אור ברסלב

ערך השולחן חושן משפט חלק ג· רבי יצחק טייב

סימן רמב

סימן רמא

א' דין ג' לפיכך וכולי כתב הריטב"א בחי' לגיטין לדף נ"ח וז"ל ומהא שמעינן נמי לאשה שכתבה אחריות דשוב אינה יכולה לומר נח"ר עשיתי לבעלי וה"ה נמי למתנה טמירתא דהיכא דאיכא אחריות הוי ראייה דמתנה גמורה היא כאילו כתיב בה כתבוה בשוקא דאי לא לא הו"ל לקבולי עלה אחריות ואומר רבי' נר"ו דמי שנתחייב לחבירו מתנה הוא דצריך שיכתוב כתובה בשוקא וחתמוה בפהרסיא ואי לא הו"ל כמתנה טמירתא דלא שייך למימר בה דכיון דאיכא אחריות מתנה גמירה היא דגופה של חיוב היינו אחריות אא"כ מוסיף וכותב אחריות יתירא או שמשעבד לו כל נכסיו שקנה ושיקנה ואפשר לומר דהשתא כיון דנהוג למיכתב הכי דאעפ"כ הא לא סגי ולזה דעת רבי' נוטה עכ"ל:

ב' אלא אם כן אמר כתבוה בשוקא וכו' אם כתוב בשטר הוו עלי עדים וכתבו בכל לשין של זכות ויפוי כח וכולי כתב הריטב"א בתשובות הביאה מרן הב"י בסימן ע"א דבר התלוי וכולי וכן כתב רב האי גאון מאן דמקבל עליה למכתב שטרא בכל לשון דזכות אע"ג דלא ידע ספרא לאחזוקי כראוי כיון דכתב ביה ואחריות שטרא דנא קבילית עלי כחומר כל שטרות דנהיגי בישראל קיים לכל כללי וכולי וזה הוא ודאי סברא נכונה עיין שם וכן כתב רבינו ירוחם נ"ד ח"א תשו' רב האי עיין שם וגם הרמב"ן שכתב דאע"ג דכתיב בשטר בכל לשון של זכות לא מהני לכתביה בשוקא וכולי כבר כתב רב א' בתשובות מהרח"ש סימן ט"ז דנראה דאם כתב ואחריות שטר דנא קבילית עלי כחומר כל שטרות וכולי מודה הרמב"ן לרב האי דמהני והסכים עמו מהרח"ש שם.

ג' לפיכך כל שטר מתנה וכולי כתב מהר"ם אלשיך סימן ס"ד דיכולים העדים להעיד ע"פ או לכתוב שטר אחר דאותה מתנה הכתובה סתם גלויה ומפורסמת דיכולים לברר דבריהם אפילו בשכת"י יוציא ממקום אחר עיין שם וה' כנה"ג הגב"י אות ו' כ"ג דחה ראיותיו עיין שם וכן בתשובות בס' בעי חיי ח"ב סימן נ"ז דאפילו העדים מבררים עכשיו דמתנה גלויה ומפורסמת היתה לא מהני וכן דעת הרדב"ז ומהר"ם גאלנטי סימן ס"ו עין שם וכבר כתבתי בסימן ע"א דמהרח"ש סימן א' כ' גבי אודיתא דלא כתיב בה וא"ל כתבו וכו' דאם העדים מעדי' ע"פ שא"ל כתבו וכו' נאמנים וה"ה כתבוה בשוקא וכולי שיכולים לברר דבריהם דדוקא בשטר שאין בו קנין אין יכולים להעיד ע"פ שהיה קנין משום דלפי עדותם תחלה אין לו קיום דחסר גוף ההקנאה אבל כתבוה בשוקא וכו' דלאו חסרון ההקנאה הוא אלא לברר שדעתו להקנות נאמנים וכן כתב הרמ"ה בפ' ח"ה סימן קי"ב עיין שם: ד' לפיכך וכולי שטר מתנתא בערכאות של גוים כיון לא נעשה כת ק חכמים בטל דהא שטר מתנה שאין כתוב בו כתבוה בשוקא וכולי בטל הרשב"ץ ח"ג סימן רנ"א וכן כתב הרדב"ז סימן תק"ע עיין שס וכבר הכנה"ג בתשובות בס' עדות ביעקב סי' ע"א דקצ"ב הביא דברי האחרוני' דס"ל הכי והסכים כן דעת מהריב"ל ודלא כה' משפט צדק עש"ב:

ה' הג"ה ואפילו תפס וכולי מתנה טמירתא לעניים הכנה"ג בתשו' ח"ב סימן נ"ז כ' מחלוקת האחרונים ואם כן היורש שהוא מוחזק יכול לומר קי"ל כמ"ד דאפילו לעניים מתנה טמירתא בטילה עיין שם:

ו' הג"ה ואפילו תפס וכולי מרן בב"י כתב דמשמע מדברי הטור שדעת הרמ"ה דבמתנה טמירתא גמורה נמי אם תפס לא מפקי' מיניה אבל פשט דבריו מוכיחים דדוקא כשטוען דבמתנה גמורה יהיב שא"ל כתבוה בשוקא וכולי אבל כשהלה מודה דסתם א"ל כתבו מודה הרמ"ה דמפקי' עיין שם ומהר"ם מינץ סימן ס"ו כתב דס"ל דבסתם לא מפקי' אבל כשאמר בפי' אטמירו וכו' מפקי' עיין שם ובדברי הרמ"ה בפ' ח"ה סימן קי"ב מבואר בהדיא דאפילו באומר אטמירו וכולי אם תפס מטלטלין לא מפקינן מיניה עיין שם הטעם אבל הרא"ש ס"ל דבסתם נמי אם תפס מוציאין מידו כמו שהסכים מרן הב"י וכן פסק הלבוש ע"ש וכן כתב בש"מ בשם הרב יונה וז"ל ואע"פ שאמרו סתמא חיישי' והדברים מראים כי מתורת ספק מבטלין אותה כיון שהיא עומדת בחזקת בעלים הו"א אפי' תפס מקבל מתנה את המטלטלין מוציאין ממנו דקי"ל אוקי ממונא בחזק' מריה קמא כל זמן שלא תפס ברשות וכולי עכ"ל וכן פסק הרדב"ז ח"ב סימן תק"ם עיין שם:.

ז' מיהו אם החזיקו וכולי ה"ד בסתם אבל אם אמר לעדים תתחבאו אפי' החזיקי לא קנה הרדב"ז בתשובות שם וכן מצאתי לרב האי בתשובות הגאוני' ח"ב שער ג' סימן נ"ה שכתב וז"ל ועוד שבדבריהם כשידוע שהיא מתנה טמירתא נאמר לא מגבי' ביה אבל אם נתן הנותן למי שנתן לו מ"ש אליו שהוא מתנה אין אנו מוציאין אותו מידו אע"פ שאמר לעדי' איטמרו וכתבו ליה כ"ש מ"ש בו מתנה סתם עכ"ל וכן כתב הרב כנה"ג אות י"ז דלדעת הר"י אפילו אמר בפי' אל תגלוה אם היא בקנין קנה דלא כמהר"י מינץ ומדברי מהר"י הלוי בפ' חוקת משמע אפילו אמר בפי' אל תפרסמו איכא מ"ד דקנה אבל הוא הסכים עם איכא מ"ד דאם לא אמר פרסמו חיישי' והתימא על הטור שכ' בשמו דבקנין קנה מיהו בדברי הרמ"ה סי' קי"ב מבואר דדוקא בסתם לא חיישי' עיין שם ועיין בתשובות מהר"ש צרור סימן ו' שכתב דנראה פשוט דהיינו דוקא בשהחזיקו הניתן בפני העדים אבל בלא"ה אין להאמינו מאחר שצוה לעדי' שלא יגלו וכולי עיין שם:

ח' דין ו' שכיב מרע שצוה ואמר לא תגלו וכולי ה"ד במתנת בריא אם בשעה שחלה יש רשות לעדים לגלות המתנה קיימת כגון בריא שנתן מעכשיו ולאחר ל' יום ולא תגלו עד כ"ח יום כיון שביום ל' שחלה ונגמר הקנין יש להם רשות לגלות ש"ד מהרש"א בתשובות סימן מ' עיין שם אבל במתנה מעכשיו וצוה שלא לגלות עד יום וכולי בטלה כיון דבשעה שחל הקנין טמירתא היא וה"ה בשכ"מ שצוה שלא יגלו עד זמן פ' אחר המיתה כיון דאחר המיתה מיד שחלה המתנה אין להם רשות לגלות בטלה וכן כתב בעל העיטור דצ"ג ע"ד וז"ל והיכא דא"ל לסהדי לא תגלו האי מתנתא עד דמטי זמן פ' מתנת' טמירתא היא והא דכ' רבוותא שכ"מ שאמר לא תגלו האי מתנתא עד לאחר מיתה לאו מתנתא טמירתא היא משום דמתנת שכ"מ לאחר מיתה ובעידנא דקא מקניא ליה מתנתא טמירתא היא עכ"ל הרי בהדיא דמתנה דחלה מעכשיו ואמר לא תגלו עד זמן פ' בטלה כיון דבשעה שחל הקנין טמירתא היא ומתנת שכ"מ שצוה שלא תגלו עד לאחר מיתה דקנה משום דאינה חלה עד לאחר מיתה ובאותה שעה יש רשות לגלות אבל שכ"מ שצוה לא תגלו עד זמן פ' אחר המיתה כיון דבשעה שחלה המתנה מיד לאחר מיתה טמירתא היא בטלה ומהר"ש דוראן בס' חוט המשולש סימן ו' כ' אפילו צוה לא תגלו עד לזמן פ' אחר המיתה עיין שם וליתא:

ט' מתנת שכ"מ וכולי כתב הטור והרמב"ם ומרן בסימן רנ"ב מתנת שכ"מ אינה קונה אלא לאחר מיתה לפיכך מוציאין מיד מקבל המתנה למזון האשה וכתובה וכולי שהרי וכולי כתב המ"מ פי' כתובת אשה היינו כתובת בית דין שאינה טורפת ממשועבדים אחרים וטורפת ממתנת שכ"מ וכולי וכתב בדרישה מיהו סתם רבי' משום דמצינו ג"כ כתובה שאינה טירפת מנ"מ והיינו כשהם מוקדמין לנישואי האשה ואפ"ה היא גובה ממקבל הקודם לה וכגון שנתן לו בחייו ואמר לו מהיום אם לא אחזור בי עד לאחר מיתה ובה"ג דינו כמתנת שכ"מ לגמרי ומשום הכי גובה כתיבתה ממנו אף שהוא מוקדם דהו"ל כאלו מכר מתנתו קודם מיתתו דהוי חזרה וה"ה שעבוד ששעבד לאשתו בנכסיו וכולי ע"ש ונראה דאין השעבוד ששעבד לאשתו הוי חזרה כאילו מכר דא"כ אפילו היא מתנת בריא דאם לא חזר דקנה למפרע מהיום כיון דאמר אם לא אחזור בי והרי חזר המתנה בטלה אלא כיון שהיה יכול לחזור בו חל השעבוד וכן מצאתי בא"ז בפ"ק דמציעא די"ט ע"ב שכ' בשם תלמידי הרי"ף וז"ל האי כתבא לא יהבינן ליה דדילמא יהבתיה את לאיניש אחרינא וא"ת תיפוק ליה אפילו לא יהבה לאיניש אחרינא מ"מ איכא חששא למיתן ליה להאי דדילמא להכי הוא אומר שהוא שלו משום דהוא חייב לב"ח אי לכתיבת אשתו או למזונות מאותו זמן של שטר מ"ה אומר שכבר נתן במתנה לזה מקודם שעבוד כדי שלא יטרפו ממנו וי"ל דלפר"י ניחא דפי' מהיום ולאחר מיתה רוצה לומר מהיום אי לא יהיבנא לאיניש אחרינא דהשתא ליכא למיחש למיתב לקמא דאם היה מחוייב לב"ח או לכתיבת אשתו או למזונות כיון דמ"מ אינה נגמרת עד לאחר מיתה כדפי' שפיר יטרפו מינה שהרי שעבד לו כל נכסיו שיש לו יכולת בהם והרי יש לו יכולת בזה המתנה לחזור בה כיון דאינה נגמרת עד לאחר מיתה עכ"ל עיין שם:

יו"ד על א' שנתן מתנה לבנו קרקע שלו מהיום ולאחר מיתה וכל ימי חייו יכול למשכן או למכור ואחר כך נשא אשה ומת ולא הניח נכסים רק קרקע זה:

כתב מרן בסימן רנ"ז דין ז' כתב לו מהיום אם לא אחזור בי עד לאתר מיתה היא לגמרי כמתנ' כ"מ ויכול לחזור בו כל ימי חייו אף מהגוף עיין שם ואם כן נראה דמוציאין לכתובת ב"ד ולמזון האשה והבנו' כדין מתנת שכ"מ בסימן רנ"ב עיין שם ואם כן נראה דה"נ שכתב שיכול למשכן או למכור עד לאחר מיתה הוי כמתנה מהיום אם לא אחזור בי עד לאח"מ שהיא כמתנת ש"מ לגמרי והרשב"א בתשובות הביאה מרן הב"י בסימן ר"ז מחודשי' ט"ו שכתב וז"ל ויכול הוא ליתן מהיו' ולאחר מיתה ובכך קנו מקבלי מתנה גוף הנכסים מהיום ופירו' לאתר מיתה וכולי מיהו אם כתב כן אם רצה לחזור בו אינו רשאי ואפילו וכו' אבל אם רצה לשייר ישייר בפירוש כן שאם רצה למכור שיהא רשות בידו או שיכתוב בשטרי המתנות מהיום וכשלא אחזור בי וכולי והיא בתשובות הרשב"א ח"ג סימן קי"ח עש"ב ונראה דס"ל דמתנה דמהיום אם לא אחזור בי עד לאחר מיתה דינה כמתנת בריא וכל שלא חזר בו אם שייר שיכול למכור אבל לדידן דמתנה מהיום אם לא אחזור בי דינה כמתנת שכ"מ וה"נ כששייר שיוכל למכור הוי כאומר שיוכל מאן דלא קנה אפילו הגוף עד לאחר מיתה וכבר כתבתי בס' עה"ש ח"א סימן ע"א אות ל"ד דברי הרב בס' א"ז למציעא די"ט ע"ב בשם תלמידי הר"ף דמתנה מהיום אם לא אחזור בי עד לאחר מיתה אם היה חייב לב"ח או לכתוב' אשה ומזונות יטרפו ממנה שהרי שעבד כל נכסיו שיש לו יכולת בהם והרי יש לו בזו המתנה לחזור בה כיון דאין נגמרת עד לאחר מיתה וכן כתב הגמ"ר בפ"ח דכתובו' בשם הר"י מאייברא ע"ש משמע דאפילו קדמה המתנה לכתובה כיון ששעבד נכסיו שיש לו יכולת בהם והרי יש לו יכילת בזו המתנה למשכן או למכור חל השעבוד עליה אפילו קדמה ונראה דאם היה חייב חוב בשטר גובה מקרקע שנתן מהיום אם לא אחזור בי או שיוכל ואם לא רצה לחזור למכור כופין אותו כמ"ש הכנה"ג בסימן כ"ה הגב"י אות מ"ד דבמקום שיוכל המוחזק לומר קי"ל והיה עליו חוב בשטר אינו יכול לומר איני רוצה לזכות להפסיד לב"ח אלא כופין אותו לזכות לפרוע לב"ח וכ"כ בתשובות בעי חיי סימן ר"ט דרס"א באלמנה שיש עליה חוב וכולי ואם כן ה"נ אפילו לא שעבד נכסיו לב"ח כל שחייב לו ואין לי נכסים כיפין אותו לחזור במתנתו או למכור אבל לאחר שמת הנותן ולא חזר בו אין ב"ח ואשה גובה ממנה אלא אי חשבינן לה מתנת שכ"מ דלא נגמרה עד לאחר מיתה אבל למ"ד דחשיבא מתנת בריא דקנה הגוף אחר מיתה למפרע מחיים.

י"א על מתנה א' או שצוה שיתנו לאשתו כתובת' ויהנו לבנו כו"ך ושאר נכסים ימכרו ופירותיה' ב' שלישי' לת"ת של תואנסא ושליש לתת' של קהל קדוש פורטיגיזיס והיה זה בקנין גמור מיד העדים:

לכאור' נראה דהאי מצוה מחמת מיתה הוא והטור בסימן ר"ן סכ"ט כתב בשם הראב"ד דמצוה מחמת מיתה נמי כיון דא"ץ קנין הקנין בלא יפוי כח מגרע כחו ומהר"ם מפדווא צדד שהטור והמרדכי חולקים וכ' אבל אין לסמוך לדחות דברי הראב"ד הנז' בפי' ע"ש והכנה"ג בתשובות בס' בעי חיי בסי' קפ"ו דרכ"ג ע"ג כתב שכן נראה מדברי הרב בספר הקצר שכתב סברת הראב"ד בשם י"א עיין שם וליתא שהרי כתב הרמב"ם בפ"ח מה' זכייה דין י"ז והביאו הטור סי"ד ופסקו הרב בספר הקצר סימן ט' אבל אם נתן לו המקצת בפי' במתנת שכ"מ א"ץ קנין ואם עמד חוזר ואם לא עמד קונה זה המקצת ואם יש בה קנין אינו קונה אלא אם כן כתב במייפה כחו וכו' וכתב הראב"ד זהו מצוה מחמת מיתה ע"ש וכן כתב הסמ"ע ס"ק כ"ג אשמעי' דאם אמר בפי' שנתן המקצת במתנת שכ"מ הו"ל כאילו אמר בפי' שנתנו מחמת מיתה וכולי ובסעיף נ"ד כ' ואם יש בו קנין אינו קונה וכולי כ"כ הטור והמחבר בסמוך בס"ס י"ז אפי' במצוה מחמת מיתה ע"ש הרי דהטור ומרן ס"ל דנותן מקצת בפי' במתנת שכ"מ או מצוה מחמת מיתה אם יש בו קנין אינו קינה אלא אם כתב ביפוי כת ולשון הטור שם ואם לא עמד קונה זה המקצת ואף אם יש בו קנין אלא במייפה כחו וכ' הפרישה נראה דה"ק ואף בזה הוא דומה למצוה מחמת מיתה ואם יש בו קנין צריך דוקא יפוי כח וכו' ע"ש נראה דמצוה מחמת מיתה פשיטא דקנין מגרע כחו אבל נותן מקצת בפי' במתנת שכ"מ ס"ד כיון שבפי' נתן במתנת שכ"מ הקנין לא מגרע כחו ולא אמרי' שמא לא גמר להקנות אלא בשטר

י"ב על שטר מתנה שנתן הבעל לאשתו וכתוב שנתתי לה ע"פ תנאים כמש"ו בידי וכו' ולא נמצא שטר התנאי:

ונראה בסי' מ"ו קי"ל עדי' שאמרו תנאי היה הדבר ולא ראינו שנתקיים התנאי הרי אלו נאמני וכתב הרב שפתי כהן משמע דר"ל שאומרים תנאי היה הדבר שבעל השטר יעשה כך וכך ולא ראינו שעשה כך וכך והלוה או המוכר אומר לא עשה כל זמן שאין בעל השטר מברר שעשה וכן משמע מפירש"י וכו' וז"ל הרב חוקות הדיינים סימן רל"א עדים שהיו חתומים בשטר ואמרו תנאי היו דברינו וכולי כלומר על תנאי שיעשה המלוה ללוה כך מסר השטר ולא ראינו שקיים תנאו והלוה אומ' שלא קיי' לי התנאי וכיון שכן זה השטר אינו כלו' הרי אלו נאמנים וכו' ואם אמר בעל השטר כבר קיימתי התנאי והלה אומר לא קיימתיו על בעל השטר להביא ראייה כלל זה בידינו דכל מי שהוטל עליו לעשות התנאי עליו להביא ראייה כקיים התנאי כ"כ רש"י עכ"ל וכן קי"ל האומ' לחבירו הריני נותן לו כך וכך ע"מ שתעשה דבר פ' על המקבל להביא ראייה שקיים תנאו אבל אם א"ל על מנת שלא תעשה על הנותן להביא ראייה שבטל תנאו וכתב הסמ"ע הטעם דלעולם מקיימין הדבר כמו שהיה מעיקרא מש"ה צריך להביא ראייה שנשתנה הדבר עיין שם וכהאי גוונא כתבו התוס' במכות דף ט"ו בד"ה דמאי וכו' דלא אמרינן שמא יקיים העשה ויש לנו לומר שמעולם יעמוד כמו שהוא עכשיו והוי התראת ודאי אבל לר"י דתלי מילתא בביטול העשה הו"ל מחוסר מעשה וכו' עיין שם באורך ואם כן בנ"ד שכתוב בשטר שנתן ע"פ תנאים סתם אם טען הנותן שהם תנאים שעל המקבל לעשית ולא קיימי' אם נאמן והרשב"א בתשו' סי תתקע"ד כתב על ראובן שניכר קרק' לחבירו ובאו ב' עדי' והעידו שתנאי היה שאם יחזיר לו המעות מכאן ועד זמן פלוני המכר בטל והלה מביא עדים שמכר בלא תנאי כיון שלדברי כולן זה כדין ירד אלא שזה מביא עדים שיש לו להסתלק מחמת התנאי והלה מביא עדים שמכר בלא תנאי כיון שלדברי כולם לוקח זה כדין ירד אלא שזה מביא עדים שיש לו להסתלק מחמת התנאי וזה מביא עדים שהמכירה לחלוטין הרי הקרקע בחזקת לוקח זה שהוא עכשיו בידו ולא אמרינן אוקי בחזקת מרה קמא וכו' עיין שם וכ' מהראנ"ח חלק ראשון סי' פ"ח דאפי' על ידי התנאי המכר בטל מעיקר' מכל מקו' כבר היה שם מכר ועל ידי התנאי בא לבטלו וכולי וכ"כ בתשוב' ח"ב סימן פ"ז דנראה מדברי הרשב"א שלדברי האומרי' שהיה שם תנאי שהמכר בטל מעיקרו וכו' עיין שם וכן מבואר בתשו' הרשב"א חלק שני סי' רכ"ט דהתנאי היה בשעת המכר עיין שם באורך אם כן אפילו התנאי היה בשעת מכירה והמכר בטל מעיקרו כיון שהיה מכר מוקמי' ליה בחזקת הלוקח דאין ספק תנאי מוציא מידי מכירה ודאית והוא הדין במתנה ודוקא כשיש ודאי תנאי ונחלקו בקיומו אם הוא תנאי בקום עשה על המקבל להביא ראייה שקיימו מיהו אפשר דכל שיש תנאי בודאי אלא דנחלקו אם הוא תנאי בקום עשה או בשב ואל תעשה מוקמי' בחזקה הנותן ודוקא בנחלקו בעיקר התנאי דב' אומרי' לא היה תנאי והמכיר' לחלוטין הוא דכ' הרשב"א דקרקע בחזקת לוקח ועיין בב"י סימן ר"ט שכת' תשו' הרשב"א דכרם וכת' הרב כנסת הגדולה בחלק שני שם דבתשו' הרשב"א חלק שני סימן רמ"ו שכתב שאלו היה המקח מתבטל בביטול התנאי על הלוקח להביא ראייה שנתקיים התנאי התם שאני שהתנאי כתוב בתוך השטר שעל מנת כן מכר אבל הכא המכר הוא בהחלט בשטר אלא שזה טוען שעל תנאי היה ע"פ עדים וזה מביא עדים שלא היה שם תנאי עכ"ל אם כן הכא נמי כיון שנכתב תנאי בשטר אלא שהנותן טוען שהוא תנאי בקום עשה ולא קיימו והלוקח טוען שהוא תנאי דשב ואל תעשה ולא בטלו נראה דקרקע בחזקת בעליו דכיון דודאי היה תנאי על המקבל להביא ראייה שהוא תנאי דשב ואל תעש' ולא בטלו אבל אינו מוכרח דתשו' סימן רמ"ו שאני כיון דלכ"ע יש תנאי בקום עשה ולא נחלקו אלא בקיומו אין המקבל נאמן שקיימו כמ"ש הסמ"ע הטעם דלעולם מקיימי' הדבר כמו שהיה מעיקרא וצריך המקבל להביא ראייה שנשתנה הדבר עיין שם א"כ אין חילוק בין נכת' התנאי בשטר בין בעל פה אם היה התנאי בקום עשה ונחלקו בקיומו על המקבל להביא ראיה שקיימו אבל ספק בתנאי אפי' נכתב בשטר אמרינן יד בעל השטר על התחתונה וכן כת' המש"ל בפט"ו מה' טוען בתשו' הרשב"א דדוק' בששנים אימרים היה תנאי ושנים אומרים לא היה אבל אם התנאי מוסכם ובקיומו נחלקו שנים אומרים נתקיים וב' אומרים לא נתקיים כיון שכולם מודים בעיקר התנאי אלא שנחלקו בקיומו אפשר דיד המקבל על התחתונה ויש ללמוד זה מדכ' הר"ן בפ' מי שאחזו דהמוכר או הנותן דבר לחבירו על מנת שיתן לו מאתים זוז וכיוצא בתנאי שהוא בקום עשה על המקבל לברר שקיים תנאו ואף על גב מידי לא נפקא ואפשר שקיים תנאו והול"ל לפי דעת הרשב"א כיון שיש נתינה ודאי וספק בתנאי וכולי אלא טעמא דכמו שיש ודאי נתינה ה"נ יש כאן ודאי תנאי והספק אם נתקיי' התנאי משא"כ בנדון הרשב"א דהספק בעיקר התנאי אם יש תנאי או לא (א"ה עכ"מ):

י"ג שטר מתנה בפנינו אנו עדים חותמים מטה איך שה"ר יוסף אוסונא היה מוטל על ערש דוי ושלח אחרינו כדי לעשות צואת שכיב מדע ומקודם לכן שאלנו אותו והשיב על לאו לאו ועל הן הן וראינו שדעתו מיושבת עליו כבריא וכך אמר לנו הוו עלי עדים כשרים ונאמנים וקנו ממני בקש"ם ודל"ב איך שהבית שאני שוכן בה כעת ומטלטלי שבה הם נתונים לאשתי אסתר מפאת כתובתה מתנה גמורה מעכשיו מתנת בריא וכולי ושאר נכסים שיש לי חוצה כגון משכונות וכיוצא הוו עלי עדי' איך שמניתי והרשיתי לה"ר משה קושטא ועשיתי אפטרו' על אותם הנכסים להיות מונחים תחת ידו ורשותו לעשו' מהם ספר תורה ותיק וכל הוצאותיו מן המובחר ולהתטפל בתכריכין וצרכי הקבורה ודרשות וכל הוצאות לצורך המת והנשאר מהנכסים יתחלקו לשני חלקים חלק אחד לאשתו מלבד הבית והמטלטלין והחלק הב' יטלו היורשים ע"כ:

תשובה נראה פשוט דזה מצוה מחמת. מיתה כיון שצוה ליתנה לאשתו המטלטלין שבבית מפא' כתובתה ולא ניתנה כתובה ליגבות מחיים כמו שכ' רב א' בספר דבר משה סימן ע"א וגם הרב המחבר שחיל' דלא נקרא מצוה מחמת מיתה מודה בנדון דידן שהזכיר מיתה שמינה אפוטרופוס ליטפל בצרכי קבורתו ודרשו' וכן כ' מהר"י אלגאזי בספר נאות יעקב סימן ב' עיין שם אבל מדנתן לה המטלטלין מתנת בריא ומעכשיו ובקנין נר' דהוי כאומר מעכשיו ולאחר מיתה או מעכשיו אם מתי וכי האי גוונא כ' מהרימ"ט חח"מ סימן ן' עיין שם וכן כ' מהר"ם מפדווא סימן נ"ו בצואה שכ' בה וקני ממני בק"ג מעכשיו שמרצוני הטוב אני יורש ונוחל וכולי דהוי כאומר מהיום ולאחר מיתה אלא שנדחק שם להסיר תלונת הקנין דהטור והמרדכי חולקין על הראב"ד וסבירא להו דהקנין אינו מגרע במצוה מחמת מיתה עיין שם באורך וכבר כ' בסימן ר"ן דין ט' דלא ראה דברי בעל העיטו' והרמ"ה והרמב"ן והנ"י והריב"ש דס"ל כהראב"ד דגם במצו' מחמת מיתה הקנין מגרע ובעי' יפוי כח וכן מוכח בהדי' מדברי הרמב"ם והטור וכן הסכמת האחרונים ע"ש אלא דמתנה מהיום ולאחר מיתה או אפילו מהיום אם לא אחזו' בי מקריא מתנת בריא בצריך קנין ואינה כמתנת שכ"מ אלא לענין שיכול לחזור בו כמ"ש בסימן רנ"ז עיין שם באורך וכן כתב מהרימ"ט שם: אבל ראיתי למהריב"ל ח"ד סימן כ"ו שכ' על ראובן שצוה מחמת מיתה שיתנו קצת מנכסיו לשמעון אחיו ובסוף הצואה הקנה בקנין מעכשיו וז"ל ולכאו' נר' דכיון שצוה מחמת מיתה אפילו הקנה בקנין ומעכשיו לא הוי כמתנת בריא גמורה וכולי דשכיב מרע שלא פירש הדיא שצוה מחמת מיתה אפשר לומר כיון דקנה מעכשיו הוי מתנה גמורה אבל היכא דבפירש צוה מחמת מיתה א"ל לקיים את שניהם דהקנה הנוף מהיום ולאתר מיתה הפירות דכיון דאמר מעכשיו ומתחלה צוה מחמת מיתה אפשר לומר דהוה ליה כאילו אמר מעכשיו ולאחר מיתה וכולי מכל מקום בנדון דידן מסתברא דחזרה הויא כיון דבתחלת הצואה אמר שהיה מצוה מחמת מיתה ואח' כך בסוף הצואה הקנה בקנין מעכשיו אית לן למימר דחזרה הוי דבשלמא גבי מהיום ולאחר מיתה הם ב' תיבו' סמוכו' זה לזה הוי מהיום הגוף ולאחר מיתה הפירו' אבל בנדון דידן א"א וכולי דאם כן למה ליה לפלוגי קניית הפירות בתחלת הצואה וקניית הגוף בסוף הצואה אלא ודאי דחזר' הוי והכל הולך אחר התחתון עכ"ל הרי שהסכים דאפי' מצוה מחמת מיתה שהקנה בקנין ומעכשיו בסוף הצואה חזרה הוי ומתנת בריא גמורה היא אם כן בנ"ד הכ"נ דהוי כאומר מעכשיו אם מתי או מעכשיו ולאחר מיתה צריך קנין וכל שכן דקאמר מתנת בריא וכולי וכן כתב מהראד"ב בספר לחם רב סימן ר"א דאפי' לבטל הצואה כגון שאין בה קנין מפ' לה מהיום ולאחר מיתה דצריך קנין ובטלה עיין שם וכל שכן לקיים המתנה וא"כ אפי' היו המטל' שבבית יותר מכדי כתובתה זכתה בהם כדקי"ל בסימן רנ"ג בשכיב מרע שאמר תנו מאתים זוז בכתובת' ידה על העליונ' וכו' ע"ש:

אבל יש להסתפק בנדון דידן שלא כ' העדים שאמ"ל כתבוה בשוקא וכו' ומה שכ' הטור בשם הרא"ש דהאידנא דלא כתבי' משום דנהיגי למכתב בכל שטרי מתנ' הכי הילכך כשמצוה לכתוב שטר מתנה סתם דעתו היה שיכתבו כמנהג הסופרים והוי כאלו אמר כתבוה בשוקא וחתמוה בברא כ' מרן הב"י בתי' הב' דהכי קאמר דלא חיישי' אם הנותן אמר סתם כיון דנהיגי למיכתב וכולי ופירוש זה נראה יותר שכך הם דברי התוס' וכו' עי"ש ולפ"ז משמע אם לא כתבו העדים לא אמרי' כמי שנכת' דמי וכבר הרב כנסת הגדולה אות י"ב ובתשובו' בספר עדות ביעקב סימן מ"א דקצ"ב ע"ב כ' מחלוקת האחרוני' לכן אין מוציאין מיד המוחזק עיין שם גם מהרימ"ט סי' נ"ד נסתפק כשקנו מידו ולא אמר בפירוש שיכתבו אי הוי כמצוה לכתוב השטר או לא הביאו הרב כנסת הגדולה אות כ"א עיין שם והרב פני משה ח"א סימן ס"ד דף קנ"א ע"ד הכריע דגם בקנין לבד סגי עיין שם וכן כ' הרב דרכי נעם סימן י"ב עיין שם וכן משמע מדברי ראב"ן דק"ג רע"ד וז"ל וכיון דהכי האידנא דכל מתנות סתם הם היכי כתבי' בהו וכן א"ל פלו' כתבוה בשוקא וחתמו בברא והוא לא אמר הכי אלא סתם אמר ונרא' דהכי סמכי' כיון דסתם קנין לכתיבה עומד אדעתא דהכי מקני דליכתבו כתי' חכמים והרי הוא כמפרש כתבו לי כתי' חכמים כדאמרי' בעלמא נמי כל המקדש אדעתא דרבנן מקדש ה"נ מקני לכתוב אדעתא דרבון עכ"ל משמ' דבקנין לבד אפילו לא אמר בפירוש שיכתבו כיון דסתם קנין לכתיבה עומד הוי כמפרש שיכתבו בהדיא ומצאתי למהר"ם ב"ב בתשו' הארוכו' סימן תתקע"ז שכ' וזה לשונו ושכ' דזימנין דליכא אלא תרי סהדי ויכתוב הסופר בקנין ובב"ד חשוב ולכל הפחו' ליבעי שלשה חשובי העיר הא ל"ק הא נמי ברוב פעמים גבי מתנו' דכתוב בהם וכך א"ל פלו' מתנה זו כתבוה בשוקא וכו' אף על גב דלא א"ל הכי אלא י"ל כמו שכ' התוס' בפ' ח"ה לפי שנוהגים עכשיו לכתוב בשטר מתנה וא"ל מתנה כתבוה בשוק' וכו' הילכך כי א"ל סתמא בדעתא כמו שכותבים בשטרו' וכו' כיון דטופס שטרות הוו כן לכתוב בב"ד חשוב וכן נהגו כולם לכתוב ואיהו אמר לסהדי לכתוב שטר כדרך שרגילי' לכתוב הוא כאילו הודה בפניהם שהקנה לו בבית דין חשוב והודאת בעל דין כמאה עדים דמי אבל היכא דסהדי כ' השטר על ידי קנין שבפניהם אף על גב דלא א"ל כתבו לי שטר כותבים כך בקנין ובב"ד חשוב והקנין לא בב"ד חשיב אם נודע דבר זה ע"פ שני עדים שלא היה בב"ד חשוב ושלא צוה להם לעדים לכתוב שטר לא היינו מוציאין ממנו ממון זה בשטר דתרי ותרי נינהו והיכא דליכא סהדי אחריני שאומרים שלא היה קנין בב"ד חשוב ושלא צוה לכתוב אנו ממ"נ אעדים סמכינן שכתבו וחתמו והעידו שהקנין בב"ד חשוב והם עשו שלא כדין יהא הקולר תלוי בצוארם עכ"ל והובא בתשו' המיי' דשייכי לס' קנין סימן ד' ע"ש מבואר דסבירא ליה דאם צוה להם לכתוב שטר הוי כאילו הודה בפניהם שהקנו לו בב"ד חשוב והודאת בעל דין כמאה עדים דמי אבל אם לא צוה לכתוב שטר אלא שהם כתבו השטר על ידי הקנין שבפניהם אין העדי' עצמם נאמנים בכך אלא אם העידו שני עדים אחרים שלא היה כך אין מוציאין ממון ממנו והכ"נ אפילו כתבו העדים וא"ל כתבוה בשוקא וכולי אם העידו שני עדים אחרים שלא צוה להם לכתוב השטר אין מוציאין ממנו ממון אבל העדים עצמם אין נאמנים בכך אבל אם צוה להם לכתוב שטר והעדים גם כן לא כתבו וא"ל כתבוה בשוקא תיישי' לה ודוקא אם צוה להם לכתוב שטר קנה דהוי כאלו הודה בפניהם שהקנו לו מתנה גמורה דפרהסיא והודאת בעל דין כמאה עדים דמי ואפי' לא כתבו העדים וא"ל כתבוה בשוקא וכו' קנה ואם כן בנדון דידן שקנה קנין לבד ולא ציה להם לכתוב שטר וגם העדים נא כתבו הכי וא"ל כתבוה בשוקא וכו' לא קנה:

אבל יש להסתפק בנ"ד כיון שכ' מתנת בריא וכולי א"ל דמלת וכו' הוי כאילו נכתב ג"כ מתנת שוקא מתנת פרהסיא שכותבי' בשטרות כמ"ש האחרונים בשטר שכתוב בו נאמנות וכולי דהוי כנאמנות מפורש עליו ועל יורשיו והסכים עמהם ה' כנה"ג בסימן ע"א אות כ"ה וכולי עיין שם וכן כתב מהריב"ל ח"א סימן ס"ח גבי אחריות דאקני ובסי' ק"ה גבי אסמכת' וז"ל ואחר שכתבתי זה א"א שזכה ראובן כדין חדא דכתב בשטרא וקנינא וכו' וכבר נהגו הסופרים לכתוב בשטרות וקנינו בקנין דלא כאסמכתא וב"ד חשוב וכו' וכודאי כשכ' וקנינא וכו' אכולה מילתא קאי ע"ש וכ"כ מהרשד"ם חא"ה סי' רי"ו ומרש"ח בתשובות סי' י"ג וסי' י"א עיין שם וכן כתב מהרח"ש ח"א סימן ג' בשטר שכתוב דלא כאסמכתא וכו' דבמלת וכו' נכלל התיבות הנמשכות המורגלות לכתוב בתר תיבת דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי וכו' עיין שם אבל ראיתי לה' כנה"ג בסי' קי"ב אות ז' הביא דברי מהרש"ך חלק שני סימן מ"ד דס"ל דאפילו כתוב בשטר אחריות וכולי לא הוי אחריות דאקני בכלל וכתב עליו וז"ל ויש לתמוה עליו מ"ש דמלת וכו' מהני לשווי מפורש עליו ועל יורשיו וכולי ולא מהני לשווי כולל אף באחריות דאקני ויראה לי דמלת וכולי לא תוסיף תת כח להכניס באחריות מה שלא פורש דלא מרבינן ממלת וכולי אלא במתחייבי' לא בענין האחריות עצמו עיין שם ואם כן א"ל דה"נ לא מרבי' ממלת וכו' מתנת שוקא ומתנת פרהסיא גם ה' בית דוד חא"ה סימן ס"ג כ' בנאמנות וכו' דצ"ע למעשה עש"ב אך ראיתי למהרש"ך עצמו סי' קצ"ה שכתב בשטר שכתוב בו דלא כאסמכתא וכולי אע"פ שלא נתפרש בו דלא כטופסי דשטרי כיון שכתוב תיבת וכו' הו"ל כאלו מפרש בו דלא כטופסי דשטרי לענין דאמרינן יד בעל השטר על העליונה מספק כמו בנאמנות וכו' דהוי כמפרש עליו ועל יורשיו עיין שם אבל ראיתי גם למהראד"ב בס' לחם רב סימן ן' שכ' וז"ל אע"ג שיהא כתוב בכתובה הנאמנות וכולי וכ' מהריב"ל וכו' שהרי כתב וכבר נהגו לכתוב בשטרות וכו' וכיון שהיה פשוט בעיר לכתוב כך כתב הרב דכיון שכתוב וכו' אמנהג דעיר סמוך אבל בנ"ד שבכתובות רבות אין כתוב בהם ממנו ומיורשיו אדרבא נאמר דלא אמר וכו' אלא לומר שיהא נאמנות כמפורש בשני עדים כשרים אבל לא נאמר שנכלל בלשון וכולי שיהא נאמנות עליו ועל יורשיו דכל שזה בא לעקור תקנת חכמים צריך שיפרש אותו בהדיא וכו' עיין שם ראייתו לכאורה גבי נאמנות על יורשיו שהוא בא לעקור תקנת חכמים ס"ל כיון דאין מנהג בעיר לכתוב ממנו ומיורשיו אמרינן דמלת וכולי לומר שיהא נאמר נאמנות מפורש כשני עדים אבל אם היה מנהג פשוט בעיר לכתוב ממנו ומיורשיו אם כתב בנאמנות וכולי אמרינן דסמך אמנהג העיר ועליו ועל יורשיו קאמר ואפשר שזה דעת מהרש"ך דמ"ש דמלת וכולי הוי כמפרש עליו ועל יורשיו ה"ד כשמנהג פשוט בעיר לכתוב עליו ועל יורשיו דאמרינן מלת וכולי אמנהג סמך אבל לגבי אחריו' דאקני לא: ומ"ש והשאר מהנכסים יתחלק לשני חלקים חלק א' לאשתי וכו' נראה דהמתנה קיימת דיחלוק הוי לשון מתנה כמ"ש הטור בסימן רפ"א ס"ח וז"ל ראובן צוה מחמת מיתה שיתנו מנכסיו לפלוני כך וכך והשאר יחלוקו אותו לג' אחיותיו וכו' כיון שאמר שיתנו לפ' כך וכך מהני ל' מתנה לל' ירושה דאחיות ועוד דיחלוקו ל' מתנה ודבריו קיימים אפילו במקום בת עיין שם והכא נמי לגבי אשתו הוי ל' מתנה דליורשים הוי לשון ירושה וכבר כתב הרשב"ץ חלק שני סי' רנ"ו וז"ל ואף על פי שבדבור א' אמר לבנו ולבתו ל' מתנה דייני' לבנו לשו ירושה ולבתו לשון מתנה כדינה עיין שם וכ"כ מהרי"ל בתשו' הביאו מרן הב"י סימן רנ"ג וז"ל אע"ג דמפרשי' לה לגבי בן לשון ירושה נלע"ד דפלגינן דבוריה ומפרשי' לה לגבי ברתא בלשון מתנה וכו' כי היכי דאמרינן בנו ואשתו ואחר בנו ואשתו משום אפטרופו' ואחר משו' מתנ' ה"נ הכא עיין שם והכא נמי דכוותא לאשתו הוי ל' מתנ' וליורשים הוי לשון ירושה ולכאורה נראה כיון שנתן לה הבית והמטלטלין במתנת בריא ומעכשיו ובקנין הכא נמי מ"ש והנשאר חלק א' לאשתי וכולי מעכשיו ובקנין חוזר לשני המתנות וכהאי גוונא כתב מהרש"ך חלק שני סימן צ' דלשון מעכשיו הכתוב למטה חוזר לשני המתנות עיין שם ואין לחלק בין מעכשיו באחרונה ומעכשיו בראשונה כדתנן בפ"ה דשבועות שבועה שאין לך בידי ולא לך ולא לך חייב על כל רא' א' ר"א אומר עד שיאמר שבועה באחרונה והרמב"ם פ"ז דשבועו' פסק כת"ק דאפי' אמר שבועה בא' קאי על הכל עיין שם וכבר הוכיח מהר"י באסן בתשוב' סימן פ"ב דמ"ש בשטר שלמעלה קאי על כל הנז' למטה שהוי"ו מערבת בפ' המגרש גבי ה' שכתבו איש פ' גרש פ' וכו' דהזמן הכתוב בראש הגט קאי על כל הה' דוי"ו מוסיף על ענין א' עיין שם באורך וה"נ מעכשיו שכתוב בתחלה קאי על הכל וכתב הטור בסימן רנ"ג בשם הרמ"ה דיחלוק פ' בנכסי' לא מהני בבריא עיין שם וגם לא מהני ל' מתנה לל' ירושה בבריא אפי' באדם אחד ושני שדות כמ"ש הרמ"ה בפרק מ"ש סימן קכ"ד עיין שם ואם כן בנ"ד שאמר יתחלק לב' חלקים חלק א' לאשתי וכולי כיון דמעכשיו קאמר דהוי מתנת בריא ל' מתנה שאמר בבית ובמטלטלי' לא מהני ללשון יחלוק אבל נראה דהא ליתא דבמתנת שכיב מרע הוא שנתן לה השאר דומיא דחלק א' של היורשים וכן משמע מדחלק ואמר ושאר נכסי וכו' הוו עלי עדים וכו':

י"ד (א"ה תחלת השאלה ותחלת התשו' לא מצאתי אותה וזה אשר מצאתי כתוב על שטר מתנה שלא כתו' בה כתבוה בשוקא וכו' האריך כת"ר בכל הפרטי' ואכתו' מה שנלע"ד):

הנה מרן הב"י הביא לשון הרא"ש שכ' והאידנא דלא חיישי' לסתמא וכו' ופי' דה"ק האידנא כי נפיק שטר מתנה כתוב בו סתם בלא כתבו בברא וכו' ועי"ל דה"ק האידנא דלא חיישינן לסתמא כלומר אין אנו חוששין אם הנותן אמר סתמא כתבו ואין מצריכין איתו שיאמר כתבו כשהוא וכו' משו' דנהיגי למכת' וכו' הילכך כשמצוה דעתו שיכתבו כמנהג הסופרים ופי' זה נראה יותר שכך הם דברי התוס' שם וכו' עיין שם והדרישה הכריח לפ' גם דברי התוס' כפי' הא' ומחק מלת עתה מדברי התו' ע"ש ולע"ד נראה עיקר כפי' מר"ן דז"ל מהר"ם בתשו' דשייכי לס' קנין סי' ד' ושכתבת דזמנין דלא חתימי אלא תרי סהדי ויכתוב הסופר בקנין ובב"ד חשוב ולכל הפחות ליבעי ג' חשיבי העיר הא ל"ק ה"נ ברוב פעמי' גבי מתנות כתוב בהם וכך א"ל פ' מתנה זו כתבוה בשוקא וחתמוה בברא כי היכי דלא תהוי מתנה טמירתא אף ע"ג דלא א"ל הכי אלא י"ל כמ"ש התוס' בח"ה לפי שנוהגי' עכשיו לכתוב בשטר א"ל מתנה זו כתבו בשוקא וכו' עיין שם באורך הרי בהדיא דקאי הנותן סתמא ולא אמר כתבו בשוקא אבל הסופר כתב בשטר כתבו בשוקא וכו' והביא מ"ש התוס' לפי שנהגו עכשיו וכולי ובודאי גם הרא"ש בשיטת מהר"ם רבו אמרה וכן מצאתי לראב"ן בס' דף ק"ג רע"ד וז"ל כיון דהכי האידנא דכל מתנות סתם הם היכי כתבי' בהו וכן א"ל פ' כתבוה בשוקא וחתמוה בברא והוא לא אמר הכי אלא סתם אמר ונר' דאהכי סמכינן דכיון דסתם קנין לכתיבה עומד אדעת' דהכי מקני דליכתבו כתי' חכמים והרי הוא כמפרש כתבו לי כתי' חכמים כדאמרינן בעלמא נמי כל המקדש אדעתא דרבנן מקדש הכא נמי מקני לכתוב אדעתא דרבנן עכ"ל הרי דק"ל עמ"ש בשטרות כך א"ל פ' כתבו בשוקא וכו' והוא לא אמר אלא סתם ותי' כיון דסתם קנין לכתיבה עומד אדעתא דהכי הקנה שיכתבו כתי' חכמים ומשמע דוקא אם כתבו העדים כן בשטר ומהרימ"ט בסי' כ"ט נסתפק בקנו מידו ולא א"ל כתבו שטר אי הוי כצוה לכתו' שטר דאמרינן דעתו לכתוב כמנהג או לא הביאו הרב כנסת הגדולה אות כ"א עיין שם ומדברי ראב"ן נראה בהדיא דבקנין סגי משום דסתם קנין לכתיבה עומד והוי כאלו א"ל כתבו כתי' חכמים והרמ"ה בפרק חזקת הבתי' סי' קי"ב כתב דבקנין ולא א"ל כתבו שטר לא חיישי' למ"ט דאף על גב דקיימא לן דסתם קנין לכתיבה עומד לאו למימרא דהו"ל כמאן דאכוון לאקנויי ליה בשטר אלא דאי בעו סהדי כתבו שטר לקונה ולא צריך לאמלוכי ביה וכו' עיין שם אבל ראב"ן סבירא ליה דסתם קנין לכתיבה עומד וכאלו א"ל כתבו דמי ומה"ט בקנין נמי צ"ל גלו וכו' כמ"ש הטור דאפי' קנו מניה כיון דסתם קנין לכתיב' עומד כמאן דא"ל כתבו דמי ואי לא א"ל כתבו בשוקא וכו' כמאן דא"ל כתבו ולא כתבו בשוקא דלא מגבי' ביה עי' שם והכא נמי האידנא בקנין סגי מה"ט דסת' קנין לכ' עומד דהו"ל כאלו אמר כתבו בשוקא וכו' וכן ראיתי לה' פני משה סימן ס"ד הכריע כן מדברי הטור ע"ש ולע"ד מבואר כן בדברי ראב"ן כמ"ש מיהוי מהר"ם בתשו' שם סיים וז"ל כדהתם סמכי' אסהדי שמעידים שהקנין היה בב"ד חשוב וכולי כיון דטופס השטרות כך הוא לכתוב בב"ד חשוב וכך נהגו כולם לכתוב והוא אמר לסהדי לכתוב שטר וכו' אבל היכא דסהדי כתבו השטר על ידי קנין שבפניהם אע"ג דלא א"ל כתבו לי שטרא וכותבים כך היה בבית דין חשוב והקנין לא היה בבית דין חשוב אם היה נודע לנו דבר זה על פי שני עדים שלא היה בבית דין חשוב ושלא צוה לעדים לכתוב שטר זה לא היו מוציאין ממנו ממון בזה השטר כתרי ותרי נינהו והיכא דליכא סהדי אחריני שאומרים שלא היה בבית דין חשוב או שלא צוה לכתוב אנו העדי' סמכי' שכתבו וחתמו והעידו שהקנין בב"ד חשוב ולא שלא כדין ויהא קולר תלוי בצוארם עכ"ל הרי אם לא צוה לכתוב השטר אלא שהם כתבו השטר על ידי קנין שבפניהם אם יש עדים שלא צוה לכתוב הו"ל תרי ותרי ואין מוציאין ממון ודוקא אם אין עדים בדבר סמכינן על ידי העדים שבשטר והכא נמי אפי' כתבו וא"ל כתביה בשוקא וכו' אם יש עדים שלא צוה לכתוב השטר אלא היה קנין לבד אין מוציאין ממון אבל אם אין עדים בדבר סומכין על השטר ומשמע דאפי' צוה לכתוב השטר דוקא אם העדים כתבו כך א"ל כתבו בשוקא וכולי סמכינן עלייהו וכן פסקו אחרונים מהר"ם גאלנטי סימן ס"ו ומהר"ם די בוטון סימן כ"ה ומהרימ"ט סימן נ"ד ומהריב"ע בתשו' מהרש"א סי' ל"א וסי' מ' דאם לא כתבו כך א"ל כתבו בשוקא וכו' חיישי' דילמא גלי דעתיה דמתנתא טמירתא היא והרב כנסת הגדולה הגב"י אות י"ד שהביא דברי מהרח"ש וה' משפט צדק סבירא ליה דכמי שנכתב דמי ושכן הסכמתי בתשו' ע"ש הרואה בתשו' ה' בס' בעי חיי חלק שני סי' נ"ז ובתשו' בס' עדות ביעקב סימן ע"א דקצ"ב הסכים שם כיון דפלוגתא דרבוותא היא אין להוציא מיורשי המוחזק וכן הסכים מהר"י קצבי בתשו' סי' ס"ג דף קע"ב עיין שם אבל יש להסתפק בנ"ד שכת' בשטר מעכשיו זכתה אשתי במתנה וכו' דמדברי הר"ן ור' ירוחם שהביא מרן הב"י משמע דוקא אם החזיקו בנכסים והן ברשותו לא חיישינן למתנת' טמירתא וכ"כ הרמב"ן בתי' וז"ל מדאמרי' דלא מגבי' ביה נ"ל לדקדק מ"ש רבינו הגדול שאם נתנו לו מתנה מעכשיו והחזיקו בה מעתה לא חיישינן בה מתנתא טמירת' שהרי ע"כ גלויה היא שברשותו היא וכו' עיין שם וכן לשון הרי"ף בתשו' סי' ח' שהמתנ' כשהגיע ליד המקבל הרי היא מילתא דעבידא לאגלוי וכולי עיין שם משמע בהדיא דדוקא כשהיא ברשותו כשהגיעה בידו וכן מצאתי לרב האי בתשו' הגאונים חלק שני שער ג' סימן נ"ה שכ' וז"ל ועוד שדבריהם כשידוע שהיא מתנה טמירתא נאמר דלא מגבי' ביה אבל אם נתן הנותן למי שנתן לו מה שאמר עליו שהוא מתנה אין אנו מוציאין אותו מידו אף על פי שאמר לעדים איטמרו וכתבו ליה כל שכן מה שאמרו בו מתנה סתם עכ"ל אבל הרשב"א בתשוב' סימן תתקצ"ח כת' דאי כתוב בשטר ילך ויחזיק מעכשיו אף ע"ג דלא כתוב בו חתמו בפרהסיא וכתבו בשוקא כשר שהרי זה פרסום והביאו מרן הב"י עיין שם ואפשר לומר דאם א"ל איטמרו בעי' החזיק' אבל בסתמ' אפילו לא החזיקו ממש אלא שאמר ילך ויחזיק מעכשיו הוי פרסום והרשב"א מיירי בסתמא וכן משמע בתשובו' הרשב"א חלק שני סי' שנ"ג וז"ל שאלתם על שטר מתנה שאין כתוב בו כתבו בשוקא אם היא מתנה או לא תשו' ראיתי נוסח שטר המתנה וכתיב בה מעכשיו ילך ויחזיק וכולי ואם כן הרי נתן ורצה לפרסם אחר שאמר שילך עכשיו ויחזיק ומ"ש דאפי' סתמא הוי מתנה טמירתא ה"מ באומר שדה נתונה לך או באומר לעדי' כתבו וחתמו לי שאני נותן לו שדי או נכסי שכל שלא אמר וכתבו בשוק' הרי לא רצה לגלות מתנתו אבל זה שאמר מעכשיו שילך ויחזיק אין לך גילוי יותר מזה וכולי עכ"ל הרי בהדיא דמיירי באומר כתבו סתם דאף על גב דחיישי' לסתמא זה שאמר ילך ויחזיק מעכשיו אין לך גילוי יותר מזה אבל באומר איטמרו וכתבו לו לא אפילו אמר ילך ויחזיק מעכשיו לא חשיב גילוי וכה"ג חי' הרמ"ה בפרק חזקת הבתים סימן ק"ב גבי קנין עיין שם באורך והרדב"ז ח"ב סימן תק מ כתב דאפילו החזיקו לא מהני דדוקא בסתמא אם גלה דעתו כגון שהחזיקו או שהחזיק בפניו ולא מיחה בו אמרינן לאו טמירתא היא אבל אם אמר איטמרו אפילו החזיקו אינו כלום עיין שם ודבריו תמוהי' שהרי הרמב"ן והר"ן דקדק' כן מדאמרי' האי מתנת' טמירת' לא מגבי' בה ומדאמ' לא מגבי' בה ולא אמרינן לאו כלום היא משמע דאנן הוא דלא מגבי' אבל אם החזיקו הוא קנה ואמרינן עלה ה"ד מתנתא טמירתא אר"י דא"ל לסהדי זילו איטמרו וכו' אלמא אפי' א"ל זילו איטמרו אנן הוא דלא מגבינן אבל אם החזיקו קנה ול"ל דלאיכא דאמרי דלא א"ל כתבוה בשוקא וכולי דוקא בסתמא דר"י לא מגבי' בה ואם החזיקו הוא קנה אבל אם אמר איטמרו אפילו החזיקו אינו כלום דא"כ מאי קאמר איכא בינייהו סתמא אם כן איכא בינייהו נמי א"ל איטמרו והחזיקו דלל"ק קנה ולל"ב לא קנה כמבואר בדברי רב האי בתשו' שכתבתי וכן בתשו' הרי"ף סי' ח' עיין שם מיהו מלשון בעל העיטור דף צ"ג ע"ד שכתב דבמתנה מעכשיו קמה ברשותיה ומפרסמת מילתא ולא חיישינן לסתמא וכו' משמע דוקא לסתמא לא חיישינן אבל אם א"ל איטמרו לא מהני וכן מבואר בדברי הרמ"ה בפ' ח"ה סי' קי"ב עש"ב:

ומ"מ אע"ג דאם כתיב בשטר מעכשיו ילך ויחזיק וכו' לא חיישי' לסתמא כמ"ש הרשב"א בתשו' ומדברי מרן הב"י משמע דהרמב"ן והר"ן לא פליגי עליו שכתב אחר דברי ה' וכבר כתבתי בזה לעיל וכולי ולעיל הביא תשו' הרשב"א עיין שם אפשר דה"ד במתנה דחלה מעכשיו ובידו להחזיק בה אבל בנ"ד לא חלה המתנה עד לאחר מיתה וכל זמן שהוא בחיים יכול הוא למכור הכל ולא נתן לה אלא מה שישאיר לאחר מותו.

ומ"ש ומעכשיו זכתה אשתו במתנה וכולי נראה שהיא במתנה דמעכשיו אם לא אחזור בי עד לאחר מיתה כמה שכתב הרשב"א בתשובות חלק שלישי סימן קי"ד בנדון כזה עיין שם באורך וכיון דאין המקבל יכול להחזיק בנכסים מעכשיו חיישינן לה ומצאתי להרשב"ש בתשובה סימן קי"ד שכתב במתנת מטלטלין לאחר מיתה וז"ל ואפילו לסברת הרי"ף ז"ל שכתב משמו שכל שהמתנה היא מיד אין צר ק בה שתהיה גלויה במתנה זו ואם כ' בה מעכשיו אינה אלא מעכשיו ולאחר מיתת האם ולא קנה שום גוף עדיין שאינו קרקע, שנתן לו שנאמר גופא מהשתא ופירא לאחר מיתה כדאיתא בפ"ק דמציעא עכ"ל הרי דס"ל דאפילו במתנה דמהיו' ולאחר מיתה אם היא קרק' אין צריך לימר כתבו בשוקא וכולי כיון שקנה הגוף מהיום אבל במטלטלין לא שייך לומר גופא מהיום ופירא לאחר מיתה והוא הפך דברי הני' בפ' י"נ ופסקו מור'"ם בסי' רנ"ז עיין שם אבל במתנה לאחר מיתה כה"ג דבידו למכור הכל ולא יוכל המקבל להחזיק בה מעכשיו חיישי' לה:

אמנם נלע"ד בנ"ד שכתב בסטר שא"ל כתבו בכל לשין של זכות ויפוי כח וקנינו מידו וכו' כחומר וכחוזק מתנות דשטרי דנהיגי בישראל ותי' חכמים דמ"ש של זכות וכולי לא מהני כבר כ' מהרש"א סי' דנהי דכתבו בכל לשון לא מהני כמ"ש הרמב"ן אע"ג דכתבו בכל לשון של זכות לא מהני וכן כתב הרשב"ש סי' קי"ד והרדב"ז סימן תק"מ עיין שם מ"מ כשכתוב כתי' חכמי' מהני כמ"ש מהרש"א סימן י"ג וכ"כ המרדכי בפ' מ"ש בשם ר' ברוך גבי פירות דקל דתי' חכמים מהני כאלו אמר דקל לפירות ופסקו מור"ם בסימן רי"ב עיין שם וכן להריטב"א בחי' לכתובות פ' אע"פ שכ' גבי מקדי' מעשה ידי אשתו וז"ל אבל אי טעמא דר"מ משו' דנעשה כאומר יקדשו ידי לעושיהם אפשר דהילכתא כוותיה ואע"ג דלא קי"ל כוותיה במעריך פחות מבן חדש התם הוא שאתה משנה לשונו מערך לדמים אבל כי אמר שהוא מקדיש מעשה ידי אשתו י'"ל דה"ק שהוא מקדיש אותן כדין חכמי' וכדין תורה דהוי כאילו אמר בפי' יקדשו ידי לעושיהם ואלו המוכר פירות דקל לחבירו שיזכה כתי' חכמי' הוי כאלו אמר גוף לפירות עכ"ל הרי שכתב דמוכר פירות דקל לחבירו כתי' חכמים הוי כאומר גוף לפירות וקנה ומקדיש מעשה ידי אשתו נמי למסקנא דטעמא דר"מ משום דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם לא קיימא לן כוותיה ולא חל ההקדש אלא אם כן הקדיש כדין חכמי' ודין תורה ול"ל דהיינו דוקא בלשון הנותן שא"ל כתבו כתי' כמים אבל בלשון העדים עשו הדבר בתקנת חכמי' לא מהני דכבר דחה זה הרב פני משה חלק ראשון סימן ס"ו דמסתברא דטפי עדיף כח העדים כשמדברים בעדם ממ"ש בשם הנותן עיין שם וכן מוכח בהדיא בתשובות מהרש"א סימן י"ג עיין שם ואם כן ר' ברוך והריטב"א ס"ל דבתי' חכמים מהני בין בלשון העדים בין בלשון הנותן וכן תפסו הרדב"ז ח"א סי' רנ"ב וח"ב סי' קע"ז והמבי"ט ח"א סימן שפ"ט דברי ר' ברוך ע"ש ומהרשד"ם סימן רע"א שכתב דלא קי"ל כר' ברוך ע"ש אלו ראה הריטב"א אפשר שהיה פוסק כר' ברוך והריטב"א מיהו אפשר דה"ד בפירות דקל דאינו אלא תיקון מלה בעלמא וכה"ג כ' התוספות בפ' המדיר בד"ה אלא וכו' וז"ל לא הומ"ל דמתני' דהכא ר"מ וכולי דודאי משום דאין אדם מוציא דבריו לבטלה יש לנו לתקן דיבורו כמו התם דמקדיש מעשה ידי אשתו דאמרי' דבעי למימר יקדשו ידי לעושיהם דאינו אלא תקון מלה בעלמא אבל לה הוסיף על הדבור מה שלא אמר כלל אין לה וכו' עיין שם ועיין בהר"ן בנדרי' די"ו ע"ב וה"נ א"ל לדידן דלא מהני כתי' חכמי' אלא לתקן הדבור ולא להוסיף על הדבור ולא מהני בקנין שטרות כאלו אמר אגב קרקע וקני לך וכולי מיהו א"ל דמהני בקנין שטרות לשון כתי' חכמים כאלו אמר קני לך וכו' שהרי כתב מרן הב"י סי' רנ"ג גבי שכ"מ שנתן שט"ח וכו' וז"ל וכתב הר"ן אהא דאמר ר"ג שכ"מ שאמר ידור פ' בבית זה וכולי ומהא שמעי' דלא מתקני' לישנא דשכ"מ אלא דייני' ליה כבריא וכו' הילכך שכ"מ שאמר תנו שט"ח לפ' לא קנה עד שיאמר הוא וכל שעבודא דאית ביה וכו' אבל ראיתי להרמב"ם בפ"י מה' זכייה שכ' וכן אם אמר תנו שטר לפ' זכה במה שיש בשטר וכולי ואפשר לקיים דבריו דכל שכ"מ שהתחיל הדבר כדרך שיש לו להתחיל אע"פ שלא גמרו אנו גומרין את דבריו וכדאמרינן בשכ"מ שאמר כתבו גט לאשתי כתבו ותנו קאמר שכך דרכו של שכ"מ מתחיל בדבר ונשמע בדרך קצרה וכו' אבל שכ"מ שאמר ידור פ' בבית זה אין זה חלות לדבריו כלל לא בכלו ולא במקצת ואין לנו לפרש לשון אחר לגמרי כדי שתתקיים כוונתו וכולי והמ"מ שם כ' וז"ל אבל השטר כשאנו אומרים שבמלת תנו שטר זה נכלל שעבוד השטר וזכותו אין זה מתנה אחרת ואדרבא השטר הוא עיקר הראייה שבו משא"כ דירת הבית שהבי' הוא עיקר וכולי עש"ב ואם כן אם כפירות דקל מהני כתי' חכמים להוסיף מתנה אחרת בכלל דבריו כאלו אמר דקל לפירות וכ"ש דמהני כאלו אמר קני לך הוא וכל שעבודא דשעבו' השטר וזכותו נכלל במלת תנו שטר זה דעיקר השטר הוא הראייה שבו אבל אם אין כתוב בשטר קנין אגב קרקע לא מהני כתי' חכמי' שהוא עיקר ההקנאה הוא ולדברי הר"ן אפשר דמהני כתי' חכמים כאלו אמר אגב קרקע דכיון שהתחיל בדבר אנו גומרים את דבריו כאלו אמר אגב קרקע הוא וכל שעבודיה דהא בפירות דקל מהני לפ' לשון אחר לגמרי בכוונתו וכ"ש לגמור את דבריו וגם הרשב"א שם שכתב דשכ"מ שאמר תנו שט"ח לפ' לא קנה דאין לנו להוסיף על דבריו כמו בפירו' דקל דלא מתקנים דבריו עיין שם משמע דאין חילוק בין קנין שטרות לפירות דקל ואם כן בתי' חכמי' ה"נ דמהני כתי' חכמים בקנין פירות לתקן דבריו כאלו אמר דקל לפירו' מהני נמי בקנין שטרות כאלו אמר קני לך וכל שעבודיה וכ"כ מהרי"ל בתשו' סי' ע"ט וז"ל ועל מ"ש דרחל אמרה דנקני באגב וכולי דאפילו למ"ד דשטרות נקנות אג"ק צ"ל בפה קני לך איהו וכל שעבודו והכא לא חזי' בהאי שטר מיהו נראה דאין לחוש כיון שנכתב בכל לשון של זכות וכחומר כל שטרי מתנות כדפי' ר' ברוך וכולי והביאו הכנה"ג בקיצור סימן ס"ו אות כ"א ע"ש וכ"כ בתשובות בס' בעי חיי סי' קס"ד דף קצ"ז בשם מהרע"י בתשו' כ"י דאע"ג דלא כתב קני לך וכל שעבודי' קנה והסכים עמו מהרח"ש ע"ש וכ"כ מהר"י עייאש בתשו' ח"ב סימן נ"ג ע"ש ונראה דמהרי"ל ומהרע"י לא אמרו אלא כשיש בשטר קנין אגב קרקע רק שמחסר קני לך הוא וכל שעבודו ולכך מהני בכל לשון זכות וכולי משום דשעבוד השטר וזכותו בכלל דעיקר השטר הראייה שבו אבל כשאין כתוב קנין אגב אפשר דמודו דלא מהני כתי' חכמים לאגב שהוא עיקר ההקנאה:

ושוב ראיתי למהרע"י בתשובות בס' תורת חיים ח"ב סימן כ"א שכתב וז"ל ועוד נלע"ד דאפי' לר' ברוך לא אמר אלא דוקא בההוא נדון דאין אנו מוסיפין לקונה קנין אחר מחדש אלא קנין הקרקע שממנו הפירו' אמרינן דהכי הקנה הקרקע לפירותיו אבל בנ"ד דהקנה מעות בקנין דלא קנה אמאי אמרינן דמשום דכתוב כתי' חז"ל היינו דהקנה לו הקרקע דקרקע מאן דכר שמיה וכו' ע"ש הרי דס"ל דלא מהני כתי' חכמים ז"ל להוסיף קנין חדש כגון אגב קרקע אבל אפשר דהוי כאילו קני לך הוא וכל שעבודו דאינו קנין חדש דשעבוד בכלל השטר כמ"ש מהראנ"ח חלק ראשון סימן ע"ז בשטר שכתוב בו מתנה גמורה אגב קרקע והכל כהוגן וכתי' חכמי' ככל מתנות הנהוגות בישראל וכולי כתב וז"ל ואפי' אם היה לשרה זו שטר על המלוה שביד אחרים שנמצא שטר זה בכלל המתנה וכו' לא מהני' מידי שלא הקנה לו כדרך קנין שטרות בכתיבה שא"ל קני לך איהו וכל שעבודיה ואם אמרו שהשטרות נקנות אגב קרקע וכו' אבל מ"מ מה שצריך עוד שיכתוב לו קני לך איהו וכל שעבודיה קנין אגב אינו מוציאו וכו' ע"ש הרי משמע בהדיא דאפי' יש בשטר קנין אגב והכל כהוגן ותיקון חז"ל לא מהני ונראה דס"ל דלא קי"ל כר' ברוך או דר' ברוך נמי לא אמר אלא כשאין בשטר דבר אחר אבל כשיש דבר אחר א"ל דלשון כתי' חכמים לא קאי להא וכמ"ש מהרשד"ם סימן רע"א ע"ש וכן כתב ה' פני משה סימן ס"ו ע"ש אבל אנן דלא נהוגים לומר קי"ל נראה דנקיטי' כר' ברוך והריטב"א ושאר אחרונים דמהני כתי' חכמים בין בקנין פירות ובין קנין שטרות באגב כמ"ד קני לך וכו' וא"כ נראה דה"נ מהני כתי' חכמים כאלו אמר כתבו בשוק' וכו' ואפי' למ"ד דלא קי"ל כר' ברוך אפשר דה"ד בקנין פירות דקל דלא מתקנים דבריו וכן בקנין שטרות לא דחסר ההקנאה קנה לך וכו' אבל כתבו בשוקא וכו' לאו חסרון ההקנאה הוא אלא לברר שדעתו להקנות דהא אם נתברר ע"פ עדים אחרי' או עדי השטר שצוה להם לכתוב שטר סתם ולא גילה דמתנת' טמירתא היא אפילו לא כתבו העדים כתבו בשוקא וכו' לכ"ע אמרינן דט"ס הוא וכה"ג כ' הרמ"ה בפ' ח"ה סימן קי"ב וז"ל דמ"ט דלא קני לאו משום דמחסרא תד מאנפי ההקנאות הוא אלא מספיקא הוא דלא קניא וכו' דאי מתברר מפומא דסהדי דשטרא גופיה א"נ מפומא דסהדי אחריני וכו' עיין שם וה"נ האידנא דחיישי' ה"ט מדלא כתבו בשטר כמנהג כתבו בשוקא מוכח' מילתא דמתנת' טמירתא היא וכשנתברר שא"ל כתבו סתם אם כן דעתו להקנות וכמ"ד כתבו כתי' חכמים וכן כתב ה' פני משה סימן ס"ד עיין שם וא"כ בנ"ד שהעידו העדים שקנו מידו כחוזק מתנות דנהיגי בישראל ותי' חכמים נראה דאפי' למ"ד דלא מהני כתי' חכמים אלא לתקן הדבור ולא להשלים החסרון ההקנאה מודה הכא דלאו חסרון הקנאה הוא אלא לברר דעתו כ"ש האידנא דאין צריך אלא לברר שאמר סתם ולא גילה דעתו שהיא מתנה טמירתא וכיון שהעדים העידו שקנו מידו כחוזק מתנות דנהיגי בישראל ותי' חכמים אין לך בירור גדול מזה שהיא מתנה כשאר מתנות ותי' חכמים דאם גלה דעתו שיהא מתנה טמירתא לא הוו מעידים שקר לשופרא דשטרא כמבואר בתשובות מהר"ם דאם לא נתברר ע"פ עדים אחרים שלא צוה לכתוב השטר סומכי' על עדי השטר שקנו מידו בב"ד חשוב ולא אמרינן שכן כתבו מדעתם כנוסח שאר שטרות ואפילו אמרו הם כן אינן נאמנים וכה"ג כתב מהרש"א בס' משחא דרבותא דקע"ה ע"ג על שטר מתנה שאין בו וא"ל כתבו בשוקא וכו' אלא שכתבו העדים מתנה זה גלויה ומפורסמת דלא אמרינן שכ"כ מדעתם כנוסח שאר שטרות דאין כותבים הפך מה שאמר להם עש"ב:

ועוד נלע"ד שהרי כת' הרמב"ם בפ"ד מהלכות זכייה והסמ"ג עשין פ"ב הטעם שזה מערים כדי לאבד ממון אחרים שיחזור וימכור אחר שיתן עיין שם במ"מ ואם כן זה שאמר שכל זמן שהוא בחיים הכל הוא שלו ולא תזכה אלא במה שישאר אחר מותו ויכול הוא למכו' כל נכסים לא שייך קנוניא והערמה דאם ימכור לאחרים אין לה כליום ומהאי טעמא כ' הרמ"ה בפרק ח"ה סי' קי"ב דמתנת שכיב מרע לא חיישינן בה וז"ל ועוד דכי חיישי' למגו ה"מ במתנ' בריא דקמייתא ובתרייתא קמיית' זכייה הילכך חיישי' דילמא דעתיה לזבוני נכסים ולקנוניא הוא דקא מכוון אבל במתנתא שכ"מ דקמייתא ובתרייתא בתרייתא זכייה ליכא למימר דלקנוניא איכוון דא"נ מכוון להכי ע"כ בתרייתא זכייה וכו' עיין שם והתימא על מרן הב"י ושכ"מ פ"ט מה' זכייה שכ' נר' הטעם משום דטעמא דמתנת' טמירת' מפני שאינו נותן דעתו אלא להחניף לאיש ההוא אבל במצוה מחמת מיתה ליכא למיחש להכי דהא מיית וכולי דהרי הרמב"ם כתב טעמא דמתנתא טמירתא לפי שזה מערים לאבד ממון אחרים שיחזור וימכור אחר שנתן ואם כן מהאי טעמא במצוה מחמת מיתה או במתנ' שכי' מרע לא חיישינן להכי דאם ימכור בטלה מתנתו וכמ"ש הרמ"ה והכא נמי בנדון דידן דכל זמן שהוא חי יכול למכו' ולא נתן אלא הנכסים שישארו לאחר מותו לא שייך הך חששא שיאבד ממון אחרים דאם ימכור זכה הלוקח וגם טעמא שאינו נותן מדעתו אלא להחניף יש לצדד דלא שייך שהרי גלה דעתו דאם ירצה ימכור הכל:

ומ"ש כת"ר מדאמר בדלא למימר אפטרופוס עשיתיה וכו' מורה דלמתנה גמורה נתכוון והרב כנה"ג סימן רמ"ו כתב דאם כחוב בשטר המתנה כתבו בברא וכו' לא חיישי' שעשאה אפטרופוס והכא נמי דכוותה ע"כ לע"ד אי מדמי' ליה בלאו הכי הא קיימא לן בסי' רמ"ו דאי פירש בשטר שמקנה לו הקנאה גמורה ולאפטרופוס או שפירש בשטר שיהא רשאי למכור ולתת לאחרים או שכ' מטלטלין אגב קרקע וכל לשון שמוכח דלמתנה גמורה נתכוון קנה עיין שם והכא נמי שאמר שהיא מתנה גמור' תמכור ותמשכן ותתן ותעשה כחפצה ורצונה ואין מוחה בידה וכו' למתנה גמורה נתכוון וכן ראיתי להרב משחא דרבותא דף קע"ד ע"ג שכ' בשטר שמוכח מתוכו מתנה גמורה היא לא חיישינן דעיקר המתנתא טמירתא משום דנראה דלהחניף הוא עושה כן לפנים כמ"ש מרן הב"י בשם הרא"ש אבל הכא מוכח בהדיא דבנפש חפצה הוא נותן עיין שם ותמהני שלא ראה הרמב"ם בפרק ה' מה' זכייה והסמ"ג עשין פ"ב שכת' הטעם שזה מערים כדי לאבד ממון אחרים שיחזור וימכור אחר שיתן עיי"ש וכן כ' הרמ"ה בפ' ח"ה סימן ר"ן טעם זה ואם כן אפילו אמר כל חוזק דמוכחי דלמתנה גמורה נתכוון חיישי' למתנ' טמירתא דאדרבא מערים הוא בכך לקני המהנה בכל יפוי כח מהאי טעמא כדי לאבד ממון אחרים שימכור אחר שנתן אבל לדעת הראב"ד והרא"ש דסבירא להו שאינו נותנה בלב שלם א"ל כל שמוכח דלמתנה גמורה נתכוון קנה ואף על גב דהתם אם הקנה לו בקנין קנה והכא לא מהני קנין מכל מקום אפשר ליה דמרמה להו דמאז הוכחה ועוד שהרי כ' הרמ"ה בפרק ח"ה סימן ר"ן וז"ל ואיכא לפרושי טעמא דמתנתא טמירתא דלא מגבי' בה משום דלא גמר ומקנה ודעתיה למיהדר ביה והאי דכת' ליה משום דהוה דחיק ליה למיכתב ליה מתנה הוא דכ' ליה לדחויוה ולהכי כתבה טמירתא משום דדעתיה למיהד' ביה וא"ה לא ניחא ליה דתתפרסם מתנתיה כי היכי דלכי הדר ביה לא ליקרויה אינשי הדרייאנא א"נ דלא ליתזול נכסי מהשתא וכולי עכ"ל אם כן בנדון דידן שכל זמן שהוא בחיים הכל שלו לא שייכי הני טעמי דהרי בידו למכור הכל ולמהנה גמורה נתכוון מה שישאר בנכסים לאחר מותו ואם כן לכל הטעמים נראה דלא חיישינן הכא למתנה טמירתא כן נראה לעניות דעתי:

אבל על כל פנים נראה דצריכה האשה להביא ראיה שאלו הם הנכסים שהיו בשעת המתנה כמבואר בסי' ס"ו והא דקיימא לן בסוף סימן ר"ן דהנותן מטלט' לאחר מעכשיו ולאתר מיתה ואחר שמת טוענים היורשים שמא לאחר מכאן לקחם אין בדבריהם כלום דמסתמ' כאן נמצאו וכאן היו כבר כ' הסמ"ע דהתם משום דהיורשים טוענים שמא אבל הכא דהנתבע טוען בריא שלא היו בשעת המתנה על המוציא להביא ראייה וכן הסכים ה' כנס' הגדולה בתשו' סימן קס"ד דף קצ"ה ע"ב ונראה דאם התובע גם כן טוען שמא טוענים ליורשים דשמא ושמא הוי כברי וברי וכן כ' הרב פני משה ז"ב סימן ס' וסימן ע"ח והסכים עמו הרב עדות ביעקב סי' ס"ז עיין שם ואם כן טוענים ליורשים נגד יורשי האשה שמא אלו אחרים הם שלקח אחר מכאן וכל שכן בנ"ד שבידו למכור הכל דאמרינן שמא הנכסים שנתן לה ואלו לקחם אחר כך דהא קיימא לן דטוענים ליורשים נגד יורשים אחרים כמבואר בסימן ק"ח ע"ש:

תוכן העניינים

ערך השולחן חושן משפט חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה