אור ברסלב

ערך השולחן חושן משפט חלק ג· רבי יצחק טייב

סימן רב

סימן רא

א' דין א' המקנה קרקע ומטלטלין כא' וכו' התוס' בקמא די"ב בד"ה אנא וכו' כתבו דקנין אגב מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא וכן כתב הרא"ש בפ' הגוזל והובא בב"י סימן שס"ג עיין שם בהש"ך וה' בית יהודה בח"מ סי' י"ב כ' שכן מוכח מדברי הרמב"ם דקנין אגב דרבנן שכ' בפי"ו מה' מכירה המקנה שט"ח אגב קרקע דקנה השטר ויכול למחול אחר שמכרו והא אינו יכול למחול אלא בקנין דרבנן וכ"כ הלח"מ שם ע"ש ולא דק דכל קנין שטרות בכו"מ או באגב הוי דרבנן כיון דמילי נינהו אבל קנין מטלטלין אגב קרקע מדאורייתא ובפ' הספינה מדמי' קנין דרבנן לקנין דאורייתא וכן מבואר בדברי הלח"מ שם וכ"כ הרמ"ה בפ' מי שמת סימן פ"ג וז"ל ושמעי' נמי דמכירת שטרות שט"ח וכולי מדרבנן בעלמא הוא דאי מדאורייתא כי חזר המוכר או היורש ומחלו אמאי מחול וכו' וכי תימא ואי מדאורייתא לא קני לה אמאי איצטריך קרא למעוטי שטרות מאונאה כי איצטריך קרא למעוטי בשטר פקדון דכיון דפקדון כל היכא דאיתיה ברשות דמריה קאי ומצי מקני ליה לגופיה קנין גמור כי מזבין ליה לשטרא נמי וכתב ליה קני לך וכל זכות דאית בה קני ליה לשטרא ולממונא דכתיב ביה כל היכא דאיתיה קנין גמור ושוב אין המוכר יכול למחול והוא דקני אגב ארעא דקני ליה לשטרא וקני להו למטלטלין כל היכא דאיתיה א"נ דקנו מניה והוי ההוא פקדון מידי דלאו מטבע וכו' עכ"ל הרי דס"ל דקנין אגב וקנין סודר הוו דאורייתא ושטר פקדון אפילו מטבע נקנה באגב מדאורייתא ואין המוכר יכול למחול או אם אינו מטבע נקנה בק"ס מדאורייתא ואין המוכר יכול למחול אבל שטר חוב דאין החוב נקנה אג"ק ולא בק"ס אם כן השטר דמילי נינהו לא נקנה מדרבנן ולכך המוכר יכול למחול והרמב"ם לא כ' אלא המקנה שט"ח אגב קרקע דיכול למחול אבל המוכר שטר פקדון אגב קרקע אה"נ דאינו יכול למחול כדברי הרמ"ה וכ"כ הריטב"א בחי' לקידושין דכ"ו שכן דעת רבו דקנין אגב מדאורייתא עיין שם וה' כנה"ג הגב"י אות ד' נסתפק אם היה לו מטלטלין ברשות המקבל והקנה אותם לו אגב קרקע מי נימא דגלי דעתיה הנותן דלא ליקני אלא אגב קרקע כדאמרי' בפ"ק דמציעא גבי ראה את המציאה ונפל לו עליה דכיון דנפל לו עליה גלי דעתיה דבנפילה ניחא ליה דליקני בד"א לא ניחא ליה דליקני ולמ"ד דלא קי"ל כההוא שינויא לא מבע"ל ויש לחלק דהתם גבי מציאה גלי דעתיה דנופל עליה שלא רצה שיקנו לו ד' אמות שלו אבל בנותן מתנה שהנותן אינו רוצה שיקנה להמקבל ד' אמות שלו מנ"ל שגילוי דעת הנותן יחוב למקבל שלא יקנה לו חצרו ע"ש ולא ראה מ"ש הטור בסימן קצ"ז בשם הרמ"ה דאם הוא ברשות הלוקח ולא קבל עליו המוכר שמכר לו סתם אלא א"ל משוך וקני גלי דעתיה דלא ניח"ל דליקני ליה רשות ללוקח ודברי הרמ"ה הם בפ' השותפין סי' כ"ה עיין שם הרי דס"ל דמהני גילוי דעת המוכר לחוב ללוקח שלא יקנה לו חצרו והיינו כמ"ד דאפי' בקנין מדאוריית' מהני גילוי דעת דחצרו קונה מדאורייתא והתימא על ה' כנה"ג שכ' דגם למ"ד דלא מהני גילוי דעת אלא בקנין דרבנן נסתפק כן משום דקנין אגב מדרבנן ע"ש דאפילו בקנין אגב דרבנן כיון דקנין חצר דאוריית':

ולכאור' נראה דהיינו כמ"ד דאפי' בקנין דאורייתא מהני גילוי דעת דחצרו קונה מדאורייתא אבל בסי' רס"ח כ' מרן הב"י דהרי"ף והרמב"ם והרא"ש ס"ל דלא קי"ל דהך שינויא כדעת הרא"ה דאפי' בקנין דרבנן לא מהני גילוי דעת וכן דעת הטור שם שכתב בד"א בסימטא וכו' ולפיכך ראה המציאה בר"ה ונפל לו עליה לקנותה לא קנאו עד שיגיע לידו ואם קדם אחר והגביה קנאה עיין שם משמע דבסימטא קנה ולא מהני גילוי דעת וכן פסק מור"ם שם ואלו הכא בסימן קצ"ז פס' דאפילו בקנין דאורייתא מהני גילוי דעת ואין חצרו קונה לו וא"ל להפך דגילוי דעת הלוקח והמקבל לא מהני דדרכו לפרש יותר לפי שבכל דבר מסופ' יד הלוקח על התחתונה מה שאין כן הנותן והמוכר וכי האי גוונא כ' הר"ן גבי דלא דייקינן לישנא יתירא אלא בנותן דאין צריך לפרש דנכסי בחזקתו הם מה שאין כן במקבל הביאו מרן הב"י בסימן רמ"ח עיין שם והכא נמי אם הזוכה עשה קנין אחר לא אמרינן גלי דעתיה אך קשה על מרן שפ' בסימן קצ"ח סי"ב אף על גב דמסירה קונה בר"ה ואין צריך שימסור לו מיד ליד אם התחיל למשוך גילה דעתו שאינו רוצה לקנות בחזקה זו אלא במשיכה ואם לא עשה משיכה כדינה מר"ה לסימטא לא קנה והם דברי הרשב"א בשם מהר"י ן' מיגש הובא בבית יוסף עיין שם והוא אזיל לטעמיה דסבירא ליה דקיימא לן כההוא שינויא כמבואר בסימן רס"ח בב"י אבל לדעת הרי"ף והרמב"ם דלא קיימ' כהך שינויא אמאי מהני הכא גילוי דעת הלוקח ואפשר לומר דדוקא התם לא מהני גילוי דעת משום דבנפילה לא קנה כלל ולא אמרינן שטעה בדבר שאינו קנין כלל אבל גבי משיכה דקונה אמרינן דלא רצה לקנות במסירה אלא במשיכה ואם כן נראה דגם הטור בסי' קצ"ז שכ' דאם הוא ברשות הלוקח ואמר לו המוכר משוך וקני גיל' דעתו דלא רצה להקנות לו רשות לוקח האי טעמ' משום דמשיכ' קנין היא ואע"ג דחצירו קונה לו מדאורי' אמרי' דלא רצה להקנות לו אלא במשיכה דהיא קנין דרבנן אע"ג דהוי קנין דרבנן ואין חי' בין גילוי דעת הנותן למקבל וא"כ אפי' למאן דאמר דלא קיימא לן כהך שינויא נראה דאם היו לו מטלטלין ברשות המקבל והקנה אותם לו אגב קרקע לכולי עלמא אמרינן דלא רצה להקנות לו חצרו אלא אגב קרקע ודלא כהר' כנסת הגדולה ושוב נדפס ספר מעין גנים לרב אד"א וראיתי לו בסימן קצ"ח שתי' כן בדע' מרן ותירץ עוד דבמקח וממכר מהני גילוי דעת דאמרי' שהלוקח לא רצה לקנות ומשהה הקנין כדי שיכול לחזור בו אבל מציאה למה ישהה קניינו שלא יקנה בד"א ע"ש ונראה דמתנה דינה כמכר דאם המקבל משך אמרינן דלא רצה להקנות במסירה מיד דשונא מתנות הוא ומשהה הקנין והריב"ש סימן שמ"ה כתב וז"ל ול"ד נמי למאי דאמרינן בפר' קמא דמציעא גבי ראה את המציאה ונפל לו עליה ש"ה דכיון דנפל לו עליה גלי דעתיה דבנפילה ניחא ליה דליקני בד"א לא ניחא ליה דליקני דהתם הוא דאין ארבע אמות קונות לו שלא מדעתו ואם היה דעתו שיקנה מדין ארבע אמות לא היה צריך לנפילה שכב' קנה בד"א וכו' אבל במי שמקנה בשני קנינים אף ע"פ שאין ארבע אמות מועיל קנה מדין האחר ולא אמרי' לא גמר להקנותו אלא בשניהם וכו' אלא אמרינן דליפות כחו כ' כן וכו' עיין שם ומהר"י ן' מיגש בתשו' סימן ק"ו כת' דה"ט כיון שגלה דעתו דלא ניחא ליה דליקני ליה ארבע אמות אם כן הני ארבע אמות לאו חצרו כלל אבל אם היתה המציאה בחצרו ונפל עליה לא אמרינן כיון שנפל עליה גלי דעתיה דלא ניחא ליה דתקנה לו וכן אם מחל חוב בקנין גרוע לא אמרינן הואיל וכוון למחול בקנין ובביטול הקנין נתבטלה המתנה עיין שם וכן כ' מהראנ"ח סי' ע"ז הביאו הרב כנסת הגדולה בסימן רמ"א הגהו' ב"י אות ל"ה דאם מחל חוב בקנין או שנתן דבר מעו' המופקדים ביד המקבל בקנין לא אמרינן דלא גמר להקנותו אלא בקנין ואין קנין קונה במעות עיין שם וכן ראיתי למהרשד"ם סימן שי"א שכתב דמתנה בשטר בקנין גמו' כל נכסיה מטלטלין וכסף וזהב ומעות שכ' ואין לערער על המתנה מהא דקיימא לן דמטלטלין אינן נקנים בשטר ומעות אין נקנים בחליפין וכולי דמתנה זו אינה צריכה שום דבר וכו' כיון שהכל היה בידו ברשותו וכולי עש"ב הרי דסבי"ל כיון שהעדים מעידים שמסר הכל ביד המקב' המתנה אפילו היא בקנין דלא מהני למעות לא אמרינן דלא גמר להקנות אלא בקנין ואין קנין במעות וה"נ אם נתן מטלטלין שבחצר המקבל אגב קרקע קנה ונר' דלמאן דאמר דקנין אגב דרבנן אם מכר מטלטלין באגב וחזר ומחלן או נתנם לאחר בקנין דאורייתא קנה השני וכן דקד' ה' לחם שלמה בקו' קנין אגב סימן מ"ה מדברי המבי"ט סימן פ"ה דדוקא בקנין סודר אינו יכול למחול משו' דקנין סודר דאורייתא אבל בקנין דרבנן יכול לחזור כמו במוכר שטר חוב לחבירו דיכול למחול מהאי טעמא דקנין שטרו' דרבנן עיין שם וכן בתשובות הגאונים שכתבתי בריש סי' ס"ו עי"ש:

ב' נקנו המטלטלין וכולי בפרק קמא דקידושין אמר רבא לא שנו אלא שנתן דמי כולן אבל לא נתן דמי כולן לא קנה אלא כנגד מעותיו ונראה דה"ט כדאמר שמואל גבי שטר דלא קנה במכר עד שיתן דמי' דלא גמר מוכר ומקנה עד דקבל דמי והכא נמי בקנין אגב לא גמר ומקנה עד דקבל דמים ומהריט"א בספר קהלת יעקב דף ז' תמה למאן דאמר דקנין אגב דאוריית' כיון דמעות קונות ד"ת מנ"מ בקנין אגב דבעינן עד שיתן דמים ואפשר לומר דנ"מ בקנין אגב אפילו לא נתן מעו' בעין אלא שהמוכר היה חייב ללוקח דמלוה אינה קונה ובאגב קונה עם המלוה עיין שם וכן כתבו התוס' דכ"ז ע"ב בד"ה במה דברים אמורים וכולי וז"ל וה"ר שמואל מאייבר"א פירש שנתן דמי כולן כגון שהמוכר היה חייב ללוקח מעות כבר והשתא ניחא דבאותם מעות לא היה קונה וכו' עיין שם וכן כתב הרשב"א בתשו' הביאה מרן הב"י סימן קצ"א והמ"מ בפ"ז מהלכות מכירה גבי שטר דאם היה חייב לו קנה בשטר עי"ש אבל בעל התרומו' שער ס"ד ח"ג גבי שטר דלא קנה עד שיתן דמים בעין ולא סגי במלוה נראה דהכא נמי בקנין אגב בעינן עד שיתן דמים בעין ואם כן קשה מאי נפקא מינה בקנין אגב וכן לדעת הרמב"ם דקונה במלוה מאי נפקא מינה בקנין אגב ומה שתירץ ה' דרבא סבירא ליה כר"ל וכן כתבו התוספות בע"ז דע"א בד"ה רב אשי וכולי ליתא דהתוספות שם בע"ז הוכיחו דרבא סבירא ליה כר"י ולא כר"ל מדאמר בפר' החולץ דהלכה כר"ל בתלת מילי הא בעלמא סבירא ליה כר"י עיין שם מיהו כבר כ' הריטב"א בחי' גבי שטר וז"ל וכ"ת נתן לו דמים למה ליה למקני מדין שטר ליקני בכסף וכו' הא ליתא דהא קני במוכר שדהו מפני רעתה אי נמי בדפריש ליקני בשטר לחוד או דלא ליקני בכסף אי נמי בשנתן לו דמים שאינם ראוים לקנות כגון מלוה וכו' עכ"ל ואם כן אפשר לומר בקנין אגב בדפריש דליקני באגב לבד או דלא ליקני בכסף וכן כתב הרשב"א בחי' דאם פירש קנה באגב לבד עיין שם וכן כתבו התוספות רי"ד גבי מכר לו עשר שדות וכולי כגון שלא רצה להקנותו בכסף אלא בחזקה ובמטלטלים באגב אם שיקנה הכל קנה ורבא לא אמר אלא רק בסת' אבל היכא דפריש פריש עיין שם אך קשה שהרי עקרו קנין מעות במטלטלין שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעליה ואם כן הכא נמי בקנין אגב דבעי' שיתן דמים ניחוש שמא יאמר לו נשרפו וכן בקנין סודר למאן דאמר דדינו כשט' ולא קנה עד שיתן דמים במטלטלין ניחוש שמא יאמר לו נשרפו ויש לומר כיון דבקנין אגב וחליפין אי פריש דקנ' בלא מעות שייך שמא יאמר לו נשרפו הכא נמי אפילו בסתם דעיקר הקנין הוא בקנין סודר או באגב אלא דלא גמר והקנה עד שיתן דמים ולא עקרו רק קנין מעות אבל בקנין סודר ואגב לא פלוג רבנן ועי' בספר קהל' יעקב דף צ"ז ע"ג:

ג' הג"ה ויש אומרים דאפי' קרקע בשכירו' ומטלטלין במתנה וכולי וקרקע מושאל ומטלטלים במתנה יש מי שכ' דלא קנה ומדברי התוספות נראה דקנה ר' ירוחם ולא ידעתי למה יגרע שאלה משכירות וכן מוכח להדיא מדברי התוס' פ"ק דמציעא והרא"ש שם הש"ך וכן כתב בעל העיטור בדיני אגב דכ"ח ע"ב וז"ל וכי מקני ליה ארעא לא בעי ליה למיתיב ניהליה במתנה אלא אפילו בשכירות וא"נ בשאלה וכו' ושם ע"ג כ' וז"ל וש"מ פרוזבול ואגב חד דינא אית להו וכי היכי דאמרי' בפרוזבו' מזכה לו שדהו ואמרינן נמי השאיל ממנו מקום לתנור וכירים כותב עליו פרוזבול ה"נ לענין אגב בשאלה או בשכירות סגי וכולי עיין שם והרשב"ש בספר תקון סופרים שער י"ט הביא דברי בעל העיטור והרשב"א בתשו' שכ"כ דכל שכותב עליו פרוזבול מקנה ע"ג וכן כת' הטור סי' קי"א דבשאלת מקום או בשכירות סגי עיין שם:

ד' דין ב' בד"א כשהיו אותם מטלטלי' צבורים וכו' נר' דס"ל דכיון שהקנו קרק' הו"ל כחצירו שקונה ולא נתחוורו דבריו לאחרונים דא"א דדוק' בעומד בצד חצרו או חצרו המשתמרת וכולי הרשב"ש בס' תקון סופרים שער ט"ו עיין שם:

ה' הג"ה וי"א דאפילו צבורי' וכו' כתב הס"ך דס"ל דאפי' בחצר המשתמרת לא מהני וה"ט דאין חצרו קונה אלא כשהיא כבר חצרו משא"כ דחצרו ומתנתו באים כאחד עיין שם וכבר הסמ"ג עשין ע"ד כ' סברא זו בשם ריב"ן וז"ל המוציא מעות בגל וכו' ואף על פי שחצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו לא קנה כאן חצרו מפני שזה דבר שאינו עשוי לימצא ועוד פירש ר' משה הטעם מפני שזו חשובה כאבודה ממנו ומכל אדם וריב"ן פי' דהוי חצרו הבאה לאחר מכאן שהכלי היה טמון מימי אמוריים ועדיין לא היה חצרו עד לאח' מכאן וכו' עיין שם והרב דברי אמת בקו' ז' הביא תי' זה בשם תו' חיצוניות בס' אסיפת זקנים במציעא בפ' א"מ וכ' שהיא דעת יחיד ולא מצאתי לו חבר עיין שם ולא ראה הסמ"ג שכ"כ בשם ריב"ן ומשמע דס"ל כוותיה והב"ח בסי' ר"ס הביאו ע"ש והמח"א הלכו' מכירה והרב חסדי דוד בפי' לתוספתא פ"ב דבתרא דחו דברי הש"ך עיין שם באורך ולא ראו דברי הסמ"ג בשם ריב"ן ומה שהק' ה' דברי אמת שם מדאמר רבא בגיטין דכ"א כתב לה גט ונתנו ביד עבדו וכתב לה שטר מתנה קנאתו ומגורשת בו והא חצר מהלכת בכפות עיין שם ולא מטעם אגב דעבד לא חשיב כקרק' לענין אגב אלא מדין חצר ותי' דס"ל דרבא מיירי שהבעל נתן הגט ליד עבדו ונתן לה העבד וכבר קנאתו ושוב א"ל הרי את מגורשת ממני בגט זה ע"ש ולפ"ז נראה דס"ל מתנה שנתן הבעל לאשתו קנתה קנין גמור ומיקרי חצרה לענין זכייה והתוס' בבתרא דף נ"א בד"ה במתנה וכו' כ' וז"ל תימא דאמרי' בגיטין בפרק הזורק גבי ההוא ש"מ דכתב גט וכו' מה שקנתה אשה קנה בעלה ומאי קושיא והא במתנה אין הבעל אוכל פירו' אם כן לא קנה בעלה ואור"ת דאין תלוי באכילת פירו' למיקרי חצרה וכולי דלא מיקרי חצרה לענין זכייה אלא כשנותנת ומוכרת קיים הילכך כשנתן לה הבעל אף על גב דאינו אוכל פירות כיון שאם מכרה ונתנה אינו קיי' לא מיקרי חצרה וכו' ובירושלמי לא משמע כפיר"ת וכו' ור"י אומר דאפי' תלוייה הזכייה בפירו' מכל מקו' פריך שפיר התם מה שקנתה אשה קנה בעלה שלא היה נותן לה הבעל מקום הגט אלא משאיל ודוקא במתנה הוא דקאמ' דקנתה ואין הבעל אוכל פירות עכ"ל א"כ לדעת ר"י קרקע שנתן הבעל לאשתו מקרי חצרה לענין זכיה ואם נתן לה הגט באותו חצר זכתה לה חצרה ומגורשת אבל לדעת ר"ת לא מקרי חצרה לענין זכיה כיון דאם מכרה ונתנה אינו קיים ואם נתן לה החצר ואח"ך נתן לה הגט בחצר אינה מגורשת דמה שקנתה אשה קנה בעלה אא"כ הקנה לה החצר והגט כא' כדאמרי' בר"פ הזורק ואם כן מימרא דרבא דכתב לה גט ונתנו ביד עבדו וכתב לה שטר מתנה ה"ט משום דהעבד כחצרה וגיטה וחצרה באו כאחד כפירש"י שם והסמ"ג תי' כר"י דההיא דפ' הזורק מיירי בשאלה והר"ן בר"פ הזורק תי' דגט זה לא היה בביתו של ש"מ אלא בבית השליח שהוא עשה שליח מעשה לתת גט לאשתו והגט היה עדיין בבית השליח ורבא אמר לשליח דליקני ליה ההוא דוכתא אבל, אם הבעל עצמו היה נותן מתנה מתגרשת דמקרי חצרה וכן כתב הריטב"א בחי' בשם רבו ונכון הוא ע"ש גם הרמ"ה הביאו הטור א"ה בסימן פ"ה ס"ל דאם מכרה או נתנה קיים עיין שם ואם כן לכל הני רבוותא מקרי חצרה לענין זכיה ואפ' שזה דעת הראב"ד ותוס' חיצוניות דרבא מיירי בנתן לה העבד ואחר כך אמר לה הרי את מגורשת וכו' דזה שנתן לה בעלה מיקרי חצרה

ו' ויש חולקין וכו' זה דעת הרא"ה וכ' הרשב"ש בס' תקון סופרים שער י"ט שכן נוטה דעת הר"ן עיין שם אבל הריטב"א בחי' כתב וז"ל ומסתבר' דלשון אגב ממש בעי' ולא סגי בלשון עם וקרא ומתני' דנקט וכולי עיין שם וכן מהרש"ל ביש"ש פרק קמא דקידושין סימן מ"ט דחה דברי הרא"ה עיין שם:

ז' דין ד' הקנה שדה לאפטרופו' וכו' וכן עיקר לפי' כשמקני' מטלטלי' ליתומים כותבים קרקע לאפטרו' ומטלטלי' ליתומים אבל לקטן שאין לו אפטרופו' לא הרשב"ש בס' תיקון סופרים שער י"ט עיין שם ונר' לדעת הרמב"ם ומרן בסי' רל"ה ס"ז דקטן שקנה קרק' אין המוכר יכול לחזור דזכין לאדם שלא בפניו ע"ש אם כן הכא נמי אם הקנה לקטן קרק' ואגבה מטלטלי קנה אלא דבמקנ' או שקנה לו אפטרופוס הוי זכייה גמורה ואין הקטן יכול לחזור אבל מכר לקטן יכול הקטן לחזור מיהו נראה דאם הקנה לו קרקע ואגבי מטלטלי' אע"ג דיכול לחזור בקרקע אינו יכול לחזור במטלטלי' דלא גרע ממתנה ע"מ שכ' רש"י והתוס' בערכין דף ל' דאפילו במכר דחוזר נקנה המטלטלין אגבו עיין שם וכ"ש הכא דהמוכר אינו יכול לחזור:

ח' ומטלט' ליתומים קני וכו' כת' מרן הב"י נ"ל דל"ד ליתומים דה"ה לגדול שיש לו אפטרופו' וכו' וא"א דל"ד ליתומים או לעניים דאין להם יד כלל בלא גבאי ובלא אפטרו' משא"כ אדם גדול שאם ירצה הכל בידו אם לא בנשתטה דהוי כמו קטן מהרש"ל ביש"ש פ"ק דקידושין סימן מ"ו עיין שם:

ט' הג"ה גבאי וכו' נראה דס"ל דכל שיש לו טובת הנאה הוי כגבאי מהר"י באסן בתשו' סי' נ"ד עיין שם:

יו"ד דין ו' אין קרקע נקנה אג"ק נראה דלא מהני אגב אלא במטלטלין דלא חשיבי דנגררי' אגב קרקע ומתני' וקרא דוקא דתנן נכסים שאין להם אחריו' נקני' וכו' אבל נכסי' שיש להם וכו' כ"כ בשיטה:

י"א אין קרקע נקנה אג"ק וכולי וכ"ש דאין קרקע נקנה אגב מטלטלי' כדאמרי' בהדיא במציעא דמ"ז עיין שם וכתב מהר"ש צרור בס' חוט המשולש סי' ד' במתנה שכ' בשטר מקרקעי אגב מטלטלי' בטילה ולא תלינן הטעות בסופר עיין שם אבל הרשב"א בתשו' ח"ד סימן רי"ז כתב וז"ל שטר יצא וכתב בו ושעבדתי לך מקרקעי אגב מטלטלי' ויש מי שאומר דלא נשתעבדו לו הקרקעו' לפי שלא שעבדם אלא אגב מטל' ויש מי שאמר שזה נראה כטעות ידי סופר ועוד דמן הסתם כל נכסיו משועבדים לו הדין עם מי תשו' הדין עם השני שאמר כהלכה דאפילו אין כתוב בו אחריות הא קי"ל דאחריות ט"ס וכ"ש זו שכבר פי' שהוא משעבד לו ואע"פ שאמר שהוא משועבדי' לו אגב מטלטלין לא גרע משעבוד סתם וכו' ועוד כי זה ודאי נראה דטעות יד סופר דמי איכא מ"ד דלא ידע שאין קינין אגב מטלטלין אלא ודאי ט"ס הוא לגבי שעבוד הקרקע מיהא עכ"ל ונראה דודאי דה"ה במתנה אמרי' דט"ס הוא מה"ט דמי לא ידע דאין קוני' קרקע אגב מטלטלין אבל אם נתן קרקע אגב קרקע נר' אמרי' דט"ס הוא וכ"כ הרשב"א בסי' ש"א במתנה דלא נקנה אלא באגב ואין קרקע נקנה באגב אלא שקיים המתנה מכח הקנין שכתוב בסוף השטר עיין שם ולא אמרי' דט"ס הוא דאין פשוט והמבי"ט סי' רמ"ט כתב מדכ' הרא"ש בפ' ח"ה דאם א"ל בפי' החזיק בא' מהם וקנה כולן קנה אפי' לא נתן דמים משמע דס"ל דקרקע נקנ' באג"ק עיין שם וליתא שהרי הרשב"א בחי' לקידושין כתב ג"כ וז"ל מיהו כשפירש לו קני קרקע אג"ק א"נ בעשר שדות קני השאר בחזקה של זו קני דהא במתנה וכו' וכן אמרו רבותינו בעלי התוס' משמו של ר"י הזקן עיין שם וכן כתב רבי' ירוחם נתיב י"א ח"א עיין שם והרי התוס' והרשב"א ור' ירוחם ס"ל דאין קרקע נקנה אג"ק והכא קנה מדין חזקה שהחזיק באחד מהם כאלו החזיק בכולן אלא דבסתמ' לא גמר והקנה עד שיתן דמים אבל כשפירש קנה בחזקה ולכאורה נראה דהרשב"א ור' ירוחם ס"ל דבמתנה אם החזיק באחד מהם קנה הכל אבל הרא"ש שכ' בפ' ח"ה דמתנה נראה דהוי כמו מכר ולא נתן דמים כולן ע"ש נראה דס"ל דלא קנה בחזקה אלא דבמכר אהני חזקה כשנותן דמי כולן אבל כשלא נתן דמי כולן:

יו"ד דין ז' קרקע כל שהו וכו' בפ"ק דקידושין להוכיח דלא בעי' צבורין מדתנן קרקע כל שהו וכו' א"א בעי צבורין כל שהו למאי חזי ודחי' כגון שנעץ בה מחט ותלה בה מרגליתא וכ' מהראנ"ח הביאו הכנה"ג לכאו' נר' דהא דבעי למימר דאי לא בעי' צבורין קרק' כל שהו סגי היינו משום דלא ס"ד כגון שנעץ בה מחט וכו' אבל למאי דמסיק דלא בעי' צבורין א"ל דמ"מ בעי' קרקע הראוי לצבור עליו אף מטלטלין ומתני' דקתני כל שהו היינו לתלות בו מחט וכו' ע"ש וה' לחם שלמה סי' ך' כתב דאין צריך דהא אמרי' ת"ש דלא בעינן צבורין ממעשה דמרוני א' דלקח בית סלע וכו' א"א בעי' צבורין ב' סלע למאי חזי וכו' הרי בהדיא דאי לא בעי צבורין ניחא דאע"ג דמוקי מתני' בנעץ בו מחט אלא בעי' מקו' לצבור המטלטלי' ע"ש ולא דק דה"נ למאי דמוכח ממעשה דמרוני דלא בעי' צבורין ליכא מקום לצבור לא בעי' ומתני' דקרקע כל שהוא וכולי לאו בנעץ בו מחט מיירי אבל למאי דדחי' דבית סלע ק' כסלע והא דלא בעי' צבורין פשיט"ל מדרב הונא דנקנה השטר אגב קרקע אימא דבעי' מקום הראוי לצבור בו המטלטלי' ובית סלע דקש' כסלע וכן ממתני' דקרקע כל שהוא וכולי בנעץ מחט איירי מיהו מדאמר ת"ש מעשה דר"ג וכו' ומקומו מושכר לו ש"מ בעי' צבורין בה ופי' בשיטה מדאיצטריך ר"ג להשכיר מקום המעשר דאי לא בעי' צבורין בשכירות קרקע כל שהוא סגי עיין שם וא"א דבעי' מקום הראוי לצבור אימא דלא בעינן צבורין אבל בעינן מקום הראוי לצבור ולכך השכיר להם מקום המעשר דמ"ל מקו' המעשר או מקום אחר אלא ודאי אי לא בעי' צבורין בקרקע כל שהוא סגי ואפשר דהיינו דפסקינן הילכתא צבורין לא בעינן אגב וקנין בעינן מאתר דפשטי' לעיל דלא בעי' צבורין ל"ל לחזור ולפסוק דלא בעי' צבורי' אלא דאשמעי' דלא בעינן צבורין כלל אפילו מקום הראוי לצבור ודוקא אגב וקנין בעי' וז"ל הסמ"ג עשין פ"ב וקרקע כל שהוא קונין ע"ג מטלטלי' שרוצה כדמסקי' שם הילכתא צבורין לא בעינן ואגב וקנין בעי' עכ"ל:

י"ג הג"ה ואין צריך לסיים וכולי מתנה שכתב בה נתתי לו דא"ק ואגבן וכולי לכאורה כיון שלא סיימו הד' אמות לא קנה וכו' אבל מאחר שהמנהג פשוט לכתוב סתם אגב דא"ק בלא סיום אין לפוסלו כמ"ש הריב"ש להכשיר מדין המנהג דומי' דסטימותא וכו' מרן בתשו' בס' אבקת רוכל סימן צ"ח עיין שם וכתב ה' גנת ורדים כלל ה' סימן ג' דאינו יכול לומר קי"ל כהרמב"ם ומהר"י ן' מיגש מאחר שנהגו דלא כוותייה עיין שם.

י"ד ויכול להקנות' אגב מקומות של בה"כ וכו' כ' הר"ן משם הרא"ה דמי שיש לו אב אינו יכול לזכות אגב ב"ה לפי שאין לו זכות בה דאע"פ שמתחילה זיכו אותה לכל העולם א"א לזכות אלא לנולדים אבל למי שלא היה בטולם אלא שהבן זכה מכח ירושת אביו ומי שיש לו אב אין לו זכות בב"ה וכתב הרשב"ש בס' תיקון סופרים שער י"ט ואנו הסכמנו שלא לדון כן אע"ג שמן הדין אינו כלום דתנאי שבממון קיים ע"ש:

ט"ו דין ח' אם היו עבדים בתוכה קנה וכו' כתב ה' פני משה ח"ב סימן צ"ח על שטר מתנה שכתוב בו שנתן לפ' כל מה שיש לו מקרקעי ואגבן מטלטלי' ועבדים ושפחות וכו' פשט הלשון משמע דהעבדי' ושפחות בכלל דאגב קרקע נקנו דתיבת מקרקעי ואגבן וכולי קאי למטלטלי' ומושך אחר עמו העבדים והשפחו' ואם כן שמדין אגב נקנו העבדים והשפחות בעי' שידוע לנו שהיו באותה שעה עומדות בבית או אפשר דתלי' מסתמא שהיו בבית אבל א"ל דדוקא דלא קאי האגב רק למטלטלי' הסמיך לו אבל העבדים והשפחות נקנה בק"ס כמו שהקנה הקרקע בק"ס ע"ש ונראה דאם כ' מקרקעי ואגבן עבדים ושפחות וכו' לא קני' דלא אמרי' מסתמא היו בביתו באותה שעה ומרן בתשו' בספר אבקת רוכל בסי' צ"ח כתב וז"ל ועל מה שהקנית שליש הבתי' אגב דא"ק ואין קרקע נקנה אג"ק י"ל שאעפ"כ קנתה מפני שמלבד לשון זה של אגב יש לשונות אחרים של מתנה בשטר זה ויש לפרש דלא קיימי הקנין אגב אלא לק"ס שכתוב בסוף קאי עלייהו שהרי כתב ותחזיק והוא לשון מתנה וכולי עיין שם ואם כן בנדון ה' פ"מ שם אח"ך כתוב ומעו"מ יזכה ויחזיק במתנה הנז' זכייה גמורה וכו' אמרי' דלא קאי אקנין אגב אלא אקנין סודר זכה ונר' דה"ד דשלא נתן אלא עבדי' או קרקע אגב קרקע כדי שלא לבטל השטר שלא עשו העדים כהוגן אמרינן דלא קאי אקנין אגב אלא אק"ס אבל הכא מתקיים השטר במטלטלין דנקנו אג"ק: ט"ז אם היו עבדים בתוכה קנה וכולי דעת הרי"ף נראה דאפילו אין העבדים בתוך הקרקע קנה דאין חי' במטלט' בין ניידי בין לא ניידי הכנה"ג ע"ש וכ"כ בשי' קידושין שכן נר' דעת הרי"ף ע"ש:

י"ז דין י"ד לא קנה כלים שעליה וכו' תימא שהרי בפי' דעתו בתפיסת' דאם תפס קנה ושמא סובר הרב כיון דאסיקנא הילכתא בכפות משמע דמסקנה דכשאינה כפותה לא קנה הרשב"ץ חלק שני סימן רע"ב דף נ"ז עיין שם.

תוכן העניינים

ערך השולחן חושן משפט חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה