אור ברסלב

ערך השולחן חושן משפט חלק ג· רבי יצחק טייב

סימן רמא

סימן רמ

א' דין א' הנותן מתנה לחבירו וכולי שטר מתנה בהיות שה"ר יוסף הכהן וכולי יש לו ג' בנים והם הרב מסעוד וה"ר פ'ריג'א וה"ר שלום ומת בנו מסעוד והניח אחריו שני בנים ה"ר צמח וה"ר יוסף ומתה האשה רחל אשת ה"ר יוסף הנז' לכך עמד בפנינו אנו עדים ח"מ ה"ר יוסף הנז' וכך אמר לנו הוו עלי עדים כשרים ונאמנים וקנו ממני בקש"ס וכתבו וחתמו בכל לשון של זכות ויפוי כח ובכל אופן המועיל ותנו ביד בני הרב פ'ריג'א וה"ר שלום וביד היקר ה"ר יצחק הכהן לזכות נכדי ה"ר צמח ויוסף להיות בידם לראייה ולזכות איך אני מודה בפניכ' הודאה גמורה בר"ן ובהש"ד בלא שום זכר אונס כלל ועיקר שנתתי להם מהיום ולאחר מיתה קרקע החצר הידועה לי וכולי לגבות ממנה סך ת"ק גרושו' מהיום ולאחר מיתה שהם סך כתובת אשתי וכך ת"ל ה"ר יוסף הנז' האי שטרא דמתנא כתבוהו בברא וכו' ומעו"מ ילכו בני פ'ריג'א ושלום וה"ר יצחק הכהן הנז' לזכות נכדי ויחזיקו בקרקע הנז' מהיום אחר מיתה לגבות הסך הת'"ק גרושו' הם וכל באי כחם ולית מאן דימחה בידייהו בשום אופן בעולם כו"ע וכל טוען ומערער נגד שטרא דנא הרי מעו"ע יד מקבלי המתנה על העליונה ויד המערער על התחתונה ולראיית האמת והצדק כתבנו וחתמנו וכולי: תשובה דבר פשוט דמ"ש לזכות נכדי וכולי קאי אלפניו אבל לבניו מתנה להם קאמר ואע"ג דבר"פ השואל גבי פשיעה בבעלים פליגי רב אחא ורבינא וק"ל התם כמ"ד דמקרא נדרש לפניו ולפני פניו אפשר דלשון בני אדם שאני וכן כת' התוספות שם דאפשר דלא אמרינן הכי בכ"מ עיין שם וכה"ג כתב מהראנ"ח סי' כ"ח דלא קאי אלא אלפניו עיין שם וכן כתב הכנה"ג בסימן רנ"ג הגב"י אות ל"ד עיין א וכ"ש בנ"ד דהלשון משמע כן ואם כן נראה דמחצה לבניו ומחצה לנכדיו קאמר בפ' מ"ש ההוא דא"ל לדביתהו נכסי לך ולבניך אמר רב יוסף קנתה מחצה דתניא והיתה לאהרן ולבניו מחצה לאהרן ומחצה לבניו ואע"ג דלאביי דדחי' התם אהרן בר חלוקה הוא אשה לאו בת ירושה היא ה"נ דאין בני הבנים נוטלין כתובת בנין דכרין א"ל דשליש כל א' קאמר הא פסקי' כרב יוסף דאפילו אשה דלאו בת ירושה קנתה מחצה וכה"ג כתב מהר"ם בתשו' הארוכות סימן תתקצ"ח עיין שם ועוד דחלק אביהם נתן להם ואביהם בכור היה והבכור ניטל פי שנים בכתובת בי"ד ואם כן נתן לנכדיו מה שהיה ראוי אביהם הבכור ליטול שנים ואם כן מחצה לבניו ומחצה לנכדיו קאמר:

והנה אם הבכור נוטל פי שנים בכתובת ב"ד מי הוי כירוש' האם או כירושת האב ראיתי למהרש"ך ח"ב סימן ס"א בא' שכתב לאשתו בתנאי כתובת' שאם תמות בחייו וישאר ממנה לו אפילו בנות תירש כתובת אמה כאילו היא זרע שיש לו כתובת ב"ד שכתב וז"ל אבל בתנאי דנ"ד שהתנה לזכות לבניו בנכסי אמן מן לא התנה שיזכו בהם אלא לאחר מיתה כדין כתובת ב"ד שהבעל יורש את אשתו ואחר מותו זוכים הבנים מכח האב ולא מכח האם וכו' ומספר כתובה נלמוד שכך כתב לה בנין דכרין דיהוון ליכי מינאי אינון ירתין כסף כתובתך יתר על חולקיהון דעם אחוהון ואם זכות כתובת ב"ד אינו בא מכח האב מהירושה מה שייך לומר יתר על חולקהון וכו' דכיון דזכות כתובת בית דין זוכים בה מכח אמם ומה שחולק ם עם שאר אחיהם הוא מכח זכות אביהם לא שייך לומר יתר וכולי עיין שם הרי שכתב דכתובת בית דין דזוכים הבנים בכתובת בית דין מכח האב ולא מכח האם וכן כתב רש"י בר"פ מי שהיה נשוי במשנה וז"ל ראשוני' באים לירש את אביהם דהא אינון ירתון תנן וכולי ואמרינן נמי התם בגמ' ש"מ א' בחייו וא' במותו יש להם כתובת בית דין ולא חיישי' לאנצויי ופירש"י וז"ל ולא אמרינן כי תקון בית דין היכא דמתו שניהם בחייו וכו' דהשתא אתו תרווייהו בתורת בני' דכרי' שהיא ירושת האב ולא אתי לאנצויי אבל א' בחייו וא' במותו דיורשי שניה באים על כתיבת אמן בתורת ירושת אמן ולא מאביהם בא להם ובני א' באים ליטול חלק יתר מכח ירושת האב דהא ירתון תנן לא שקלי דילמא אתו לאנצויי ולומר לא תטלו בירושת אבינו יותר ממנו הא לא אמרי' עכ"ל הרי בהדיא דכתובת ב"ד ירושת האב היא וזה מוכרח דאל"כ א' בחייו וא' במותו נמי לא אתי לאנצויי דתרווייהו אתו בתורת ירושת חוב אמן אלא ודאי דכתובת בית דין ירושת האב היא ואם כן הבכור נוטל פי שנים בכתובת בית דין והתימא על הרשב"ץ ח"א סימן ק"ן דס"ל דאין הבכור נוטל פי שנים בכתובת בית דין ע"ש דהא כתובת בית דין ירושת האב היא כמ"ש ועוד דכתובת בית דין תקנו כדי שיקפוץ אדם ויכתוב לבתו דוקא לגבי בני השנייה שלא יירשוה אבל לגבי בניה אמאי יעקרו שלא יירש בנה הבכור פי שנים והרי מזונות האלמנה והבנות קודמי' לירושת הבן כתובת אמו אע"ג דשניהם תנאי כתובה כמו שפ' הרמב"ם והטור באה"ע סי' קי"ב עיין שם אלמא לא עקרו ירושת הבעל לגמרי ואם כן אמאי אין הבכור נוטל פי שנים וא"כ גם לדעת הרמב"ם דירושת הבעל אינה אלא מדרבנן ואין תנאי כתובת ב"ד עוקר ירושת הבעל וירושת האב מיקרי ונוטל בה הבכור פי שנים וכן מבואר בירושלמי פ' מי שהיה נשוי ועיין בתשובות הרשב"ש סימן תקל"ז בסופה. שכתב דממונא של אם הם היורשים וצ"ע:

אבל יש להסתפק אם בני הבן עומדי' במקום אביה' ומהרי'"ט בס' בני יהודה סימן קי"ג נסתפק בבנות הבן משמע דהבנים עומדים במקום האב ע"ש אבל מהריק"ש בהגהות' לאה"ע סימן קי"א כתב דאם מתו הבנים אין בני הבני' נוטלין כתובת בית דין דאינון ירתין תנן ולא בני בנים ובתשו' בס' אהלי יעקב סי' ס"ח הביא ראיה מדברי הרמב"ם בפ"י מה' מעשר שכ' כהן שמכר שדהו לישראל וא"ל וכולי ע"מ שהמעשרות לי ולבני מת הוא יטלם בנו הרי דאע"ג דאמר לי ולבני בנו לבד שנוטל דאם נוטלין אותו בניו ובני בניו וכל זרעו אחריו לישמעי' רבותא לומר נוטלין אותן כל יוצאי ירכו וכולי וה"נ דכוותה עיין שם וכן קי"ל באומ' נכסי לבני דאין בן הבן בכלל כמבואר בסי' זה וז"ל מהר"ם בתשובות הארוכות סימן קל"ו ובשאלתם על ראובן שנתן כל נכסיו לבנו ע"מ שיתן לארבע בנותיו כך וכך ונפטרה א' מן הבנות בחיי אביה נ"ל דאע"פ שהמתנה מתנה שהם יתנו לג' בנות הנמצאות אבל בחלק המיתה יהיו פטורי' אפי' מלתת ליורשיה כדתנן וכולי לי ולא ליורשי וכולי ועוד דאמרינן ר"פ מי שמת ההוא דאמר נכסי לברי הוה ברא ובר ברא ומסיק דלא קרי איניש, לבר ברא ברא וכולי ה"נ כיון דאמר לבנותיו דוקא קאמר ולא ליורשיה וכולי כ"ל וה"נ לי ולבני דוקא בניו קאמר וכ"ש בתנאי ב"ד דאינון דוקא תנן ועיין בתשו' הרשב"ש סי' י"ב וסי' רע"ו:

איברא דנראה דעת הפוסקים דלא ס"ל הכי דחידוש כזה לא הוו שתקי מיניה וכה"ג כ' מהריב"ל ח"ד סימן כ"ה על דברי הרמב"ן בנותן דירה בב' קנייני' וכולי שכ' אני סבור ששאר הפוסקי' דחי' כזה לא הוו שתקי מיניה כמ"ש הרי"ף על דברי רב יהודה גאון ביבמות בפ' האשה שהלך עיין שם וכן כתב עוד מהריב"ל ח"ג סימן ק"ב על דברי מהר"ם על אשה שטענה על בעלה דישען על ביתו וכולי שהיא סברת יחיד דא"כ לא הוו שתקי הפוסקים וכה"ג כתב הרי"ף על דברי רב יהודה גאון וכולי עיין שם וכן מרן הב"י סימן ק"ד דחה דברי מהר"ם דא"כ לא לישתמיט א' מהפוסקים לכתוב כן עיין שם ואף שמהרשד"ם סימן שצ"ב תמה עליו וכי מהר"ם לא חשיב שחדש דין שאינו ברור בפוסקים וכיון שלא מצינו חולק אפשר ששאר פוסקים לא נפלו בו לבארו ומקום הניחו לו הקדמונים כבר כ' ה' בית דוד סימן ט' דאין להניח ס' מהר"יק מפני מהרשד"ם ומהריב"ל ח"ג סימן צ"ה כ' על התוספות שכתבו דלפר"ח לא בעי' שדך תחילה לענין חשש סבלונות דאין לחוש להם דכיון שלא נזכר דבר זה בפיסקי' ראשונים ואחרונים עיין שם וכה"ג כ' מרן בבד"ה א"ה סימן ע"ש מיהו כבר ראיתי לה' כנה"ג בתשובות ח"א סימן ס"ו שדחה דברי מהר"י איסקאפא שכתב על דברי מהר"י קולון דאם הערב היה היורש גובי' יורשי המלוה ממנו דאם חי' זה אמת לא הוה שתק תלמודא מיניה ותמה עליו הרב דא"כ לא שבקת חיי לכל פוסק שיחדש איזה חידוש שלא הוזכר בגמ' או בפוסקי' שקדמוהו והרי"ף ביבמות בפ' האשה שהלך וכו' שדחה דברי רב יהודה גאון מה"ט שאני התם דהדבר זר מחמת הסברא וגם איכא מרבוותא שכ' הפך דבריו וכן מצינו בירושלמי הפך דבריו ואם כן א"א דתלמודא דידן חולק על הירושלמי לא היו שתקי לאשמעי' חידוש כזה משא"כ בנ"ד דהסברא נכונה וליכא מאן דפליג עליה ע"ש וה"נ דכוותא סברא נכונה היא וכ"ש שיש לה סמוכות כמ"ש ועיין בתשובות הרשב"ש סימן רכ"ה וכן ראיתי למהר"ם ן' חביב בספר גט פשוט כלל ד' שעמד בזה בדברי האחרוני' ומסיק וז"ל וראיתי אני בלבי דפשר דבר זה הוא תלוי בשיקול דעת הדיין שאם החילוק של אותו פוסק הוא חילוק נכון ומסתבר ואין לו סתירה מדברי הגמ' והפוסקים אפילו מדיוקא אז אמרינן דהלכה כאותו פוסק ומסתמא כ"ע מודו אך אם יש לגמגם על אותו חילוק של הפוסק ממשמעות הגמ' או הפוסקי' או מסברא אמרינן דמסתמא פליגי עליה ומ"מ כיון דלא חלקו עליו בהדיא חיישי' לדברי אותו פוסק להחמיר באיסור א"א עכ"ל ואם כן נראה דחילוק זה משמע דאינון ירתון תנן ולא בני בנים וגם מסתבר הוא אין לדחות דברי מהריק"ש ואת"ל לא מסתבר כל ספק שנפל בין בכור לפשוט היורשי' מיקרו מוחזקים ואין הבכור נוטל פי שנים מספק וא"כ כיון דלא מצינו מי שחולק על מהריק"ש חיישי' ליה להוציא ממון משאר יורשים ועיין בס' בני חיי בא"ה סימן נ"א וכבר הוכיח הרשב"ץ ת"א סי' ק"ן וח"ג סי' ק"ן דלשון תנאי כתובה דוקא הוא ופסק שם דאין כתובת ב"ד אלא כשיש בני' זכרי' מב' נשי' והאריך להוכיח דלשון תנאי כתובה דוקא הוא ע"ש וכן פסק מהרש"ך ח"ב סימן קי"ב ע"ש וה' נתיבות משפט דרצ"ב דקדק מדברי רש"י בפ' האשה רבה דאפילו כשאין בנים זכרים לשנייה יש כתובת ב"ד והסכים דאין להוציא ממון מיד המוחזק ע"ש ונ"ל ראייה לדעת הרשב"ץ ומהרש"ך מדאמרי' בפ' מי שהיה נשוי אי אשמעי' הכי הו"א כגון שנשא ג' נשים ומתו שניהם בחייו וא' במותו והך דמייתה לאחר מיתה יולדת נקבה היא וכולי וא"א אמאי נקט נשא ג' נשים בשני נשים משכחת לה בכה"ג אלא ודאי דלא שייך כתובת ב"ד אלא כשיש בנים זכרי' לשנייה וה"נ אינין ירתון תנן ולא בני בני':

ומ"מ אע"ג דבן הבן אין נוטלי' כתובת בית דין יכול האב ליתן ומסתמא מה שהיה ראוי אביהם הבכור נוטל פי' שנים נתן להם ועוד דקי"ל כרב יוסף דאפילו אשה דלאו בת ירושה היא קנתה מחצה וה"נ אפי' אין הבכור נוטל פי שנים כתובת בית דין כיון דמשמע מחצה לזה ומחצה לזה יש לקיים הדבר כן וכה"ג כתב מהרשד"ם סימן שפ"ה עי"ש:

ומה ששאלת דלא כתבו העדים וקנינו וכולי ומתנה דמהיום ולאחר מיתה צריך קנין כבר כ' מהריב"ל ח"ד כיון שאמר לעדים קנו ממני וכולי ודאי כן עשו העדים שקנו ממנו וכן דעת הרמב"ן דקנו ממני וכולי וקנינא וכולי הוו שני קניינים מה"ט דאם העדים היו חותמי' בשטר שכתוב בו וקנו ממני וכו' אפי' לא כתבו וקנינא וכולי סגי דחזקה עשו הערים שליחותן ואם לא קנו מידו לא היו חותמין עיין שם והביאו הכנה"ג סימן מ"ג אות כ"א עיין שם וכן פסק ה' בסימן רנ"א הגה"ט אות ז' עיין שם וכן כתב ה' פני משה ח"ב סימן צ"א דקע"ד ע"ג עיין שם וה' קהלת יעקב דקפ"ג הביא דברי מהריב"ל והפ"מ ח"א סימן ס"ו שכ"כ כיין שם ולא זכר שה' פני משה באיתה תשובה אח"ך דק"ס כ' דהוא מהסם בדבר דלא מקרו שני קניינים דקנו שכתב בתחילה ספירת דברים בעלמא הוא וכן פקפק ה' שי למורא עיין שם והביא ה' עצמו דק"פ ע"ב עיין שם ועיין בספר בית יאודה סי' ס"ב שכ"כ דקנו ממני וכולי הוי ספור דברי' ולא ראה דברי מהריב"ל מיהו נראה דלכ"ע אם אמר קנו ממני סגי דחזקה עשו העדים קנין אלא דס"ל אם כתבו וקנינא וכולי שכתבו העדים שעשו כן לא הוו שני קניינים והרשב"ג ח"ג סימן ש"א דף ס"א ע"ב כ' וז"ל שאלו לר"י הלוי מה הועיל זה הלשון והלא לשון עתיד הוא כמו ושמענו ועשינו שהוא כמו ונשמע ונעשה שהוא"ו לעתיד ואם כן וקנינא רוצה לומר ונקנה ועדיין לא קנה והשיב כי הפרש בין שהוא תחלת הדבור בין שהוא באמצע וכולי אבל מי פעל ועשה הוא וא"ו העטוף ונמשך לתחילת הדבור שהוא פעל שהוא עבר וכן ועשה וכן קנינא הוא נקשר עם א"ל פ' וקנינא עבר וכולי עיין שם:

ב' הנותן מתנה לחבירו וכולי שטר מתנה שהוציא יורש אחד וטענו שאר יורשים ליקח טופס כתב מרן הב"י סיף סימן ס' דנר' מדברי הרא"ש דדוקא בשזה טוען מזוייף נותנים לו הטפסת השטר אבל בטענ' אחרת כיון שמודה שהשטר אינו מזוייף נראה שאין נותנים הטפסת השטר שאינו נוטל אותו אלא להתחכם לשנות וכולי וכך מטים דברי הרמב"ם וכולי עיין שם והרשב"א בתשו' ח"ב סי' קע"ב כתב ולענין הטפסת הכתוב' אשר תבע לוי אינו בדין דמצי האלמנה למימר דמית עלאי כאריא ארבא וכו' ואיני צריך שיהא טופס כתיבתי מונח אצלך כדי שלא תתחכם להערים ולמצא עילה לפסול את שטרי עיין שם וגם הרשב"ש בתשובו' בסי' תקע"ז כתב ולענין התובע טופס שטר של התובע הרשב"א כ' בתשו' שאין נותנים לו וכן כתב תלמידו הרב רי"ט אלאשבילי עכ"ל ונראה דאפילו נתקיים השטר בחותמיו אם טען זה שהוא מזוייף נותנים הטפסת השטר שיברר שהוא מזוייף כמו שכתבו התוס' במציעא דף י"ג בד"ה הא וכו' וז"ל אבל הכא במתני' איירי שהלוה בפנינו בשעת מציאה וטוען מזוייף ולכך כיון דאיכא ריעותא דנפילה וגם טוען הלוה בודאי מזוייף לא יחזיר כי יש לחוש שמא יגבה מיתומים ומלקוחות או שלא בפניו על ידי קיום השטר וקיום אינו מועיל כי שמא טרח לזייף השטר בטוב עד שסוברים העדים שהיא חתימתן כי ההיא דג"פ וכו' עיין שם וכן קיימא לן בסימן ס"ג המוציא שטר חוב על חבירו ובאו שנים ואמרו ממנו שאל לזייף לו שטר זה אע"פ שנתקיים השטר זה בחותמיו אין גובין לעולם אלא א"כ עדי השטר מעידים שראו ההלואה או אחרים מעידים עליהם שראו שחתמו ואם עדי השטר מעירים שזה היא חתימתן גובי' בו עיין שם אם כן נראה דהכא נמי אם טען שהוא מזוייף אפילו השטר נתקיים בחותמיו נותנים לה הטופס כיון דאפ' שטרח לזייף השטר בטוב עד שנראה לעדים שזה היא חתימתן אבל אם עדי השטר מעידים שזו היא חתימתן אין ניתנין לה הטפסה עיין שם בהש"ך אבל אם מודה שהשטר אינו מזוייף וטוען טענה אחרת אין נותנים לו טופס השטר וכתב הב"ח בסי' ט"ז שכן נראה עיק' בהב"י ועוד דלא יהא אלא ספיקא דדינא הלא הרשב"א פסק שלא יתנו הטפסה ודברי הרמב"ם והרא"ש אם תמצי לומר דהילכתא כוותיהו אפשר לומר דדוקא בטוען מזויי' לכן מספק אין לכופו ליתן לו הטפסה וכו' וכ' הכנה"ג בסי' ס' ובתשובו' בעי חיי סימן כ"ט כתב דאין נראה דאף על גב דנראה לכאורה שבעל השטר הוא המוחזק לא היא שהלוה שהמעות בידו הוא המוחזק ולא בעל השט' דקיימא לן כב"ה דשטר העומד ליגבות לאו כגבוי דמי לכן הלוה שהוא מוחזק יכול לומר קי"ל כהרמב"ם והרא"ש שסוברים שכופין את המלוה ליתן את השטר ואם לאו אינו פורע וכולי עיין שם וליתא דאפילו בטענת מזוייף מסתברא דכיון דקיום שטרות דרבנן ודעת רוב הפוסקי' אפילו הלוה טוען מזוייף אין צריך קיום מדאורי' דעדים החותמים על השטר כמי שנחקרה עדותם בבית דין דמי אם כן מספק לא אמרינן יד בעל השטר על התתתונה וכן כתב הרב עדות ביעקב סימן כ"ז על כתובה שלא מצאו לקיים חתימת העדים אלא חתימת הבעל דטורפת מלקוחות דהתוס' ריש גיטין בשם ר"י וכמה פוסקים ס"ל דאין טוענים ליורשים וללקוחות מזוייף וכיון דאיכא פלוגת' לא אמרינן יד בעל השטר על התחתונה אלא אדרבא המלוה הוא המוחזק דמוקמינן אדאוריית' דאין צריך קיום עיין כם וגם הגמ"ר בשם ר"י אביגדור הכהן ודעימיה דסבירא ליה דאם טען הלוה בריא מזויף צרך קיים מדאורייתא היינו דוקא בשלא נתקיים כלל אב אם נתקיים אלא היכא דאיכא ריעותא חיישינן שמא טרח לזייף בטוב עד שנראה לעדים שהיא חתימתן ודאי דחששא דרבנן היא ולענין זה שרוצה ליקח טופס השטר שהוא כבר מקויים ואיכא פליגתא אם כופין אותי ליתן לו הטפסה אפי' טען מזוייף אמרינן יד בעל השטר על העליונה וכתב עוד ה' שם שהסמ"ע יחיד הוא בדבר הזה וכבר חזר בו בתשו' סימן רמ"ד דודאי יכול המוחזק לומר קים ליה כהסמ"ע כיון כהראנ"ח בתשו' סימן צ"ז קאי כוותיה שדבריו שכ' ברור מללו דבכל הטענות סובר הרב דנותנים לו טופס השטר עיין שם וכן ראיתי להרדב"ז בתשיבות ח"ג סימן תרנ"א שכתב דאם שאל הנתבע העתק השטר נותנים לו וכ"כ הרא"ש בתשו' ודברים של טעם הם עיין שם:

ג' דין ב' מחל לחבירו וכולי שאלה על שטר בהיות שהאשה פ' נכנסה עפ"ק בעד בנה ה"ר אליהו בעד החוב שחייב לגוי וכולי לכך עמד בפנינו אני עדים ח"מ ה"ר אליהו והודה הו"ג וחייב את עצמו חיוב גמור שלא לבטל את מלאכתו וכולי ואם בטל ממלאכתו בענין שלא יוכל לפרוע את חוב הגוי באופן שתתחייב אמו לפרוע לגוי מעותיו חייב את עצמו ק"ג שימחול לאמו מעו"מ מחילה גמורה בחלק המגיע לו מכל עזבון הניח אביו בין במקרקעי בין במטלטלי' בין בנכסי' באופן שהוא כאיש זר שאין לו שייכות בתפיסת הבית כלל וכולי וקנינו מיד ה"ר אליהו הנז' בקש"ס וכולי עכ"ל ועכשיו הלך הבן ה"ר אליהו למ"ה ופרעה אמו החוב עליו לגוי מכח הערבות מה דינו ושכמ"ה:

תשובה הדבר פשוט דקרקע אינו נקנה במחילה כמבואר בתשובות הרשב"א שהביא מרן הב"י ובתשובות הרא"ש שהביא הטור סימן רמ"ה ע"ש וכ"כ הר"ן בפ' נערה דע"ד וכ"כ הרמב"ן והרא"ה והריטב"א הובאו בש"מ לכתובות שם ובפ' הנזקין דנ"ח דאמרינן אין דין אנפרות בבבל כ' הריטב"א בחי' שם וז"ל פי' דהלוקח מאנפרות וחזר ולקח מישראל מקחו קיים דכיון דאיכא בי דוואר ולא קיבל אחולי אחיל וכן פי' ר"י הלוי בן אחיו של רבי' אבל ליכא לפרש שאם לקח מאנפרות אע"פ שלא לקח מישראל דמקחו קיים דהא אנפרות לא קני וכולי קרקע אינו נקנה לאחר במחילה. וכ"כ הר"ן בסימן ש"ה אבל הטור ומרן בסימן רל"ו ס"ט וז"ל אבל אם יש שופטים בארץ והיה אפשר להוציאו מיד הגוי ולא עשה אז ודאי נתייאש וכולי ע"ש ונ"ר דס"ל דאפי' לא חזר ולקחו מישראל מקחי קיים דכיון דהיה יכול להוציאו מידו ולא עשה ודאי נתייאש ויאוש הוי כהפקר כדאמרי' בפ' השולח גבי עבד שנשבה ע"ש וכן המטלטלין והנכסי' שהם בעין לא נקנו בלשון מחילה כמו שהוכיח מהריק"ו מדברי הרמב"ם אלו ופסקו רמ"א וכן מבואר בתשובות הרא"ש שהביא הטור סס"י ע"ג וכ' הכ"ח והסמ"ע שם דה"ה מעות בעין שהם פקדון וכ"כ המבי"ט ח"א סימן כ"ה בא' שמת והחזיקו בנכסיו אחיו מצד האם ואח"ך בא היורש לזכות בנכסים ונתפשר עמהם ועשה להם שטר מחילה דהמחילה שמחל במעות אם לא הקנה אג"ק אינו יכול למחול כיון שהמעות הם בעין ע"ש מיהו כ' הש"ך בסי' ע"ג ס"ק נ"ה דנראים דבריהם דדוק' במעו' פקדון צרורים דאל"כ כיון שיכול להשתמש בהם היו כמו ההלואה שייך לשון מחילה עיין שם וכן כתב הט"ז שם ובזה ניחא מ"ש הרמב"ם פ"א מה' מכירה או המוחל לחבירו חוב או פקדון שיש לו בידו וכולי דמיירי בפקדון מעות שאין צרורים שיכול להשתמש בהם דהיו כמו חוב ומהרשד"ם סימן שצ"ו כ' דמיירי בפקדון שנשרף ונאבד עין שם וכ"מ מדברי מהרשד"ם סימן שכ"ח ע"ש והא דתנן בפ' הזהב הנותן ערבון לחבירו וא"ל אם חוזרני בי ערבוני מחול לך וכולי וכתב הרמב"ם ומרן סי' ר"ז סי"א כבר הט"ז שם כתב וז"ל ונלע"ד מיירי בערבון מעות לכך קנה במלת מחול לחוד או דל"ד קאמר מחול וכולי עיין שם כן כתב הנ"י בפ' הזהב שנתן לו ערבון מעות ע"ס וה"ט משום דיכול להשתמש בהם וראיתי להב"ח בתשו' סימן קמ"ט שכ' דה"ד במטלטלין שהיו ברשות המקבל לא מהני מחילה אבל הנותן חפץ לחבירו ומיחל לו מהני כמ"ש עש"ב ולפ"ז ניחא נמי ההיא דהנותן ערבון לחבירו וכולי שא"ל ערבוני מחול לך בשעת נתינה ולכאור' נר' דבקנין קנה כמ"ש הריטב"א בפ' נערה שם ובש"מ למציעא על דף ס"ז ע"ב עיין שם ועיין בהנ"י שם וכן כתב הרשב"א בתשובות הביאו מרן הב"י וז"ל שאלת ראובן היה תופס קרקעו של שמעון ולא היה יכול להיצואו מידו עד שא"ל ראובן לשמעון מחול לי הקרקע ועשה לי שטר מחילה וכולי וכתב לו שטר שמחל לו אותו קרקע וכולי תשובה הדין עם ראובן דכל שקנו מידו אפי' באומר דין ודברים על שדה זו קי"ל דמגופו של קרקע קנו מידו ע"ש ומהרשד"ם סימן רע"ח העתיק לשון הרשב"א הדין עם שמעון כיון דלא קנו מידו וכולי ומ"מ משמע דאם קנו מידו קנה עיין שם ונראה שראה תשו' הרשב"א בב"י סי' י"ב והגיה הדין עם שמעון ע"ש ותשו' הרשב"א היא בח"ג סימן ה' כמו שהעתיק הב"י בסימן זה וכצ"ל בב"י סי' י"ב כמ"ש הכנה"ג שם ומהראד"ב בס' לחם רב סימן ק"ץ עיין שם והב"ח בסימן ע"ג הק' מדאמרי' בבתרא דמ"א גבי רב ענן והא אחיל ליה וכו' אלמא שייך לשון מחיל' בקרק' ותי' דה"ק והא אחיל ליה התביע' וכו' והסכי' עמו ה' גנת ורדים כלל ג' סי' מ"ו עיין שם ובסי' זה נדחק בתשובות הרשב"א שכ' וכתב לו שטר שמחל לו אותו קרקע וכולי דצ"ל שלא כתב לו באותו לשון אלא שמחל לו כל תביעה שהי"ל על אותו קרקע אבל לשון מחילה לא מהני והביאו הכנה"ג אות מ"ג ע"ש וליתא דבתשו' הרשב"א מבואר דהיינו דוקא כשקנו מידו משום דקיימה לן דמגופו של קרקע קנו מידו ולדבריו שמחל לו התביעה אין צריך קנין ותשו' הרשב"א בח"ג סימן ה' העתיק טופס השטר וז"ל העדנו על עצמו בקנין מעכשיו פב"פ מחמת שרצה ברצון נפשו בלא שים אונס ומחל קרקע פ' לפ' במאה דינרים עיין שם וכן כתב עוד בתשובה אחרת סי' י"ד וסי' שנ"ד דמחילה אפי' בקרקע שלו כשקנה מידו קנה עיין כם ובתשובה אחרת סימן פ"ו בראובן שעשה שטר הודאה לשמעון שיש בידו כו"כ שטרות ולקץ ימים תבעו שמעון וא"ל החזיר לי השטרות וא"ל אתה מחלת לי תביעה זו ביני ובינך וכולי כ' וז"ל אבל מ"מ טענת המחילה שטען וכולי שאפילו מחל לו בעדים ובשטר לא עשה כלום שהשטרות אינם נקנים אלא בכו"מ וצריך שיאמ' קני לך וכולי עיין שם משמע דאפילו מחל לו התביעה לא מהני וכן ראיתי להמבי"ט ח"א סימן שי"ד שכ' על שטר שכתוב בו מחלתי לו כל מין הביעה אשר לי עליו הן על הבתים הן על הספרים וכולי וא"ל וגם כל מין תביעה הכתוב' במחילה על הבתי' ועל ספרים אין לשון מחילה מועלת לדבר שהוא בעין וכולי אא"כ יש לו תביעת שעבוד חוב על הבתים או איזה תביעה שהיה יכול לסלקו בממון אז יועיל בו לשון מחילה וקרוב אני לומ' דלשון מחילת תביעה אפילו על חוב או שעבוד לא יועיל כיון שאינו מוחל החוב או השעבוד בפי' אלא התביעה וכולי ע"ש הרי דס"ל דמחילת הביעה לא מהני ומה שהק' מהך דרב ענן לא ראה תשובות מהריק"ו כורש צ"ד שכתב וז"ל ואל תשיבני מההיא דפ' חזקת וכולי דפשיטא דדוקא התם דהוה קמסייע בהדיה וכולי וכן כתב כם רשב"ם בהדיא דכיון דסייע בהדיה כמ"ד לך חזק וקני דמי ומתורת חזקה גמורה היא רוצה רב ענן לזכות בקרקע ולא נוכח מחילה וכולי עיין שם ועיין בחי' הרמב"ן והריטב"א בפ' נערה תי' אחרים וכ"כ הרשב"א בתשובות ח"ב סי' מ"א ע"ש איברא דהרא"ש בתשו' הביאו הטור בסימן ע"ג כתב וז"ל וששאלת שרוצה לפדות משכונו שביד שמעון וא"ל שמעון כבר מחלת לי וטוען ראובן שאינה מחילה לפי שלא היה בקנין מחילה לא בעי קנין מיהו מחילה לא שייך במשכון וכו' משמע דאפילו בקנין לא שייך לשון מחילה וכן כתב הפרישה שם ומהרשד"ם סי' רע"ח ע"ש: ומ"מ דעת הרשב"א והריטב"א דמחילה אפי' בקרקע בקנין קנה וכל שכן במטלטלין בעין וכן פסק הט"ז בסימן זה עיין שם ומהרח"ש ח"א סי' ל"ג פסק דסלוק לא מהני בקנין כמ"ש הג"א הביאו הב"י סי' ל"ז לפי' ר"ח והרי"ף ור"י בר שמואל וריב"ם לא מהני בזה הלשון דין ודברים וכו' עד שיקנו לו גופה של קרק' וכן נראה מדברי הרמב"ם בפרק ט"ו מהלכות עדות שכתב קרקע שבין ב' שותפי' אינו מעיד לשותפו אלא אם סלק עצמו ממנה וקנו מידו שנתנה לשותפו הרי דלא הספיק בסלוק לבד אלא שנתנה לשותפו עיין שם וכ"כ הסמ"ע בסימן ל"ז סק"ז דרוב הפוסקי' הכי ס"ל וכן משמע ל' הטור עיין שם והרב בית יאודה סימן יו"ד פסק דלא מהני סלוק בקנין עיין שם ולא ראו דהרא"ש והר"ן בפ' הכותב ג"כ הסכימו עם רש"י דמהני קנין וכן הרא"ה והריטב"א בש"מ שם והראב"ד בספר תמים דעים סימן רל"ח דנ"ד חולק על הרי"ף עיין שם וסיים הר"ן דגם לפי' הרי"ף באומר לחבירו דין ודברים אין לי על שדה זו וקנו מידו קנה כדאיתא בפרק חזקת וכ"כ המ"מ בר"פ כ"ג מהלכות אישות עיין שם וכן דעת הרמ"ה בפ' חזקת סימן קל"א עיין שם א"כ דעת רש"י ורשב"ם והראב"ד והרמ"ה והרשב"א והרא"ש והרא"ה והריטב"א והר"ן והמ"מ דקנין מהני בלשון דין ודברים וכו' וכבר האריך מהר"ם ברורו בתשו' בס' פני משה ח"א סימן פ"ב ושם תמה על הסמ"ע עיין שם באורך ואם כן נראה דהכא נמי מחילה בקרקע בקנין קנה ואף על גב דגבי ידור פל' בבית זה קיי"ל כרב האי וסייעתיה דאפילו בקנין לא אמרינן מגופה של קרקע קנו מידו ועי' עוד בסי' ס"ב כבר כ' מהרימ"ט סימן מ"ד דרב האי לא מצי פליג על הרשב"א דאפי' אמר ל' גרוע כי קנו מידו קנה דאפילו לגי' הרי"ף דאמתני' קאי מ"מ הדין דין אמת דבפרק חזקת מייתי לה ויש לחלק בין אמר דין ודברים וכולי שעל השדה הוא מדבר אלא שהלשון גרוע וכו' אבל ביאכל פ' פירות דקל זה שלא עלתה על דעת לתת לו הגוף וכו' ע"ש ובאמת שאינו מוכרח שהרי הג"א כ' דלפר"ח והרי"ף לא מהני בזה הלשון עד שיקנו מידו בפי' מגופה של קרקע וכן כתב הסמ"ע דגמ' לאו דוקא קאמר וא"כ אפשר דרב האי הכי סבירא ליה ובזה ניחא מה שתמה מהרימ"ט שס והרב תורת חסד סימן רכ"ב על התוס' דס"ל דלא מהני קנין לשון דין ודברים וכולי ע"ש מיהו אפשר דרב האי לא אמרה אלא גבי ידור פ' אבל בל' דין ודברים שעל השדה הוא מדבר אלא שהלשון גרוע מודה דהקנין מתקן כחי' מהרימ"ט וכן מצאתי להרשב"ש סימן שכ"ב שפסק כן דלא קנה דירת בית אפילו בקנין אבל אומר דין ודברים וכו' קנה בקנין עיין שם באורך אבל ראיתי להרשב"ש סימן ז' שכ' וז"ל שאפי' במטלטלין אין נקנין במחילה וכל שכן קרקע אם לא כתב לו ידי מסולקת ממנה ואין לי עסק בה דאז הוי סליק אם קנו מידו וכולי עיין שם משמע דלשון מחי' לא מהני אפילו בקנין וכן הסכים הרב בני אהרן בסימן זה דל' מחילה גרע מדין ודברים וכולי ולא מהני בקנין לדעת הרא"ש עיין שם באורך ומהרח"ש חלק שני סי' ך' נסתפק בזה וכתב דמסתברא דגם למאן דאמר דלא מהני לשון דין ודברים בקנין ה"ד בקרקע אבל במטלטלין שיש לו ביד אחר דשייך תפיסה כל שקנו מידו דחשיב סליק גמור וכהפקר ממילא זכה הלה במה שתפיס גם הרא"ש בתשו' הביאו הטור סימן ע"ג כתב וז"ל ששאלת שרוצה משכון שביד שמעון וא"ל שמעון כבר מחלת לי וטען ראובן שאינה מחילה לפי שלא היה בקנין מחילה לא בעי קנין מיהו מחילה לא שייך במשכון וכו' משמע דאפי' בקנין לא מהני לשון מחילה כמ"ש מהרשד"ם בתשוב' שם וכ"כ הפרישה סימן ע"ג עיין שם ומהראד"ב בס' לחם רב סימן ק"ץ כתב דא"ל דלא אמר הרשב"א אלא כשאמר בהדיא על הקרק' אבל כשלא פי' אמרי' דלא אמר לשון מחילה אלא למה ששייך בו לשון מחילה אבל מכל מקום איני קובע עצמי בחי' זה דאלו כתו' במחילה כל מה שנשאר מאביהם בידו וברשותו הייתי סומך על חי' זה מפני דבידו וברשותו לא משמע על הקרקעות דאינם בידו דאף על פי שדר בהם לא שייך בקרקעות תפיסה דברשות היורשים הם עיין שם ועיין בהרשב"א בתשו' חלק רביעי סימן רי"ג שכתב בנ"ד דלשון שיעמדו בבית דין א"א לומר בידם ממש אלא ברשותם כדאמרינן בפ' הזהב וכל דכתיב ידו ידו ממש והכתיב ויקח כל ארצו מידו וכולי וה"נ אצ"ל ביד בית דין ממש שהקרקעות א"א לעמוד בידם אלא ברשות בית דין קאמר עיין שם ואם כן זה שאמר כל מה שנשאר בידו וברשותו אדרבא א"ל דבידו קאי על המטלטלין וברשותו על הקרקע ואפי' לא אמר כל שנשאר בידו לבד משמע אפילו על הקרקע שהוא ברשותו (א"ה עכ"מ והשאר קרוע ואח"ך מצאתי כתיב ומהר"ם ברורו וכו') ומהר"ם ברורו בתשוב' בס' פני משה חלק ראשון סימן פ"ב כתב דה"ד כשקנו מידו שמחל המשכון כמ"ש הריטב"א בחי' ר"פ הכות' בשם הר' יונה דדוק' כשאמ' בתחילה דין ודברים אין לי על שדה זו ואחר כך קנו מידו סתם אמרינן דעל גופה של קרקע קנו מידו אבל אם קני מידו שאין לו דין ודברי' על שדה זו קנין דברי' בעלמא הוא ואם כן מה שנראה מדברי הרא"ש דאפילו בקנין לא מהני לשון מחילה היינו כשקנו מידו על מחיל המשכון אבל אם אחר המחילה קנו מידו סתם מודה דהקנין מתקן והרשב"א מיירי בהכי ולא פליגי הרשב"א והרא"ש ונמשך אחריו הרב שמחת יום טוב סוף סימן כ"ט עיין שם ולא זכר דהרב פני משה סימן פ"ג דחה דברי מהר"ם ברורו והסכים דהרא"ש מודה דבקנין קנה והסכים עמו הרב פרח מטה אהרן חלק שני סימן צ"א עיין שם ועיין בס' קרית מלך רב חלק שני דכ"ה ע"ג וראיתי להרדב"ז חלק ראשון סימן ק"ח שכ' וז"ל ועוד יש טעם אחר שכיון שכתב זה התנאי בעודה ארוסה וקנו מידו נסתלק לגמרי מנכסיה ופירותיהם דקי"ל אם קנו מידו דמגוף הקרקע קנו מידו וכן דעת רב האי גאון והרמב"ם פ' כ"ג מהלכות אישות ואפילו לדעת הרמב"ן והרשב"א שכ' פי' אחר בהאי בעיא דהכותב קנו מיד מאי מכל מקום לא הטעו בין ב' הפי' והממע"ה עיי"ש ולכאורה שזה תלוי במחלוק' אביי ורב אשי בר"פ הכות' ותימא לי מכל מילי סליקת נפשך אמר אביי יד בעל כשטר על התחתונה רב אשי אמר בנכסייך ולא בפירותיהם בנכסייך ולא לאחר מיתה משמע דרב אשי לית ליה דאביי דיד בעל השטר על התחתונה כמ"ש התוס' שם וה"נ לאביי כיון שיש ספק במחילה לא הוי סלוק ולר' אשי הוי סלוק וכבר כתבתי בסימן י"ב ובסימן מ"ב דעת הפוסקי' בזה עיין שם באורך ומכל מקים הרי הרדב"ז העיד דמהר"י בן מיגש סבירא ליה (א"ה עכ"מ):

ד' כתב ה' פני משה סי' נ"ז דצריך שידע המוחל כמה הוא סך מיחל ועל הכל הוא מוחל אבל אם לא ידע הסך דהוא מוחל אם כן לא ידע מאי קא מחיל והו"ל מחילה בטעות וכן נר' מתשו' מהראנ"ח עיין שם וכן הוכיח מהרימ"ט חלק ראשון סי' ק"ב עיין שם והפר"ח בס' מים חיים בתשו' סימן י"ג כ' דליתא דה"ד לדעת הרמב"ם אבל לדעת כולהו רבוותא כל שמחל אע"ג דלא קייץ הוי מחילה כמ"ש בסימן רל"ב וברייתא דאונאה דקתני אבל במפרש מוכר שאמר ללוקח חפץ זה שאני מוכר לך במאתים יודע אני בו שאינו שוה אלא מנה וכו' לאו דוקא דה"ה אם אמר יודע אני שיש בו אונאה וכן מוכח מדברי רש"י שם וכן נראה מתשוב' הרשב"א הביאה מרן בב"י סוף סי' י"ב ע"ש ולא ראה מרן בש"ע סימן רל"ב דין ז' כתב לשון הרמב"ם וז"ל כל הלוקח סתם וכולי הרי זה חוזר עד שיפרש המום שיש במכר ומחל הלוקח או עד שיאמר כל מום שימצא במקח זה הפוחת דמיו עד כך וכך קבלתי אותו שהמוחל צריך לידע הדבר שמוחל לו בו ויפרש אותו כמו המפרש האונאה וכ' הסמ"ע אף על גב דלא קי"ל כהרמב"ם בהמתחייב דבר שאינו קצוב הכא קיי"ל כוותיה ולא מטעם שהוא דבר שאינו קצוב אלא משום דיליף ק"ו דאונאה כמ"ש המ"מ עיין שם בהש"ך וכ"מ בדברי מרן בב"ה ובד"מ עיין שם ועיין בהסמ"ע סימן רכ"ז אם כן סבירא ליה גבי אונאה המום אם לא פי' הסך שמוחל יכול לחזור ובס' מהר"ש חסון בספר משפטים ישרים סי' פ"ו הביא ראייה מדברי הרמב"ם פט"ו מהלכות מכירה עיין שם ותשוב' הרשב"א שהביא מרן הב"י סימן י"ב כבר כתב עלה הרמ"ע סימן מ"ב דגם צריך שיפרש הסך וסמך על הברייתא והביאו הרב כנסת הגדולה סי' י"ב הגב"י אות נ"ב והכריח בח"ב אות י"ב דלא מטעם דבר שאין לו קצבה דלא קנה לדעת הרמב"ם אלא מטעם מחילה בטעות דכל פי' הסך שמחל אמרי' מחילה בטעות היא דאלו היה יודע הסך לא היה מוחל עיין שם באורך וכן כתב מהר"ש צרור בספר חוט המשולש בתשוב' אחרונה והבן כן כוונת הרשב"א עיין שם איברא דמדברי רש"י משמע דכל שאמר יודע אני שיש בו אונאה אפי' לא פי' הסך סגי וכן מצאתי לרב האי בספר המקח שער ל"ה שכתב וז"ל תבע שהתנאי מבטל אונאה כגון שאם פירש המוכר ללוקח וא"ל זה החפץ שאני מוכר לך כו"ך אינו שוה זה הדמים וע"ז אתה נכנס אין על המוכר תורת אונאה כיון שהודיעו וכמו כן אם פי' הלוקח למוכר וא"ל זה החפץ שאני לוקח ממך בכך וכך יודע אני ששוה יותר אין על הלוקח תורת אונאה מאחר שהודיעו וכולי עכ"ל נר' דס"ל דאפי' לא פירש הסך האונאה סגי וכן משמע מדברי השאלתות פ' בהר סיני ובה"ג דצ"ג ע"ש ונר' דהם חולקי' על הרמב"ם במחייב עצמו בדבר שאינו קצוב וה"נ דכוות' אפי' לא פירש לו הסך הלואה הוי מחילה ואם כן נראה דגם הרשב"א שהביא הב"י סימן י"ב סבירא ליה כוותייהו והוא אזיל לטעמיה שכתב בתשו' חלק שני סימן פ"ט והביאו מרן הב"י סימן ס' שדברי הרמב"ם אינם תפוסים בידינו ומעשים בכל יום אנו עושי' בהפך עיין שם.

ה' ולשון מחילה אינו שייך אלא במעות שהוא חייב לו ובחוב לא מהני לשון נתינה הוי דבר שהוא בעין ה' בני אהרן עיין שם וכן כתב ה' גנת ורדי' כלל ג' סי' מ"ו והרב בית יהודה חא"ה סימן כ"ח ע"ש אבל רבו בס' פרי צדיק סימן י"א הסכים דמהני לשון מתנה בחוב כיון דהלוה משועבד והם ברשותו וכן כתב מהר"י עייאש עצמו בס' בני יאודה סימן ס"ט ועיין שם עוד סימן קכ"ג דקצ"ז וכן הסכים ה' גנת ורדים כלל ד' סימן א' עיין שם וכן ראיתי למהר"י ן' מיגש בתשו' סימן ק"ו שכתב וז"ל ומי שאמר לחבירו הריני בקנין שנתתי לך החוב שיש לי אצלך הואיל הדבר הנותן לא מיחסר משיכה נתקיימה המתנה ונפטר הב"ח מהחוב שאצלו במה שאמר לו נתתי לך מה שיש לי אצלך ואי אנחנו צריכין בזה לקנין כדי שנבטל המתנה מצד ואין הקנין וכולי עיין שם:

ו' הג"ה וי"א דאפילו היה לו שטר וכולי הטור בסי' י"ב כ' דרבינו ישעיה ס"ל דאם השטר עדיין בידו לא מהני מחילה וא"א הרא"ש לא חילק עיין שם כ"ה בתשו' הרא"ש בס' בשמי' ראש סי' קל"ג ע"ש

ז' דין ד' י"א דכשם וכולי (א"ה הלשון הזה יש בו קצת גמגום מפני שיש בו קרעים) הטור כ' על דברי הרמב"ם ואני כתבתי למעלה דגם במכר להקנו' דבר שאינו מסויים וכולי וכתב הפרישה דר"ל דבסי' ס' וסימן ר"ז כ' דאפי' דבר שאינו קצוב כלל יכול להשתעבד כ"ש דבר קצוב אלא שאינו מסויים שיכול להקנותו ע"ש ונראה דבש"מ או מצוה מחמת מיתה קנה דבר שאינו מסויים או אינו קצוב ואע"ג דכל דליתיה בבריא ליתיה בש"מ וכתב הכנה"ג בסימן רנ"ג דמתנת שכ"מ לקטן צריך שיזכה לו על ידי אחרים ואם לאו לא קנה דתרי קולי שיהיו דבריו ככתובים וכמסורים וכאלו זכו אחרים לא אמרינן עיין שם אבל הא ליתא דאסמכתא קניא בשכ"מ אע"ג דליתיה בבריא כמבואר בדברי הטור סימן רנ"ג ס"מ בשם מהר"י ן' מיגש והרי"ף אם אמר ילדה אשתי זכר דאסמכתא קניא בשכ"מ משו' דדברי' ככתובי' וכמכורים דמו וה"ה במצוה מחמת מיתה וכ"כ הרמ"ה בפ' מ"ש סימן ג' הא מתני' לא מיתוקמא אלא בשכ"מ דמחלק כל נכסיו א"נ במצוה מחמת מיתה דמקנו באמירה בעלמא ומהני בהו האי לישנא דאם ילדה יטול אבל בבריא וכו' אסמכתא הוא ואסמכתא לא קניא וכולי וכ"ת מ"ש שכ"מ מבריא וכולי הא נמי כדי שלא תטרף דעתו עליו וכולי דהא אסמכתא לא קניא בבריא ה"מ בדלא מטי ממונא לידא דמקבל מתנה אבל היכא דמטי ממונא לידא דמקבל מתנה מתנתו מתנה אע"ג דאקני בלשון אסמכת' קני וה"ה בשכ"מ וכו' דהא דברי שכי"מ ככתובי' וכמסורי' דמו וכמו דמטי לידיה דמי ועוד מ"ט אמור רבנן אסמכת' לא קניא דסמכא דעתיה דלא מקיים תנאה לא גמר ומקני אבל בשכ"מ כיון דמצוה מחמת מיתה מיגמר גמר ומקנה דאין אדם משטה בשעת מיתה עכ"ל אם כן הכא נמי בדבר שאינו קצוב קנה בשכ"מ או במצוה מחמת מיתה מה"ט שהרי פוסק עם אשתו לזון את בתה ה' שנים חייב לזונה מפני שפסק בשעת נישואין דדומה לדברים הנקנים באמירה כמ"ש הרמב"ם בפ"א מה' מכירה וכ' ה' משנה למלך דה"נ אסמכת' קניא בשעת נישואין כמו שקונה דבר שאינו קצוב דהא חד טעמא הוא משום דלא סמכא דעתיה עיין שם ואם כן ה"נ בשכ"מ דאסמכת' קניא דבר שאינו קצוב נמי קני ולא הוי תרי קולי אלא משום דדבריו ככתובים וכמסורי' דמו וכאלו הגיע לידו דאפילו בבריא אם הגיעו לידו קנה או משום דאין אדם משטה בשעת מיתה אבל במתנת שכ' מ לקטן א"ל דל קנה בלא זכייה לאחר כבריא משום דאפילו עשו דבריו כמסורים דמו אין זכייה לקטן ולא קנה אלא אי אמרינן נמי כאילו זכו אחרים ותרי קולי לא עבדינן וה' דברי אמת בקו' סימן ג' חלק על ה' כנה"ג מדכתב המרדכי בשם מהר"ם דדברי שכ"מ כמסורים פי' כמסירה המועלת בהדיוט שכל מקום באיזה צד שמועיל ומה"ט אסמכתא קניא בהקדש ושכ"מ והביאו מרן הב"י סי' ר"ז עיין שם ואינו מוכרח משום דדיקא לענין אסמכתא קאמר מהר"ם דדברי שכ"מ כמסורים בצד המועיל דלא הוי אסמכתא אבל להקנו' לקטן דצריך נמי זיכוי לא עבדינן תרי קולי שיהיו דבריו כמכורים וכאילו זכו אחרים וא"ל זכין בשביל פ' לא אמרינן והריטב"א בפ"ק דקידושין כ' וז"ל והאי כמסירתו וכולי פי' כהקנאתו בשטרות הוי ככתיבה ומסירה וכולי והוא דקאמר ליה קני הוא וכל שעבודיה דנהי בהקנאה דהדיוט לא בעי' אמירה דהדיוט בעי' מפי מורי והביאו הש"ך בסימן ס"ו עיין שם וכן כתב הרשב"א גבי שכ"מ דבשטרות צ"ל קני לך הוא וכל שעבודיה עיין שם ואם כן נראה דה"נ צריך שיזכה לו על ידי אחרים וא"ל זכו לפ' ואם לא אמר ליה זכו לפ' לא קנה מיהו למאי דקי"ל דשכ"מ אפילו לא אמר קני לך הוא וכל שעבודיה קנה השטרות נראה כיון שאמר לאחרי' קנו לקטן הוי כאילו א"ל זכו בשביל' דדברי שכ"מ כהקנאה ואמירה בהדיוט דמי ויש לחלק:

ומ"מ לכ"ע אסמכתא קניא בשכ"מ וה"ה דבר שאינו קצוב ואדרבא אסמכתא גרע מדבר שאינו קצוב וכמו שהוכיח הרב שער המלך עיין שם ואם כן בשכ"מ או במצוה מחמת מיתה דאסמכתא קניא כ"ש דבר שאינו קצוב או דבר שאינו מסויים ושוב ראיתי לה' פני משה ח"א סס"י ס"א שכתב דאפשר דבשכ"מ משום שלא תטרף דעתו עליו תקנו דמועיל מתנתו אף בדבר שאיני קצוב וכולי וכתב ה' בית דוד סימן י"ג דאפילו איכא תרתי לריעותא שאינו קצוב וליכא קני' ולא אמרו אלא דמהאי דמהני בבריא בקנין מהני בשכ"מ בלא קנין אבל אי בבריא לא מהני גם בקנין לא מהני בשכ"מ וכה"ג הק' הריטב"א גבי דרב גידל ולומר דהריטב"א חלק על הרמב"ם אבל הרמב"ם גופיה ס"ל דלא קנה דבר שאינו קצוב אפילו בקנין ובנישואין קונה אפילו בלא קנין מדרב גידל והכא נמי לענין שכיב מרע י"ל דמהני אפילו מאי דלא בבריא בקנין וכן כתב מהראד"ב בס' לחם רב סימן קצ"ט בשכ"מ קנה דבר שאינו קצוב עכ"ל ואע"ג דשכ"מ אינו מקנה דבר שאינו ברשותו ודבר שלא בא לעולם כיון דליתיה בבריא כדאמרינן בפ' מ"ש הרי דמקני באסמכתא דדבר שלא בא לעולם גרע טפי מאסמכתא כמ"ש מהר"ם בתשובות הביאו המרדכי בפ' ד' וה' ע"ש ומהראד"ב סימן נ"ח כתב וז"ל וא"ל משום דהוי בשעת כניסה לחופה אין כאן אסמכת' ודמי למ"ש הרמב"ם בפי"א מה' מכירה דאע"ג דאין אדם מחייב עצמו בדבר שאינו קצוב מ"מ פוסק עם אשתו לזון את בתה ה' שנים מפני שפסק בשעת נישואין וכולי וכבר ראיתי מי שרצה לומר כן ואין נראה בעיני וכן ראיתי להרא"ם סימן כ"ז גבי ראובן שקדש את בת שמעון ובשעת הקידושין עשו תנאי ביניהם וכתב שם דיש אסמכתא אם לא קנו בב"ד חשוב ומעכשיו עיין שם וכן כתב עוד בסימן רכ"ה עיין שם אלמא אסמכתא גרע מדבר שאינו קצוב ואם כן שכ"מ דמקני באסמכתא כ"ש דמקני בדבר שאינו קצוב:

ח' כך הנותן וכו' מי שנתן לחבירו בית והיא בשותפות עם אחיו אף על גב דחלקו של נותן עדיין לא היה מבורר קנה הרב מח"א בהלכות זכייה ומתנה סימן א' עיין שם באורך וכן כתב הרשב"ש סימן תר"ח דאם לא מצר לו קנה אבל אם מצר לו במזרח ונפל חלקו במערב או להפך דמה שנתן נמצא עכשיו שאינו שלו והוברר הדבר שלא נתן אלא של חבירו והדברים עתיקין אי אמרינן יש ברירה או לא עיין שם וכן הסכים הרב כנסת הגדולה בתשו' סימן קמ"ה דלכולי עלמא דמכירתו ומתנתו קיימת ומהרשד"ם סימן רפ"ג לא אמר אלא כשמכ' ח' פ' כשיפול לחלקי אבל אם אמר חלקי שיש לי בבית זה קנה עש"ב וזה לשון רב האי בספר המקח סוף שער ד' ולעולם לא יהא לשותף מעכב מלמכור חלקו ואפילו שלא חלק עדיין עם שותפו בין שיהא שותף בין שהיא ירושה שירש כגון אחים ועדיין לא חלקו בין במתנה שנתן להם או בכל איזה דרך שאתה מוצא שיש לשנים חלק באותו קרקע ועדיין לא נחלק לא יתעכב א' מהם מלמכור חלקו קודם חלוקה דילפינן לה מבכור וכו' והילכתא יש לבכור קודם חלוקה עכ"ל:

ט' דין ז' אבל אם אמר ליה על מנת שתחזירו לי אינו קדוש וחל עליו קדושה בזמן הנתינה אבל כשמחזירו פקעה קדושה מאליה ואין צריך פדיון כמו שכ' בספר ווי העמודים על ס' יריאים סימן ק"ה עיין שם באורך: יו"ד אם אמר על מנת שלא תקדישנו בפי' כשהקדישו מיד נתבטלה המתנה ה' בני אהרן דף קכ"ט עמוד רביעי עיין שם ונראה שזה תלוי במחלוקתם דהתוספו' בגיטין דף פ"ג בד"ה ועמדה וכולי כתב' בעל מנת שלא תנשא לפלוני דאפילו נשאת הוי גט משום דאין נישואין חלין עי' שם והכא נמי בעל מנת שלא תקדישנו דמתנה קיימת דאין ההקדש חל אבל הרמב"ן בחי' שם חלק על התוס' וסבירא ליה דבטל הגט דהתנאי הוא שלא תנשא דרך נישואין ושמע מינה האימר לחבירו שדי נתינה לך ע"מ שלא תקנהו לפלני ונתן לו בדרך קנין בטלה המתנה ושדה חוזרת לבעלים והביאו המ"מ בפ"ח מהלכות גירושין עיין שם והרב כנסת הגדולה בסימן ר"ז אות ט"ז כתב זה בשם מהראנ"ח בתשו' כ"י בשם הרשב"א פ' הזורק עי' שם ולא זכר דברי הרמב"ן והמ"מ ומה שהקשה ה' עדות ביעקב סימן ס"ט דאם כן בעל מנת שלא תנשא לאבא ולאביך אמאי קתני מתניתין דהגט כשר ותנשא לכתחילה ניחוש שמא תנשא להם דרך נישואין ונמצא הגט בטל למפרע ובניה ממזרים דדוקא בעל מנת שלא תבעל לאבא ולאביך הוא דלא חיישינן שמא תבעל להם דעבדי איסורא אבל בדרך נישואין דלא עבדי איסורא איכא למיחש עיין שם לא קשה מידי דכבר התוספות דף פ"ב ע"ב בד"ה שר"א כ' וז"ל והקשה הר' שמואל אמאי לא חיישי' דילמא לא תקיים תנאה וכולי ותי' הרב רבי אלחנן דשאני גבי מאתים דיש לחוש פן תפסיד את אשר לה ולא תוכל לקיים תנאה וכן גבי שלא תבעלי לאחר חיישינן שמא יבא עליה באונס אבל הכא על מנת שלא תנשא ליכא למיחש שישאנה בעל כרח' דנישואין א"א בעל כרח' עיי"ש וכן כתב הרא"ש שם ורבינו ירוחם נתיב כ"ד דף רכ"ח ע"ד עיין שם והכא נמי בעל מנת שלא תנשא לאבא ולאביך תנשא לכתחילה ולא חיישינן שמא תעבור כיון דבידה לקיים ועיין בספר דברי אמת בקונטרס א' גם הרמב"ן בחידו' שם כתב וזה לשונו שאין חוששין כאן שמא ישאנה אותו שבתנאי שאם ישאנה גט בטל למפרע ונמצא בא על א"א והוה ליה כאבא ואביך ואין חוששין שמא יעשו אחרים איסורא בה עיין שם ועיין בתשו' מרן בדיני גיטין סימן י"ב שכתב דנראה לכאורה דאם נתקדשה לא עברה על תנאו כל זמן שלא נכנסה לחופה אבל לא מלאני לבי להתיר והמבי"ט חלק א' סימן של"ד כתב בפשיטות דאין קידושין בכלל נישואין ושכן כתב הרשב"ץ בתשו' עיין שם ולא מצאתי בתשו' הרשב"ץ אבל הם דברי הרשב"ש בתשו' סימן רל"ט וזה לשונו שאם התנה על מנת שלא תנשא לאחר אלו קדשה אותו אחר הוו קידושין ולא נתבטל הגט שלה לפי שלא התנה עליה אלא שלא תנשא וזו לא נשאת וכו' עיין שם וכן כתב הרדב"ז ח"א סימן ג' ומהרשד"ם חי"ד סימן צ"א וכן נראה דעת הרשב"א בתשובו' הובא בב"י אה"ע סימן כ"ז שכתב האומר הרי את נשואתי לא שמענו שתהא מקודשת דלא תקרא נישואין עד שתבעל או שתכנס לחופה עיין שם וכן כ' הרב דבר משה חא"ה ולא זכר דברי הרשב"ש והמבי"ט והרדב"ז ומהרשד"ם עיין שם וזה דעת הרמב"ן שכתב דאין חוששין שמא ישאנה דא"כ גט בטל למפרע ונמצא בא א"א דאם לא נתקדשה לא בטל הגט ואף על גב דאם נכנסה לחופה אפילו לא נבעלה עברה על התנאי לא חיישינן שמא תנשא לו ולא תבעל ונמצא הגט בטל

ומ"מ לדעת הרמב"ן אם אמר על מנת שלא תקדישנו כשהקדישו מיד נתבטלה המתנה גם הר"ן שם תי' כיון דלא בטל הגט אלא מחמת חלות הנישואין על כרחך הנישואין חיילי והוי כאלו אמר ליה שאם תנשא לפ' הרי את אשתי עד שעת נישואין ומשעת נישואין ואילך ודוקא בשעת נישואין אין את אשתי עיין שם נראה דהמתנה בטילה וההקדש חייל דהוה ליה כאלו אמ"ל אם תקדשנו הרי הוא שלי עד שעת הקדש ומשעת הקדש ואילך ודוקא בשעת הקדש אינו שלי ואם כן ההקדש חל באותה שעה שהקדישו הוי של המקבל אלא דהמתנה בטילה משעת הקדש ואילך והרב עדות ביעקב תמה על הרא"ש בתשו' שהביא הטור סימן זה שכ' במתנה על מנת שלא תמכרנו לפלוני אם עבר ומכרו לא בטלה המתנה כיון שעבר על התנאי מהתוספתא שהביאו התוספות ופסקה הטור בא"ה סי' קמ"א ע"ש ונ"ל דס"ל כתי' הר"ן דהגט בטל והנישואין חיילי לאותה שעה והכא נמי המכירה קיימת לאותה שעה אלא דהמתנה בטילה מאותה שעה ואילך כיון שעבר על תנאו ואם כן נראה דצריך פדיון שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון כיון דחל הקדש שעה א' ועיין ברשב"ם בבתר' סוף דף קל"ג דלכאורה משמע דסבירא ליה כדעת התוס' ודלא כהרמב"ן אבל הא ליתא כמו שתראה שם ואם כן כיון שדין זה במחלוקת הוא שנוי אין מוציאין מיד המוחז' ואם הוא קרקע בחזקת בעליו עומד ואם הם מטלטלים ביד המקבל המתנה אין מוציאין מידו דמטלטלין היכא דקיימי קיימי וכה"ג כתב הרשב"א בחי' לגיטין גבי פלוגתא אי נתינה בע"כ הוי נתינה עיין שם

י"א דין ט' בממון נמי בעינן תנאי כפול וכו' הרשב"ץ ח"א סימן צ"ד כתב דבממון לא בעינן תנאי כפול כדעת הראשונים והאחרונים ולית דחש להרמב"ם אלא במקו' שנהגו כסברתו ע"ש:

י"ב הנותן מתנה לחבירו בתנאי שאם לא יקיימו לא תמשך המתנה רק עד עשר שנים א"ץ תנאי כפול דבתנאי לעקור המתנה משעה ראשונה דחייב להחזיר הפירות שאכל צריך משפטי התנאים אבל כל שהתנאי אינו אלא היכא שאינו עוקר דבריו הא' הוי כאלו סיים דבריו שמתנה זו היא עד זמן פלוני הרב משנה למלך בפ"ג מהלכות מכירה ה"ח עיין שם וה' שער המלך בהלכות אישות דף ל"ג כ' דמדברי הרשב"א שכת' דהך דמברחת אתיא דלא כר"מ דלר"מ צריך תנאי כפול אם תתאלמן או תתגרש תחזור המתנה ואם לאו המתנ' קיימת משמע דסבירא ליה דאפילו אין המתנה נעקרת לגמרי משעה א' צריך תנאי כפול דהא גבי מברחת אם נתאלמנ' או נתגרשה לא בטלה המתנה לגמרי דהפירות שאכל המקבל הם שלו כנראה מדברי הרמב"ם והר"ן והטור מיהו בש"מ פרק האשה שנפלו כ' בשם הריטב"א מחלוקת בזה ואם כן אפשר לומר דהרשב"א סבירא ליה הכי גבי מברחת דהמתנה בטילה וחייב להחזיר הפירות עיין שם ולא ראה מה שכתבו התוספות בבתרא דף קנ"א ד"ה גליא וכו' וז"ל ואין נראה לר"י דהא משמע דהאי טעמא משום דמגרשה אבל אם היתה תחת בעלה קנה ואלו בפ' האשה שנפלו משמע דאפילו כשהיא תחת בעלה לא קנינהו לוקח וכו' מיהו יש לומר דנהי דלא קני בעל ולוקח מכל מקום ברשות המקבל מתנה הם עד שתתגרש עיין שם וכן הוכיח הרא"ש שם דלא קניא לוקח אפי' בעוד' תחת בעלה עיין שם מיהו הרא"ש בפרק האשה שנפלו כתב הפירות יאכל מקבל המתנה בעודה תחת בעלה עיין שם ובפרק אלמנה ניזונת ובפ' י"נ כתב דגבי שטר מברחת אין צריך תנאי כפול דאפילו גילוי דעת אין צריך משום דאיכא אומדנא דמוכח עיין שם משמע דבלאו הכי צריך תנאי כפול אפילו דומיא דמברחת דאוכל הפירות עד שתתאלמן וכן הרשב"א הובא בשיטה מקובצת לכתובות ובתשו' ח"ב סימן שי"ב משמע דס"ל דמקבל אוכל פירו' אלא דיכול לחזור עיין שם ואפילו הכי כ' דהך דמברחת אתיא דלא כר"מ אבל מה שכתב ה' מתשובות הרשב"א סימן אלף קכ"ה עיין שם ליתא כמו שתראה שם: י"ג והוא שיהא התנאי כראוי ע"פ מה שנתבאר בטור וכולי בפרק האומר דקידושין תניא מי שהיה מחלק כל נכסיו לבנו ואמר פ' בני יירש שדה פ' ופ' בני יירש שדה פ' ופ' בני יתן ר' זוז ויירש שדה פ' ואם לא יתן יירש עם אחיו בשאר נכסים מי גרם לו לירש עם אחיו בשאר נכסי' כפילו גרם לו וכ' השיטה שם שאם לא כפל משמע שאם לא יתן מאתים זוז לא יירש כלל דמכלל הן אתה שומע לאו וכו' ואין כאן עקירת ירושה דהא לא קעקר לה שאם היה נותן ר' זוז היה יורש לכך הוצרך לכפול להחזירו בתורת ירושה שאם לא יתן וצריך הוא לומר בשאר נכסים שאם לא אמר אלא ואם לא יתן יירש עם אחיו היה במשמע יירש עם אחיו בשדה זו שיטול בה השליש דמסתמא לא קאמר שיירש עם אחיו בשאר נכסים כיון שחלקן לאחיו וכו' עיין שם ונראה דלדעת הרמב"ן במלחמות שכתב דלא בעי' תנאי כפול בשכיב מרע שכל דברי שכי"מ ככתובים וכמסורים דמו בין במעשה בין בתנאי וכו' ונטרפת דעתו עליו וכו' עיין שם אם כן אם אמר פ' בני יירש שדה פ' ופ' בני אם יתן מאתים זוז יירש שדה פ' אם לא יתן מאתים זוז לא יירש כלל וכן הדין באומר ע"מ דהוי כמעכשיו אבל הרמב"ן בחי' שם כ' וז"ל משל למה"ד למי שאמר פ' בני יירש שדה פ' ופ' שאינו בני יתן ר' זוז ויטול שדה פ' שאם לא נתן לא יטול כלום וכן כתב הרשב"א בחידו' שם עיין שם מבואר דסבירא ליה דאם הוא בנו ואמר פ' בני יתן מאתים ויירש שדה פ' אם לא קיים תנאו יירש עם אחיו באותה שדה אבל לא יירש בשדה שנתן לאחיו וכן כת' השיטה שם בשם יש מפרשי' שאם לא כפל תנאו כלל היה משמע שאם לא יתן יחלוק באות' שדה דמסתמא לא הוציא מהירושה לכך צריך לכפול שאם לא יתן יירש עם אחיו בשאר נכסים ולאו דוקא נקט בשאר נכסים דה"ה אם אמר דאם לאיתן יירש עם אחיו ותו לא היה משמע ג"כ שירש עם אחיו בשאר נכסי' דאילו באותה כדה בלא כפילת תנאי היה יורש בה וכו' ע"ש הרי דס"ל דאם לא כפל תנאו בודאי יירש באותה שדה ואם כפל ואמר ואם לא יתן יירש עם אחיו אפי' לא פי' שאר נכסים יורש עמהם בשאר נכסים דרשי' לישנא יתירא דאי באותה שדה דוקא בלא כפל ודאי יורש בה וכבר כ' מהרש"ך סימן ב' דאם נכתב בשטר דבר דלא צריך לכותבו דבלאו הכי סתמא הכי משמע לכ"ע לישנא יתירא לטפויי אתא ולא אמר הרשב"א אלא בדבר שצריך לכותבו ואותו הדבר הוכפל והוא מיותר דלא דרשינן לישנא יתירא ע"ש והכא נמי דלא היה צ"ל ואם לא יתן ירש עם אחיו ופשיטא הוא דדרשי' לישנא יתירא לטפוי שירש גם בשאר נכסים וכהאי גוונא כתב הרי"ף בתשו' סימן יו"ד וז"ל וכן במתנה זו כיון דלא צריך לומר אם מת אחד מהן יחזור חלקו לאחיו וקאמר אין אנו אומרים שלבטל אמר אלא לצורך אמר כן ואיזה אם מת א' מן האחים והניח אשה ולא הניח בנים שלא תטול אותם נכסים אלא יחזרו לאחים כגון א"ל על מנת שלא תקנה אותם אשתו בכתובה וכו' עיין שם הרי דדרשינן לישנא יתירא לטפויי אפי' מילתא דלא משמע מהלשון וכל שכן הכא דירש עם אחיו משמע נמי בשאר נכסי' וה' משפט צדק חלק ראשון סימן ל"ה דף קי"ז ע"ד כ' וז"ל וא"ל למה שאנו דורשים לישנא יתירא לטפויי אתא דהיינו לייפות כח בעל השטר וכו' לאו מילתא היא דלישנ' יתירא דדרשי' עולם וכו' וע"ש סימן ל"ו וכבר הוכיח כן הרשב"א בתשו' חלק שני סימן ע"ה מסוגי' דערכין עיין שם וכן נראה מדברי הרי"ף ככתב והכא נמי לישנא יתיר' לגרוע שאר יורשים שירש זה עמהם בשאר נכסים שכבר נתן להם וכל שכן להעמיד הירושה על דין תורה שכל הממון בחזקת כל היורשים ועיין בס' קהלת יעקב דקמ"ט סי' רס"א:

י"ד כת' הרב משנה למלך בפרק ו' מהלכו' אישות דאפשר דה"ד בתנאי דלהבא אבל בתנאי דלעבר לא בעי משפטי התנאי' וה"ט בתנאי דלהבא אמרי' דאין תנאי שיבא אחר המעשה יבטל המעשה אלא אם כן נעשה התנאי כתנאי בני גד ובני ראובן אבל כשהתנאי דלעבר כגון אם עשית דבר פל' דבאיתה שעה מתברר הדבר אם נתקיים המעשה או לא מה צורך בזה למשפטי התנאים אבל בפרק האומר פריך לר"מ מקראי דסוטה אם לא שכב וכו' ותמה על רבי' וכולי עיין שם ונראה דרשב"ם דפי' ר"מ דפרק האומר דגם באומר על מנת כמו הבבות הקודמות אמר ר"מ דצריך תנאי כפול וכולי עיין שם וכן ראיתי לראב"ן בס' דקנ"ה עמוד שני שכ' וז"ל הרי את מקודשת על מנת שאתן לך ר' זוז מקודש' דיקיים תנאו ויתן דכל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי וכולי אבל לר"מ דאמר כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי וכו' עיין שם הרי דר"מ פליג ארישא וסבירא ליה דאפילו בעל מנת בעינן תנאי כפול וכ"כ הרמב"ן והרשב"א והרא"ש והר"ן בפרק מי שאחזו עיין שם ומ"ה פרכינן לר"מ מסוטה אבל אנן דקיימא לן כרבנן דאמרינן אין צריך תנאי כפול ה"ה בתנאי דלעבר ואפשר דר"מ דוקא בעל מנת פליג דלאו כאומ' מעכשיו דמי אבל באומר מעכשיו מידה דלא בעי' ותנאי דלעבר ודאי הוי כמעכשיו מיהו אפשר משום דקתני רישא ע"מ שיש לי מאתי' זוז הרי זה מקודשת ויש לו וכו' על מנת שיש לי בית כור עפר הרי זה מקודשת ויש לו וכו' וה"ד דיש לו בשעת קידושין דיש לו משמע כמבואר בא"ה סי' ל"ח עיין שם ועלה קתני רמ"א כל תנאי וכולי משמע דר"מ אפילו בתנאי דלעבר ואמר על מנת ס"ל דבעינן תנאי כפול דדוחק לומר דלא פליג ר"מ אלא על מנת שארך וכולי ועיין בתשוב' הרא"ש כלל מ"ו ושוב ראיתי להרב דברי אמת בסוף קו' א' שהוכיח כן פה אל פה דבר עם ה' משנה למלך ושמח לדבריו עיין שם באורך:

ט"ו נסתפק ה' קהלת יעקב דקל"ט באומר ובלבד שתתן לי כך וכך אם לשון ובלבד הוי לשון תנאי כמו על מנת או לא והביא ראייה מדתנן המודר הנאה מחתנו ורוצה לתת לבתו מתנה וא"ל הרי המעות נתונים לך במתנה ובלבד שלא יהא לבעלך רשות בהם וכו' ואמר רב עלה ל"ש אלא דא"ל שאין לבעלך רשות בהם וכו' אלמא לשון ובלבד הוי כאומר על מנת וכו' עיין שם ואיברא שהרשב"א בתשוב' חלק שני סימן ק"מ כ' דיש לנו ע"מ שאינו תנאי שהרי שנינו בנדרים וכו' א"ל הרי המעות אלו נתונים לך במתנה ובלבד שלא יהא לבעלך רשות בהם וכו' ואמרינן עלה בגמרא אמר רב ל"ש אלא דא"ל על מנת שאין לבעלך רשות בהם וכו' אלמא דעל מנת דאמר רב היינו כענין ובלבד ששנינו וכו' עיין שם הרי דהתם דא"ל ובלבד אינו תנאי והתם על מנת נמי לאו תנאי ומסתבר דלשון ובלבד חוץ הוא והוי כמו אלא דמסקי' בפ' המגרש דחוץ הוא והכי קי"ל בא"ה סימן קל"ז עיין שם מיהו נר' דאומר אלא שתתן לי כך וכך הוי תנאי וז"ל הראב"ד בספר תמים דעים בר"פ המגרש ודאי כל דלא האמור במשנה ובתוספות ובגמרא לא נסתפקו עליהם ורובי רובן ע"מ הם לפי שהוא לשון מורכב מב' מלות אם לא שהוא בלשון תנאי ואפשר כמו כן לפרשו בלשון אחר מורכב אך לא שהוא כמו חוץ ועתה שאלו שאם נמצא אותו כך בשום מקום י"ל כי זה גם כן נאמר על אותו הדבר מדשני התנא בדבוריה וכו' ועוד טעמייהו דרבנן דפסלי מסתבר טפי בחוץ וכולי עיין שם הרי שכת' דרוב אלא האמור בכל מקום הוא לשון תנאי אם לא ודוקא התם דמפרשי' אך לא שהוא חוץ משום דמסתבר הכי וכן ההיא דכל הבתי' מטמאים בנגעים אלא של ע"ז וכו' דלא שייך לשון ע"מ אלא לשון חוץ כלומר אך לא של ע"ז עיין שם אבל האומ' אלא שתתן לי כו"כ דודאי לשון תנאי ר"ל אם לא אבל האימר ובלבד שתתן לי כך וכך יש להסתפק אם הוא תנאי א"ד דוק' אלא הוי פי' אם לא שהוא תנאי אבל בלבד הוי חוץ: ט"ז על על שטר מתנה נתתי לפ' כל נכסי מטלטלין אג"מ וכו' בכל אשר המצא לי הן כסף הן שוה כסף נראה דמעות אע"פ שיש לו בבאנקו לא קנה דהוי כחוב דאין נקנה אלא במעמד שלשתן ורש"י בפ' אע"פ דנ"ה שכתב לפי שאין מטבע נקנה בחליפין אלא אג"ק כדאמרינן בפ' הזהב וכו' כבר דחו התוספות שם דאפילו אגב קרקע דמטבע נקנה אין הלואה נקנית מדפריך בפ' מי שמת הלואתי לפ' דליתיה בבריא ואיתיה בשכ"מ ותי' הא נמי איתיה בבריא הואיל ויורש יורשה א"נ במעמד ג' ואם יכול להקנותה אג"ק הול"ל דאיתיה נמי בבריא על ידי קרקע וכולי עיין שם והר"ב בס' א"ז שם פי' דלפי' ריב"ם כיון דנכתב בשטר הקנין בתוך השטר אלים אע"ג דליתיה בעיניה מ"מ כיון דעיקר הקנייה הכתובה היינו הקנין ובה קני כיון דאין מטבע נקנה בחליפין לא זכה בה אלא משים דדברי ש"מ ככתובים וכמסורים דמו אבל מאתר שהקנין הכתוב בשטר קני אע"ג דליתיה בעיניה וכולי אם כן כשכתב הקנין בשטר הא דלא קנה הלואה משום דאין מטבע נקנה בחליפין אבל אג"ק קנה ובפ' מ"ש מיירי באומר הלואתי לפ' בע"פ דליתיה בבריא בקנין לבד אא"כ כתב הקנין בשטר דאלים לקנות אג"ק ומ"מ נראה דה"ד בנתן הלואתו לפ' בהקנין שנכתב בשטר אלים אבל בנותן כל נכסיו בקנין דהשטר בלא"ה על הקרקעו' ומטלטלי' ומעות בעין לא אמרינן:

ועוד דמעות שבבאנקו הוי ראוי כמ"ש ה' גנת ורדים כלל ד' סימן י"ט והסכים עמו ה' מהר"י הלוי שם אשר ימצא לו וכולי וזה לא מיקרי מצוי ומוחזק ואף שיש לו שטר על זה וכתב הרשב"א בתשובות ח"ב סי' ק"ב דגם האומר כל נכסי' המצוי אצלי אף שטרות בכל הרי השטר מצוי אצלו והשטר כולל הנייר והראייה שבו הנכנסת בכלל הנכסי' וכולי ה"ד במתנת שכ"מ אבל במתנת בריא אפילו נתן כל נכסיו אג"ק ושטרות בכל כל נכסי' כמ"ש הרא"ש בתשו' ופסקו מרן בסימן ס"ג הנותן נכסיו לאחר במתנת בריא מטלטלין אג"ק בקנין והיו לו שטרות אע"פ דשטר בכלל נכסי אינון לא קנאן כיון שלא כתב לו קני לך וכולי וכתב הסמ"ע כ"ה לשון הרא"ש הביאו הטור ולשיטתו א"ש דס"ל דשטר אינו נקנה באגב אבל למאי דקי"ל כהרי"ף והרמב"ם דס"ל דקנה באגב וכו' ל"ד כתיבה קאמר אלא רוצה לומר שלא אמר בע"פ וכולי:

י"ז כתב הרשב"א בתשובות חלק שלישי סימן ר"ה וז"ל שאלה יעקב ולאה אשתו חייבו עצמם בשטר לזון את ראובן וזה נוסח השטר וכו' וחייבנו את עצמנו חיוב גמור בקג"מ במזונות ופרנסה מעכשיו ועד חמשה שנים שלמות ובלבד על שלחנו וכו' אם תנאו בטל כיון שהוא בא אחר החיוב ככל תנאי שקדמו מעשה וכולי תשובה איני רואה בנדון זה שלפנינו שום פקפוק שהתנאי קיים מכמה טעמים הא' שלא נאמרו דברים הללו אלא בתנאי שאינו בגוף הדבר הניתן והנמכר כגון תנאי בני גד וכו' שהתנאי היה באם יעברו והמעשה בנתינת הארץ וכולי אבל כשהמעשה והתנאי בגוף המתנה ביאור המתנה או שיורי הן אלו במה שנותן ומה שנותן נותן ומה שאינו נותן אינו נותן וכגון שאמר שדי נתינה לך כל זמן שהוא בידך והריני מחייב עצמי לפרנסך ובלבד על שלחני וכו' ועוד שהרי אפי' בכותב על מנת אין מקום לכל אותם תנאי בני גד ובני ראובן ואין הטעם בעל מנת אלא משום דכל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי ובנדון שלפנינו הרי כתוב בקנין גמור וכולי עכ"ל מבואר דסבירא ליה דאם המעשה והתנאי בגוף המתנה שיור הוא שמשיר ולא בעי' משפטי התנאים.

וכן כתב הריטב"א בחי' שם וז"ל א"ל דהא הכא ודאי לר"מ לא סגי שלא כפל תנאו וכו' שאם יקנה רבו לא יקנה הוא וכיון שנתבטל התנאי דין הוא שתתבטל המתנ' וכו' והנכון הוא דהכא האי על מנת לא חשיב תנאי לר"מ וכו' אלא כשהוא בלשון עשה או לא תעשה בין שיעשה הוא או לו יעשה או שיעשו אחרי' או לא יעשו אבל וכו' כגון זה שאומר על מנת שאין לבעלך רשות בהם אין תנאי אלא שיור בגוף המתנה שמשייר בה שלא יזכה בה האדון או הבעל וכו' דר"מ סבר דמעשה אינו תלוי בעל מנת זה וכיון שקנה העבד קנה רבו דבגוף אחד חשיבי ומאי דשייר שלא יזכה האדון אינו כלום ורבנן סברי דאפילו בהא שיורי שייר ואהני ע"מ דידיה שאין הרב זוכה בה עכ"ל הרי דסבירא ליה דבדבר דממילא ואיני תנאי דעש' ולא תעשה הוי שיור ולא בעי' משפטי התנאים וכן כת' הרשב"א בתשו' ח"ב סימן ק"מ באחד שנתן לבתו קרקעו' על מנת שלא יהא לבעלה רשות בהם קני' דעל מנת זה אינו כשאר ע"מ דעלמא שהוא תנאי גמור שגוף המעשה תלוי בקיומו או בביטולו שלא נתכוון האב לו' שאם תתן לבעלה שתהא מתנת האב בטלה שאם נתכוון לכך היה אומר על מנת שלא תתן לבעלה אלא דרצה לסלק רשות הבעל מנכסים אלו וכן על מנת שאין לרבך רשות בהם שהרי לא אמר ליה על מנת שלא תתן לרבך ע"ש והתימא על הרשב"א בחי' לקידושין שם שנדחק ע"ש והרב כנסת הגדול' סי' ר"ז הגב"י אות ל"ב הביא דברי הריטב"א וכו' וז"ל דהרא"ש בתשו' כלל ע"ד סי' ג' שכתב שאם יבא בעל חוב של בנו לגבות אותו קרקע בחובו שתתבטל המתנה למפרע ויחזור הקרקע לראובן וכו' ע"כ סבירא ליה הכי דכל תנאי שאינו בעשה או לא תעשה לא בעינן משפטי התנאים וכולי ואי קשה כיון דהרא"ש סבירא ליה דכל שאינו תנאי אלא שיור אם לא נתקיים השיור נתבטלה המתנה למפרע למה באומר לעבד הילך מנה על מנת שאין לרבך רשות בו סבירא ליה לר"מ דהילכתא כוותיה דקנה רבו המתנה והוא לא יצא לחירות הרי כל שלא נתקיים השיור המתנה בטילה וצ"ל דסובר הרא"ש דר"מ סבירא ליה כיון דאין קנין לעבד בלא רבו כי אמר ליה על מנת אינו כלום ואינו יוציא לחירות אבל אין הכי נמי דהמתנה בטילה ולא זכה בה לא העבד ולא רבו אלא חזרה לנותן עיין שם באורך וכבר כ' הריטב"א בחידושיו שם דפירוש זה דחוק מאד עיין שם ונעלם מהרב מ"ש הרא"ש שם וז"ל ר"מ סבר בדאמר ליה קני קנה עבד וקנה רבו וכו' משום דיד עבד כיד רבו והוי כמו נותן מתנה לחבירו ואמר לו על מנת שלא יהיו שלך קנה לך דקנה דכל תנאי שסותר המעשה לא הוי תנאי וכולי וכן כתב בתשו' כלל ע"ד סימן ד' וז"ל אבל א"א שאין לדמו' נדון זה לקנין עבד בלא רבו וכו' משום דיד העבד כיד רבו והוי כמו נותן מתנה לחבירו ואמר לו על מנת שלא יהא שלך קנה לך דקנה דכל תנאי שסותר המעשה לא הוי תנאי אבל בנדון זה אין יד המקבל המתנה כיד בעל החוב וכתובת אשה שנאמר שזכו בקבלת המתנה לפי שאין להם בגוף הקרקע כלום שאין להם בנכסי הלוה אלא שעבוד בעלמא וכו' עיין שם הרי דסבירא ליה דקנה רבו והמעשה קיים והתנאי בטל משום דיד עבד כיד רבו וכל תנאי שסותר המעשה לא הוי תנאי אבל גבי בעל חוב התנאי קיים ואם לא נתקיים התנאי בטילה המתנה:

ובזה ניחא הא דאמרי' בקידושין דף כ"ג כגון דאקני ליה אחר מנה ואמר ליה על מנת שאין לרבך רשות בהם ר"מ סבר וכו' ורבנן סברי כיון דאמר ע"מ אהני תנאיה וכ' הר"ן דבכפל תנאו מיירי עי"ש ובשיטה שלא נודע כ' וז"ל ואם תאמר והא הוה ליה מעשה קוד' התנאי דקאמר ליה קני והדר א"ל ע"מ שאין לרבך רשו' וכו' יש לו' אף על פי שמקדי' מעשה לתנאי כיון דכי קא מקנה חוזר ומזכיר המעשה ותלי ליה בתנאי תנאי מעליא הוי והכא נמי מיירי כגון דכי קא מתנה קא מדכר ליה למעשה וקאמר ליה שאין לרבך רשות בו יהא קנוי לך וקצת ראייה לדבר וכו' עיין שם ועיין בה' משנה למלך בפרק ששי מהלכות אישות שנסתפק בזה אם גם בכפל התנאי צריך שיקדים תנאי למעשה והביא התוס' דסביר' להו הכי וגם רש"י משמע דסבירא ליה דבעי' תנאי קוד' למעשה בחלוקה ראשונה אבל אם הקדים מעשה לתנאי אפילו הקדים תנאי למעשה כפל לא מהני עש"ב ואם כן קשה בההיא דקני ע"מ שאין לרבך רשות ולדברי הרשב"א ניחא כיון שהתנאי והמעשה בגוף המתנה שיור הוא שמשיי' ולא בעי' תנאי כפול ותנאי קודם למעשה וכל משפטי התנאים או משום בעל מנת הוי כמעכשיו דלא בעינן משפטי התנאים ועיין במהריט"ץ סימן קנ"ב שהקשה בנותן מתנה לאש' ע"מ שאין לבעלה רשות בה אמאי קנה הבעל דהרי באומר ע"מ אין צריך משפטי התנאים והרי זה התנה שלא תהא מתנה אם יקנה הבעל וליכא למימר משום דבעי' דומיא דבני גד ובני ראובן שלא התנו עמש"ב דהא קנין פירות לבעל תקנת חכמים היא וכ' ויש לדחו' דהכא נמי עשו חכמים חיזוק לדבריהם וזה דוחק וכולי עיין שם באורך ודבריו תמוהים דבכתובות שם אמרינן דכתובה דרבנן עשו חכמים חיזוק יותר משל תורה אבל בפירות דרבנן לא עשו חיזוק משום דלא שכיחא עי' שם אם כן קשה למאי דקיימא לן כר"י בממון תנאו קיים ולא עשו חיזוק יותר משל תורה הכא נמי גבי אשה הוה ליה למימר דתנאו קיים ולא קנה הבעל וכן גבי עבד אבל לא ראה דברי הרשב"א והריטב"א שכתבתי וכ' הר"ן שם שיש מתמיהים כן ותי' וז"ל דהוי תנאי שא"א לקיימו ותנן בפרק המגרש האומר הרי זה גטיך ע"מ שתעלי לרקיע אף על פי שלא נתקיים התנאי הרי זה גט וטעמא משו' דכל שמתנה בדבר שאי אפשר לקיימו אמרי' ודאי האי גברא דעתיה לאקנויי דאי לא לישתיק דהא ידע דמאי דקא מתני א"א לו להתקיים ע"ש:

וראיתי להרב שער המלך בהלכו' אישות דל"ה ע"ג שהביא ראיה לדעת רבי' דבע"מ לא בעינן משפטי התנאים מדאמרי' בפ' הא"מ גבי מעכשיו ולאח' שלשים יום וכו' לרב מספקא ליה אי תנאה הוי או חזר' לשמואל פשיטא ליה התנאה הוי עיין שם פי' רש"י וע"כ מיירי בדלא כפל תנאו ואם כן קשה היכי קאמר שמואל דעד שלשים יום הוו קידושין תלויים שמא יחזור בי כיון דלא כפל תנאיה ואמר אם אחזור בי לא יהו הקידושין התנאי בטל והמעשה קיים אפילו יחזור בו ותי' דלא בעי' משפטי התנאים אלא בתנאי דעלמא כגון ע"מ שתתן לי מנה דגמר בדעתו לקדשה ורוצה הוא בקידושין ובקיום התנאי אבל גבי מעכשיו ולאחר שלשים יום דהתנאי הוא בגוף הקידושין הרי לא גמר בדעתו לקדשה ובס' קיימא לכך בתנאי כל דהו מהני מיהו הרמב"ן והרשב"א שם פי' דהתנאי דמעכשיו ולאחר שלשים יום היינו אם לא ימות תוך שלשים יום ואם כן לא יתכן תי' זה עיין כם ולדברי הרשב"א ניחא דלא בעינן משפטי התנאים אלא בתנאי שאינו בגוף הדבר כגון תנאי בני גד ובני רא בן שהתנאי באם לא יעברו והמעשה בנתינת בארץ אבל כשהתנאי בגוף הדבר לא והכא נמי שהתנאי בגוף הקידושין אם לא יחזור בו או אם לא ימות תוך שלשים יום וכן לדברי הריטב"א לא שייך משפטי התנאים אלא דבתנאי דעשה או לא תעשה אבל הכא דאם לא ימות תוך שלשים יום דממילא הוא התנאי קיים

י"ח מהר"ם מפדווא סי' נ"ו בצואה שכ' בה וקנו ממני בקנין גמור אגב סודר מעכשיו וכו' איך מרצוני הטוב אני יורש ונוחל וכו' כ' וז"ל שהוא כמו שמפרש ואמר בהדיא מהיום ולאחר מיתה ואיתא בפי"ן וספ"ק דמציעא איזה מתנת בריא שהיא כמתנת שכיב מרע דלא קני אלא לאחר מיתה כל שכתיב בה מהיום ולאחר מיתה ופיר"ת שר"ל שמפרש בהדיא מהיום אם לא אחזור בי עד לאחר מיתה וכולי ובנ"ד שמשמע מתוך לשון הצואה בהדיא שיוכל לחזור עד לאחר מיתה שהוא כמפרש אם לא אחזור בי וכו' והיא מתנת שכ"מ ממש וכולי ומעתה צריך להסיר תלונת הקנין וכתבו ותנו מאחר שהיא מתנת שכיב מרע ולא נכתב בה לשון יפוי כח וכולי עיין שם מבואר דס"ל דמהיום אם לא אחזור בי הוי מתנ' שכיב מרע ממש דאין צריך קנין ואם היא בקנין בלא יפוי כח לא קנה ודבריו תמוהי' דגם לפיר"ת אינה כמתנת שכיב מרע רק לענין שיוכל לחזור בו ולא זכה הלה אפי' בגוף עד לאחר מיתה אבל אם לא חזר בו קנה למפרע מחיים ואם כן אפילו במקנה כל נכסיו צריך קנין וכ"כ מהריק"ו שורש צ"ד שהיא כמתנת בריא גמורה עיין שם ומצאתי בתשו' מהר"י בן הרא"ש סימן פ"ד וז"ל וכך הוא פי' איזהו מתנת בריא שהיא כמתנת שכיב מרע ר"ל שאין הקנין נגמר לגמרי לשום דבר עד לאחר מיתה כל שכותבין בה מהיום ולאחר מיתה פירוש שמפורש בה מהיום חם לא אחזור בי כל ימי חיי אז תחול המתנה מהיום וכל ימי חייו יכול לחזור בו כמו מתנת שכיב מרע שאם היה כתו' בה מהיום ולאח' מיתה קונה הגוף מהיו' ופירות לאח' מיתה ולא היה יכול לחזו' אבל במפורש בה מהיום אם לא אחזור בי כל ימי חיי אפי' גוף הקרק' לא נגמר קניינו עד לאח' מיתה וכשימות יקנה למפרע וכו' ונ"מ במה דהויא כמתנת שכיב מרע בדבר זה שאם נמצאת מתנה זו ברשות הנותן דלא יקנו אותה למקבל כי שמא חזר בו וכו' אבל לכל שאר החי' שיש בין מתנת בריא לשכיב מרע מתנת שכיב מרע א"ץ קנין ואם יש בה קנין המתנה אינה כלום אם לא במייפה את כחו ובמתנת בריא שכתוב בה מהיום אם לא אחזור בי עד לאחר מיתה היא להפך צריכה קנין ואם אין בה קנין אינה כלום וכו' עכ"ל הרי שכ' (א"ה עכ"מ והשאר קרוע ואח"ך כתוב אבל מצאתי למהר"ם ב"ב):

אבל מצאתי למהר"ם ק בתשוב' סימן ת"ך שכתב וז"ל אשר שאלת על ראובן התובע את שמעון לדין ואומר שהפקידה אמו ביד שמעון פקדון וכשמסרתו לידו א"ל לתתו לראובן בנה לאחר מיתה ועתה שמתה תן לי הפקדון ושמעון השיב שכן אמרה אם אצטרך ממנו תנהו לי ואם היא תמות תנהו לראובן בזה נראה דלא זכה ראובן במתנה שהרי כיון שהיתה בריאה באותה שעה מתנת בריא צריך קנין ואף על גב דאמרינן בפרק י"נ איזהו מתנת בריא שהיא כמתנת שכיב מרע כל שכתוב בה מהיום ולאחר מיתה לפיר"ת שכת' בה מהיום אם לא אחזור בי ולאחר מותו משמע דלאחר מיתה מיהא קני בלא קנין שאני התם דכתב מהיום ולר"י בלא מהיו' לפי שזמנו של שטר מוכיח עליו אבל בנדון זה שלא אמר מהיום וליכא שטר וזמן שיוכיח על המתנה לומר דמחיי' חיילא לא קני דאין מתנה לאחר מיתה בבריא עד כאן לשונו הרי דס"ל דמתנה דמהיום אם לא אחזור בי קנה לאחר מיתה בלא קנין כיון שאמר מהיום או זמנו של שטר מוכיח עלו דהוי כמתנ' שכיב מרע ועיין בהמרדכי פי"ן סי' תקצ"ג שכתב אבל בנדון זה דליכא מהיו' וליכא שטר וקנין וכולי וכ"ה בתשו' מהר"ם הקצרות סימן ל"ח עיין שם ומהר"ם מפדווא סימן נ"ב הוכיח מדכת' שטר וקנין ולא אמר שטר לחוד דסובר מהר"ם דבריא המצוה על אחר מיתה אם לא יש קנין כגון שדה נתונה לך לא קנה עיין שם וכבר הרב בני אהרן סי' ע"ו כת' שהוא דחוק עיין שם ולי נראה דט"ס יש במרדכי וצ"ל שטר וזמן שיוכיח וכו' כמ"ש בתשו' מהר"ם הארוכות ואם כן ס"ל דמתנה דמהיום אם לא אחזור בי עד לאחר מיתה קנה לאחר מיתה בלא קנין והתימא על מהר"ם מפדווא דהוא עצמו סוף סימן נ"ו סבירא ליה הכי מאחר שהיא מתנת שכיב מרע ממש דא"ץ קנין אף על פי שי"ל בין שכיב מרע לבריא דשכיב מרע אפילו אמר מהיום אם לא אחזור בי א"ץ קנין משא"כ בריא מ"מ מדברי הר' משמע דגם בבריא דינו כמתנ' שכיב מרע ממש ע"ש ועי' במהריק"ש בתשו' סימן ז' שכתב כיון דפלוגתא היא אי חשיבא מתנת בריא או מתנת שכיב מרע אין מוציאין מיד המוחזק ולדעת מהר"ם שהיא כמתנת שכיב מרע (א"ה עד כאן מצאתי):

גם מה שנדחק מהר"ם מפדווא להסיר תלונת הקנין בנ"ד שצוה ליורשיו לתת ה' דוקנו ליורשיו בעבור ירושת' דוקנו לב' נשים וכו' נראה לכאורה שהיא מתנת שכ"מ במקצת שצריך קנין ומרן סס"י רמ"א כ' הנותן לחבירו כל נכסיו מטלטלי אג"מ ולא שייר ליורשיו אלא ה' זהובי' והיה לו בביתו שט"ח אם מתנת שכיב מרע היתה קנה דשטרות בכלל נכסים הם ותמה הש"ך שם דכיון דשייר ליורשיו ה' זהובים הוי מתנת שכיב מרע במקצת ובעי כתיבה ומסירה עיין שם ונראה דסבירא ליה דמה ששייר ליורשיו ולא נתנו לא חשיב ממון שלו להחשיבו שיור רק בחזקת היורשים כמ"ש ה' כנסת הגדולה בסימן זה אות ט"ל בשם מהר"א מוטל עיין שם:

תוכן העניינים

ערך השולחן חושן משפט חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה