ערך השולחן חושן משפט חלק ג· רבי יצחק טייב
סימן רמג
א' דין ו' יכול הנותן לחזור בו בשטר וכו' ונ"מ דאם מתו העדים עד שלא החזיק ג' שנים יכול לטעון לא נתתי אלא על מנת שתכתבו את השט' תנאי גמור שלא יקנה אלא בשטר ויכול למחות בשטר ולא קנה את השדה ראב"ן דף ק"ה ע"ד עיין שם ולכאורה הוא הפך תשו' הרשב"א חלק ב' סי' רכ"ט הביאו מרן הב"י סעי' כ"ט שכ' על ראובן שהוציא שטר על שמעון שמכר לו כרם אחד והלה טוען שלא מכרו לו אלא על תנאי וכו' דכיון דהלוקח זה ירד כדין לכרם זו שהמוכר החזיקו אלא שזה טוען שיש לו להסתלק מחמת תנאי העמד כרם בחזקת זה שהוא מוחזק בו עכשיו עיין שם מיהו הרשב"א בתשו' אחרת סימן רמ"ו כתב דאם היה תנאי על מנת שתתן לך כך הלוקח צריך להביא ראייה שנתקיים התנאי שהרי אין הקרקע קנוי לו אלא בקיום התנאי ועליו הראייה עיין שם וכבר כתבתי בסימן ק"מ דלדעת מהרשד"ם ומהראנ"ח והרב משנה למלך דבתשו' הכרם היינו משום דהספק בעיקר התנאי אבל אם נפל הס' בקיום התנאי כיון דשניהם מודים בעיקר התנאי ובקיומו היא דנחלקו יד המקבל על התחתונה ניחא דבסימן רמ"ו הלוק' צריך להביא ראייה שנתקיים התנאי כיון דמודה בעיקר התנאי ואם כן הכא נמי אפילו מתו העדים עד שלא החזיק ג' שנים והלה טוען לא נתתי אלא ע"מ שיכתבו לו שטר תנאי גמור שיכול לחזור אפילו בשדה אינו נאמן להוציא מיד המוחז' בו עכשיו וטוען שלא היה תנאי אבל לחי' אחר שכתבתי שם דבתשו' הכרם המכר היה קיים עד שעה שהמוכר יחזור הדמי' ללוקח א"כ המוכר בא להוציא מהלוקח עליו הראייה אבל בסימן רמ"ו לא נתקיים ביד הלוקח אפי' רגע א' וז"ש שהרי אין קרקע קנוי לו אלא בקיום התנאי עיין שם נר' דאפי' נחלקו בעיקר התנאי כנ"ד שהנותן אומר לא נתתי אלא על מנת שיכתבו לו השטר והמקבל אומר לא היה תנאי על המקבל להביא ראייה וגבי פלוגתא אי אמרינן בקנין חזקה או חליפין במקום שכותבין את השטר דלא קנה עד שיכתוב השטר או לא כתב הרב עדות ביעקב סימן ס"ג דזכה הלוקח דכיון דלכ"ע הוי מכירה אלא דלמר הוא על תנאי שיכתו' השטר ולמר אינו על תנאי מספק מוקמי' הקרקע ביד הלוקח אבל הרב פרח מטה אהרן סימן ק"ו חלק עליו דהתם במכירת הכרם כדין החזיקו המוכר ונתקיי' המכ' זה עד שעה שהמוכר יחזיר ויתן הדמים ללוקח:
ב' יכול הנותן לחזור בשדה וכולי ר"ת כתב דוקא בשטר מתנה יכול לחזור בו אבל בשטר מכר כותבין לו בע"כ וקשה לדבריו מה מזיקו כתיבת השטר ושמא ר"ל בשטר מתנה שיש בו אחריות הרשב"ש בספ' תקון סופרים שער י"א עיין שם ולא ראה מ"ש התוס' בבתרא דע"ז בד"ה חוזר וכולי וז"ל ור"ת מפ' דבשטר מתנה דוקא מיירי דלא ניחא דליפוש שטרי עילויה דהעולם לא ידעו שהוא שטר מתנה אלא יסברו שהוא שט"ח או שטר מכר ושעבוד קרקעותיו ולא יקנו ברצין ממנו לפי שיראים שיטרפו מהם אבל בשטר מכר אין יכול לחזור בו דמסתמא אדעתא דכתב ליה שטרא זבין ליה עכ"ל הרי שכתב דה"ט דהעולם יסברו שהוא שט"ח או מכר ושעבוד קרקעות והרשב"ש כ' אתר כך דר"ת בכל מתנ' משמע עיין שם ונראה דמתנה באחריות לדעת ר"ת אינו יכול לחזור דכיון דשעבד נכסיו מסתמא אדעתא דכתבי ליה שטרא כמו במכר דהא טעמא דיכול נחזור לפי שיסברו העולם שהוא מכר ושעבוד קרקעות ולא יקנו ברצון ממנו שיראים שיטרפו מהם וה"ד במתנה שלא באחריות אבל במתנה באחריות ששעבד נכסיו וכדין טורפי' מהם אינו יכול לחזור כמו במכר וע"ש בהרא"ש:
ג' יכול הנותן לחזור בו בשטר וכולי הטור כ' אע"פ שהקנה לו שדה ע"י קנין אע"ג דקי"ל דסתם קנין לכתיבה עומד ה"ד כל זמן שימחה בעדים וכולי הסמ"ע וכן פירש"י בפ"ק דקידושין זכו בשדה זו והחזיקו לצרכו וכולי ולכאורה נראה דס"ל דע"י קנין סודר אינו יכול לחזור בשטר משום דסתם קנין לכתיבה עומד וכ"כ הלח"מ ע"ש מיהו רש"י בר"פ אע"פ גבי אמר לעדים כתבו והבו ליה קנו מיניה לא צריך לאמלוכי ביה פירש"י אם עדיין עומד בדיבורו שיכתבו לו דכיון דקנו ממנו סתם קנין לכתיבה עומד עיין שם משמע דאם חזר בו אין כותבין לו ואפשר דס"ל דבקנין לא קנה עד שיכתוב שטר ואם כן כל שלא נכתב השטר אפי' המוכר יכול לחזור בשדה כדמוכח בפ"ק דקידושין דדוקא אי פריש אי בעינא וכולי אין המוכר יכול לחזור מפני התנאי אבל בלא תנאי שניהם יכולים לחזור ע"ש ואם כן חוזר גם בשדה אלא ע"כ מיירי בחזקה דאפילו במקום שטר קנה בחזקה בלא כתיבת שטר אבל בפ' אע"פ מיירי במתנה אע"ג דבק"ס לא קנה עד שיכתבו שטר ה"ד במכר אבל במתנה קנה מיד כמ"ש הריטב"א בחי' שם ומהר"ם בתשו' הארוכות סימן תתק"ז עיין שם אם כן אינו חוזר בשדה אלא בשטר יכול לחזור אלא דאם עדיין עומד בדבורו שיכתבו לו כיון דקנו מניה סתם קנין לכתיבה עומד:
ד' דין ז' א"ל זכו לו בשדה ע"מ וכו' שמעי' מהכא דהנותן ע"מ ואותו תנאי הוא להנאת המקבל אם לא נתקיים נתבטל' המתנה ואין המקבל יכול למחול אותו תנאי דהא כתיבת השטר הנאת מקבל הוא ואפ"ה חוזר בו הנותן במתנתו כשלא נתקיים התנאי הריטב"א בחי' לקידושין עיין שם וזה כדעת הרא"ש והטור והא דקי"ל בסימן רנ"ג סי"ב דשכ"מ שאמר תנו מאתים זוז לפ' וישא בתי הרי זה כמי שנתן לו שני מתנות כל איזה מהם שירצה יקח וכו' התם משום דלא אמר בלשון תנאי אפי' אמר ישא בתי אם יקח מאתים זוז דהתנאי ודאי לטובת המקבל אם לא קיים התנאי לא ישא הבת: ה' ואפי' כתבו לו השטר וכו' בטלה המתנה אבל הרמ"ה בפ' הספינה סי' כ"ט וסי' ל' כ' דאם כתבו לו השטר ולא הגיע ליד הקונה חוזר בשטר ואפי' א"ל זכו בשטר בההיא שעתא ליתיה שטר בעלמא ואין אדם מקנה לחבירו דשלב"ל ואינו חוזר בשדה דלא תלה זכיית השדה אלא בכתיבת השטר והו"ל כתיבת השטר תנאי לזכיית השדה וכיון שנכתב השטר אע"ג דלא מסרו לקונה נתקיים התנאי ע"ש ועמ"ש בסימן ק"ץ ס"ז:
ו' דין י"ד הג"ה או מבעלה אלא במקום דזכייה לנפשיה וכו' שט' מתנ' עמד בפנינו הר"ף וכך א"ל הוו עלי עדים וקנו ממני בקש"ם בדל"ב וכתבו וחתמו ותנו ביד אשתי פ' להיות בידה לראייה ולזכות וכו' אני מודה בפניכם הו"ג וכו' שהקניתי לה דא"ק ואגבן ואגב ק"ם ייחדתי לה חצי החצר הידועה לי לגבות ממנה כתובתה כמש"ו אחרי העדרה מ"ה ואם היא שוה יותר מסך כתובתה הרי הוא נותן לה במ"ג שרירא וכו' מהיום ולאח"מ וגם אני מודה בפניכם הודאה גמורה שחצי החצר הנשאר הרי הוא נתון במתנה מהיום ולאח"מ לבני הנולדים לי מאשתי הנז' והרי אני מזכה להם על ידה המתנה הנז' וכולי כל מה שקניתי ושעתיד אני לקנות מטלטלי' אגב מקרקעי הרי הם במתנה גמורה מהיום ולאח"מ לבני הנ"ז ומעתה תלך האשה פ' ותזכה במתנ' לה ולבניה זכייה גמורה מהיום ולאח"מ וכך א"ל הר"א האי שטר מתנתא כתבוה בברא וכו' וקנינו מיד הר"ף בקש"ם בדל"ב עכמ"ד ומפ"ל דלא וכו' וכתי' חז"ל והיה זה בערב לח' ניסן ש' התקנ"ו לפ"ק והכל קיים ע"כ:
נראה דאב המזכה לבניו הקטנים על ידי אחר קנה כמ"ש מהרש"ך ח"ב סי' רי"א מדאמ' אקנייה לבנו קטן וכן פסק הכנה"ג בסימן זה אות כ"ז הלכה למעשה וכן דעת מהר"ם אלשיך סי' נ"ח ע"ש גם מהר"ש ן' חסון בס' בית שמואל סימן ל"ה הביא עוד ראייה מפ' י"נ הכותב נכסיו לבנו אפי' הוא קטן המוטל בעריסה לא עשאו אלא אפטרופ' בעי רבא בבריא היאך וכולי וא"א איך אפשר לזכות הבן במתנה הרי הכל לאביו אלא ודאי אם זיכה לו על ידי אחר מהני עיין שם ואף שי"ל דה"ד דזיכה לו על ידי אחר ע"מ שאין לו רשות מ"מ כמ"ש בסי' קי"א עיין שם מ"מ דעת אחרונים דאפילו אב המזכה לבניו קטנים סמוכים על שלחנו על ידי אחר קנו וכן כתב מהראד"ב בתשובות סימן קי"ז וז"ל ומ"ש השואל אם יכול ליתן נכסיו במתנה לבניו הקטנים פשיט' ופשיט' דיכול וכו' ואם קנו מידו העדים על כך העדים הרי הם זוכים לקטן וכו' עיין שם הרי שכתב בפשוט דאב מזכה לבניו והעדים שקנו מידו הם זוכים לקטן:
אבל זה לכאורה דמה שנתן לאשתו חצר הידוע' אגב ד' אמו' קרקע ואגב קנין סודר וכו' איני כלום דקיימא לן דאין נקנה אגב קרקע ואם כן גם מה שנתן לבניו כיון שזיכה להם על ידי אשתו אינו כלום דאין הבע' יכול לזכות לאחרים ע"י אשתו אלא במקום דזכי' לנפשה דמגו דזכי' לעצמה זכינן לאחרים כמבואר בסימן רמ"ג סי"ד עיין שם והרשב"א בתשו' ח"ב סימן ש"א כ' וז"ל ומה שטען שאין המתנה מתנה מפני שלא נקנה אלא באגב ואין קרקע נקנה באג"ק אין טענתו טענה שהרי כתוב בסוף השטר וקנינא עכמ"ד ומפ"ל ואין לאחר קנין כלום וכו' וכ' מהר"ש צרור בתשו' סימן ך' אפשר דמ"ש בתשו' אחרת דאין קרקע נקנה אגב קרקע לא היה קנין סודר רק א"ל חזק בקרקע זה דקנה בחזקה ואגבה קנ' שדה פל' אבל בקנין סודר קנה עיין שם והמבי"ט ח"א סימן רמ"ט כ' דהא דאין קרקע נקנה אגב קרקע היינו דוקא באמירה אבל אם כתב לו שטר שהקנה לו באגב קנה בשטר וכן בק"ס דקונה בבת א' מהני דבקנין סודר יכול לקנות שניהם כאחד וכן הסכים הרב אורים גדולים למוד קפ"ו והביא ראייה מתשובות הרשב"א שהביא מרן בב"י סימן ר"ז עיין שם ולע"ד ליתא דבתשובו' הרשב"א ח"ב סימן ל"ו וסימן ת"ה וח"ג סימן קי"ד מבואר דגם במקנה בשטר ובקנין סודר אין קרקע נקנית אגב קרקע עיין שם וכבר תמה מהר"י עייאש בתשו' ח"א סי' ש"א על המבי"ט מתשובות הרשב"א שהביא מרן הב"י בסימן רמ"ח דמיירי בשטר ואפי"ה לא קנה ומשמע נמי דהקנה בקנין סידר עיין שם וכן מבואר בתשובו' הרשב"א ח"ב סימן ל"ו וח"ג סימן קי"ד דגם בשטר ובקנין סודר אין קרקע נקנה אגב קרקע עיין שם לכן העיקר כתי' אחר שכ' מהר"ש צרור דדוקא בקנין שכתוב בסיף השט' מתקן קניית הקרקע וכן כ' מהרא"ש סימן קל"א עיין שם וכן כתב מהרש"ח סימן י"ג ומהר"ש הלוי סימן ל' עיין שם וכת' מהרא"ש ומהר"ש צרור שם דאם נזכר הקנין בסוף אפילו נזכר גם כן בתחלה מהני עיין שם וכן בתשובות הרשב"א ח"ב סימן ש"א דמיירי בשטר שכתוב בו מתחלה וקנו ממני בקנין גמור וכו' ובסוף וקנינא עכמ"ד ומפ"ל וכו' ואפילו הכי כתיב דהקנין שבסוף מתקן עיין שם ואם כן בנדון דידן נקנה הקרקע לאשתו ולבניה בקנין שבסו' בבת א' דמגו דזכתה לעצמה תזכה לבניה אבל כבר כ' מהר"ש צרור שם דרש"י חולק על הרשב"א ואין חי' בין קנין אחד לשני קניינים וכן הסכים הרב פרח מטה אהרן ח"א סימן ט' ועיין בהרב כנס' הגדולה סימן ר"ב הגב"י מחלוקת אחרונים ואם כן המוציא מחבירו עליו הראייה אבל ראיתי למרן בתשו' בספר אבקת רוכל סי' צ"ח שכ' וללמד זכות על מתנה כעין זו שלא לבטל השטר וזה לי על מה שהקנית' שליש אגב ארבע אמו' ואין קרק' נקנ' אג"ק יש לומר אף על פי כן קנתה מפני שמלבד לשון זה של הקנאת אגב יש לשונות אחרים של מתנה בשט' זה ויש לי' דלא קיימי אקנין אגב אלא אקנין סודר שכ' בסוף השטר קאי שהרי כ' והחזיק והוא לשון מתנה וכו' ועוד מדכ' שנתתי א מתנה גמורה ושרירא ודאי דה"ק אי קניא מדין אגב תקני ואי לא תקני מדין אגב קנין סודר וכיוצא בזה כ' הריב"ש סימן שמ"ו עיין שם וה"נ כיון שכתוב ותזכה זכייה גמורה והיא לשון מתנה כמבו' בסימן רנ"ג עיין שם אמרינן דלא קאי אקנין אגב אלא אקנין סודר שכ' בסוף דאם לא כן מתבטל השט' לגמרי ולא אמרי' יד בעל השטר על התחתונה אלא בדבר שאין השטר בטל לגמרי וכן הרי הוא נתן לה מתנה גמורה ושרירא וכולי מהני כמבואר ברס"י רמ"ה הכותב בשטר וכו' נתתיה לו וכו' וכתב הסמ"ע דבאשירי כתוב נתינה וכן מצאתי מדוייקת וכו' דאם לא כן מה חי' בין נתתי לנתתיה ה וכו' עיין שם הוא הדין באמירה אם קנו מידו ומה שהקנה לבניו הנולדים אף על גב דבלשון בני אדם משמע העתידים ליולד דהנודר מן הנולדים ר"מ סביר"ל דמותר בנולדים שנולדים כבר ורבנן סבירא להו שאסור בכל הנולדים שנולדים כבר והעתידים ליולד נראה דה"ד בנדרים משום דחל הנדר עליהם שאדם אומר על עצמו דבר שלא בא לעולם ועיין בהש"ך י"ד סימן רי"ז אבל במתנה דאין אדם מקנה לדבר שלא בא לעולם אפי' לבנו אם לא היה בעולם כלל שלא הוכר העובר א"כ מסתמ' לא הקנה אלא לנולדים כבר ולא לשלא היו בעולם דלא שייך הקנאה כדאמרי' בבתרא דף קכ"ח גבי האומ' תטו' אשתי כאחד מן הבנים ובנכסי' של עכשיו וכו' וכ' רשב"ם בנכסים של עכשיו שאם נתרבו הנכסים בשעת חלוקה אינה נוטלת אלא באותם שהיו לו בשע' אמירה דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ואפילו לר"מ דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ה"מ במפרש אבל בסתמא אין אדם מעלה על דעתו דבר הראוי לבא להקנותו אלא בדבר שהוא מוחזק בו ולכך הך אשה ידה על התחתונה וכו' עיין שם אלמא אפילו לר"מ דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם ה"ד במפרש אבל בסתמא דעתו על המוחזק בו ואם כן המקנה לדבר שלא בא לעולם דלכולי עלמא לא קנה דאמר דלא נתכוון אלא לנולדים כבר דבני הקנאה מיהו נראה דהא דאמרינן גבי אשתו אין דעתו לדבר שלא בא לעולם היינו משום דיד בעל השטר על התחתונ' כמו שכ' רשב"ם לכך הך אשה ידה על התחתונ' דספק מיהא הוי דאם לא כן הכא נמי בנדרים נימא אף על גב דאדם אוסר על עצמו דבר שלא בא לעולם במפרש אבל בסתמא דעתו על הנולד כבר בעולם כמו לר"מ דקנין דבר שלא בא לעולם במפרש אבל בסתמא דעתו על דבר שבא לעולם אלא דלא אמרי' הכי אלא משום דיד בעל השטר על התחתונה אבל ספק מיהא הוי לכך גבי נדרים אסור בשניהם ועיין שם בפרישה שכת' דזה מקרי דבר שבא לעולם כיון דודאי יבא דדרך העול' בכך והש"ך בי"ד סימן רי"ו ס"ק מ"ב כ' דאדם אוסר על עצמו דבר שלא בא לעולם עיין שם ואי אמרי' דדב' שלא בא לעולם אינו אסיר אלא דוקא במפ' אבל מסתמ' דעתו על דבר שבא לעולם כבר צ"ל דזה מקרי דבר שבא לעולם מיהו כבר כתבתי דלא אמרי' הכי לר"מ בממון אלא משום דיד בעל השטר על התחתונה הוי ובנדרים אסור בשניהם מספק ואם כן מקנה לבניו הנולדי' אמרי' יד בעל השטר על התחתונה ולא קנו הנולדים כבר אלא מחצה דהאומר לבנו קני את ועובר שלי שתתעבר אשתי נוטל הנולד כבר מחצה ואחר כך חולקים הוא והעובר כשיולד המחצה כמבואר בדברי רשב"ם בפ' מ"ש וכמ"ש הסמ"ע בסוף סימן ר"י עיין שם והכא נמי לאומר לבניו הנולדים הוי כקני את והעובר כלי כיון דאין אדם מקנ' למי שלא בא לעולם המקנה לבניו סתם אמרי' אין דעתו אלא לנולדים כבר דבני הקנאה נינהו כמו שכ' המרדכי בפ' י"ן סימן תקע"א וז"ל קבלתי ממורי מהר"י ממגוצא דאפילו אם יהיו לו בנים זכרים אחר כך וכו' לא יהיו יורשים כי אם הבת יורשת לאחר שבשעה שאמר נכסי לירתי לא היה שם יורש כי אם אותה הבת דאין אד מקנה לדבר שלא בא לעולם ואני דנתי לפני רבותי וכו' ורמזו מרן הב"י סי' רמ"ת והד"מ דקדק כן מדברי הטור שם דאין כוונתו אלא ליורשים שהיו בשעת המתנה ולא זכר בדברי המרדכי עיין שם הרי דאמרי' דאין דעתו אלא לבת שהיתה בשעת המתנה וכן כ' הרמ"ה בתשו' סימן רס"ז דמסתמא אקני למאן דשייכא ביה הקנאה וכו' עי' שם ואם כן אף על גב דלשון נולדים כולל נמי הנולדים אח"כ כיון דלאו בני הקנאה נינהו אמרי' אין דעתו אלא לנולדים כבר וכבר כ' מהראנ"ח חלק ב' סימן ל"ו דכל שאנו יכולים לפרש דברי האדם בלשון המועיל וכל שכן כשקנו מידו אפילו רבנן מודו דאמרי' אין אדם מוצי' דבריו לבטלה והביאו ה' כנסת הגדולה בסימן רנ"ג הגב"י או' י"ג עיין שם באורך וכן הסכים ה' ברכי יוסף י"ד סי' רנ"ח דף ל' ודף ל"א והביא קצת ראייה עיי"ש באורך וא"כ הכא נמי כיון דאין אדם מקנה למי שלא בא לעול' אמרינן אין אדם מוציא דבריו לבטלה ואין דעתו אלא לנולדים כבר:
ז' וכשם שאין ישראל עושה שליח לגוי וכולי הכי מסקינן במציעא דף ע"א אינהו לדידן דלא דכתיב אתם גם אתם לרבות שלוחכם מה אתם בני ברית וכולי אנן נמי לדידהו מה אתם בני ברית וכולי אם כן אפילו ישראל לא נעשה שליח לגוי לענין משא ומתן דילפינן מתרומה וכל שכן דאין הגוי עושה שליח לישראל ונראה פשוט דעבד עושה שליח לישראל רבו כדאמרינן בפרק השואל אמר לעבדו צא והשאל עם פרתי מהו תיבעי למ"ד שלוח' של אדם כמותו ה"מ שליח דבר מצוה הוא אבל עבד דלאו בר מצוה הוא לא או"ד אפילו למאן דאמר אין שלוחו של אדם כמותו ה"מ שליח אבל יד עבד כיד רבו אמר רבא מסתברא יד עבד כיד רבו דמי והכי קי"ל בסי' שמ"ו ס"ו עיין שם וק' דבפ"ג דתרומו' תנן הרשה את בן ביתו או את עבדו או את שפחתו לתרום תרומתן תרומה עיין שם אלמא אף על גב דגוי שתרם אפילו ברשות אינה תרומה דאין שליחות לגוי לא ממעטי' עבדו אף על גב דלאו בר מצוה הוא ואמאי לא פשיט רבא מהכא ושוב ראיתי להרמב"ם בס' פאר הדור בסי' ע"ב שכתב וז"ל וממ"ש המשנה תרומת דנכרים תלמוד משם כי העבדים יכולים לתרום שהם ברשות אדוניהם מפני שאמרו אתם גם אתם לרבות שלוחכם מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית והעבדים כאשר נכנסו בברית מדטבלו לשם עבדות יכולי' לתרום ואמרו במשנה הרשה את בן ביתו או את עבדו וכו' ע"ש הרי שכ' דעבדים בני ברית מקרו ולכך יכולי' לתרום וק"ק מפרק השואל דמ"ל דעבד דלאו בר מצוה לא אלא דמסיק רבא מסברא דיד עבד כיד רבו דמי:
ח' כתב הרב דרכי נועם ח"מ סימן ב' דגוי יכול לזכות לישראל ע"י ישראל חבירו מדאמרינן נכסי הגוי כהפקר וכל המחזיק בהם זכה וכו' והוא הדין מתנה דהוי כמכר דמכי נתן הגוי לישראל נסתלק מיד והוי כהפקר וזוכה בו ישראל זה לישראל חבירו כדקיי"ל המגביה מציאה לחבירו אפילו לא אמר לו כלום זכה בה חבירו עיין שם.
ט' וכשם שאין ישראל נעשה שליח לגוי וכולי אבל גוי לגוי נעשה ונ"מ לענין מכירת חמץ הרב משאת בנימין הביאו הרב שפתי כהן ע"ש ומצאתי למהר"י ברונא סימן רמ"ה שכתב ומ"ש הא דאין שליחו' לגוי ה"מ גוי לישראל אבל גוי לגוי יש שליחות תמהני מנ"ל הא דבפ"ב דקידושין מצרכי' קראי שליחות וכו' ולא גמרינן חד מחבריה כלל אם כן מהיכא תיתי שליחות לגוי ודרשינן נמי שולחי' אתם גם אתם מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית וה"ה נמי איפכא מה שלוחכ' בני ברית אף אתם בני ברית ואפשר דאפי' ישראל לא נעשה שליח לגוי לענין מו"מ וכל שכן גוי לגוי דלא נעשה שליח מדאורייתא אף ע"ג דיש זכייה לישראל והכי דריש ר"מ ק"ו בפרק כל שעה עכ"ל הרי שדחה מאן דס"ל הכי דגוי לגוי יש שליחות דק"ו הוא אם ישראל לא נעשה שליח לגוי וכל שכן גוי לגוי ומ"ש אפשר דאפילו ישראל וכולי הכי איתא בהדיא במציעא דע"א אמר רב אשי כי אמרי' אין שליחות לגוי ה"מ אינהו לדידן אבל אנן לדידהו הו"ל שליח והא דרב אשי בדותא היא מ"ש אינהו לדידן דלא דכתיב אתם גם אתם לרבות שלוחכם מה אתם בני ברי' וכו' אנן לדידהו נמי מה אתם בני ברית קאמר וכו' הרי דאפילו ישראל לא נעשה שליח לגוי לענין מו"מ דילפינן מתרומה עיין שם וכתב המג"א בסימן תמ"ח וה' משנה למלך בפ"ב מהלכות שלוחין הק' על המ"ב מהירושלמי עיין שם באורך אבל הר' הלכות יום טוב דף ל' ע"ג הוכיח דהש"ס דידן לא ס"ל כהירושלמי דבפ' השוכר את הפועלים ד' ע"א מבואר דכליו של גוי קונה לו ובפ"ק דב"מ מבואר בדברי הראשונים דכליו של אדם קונות לו הוא מדין חצר וא"א דאין שליחות לגוי כלל א"כ אפילו קנין חצר וכליו אין לו אלא ש"מ דגוי לגוי יש לו שליחו' ולכך יש לו קנין חצר וכליו עיין שם:
ובתשו' בשמים ראש סימן רכ"ד כ' שאל ר"ת בהא דאמרינן שליחות מנ"ל ושחטו אותו וכו' דהא קרא בפ' בא כתיב ואכתי לא קבלו ישראל את התורה ואינן בני שליחות דאין שליחות לגוי ל"ק כלל דליטעמיך איך הקריבו את הפסח אלא התורה ניתנה להם עכשיו מצוה זו ועמה השליחות וזאת היתה מצוה א' וכו' ע"ש וא"א אפילו לא קבלו התורה הוו גוים גוי לגוי נעשה שליח אלא נראה דס"ל דאפילו גוי לגוי אין שליחו' ונראה דס"ל דלא יצאו ישראל מכלל בני נח אלא משקבלו התורה ולדעתו משעה שיצאו ממצרים אבל הרמב"ן ס"ל דמשעה שנמול אברהם אבינו ע"ה יצא הוא וזרעו מכלל בני נח ונעשו ישראל גמורים בכל דיני ישראל בין להקל בין להחמיר.
יו"ד כתב המבי"ט חלק ראשון סי' קמ"ה וז"ל דהא דאמרי' אין שליחו' לגוי היינו שאינו יכול לזכות לחבירו על ידי גוי ולא לזכות הוא מחבירו על ידי שליחות גוי ויכול לחזור וליקח מיד גוי מה שנתן לו שיזכה בשביל חבירו אבל אם השליח הגוי עשה שליחותו ונתן לחבירו מה שנתן לו כבר זכה כיון שהגיע לידו ושליחות גוו הוי מעשה קוף בעלמא וכן הא דאמרינן אין שליחות לגוי היינו בינו לבין ישראל אחר אבל ישראל שמנה שליח לגוי שיקנה לו או ימכור לו וכולי כיון שקנה או מכר כדין הראוי עם הגוי או עם ישראל הרי הוא קנוי וכו' עכ"ל וכן כתב הריטב"א בפ' אז"נ דגוי מזכה הוא לישראל על ידי ישראל וכבר ה' מוצל מאש שבסוף ס' אש דת סימן כ"ו הביא דברי הריטב"א והמבי"ט וה' דרכי נועם והסכים כן עש"ב ומ"ש המבי"ט דאם השליח הגוי עשה שליחותו וכולי מבוא' דה"ד אם הגיע ליד המשלח קנה דשליחו' גוי הוי כמעשה קוף בעלמא אבל אם לא משך השליח רק לרשותו אמרינן אין שליחות לגוי ולא יזכה השליח בשביל חבירו וכן כתב הריב"ש סימן ת"א בישראל שקנה חמץ לגוי דאין שליחות לגוי ולא זכה בשבילו ע"ש ומהר"י עייאש בס' מטה יאודה א"ח סי' תמ"ח שכ' על נדון ה' משאת בנימן דאפי' על ידי שליח ישראל דאין שליחו' לגוי מהני לפי שעיקר האיסור שלא ישאר החמץ ברשות ישראל דעדיין מקרי שלו אבל כל שיצא מרשות ישראל לרשות גוי אפי' הוי השליח מעשה קוף בעלמא הרי אהני מעשיו ואין הגוי המשלח יכול לחזור כיון שנמשך החמץ לרשותו מדעתו ולא אמרינן אין שליחות לגוי אלא בדבר שצריך שליחו' וכן מצאתי שכ' כעין זה המבי"ט ז"ל הביאו הכנה"ג חלק שני סי' קפ"ח עיין שם לא דק דדברי ה' משאת בנימין כשמשך השליח לביתו של השליח וז"ל בתשו' דהאי עובדא שקנה י"ש קודם הפסח מישראל ואמר לשלוחו נכרי חבירו שימשוך היי"ש לביתו של השליח קודם הפסח וכן עשה הנכרי שליח וכו' אי משום דהאי נכרי הלוקח עצמו לא לקח היי"ש רק נכרי אחר שלוחו של לוקח לקח היי"ש לביתו קודם הפסח ונסתפק לך משום דקי"ל אין שליחו' לגוי אי משום הא לאו מילתא היא וכו' עיין שם הרי בהדיא דמיירי כשמשך השליח לביתו של השליח אבל אם הגיעו לביתו של המשלח מודה ובהכי דוקא מיירי המבי"ט דאם לא משכו רק לביתו של השליח אמרי' אין שליחו' לגוי ולא זכה בשבילו כמבואר בתשו' הריב"ש וה' מח"א ה' שליחות סי' ט"ו בגוי ששלח לישראל להשכיר לו בית ועשה הגוי שלוחותו ונתן המעות למשכיר כדי שיקנה הגוי כתב דל"ץ שליחות וזכייה כיון דאין ישראל זוכה במידי לגוי אלא מעשה קוף הוא דעבד שנתן המעות למשכיר וממילא זכה הגוי ע"ש: