ערך השולחן חושן משפט חלק ג· רבי יצחק טייב
סימן רלז
א' דין א' המחזר על דבר להקנותו וכו' נ"ל דלא שייך דין עני המהפך בחררה אלא במהפך ממש וחוזר אחריה אבל מי שהוא בביתו ועושה שליח לקדש אשה לא שייך אלא רמאי הרב עצמות יוסף עיין שם ונראה דאין חי' בין קידושין למקח וממכר דמי שהוא מהפך ומחזר לקדש אשה הוי עני המהפך בחררה ואם הוא בביתו ועשה שליח לקנות והלך השליח וקנאו לעצמו לא מיקרי אלא רמאי וז"ל ראב"ן במסכת קידושין דף קל"ה עמוד שני האומר לחבירו צא וקדש לי אשה פלו' והלך ברמאות וכו' וכן אם עשאו שליח לקנית לו קרק' וקנה לעצמו מנהג רמאות הוא וקנה ואם תבעו לדין פותחין לו הדין שהוא רמאי וכו' וישראל המהפך לקנות סחורה ובא חבירו וקנאה שידע בחבירו שרוצה לקנותה נקרא רשע דעני המהפך בחררה ובא ונטלה נקרא רשע מיהו קונה השליח וכו' עכ"ל משמע דעשה שליח לקנות לו קרקע וקנאה לעצמו רמאי הוא ולא מיקרי רשע אלא המהפך וכו' הרמב"ם פרק ט' מהלכות אישות דין י"ז העושה שליח לקדש לו אשה והלך וקדשה לעצמו הרי זה מקודשת לשליח ואסור לעשות כן וכל העושה דבר זה ורמאו בו בשאר דברי מקח וממכר נקרא רשע עכ"ל משמע דהעושה דבר זה גבי מקח וממכר והיינו העושה שליח לקנות לו קרקע וקנה לעצמו נקרא רשע ולכאור' משמע בקידושין לא מיקרי רשע אלא שאסור לעשות כן ומהרש"ל כתב וז"ל וכן האומר וכולי נ"ל פשוט דמתני' דקאי אמילת' דרמאות כמו הלך דרישא שהוא רמאי ה"נ מי שקדשה עד זמן פ' ובא אחר וקדשה דהוי נמי מקודשת לו והוי רמאי ודוקא קדשה אבל חזר וטרח כדי לקדשה ובא אחר וקדשה לא רשע נקרא ולא רמאי נקרא ולא דמי לעני המהפך בחררה וכו' ומכל מקום היכא שקדשה בכך ועשה מעשה פשיטא דנקרא רמאי ורשע עכ"ל הרי דחזר וטרח כדי לקדשה ובא אחר וקדשה לא נקרא רשע ולא רמאי אבל העושה שליח לקדש והלך וקדשה לעצמו הוי רמאי אלמא העושה שליח חמור ואם כן במקח וממכ' דהחוזר וטורח לקנית וקנאה אחר נקרא רשע כל שכן עשה שליח לקנות לו קרקע והלך וקנה השליח לעצמו דמיקרי רשע והעושה שליח לקדש לו אשה פ' והלך השליח וקדשה לעצמו משמע דרשע נמי מיקרי דומיא דסיפא דקדשה כבר ועשה מעשה דנקרא רמאי ורשע דהא קתני וכן וכו' אבל לשון הרמב"ם משמע דלא מיקרי רשע אלא במקח וממכר ולא בקידושין ואפשר משום מצות פריה ורביה לא מיקרי רשע:
ב' כתב מהראנ"ח סי' קנ"ה אפי' לא ידע בשעת לקיחתו שחבירו היה מחזר עליה אלא שנודע אחר שקנאו אם אינו נותנה יש לו דין עני המהפך בחרר' וכו' והביאי ה' כנסת הגדולה אות ט' עיין שם וכן נר' מדברי הריטב"א בחי' שכ' מיהו מ"ש דכל היכא שנקרא רשע בית דין מחייבי' אותו להחזיר הדמי' הא ליתא דאם כן איך אמרי' בשמעתי' לא מר ניחא ליה וכו' הרי מן הדן חייב להחזירה אלא ודאי דרשע מיקרי אבל אינו בכלום לא וכו' עיין שם משמע בהדיא דאפילו לא ידע עד אחר שקנאם מיקרי רשע כל שלא החזירה דאל"כ אימא דה"ד משום דלא ידע אבל כשידע דמיקרי רשע חייב להחזיר וכן ראיתי בס' אדמת קדש סימן ס"ט שכ' דמהרתח"א דקדק כן וכ' עליו ה' דלא ראה תשו' מהר'"ם ותשו' מהריק"ו דאין לכופו ודוקא רשע מיקרי ואם כן מוכרח לפ' מ"ש השתא נתיב ניהליה מר לפנים משורת הדין ולא מן הדין עיין שם באורך ולא דק דאף על גבי דאין בית דין כופין אותו מכל מקום אם לא יחזיר לו נקרא רשע ולהכי קא"ל השתא ניתב ליה מן הדין כדי שלא יקרא רשע אבל אי אמרי' דכל דלא ידע לא מיקרי רשע לפנים משורת הדין הוא דקאמר ועיין בספר משפט צדק חלק שלישי סימן י"ד אבל מדברי ראב"ן שכתב ובא חבירו וקנאה שידע בחבירו שרוצה להקנותה נקרא רשע וכולי משמע דאם לא ידע בשעה שקנאה שחבירו רוצה להקנותה לא מיקרי רשע: ג' ובא אחר וקנאה נקרא רשע אבל אין בית דין מוציאין אותה מיהו מהר"ם בתשוב' הקצרות סימן רמ'"א וכן כתב ראב"ן דף קל"ה דקנאה ומשמע דאין חייב לשלם לו דמים מה שהפסידו שהרי כ' מהר"ם וז"ל ואין להשביע את שמעון שיהא כדבריו שלא ידע שהם חזרו עליו תחלה דכיון דאפי' אם הוא כדברי ראובן ולוי שהם חזרו עליו תחלה לא הוה מפקי' מניה דשמעון כדפי' דלא שייך שבועת היסת וכולי ע"ש אלמא אין חייב לא להחזיר לו הקרקע ולא לשלם לו ממון וכן כתב רשב"ם בבתרא דנ"ד גבי נכסי הגוים הרי הם כמדבר וכולי דהמחזיק בה מיקרי רשע ואפי"ה אינו חייב להחזיר לא' מעותיו עיין שם וכן הוכיח מהרד"ך בית ל"א ומהרש"ל ושאר אחרונים הביאם הרב כנסת הגדולה עיין שם וכן כתב הרדב"ז בתשו' בס' אדמת קדש סי' ע' ועי' בתשו' שארית יוסף סי' י"ז שכ' דמהר"ם בצלאל פסק כרש"י דאפי' בהפקר ומציאה נקרא רשע ופסק כר"ת דמי שנק' רשע חייב להחזיר ודלא כהר"ן ע"ש ואלו ראה דר"ת יחיד נגד רשב"ם וראב"ן ומהר"ם והריטב"א והר"ן לא פסק כמותו והרשב"א בתשו' סי' פ"ג והובא בב"י סי' קנ"ו כת' דאפי' במכירו ורגיל אצלו דהוי כבא לידו אין מוציאין מידו וגם השואל פשיטא ליה דעני המהפך בחררה אינו משלם עיין שם וכן הסכים הרדב"ז בתשוב' כרש"י דאפי' בהפקר ומציאה מיקרי רשע אבל אינו חייב להחזיר עיין שם ובתשו' מהר"ם גאלנטי בס' אדמת קדש שם:
ד' וי"א דאם בא לזכות בהפקר וכו' זה דעת ר"ת והסכימו עמו התוספות והרא"ש והרשב"א והריטב"א בחי' עיין שם ורשב"ם בבתרא דף נ"ד גבי נכסי גוים הרי הם כמדבר וכו' כתב דשני רשע מיקרי כיון דיהב ליקח זוזי לא גרע מעני המהפך בחררה וכו' וכתב עליו הרשב"א בס' אסיפת זקינים שם וז"ל ובודאי אם מחייבים אותו להחזיר מעות ללוקח א' נקרא רשע דמ"ל לוקח את זו כמה שדות ימצא לקנות במ"א אבל אם לא היה חייב להחזיר מעות אין זה נקרא רשע דהו"ל כמציאה וכולי והתימא מן הרב שכתב כאן שנקרא רשע אף על פי שהוא כ' כאן שאינו חייב להחזיר דמים לא' דזוכה הוא מן ההפקר עכ"ל גם הר"י בעליות שם כת' וז"ל אע"פ שאמרו נכסי גוים הרי הם כמדבר המחזיק בהם נקרא רשע שהרי זקוק ליתן לישראל מעותיו והי"ל ליקח בכסף זה ממ"א כאותה שאמרו עני המהפך בחררה וכו' עיין שם הרי דס"ל דבהפקר לא מיקרי רשע אבל תמהני על הרשב"א שהרי רש"י בפ' האומר ס"ל דבהפקר ומתנה נמי מיקרי רשע ומה זו תמיהא על רשב"ם אם ס"ל הכי כרש"י והרא ש בפרק האומר כתב דברי רש"י ור"ת ואח"ך כתב וז"ל והא דאמרינן בפ' חזקת הבתים דנכסי הגוי הרי הם כמדבר וכו' ופי' רשב"ם נהי דזכה המחזיק מכל מקום רשע מיקרי כמו עני המהפך בחרר' וכו' ור"ת אומר דאפילו רשע לא מקרי בדבר של הפקר כדפי' ע"ש משמע דרשב"ם לא סבר כר"ת אלא כרש"י וכן הוכיח בתשו' שארית יוסף סימן י"ז ופסק שם הר' כרש"י ורשב"ם שכן דעת רוב הפוסקים ע"ש וכן נראה דעת מרן לפסק כי"א בתרא דאין חי' וכן כתב מהר"י עייאש בתשו' ח"א סימן נ"ב דהכי קיי"ל דאין חי' בין עני לעשיר דאפילו במציאה והפקר נקרא רשע: