ערך השולחן חושן משפט חלק ג· רבי יצחק טייב
סימן רי
א' דין א' לפיכך המזכה לעובר של אחר לא קנה וכו' כ' הנ"י בשם הריטב"א דיכול אדם לזכות לעובר בקנין ע"מ להקנות כדאית' בנדרי' והביאו מרן הב"י סוף הסימן עיין שם וכתב מהר"י הלוי בס' בתי כהונה ת"א בבית ועד סימן ו' דהעובר זוכה מכח המקבל הא' ואם מת קודם שיתנם לו בטלה המתנה שהרי כתב הרמב"ם בפ"ז מהלכות נדרים וז"ל וכל הנותן מתנה לזה על מנת להקנות לאחר ה"ז האחר קנה בעת שיקנה לו הא' ואם לא הקנה לו הא' לאותו האחר לא קנה לא הא' ולא השני עכ"ל משמע דהוי ככל תנאי דעלמא דכל שלא נתקיים התנאי חזרו הנכסי' לרשות הנותן וה"ה אם מת הא' ולא הספיק להקנותו לשני והסכים עמו הרב המחבר בסי' ז' עיין שם באורך וכן כ' הרב פני משה חלק ראשון סי' ל"ב שהקונה הוא שמקנה ע"ש והרמב"ם פי"א מהלכו' מכירה כתב מי שהקנה לחבירו והתנה עמו על מנת שתתן מקח זה או תמכרנו לפ' אם נתנו או מכרו לאותו פ' קנה וכו' וכ' המ"מ זה פשוט דכל תנאי שבממון תנאו קיים ונלמד זה מסוגי' דפ' המגרש ע"ש ונראה שלמד כן מההיא דנדרים וכן מצאתי לר' האי בס' המקח סוף שי"ז וז"ל והיכא שהתנה עליו המוכר ללוקח וא"ל הריני מוכר לך זה החפץ על מנת שתמכור אותו לאיש פ' הרי אותו תנאי קיים וכו' כדגרי' ההוא גברא וכולי והכא נמי אמר קני על מנת להקנות קנה דהא סודרא וכו' עיין שם הרי שלמד מהך דקני ע"מ להקנו' והוי ככל תנאי דעלמא: ב' ואם היה בנו קנה וכו' נראה דאפילו נתן לעובר דבר שאינו ברשותו כגון הלואה דאיכא תרתי דבר שלא בא לעולם לדבר שלא בא לעולם לעובר שלו קנה וכן מצאתי בתשו' מהר"ם הקצרות סי' קל"ג ראובן שהיה שכ"מ והיתה אשתו מעוברת והוכר העובר ונתן לאשתו כל נכסיו לבד חוב אחד שיש לו על השר ונתנו לעובר וז"ל קי"ל בפרק מ"ש כר"י דאמ' המזכה לעובר שלו קנה וכולי אף על גב דאיכ' למיתמה אם כן מצינו דעובר מנחיל כגון אם זיכתה לו אמו מנכסיה והואיל וזכה מנחיל לאחיו מן האב ותנן דוקא בן יום א' וכולי א"ל נוחל ומנחיל לא אשכחן אבל הכא בתורת מתנה זכה ולא בתורת ירושה עכ"ל מבואר דס"ל דדעת האם נמי קרובה אצל בנה כמו האב וזה נראה לכאורה הפך המבי"ט ח"א סימן של"ט שכ' דדוקא באב אמרי' הכי ולא באם עיין שם גם הרב שבות יעקב חלק ראשון סימן קי"א וח"ב סימן ק"ג דחה דבריו עיין שם וכן ראיתי לה' בני חיי בא"ה סימן נ"א שדחה דבריו מתשו' מהר"ם הקצרו' סי' קל"ג עיין שם באורך וכן כתב המבי"ט חלק שני סימן קל"ז על לאה שהקנתה חתול א' של אלג"אלייה ועד זמן ג' חדשים נתנה הפירות לבתה והוי דבר שלא בא לעול' אף ע"ג דלאחר לא משייר בעין יפה משייר לבת דקרוב אדם אצל בנו כדתנן וכו' ואם כן כי היכי משו' דקרוב אצל בנו מקנה לעובר שלו שהוא לדבר שלא בא לעולם הכא נמי שאדם מקנה לבנו או לבתו דשלב"ל דדשלב"ל ולדבר שלב"ל כי הדדי נינהו עיין שם וכן הסכים הלכה למעשה וכן כתב הרב פני משה חלק ראשון סימן מיהו מדאמרי' בפרק י"נ לרבנן ל"ל יכיר פשיטא דמגו דאי בעי למיתב ליה במתנה מי לא יהיב ליה בנכסי' שנפלו לו לאחר מכאן ולר"מ דאמ' אדם מקנה דבר שלא בא לעולם יכיר ל"ל לנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס עיי"ש משמע דלרבנן ניחא דאפי' לבנו אינו יכול להקנות דבר שלא בא לעולם ואפילו לר"מ אם נפלו לו נכסי' כשהוא גוסס לא נקנו לו במתנה והמבי"ט ס"ל שם דאפי' מת הנותן כשבאו לעולם קנה עיין שם וה' שער המלך בה' מכירה דכ"ח תי' דאיצטריך קרא להיכא דמת הבן והניח בנים דנאמן הזקן לומר שאביהם היה בכור כדי שיטלו הבנים פי שנים דבזה ליכא מגו דאי בעי יהיב ליה במתנה דהא דאמרי' אדם מקנה לבנו דבר שלא בא לעולם משו' דדעתו קרובה אצלו ה"ד בבנו ולא בבן בנו ודחה ה' זה ממ"ש מהרימ"ט בתשוב' בני אהרן סימן ט' דלא נתנה תורה נאמנו' לאב להכיר את הבן אלא בזמן שישנו בעול' וכולי עיין שם אלא שכתב דבתשו' מהריק"ו שורש קמ"ו מבואר הפך מהרימ"ט כמו שהוכיח מהר"י הלוי הובאו דבריו בס' בתי כהונה חלק בית ועד סימן ו' עיין שם וכבר כ' ה' עצמו הלכות נחלות דלא כ' מהרימ"ט אלא כשמת הבן והניח אשתו מעוברת דליכא מגו דלא שייך במתנה דהמזכה לעובר לא קנה אבל בנדון מהריק"ו שהיו לבכור בנים בעולם פשיט' דנאמן האב לומר שבנו בכור ויש לבני בנו פי שנים במגו דאי בעי יהיב להו במתנה ואם כן בדבר שלא בא לעולם דאינו יכול להקנות לבני בניו דליכא מגו אין האב נאמן להכיר את הבן אלא בזמן שישנו בעולם מיהו נראה דאם אמר האב על הבן שהוא בכור ואחר כך מת הבן והניח בנים ונפלו נכסים לזקן אחר מיתת הבן ודאי (א"ה עכ"מ):
ג' כתב ה' קהלת יעקב דקל"ח דדבר שלא בא לעולם דאינו נקנה לא משום דלא גמר ומקני אלא דלא שייך בו קנייה אבל לדבר שלא בא לעולם משום דלא גמר ומקנ' והוי כאסמכתא לכך לעובר שלו דדעתו קרובה אצלו גמר ומקנה עיין שם ונראה דדבר שלא בא לעולם ודאי לאו משים דלא גמר ומקנ' דהוי כאסמכתא דהא קי"ל דאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם וכן שכ"מ שאמר יאכל פ' פירות דקל זה לא אמר כלום וא"א דהוי כאסמכתא הא אסמכתא קניא בהקדש ובשכ"מ כמ"ש המרדכי בפ' ד' וה' בשם מהר"ם והביאו מרן הב"י סי' ר"ז מחו' א' עיין שם וז"ל הרמ"ה בפ' מ"ש סי' ג' דאם ילדה אשתי זכר הא מתני' לא מיתוקמא אלא בשכ"מ דמחלק כל נכסיו א"נ במצוה מחמת מיתה ומתנתו באמירה בעלמא ומהני בהו האי לישנא דאם ילדה יטול אבל בבריא א"נ בשכ"מ במקצת היכא דלא מוכחא מילתא דמצוה מחמת מיתה אסמכתא הוא ואסמכתא לא קניא וכו' וכ"ת מ"ש שכ"מ מבריא וכולי הא נמי כדי שלא תטרף דעתו עליו וכו' דהא אסמכת' נמי כי לא קניא בבריא ה"מ היכא דלא מטי ממונא לידא דמקבל מתנה אבל היכא דמטי ממונא לידא דמקבל מתנה בתורת מתנה אע"ג דאקני ליה בלשון אסמכתא נמי קני וה"ה גבי שכ"מ וכו' דהא דברי שכ"מ ככתובי' וכמסורי' דמו וכמאן דמטי לידיה דמי ועוד מ"ט אמור רבנן אסמכתא לא קניא דס"ד דלא מקיים תנאה ולא גמר ומקנה הכא גבי שכ"מ כיון דמצוה מחמת מיתה מגמר גמר ומקנה דאין אדם משטה בשעת מיתה עכ"ל הרי דס"ל דבשכ"מ ליכא אסמכתא משום דדברי שכ"מ ככתובי' וכמסורים דמו או משום דאין אדם משטה בשעת מיתה וה"ה בהקדש מה"ט דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט וה"נ אין אדם משטה להקדש כמ"ש הרדב"ז סימן קע"ג ע"ש ואם כן לה'"ט דלא שייך השטאה בשכ"מ ובהקדש ע"כ דדבר שלא בא לעולם לאו משים דלא גמר ומקנה דא"כ שכ"מ אפי' דבר שלב"ל ליקנו אבל לטעמא דכמאן דמטא ממונא לידהו דמי א"ל דדבר שלא בא לעולם לא קנה אפי' בש"מ ובהקדש דלא שייך ה"ט דכמסורים דמי כיון שאינו בעולם וכן מבואר בתשובות מהרשד"ם סימן כ"ח דדבר שלא בא לעולם הוי כאסמכתא דלא גמר ומקנה דדבר שלא בא לעול' לא יחול בו קנין כלל ע"ש: ד' כתב ה' בית יהודה ח"א סי' ל"ו בשטר שכתו' בו לו ולבאי כחו דלא מהני אלא לבאי כחו שהיו בעולם אבל אותם שלא נולדו עדיין לא זכו דאין אדם מקנה למי שלא בא לעולם והוי כמ"ד קני את וחמור דלא קנה אלא מחצה ויש לפקפק בזה שעיקר ההקנאה היא נמשכת מהאב לכן כל שהזוכה קיים בעולם מקנה לבנו אחריו אפילו לא היה הבן בעולם והא דאינו מקנה למי שלא בא לעולם היינו אם עיקר הקנאה למי שלא בא לעולם עיין שם וליתא דגבי נכסי לך ואחריך לפ' כ' הרא"ש בתשובות הביאו הטור סי' רפ"א דוקא למי שהוא עכשיו בעולם ולא למי שאינו בעולם וכן כתב מהר"ם בתשובות הקצרות סי' ר"ה והובא בתשובות המיי' ס' משפטים סימן ז' עיין שם ומהרימ"ט סימן כ"ג כתב דאין מקנה למי שאיני מבורר ואי קשיא מדאמרי' בפ"ק דגיטין גבי מעמד ג' נעשה כא"ל משתעבדנא לן ובכל דאתי מחמתך והרי אותו האיש לא היה מבורר בשעת השעבוד והיכי משתעבד ליה הא לא ק' דהתם מתוך שנשתעבד לא' שהוא מבורר שעבוד גמור יכול הוא להשתעבד לכל הבאים מכחו דשלוחו וכיוצא בו הוא ע"ש הרי אע"ג דאינו משתעבד למי שאינו מבורר בשעת השעבוד מ"מ אם הא' שנשתעבד לו מבורר הוא יכול להשתעבד לכל הבא מכחו וה"נ דכוות' אבל הא ליתא דהא בפ"ק דגיטין פרכינן עלה אלא מעתה הקנה לנולדי' דלא היו בשעת מתן מעות ה"נ דלא קנה וכולי וכתב הרשב"א דאם הקנה למי שאינו ראוי לקנות נשאר שעבודו של מלוה עצמו עליו ועוד דהא לא קאמר אלא לבאים מכחו וזה אינו בא מכחו דהא וכולי עיין שם וכן כתב הרשב"א בתשובות ח"ב סימן י"ח במתנה שנתנו לאשה רחל ואחריה ליורשיה ואח"ך נשאת ומתה דיורשיה שהיו לה באותו העת זכו בה ולא הבעל לפי שהבעל עדיין לא בא לעולם ולא היה יורשה באיתה שעה עיין שם גם המרדכי בפ' י"נ סי' תקע"ח וז"ל קבלתי ממורי ממגנצא דאפי' אם יהיו לו בנים זכרים אח"ך וכו' לא יהיו יורשי' כא' הבת יורשת לאחר שבשעה שאמר נכסי לירתי לא היה שם יורש כ"א אותה הבת דאין אדם מקנה לדבר שלא בא לעולם ואני דנתי לפני רבותינו וכו' ורמזו מרן הב"י סימן רמ"ח והד"מ שם לא ראהו ודקדק כן מדברי הטור שם דאין כוונתו אלא ליורשים שהיו בשעת המתנה ע"ש וכה"ג אמרינן בבתרא ד' קכ"ח גבי האומר תטול אשתי כאחד מן הבנים ובנכסים של עכשיו וכ' רשב"ם בנכסים של עכשיו שאם נתרבו הנכסים בשעת חלוקה דאינה נוטלת אלא באותם שהיו בשעת אמירה דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ואפילו לר"מ דאמר אדם מקנה דבר שלב"ל ה"מ במ"פ אבל בסתמא אין אדם מעלה על דעתו דבר הראוי לו לבא להקנותו אלא לדבר שהוא מוחזק בו הילכך הך האשה ידה על התחתונה וכו' ע"ש אלמא אפילו לר"מ דאדם מקנה דבר שלב"ל ה"מ במ"פ אבל בסתמא דעתו על המוחזק בו וה"נ גבי חיוב אע"ג דחל על דבר שלא בא לעולם ה"מ במ"פ אבל בסתמא לא וכה"ג כתב מהר"ם מלובלין בתשובות סימן ט"ס ע"ש (א"ה עכ"מ ואח"ך מצאתי בקו' אחר שייך על דברי ה' בית יהודה אחר דברי הרמ"ה הרי דס"ל וכו') הרי דס"ל כדעת ר"י דמסתמא לבניו שהם בעולם קאמר דשייך בהו הקנאה וגם לא דמי לקני את וחמור משום דלא שייכי שעבודייהו כהדדי וכן בקידושין דנ"א גבי מעשה בחמש נשים ובהם שתי אחיות ואמר הרי כולכם מקודשות לי וכו' דאמרי' ה"ד אלימא דאמר כולכם קני את וחמור הוא אלא לאו דאמר אחת מכם וכו' ופרש"י אלא לאו א' מכם דלאו את וחמור הוא דאם קדש זו לא קדש זו עיין שם אלמא לא הוי כקני את וחמור כיון דלא שייכי כהדדי דאם קדש זו לא קדש זו וה"נ לכל מי שיוציא שטר זה דלא נשתעבד אלא לא' מהם וגם הרא"ש בתשו' כלל ס"ח סימן ז' כ' נהגו בטוליטולה אע"פ שכותבי' בשטרות או למוציא שטר זה יהודי או גוי שאין מוציא השטר גובה בלא הרשאה וכו' וכן מסתבר מדכללן יחד יהודי או גוי וגוי דבר פשוט הוא שאיני יכול לגבות בו וכולי דאין זכייה לגוי וכולי ומדהא ליתא הא נמי ליתא ע"ש כבר כ' מרן הב"י סימן ס"א דלא כ"כ אלא לתת טעם למנהג טוליטולה אבל האמת אפילו כתב בו בין ישראל ובין גוי גובה ישראל המוציאו בלא הרשאה עי"ש וה"נ באומר נכסי לך ואחריך לפ' שלא היו בעולם נראה דל"ד לאת וחמור כיון דלא שייכי שעבודי בהדדי דבשעה שזה קונה זה אינו קונה ובבתרא דקכ"ט מדמי' לה לשני שדות וב' בני אדם ע"ש ברשב"ם ובשני מתנו' מחולקים כגון האומר שדה פ' לילוד ושדה פ' לעובר ודאי דלא הוי כקני את וחמור אבל ראיתי להמבי"ט ח"א סי' ש"ט בנותן מתנה לבתו נשואה ע"מ שאם תמות ויהיו להם בנים ירשו הבנים אותה שוה בשוה כתב וז"ל ולק' ס"ס הנער היולד ירש הכל והנולד אח"ך הוי מקנה לדבר שלא בא לעולם דלא היא וכו' דממילא הוא יורש כדין שמתה כיון שהיו לה ב' בנים דבבן הא' נסתלק' ירושת הבעל ואם יהיו לה בנים אחרים ג"כ כולם יורשים אותה ונראה דמה"ט נמי מהני תנאי שירשו הבנים נדוניית אמם ולא הבעל אע"פ שלא באו לעולם משום דאינו מקנה מעיקרא למי שעתיד להוולד אלא לאשה ע"מ שיירשנה בנה אח"ך א"נ י"ל התם משום תקנת הצבור היא כמו תנאי ב"ד וכו' עיין שם הרי דס"ל דהאומר לאשה נכסי לך ואחריך לבניך זכו אפי' הבנים שלא היו בעולם
ה' הגה דאם לא מת וכו' אבל אם חזר בו המזכה או מת ונפלו נכסים קמי יתמי לא קנה שלא נגמר הקנין עד שיולד הטור וכ' הפרישה משמע לכאור' דטעמא משום דטעני' להו שמא חזר בו אבל זה ליתא דאפילו ידעינן שלא חזר בו נמי לא קנה משום דלא נגמ' הקנין ואין קנין לאחר מיתה עיין שם וכן נר' דאי משום דטעני' להו שמא חזר בו אם כן כל מתנת שכיב מרע נטעון ליורשים כן שמא חזר בו וכבר הקשו כן התוספו' בבתרא דף קכ"ד בד"ה ניחוש וכו' וז"ל קשה לר"י דאם כן כל מתנת שכיב מרע בכולה או מצוה מחמת מיתה ניחוש דילמ' הדר ביה וכי תימא הכא נמי וצריך עדים שלא חזר בו עד שמת דהא בסוף פרק קמא דב"מ (אמר המגיה עכ"מ): ו' והוא שתהא אשתו מעוברת וכו' הנ"י בשם הריטב"א כ' מסתב' דוקא לאחר מ' יום אבל תוך מ' יום מייא בעלמ' עיין שם וכן כתב הרמ"ה בפרק מ"ש סימן ל"ב דאם לא הוכר העוב' לא סמכא דעתיה דאיכ' עוב' וכו' עיין שם ונראה דהרמ"ה אזיל לטעמיה שכתב הטור בשמו בא"ה סוף סימן מ' דהאומר אם תלד אשתך נקבה תהא מקודשת לי אפילו הוכר העוב' אינה מקודש' ואם כן א"ל דמזכה לעובר שלו דוקא אם הוכר העובר קנה דאלו עוב' אחר לא קנה אפילו הוכר דלא מיקרי בא לעולם כמו שכתב הר"ן שם אבל לדעת הרמב"ם שם דהוכר העובר מיקרי בא לעולם ומזכה לעובר כשהוכר קנה אם כן משמע דבנו קנה אפילו לא הוכר העוב' וכן הרמב"ן והרשב"א והריטב"א בחי' בפ' האומר דחו סב' זו מדפסקי' בפ' מ"ש המזכה לעובר לא קנה ולא מפלגי' בין הוכר העוב' בין לא הוכר העוב' עיין שם והכ' נמי בבנו דקנה אפילו לא הוכר העובר מדלא פליגי בהכי וכבר הביא הר' מראית העין דף כ"ג תשובה להראב"ד שהרוב הסכימו כן עיין שם וכן נר' דעת הפוס' שסתמו כמו שכתב מרן בב"י:
ז' הגה ובן בנו כאחר דמי בירושלמי פ' נערה הלכה ה' אר"ל נמנו באושא הכותב נכסיו לבניו הוא ואשתו ניזונים מהם בניו קטנים מה הן רבי אבהו בשם ריב"ח הוא ואשתו בניו קטנים ניזונים מהם וכו' בני בני' מה הן רמ"א בני בנים שכן הוא בנים של הלז וכולי אמר ליה ר' ברבי בון בני בנים קפצה עליהם ירושת תורה וכו' כמו בירושה בני בנים הרי הם כבנים כן כאן לענין מזונות א"ל ריב"ב בני בנים קפצה עליהם ירושת תורה כלומ' שאני בירושה שקפצה עליהם ירושה מן התו' שהם באים תחת אביהם אבל גבי מזונות דלא מן הדין הם אלא מתקנת חכמים לא תקנו אלא בבניו עד כאן לשונו ונראה מסקנת הירושלמי כריב"ב דדוקא בירושה דאורייתא בני בנים, כבנים אבל מזונות הבנים דתקנת חכמים לא תקנו אלא בבנים ולא בבני בנים וכן בירוש' פ"ק דקידושין תניא אם לבנו ייעדנה לבנו הוא מיעדה ואין מייעדה לבן בנו רשב"א בעי קומי ר"ז בפ' נחלות את עבד בן בנו כבן והכא לא עבד בן בנו כבן וכולי הקשה ר"ת הרי פ' נחלות עשית אח כבן ושאר קרובי' כבן אתה עושה בן הבן כבן וכאן לא עשית אח כבן ושאר קרובים כבן אין אתה עושה בן הבן כבן וכו' וכ' המפרשים דבנחלות עשית אח כבן שאם אין לו בן האח יורשו או שאר קרובים מ"ה אתה עושה בן הבן כבן אבל כאן ביחוד דאין אתה עושה אח כבן מ"ה אין בן הבן כבן עיין שם ואם כן אין דעתו קרובה אצל בתו ואחיו הכא נמי אין בן הבן כבן דאין דעתו קרובה אלא לבנו ואם כן יש לו' דהרי כ' מהר"ם מטראני ח"א סי' קכ"ב והכא נמי דעתו קרובה אצל בנו כדתנן אם ילדה אשתי זכר יטול מנה ואם נקבה תטיל מאתים וכו' וא"כ דעתו של אדם קרובה אצל בתו אפילו במקום אחיו דהא פשיט' דאם זכה לעובר שהוא במעי אמו שהוא לא קנה דדוקא קרוב אצל בנו או בתו אמרו ולא אצל אחיו עיין שם וכן כתב הרמ"ה בפר' מ"ש סימן ל"ב והוא הדין אצל בתו דהא אמרינן דבעובר דידיה קנה ואף על גב דכי מקני ליה לא יודע אי ברא הוא אי ברתא היא ועוד דמתני' דדייקינן מינה הואיל דדעתו של אדם קרובה אצל בנו ל"ש גבי זכר ול"ש גבי נקבה קתני הרי אף על גב דאם אין לו בן ובת ירשו אחיו ולא אמרי' קרובה אצל אחיו והכא נמי אין בן הבן כבן אלא לענין נחלה דאפי' שאר קרובים יורשים אבל לענין זה לומר שדעתו קרובה א"ל כמו דאין דעתו קרובה אצל אחיו הכא נמי לבן בנו א"ד כיון דאמרי' דעתו קרובה אצל בתו כ"ש לבן בנו ובזוה' ויחי דף רל"ג בפסוק ויברכם וכו' תא חזי ברכת' דבריך לון לבני יוסף אמאי אקדים להו ברכאן עד לא יברך לבנוי אלא מכאן דחביבותא דבני בנוי חביב עליה דבר נש מבנוי ובגין כך אקדים חביבות דבני בנוי קודם לבנוי לברכה לון בקדמיתא ויברכם וכו' עיין שם הרי דבני בנים חביבים לאדם יותר מבניו ואם כן דקרובה דעתו אצל בנו וגמר ומקנה ליה כל שכן לבן בנו דחביב יותר מבנו והרדב"ז בלשון הרמב"ם סימן קי"ד כתב אם חייב אדם ללמד את בן בנו תורה בשכר וכו' ומכל מקום מסתב' לי שאין חייב אדם לשכור מלמד לבן בנו כדמשמע לשון הרמב"ם וטעמא דעיקר הדין בבנו מן התקנה ולא מן הדין ואין לנו אלא בבניו נתקנה בלבד וכו' עיין שם וזה כחי' הירושלמי ריש פרק נערה סייעתיה דלענין מזונות הבנים כיון דתקנת חכמים היא לא תקנו אלא בבני' ולא בבני בנים ודוקא בירושה דאורייתא בני בנים כבני' ומכל מקים לגבי דדעתו של אדם קרובה אצל בנו וגמר ומקני לו נראה הוא הדין בן בנו דחביב לו יותר מבנו וראיתי לה' פני משה ח"א סוף סימן שכ' בנ"ד דמתנת יעקב לחנוך בן בנו אם הוא יורשו לא שייך ת"ה כמו שכתב מהרש"ך ח"א סימן ל"ד והכריח מדברי רש"י דבכל מתנ' שאדם נותן ליורשיו לא שייך ת"ה עיין שם ואפילו למ"ד שיש ללמוד מדברי רש"י דבכל מתנה שאדם נותן ליוצאי ירכו אף שאינם יורשיו לא שייך שם ת"ה וכיון שכן אף אם נאמר דחנוך זה אינו אלא יורש יעקב שאביו ראובן הוי מכל מקום במתנה שנתן לנכדו אפשר דלא שייך ת"ה עיין שם וא"נ דדברי רש"י בפרק נערה גבי דלר"ל באושא התקינו הכותב נכסיו הוא ואשתו ניזונת מהם וכו' וכתב רש"י אף על גב דמתנה כמכר לענין שיעבוד התם דאי לא דעבד ליה נייחא לנפשיה לא הוה יהיב ליה מתנה אבל בנו ל"ל הכי עיין שם ולדברי הרב הכותב נכסיו, לבן בנו אפילו אינו יורשו נותן לו בעין יפה ודברי הזוה' סייעתיה דבני בנים חביבים לאדם יותר מבניו ואפי' עדין אביהם חי כמו ביעקב שהקדים ברכה לנכדיו קודם ליוסף אף על פי שהיה חי אבל לא זכר תשו' הרא"ש דבן הבן כאחר דמי: