אור ברסלב

ערך השולחן חושן משפט חלק ג· רבי יצחק טייב

סימן רד

סימן רג

א' דין ב' להפסיד כל המקח וכו' אבל בקצת הפסד כגון שקנה יין והחמיץ מקבל מי שפרע כמ"ש מרן הב"י בשם רבינו ירוחם עיין שם וכן כתבו התוספ' במציעא דס"ד בד"ה אי תקפא וכו' עיין שם.

ב' דין ח' אבל במתנה מרובה וכו' ואם הוא אמוד טובא אפשר דלדידיה הוי כמו מתנה מועטת מהר"י וויל סי' כ"ב ע"ש:

ג' דין יו"ד י"א שהרי זה כמו שנתן דמים וכו' זה דעת הרמב"ם בפ"ז מה' מכירה וכתב המ"מ שכן דעת הרי"ף עיין שם ונראה דדעת מרן לפסוק כן שכתב זה בשם י"א ויש חולקין ולא כתב וי"א דנימא דהלכה כי"א בתרא ה' קול אליהו סימן י"ט עיין שם:

ד' י"א שהרי זה כמי שנתן דמי' וכו' זה דעת הרמב"ם וכתב המ"מ שזה דעת הרי"ף ע"ש אבל ר' האי בס' המקח שער י"ג כתב דלא קנה במלוה ע"ש וכן כתב בעל העיטור בדיני אגב דף ז' ע"ד וז"ל אבל בחוב שהוא חייב לו לא קנה דקי"ל מלוה להוצאה ניתנה כדמוכח בפ"ק דקידושין ושוין במכר שזה קנה ואי מלוה להוצאה ניתנה במאי קני ש"מ לא קני וכו' ובדיני אפותיקי דמ"ב כתב דה"ה במשכנת' עד דכתבי שטרא ול"ל בפי' בשטרא אקני וכולי עיין שם מיהו בעל העיטור בדיני תנאי והביאו מרן הב"י סימן ר"ו כתב וז"ל ודוקא דלא מחייב ללוקח כלום אבל אי מחייב ליה ללוקח וא"ל אי מזביננא להאי ארעא לדידך מזבין לה מאותם מעות שהוא חייב לו ומכרה לאחר בקנין קנה קמא אע"ג דלא קנו מניה ע"ש וצ"ע דהא ס"ל דלא קנה במלוה וכן הרא"ש כתב דלא קנה אפילו המעות עדיין בעין ביד הלוה ע"ש כן מצאתי בתשו' מהר"י ן' מיגש סימן קי"ג וז"ל אם היה לראובן חוב אצל שמעון ופסק עמו סחורה לא קנה הקונה אותה סחורה והחוזר בו אינו חייב בזה מי שפרע דאמרינן המקדש במלוה אינה מקודשת וכו' עיין שם וכ' מהראד"ב סי' קנ"ד דהכל פליגי על הרמב"ם וכו' והביאו ה' כנה"ג וכן מבואר בתשובות הרי"ף בס' תמים דעים סימן רכ"א ובש"מ למציעא לדף ע"ז וז"ל ואע"ג דאין הקרקע נקנה במלוה כתבתיו בסימן ק"ץ דין יו"ד עש"ב ובפ' הספינה דפ"ז פרכינן משום דתלש כ"ש קנה אמר רב ששת הב"ע דא"ל לך ויפה לי קרקע כל שהוא וקנה כל מה שעליה וכ"ה גירסת הרמב"ם פ"ג מה' מכירה כתב המ"מ שהוא מפרש דבאותה תלישה ובשכר היפוי ההוא קנה קרקע עיין שם אלמא דס"ל לר"ש דמלוה קונה במכר דאל"כ הא קי"ל ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף והו"ל מלוה וכמ"ש הרמב"ם פ"ה מה' אישות ע"ש והרב יונה בעליות והביאו המח"א בה' שכירות סימן י"ד והובא בס' א"ז כ' דאע"ג דישנה לשכירות מתחילה ועד סוף והו"ל מלוה כל ששכר היפוי אינו אלא פרוטה לא שייך בזה ישנה לשכירות מתחילה וע"ס ע"ש ונראה שזה דעת הרי"ף כגי' הרמב"ם דהוי מטעם שכירות וכמ"ש הב"ח שם והוא ס"ל דמלוה אינה קונה והראב"ד כתב ואולי הטעהו הא דאמרינן מעמידין מלוה על הפירות וההיא לאו לענין קנייה מיירי אלא לאיסור רבית ע"ש ובש"מ למציעא דס"ג ע"ב גבי האי מאן דיהיב זוזי אתרעא וכו' כתב וז"ל נראה מכאן דלגבי פוסקים על הפירות כשיצא השער א"נ כשיש לו ה"מ כי קניה להו קנין מיהא לגבי מי שפרע דבלא"ה מאי שייכא הכא בפרקי' דרבית האי מילתא ולפיכך פיר"שי לעיל בדרב אושעיא בכולם אם יש לו מותר משום דקני להו לענין מי שפרע והיינו כדברי הרמב"ם שכ' דמלוה קונה בקרקע קנין גמור ובמטלטלי מוסרין אותו למי שפרע כנתינת מעות בעין מיהו מהכא אין ראיה דאגב וכו' כדנקט בסמוך ואר"נ האי מאן דאוזיף פשיטי מחבריה וכו' ואע"ג בלא שייכא הכא לענין רבית עכ"ל ונראה דהרמב"ם אזיל לטעמיה שכ' בפ"ד מה' מלוה דין יו"ד המלוה וכו' או שהחזיר לו חובו ומצא המלוה יותר וכולי עיין שם במ"מ וז"ל בעל התרומות שער מ"ו ח"ד סימן ג' גם יש דרך אחרת שהוא נותן לו יתר על מה שהלוהו ואין בו משום רבית והוא שהלוהו מנה וכשפרעו נתן לו מאה ושלשה וכולי כדגרסי' בפ' אז"נ אר"נ האי מאן דאוזיף פשיטי לחבריה וכו' ע"ש אם כן הך דר"נ נמי שייכא לענין רבית מיהו נראה דס"ל דלא שייך מי שפרע אלא כשקנה מדאורייתא אבל כל שלא קנה מדינא אין מוסרין אותו למי שפרע וכמו שנר' מדברי הרי"ף כמ"ש הנ"י בפ' הזהב עיין שם אבל מהר"י ן' מיגש בתשובות הובא בש"מ דף מ"ז ע"ב הוכיח דחיוב מי שפרע תל אפילו בדבר שאינו נקנה כל שהוא ברשותו ויכול לעמוד בדבורו עיין שם ואם כן א"ל אע"ג דלא קנה במלוה כל החוזר מקבל מי שפרע ולכך מעמידין מלוה על הפירו' ולא הוי רבית כיון שיש לו ואם חוזר מקבל מי שפרע והיינו דמייתי ההיא דמאן יהיב אתרעא וכו' משום דלא שדי' אלא היכא דאם חוזר מקבל מי שפרע וכן כתב הריטב"א בחי' דס"ג ע"א וז"ל ומצאתי בשם הר"ז דהו"ל כמעות לר"ל דאע"ג דלא קנה לא מן התורה ולא מדרבנן קנה לקבל מי שפרע וה"נ ל"ש ונ"מ לקידושי אשה ולקנו' קרקע שהם נקנים בכסף לגמרי ובמלוה לא קני להו לגמרי אלא לקבל מי שפרע וכו' עיין שם ובפ' אז"נ גבי הלוהו על שדהו ואמר לו אם אין אתה נותן לי מכאן ועד ג' שנים תהא שלי וכו' לאחר מתן מעות לא קנה אלא כנגד מעותיו וכתב בא"ז בשם הראב"ד וז"ל ואי ק"ל כנגד מעותיו במה קנה והא מלוה היא וקי"ל דאין קרקע נקנה בכסף הלואה ואין אשה מתקדשת במלוה משו' דלהוצאה ניתנה ל"ק דכי אמרינן דאין קרקע נקנית בכסף הלואה ה"מ מלוה שלא ע"י משכונה אבל הכא מלוה שע"י משכונה היא ומשכנתא למכירה דמיא וכולי והרי הוא כמו המוכר שדהו לשנה ולוקחו ממנו לאחר זמן באותם הדמים עצמם ומ"ה קנה כנגד מעותיו עכ"ל אבל לדעת הרמב"ם א"ש דקרקע נקנה בהלואה והראב"ד לשיטתו הוצרך לחלק בין מלוה למשכונה ועיין בש"מ דס"ז ע"ב בשם תלמידי הר"ף שכ' גבי משכנתה דאותה הנאה דאריכת הזמן שו"פ ובההיא הנאה קונה דהוי כמו אם נתן לו פרוטה לקנות וכן כתב הגהת מרדכי שם ואפשר לפרש דברי התוספות שם בד"ה והילכתא וכולי כן עיין שם במהרש"א:

תוכן העניינים

ערך השולחן חושן משפט חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה