ערך השולחן חושן משפט חלק ג· רבי יצחק טייב
סימן ריד
א' דין א' וכן העלייה וכולי הטור כתב בשם י"א שאינה בכלל בית עיין שם בב"י וכן כ' התוס' במציעא דף קי"ו בד"ה איפחית וכולי דמוכר את הבית לא מכר את העלייה אלא לענין שעבוד הוי בכלל בית עיין שם משמע אפי' פתוחה לבית אינה בכלל בית במכר וכת' מהריט"ץ סימן קצ"ו דה"ד כשלא מכר אלא בית א' אבל כשא"ל כל הבתי' שלי אני מוכר לך אפשר דגם העלייה בכלל עיין שם:
ב' דין ג' צריך לכתו' קנה מקרק' התהום עד רום הרקיע וכו' שטר שכתו' בו מתהום ארעא עד רום רומא משמע שהקנה לו מרומו של אויר הבית שהוא הגג להשתמש בו לפי שרום הוא האויר ורום הרום הוא הגג למשטח פיה פירות או בגדי' אבל לא קנה הגג לבנות על גבו הרשב"ש סימן שי"ג עיין שם:
ג' על א' שמכר עלייה בנויה על חצרו וכ' עד רומא דרקיעא ונפל ובנה אותו הרב כנסת הגדולה בסימן קס"ד הגה"ט אות כ"ג כ' וז"ל יעקב הו"ל בית ועלייה ע"ג וסמוך גג אחד בשוה תחתית העלייה מוקף גדר מג' רוחות וראוי לבנות ע"ג עלייה כמו עלייה האחרת ומכר יעקב לשמעון העלייה והגג הסמוך לה מן התקרה ועד רום רקיע' ושיבנה ויסתור שמעון ויעשה בה כחפצו ורצונו ונפטר יעקב וירש ראובן הבית שתחת העליי' ושתח' הגג ושמעון בעל העלייה והגג רוצה לבנות על הכתלים ולהגביה בניינו כי לכך כתב המוכר ללוקח מן התקרה ועד רום רקיעא וראובן היורש טוען שאין לו כח לבנות מחדש הדין עם היורש כי לא כ' יעקב לשמעון עומקא ועד רום רקיע' אלא לומר שהאויר קנוי לו ואינו משייר המוכר לבנות ע"ג עמודים כדפי' רשב"ם ז"ל ומ"ש לו שיבנה ויסתור לומר שהוא שלו לגמרי ויעשה כאדם העושה בעלייה שלו שירש מאבותיו אבל לא שיזיק את התחתון בבנין חדש א"נ שאם תפול לא יאמר לו אזדה לה או שיבנה לרבות בחלונות והתקרה העשוייה בארזים שיעשה אותו בשקמים וכיוצא בזה אבל להכביד על כותלו יותר לא עלה על דעתו וכולי הרמב"ן בתשו' והובא בתשוב' הרשב"א מכ"י הלכות קרקעות סימן רמ"ג עכ"ל הרי דאפי' כת' לו עומקא ועד רומא אינו יכול לבנות עלייה אחרת אלא דוקא האויר קנוי לו לענין שלא יוכל המוכ' לבנות ע"ג עמודי' אבל הלוקח לא יוכל לבנו' על הכותלי' ואפי' כ' לו שיבנה ויסתור וכו' אין לו אלא לרבות בחלונו' והתקרה העשויה בארזים יעשה אותה בשקמים אבל אין לו למעט בחלונות והתקרה העשוייה בשקמים לא יעשה בארזי' כדינו בפ' הבית והעלייה ולא דרשי' לישנא יתירא לטפויי: ד' דין ה' הג"ה ולא שייר לעצמי רק האויר וכו' הרשב"א כ' אפש' שאם מכר לו בפי' עומקא ורומא של אותו בית וכתב לו הבית לרומא קנה כמוכר שדה למעשרותי' ודקל לפירותי' וכולי מיהו צריך להתיישב עוד בדין זה שי"ל שאני דקל שאין הפירו' בעול' לפיכך א"א לשיירם אא"כ שייר הגוף לפירות אבל האויר ממילא הוא משוייר ואין צריך לשייר גוף שהרי לא נכנס כלל המכר ואם כן במוכר גוף לאויר המשוייר לא עשה כלום וכתב הרב כנסת הגדולה הגב"י אות י"ד דהר"ן בפ' י"נ גבי ככ"מ שאמר ידור פ' פשיטא ליה דהאויר ממילא הוא משוייר וכ' הר"ש יונה דלא שבקי' ודאו שלהר"ן פני ספיקו של הרשב"א עיין שם ואם כן נר' דאם מת המוכר יורשי' בניו האויר דדוקא במוכר דקל ושייר לעצמו פירות קי"ל דאם מת אין לבניו כלום אא"כ פי' לי וליורשי דכיון דאין לו אלא משו' דאמרי' דבעין יפה משייר לנפשו לא מהני אלא לו ולא ליורשיו כמ"ש הטור סי' ר"ט אבל האויר דממילא הוא משוייר בעו יורשיו אותו אבל הטור ומרן בסי' רי"ב ס"ג כ' אבל אם מכר לא' בית ואילן וחורבה וחצר ושייר לעצמו דירת בית ואכילת פירו' ואויר החורבה ואויר החצר מהני דהוי כאלו פי' שייר לעצמו מקום וכו' נראה בהדיא דס"ל דאויר נמי לא הוי משוייר אלא משום דבעין יפה משייר מקום לעצמו:
ה' דין י"ב הג"ה אבל אינו נותן לו עלייה וכו' אבל הר"ן בנדרי' דנ"ז כ' בשם הרמב"ן דאפי' אמר בית מביתי נותן לו עלייה הגרועה וכן פסק הרמב"ם והביאו מרן הב"י ע"ש וכן הסכים ה' המאירי דנדרים שם דאין חי' בין בית א' לבין בית בביתי או בית מביתי בין בלוקח בין במקבל נותן לו עלייה הגרועה נפל נותן לו אותו שנפל עיין שם וכ"כ הריטב"א והנ"י שם ובתשו' בשמים ראש סי' רס"ב הביא ל' רב נחשון
א דין א' כל תשמישי הבית וכו' אבל חטי ושערי ושאר מטלטלין לא ואין צריך לימ' בהמה ועבדים וכו' הרמ"ה בפ' המוכר את הבית סי' ה' ע"ש: ב' כתב מהר"ם בתשוב' על ראובן שנתן בית שלו ואחר כך נתברר שלא הי"ל אלא רביעית בית וכו' דבלשון בני אדם לא קרו רביעית בית בית ואי ממ"ש הבית שיש לי היינו דהוא אמר שהיא שלו דאטו מאן דאתי קמי סהדי וא"ל בית שיש לי במקו' פ' כתבו ונתנו לו לפ' שאני נותן לו מי אית להו לידע שהוא אומר אמת שהיא שלו פשיטא דלא וכו' וזה נר' סותר מהר"י ן' הרא"ש הביאו מרן הב"י סי' שע"ה שכ' שאין לעדים לחתו' על שטר מכירה עד התברר להם שהוא של המוכ' וכו' ומהר"ם די בוטון סימן מ"ח כ' דלא אמר מהר"ם אלא דוקא במתנה דאם נודע שאינה שלו תבטל המתנה ולא מפסיד המקבל כלום אבל במכירה דהלוקח נתן מעו' ואם הקרקע אינה שלו מפסיד מעותיו ודאי דאין להם לחתום עד שיתברר עיין שם וכבר דחה מהר"ש ויליסיד סימן מ"ט דגם למקבלי מתנה איכא פסידא דודאי בחנם לא נתן מתנה אם לא הי"ל הנאה ממנו ע"ש ומהר"ם בתשו' הקצרות סי' שט"ו כ' וז"ל ועוד דאטו אם ראובן מכר לשמעון חפץ ונתקלקל מי נימא אדעתא דהכי לא קנאו שמעון אלא כמו שפי' ר"י בסוף הגוזל קמא דהתם לאו בדעתא דלוקח לחודיה תליא מילת' אלא בדעת' דמוכ' נמי ומוכר לא מקני ליה אדעתא דהכי הילכך לא שייכא שום אומדנ' דדעתא בכה"ג במכר וכן במתנ' נמי תליא בדעת' דתרווייהו אי לאו דעבד ליה נייח לנפשיה לא יהיב ליה הילכך לא תליא בדעתא דנותן לחודיה אלא אף מקבל מתנה וכו' עיין שם אלמא מדמי' מתנה למכר ובפ' הנזקין גבי אין נפרעים מנכסי' משועבדי' במקום שיש שם ב"ח אמרינן הכא נמי במתנה מה"ט דאי לא עבד וכו' עיין שם ומהר"ם בתשוב' סימן ק"ל הביא ראייה מזה דעשו תקנת השוק במתנה עיין שם הרי דחשו למקבל מתנה הכא נמי העדים ובתשוב' מהר"י ן' הרא"ש סימן כ' השואל וז"ל והיה נ"ל שמאחר שמכירי' חתימת עדי המכירה שאין צריך ראיה אחרת מדאמרי' בפ' האשה שנתארמלה חזקה אין העדים חותמי' על השטר אא"כ נעשה בגדול אף על גב דאיכא לספוקי אמרי' חזקה שאין חותמין אלא בענין שהמכירה יהיה מכירה ה"נ לא היו חותמין אם לא שהיו יודעי' שהיתה יכולה למכור וכו' תשובה מדין התלמו' נ"ל שהדין כאשר כתבת וכן מן הראוי שאין לעדי' לתחום על מכירת קרקע עד שיתברר שהוא של המוכר וכולי כ"ל מבואר דמ"ש מדין התלמוד נ"ל וכו' היינו מההיא דחזקה אין העדי' חותמי' על השטר אלא אם כן נעשה בגדול וכבר הוכיח הרשב"א בתשו' ח"ב סימן רל"ו דלא בקטנות וגדלות בלבד אמרו כן עיין שם ולדברי מהר"ם די בוטון הכא נמי לא אמרי' הך חזקה אלא במכר ולא במתנה ומדברי הרשב"א בתשו' ח"ב סי' רל"ו וסי' שע"ט מוכח בהדיא דגם במתנה אמרי' חזקה זו דהעדי' והמקבל דייקי עיין שם ואם כן הכא נמי אמרי' חזקה אין העדי' חותמים אפי' במתנה עד שיתברר להם שהוא של הנותן והמקבל נמי ודאי דייק אבל מרן הב"י סימן קמ"ו כתב בשם הרשב"א אע"פ שהעדים כתבו לאה מכרה הבתים שלה לראובן אין מכאן ראיה לפי שהעדים לאו אכולה מילתא מסהדי עיין שם ותשו' הרשב"א זו מצאתיה בח"ד סימן קמ"ב על האלמנה שמכרה חצי הבית לראובן בנה ויורשי אחיו ערערו שהאלמנה לא נשבעה ואין מכירתה כלום וראובן טוען ואמ' שהחזיקה בבתי' וכו' ועוד בשטר המכירה כתבו העדים לאה מכנה הבתים שלה כת' וז"ל אם הבתים ידועים לבעל אע"פ שהחזיקה האלמנה שנים הרבה אין זו חזקה עד שתביא ראיה לדבריה שהי"ל נכסי' ממקום אחר ואע"פ שהעדים כתבו שלאה מכרה הבתי' שלה לראובן בנה אין מכאן ראיה לפי שהעדי' לאו אכולה מילתא קא מסהדי ותדע שהרי שנינו העורר על השדה והוא חותם עליה בעד אבד זכותו הא עדים חתומי' בו לא אבד את זכותו וכולי עכ"ל הרי דס"ל דגם במכר אמרינן דעדים לאו אכול' מילתא מסהדי הפך מהר"י ן' הרא"ש וכ"כ עוד הרשב"א בסי' קע"ב על ראובן ושמעון שירשו קרקע מאביהם וראובן הביא ראייה מכתובת אשתו שכתוב בה דלאה הכניסה בנדונייתה חלק שלה מקרקע פי' שיש לה עם בעלה ועם אחיו אין ללאה באותו קרק' שחתומים בה בכתובה דכבר כתבתי דעדים לאו אכולה מילתא מסהדי וכולי ע"ש איברא שהר"ן בפ"ב דכתובות כ' וז"ל וכ' הרא"ה דהא דמספק"ל דוק' בלישנ' דידיה כי האי דאמר אני פ' כהן אבל בלישנא דסהדי ודאי מהימי' וכו' וכן דעת הרשב"א אבל הרמב"ם וכו' עיין שם הרי שכת' דהרא"ה סבירא ליה דבלישנא דעדים נאמנים וכן דעת הרשב"א וה' כנסת הגדולה בסימן מ"ט הק' מתשו' אלף קנ"ו שהביא מרן הב"י בסי' קמ"ז שכ' גבי דעדי' לאו אכולה מילתא מסהדי וכו' ומהר"ש הלוי כת' דתשו' זו אינה מהרשב"א אלא ממהר"ם וכבר דחה דבריו ה' כנסת הגדולה ועוד דהרי בתשו' אחרת שכתבתי מבואר דסובר הרשב"א הכי דלאו אכולה מילתא קא מסהדי וז"ל הרשב"א בתשו' ח"ב סימן רמ"ד וגם מה שנמצא כתוב באותה כתובה מצד פ' חורבה של ראובן ועדים חתומי' בה אין זו ראיה אלא אם כן שמעון עצמו חתום עליה עד ומשנה שלמה שנינו וכו' אבל אם חתומי' עליה כמה עדים בלא הוא לא אבד את זכותו וכדקי"ל לאו אכולה מילתא קא מסהדי שאין העדים מתכוונים להעיד אלא בעיקר מה שנזדמנו עליו שהוא נתינת השדה או במכירתו ולא דקדקו על מצרי' לדעת אם הם של מי שמחזיק בהם עכשיו אם אין וכו' עכ"ל הרי דס"ל דעדים לאו אכולה מילתא מסהדי והיינו משום דלא נתכוונו להעיד אלא במה מה שנזדמנו שהיא המכירה ולא בדקדוק של מצרים כמו שתי' הרב כנסת הגדולה בתשו' הרשב"א דסי' אלף ק"ט וה' כנסת הגדולה תי' עוד בתשו' דסי' אלף קנ"ו דה"ד בנ"ד דטענה יפה היא דאנן סהדי דאין כלה מרגשת במ"ש בכתובה עיין שם לא יספיק לתשוב' אחרת שהביא מרן הב"י סי' קמ"ז ולתשו' דח"ב סי' רמ"ד שכתבתי דאפי' שלא בטענה יפה אמרי' דעדי' לאו אכולה מילת' מסהדי לכן נראה עיקר כתי' אחר שכתב הרב כנסת הגדולה וז"ל ולכן נ"ל שדעת הרשב"א ז"ל כדעת הרא"ה ז"ל ומ"ש בסי' אלף קנ"ו אינו ענין לזה דאף הרא"ה מריה דשמעת' הכי ס"ל וכמ"ש הר"ן בפ' הנז' בשמו וז"ל כי פליגי דוקא בהך דשייך למידק בשמא דיליה לפי שהמלוה תלויה בזה אבל אידך דמילי דמתני בשטרא בשמא דידיה ודאי לא מסהדי סהדי עלייהו אלא דאיהו א"ל הכי וכן נר' דעת הרשב"א ז"ל ע"כ וביאורן של דברים דאפי' למאן דס"ל דאפי' בלישנא דידיה סהדי אכולה מילתא קא מסהדי היינו דוקא בדבר שהמלוה תלויה בזה אבל בדבר שאין המלוה תלויה בזה לכ"ע סהדי לאו אכולה מילתא קא מסהדי ויראה שיש ללמוד מכאן דאפי' בלישנא דסהדי כל שהמלוה תלויה בזה לאו אכולה מילתא קא מסהדי אליבא דכ"ע ובנדון הרשב"א אין המלוה תלויה בזה שעיקר השטר אינו לעשו' הבעל מצרן לאשתו ולזה מ"ל שיהיה אותו קרק' הקדש וכו' עיין שם ואפשר דהכא נמי בתשו' אחרת שכ' העדי' לאה מכרה הבתי' שלה לראובן בזה וכו' ס"ל דאפי' לא נתברר להם מי המוכר לא חשיב עיקר הדבר וכן כת' מהראד"ב בסי' קל"ה ע"ש אבל הא ליתא וז"ל הריטב"א הובא בתשו' מהרב"א סי' י"ד ובש"מ לכתובות שכ' אבל בשטר שכ' בלשון עדי' פי' כהן לוה פשיט' דאכולה מילת' מסהדי והא דתנן לקמן בפ"ב העורר על השדה וכולי ההיא אפי' כתוב בשטר בלשון בעל דבר וכו' דע"כ לא איבעיא לן הכא אלא בדבר שהוא משמו של בעל דבר דאפשר דדייקי עדים בחניכתו אבל בההיא ל"ל למידק והיינו דקתני התם והוא חתום עליה עד אבד את זכותו הא אין עצמו חתום עליה לא אבד את זכותו ודוקא כשכתוב בל' בעל דבר אבל כתוב בלשון עדים אכולה מילתא מסהדי דאי לא ידעי דדידיה הוא לא הוו כתבי הכי וכן היה אומר מור"י וכו' עכ"ל מבואר דס"ל דגבי עשאה סי' לאחר אם כתוב בלשון עדים אמרינן דעדים אכולה מילת' קא מסהדי ומתני' מיירי כשכתוב בל' בעל דבר דאם המערער אינו חתום עליה אלא עדי' אחרי' לא אבד זכותו דהעדים לא דייקי וראיתי לה' פנים מאירו' ח"ב סי' ב' על שטר שכתבו העדים שבא ראובן וא"ל הוו עלי עדים שחצי הבית שלקחתי מלוי ע"פ ד"ת יהיה לשמעון וכו' שכ' וז"ל ול"ד דאם כתבו בשטר א"ל יוסף ב"ש וכולי דהתם לא משמע שהוא א"ל כך רק הם מעידים ואי לא דידעי שהוא כהן וכולי לא כתבו כן אבל בנ"ד מה שכתבו בפי' וא"ל וכו' אפשר שהעדים לא ידעו רק סמכו על מה שאמר להם המוכר וכו' וראיה ברורה דהא אם מסר מודעא בפני עדים ואמר להם שהוא מוכרח למכור מחמת אונס אם לא כתבו ואנן ידעי' באונסו לא הוי מודעא ולא מדחתמו העדים על דבריו ש"מ ידעו שהיה לו אונם וכו' עיין שם באורך וחי' זה בין דברי המוכר לדברי העדים הם דברי הריטב"א שכתבתי וכ"כ הרשב"ץ ח"ג סי ר"ז וז"ל אבל הרשב"א כ' דאם אמרו כן העדים מעלין ליוחסין בעדות' ולא מסקי' דאין מעלין אלא כשהוא בעצמו כתב אני פ' כהן וכו' ע"ש גם הרמב"ם והטור א"ה סי' ג' ס"ל דאפי' בלשון עדים אמרי' דעדים לאו אכולה מילתא מסהדי ומהרשד"ם סימן רס"ג כ' דדוקא גבי יוחסין קאמר משו' מעלת היוחסין כדמשמע מדברי המ"מ אבל בד"מ מודה והביאו הר' כנסת הגדולה בסי' מ"ט אות י"ג יע"ש ואין נראה כן כמ"ש ה' בני יעקב דמ"ה והר' בית יהודה חלק שני סימן י"ג עיין שם וכן נראה בהדיא מדברי הרשב"ץ חלק שלישי סי' ר"ז דגם בממון סובר הרמב"ם כן עיין שם והרשב"ש סי' רס"א כתב וז"ל אבל עכשיו שאין עיקר השטר בא אלא על הלואה ואגב גררא הזכירו על המיתה א"א אין שם עדות על מות ראובן ועדות שבשטר אינה אלא על מנה שבשטר וראייה לדבר וכולי וכן פסק הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה עיין שם: