ל דסתם קנין מעכשיו הוא וס"ל להרמב"ם דכיון דלא אמר מעכשיו בפי' כ"א מסתמא אמרינן דמעכשיו קאמר דאל"כ הדר סודרא למריה ולא חשיבא ליה כאימר מעכשיו בפי' אלא במקנה לא' מעכשיו גוף ופירות כל ימי חייו ומה שישייר אחריו מעכשיו לשני דתפסת מועט תפסת דבהכי סגי לקיים הקנין עש"ב והר"ן הובא בש"מ לבתרא גבי נכסי לסבתא ובתר לירתאי כתב וז"ל ולפ"ז אפילו אמר בפי' אחריך מעכשיו לבתה לא ירית לה בעל ואי קדמה וזבנה זבינא זביני אלא אם כן נאמר דכיון דאמר מעכשיו ולא צריך לטפויי קאתי ולמימר שלא יזכה א' אלא באכילת פירות בלבד דקיימא לן כר"ע דדייק לישנא יתירא וכן כתב הרא"ה ולא נ"ל כן דכי דייקינן לישנא יתירא הני מילי במשייר ה שאין צריך שיור דמשייר ל"ץ לישנא יתירא דנכסים בחזקתו הן אבל כשהוא יתירא דלגבי לוקח ומקבל מתנה לא דייקינן למימר דלטפויי מילתא קאתי אלא שופרא דשטרא הוא לברר הדבר לפי שבכל דבר מסופק יד הלוק' על התחתונה ודרכו של לוקח לפ' ביותר וכולי עיין שם ואם כן נראה דהרמב"ם ס"ל כהרא"ה דבאומר מעכשיו בפי' לא זכה הא' אלא בפירות בלבד דדיקינן לישנא יתירא אבל בקנין בלא מעכשיו הוי כמקנה לא' מעכשיו הגוף ופירות כל ימי חייו ומה שישייר אחריו מעכשיו לשני מיהו ק' ממ"ש הרמב"ם שם דין י"ב שכ"מ שאמר לאשה פנויה נכסי לך ואחריך לפ' ועמדה ונשאת בעל לוקח הוא ואין השני מוציא מיד הבעל וכו' משמע דוקא שכ"מ אבל בריא לא וכן כתב ר' ירוחם נתיב כ"ג ח"ד עיין שם ואמאי הא אפילו בבריא בק"ס אין השני מוציא מיד הבעל וכן הק' ה' נתיבות משפט דקל"ג עיין שם ודוחק לומר דדוקא בק"ס אין השני מוציא הלקוחות אבל באומ' מעכשיו בפי' השני מוציא מהלקוחות נקט שכ"מ משום דבבריא לפעמים השני מוציא מהלקוחות כגון שאמר מעכשיו בפי' ונראה דסבירא ליה דבעל לא שווייהו רבנן כלוקח היכא דאיכא פסידא לאחרים וכבר הק' התו' בפ' י"נ מההיא נכסי לך ואחריך לפלוני ועמדה ונשאת בעל לוקח הוי ואין לאחריך במקום בעל כלום אלמא אע"ג דאיכא פסידא לאחריך הוי בעל לוקח ותי' דמתנה שאני דאין כ"כ פסידא א לא יקבל במתנה ע"ש ורבי' ס"ל דדוק' במתנת שכ"מ אמרו דבעל לוקח הוי להפקיע מתנת שכ"מ דרבנן אבל מתנת בריא בק"ס שהיא מדאורייתא לא שוויהו רבנן לבעל לוקח להפקיע מתנה דאורייתא להפסיד מקבל מתנה וכה"ג קי"ל במתנת שכי"מ אלמנתו ניזונת מנכסיו משום דמזונות אלמנה ומתנת שכיב מרע תרוייהו דרבנן אבל מתנת בריא שהיא דאורייתא דחי' מזונות אלמנה וה"נ דבעל לוקח הוי תקנתא דרבנן דחי' מתנת שכיב מרע דרבנן אבל מתנת בריא דאורייתא לא וקי"ל נמי דאם מכר הא' ונתן לבניו או לא' מיורשיו לא עשה כלום ואם כן ה"נ דהבעל יורשה אלא דשווייהו רבנן כלוקח דטבא לה עבדו ליה וה"ד במתנת שכיב מרע דרבנן אבל להפקיע מתנה דאורייתא הוי כיורש ומה שמכרה לו האשה לא עשתה כלום והמקבל מוציא מיד הבעל ועיין במהרש"ך חלק שני סימן קל"ה ובתשו' מהרא"ש צרור סימן ל"ב ואח"ז ראיתי לה' מוצל מאש בסוף ס' אש דת סימן כ"ז שתי' כעין מ"ש עיין שם מיהו מדברי הרשב"א בתשובות חלק שלישי סימן קי"ז שכתב על רחל שנתנה במתנה ללאה אחותה מהיום ולאחר מיתה ולאחר פטירת לאה יהיו הבתים לדינה בתה וז"ל ואפי' לבעל אין בהם כלים לאחר פטירת לאה וכו' שכיון שרחל אמרה שלאחר פטירת לאה יהיו הבתי' לדינה ובשעת המתנה היתה לאה נשואה הק' דינה ליקני הבעל לא קנה כדאמרי בכתובות וכולי עיין שם משמע דאם לא היתה נשואה זיכה הבעל דלוקח הוי אע"ג דמתנת בריא היא: וראיתי להרדב"ז ח"ב סימן תקס"ט באלמנה שנשבע' כתובתה ונתחייבה בל' מעכשיו לתת לבנ' כשיכנס לחופה עשרה זהב ונשאת והכניסה הנכסי' לבעל' ומתה קידם שיכנס הבן לחופה ותבע הבן את בעל אמו וכת' וז"ל הדבר ברור שאם עדיין לא הגיע הבן לחופה שאין הבן יכול לתבוע ממנו כלום כי היכי דל"מ למתבע את אמו עד שישא אשה כי לצורך נישואין נתנה לו אבל אם הגיע לחופה יש קצת מקום לשאלה כין דבשעת חייל' המתנה אין הנותן בעולם א"ד כיון דכ' לו מעכשיו זכה הבן במתנה למפרע משעה שהיתה בעולם וכד מעיינת בה שפיר תשכח דאין על הבעל לשלם כלום דקיימא לן דבעל לוקח הוי ולא יורש והגע עצמך שמכרה האשה מי יכול להוציא מיד הלקיחות בשטר מתנה זו הכא נמי מיד הבעל אינו יכול להוציא דלוקח, הוא וכו' ולפי זה אפילו היתה האשה קיימת בשעה שחלה המתנה דהיינו כשהגיע הבן לחופה לא היה יכול להוציא מן הבעל כלום וכולי וראייה מהא דאמרי' האומר לאשה נכסי לך ואחריך לפ' ונשאת האשה אין לפ' כלים לפי שהבעל לוקח ולא יורש כ"ל ודבריו תמוהים דהא קיימא לן דאם אמר ואחריך לפ' מעכשיו ומכר הא' הב' מוציא מיד הלקוחות והכ"נ האומר לאשה נכסי לך ואחריך לפ' מעכשיו ונשאת אחריך מוציא מיד הבעל ומדברי הרמב"ם משמע דדוקא שכי"מ שאמר לאשה נכסי לך ואחריך לפ' דאין לפ' כלום אבל בריא לא וכן כת' ר' ירוחם אם כן מתנת בריא בקטן אפילו לא אמר מעכשיו אחריך מוציא מיד הבעל וכן תמהני על רב א' בשו"ת מהרשד"ם חא"ה סי' כ' דמיירי דמתנ' בריא ואפילו הכי סבי"ל דאם נשאת האשה הבעל לוקח הוי ואין לאחריך כלום ומהר"ש עוזיאל דחה דבריו מטע' אחר עיין כם ולא הרגישו דה"ד במתנת שכיב מרע אבל במתנת בריא אחריך מוציא מיד הבעל מיהו עיקר המתנ' נראה דאם העשרה זהב הם מטבע קיימא לן דאין מטבע נקנה בחליפין ונראה דהרב אזיל לטעמיה שכתב בסימן תרס"ד דלא אמרי' אין מטבע נקנה חליפין אלא כגון שיש מטבע במקום אחר ורוצה להקנותו אין נקנה בחליפין אבל מי שקנו מידו לתת מנה לפלו' קנה לפי שנשתעבדו נכסיו לאותה מתנה וכבר הוכחתי בסימן ר"ג דלא קי"ל הכי אלא אפילו במתנה בשעבוד אין מטבע נקנה בחליפין וגם צריך שבשעת הקנין היו ברשותו עש"ב:
י"א דין ב' לפיכך אם נתן המעות ע"י שליש וכו' מדברי הרשב"ש בתשובות סימן תרכ"א דאפילו למאן דאמר ירושה אין לה הפסק אפילו בלשון מתנה אם נתנו הנכסים ביד שליש מודה שיעשה שליש מה שהושלש בידו וכן דעת הרמב"ם וכו' עיין שם נרא' דגריס בהרמב"ם אם נתן המעות ביד שליש או שאמר וכו' וכן כתב הסמ"ג עשין פ"ב עיין שם אם כן משמע דביד שליש אפילו במתנה סתם יש לה הפסק והרשב"א בתשו' ח"ד סי' צ"ב כ' וז"ל ואפשר למידק הכי ממתניתין דקתני האומר תנו שקל לבני בשבת וכו' אם מתו ירשו אחרים תחתיהם וכולי אין נותנים אלא שקל וכולי דא"ל אפילו כי אמר אם מתו ירשו אחרים תחתיהם מאי הוי והא א' ראוי ליורשו וכו' ואפשר לתרץ דכל שמסר ביד יכול להפסיקו וכו' עוד א"א שי"ל שאפי' אמר נכסי לפ' ואם ירשו אחרים תחתיהם ומסר ביד שליש אם א' ראוי ליורשו לא אמר כלום דירושה אין לה הפסק בשום צד וההיא דתנו שקל לבני וכו' אבל הר"י הלוי ן' מיגש תי' יפה יפה וכ"נ שאלו אמר נכסי לבני לתת לא' מה שקל בשבת אפי' אם אמר אם מתו ירשו אחרים תחתיהם לא אמר כלום אבל היכא דלא אמר אלא תנו שקל לבני בשב' אשתכח דלא אקני מנכסים אלא שקל בשבת ושאר להנהו אחרים הוא דאקני לאחר מיתת בניו וז"ש אם מתו ירשו אתרים תחתיהם עכ"ל:
י"ב לפיכך אם נתן המעות ביד שליש וכו' הרשב"ש סימן תרכ"א כת' דאפילו למאן דאמר ירושה אין לה הפסק אפילו בלשון מתנה אם נתנו הנכסי' ביד שליש מודה שיעשה השליש מה שהושלש בידו וכן דעת הרמב"ם וכו' עיין שם נראה דגריס בהרמב"ם אם נתן המעות ביד שליש או שאמר וכו' א"כ משמע דביד שליש אפילו במתנה סתם יש לה הפסק וכתב ה' בית יהודה ח"ב סי' ק"א דה"ד כשבאו ליד שליש לשם כך אבל אם היו בידו ובשעת מיתה צוה שישארו הנכסים בידו לתת כך וכך אין לו דין שליש עיין שם והיינו כמו שפ' הטור ומרן בסימן רכ"ב מצוה לקיים דברי המת וכולי והוא שנתנו עכשיו לשליש לשם כך אבל אם היו בידו קודם ולא לשם כך וכולי עיין שם והכא נמי לא חשיב אלא כשנתנו בשעת צואה לשם כך וה' משפט צדק ח"א סי' ט"ז נסתפק בזה דאפשר דלגבי מצוה לקיים דברי המת הוא דבעי' שהושלש לכך אבל הכא לא עיין שם וקצת ראייה מדברי הטור בסימן נ"ה גבי נאמנות ושליש וכו' מיהו יש לדחות וכולי עיין שם אבל מהריט"ץ סי' ל"ח כ' דוקא שליש שהושלש לכך ופי' לו מה יעשה בהם ולא אפטרופוס עיין שם וכן כתב מהרש"ך חלק רביעי סי' ל"ג עיין שם:
י"ג דין ג' הג"ה נתן לראשון נכסים לעשר שנים וכו' כתב הרמב"ם בפכ"ג מה' מכירה המוכר גוף הקרקע לזמן קצוב הרי זה מכורה ומשתמש הלוקח כחפצו ואוכל וכולי וכתב הראב"ד וז"ל איני מוצא מוכר לזמן שיבנה ושיהרוס אלא באומר נכסי לך ואחריך לפ' ודבר זה אינו מיושב עלי במכר שאם אמר נכסי מכורים לך במאה דינרים ואחריך לפ' בעשרי' דינרי' שנאמ' בזה אין לשני אלא מה ששייר הא' מפסיד הב' מה שנתן לו בדמים ואפ' שהיה כן כי הספ' נתן השני דמים עכ"ל ונראה דסבירא ליה דמתנה לזמן קצוב בעין יפה הוא נותן להרוס ולבנות דומיא דנכסי לך ואחריך לפ' ודוקא במכר נסתפק ודעתו נוטה קצת דבמכר לא אמרי' אין לשני אלא מה ששייר הא' ואם כן במתנה אין חילוק בין זמן קצוב לעשר שנים לאומר נכסי לך ואחריך לפ' ועיין במשנה למלך שם והנה בר"פ המגרש דפ"ג ע"ב אמרינן אמר היום אין את אשתי ולמחר את אשתי כיון דפסקא פסקא וכתב הר"ן בחי' בשם הרא"ה וז"ל כתב הרא"ה דמהא שמעי' שהנותן קרקע לחבירו גוף ופירות יום א' שזכה מקבל בקרקע לעולם וכולי עיין שם.
י"ד דין ד' וכן אם נתנם במתנת שכיב מרע וכו' בבתרא ד' קל"ז אמר ר"י ומודה רשב"ג שאם נתנו במתנת שכיב מרע לא עשה כלום וכ' רשב"ם שאם נתנו אותו ראשון במתנת שכיב מרע כגון דאמר מהיום ולאחר מיתה לא עשה כלום והשני מוציא אי נמי כשהיה שכיב מרע נתנם דשתי מתנות הללו שוות כדאמרי' לעיל איזהו מתנת בריא שהיא כשכ"מ וכולי עיין שם וק' בבתרא דקכ"ה גבי ההוא דאמר נכסי לסבתא ובתרא לירתאי אמרינן כל האומר אחריך כאומר מעכשיו דמי וכתב רשב"ם וז"ל וכיון דאמר ובתרא לירתאי דהיינו לבת היינו כמי שאמר מיד אני נותן גוף הקרקע לבתי אלא שזקנתי תאכל פירות בחייה ואחר כן תקח בתי או הבא מכחה או הנכסי' דחשיב לה רב הונא לגביה כמתנה מהיום ולאתר מיתה הילכך הויא זו הבת מוחזקת בחייה בהני נכסים וכו' מסתברא דטעמיהו דבני מערבא דחשבי להו ראוי לגבי בת ולא מוחזקת דל"ל כאומר מעכשיו דמי וכולי והילכך בעל לא ירית דאשתו לא הוי הוחזקה כלל בהני נכסי בחייה שהרי היתה הזקנה יכולה למכור לגמרי משא"כ במתנה מהיום ולאחר מיתה וכולי עיין שם הרי וכולי (א"ה עכ"מ והדבר מבואר):
ט"ו דין יו"ד נוטל כל כלי תשמישו וכולי הלח"מ בפ"א מהל' שאלה הק' מדין קרקעו' ודקלים דאמרינן דהוו ב' בסימן רי"ח ותי' דסבירא ליה לחלק בין מכר למתנה דנותן בעין יפה הוא נותן ע"ש וכבר כ' הראב"ד בס' תמים דעים סימן רכ"ה דמ"ד ע"ב חילק ביניהם עיין שם ובש"מ לבתרא בפ' המוכר את הבית כתב בשם ר' יונה והרשב"א אפשר אין חי' בין מכר למתנה וכן כתב ר' האי בס' המקח שער כ"ד וז"ל והיכא שמוכר מטלטלין הרי יש חילוק בין מי שאמר מטלטלין לבין שאמר כל מטלטלין כדגרסי' לענין המתנות אמר מטלטלי לפלניא כל מאני תשמישתם לבר מחטי ושערי וכולי עיין שם:
ט"ז אבל לא חטים ושעורים וכו' כגון סחורות דל' מטלטלין מסתמא לא משמע אלא כלי תשמישו עד שיפרש כל מטלטלין טור בשם הרמ"ה וכתב מהרשד"ם חא"ה סימן קפ"א דכ"ש תכשיטין כסף וזהב עיין שם ודברי הרמ"ה בפ' מי שמת סי' ק"ד ומבואר שם דאם אמר כל מטלטלין הסחורות בכלל עיין שם וכ' הרשב"ץ חלק שני סימן קצ"ג דמעות ודאי אינן בכלל מטלטלין מק"ו דחטי ושערי עיין שם וכן כתב ה' פני משה חלק שני סס"י צ"א אע"ג דבכלל נכסי נקנה מטבע מ"מ אינו בכלל מטלטלין עיין שם וכן מצאתי להריטב"א הובא בשי"מ לכתובות סוף דף פ'"א שכתב דמעות דינן כמטלטלין אבל אינם בכלל ל' מטלטלי למי שנתן או מכר או שעבד מטלטלין עיין שם מיהו אם אמר כל מטלטלין דמעות בכלל וכן כתב בשו"ת נודע ביאודה סימן כ"ט דאין המעות בכלל כל החפצים דאין לך אדם חפץ יותר ממעות עיין שם משמע דאם אמר כל מטלטלין מעות בכלל ועיין בה' כנה"ג הגב"י אות כ"א ואות ס"ג: י"ז כתב המביט סימן ק"ה בא' שאמר כל מטלטלין הבית הנמצאים בתוך הבית דמטלטלין הבית שלא היו בבית אינם בכלל עיין שם ונראה דדוקא מפני שאמר הנמצאים בתוך הבית אבל אם לא אמר רק מטלטלין שבבית אפילו מה שלא היו בבית בשעת המתנה בכלל דמפ' דבריו מטלטלין שדרכם להשתמש בבית ה' כנה"ג בתשובות סימן קפ"ח עיין שם ול"נ דוקא התם שאמר מטלטלין הבית אם לא הוסיף הנמצאי' בבית משמע דכל מטלטלין הבית אפילו שלא היו בבית בכלל אבל כשאמר מטלטלין יש בבית משמע המצויים בבית דוקא וכה"ג כתב הרשב"א בתשובות סימן תרנ"ו עיין שם ועיין בתשובות הרשב"א חלק שני סי' ק"ב שכתב דהאומר כל נכסי המצויים אצלי וכו' למעוטי מלוה ע"פ ואפשר שאפי' הפקדון שיש לו ביד אחרים אינו מצוי אצלו עיין שם ועיין בתשובות מהר"ם גאלנטי סי' צ"ז:
י"ח כתב הראב"ד בספר תמים דעים סימן רל"ח דף ז' וז"ל וכל שכן יין ושמן ודבש וכל שאר אוכלים והא דנקט חטי ושערי רבותא קאמר דאפי' שהם נוחים למטלטל יותר משאר אוכלים ואם אמר כל מטלטלי' לפי דעתי שאר אוכלים אינן בכלל אלא חטי ושערי בלחוד אבל אם אמר נכסי לפל' יש בל' זה כל אוכלים וכו' עכ"ל אבל מדברי הרמ"ה משמע דאי אמר כל מטלט' הכל בכלל:
י"ט ואם אמר כל דמטלטל וכו' א"א דוקא כל דמטלטל בעיניה כגון ריחים אבל כל דבר שאינו מטלטל כמו שהוא אא"כ סותרים אין זה בכלל כל דמטלטל דלא אמרו אלא דמטלטל אבל נסתר ומטלטל לא אמרו הילכך שדה תיבה ומגדל וכולי הראב"ד בספר תמים דעים שם:
כ' נסתפק מהרשד"ם סי' ר"ג אם אמר כל המטלטל אם נכנסו ג"כ הספרים ומהר"ם מטראני כ' דאפילו אמר כל המטלטלין אין ספרים בכלל הכנה"ג הגב"י אות נ"ח ע"ש ובתשו' מהרשד"ם משמע דנסתפק בנ"ד שאמר מטלטלי הבית ולא אמר כל אם הספרים בכלל אבל אם אמר כל אפשר דספרים בכלל ומ"מ לא פשיטא ליה עיין שם:
כ"א דין י"ב אין קרקע נקנה אג"ק וכולי שאלה שטר מתנה אנו עדים ח"מ עמד בפנינו ה"ר פ' וכך א"ל הוו עלי עדים וקנו ממני בקש"ס וכתבו וחתמו בכל ל' של זכות ויפוי כח ואופן המועיל ותנו ביד אשתי פ' להיות בידה לראייה ולזכות שאני מודה בפניכם הודאה גמורה כמודה בפני ב"ד ברצון נפשי בלי שום אונס איך שהקניתי לה דא"ק ואגבן ואגב קנין סודר נתתי לה כל מה שיש לי תחת כל השמים מתנה גמורה מתנת בריא וכו' מלבד ך' גרוש ששיירתי לי לעצמי שיור גמור ואתר העדרי מן העולם יהיו הך' גרוש לבני אחי בתורת ירושה כמו שזיכתה להם תורתנו הקדושה והשאר הם במתנה לאשתי מהיום ולאחר מיתה מתנה גמורה וג"כ א"ל ה"ר פלוני בשעת המתנה דעו איך שאני חייב לאשתי סך מה בתורת נכסי מלוג וג"כ בנדונייתא כמש"ו בידה וכעת אני מודה בפניכם הודאה גמורה שייחדתי לה כל מה שיש לי תחת ידי כסף וזהב וכל כלי הבית וכל המטלטלין שיש לי בבית הכל ייחדתי לה עם חלקי המגיע לי בחצר בעלייה וכו' והשאר מנכסי מטלט' אג"מ בין פרקמטיא בין מעות בעין בין החובות שיש לי על הזולת הכל נתתי אותם לאשתי מהיום ולאחר מיתה וגם כל השטרות שיש לי על הזולת הרי אני מקנה אותם לאשתי קנין גמור בתורת מסירה הם וכל שעבודא דאית ליה בגווייהו הכל נתתי אותם לאשתי מהיום ולאחר מיתה וכך א"ל האי שטרא דמתנתא כתבוה בברא וכו' ומעתה תלך האשה הנז' ותחזיק במתנה מטלטלי אג"מ מהיום ולאחר מיתה היא וכל באי כחה וכו' וקנינו וכו' עכ"ל:
תשובה נר' דהמתנה קיימת במטלטלין ומעות בעין דנקני' אג"ק וכן החובות שיש לו עליהם משכון שהרי פסק הטור ומרן סי' ס"ו ס"ח דשט"ח על המשכון מטלט' כיון שמכר לו החוב ומסר לו המטלטלי' קנה החוב שעליו במסירת המשכון אף ע"פ שלא מסר לו השטר ולא כתב לו שום דבר והם דברי התרומות שער נ"א חלק רביעי סימן ז' וז"ל ומסתברא דחוב על המשכון מטלטלין וכולי א"נ אם הלוה עליהם בלא שטר מכי מסר המטלטלי' וכולי קנה החוב מ"ד אאשה שאם קדשה במשכון דאחרים שהיא מקודשת מפני שב"ח יש לו קצת קנין בגופו של משכון ואף על פי שאינו קונה גופו של משכון מ"מ קני ליה כנגד חובו וזה הבא אחריו זוכה במשיכתו מכח הראשון עכ"ל א"כ דינו במטלטלין שלו דנקנו בחליפין או באגב בין משכנו שלא בשע' הלואתו בין משכנו בשעת הלואתו כמו שפסק מרן בא"ה סימן כ"ח דהמקדש במשכון בכל ענין מקודשת עיין שם בב"י מיהו במשכון של גוים כ' המרדכי והובא בב"י שם דאינה מקודשת דישראל מגוי לא קני משכון כדאיתא בפ' כ"ש דהלכה כרבנן ולא כר"מ ופסקו רמ"א שם וה"נ משכון של גוים אינו נקנה בחליפין או באגב:
וראיתי למהר"ם בתשו' הארוכות סימן תקע"ה בא' שנתן לבתו מתנה ליטרא של זהב ונטל משכונ' ונתנם ביד שמעון שכתב וז"ל וא"ת על הזכייה שזיכה ראובן לבתו ביד שמעון אף אינה כלום חדא שהמשכונו' היו של גוים ועוד שלא הקנה לה בגוף המשכונות כלל וכו' ואי איכא דמק' הא דאותביה רבא לר"נ קדשה במשכון מקודשת ואוקי' במשכון דאחרים דוקא היכא דאמר התקדשי לי במשכון זה דישראל הממושכן ביד ישראל והוא שמשכנו שלא בשעת הלואתו וכדר"י אבל משכונו של גוי הממושכן ביד ישראל לא קנה דהכי קיימא לן בפרק כ"ש דישראל מגוי לא קנה משכון אא"כ א"ל מעכשיו עכ"ל משמע להדיא דמשכון של גוי ביד ישראל אינו נקנה כלל אפילו לגבות החוב מיהו מאי דס"ל לראבי"ה ומהר"ם דמשכון של ישראל ביד ישראל אינו נקנה אלא במשכנו שלא בשע' הלואתו לא קיי"ל הכי אלא אפילו משכנו בשעת הלואתו כמ"ש ועמ"ש בסי' ע"ב דין ב' ועיין בב"י בטור זה סי' רנ"ג גבי שכיב מרע שאמר הלואתי לפלוני שכ' הגמי"י בשם הרא"ם דלא קנה הלואתו של גוי אפילו יש לגוי משכון ביד ישראל דישראל מגוי אינו קונה משכו' וכתב הב"ת שם דה"ד אם נתן החובות אבל אם נתן המשכון כדי לגבות החוב קנה במתנת שכ"מ גם החוב דדברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים הם וכי היכא דבריא אם הקנה לו משכון בא' מדרכי ההקנאו' לגבות בו החוב קנה הכא נמי בשכיב מרע קנה באמירה והביאו הר' כנסת הגדולה הגב"י אות נ"ה עיין שם ותמהני דמדברי בעל התרומות משמע דה"ד במשכון של ישראל משום דישרא' מישראל יש לו קצת קניה במשכון דאם קדש בו אשה מקודשת אבל משכון דגוי דאם קדש בו אשה אינה מקוד' אינו נקנה בחליפי' או באגב ושוב מצאתי בתשו' מהר"י בארקי בס' בני אהרן סי' מ"ד שכ' דאף על גב דלא קנה משכון מכל מקום יש לו שעבוד ויכול למכור אותו כמבואר בטי"ד סימן קס"ט ונדחק בדברי בעל התרומות שכתב הטע' ישראל מישראל קונה משכון מ"ד אמקדש אשה דה"ד לענין דאפי' מחלו אחר כך אינו מחול דאם לא הי"ל קנין הגוף יכול למחול אבל ה' בני אהרן סי' מ"ה חלק עליו עיין שם ונראה דבנ"ד לכ"ע לא קנתה דדוקא בשנתן המשכון לגבות בו החובות קנה אבל האומ' נכסי לפלוני כתב הרב כנסת הגדולה בסימן זה הגב"י אות נ"ה בשם מהר"י ן' יעיש דחובות הגוים לא נכנסו בכלל אפילו שביד ישראל משכון עיין שם ואם כן בנ"ד שאמר והשאר מנכסי מטלטלי וכו' וכן החובות וכו' משכונו של ישראל כיון דישראל מישראל קנה משכון בכלל מטלט' הם אבל משכונות של גוים לא:
וראיתי למהר"י באסן בתשו' סי' נ"ד שפסק דמשכון אפי' של גוי נקנה בחליפין או באגב דישראל מגוי קונה משכון כמ"ש המ"מ בפ"ד מה' חמץ דהרמב"ם הכי ס"ל ע"ש וליתא דרוב הפוסקים ס"ל דישראל מגוי אינו קונה משכון וכן פסק הטור ומרן בא"ח סי' תמ"א דישרא' שהלוה לנכרי על חמצו אפילו הרהינו אצלו אם לא אמר מעכשיו מיתר לאחר הפסח ע"ש בב"י וכן פסק רמ"א בא"ה סימן כ"ח בהמקדש בחמצו של גוי אינה מקודשת עיין שם בב"ש ס"ק כ"ב אלמא אפי' לקולא קי"ל דישרא' לא קנה משכון ולא חיישינן לקידושין וכל שכן לענין זה דאפי' ספק נכסים בחזקת היורשים וכן פסק ה' משפט צדק חלק שלישי סימן ט"ל עיין שם ועיין מ"ש בסימן ע"ג דין י"ז על תשו' מהר"י וויל:
אך ראיתי למהר"ם מינץ סי' ס"ו שכ' וז"ל נ"ל שבכור נוטל פי שנים אפי' במשכון של גוי וכו' ואם אמרו ישראל מגוי לא קני להתחייב באחריות היינו לגרע כת הגוי אבל לענין שיהא הישראל קרוי מוחזק ק"ו השתא ישראל מישראל קני מגוי לא כל שכן וכהאי גוונא אמרו התוס' לענין מעמד שלשתן וכולי ע"ש ואם כן הכא נמי משכון של גוי נקנה בחליפין או באגב כמו שמשכון של ישראל נקנה באגב ובחליפין כיון שיש לו קצת קנייה בגופו של משכון ה"נ משכון של גוי אבל מהריק"ו שורש קמ"ה כתב דאין הבכור נוטל פי שנים במלוה של גוי שיש עליה משכון משום דקי"ל כרבנן דאין ב"ח ישרא' קונה משכון מגוי והביא מדברי המרדכי בפרק מי שמת ופסקה מור"ם בסימן רע"ח עיין שם ונמשך אחריו ה' שארית יוסף סימן נ"ה עיין שם וא"כ החובות של גוים אפי' יש עניהם משכון לא קנתה וכן החובות של ישראל שאין עליהם משכון דאין נקנו אג"ק ולא בקנין סודר וכן השטרות צריך שיאמר קני וכו' איברא דמהרי"ל בתשוב' סימן ע"ט כתב מיהו נראה דאין לחוש כיון שנכתב בו בכל לשון של זכות וכחומ' כל שטרי מתנות כדפ' רב' ברוך עיין שם וכן כתב הרב כנסת הגדולה סימן ס"ו אות ט' בשם מהרע"י בתשו' כ"י והסכים עמו מהרח"ש עיין שם מיהו כבר הובאה תשו' מהרע"י במהרח"ש חלק שני סימן כ"א וז"ל וא"ל כיון שכתב בשטר המתנה כתבו וחתמו בכל ל' זכות ויפוי כח הו"ל כאילו כתוב בשטר קני וכולי דהא כתוב בשטר להיות לעדות ולראיה וכולי משמע דלא כתב השטר שצוה לכתבו בכל היפוי ול' של וכו' הרי דס"ל דלשון של זכות ויפוי כח לא מהני כשכת' להיות לעדו' ולראייה אלא דמהרח"ש שם חלק עליו וס"ל דגם בכה"ג מהני עיין שם וכן פסק מהראנ"ח סי' ע"ז במתנה אג"ק וכתב בסוף והכל כהוגן וכתי' חז"ל ככל המתנות הנהוגות בישראל וכו' דלא קנה החובות והשטרו' עיין שם וכבר הרב כנסת הגדולה בסימן ר"ג אות מ"ת ובתשו' סימן קס"ד דף קצ"ז מסיק דאפילו בלשון כהוגן וכתי' חז"ל כיון דאיכא פלוגתא הממע"ה וכל שכן בלשון זכות ויפוי כח עיין שם: וראיתי למהריק"ש שכת' בתשו' סימן ז' וז"ל ועדיין נשאר מקום עיון בענין החוב במה נקנה במתנה דהא איכא פלוגתא דרבוותא אם מתנה מהיום ולאחר מיתה חשיבא כמתנת בריא או כמתנת שכיב מרע וכו' והמרדכי בפרק קמא דמציעא כתב ופסק ר' מאיר דאף הבריא שאמר ינתן לפ' כך וכך אם ימות זה נקרא מצוה מחמת מיתה וקנה וכו' והשתא בשלמא למאן דאמר דנותן מהיום ולאחר מיתה הוי מתנת שכיב מרע שדבריו ככתובים וכמסורים דמו ניחא וכו' אבל למאן דאמר דהוי מתנת בריא לא אפשר למקני' אלא בכסף ומסירה וכולי ונראה דכיון דפלוגתא היא אי הוי מתנת בריא או מתנ' שכיב מרע וזה מוחזק בחוב שעליו כמתנת שכ"מ דינינן ליה לגבי תרוויהו עי"ש:
אבל צריך לברר אם זכתה האשה בשאר קרקעו' דהא קיימא לן דאין קרקע נקנה אגב קרקע ולכאו' נראה דקנתה שהרי כתב הריב"ש סימן שמ"ה וז"ל אלא אם כן נאמר שאף אם לא יועיל מדין האגב יועיל מן הדין בקנין ממ"ש בל' השטר ואגבן נתתי לה בקנין שלם כך וכך שתגבה מנכסי וכו' וכן אם היתה כוונתו שבק"ס נתן לה דא"ק ואגבן שעבד לה נכסיו לכך וכך היה לו לכתוב נתתי לה דא"ק בקש"ס ואגבן נתתי לה וכו' אלא שהסופר הזה ארכבה אתרי רכשי למתנה זו לאגב ולק"ס וכולי עיין שם והכא נמי שכ' שהקניתי לה דא"ק ואגבן ואגב קנין סודר נתתי וכו' א"כ נתן כל הנכסים באג"ק ובק"ס וקרקעות דלא נקנו באגב נקנו בק"ס והמבי"ט סימן רע"ט כתב דה"ד באמירה אבל אם כתב לו שטר שהקנה לו באגב קנה בשטר וכן אם אמר ג"כ שיזכה ויחזיק וכו' קנה כמו שכתב הרא"ש בתשוב' דיחזיק הוא לשון מתנה ועוד דה"ד כשהקנה הדא"ק בכסף ובשטר ובחזקה אבל כשהקנה דא"ק בק"ס ואגבו יקנה קרקע אחר קנה הכל בשעה א' עיין שם באורך והביאו הרב כנסת הגדולה בסימן ר"ב הגב"י אות י"ט וכ' וכ"א וכ"כ מהר"ם קאשטרו בתשו' כ"י דקנה בשטר עיי"ש ובאמת דבתשו' הריב"ש שם הכריח דאפילו בשטר וקנין לא וכן משמע בתשו' הרשב"א שהביא הב"י סימן זה וכבר תמה הרב בית יהודה סימן ס"א עיין שם גם מרן בתשו' בס' אבקת רוכל סימן צ"ח נשאל בנדון המבי"ט ומבואר דס"ל דאפילו בק"ס ושטר לא קנה אלא שקיים המתנה מלשון אחר וז"ל ועל מה שהקנית שליש הבתים אגב דא"ק ואין קרקע נקנה אגב קרקע יש לומר שאף על פי כן קנת' מפני מלבד לשון זה של הקנאת אגב יש לשונות אחרים של מתנה בשטר זה ויש לפרש דלא קיימי אקנין אגב אלא אק"ס שכתוב בסוף השטר שהרי כת' ותחזיק והוא ל' מתנה וכו' עיין שם וזה קרוב לטעם ב' של המבי"ט אבל הרשב"א ח"ב סימן ת"ה בשטר שכתוב בו מעכשיו תלך ותחזיק בכל הקרקעות ובכל הזהובים משלי חזקה גמורה ותזכה בכל זכייה גמורה ותירש ותוריש וכולי כת' דאין הקרקעות נקנים אג"ק עיין שם אפ' דמיירי כשלא יש קנין אבל אם יש קנין אמרי' דלשון אחר של מתנה לא קאי אקנין אגב אלא אק"ס שכ' בסוף השטר וכ"ש בנדון דידן שכתב אגב דא"ק ואגב ק"ס וכולי דארכבה אתרי ריכשי לאגב וק"ס דמעות בעין דאין נקנים בחליפין מקנה אגב דא"ק והקרקעות דאין נקנים אג"ק מקנה בק"ס כמ"ש הריב"ש ומרן בתשובות שם:
אבל יש להסתפק בלשון זה אגב ק"ס דמשמ' שהקנ' לה הסודר והקנה לו הכל מטלטלים ומקרקעי אגב שהקנה לה גם כן הסודר ואנן בעי' כליו של קונה ולא בכליו של מקנה ובמציעא ד' ע"ז פרכי' וללוי דאמר בכליו של מקנה הא קני ארעא אגב גלימא אם כן הוה ליה נכסים שיש להם אחריות נקנים עם נכסים שאין להם אחריות ואנן איפכא תנן וכולי מי סברת גלימא מקניא ליה בההיא הנאה דקא מקבל מיניה גמר ומקני ליה וכ' רש"י מי סברת דאמ"ל אגב וכולי עיין שם אם כן אם א"ל אגב ללוי לא קנה דאין קרקע נקנה אגב מטלטלין וכי האי גוונא אמרי' בפרק קמא דקידושין וה' קהלת יעקב דף קי"ח ע"ג סימן ה' כ' מדאמרי' במציעא דמ"ו וא"א מטבע נקנה בחליפין נקנו ליה מעות להאיך אגב סודר וכו' נראה דגם ל' אגב הוא על מה שנתן הקונה דקי"ל כמ"ד בכליו של קונה ונ"מ לשטר מתנה שכת' בו קנינו בקנין אגב סודר עיין שם אבל הריטב"א הובא בש"מ שם כ' וז"ל וק"ל לפום סוגיין משמע משום דליכא סוד הפירות הא אית ליה סודר מקני ליה בחליפין והא קי"ל דבעי' כליו של קונה ויש לומר שהקונה לא היה רוצה לתת כלי שלו בהערמה זו אלא שיתן לו בעל הפירות סודר שיחזור ויקנה לו כן תי' מהר"י עכ"ל משמע דלשון אגב סודר הוא של המקנה ומהר"א ן' חסון בס' בית שלמה סימן מ"ג נסתפק בלשון כן בצואה שכ' בה ונעשה הכל בקנין אגב סודר והביאו הרב קהלת יעקב דף קס"ב ע"ג עיין שם ונראה בנדון דידן שאמר והקניתי לה דא"ק ואגבן ואגב ק"ס וכולי משמע שהקנה לה גם כן הסודר כמו הדא"ק ואגב שניהם הקנה לה הכל וכן כתב הרב חוות יאיר סיף סימן רצ"ד דמ"ש אגבן ואגב ק"ס מגרע גרע כקני את וחמור עיי"ש ומדברי מהר"ם מפדווא סימן נ"ו בצוואה שכ' בה וקנו ממני בקנין גמו' אגב סידר וכו' שנדחק להסיר תלונת הקנין עיין כם אין ראיה דחשיב ליה קנין גמור דאפי' אם היה הקנין בכליו של מקנה אמרי' שמא לא גמר להקנות אלא בקנין דשמא הוא סבר דבכליו של מקנה נמי הוי קנין כמ"ש בסימן ר"ן דין י"ז עיין שם ושוב ראיתי בספר משחא דרבותא דף ג' שפס' הרב כן בנדון דידן ממש והר' בנו בסימן קכ"ב דף קנ"א תמה על הר"ש הנוסח ואגבן ואגב ק"ס מניתי והרשיתי וכולי דמשמע שהוא מקנה הקרקע אגב שמקנה לו הסידר וליתא דאין קרקע נקנה אג"ק וכל שכן קרקע אגב מטלטלין ועוד דק"ס הוא בכליו של קונה ולא שייך אגב אלא בכליו שלא מקנה אם לא שנאמר דאגב ל"ד הוא ור"ל דמקנה לו בק"ס עיין שם ומהר"ש צרור בספר חוט המשולש סימן ך' כ' במתנה שכ' בה מקרקעי אגב מטלטלין דבטלה ולא תלי' הטעות בסופר ע"ש: ומצאתי להרשב"א בתשו' ח"ד סימן רי"ז שכ' וז"ל שאלת שטר יצא וכתו' בו ושעבדתי לך מקרקעי אגב מטלטלין ויש מי שאומר דלא נשתעבדו הקרקעו' לפי שלא שעבדם אלא אגב מטלטלין ויש מי שאומר שזה נר' כטעות ידי סופר ועוד דמן הסתם כל נכסיו משועבדים לו הדין עם מי תשו' הדין עם הב' שאמר כהלכה דאפי' אין כתוב בו אחריות הא קיימא לן דאחריות טעות סופר וכל שכן זה שכבר פי' שהוא משעבדן לו ואף ע"פ שאמ' שהוא משעבד לו אגב מטלטלין לא גרע משעבוד סתם שאלו לא היו קרקעות משועבדים מן הסתם אלא אם כן פי' היה בדין לומר שלא נשתעבדו עכשיו לפי שלא שעבד' לו כראוי אבל עכשיו שמן הסתם משועבדים אף כשאמר אגב וכולי דלשעבוד זה מהכא הרי נשתעבדו לו ממילא ועוד כי זה ודאי נראה כטעות ידי סופר דמי איכא מאן דאמר דלא ידע שאין קונין מקרקעי אג"מ אלא ודאי טעו' סופר הוא לגבי שעבוד קרקעות מיהא עכ"ל ונר' דהכא נמי במתנה אמרי' דטעות סופר הוא דמי לא ידע שאין קונים קרקע אגב מטלטלין:
כ"ב דין י"ג אם מתנת שכיב מרע היתה קנה וכו' הש"ך תמה כיון דשייר ליורשיו ה' זהובים הוי מתנת שכ"מ במקצת ובעינן כתיבה ומסירה עיין שם ונראה דמה ששייר ליורשיו ולא נתנו לא חשיב ממון שלו להחשיבו שיור רק בחזקת היורשים כמ"ש הר' כנסת הגדולה בסימן ר"ן אות ט"ל בשם מהר"א מוטל עיין שם וכן מבואר בדברי הרמ"ה בפ' מי שמת סי' ח' במשנה שכיב מרע שכתב כל נכסיו שייר קרקע כל שהוא מתנתו מתנה וכולי ואף על גב דלית ביה כדי פרנסתו א"ל דלהכי שייריה לאתזוני מניה זמן מועט עד דרווח מידי אחרינא הילכך הו"ל כמתנת בריא וכו' וכ"ת וכי שייר נמי מאי הוי דילמא כי שייר לאו לנפשיה שייריה למסמך עלוויה אלא ליורשים דהא דשייריה לאוקמא ביה נחלה דאורייתא ל"ק בשט' מתנה כיון דמטא לידה דמקבל מתנה מחיי נותן א"כ דקנו מניה מסתמא מתנה מעליא היא ומאן דבעי לאחזוקי במתנה מחמת מיתה איהו בעי לאתוי ראיה הילכך וכו' עיין שם באורך:
כ"ג הג"ה גם החוב לא נמחל ה"ד בנותן כל נכסיו מטלטלי אג"מ והיו בכל שטרי חובות דכיון דצריך לשון מתנה גבי המטלטלין שהם בעין דלא מהני לשון מחילה אם כן לא פלגינן דבוריה דלגבי מה שהוא בעין הוי לשון מתנה ממש וגבי שט"ח נפרש ל' מחילה אבל אם לא היו אלא שטר חוב ודאי דמהני ל' מתנה דמפרש ליה לשון מחילה ה' בית יהודה חלק שני סי' צ"ט עיין שם וכבר כתבתי לעיל בתשו' דברי מהרי"ל והרשב"ץ דאפי' אמר בדביר א' לבני ולבתו לשין מתנה פלגי' דבוריה ומפרשי' לה לבני לשון ירושה ולבנות לשון מתנה כל א' כדינו עיין שם ואם כן נראה דהכא נמי (א"ה עכ"מ):
כ"ד שאלה שטר מתנה אנו עדים ח"מ מעידים וכולי שנכנסנו אצל ראובן ומצאנוהו מיושב בדעתו משיב על לאו לאו ועל הן הן וכך א"ל הוו עלי עדים וקנו ממני בקש"ס וכתבו וחתמו בכל ל' של זכות ויפוי כח ותנו ביד אשתי לאה להיות בידה לראיה ולזכות איך שמרצוני הטוב ונפשי החפצה ודעתי השלימה הקניתי לה דא"ק ואגבן נתתי לה כל מטלטלין שיש לי בבית במתנה גמורה וכן כל כח וזכות שיש לי בחלק הקרקע הראוי לי מכח ירושתי וכולי הכל נתתי לאשתי מתנה גמורה באופן שכל מטלטלי הבית וכל כח וזכות שמגיע לי מקרקע אביו נתן ראובן לאשתו מ"ג שרירא וקיימת חלוטה וחתוכה כדת וכהלכה מתנת בריא מתנת שוקא מתנת פרהסיא דלא למהדר ודלא להשנאה מינה מיומא דנן ולעלם וכך א"ל האי שטרא דמתנתא כתבו בברא וכו' ומעו"מ תלך האשה ותזכה במתנה זכייה גמורה ותעשה כחפצה ורצונה היא וכל באי כחה ולית מאן דימחה בידה כלל וקנינו וכו' ע"כ: תשובה לכאורה נראה דמ"ש כל כח וזכות שיש לי בקרקע דבר שאין בו ממש הוא כמו דירת הבית בסימן רי"ב וכן כתב הרב בית יהודה סימן ס"ג עיין שם ואף על גב דרמ"א שם פ' כהרשב"א דקנין שבסוף מתקן לא קי"ל הכי כמ"ש שם מיהו המבי"ט סי' קי"ג כתב וז"ל ולכן אם הלשון וכולי שהעידו שאמ' לוי לשון מחילה ונתינה בכל כח וזכות שיש לו אין לשמעון האפטרו' של היתומים שום טענה על ראובן והחזקה של חנות היא שלו ממ"נ אם דנין שם החזקות כמו קרקע הרי אמר ל' נתינה שהוא מועיל בקרקע כיון שהחזיק בחנות אחר כך ואם אין דנים החזקות אלו כדין קרקע אלא שעבוד בעלמא כמו חוב הרי אמר ל' מחילה שמועיל בחוב וכו' עיין שם הרי דס"ל דלשון כל כח וזכות מועיל בקרקע ולא חשיב דבר שאין בו ממש גם מהר"י באסן בתשוב' סימן ט"ו דמה שטען ראובן שמחל לו כל זכות וכל שעבוד שהיה לו בחזקת' נלע"ד שלא אמר כלום אם לא קנו מידו אפי' מחל וכו' דלא שייך כאן מחילה עי' שם ומדברי המבי"ט מבואר דה"ד אם דנים החזקות כמו קרקע אבל אם אין להם דין קרק' רק שעבו' בעלמא מהני ל' מחילה וכן כתב הרב פרח מטה אהרן חלק א' סימן צ"ב עיין שם אבל לכ"ע לא חשיב דבר שאין בו ממש וה' משפטי שמואל סימן ל"א כתב על ראובן שדר בחצר וטען שמחל ונתן לו כל כח וזכות אשר לו בחצר שהדין עם ראובן אחר שיש לו עדים שלוי מחל לו כל כח וזכות אשר לו ול"מ אם החזקות הוו מטלטלין אלא אפי' נאמר דהוו כמקרקעי כיון שיש עדים שמחל לו זכה בחזקתו ואפי' לא היה קנין באותה מחילה הא קיימא לן מחילה לא צריך קנין עיין שם ודבריו תמוהים דמחילה לא שייך בקרקע אלא (א"ה עכ"מ והשאר קרוע והדבר מובן): אבל יש להסתפק בנ"ד מי הוי מתנה בכל נכסיו ולא עשאה אלא אפטרופוס דאפי' נימא דאין מתנתו בקרקעות קיימי' מכל מקו' לדעתו שנתן לה כל מטלט' שיש לו בבית וכל הקרקעות אמרינן דלא עשאה אלא אפטרופוס א"ד חיישינן שמא יש לו נכסים אחרים כדקי"ל בסימן ר"ן בשכיב מרע שכתב כל נכסיו שיש לו דהוי מתנה במקצת ואם עמד אינו חוזר מה"ט דחיישי' שמא יש לו נכסים אחרים במ"ה עד שיאמר כל נכסי וכולי וכ' הרא"ש הובא בב"י שם הטעם דחיישי' מספק להוציא ממון משום דיש מתנה גמורה בקנין אלא דמחמת אומדנא הוא דאמרינן אם עמד חוזר והאי אומדנא לא אמרינן אלא היכא דברירא לן בודאי דהוי מתנה בכל נכסיו אבל היכא דמספקא לן לא אמרינן אומדנא עיין שם וה"נ לא אמרי' דעשאה אלא אפטרופוס אלא מחמת אומדנא דאין אדם מניח את בניו ונותן הכל לאשתו כמ"ש רשב"ם דף קל"א ע"ב עיין שם ואם כן לא אמרינן אומדנא זו אלא אם נתברר בודאי שנתן כל נכסיו ולא מספק ולכאורה ק"ו הוא דכותב כל נכסיו לאשתו אינה אלא אומדנ' דמוכח' היא דלא מני לה עם תלת מילי דהוו הילכת' בלא טעמ' כמ"ש המבי"ט חלק שלישי סימן ע"ט עיין שם ואם כן כ"ש דאמרינן בכותב נכסיו לאשתו דמתנה גמורה היא ומה"ט כתב הר"ן גבי בעיא דבריא שכתב כל נכסיו לאשתו וז"ל מסתברא דקני קנין גמור דכיון דהילכתא בלא טעמא היא לא נקטי' מינה אלא מאי דפשיטא בהדיא הובא בש"מ לבתרא ריש דף קל"ב עיין שם וגם הרי"ף והרמב"ם שפסקו בהך בעיא דלא עשאה אלא אפטרופ' אפשר דמודה דכל שלא נתברר שכתב כל נכסיו חיישינן שמא יש לו נכסיו אחרים דהא בשכיב מרע נמי מ"ל בהקדיש כל נכסיו אם חוזר אם לא ופסק הרמב"ם והרמ"ה הביאו הטור סימן ר"ן דנכסים בחזקת נותן קיימי ע"ש ואפ"ה בכותב כל נכסיו חיישינן שמא יש לו נכסי' אחרים במ"ה ומקיימי' המתנה וכבר כתב הרמ"ה בפ' מ"ש סי' צ"ג גבי בעיא דהקדיש כל נכסיו וז"ל והילכך מספק הנכסים בחזקת הנותן קיימי דאלת"ה מתנה גופה דלא כתב שכיב מרע הייתי דאמרי רבנן הממע"ה אמאי מצי הדר ביה אלא לאו ש"מ דכל כה"ג נכסים בחזקת נותן קיימי ומ"ש מדר"נ דאמר חיישינן שמא יש לו נכסי' אחרי' במ"ה אלמא מספק מוקמינן להו לנכסים בחזקת מקבל מתנה שאני התם דלא איתברר דכותב כל נכסיו ולא מחזקי' ליה אלא בראייה עכ"ל ואם כן הכא נמי בכותב כל נכסיו לאשתו אף על גב דבבעיא דבריא מוקמינן הנכסים בחזקת נותן מכל מקום כל שלא נתברר שכתב כל נכסיו מוקמינן הנכסים בחזקת המקבל וחיישי' שמא יש לו נכסים אחרים וכהאי גוונא כתב מהרימ"ט סימן נ"ג דמספק לא מבטלינן מתנה מכח אומדנא דלא עשאה אלא אפטרופוס אלא היכא שהאומדנא ברורה כההיא דשכיב מרע שכתב וכולי עיין שם מיהו ק' על הרא"ש דהכא בבעיא דבריא פסק דמוקמי' הנכסי' בחזק' הנותן ולא עשאה אלא אפטרופוס ובבעיא דשכיב מרע שהקדיש כל נכס ו פסק דהוי מתנה דאין מבטלין מעשיו מספק והפרישה בסימן ר"ן כתב טעם הרא"ש והטור שכ' דאין מבטלין מעשיו מספק דהם אזלי לטעמייהו דס"ל דאמירה לגבי עניים כמסירה דמי א"כ מה שהקדיש וחילק לעניי' באמירתו כמסרו תכף באותה שעה לידם דמי וקנו קנין גמור ואף על גב דכל דברי שכיב מרע כמסורים דמו ה"ד אם ימות הו"ל למפרע כמסורים אבל הקדש ונדר הו"ל כמסורים מחיים וכ"כ בסמ"ע שם סק"י עיין שם והרב מעדני מלך פקפק כיון דאין ההפקר לעניי' בלבד ליכא זכייה בפועל אף לעניים דאין עניים ידועים שיזכו בו דילמא יקדימו עשירים ויזכו ע"ש וכן מצאתי למהר"י וויל סימן קע"ה באלמנה שלא נשבעה על כתובתה וצוותה לתת מנכסיה להקדש שכת' כעין זה וז"ל במרדכי מייתי פלוגתא דרבוותא בהא אם אלמנה שנתנה ולא נשבעה על כתובתה אם מתנתה קיימת וכו' ואם יש נפשך לומ' כיון שאמרה האשה לתת לצדקה הוי כמו איסור וס' איסור' לחומרא כדאמרינן בפרק מי שמת שהקדיש כל נכסיו מהו וקיימא בתיקו וכתב האשירי דמספק לא מבטלי' ההקדש התם דהקדש כל נכסיו בסתם איכא לספוקי דדעתו היה בין יחיה בין ימות ומחיים התחיל ההקדש ולא לאח' מיתה אבל בנ"ד דפי' האשה לאחר מיתה בהדיא א"ל של התחיל הצדקה מעולם דהנכסים בחזקת היורשי' וכו' עכ"ל משמע דס"ל דמשו' דהוי ספק איסור דס' לחומר' וה"ד התם דמחיים התחיל ההקדש אבל אם אמר לאחר מיתה בהדיא אפי' בהקדש אזלינן לקולא וכן מצאתי למהר"ם בתשו' הארוכות סימן תתקצ"ח שכ' וז"ל וא"ת והא מ"ל בפ' מ"ש שכ"מ שהקדיש וכו' וקי"ל דכל תיקו דאיסורא לחומרא וא"כ הכא נמי בדין זה מספק לא ניתיב ליורשי' אלא להקדש וכו' ולק"מ דהתם מיירי בהקדש כל נכסיו בלא שיור בסתם ולא פי' בהדיא לאחר מיתה והכי מ"ל מי אמרינן וכולי אבל לגבוה גמר בלבו מיד לתת בין יתיה בין ימות וכולי עיין שם אם כן מסתמא הרא"ש בשיטת רבו מהר"ם קאי שפסק לחומרא ומחלק בין הקדיש כל נכסיו סתם לאומר לאתר מיתה בהדיא כחילוק מהר"י וויל ואם כן ניחא מה שפסק בבעיא בריא שנתן נכסיו לאשתו דנכסים בחזקת נותן דדוקא בהקדש וחילוק לעניי' פסק לחומרא משום דספק איסור וגם התחיל ההקדש מחיים אבל הרב תרומת הדשן סי' שכ"א כ' במי שפסק לחתנו ק' זהובים ומתה הבת קודם שפרע לו אך ק"ק וכו' א"כ פליג הוא אסברת אשירי בפ' מ"ש גבי שכיב מרע שהקדיש כל נכסיו וכו' ואם כן בנ"ד והואיל האב כתב ונתן ודאי לחתנו דאפילו לפיר"ת לא אתי' לבטל המתנה אלא מכת אומדנא וכו' ואמאי חולקין החתן יזכה מכח מתנה ודאי שלו ולא יתבטל מכח ספק אומדנ' וכו' עש הרי בהדיא דס"ל להרא"ש לא לגבי הקדש ועניים דוקא קאמר דה"ה מתנה להדיוט אין לבטלה מכח ספק אומדנא והרא"ש שם כתב כדפי' לעיל דהיינו גבי חוששי' שמא יש לו נכסים אחרים במ"ה דאין מבטלין המתנה מספק אומדנ' מה"ט ע"ש אלמא אפי' גבי הדיוט אמרי' הכי וכן כתב מהרח"ש ח"ב סימן ח' ומהראנ"ח חלק ב' סימן ל"ד עיין שם ואפשר דלזה כוין התה"ד שכת' שם והוכיח האשירי האי סברא מן התלמוד התם ע"ש:
והרב שמחת יום טוב סימן ט"ו דס"א תי' דההיא דשכ"מ שהקדיש כל נכסיו הספק הוא דאפשר דגבי הקדש ליכא אומדנא דגמר והקדיש וכן בההיא דחוששים שמא יש לו נכסים במ"ה הספק הוא בעיקר האומדנא דכיון שאין האומדנא ברורה אין מבטלין מעשיו אבל בבעיא דבריא שנתן כל נכסיו לאשתו אין הספק בעיקר האומדנא אלא הספק הוא דאף דאיכא אומדנא דמוכח דלא כיון אלא לאפטרופוס מ"מ הרי איכא הוכחה דלמתנה גמורה נתכיון מדנתן לה במתנת בריא מהיום עש"ב והתימא על מהרימ"ט סימן נ"ג במתנה לבת בין הבנות שכתב דאפי' היה ספק אין מבטלין המתנה מכח אומדנא אלא היכא שהאומדנא ברורה והביא דברי הרא"ש עש"ב דהרי הרא"ש עצמו בבעיא דבריא לא עשאה אלא אפטרופוס והיינו משום דאין הספק בעיקר האומדנא וה"נ בבת בין הבנו' איכא אומדנא כמו בבן בין הבנים דאין אדם מניח שאר בניו ונותן לבנו ולבתו אלא דעיקר הספק הוא דאף דאיכא אומדנא דמוכחה דאינה מתנה שמא לא חש לכבודה ולא עשאה אפטרופוס ואם כן מספק אין מוציאין מהיורשים כמו בבעיא דבריא ומכל מקום בנ"ד דהספק בעיקר האומדנא אם היא מתנה בכל נכסיו ולא עשאה אלא אפטרופוס או לא אין מבטלין מעשיו:
מיהו נ"ל לחלק דדוקא התם שחל ההקדש בודאי והספק הוא כשעמד אם יכול לחזור אין מבטלין מעשיו מספק אומדנא אבל הכא דהספק הוא אם חלה המתנה או לא מוקמי' הנכסים בחזקת נותן מספק וכן מצאתי להרשב"א בתשובות סימן תרנ"ו שכתב וז"ל ואפילו למי שפוסק שם לחומרא מסתברא דהכא לקולא דהתם הוא שהקדיש הקדש בודאי אלא שאנו מסופקים לכשיעמו' אם חוזר בו אם לאו אבל כאן דמסופקים אם חל ההקדש כלל מספק אין מוציאין ממון מידי בעליו ע"ש והביאו מהר"ב אשכנזי סימן ט"ו עיין שם גם מהר"י ן' מיגש בחי' לבתרא דקע"ד כתב וז"ל נקיטי' השתא לענין שכ"מ שהקדיש נכסיו ובשעה שהקדישו אמר מנה לפ' בידי שאם אמר תנו ודאי נותנים וכולי ודוקא היכא דאמר בשעה שהקדיש' אבל אם לא אמר ליה בשעה שהקדיש' אע"ג דאמר תנו אין נותנים דהא אמרי' לעיל בפ' מ"ש איבעיא להו הקדש כל נכסיו מהו ועלתה בתיקו וקי"ל דכל תיקו דממונא חומרא לתובע וקולא לנתבע והאי מכי אקדשינהו לנכסים הא קננהו הקדש וכי בעי למהדר השתא הוא דקבעי למהדר ולא מצי למהדר ביה אלא בראייה ברורה וכיון דאי בעי למהדר לא מצי מהדר ביה כי אמר תנו מנה לפ' שיש לו אצלי אין נותנים דאמרינן האי מהדר קא הדר ביה וכולי עכ"ל הרי שכתב דמספק אינו יכול לחזור מה"ט דכיון דכבר חל ההקדש הא קי"ל דבספק ממונא חומרא לתובע וקולא לנתבע ומספק אין מוציאין מיד ההקדש דכבר קנה אבל הכא בבעיא דבריא פסק לקולא דלא עשאה אלא אפטרופוס עיין שם דקל"א וא"כ נראה דלא פסק הרא"ש דאין מבטלין מעשיו מספק אלא התם דודאי חל ההקדש והספק הוא אם יכול לחזור אח"ך כשעמד אבל הכא דהספק הוא אם חלה המתנה או לאפטרופוס נתכוון מוקמינן הנכסים בחזקת נותן מספק וכה"ג חי' ה' משפט צדק חלק ראשון סימן י"ז ומהר"א ן' חסין בתשובות מהרח"ש חלק שני סימן ח' עיין שם ושוב ראיתי למהרח"א בס' מגיד מראשית סוף סימן ז' כ"כ וחלק על מהרימ"ט ושוב מצאתי לה' פרח מטה אהרן חלק חמישי סימן על ה' דעמו והוא ה' עדות ביעקב סימן ס"ג עש"ב וכן מצאתי לו סימן א' שחי' כן והביא ראייה מתשו' הרשב"א וכן כתב מהרח"א בס' נתיבות משפט דצ"ו ע"ב וכן כתב ה' מח"א ה' צדקה סימן ד' עיין שם ועיין בס' בני חיי סימן רנ"ח עי"ש:
כ"ה שאלה שטר מתנה שנתן א' לאשתו חזקת החצר שלו לפירותיה מהיום ולאחר מיתה ואם נשאת לאחר או מתה תהיה החצר לבני' שיהיו לו ממנ' עבר ועתיד וקנינו וכולי:
תשובה לכאורה נראה אע"ג דלא נתן לאשה גוף הקרקע אלא לפירות זכה בנה אחריה בכינה בגוף ופירות דמ"ש ואם נשאת לאחר או אם מתה תהיה החזקה לזרע שיש לי ממנה הוי כמו נכסי לך ואחריך לפ' ואפי' לא אמר ואחריך אלא בתנאי יש לו דין אתריך כמו שהוכיחו האחרונים עיין שם ואע"ג דהתם הק' כל ימי חייך יהיו לך גוף ופירות והנשאר אחריך יהיה לפ' נראה דה"ה אם לא נתן לראשון אלא פירות ואחריו לפ' זכה אחריך בכל גוף ופירות שהרי בבתרא דקל"ו ע"ב ס"ד דאי לא' אלא קנין פירות ואפ"ה זכה אחריך בכל וכן סבר ר' בבתרא שם ולא פליגי רשב"ג ור' אלא אם הא' קנה הגוף ואם מכר אין השני מוציא מיד הלקוחו' או לא אבל לכ"ע אם לא נתן לא' אלא פירות קנה אחריך הכל ע"ש ועיין במהריט"ץ סימן קכ"ו: והנה אם תהיה הוי ל' מתנה או לא ראיתי להרשב"ץ בס' יכין ובועז חלק שני סי' ל"ז בשכ"מ שאמר שירשו בני כו"ך והשאר יהיה לאמי פ' כ' שיש להסתפק אם יהיה לה בירושה כמו שאמר לבניה בירושה ול' ירושה למי שאינו ראוי ליורשו בטלה א"ד יהיה מתנה ומספק אין מוציאין מהיורשים וגם לא מצינו אלא ל' יטול ויחזיק ויזכה ויקנה דהוו ל' מתנה אבל ל' יהיה לא מצאנו שהוא ל' מתנה עיין שם ונראה דבשכ"מ דהוי ל' מתנה כמו שכתב הטור בסימן רנ"ג שכ"מ שאמר נכסי וכולי למי יהיו אלא לפ' אם ראוי ליורשו זוכה בהם משום ירושה וכולי ואם אינו ראוי ליורשו זוכה משום מתנה וכו' ע"ש הרי דיהיו לשאינו ראוי ליורשו הוי ל' מתנה וכן כתב מהרי"ל בתשובות הביאה מרן הבי' שם בצוואה יהא לבני וכולי דאינו ל' מתנה ולא ל' ירושה אלא בההיא דנכסי לפ' וכולי אם ראוי ליורשו נוטל משום ירושה ואם לאו נוטל משום מתנה וכולי ואע"ג דמפרשי ליה לגבי בן ל' ירושה נלע"ד דפלגי' דיבוריה ומפרש לה לגבי כתב בל' מתנה וכולי עיין שם אלמ' דאפילו דיבור א' פלגי' ליה ומפרשי' לבנו ל' ירושה ולבתו ל' מתנה וכולי עיין שם וכ"ש זה שאמר שירשו בני כו"ך והשאר יהיה לאמי וכו' דודאי יהיה לאמי במתנה קאמר וכן כתב ה' משפט צדק חלק ראשון סימן ט"ו עיין שם ומהרימ"ט חח"מ סימן ה' כ' וז"ל ומה שטענו עוד של' זה שאמר יהיו כשאמר על מי שראוי ליורשו וכתב ה' כנה"ג סימן רנ"ג שכ"כ בעל העיטור דצ"ה ע"ב ותימא על מהר"ש יונה שכתב בשם בעל העיטור דיהיו אינו ל' מתנה ולא ל' ירושה והיא ס' מהרי"ל שהביא מרן הב"י שם עיין שם וז"ל בעל העיטור דצ"ה עמוד שני וז"ל והילכתא נכסי לך בראוי ליורשו ל' ירושה הוא וכו ובשאינו ראוי ליורשו ל' מתנה וכ"ש אם אמר יהיה לפ' כו"ך שהוא ל' מתנה עיין שם משמע דיהא לפ' נמי אינו ל' מתנה אלא באינו ראוי ליורשו אבל בראוי ליורשו הוי ל' ירושה כמו בנכסי לך וכן כתב בהדיא דצ"ז עמוד שלישי וז"ל ול' נכסי לפ' או שיהיו לפ' בראוי ליורשו ל' ירושה באינו ראוי ליורשו מתנה עיין שם ומ"ש מהר"ש יונה בשם בע"ה דההיא דשמואל בדלא אמר לא בל' ירושה ולא בלשון מתנה אע"ג דנכסי לך בעלמא ל' ירושה ה"מ בשאר יורשים אבל בבנו ואשתו לא עשאה אלא אפטרופוס דלא עקרי' נחלה דאורייתא אלא בפי' וכולי וכן כתב שם בע"ב וז"ל ואי אמר בל' ירושה בפי' לכל מי שראוי ליורשו אפי' בן בין הבני' וכולי אבל אמר נכסי לך וכולי כיון דלא אמר בפי' מתנה וירושה לא עשאה אלא אפטרופוס וכו' עיין שם הרי דס"ל דאם בפי' ל' ירושה אפילו בן בין הבנים זכה ולא הוי אפטרו' ושמואל מיירי באומר נכסי לך דלא הוי ל' מתנה ולא ל' ירושה וכיון דלא אמר ירושה בפי' אמרינן דלא עשאה אלא אפטרופוס וה"ה באומר יהיו לפ' דלא הוי ל' מתנה ולא ל' ירושה אלא דבשאר יורשים הוי ירושה ובאינו ראוי ליורשו הוי מתנה אבל בן בין הבנים הוי אפטרופוס כמו בנכסי לך וכבר כתבתי בזה בתשו' שבסי' רמ"ו עיין שם: