אור ברסלב

ערך השולחן חושן משפט חלק ג· רבי יצחק טייב

סימן רג

סימן רב

א' דין ח' חוץ ממטבע שאינו נקנה בחליפין וכו' לא אמרי' הכי אלא כגון שיש מטבע שיש במקום פלוני ורוצה לקנותו אינו נקנה בחליפין אבל מי שקנה מידו לתת מנה לפלוני קנה לפי שנשתעבדו נכסיו לאותה מתנה הרדב"ז סימן תרס"ד עיין שם ולכאורה שזה תלוי במחלוקת שכ' הטור בסימן רנ"ג סמ"ב וז"ל ש"מ שהיתה אשתו מעוברת ואמר אם תלד אשתי זכר יטול מנה וילדה זכר יטול מנה וכו' פי' רב אלפס והר"י הלוי דהא לא איירי אלא בש"מ שדבריו ככתובי' וכמסורי' דמו אבל לא בבריא דאפי' אם קנו מידו קי"ל אין מטבע נקנה בחליפין וכו' וא"נ דהא לא שייך הכא למימר אין מטבע נקנה בחליפין שאינו קונה לו מנה במטבע רק שמחייב עצמו ליתן לו מנה ומשעבד לזה נכסיו עיין שם בב"י וכ' בית יהודה סי' י"ג בטענה ט' דהרי"ף והר"י הלוי ס"ל דהאומר תנו מנה לפ' ממש דוקא ולא שוה מנה אבל החולקים ס"ל דשוה מנה קאמר עיין כם א"כ הרי"ף והר"י הלוי ס"ל דאפי' מנה סתם אין נקנה בחליפין והחולקים ס"ל דמנה סתם שוה מנה קאמר וקנה והב"ת שם כ' דהרי"ף והר"י הלוי ס"ל דמתני' סתם משמ' אפי' באומר יטול מנה זה שהוא בעין ול' המ"מ לא משמע הכי ועוד דרוב הפוסקי' ס"ל דמנה קאמר ולא שוה מנה וכן פסק מרן ס' י"ט ע"ש ואם כן אינו נקנה בחליפין הטור שם סל"ד כ' וז"ל ש"מ שאמר תנו מנה לפלוני נותנים וכו' וכ' הרמ"ה דוקא במצוה מחמת מיתה שקונה באמירה או במחלק כל נכסיו וכו' אבל היכא דלא אקני אלא חד מנה בסתם לא קני באמירה דהוי מתנת ש"מ במקצת ובעי קנין כמו מתנת בריא והכא כיון דמנה אקני ליה אפילו בקנין לא קני דמטבע אינו נקנה בחליפין עיין שם בב"י הרי דס"ל דמנה סתם אינו נקנה בחליפין וכבר כת' הסמ"ע ס"ק מ"ב דלא אמרי' דשוה מנה קאמ' כמו שכת' הטור בסמ"ב לפי סברתו דשאני הכא דאמר תנו מנה דמשמע מנה בעין עיין שם וכן הסכים הר בני אהרן סימן ע"ג והר' בני יעקב דף נ"ג ע"ב עיין שם אם כן האומר תנו מנה לפ' לכולי עלמא מנה ממש דוקא ולא שוה מנה אלא דלהרי"ף והר"י הלוי סביר' להו גם באומר יטול מנה מנה ממש דוקא אבל הטור סבירא ליה דיטול מנה לא הקנה מנה במטבע רק שמחייב עצמו ליתן לו מנה ודלא כמהר"י עייאש ועיין בתשו' הרשב"ש סימן קי"ד ומהרשד"ם חא"ה סימן רל"א וראיתי להרמב"ם בתשובות פאר הדור סימן צ"ט שכתב וזה לשונו ראובן ושמעון התנו וכו' שאם יחזור אח' מהם צריך ליתן לחבירו מאה דינרים כסף טבי ותקלי דמתנה מעכשיו וכו' תשו' צריך שבשעת הקנין היה להם ממון מונח בשום מקום בבית או ביד אחרים ובזה יהיה התנאי קיים דהא אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וצריך להחרים חרם סתם אם היה לו ממון בשעת הקנין או לא עכ"ל וא"א אפילו היה ברשותו הא קיימא לן דאין מטבע נקנה בחליפין אלא משמע דסבירא ליה דמה שקנו מידו לתת מנה לפ' קנה לפי שנשתעבדו נכסיו לאותה מתנה גם הטור בסי' קכ"ו בשם הרמ"ה כתב דוקא ממי שהמעות בידו אבל מהנותן לא מהני קנין דמלוה להוצאה ניתנה ואין אדם מקנ' דבר שאינו ברשותו וכת' הסמ"ע שם סקי"ט דבפקדון לא מהני קנין כשהם מעות דאין מטבע נקנה בחליפין אבל בהלואה דלהוצאה ניתנה ונכסי הלוה משועבדים למלוה הוצרך לטעם דאין אדם מקנה דבר שחינו ברשותו עיין שם הרי דסבירא ליה דהלואה נקנית בחליפין אלא משו' דלהוצאה ניתנה והוי דבר שאינו ברשותו והמרדכי בפר' הכותב כת' בשם ר' אלעזר בר שמשון דאם הקנ' לחבירו גוף המלוה בחליפין או אג"ק אינו יכול למחול וכת' ה' נתיבות משפט דף ע' דטעות סופר מלת בחליפין דאין מטבע נקנה בחליפין בין פקדון בין מלוה עיין שם וכב' ראיתי לראב"ן בתשו' סימן מ"ח דף י"ט ע"ג שכת' על דברי ראב"ש וזה לשונו אישתבשתא כי מטבע אינו נקנ' בחליפין אבל הלואות וחובות שבתלמוד מטבע הן וכו' עי' שם הרי דראב"ש סבירא ליה דמלוה נקנה בחליפין ולא אמרי' אין מטבע נקנה בחליפין אלא בפקדון אבל ראב"ן סבירא ליה דאין מטבע נקנה בחליפין אפילו במלוה וכן כתב בספר תמים דעים סימן ק"ס וזה לשונו אקנינהו ניהליה אסיפא דביתיה מכאן משמע ליה לרבי דהני זוזי פקדון הוו שהם בעין דאי לא הוו בעין הוה ליה לאקנויי בחליפין וכולי הא חזינן בכמה דוכתי שבחליפין שבסודר יכול להקנות אפילו דבר שאינו בעין הכא נמי מ"ל האלו זוזי לא הוו בעין אלא מלוה הוו גבייהו וכו' עיין שם הרי דסבירא ליה דמיירי במלוה ואפילו הכי אמרי' התם דאין מטבע נקנה בחליפין אלא אגב קרקע אבל ר' סביר"ל דמלוה נקנית בחליפין והתם מיירי בפקדון:

ב' דין יו"ד יש אומרים הואיל וחליפין וכו' זה לשון המרדכי בפר' מי שמת מעשה באחד שהקנה לחבירו בקנין סידר קרקעות ומטלטלין ומעו' בב"א ונחלקו בדבר חכמי הדור דדמי לאת וחמור כמו שלא קנ' המעות גם המטלטלין והקרקעות לא קנה ויש אומ' קנה הכל במגו וכו' ור' שמחה כתב אף על גב דמעות לא קנה קרקעות ומטלטלין קנה וכו' וליכא למימר דדמי לאת וחמור דחמור לאו בר קנין הוא אבל מטבע נקנ' במשיכ' ובהגבהה ובתורת חצר עכ"ל וה' כנה"ג חא"ה סי' קי"ח הגה"ט אות ק"ה נסתפ' דמוחלת כתובתה לבעלה מעכשיו ולאחר מיתה אי מהני המחילה לחלק הנוגע לו או לא מהני מחילה אפילו לחלקו דדמי לאת וחמור ואפילו לרב נחמן דקנה מחצה יש להסתפ' דהתם דוקא שהזוכים הם גופים מחולקים קנה מחצה אבל הכא שהזוכה הוא גוף א' אפשר דלא קנה כלל וכו' והביא מחלוקת זה במקנ' בקנין סודר מטלטלין ומעות ונראה דלמאן דאמר לא קנ' אף על גב דהוי הזוכה גוף א' הכא נמי לא קנה ולמאן דאמר קנה מחצה הכא נמי קנה אלא שאפשר לו' דאפי' למאן דאמר התם קנה מחצה והם הקרקעות והמטלטלין ה"ד משום דאף על גב דהזוכה הוא גוף אחד הדברים הנקנים מחולקים מעות ומטלטלין וקרקע אבל הכא דהזוכ' והדבר הנקנה הכל א' לא קנה עש"ב ונר' פשוט דאפי' הזוכה גוף א' קנה מחצה לר"נ דבפר' מי שמת מקשה מדתנן מעשה בחמשה נשים ובהן שתי אתיות וכו' ואמר כולכם מקודשות לי בכלכלה זו וכו' אין אחיות מקודשות הא נכריות מקודשות ואמאי את וחמור הוא וכו' משמע אפילו הזוכה גוף א' מדמי' לה לאת וחמור ולמאן דאמר דקנה מחצה ניחא וכן כתבו התוספות והרמ"ה והרשב"א והריטב"א והר"ן בפר' הא"מ עיין שם אלמא אפי' הזוכה גוף א' קנה מחצה וכן כתב המרדכי בפ' מי שמת בשם ר' גרשום בתשו' והובאה גם כן בתשו' מהר"ם הארוכו' בסימן תתמ"ז על יתום קטן שצוה בפני עדים ונתן כל נכסיו לשמעון מקרקעי ומטלטלי' דאין מתנתו מתנ' לגבי מקרקעי אבל לגבי מטלטלי מתנתו קיימת עיי"ש ונראה דסבי"ל דקיימא לן כר"נ באת וחמור דקנה מחצה וה"ה במקנה דבר הנקנה עם דבר שאינו נקנה קנה אפי' הזוכ' גוף א' קנה מחצה וכת' מהרימ"ט חח"מ סי' צ"ז דה"ד במקנה בדמים דליכא הקפדה וכיון דבטל המקח במקצתו בטל כולו אבל במתנ' לא עיין שם וא"נ דמתנ' הוי כמכ' וכי האי גוונא כתב מהר"ם בתשו' הקצרות סימן שט"ו דמתנה נמי תלינן בדעתא דתרוייהו דאי לאו דעבד ליה נייח דנפשיה לא יהיב ליה עיין שם וה' יונה הובא בס' א"ז לבתרא על דף קמ"ח עמוד ב' כתב וזה לשונו הא דקתני מקצת לראשון וכולן לב' ראשון קנה שני לא קנה ואמרינן עלה אא"א בשמת תרוייהו ליקנו וכולי ת"ל כיון שאינו יכול לחזור בו בראשון משום דהוה ליה מתנ' במקצת בקנין כשנתן כולו לשני הוה ליה כמו קני את וחמור וכדמקשה עלה בר"פ וכו' שמע מינה דכל הקנאה שאין כולה מתקיימת אין מקצתה מתקיימת וכי היכי דאמרינן מתוך שלא קנה חמור לא קנה זה ה"נ אמרי' שהדברי' הנקנים מבטלים זה את זה כמו שאין זה נקנה כר אין זה נקנה ונראה דלא מקשה הכא אלא א"א בשמת תרוייהו ליקנו סוגיין כמאן דאמר את וחמור קנה ואנהרן מניה לפסק הגאון דפס' כן וכולי עכ"ל הרי דסביר"ל דאפילו הזוכה גוף א' הוא קנה מחצה לר"נ ומשמע אפי' הנקני' לא מחולקים וכן דעת הרמ"ה בפר' י"נ סימן ו' וזה ל' ברם צריך את למידע דכי אמרינן לשון ירושה ובטלה תפקדתיה במקצת בטילה כולה ה"מ דבטלה מטעמא דלא יוכל לברר אבל וכולי דהאומר לבן בין הבנים נכסי לך במתנה ואחריך ירש פ' דקיימא לן דלגבי ההוא שיעורא דחזי לראשון מסתמא מכח ירושה דאורייתא זכו בו מכח ירושה דאורייתא ולית ליה אחריך בגויה כלום דירוש' אין לה הפס' ולגבי שארה דלא זכו בו א' מכח ירוש' אלא מכח מתנה דבריו קיימים כדבעינן לברורי לקמן ולא אמרינן דכיון דבטלה ירושת אחריך במקצת בטלה כולה וכו' דקי"ל כרב נחמן דאמר את וחמור קנה מחצה והוא הדין למקנ' דבר הנקנה עם דבר שאינו נקנה כאת וחמור דמי מדמותבי' עלה מברייתא דקישות וכולי עיין שם הרי דס"ל דמקנה דבר הנקנה עם דבר שאינו נקנה תלוי במחלוקת דלמ"ד באת וחמור לא קנה הכא נמי אמרי' כמו שאין זה נקנ' כך אין זה נקנה ולמאן דאמר דאת וחמור קנה מחצה ה"נ דבר הנקנה ואפילו הזוכה גוף א' ודברים הנקנים אינם מחולקים ובתשו' מהר"ם סי' כ"ב כ' מאחר שהקנין בטל אצל השטרות כל המכר בטל כמו שכת' המרדכי פ' מי שמת וכולי מיהו המרדכי ומהרא"י לא כ"כ בפשיטות אלא הניחו בספק ואם כן המוציא מחבירו עליו הראיה עיין שם ואם כן נראה דאפילו שייך בשטרות קנין בכסף ומסירה אמרינן דלא קנה כלל:

וראיתי להר' כנסת הגדולה בתשו' סי' ר"ה שהקש' מדאמרי' בבתרא דף קכ"ו רב פפא משמיה דרבא סבר אין לו לבכור קודם חלוקה ורב פפי משמיה רבא סבר יש לו לבכור ולא בפירו' אתמר אלא מכללא אתמר דההוא בכור דאזל זבין דידיה ודפשוט וכולי אתו לקמיה דרבא א"ל לא עשה ולא כלום מר ס' לא עשה כלום לפלגא ומר סבר לכולהו וא"א אימא דלכולי עלמ' יש לו לבכור קודם חלוקה ובהא פליגי מר ס' קני את וחמור קנה מחצה והכא נמי שהקנה דבר שאינו שלו עם דבר שהוא שלו קנה מחצה ומר סבר כמאן דאמר קני את וחמור לא קנה כלל והיינו דאמרינן לא עשה כלום בכולהו נכסים דלטעמא דאין לו לבכור קודם חלוקה חל' פשיטותו מיהא קנה דחלק פשיטותו לכולי עלמא יש לו קודם חלוקה ויכול למכרו וליתנו כמו שכתב הטור בסי' רמ"ח עיין שם בב"י וכן כתב הרמ"ה בפרק י"נ סימן צ"ז בחלק פשיטותו מה שעשה עשוי ואיידי דאשמעי' בדר' פפי בפלגא דהיינו חלוקה דאחוה לחודיה נקט גם בדר' פפא בכולהו להו דמשמע אפילו בדנפשיה נמי איכא מקצ' דלא עשה ולא כלום וכו' עיין שם אבל אי אמרי' דרב פפא סבירא ליה כמאן דאמר קני את וחמור לא קנה כלום אתי שפיר דאפילו חלק פשיטות לא קנה כמו שלא קנה חלק אחיו דהוי דבר שאינו שלו ומה שתירץ דלא מ"ל דפליגי גבי בכור ופשוט בפלוגתא דקני את וחמור דאם כן למה לא הביאו סברת רב ששת דקנה הכל עיין שם ליתא דרבא אמר לא עשה כלום ורב פפא ורב פפי פליג מר סבר כרב נחמן דקנה מחצה ומר סבר כרב המנונא דלא קנה כלל ומה שייך להביא סברת רב ששת דרבא ודאי לא סבר לה כוותיה ועוד קני את וחמור דרב ששת דקנה הכל משום דאדם יודע שאין חמור קונה וגמר בדעתו שמי שיוכל לקנות משניהם יקנה כמו שכת' רשב"ם והכא לא שייך האי טעמא כיון דאין אדם מקנה דבר שאינו שלו מה מהני גמר בדעתו ומה שכתב עוד הרב דהא לאו מילתא הוא דטעם ר' נחמן משום דא"ל את וחמור והכי קאמר הוא מחצה ואתה מחצה ולא אבד האיש ההוא חלקו בשביל החמור שלא תלאו זה בזה אבל הכא דבבת א' הקנה אפשר דגם ר"נ מודה כיון שלא הפריש ההקנאות כמו שהפריש באת וחמור ע"ש דבריו תמוהים דא"כ כ"ש דק' אפי' למאן דאמר יש לו לבכור קודם חלוקה ולא עשה כלום בפלגא אמאי קנה מחצה הא אפילו רב נחמן מודה דלא קנה כלל כיון שהקנה בבת א' והא דאמרינן בפר' הא"מ א"ל רבא וליטעמיך אימא סיפא מעשה בה' נשים וכו' הא נכריות מקודשות ה"ד אלימא דאמר כולכם קני את וחמור הוא ולא קנה נראה לכאורה דרבא סבירא ליה קני את וחמור לא קני כבר כתב הרמ"ה בפרק מי שמת סימן ל"ו דהתם לאו אביי ורבא אמרי הכי אלא הש"ס בעי לאוקומי אפי' דר' המנונ' עש"ב וזה מוכרח מדר"פ דהכא דסבר אליבא דרבא דקנה מחצה ולא עשה כלום בפלגא אלמא ס"ל כר"נ דקנה מחצה ואיברא דהריטב"א בחי' שם לקידושין כתב דלא אמרי' קנה מחצה אלא כשפרט פי' הדברים וכן כת' מהרח"ש חלק שני סי' כ"ה דאי הקנה לו חובו' כיון שכללן בעלה א' מלוה בשטר ומלוה ע"פ כי היכי דלא קנה מלוה על פה הכא נמי לא קנה מלוה בשטר ע"ש ואם כן עכ"ל דהכא פירש חלקו וחלק אחיו ולמאן דאמר יש לו לבכור קודם חלוקה לא אמרינן כיון שלא קנה חלק אחיו לא קנה גם כן חלקו דס"ל כר"נ דקני את וחמור דקנה מחצה ולפ"ז א"ש למ"ד דלא עשה כלום בכולהו נכסים דאמר לך ר"פ דכין דס"ל כר"נ דאין לו לבכור קודם חלוקה כי היכי דלא קנה חלק בכורות לא קנה נמי חלק פשיטות אפילו לרב נחמן כיון דכל חלקו מכר בבת א' אבל אם יש לבכור קודם חלוקה קנה כל חלקו ובודאי פירש חלקו חלק אחיו ולא אמרי' כיון שלא קנה חלק אחיו לא קנה חלקו דס"ל כר"נ דקנה מחצה אבל מדברי הרמ"ה והר' יונה שכתבתי לעיל נר' דס"ל דאין חיל' דלר"נ אפילו דהקנאה בבת אחת קנה מחצה שיכול לקנות מחצה ואם כך ה"נ פשיטות לכ"ע קנה ולאו דוקא לא עשה כלום בכולהו נכסים קאמ' ומכל מקום נראה דלק"מ דרב פפא אמר בהדיא ס"ל כר"נ דקנה מחצה ומוקי לדרבא ושו"ר להר' אדמת קדש סימן, ע"ב ושוב ראיתי לה' בית דוד סימן קי"ז שכ' על ההיא דפ' י"נ וז"ל ואגב אורחין למדנו דהמוכר חלקו וחלק חבירו ג"כ חלקו מיהא מכור ולא אמרי כי היכי דחלק חבירו לא קנה חלקו נמי לא קנה וזה לכ"ע בין לר"פ בין לר' פפי וכולי עיין שם ולכאורה פלוגתא דר"נ ורב המנונא בקני את וחמור היא למאי דקי"ל התם דקנה מחצה וכו' הכא נמי המוכר חלקו וחלק חבירו חלקו מכור אבל למאן דפסק כרב המנונא דלא קנה כלל הכא נמי אפי' חלקו לא קנה ואפשר דס"ל דמיירי הכא במכר בבת א' וס"ד דגם ר"נ מודה דלא קנה כלל כיון שלא הפריש הקנאות א באת וחמור לכך אשמעי' עי' דגם בכה"ג קנה מחצה וחלקו מיהא מכור אך ק' על הש"ס מנ"ל דמ"ד לא עשה כלום בכל הנכסים ס"ל דאין לבכור קודם חלוקה אימא משו' דס"ל כר"ה בקני את וחמור דלא קנה כלל והמרדכי בפ' מ"ש כ' מספק' ליה למורי במקנה דבר שבא לעול' ודבר שלא בא לעולם אם שייך אותה מחלוקת וכ' מהרח"ש חלק שני סימן כ"א דנר' הטעם דא"ל דדוקא גבי את וחמור כ"ע ידעי דחמור לאו בר קנין הוא וכיון ששתף אותם יחד הו"ל כאלו אמר הרי את כחמור אבל המקנה דבר שבא לעולם ודבר שלא בא לעולם משום דסבר יש לו קנין אף על גב דלא קני דבר שלא בא לעולם קני מיהא דבר שבא לעולם עיין שם ולפ"ז המקנה דבר שלו ודבר שאינו שלו דכ"ע ידעי בדבר שאינו שלו אינו נקנה דמי לאת וחמור וא"כ ק' אימא דמ"ד לא עשה כלום ס"ל כר"ה בקני את וחמור דלא קנה כלל ולטעם אחר שכ' ה' משום דחמור לאו בר קנין לעולם אבל דבר של בא, לעולם שייך בה קנין כשיבא לעולם (א"ה עד כאן מצאתי ואחר כך מצאתי אבל הריב"ש וכו') אבל הריב"ש סימן קצ"ה כת' דהנותן מתנה לב' בני אדם אם הא' לא זכה כגון שלא בא לעולם האחר זוכה בחלקו כדקי"ל באת וחמור קנה מחצה וכו' עיין שם וראיתי להרשב"א ח"ב סימן רכ"ד שכ' וז"ל ויש מביאים עוד ראיה מבכור דפליגי עלה ר"פ ורב פפי משמיה דרבא וכו' ור"פ משמיה דרבא אמר אם מכר ונתן קודם חלוקה לא עשה כלום ואין לבכור קודם חלוקה ואפי' הכי אית ליה לרב פפא דיכול הוא לכתוב הרשאה על חלק בכורתו וכולי ליתא כלל משום דרב פפא כי אמר התם אין לבכור קודם חלוקה לאו משם דנפשיה אמרה ולא דשמעה מרבא בפי' אלא מכללא דההוא מעשה דבכור וכו' וסבר רב פפא דלא עשה ולא כלים בכולהו קאמר והשתא כששמע מרבא כותבין הרשאה זה לזה הכיר שטעה בדרבא ולא עשה כלום בפלגא אמר דיש לבכור קודם חלוקה ואפי' את"ל דרב פפא סבר מעיקרא דאין לבכור קודם חלוקה השתא הדר ביה וכולי עיין שם ונראה דהכא נמי את"ל דרבא סבר דקני את וחמור לא קנה כלל כדאמרי' בפ' הא"מ א"ל דרב פפא לא שמיע ליה הא דרבא בקני את וחמו' לא קנה וסבר דקנה מחצה וא"כ ע"כ משום דאין לבכור קודם חלוקה אבל לבתר (א"ה עכ"מ):

ג' אם הקנה לו קרקע ומטלטלי' במעות נר' דלכ"ע לא הוי כקני את וחמור כיון דמעות, קינות מדאורייתא כמ"ש ה' בית שמואל בא"ה סימן ל"א ס"ק ט"ו עיין שם ובס' אסיפת זקנים למציעא דמ"ז ע"ב כ' וז"ל רשב"ל אמר משיכה מפורשת מן התורה וא"ת מנ"מ אי הוי מהתו' או מתקנת חכמים ס"ס לא קנו מעות אלא משיכ' וי"ל דנ"מ לענין מילתא דלא שכיח' דלא גזרו וכו' ואי משיכה מן התורה אם כן במילתא דלא שכיחא נמי לא קנה במעות א"נ נ"מ לענין מעילה כדלקמן גבי נתנה לבלן דאי מעות קונות מן התורה אם כן מעל וכו' עיין שם אבל הרמב"ם בפ"ו מהלכות מעילה כ' קנה בו חפץ ולא משך אם מן הגוי מעל ואם מן ישראל לא מעל ע"ש הרי דס"ל דגם לר"י דקי"ל כוותיה דמעות קונות ד"ת לא מעל אם לא משך אם כן לא נ"מ לענין מעילה אלא לענין מילתא דלא שכיחא ולפי מ"ש אם הקנ' לו קרקע ומטלטלין במעות לר"י לא הוי כקני את וחמור כיון דמעו' קונו' מדאוריי' אבל לר"ל דמשיכ' הוי דאוריי' לא קנה ואף על גב דקי"ל כר"נ דקנה מחצה ה"ד כגון נכסי לך ולפ' אבל כשערב כולן כגון שאמ' נכסי לכולכם לא כמ"ש הריטב"א ושאר אחרוני' הביאם ה' כנה"ג בסי' ר"י הגב"י אות ה' עיין שם אם כן אם מכר לו כל נכסיו במעות לר"ל לא קנה אפ"ה הקרקעות קנה דלא הוי כקני את וחמור כיון דמעות קונות מדאוריי' ונראה דקנה אפי' מטלטלי שהרי כת' המרדכי בפרק מ"ש במי שהקנה קרקעות ומעו' בקנין סודר רי"א קנה הכל במגו דחל הקנין על הקרקעות חל נמי המעות ומ"ד התם קנה מחצה ומ"ד דלא קנה כלל ה"ד משו' דהמעו' אינן נקנים בקנין סודר אבל הכא דהמטלטלי' נקנים במעות מדאורייתא אמרינן מגו דחל הקנין על הקרקעות חל נמי על המטלטלין דהא אם התנו בהדיא דמעות יקנו קנה כמ"ש מרן בסימן קצ"ח עיין שם והכא נמי כשהקנה הקרקעות והמטלטלין כיון דחל הקנין על הקרק' חל נמי על המטלטלין דהו"ל כפירש שיקנו במעות וכה"ג כתב הרשב"א בתשו' הביאה מרן הב"י סימן נ"ד וז"ל ראובן ושמעון היו מתעצמים בדין וכו' ועוד דכיון שנתן משכון ביד האומנים וידוע באמת שפרע חלק בנין העיר ולא יתנצל מצד האסמכת' אם כן בדוקא התנה וא"ל שבמחצית הקנה בדוקא ובמחצית באסמכתא דאין דבור א' מתחלק לשנים וכו' עיין שם אבל מדברי התוס' בקידושין דף ז' עמוד שני שכת' וז"ל בתך ופרתך בפרוטה כיון דפרה אין נקני' בכסף שדינן לה בתר בתו וכו' וכ"כ הרשב"א והר"ן שם וא"א דהתנו בהדיא שיקנו בכסף קנו הא הו"ל כפירש ואם כן אמאי שדי ליה בתר בתו דוק' ובירושלמי ר"פ אע"פ אמרי' דאדם קונה קרק' ומטלטלי' בפרוטה וכ' ה' שמחת יום טוב סימן נ"ג אע"ג דמטלטלי' אין נקני' מדרבנן במעו' מ"מ איכ' קצת קנין למי שפרע עי' שם ולפי מ"ש שייך קנין במטלטלין במעו' כשפי' בהדיא ואם קנה קרקעות ומטלטלי' בפרוטה הו"ל כפי' דעתו לקנות המטלטלי' בכסף כמו הקרקע:

ד' וי"א דכל הקנין קיים דמגו שחל הקנין על הקרק' ומטלטלי חל נמי אמעות ונר' דלמאן דאמר גבי שבועה דלא אמרי' מגו דחל אהיתר חל נמי אאיסור אלא דוקא בסתם אבל במפרש האיסור לא כמ"ש התו' בשבועו' דכ"ד בשם ריצב"א ה"נ א"ל דאם פרע המעות לא אמרי' מגו אבל לדעת הריב"ש סי' צ"ח וסי' שצ"ה דאפי' פרט האיסור חלה שבוע' בכולל וכן מסיק מהר"א ששון סימן קצ"ז עיין שם הכא נמי אפי' פרט המעות אמרי' מגו דחל הקנין על המטלטלין חל נמי על המעות ועיין במהרח"ש חלק שני סימן י"ג שכ' דסברא זו יחידאה:

תוכן העניינים

ערך השולחן חושן משפט חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה