אור ברסלב

ערך השולחן חושן משפט חלק ג· רבי יצחק טייב

סימן קצב

סימן קצא

א' דין א' בחזקה וכולי חזקה שנעשית שלא בכוונת קנין אינה קונה כמבואר בסימן רע"ה דין כ"ה העודר בנכסי הגר וכסבור שהם שלו לא קנ' הרשב"ש סימן רפ"ח עיין שם:

ב' שאלה ראובן שנתן לשמעון משכנתא ולא כ' שטר ולא קנין ודר בבית כמה שנים ואח"ז ערער שמעון דהוי רבית קצוצה כיון שלא היה שטר וקנין ונרא' אף על גב דבמקום שכותבין שטר ולא קנה בכסף עד שיכתוב שטר אבל בחזקה קי"ל דאפילו במקום שכותבים שטר קנה בחזקה לבד כמו שפס' מר"ן ומור"ם סי' קצ"ב ע"ש ומהרשד"ם חא"ה סימן קס"ד כתב דהרמב"ן דסב"ל דלא קנה בחזקה עד שיכתוב השטר יחיד הוא עיין שם ואיברא מדברי מהר"ם בתשו' הארוכות סימן תתק"ז על מתנה שקנה אותה בחזקה כתב וז"ל ואי ק"ל הא דאמר ר"פ לא שנו אלא במקום שאין כותבין שטר אבל במקום שכותבים את השטר לא קנה עד שיכתוב השטר וכאן מקום שכותבין את השטר ולא קני הא לא קשיא דכי אמ' רב הכי במכר אבל במתנה לא ומנ"ל וכו' מדקאמר אי בעינא בכספא אקני שמע מינה דבמכר קאמר אבל במתנ' אי בשטר לחודיה או בקנין לחודיה או בחזקה לחוד סגי עכ"ל מבואר דס"ל דבמכר אפילו בחזקה לא קנה במקו' שכותבים השטר עד שיכתוב וכן כתב בתשו' הקצרות סי' רמ"א וכן דעת הרמב"ן והריטב"א בחי' שם ע"ש משמע דבמכר הכא נמי לא קנה בחזקה וקנין סודר לבד בלא כסף כדין שטר וכן כתב הרמ"ה בפר' ח"ה סי' ו' וסי' ר"ג דחזקה נמי לא קנה במכר עד שיתן דמים או במוכ' שדהו מפני רעתה עיין שם וכן דעת רב אחאי בפרשת בהר סיני דחזקה לא מהניא אלא במתנה והביאו בעל העיטור עיי"ש אבל אנן קיימא לן כהפוס' דקנה בחזקה לבד בלא כסף ושטר אפילו במקום שכותבין את השטר ומהר"י עייאש בספר בית יהודה דף קי"ז ס"ח כתב מי שנתן מעות לחבירו על דרך משכונה לפירות ולא כ' שט' ולא קנין והיה אוכל פירות נראה לעניות דעתי דאותם הפירות הוא רבית קציצה שהרי לא נשתעבד לו אותו קרק' ואין הקרקע משתעבד לפירות אלא אם כן היה בו אחד מדרכי ההקנאה ובנדון דידן כיון דלא היה קנין אין כאן שעבוד והוו המעות כהלואה ומוציאין מן המלו' מה שאכל כדין רבית קצוצה עכ"ל ונראה דהיינו דוקא משום דלא נקנה לו הקרקע באחד מדרכי הקנאה דבכסף לא קנה עד שיכתוב השטר במקום שנוהגים לכתוב השטר הוא אבל בנדון דידן שהחזי' בקרקע ודר בו קיימא לן דקנה בחזק' לבד בלא כסף ושטר אפילו במקום שכותבין את השטר כמו שפס' מרן ומור"ם בסימן קצ"ב עיין שם וכן מצאתי בתשו' הגאונים ח"ב שער ו' סימן ו' משר שלום וזה ל' ואף על גב דאמר רב לא שנו אלא במקום שאין כותבין שטר אבל במקום שכותבין השטר לא קנה עד שיכתוב שטר הני מילי בכסף לחודיה אבל בחזקה אלימא משטר וכסף וכו' וזה כיון שנתן המעות והחזי' אין יכול לחזור בו וכו' עיין שם משמע דסבירא ליה דאפילו בחזקה לבד קנה והסמ"ג עשין פ"ב כתב וז"ל גרסינן בפר"ק דבבא קמא ופרק קמא דמציעא אמר אביי ראובן שמכר שדה לשמ' שלא באחריות עד שלא החזי' בה יכול לחזור משהחזי' בה אינו יכול לחזור וכולי ומפרש ר"ת דבר זה במקום שאין קונין בכסף עד שיכתוב שטר ולא כתב שטר ואם תאמר אם כן פשיטא שיכול לחזור בו משמיענו שיכול ומותר לחזור בו ואפילו עונש מי שפרע אין כאן וכולי משהחזי' בה חזקה גמורה אף על פי שלא נתן המעות ולא כתב את השטר אינו יכול לחזור וכו' ע"ש הרי דר"ת והסמ"ג גם כן סבירא להו דבחזקה קנה בלא כסף ובלא שטר וכן כתבו התוספות בקידושין דף כ"ז ע"ב גבי יפה כח חזקה בד"ה בד"א וכו' וכל שכן חזקה עם כסף והרשב"ץ ח"א סימן ט"ל כתב כיון שהם מודים ונתקיימה המשכונה ביניהם כראוי אפילו לא כתבו השטר המשכונה קיימת דשט' לראייה בעלמא ולא איברו סהדי אלא לשקרי עי"ש ואם כן לכ"ע קנה בחזקה עם כסף בלא שטר ומהרב"א בתשו' סימן י"ח הכריח שדעת הרמב"ם דבחזקה קנ' אפי' במקו' שכותבין את השטר מדכתב בהלכות מכירה דין האומר זכו בשדה לפל' וכו': ומ"מ דעת הרמב"ן וסייעתיה דבחזקה לבד לא קנה במקום שכותבין את השטר עד שיכתוב השטר ומה שהק' הרב עדות ביעקב סימן ס"ג דף קנ"ב ע"ד מדאמרינן בפרק הפרה המוכר בית לחבירו כיון שמסר לו מפתח קנה היינו דוקא אי בכספא ליקני בכסף אי בחזקה ליקני בחזקה לעולם בחזקה ובעי למימר ליה לך חזק וקנה וכיון שמסר לו מפתח כמדא"ל לך חזק וקנה משמע בהדיא דקונה בחזקה בלא כסף עיין שם נראה דלק"מ דהא תנן קרקע נקנה בכסף בשטר ובחזקה ואי בחזקה בעי כסף ל"ל חזקה הא קנה בכסף אלא דאי פירש בחזקה לבד קנה בלא כסף והכא נמי בחזק' ופי' בחזקה בלא כסף ושוב ראיתי בשיטת קידושין שתי' כן כ' עוד דה"ק אי בכסף ובמקו' שאין כותבין את השט' ליקני בכסף ואי במקום שכותבין דלא קני בכסף לחוד בהדי חזקה ודאי קני עיין שם מבוא' דס"ל דאפי' במקו' שכותבין את השטר דלא קנה בכסף לבד קנה בכסף עם חזקה וכן מצאתי למהרשד"ם חא"ה סי' קס"ד שכ' דלא אמר הרמב"ן אלא בחזקה לבד אבל בב' קניינים חזקה וכסף אין צריך שטר עיין שם וכן כתב מהריב"ל ח"א סימן פ' ומהרש"ך ח"א סי' ע"ג ונמשך אחריהם מהרח"ש חלק ראשון סימן ל"ז עיין שם מיהו הרמב"ן והריטב"א בחי' כתב וז"ל והא דרב בין אכסף בין אחזקה קאי שלא קנה באחד מהם ולא בשניהם יחד במקום שכותבין את השטר עד שיכתוב וכו' עיין שם וכתב ה' עדות ביעקב שם שכן נראה מדברי הרשב"א בתשו' שהביא מרן הב"י סי' קצ"א דבלא כסף לא קנה אע"ג דאיכא תרתי שט' וקנין עיין שם ותשו' הרשב"א היא בח"ג סימן י"ח עיין שם וכן כתב הרשב"א חלק ראשון סי' אלף נ"ד הביאו מרן הב"י בסימן ט"ל וזה לשונו אבל בשלא זכה עדיין בקרקע לא נתחייב בכלום דאי מחמת שטר המשכונות קרק' אינו נקוה בשט' לבד אלא בכסף ושט' ואם מפני הקנין שיש בשטר המשכונו' י"א דאפי' בשטר וקנין אינו קונה בלא כסף עכ"ל הרי די"א דאפי' בשטר וקנין לא קנה בלא כסף מיהו משמע דאם החזיק בקרקע קנה בלא כסף וכבר רב א' בתשו' מהרשד"ם חא"ה סי' קס"ד הביא ראיה זו דתשוב' הרשב"א וכן הר"ן הוכיח דקנין קונה בלא כסף מדאמרי' המוצא שטר הקנאה בשוק וכו' וא"א מה ראיה משם הא שטר הקנאה איכא שט' וקנין ומהרשד"ם דחה דהרשב"א לא ברירא ליה שכתב אפשר וכו' ועוד דשטר וקנין חדא מילתא היא כיון דסתם קנין לכתיבה עומד אבל בכסף ושטר וחזקה אימא לכ"ע סגי בכסף ושטר או חזקה וכסף או חזקה ושטר עי"ש ונר' לי ראיה ממה שכתב הר"ן וז"ל מכר עשר שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק באחד מהם קנה וכו' בד"א כשנתן לו דמי כולן וכ"ת כשנתן לו דמים למה ליה חזקה והא קרקע נקנה בכסף א"ל במקום שכותבין את השטר עסיקי' דאמרינן לעיל דלא קנה עד שיכתוב את השטר וחזק' זו מועלת בשטר עכ"ל אלמא אפילו במקום שכותבין השט' קנה בכסף עם חזקה אפילו דבר אחר וכל שכן שהוא קונה גוף הדבר בכסף וחזקה ואם כן עכ"ל דקנין ושט' שאני דחדא מילתא היא ולפי מה שכ' בסי' ק"ץ דבמקום שכותבין שטר לא סגי בכתיבת שטר עד שיגיע ליד הלוק' אין ראיה מדברי הר"ן דמההיא דהמוצא שטר הקנאה וכו' שמעינן דבקנין לחוד קנה דאם לא כן אמאי מחזיר לו ניחוש שמא לא הגיע השטר לידו ומצאתי להרמ"ה בפר' ג"פ סימן ט' שכתב וז"ל וכ"ת אם כן קשה הך דהמוכ' את הספינה דאמרינן אם קדם המוכר וכתב שטר ללוקח וכו' כיון שהחזיק זה בקרקע נקנה שטר בכל מקום שהוא דהא התם נמי שטרי הקנאה היא ואף ע"ג דקנו מיניה לא קני אלא בחזקה דקתני כיון שהחזיק זכה מקרק' מכלל דאי לא החזיק לא קני וכ"ת שאני מכר דקיימ"ל דאפילו כתב את השטר לא קנה עד שיתן דמים וה"ה אף ע"ג דקנו מיניה א"ה אי החזיק נמי מאי הוי הא אמרת לא קנה עד שיתן דמים וכו' אלא מסתברא דאף ע"ג דלא נתן דמים נמי קנה ודקאמרת הא קיימא לן במכר לא קנה עד שיתן דמים הני מלי בשטר דלית ביה קנין אבל היכא דקנו מניה אף על גב דלא יהיב דמים נמי קני וכו' עש"ב הרי דסבי"ל דאם לא קנה בקנין ושטר עד שיתן דמים אפילו עם חזקה דאיכא שטר וקנין וחזקה לא קנה ולדברי מהרשד"ם לא קשה מידי דאף ע"ג דבשטר הקנאה מיירי קנין ושטר חדא מילתא היא ולא קנה עד שיתן דמים אבל משהחזיק דאיכא שטר וקנין וחזקה קנה בלא דמים אלא ודאי סביר"ל דאם לא קנה בקנין ה"ה עם חזקה דאפילו בשטר וקנין וחזקה לא קנה בלא דמי' ומכל מקום מסקנת הרמ"ה דק"ס לבד קנה בלא דמים ובפרק ח"ה סימן ר"ג כתב דבחזקה נמי לא קנה עד שיתן דמים עיין שם ונראה דסבי"ל דקנין אלים מחזקה (א"ה עכ"מ בדף זה אבל בדף אחר שכתוב בו זה הל' ומדלא אתמר נמי גבי פיסקא דחזקה וכו' ונ"ל להעתיקו פה) ומדלא אתמר נמי גבי פיסקא דחזקה ש"מ דבחזק' לא צריך שטר ואפילו במקום שכותבין את השטר וכי' עכ"ל הרי דסביר"ל בחזקה דלא קנה עד שיתן דמים אבל לא בעינן עד שיכתוב השטר אפילו במקום שכותבין את השט' ואם כן למ"ד דקנין קונה בלא כסף כל שכן דלא בעי' עד שיכתוב השטר אפילו במקום שכותבין השטר וכב' כת' דברי הרמ"ה בפרק ג"פ דסבירא ליה דקנין קונה בלא כסף אם כן הקנין אלים מחזקה וכיון דאפי' בחזק' דלא קני בלא כסף לא בעינן שיכתוב שטר כ"ש דקנין דקונ' בלא כסף דלא בעינן עד שיכתוב שטר ומה שהוכיח ה' עדות ביעקב כדברי הריטב"א מהך דפרק הפרה דא"א דאפילו במקום שכותבין את השטר בכסף וחזקה יחד קנה בלא שטר אם כן לימא דאיצטריך לכסף וחזקה להיכא דהוו במקום שכותבין את השטר ע"ש ליתא דהתם פריך ליקני בכסף לבד או בחזקה אבל מסירת המפתח אינה כלום ומה שהקשה מפרק ח"ה גבי גוי שמכר קרקע לישראל וכו' שכ' המפ' דאפילו החזיק לא סמכא דעתיה אלא בשטר שמתיירא מפני הפסד ממונו דסתם גוי אנס הוא דנראה טעמא משום דגוי אנס הוא הא ישראל אפי' במקום שכותבין שטר אם נתן דמים והחזיק אמרי' דסמכ' דעתיה דלוקח עיין שם לא קשה מידי שהרי כתב הטור סי' קצ"ד וז"ל וכ' הרשב"א שהוא הדין נמי אם החזי' בו לוקח לא קנה דמ"ש חזקה מכסף דכסף בגוי ודאי קונה ואפילו הכי אמרינן שאינו קונה כאן משום דלא סמכא דעתיה עד דמטא שטרא לידיה משום דסתם גוי אנס הו' אם כן הוא הדין בחזקה עכ"ל הרי דגם בכסף לבד ול החזיק קאמר טעמא דלא סמכא דעתיה משום דסתם גוי אנס הוא והא בישראל נמי במקום שכותבים שטר לא סמכא דעתיה אלא נראה דסביר"ל דאי לאו האי טעמא דסתם גוי אנס הוא כיון שהגוי נסתלק בכסף אפי' במקו' שכותבין שטר גמר בדעתו לקנות ולא יניחנו להיות הפק' והוי כאלו פי' אם בעינא בכספא אקני כמו שהק' התוס' שם וכן כתב הרמב"ם בסוף פרק א' מהל' זכייה שאין דעתו סומכת אלא על השטר וכתב הלח"מ דסבירא לי' דמיירי במקום שאין כותבין שטר ולכך היצרך רבי' לטעם זה דאי במקום שכותבים שטר אפילו ישראל מישראל נמי עיין שם ואפשר שזה דעת הרשב"א והטור דמיירי במקו' שאין כותבין שטר אבל לפי מ"ש אפילו במקום שכותבים שטר דקונה מישראל לא סמכא דעתיה עד שיכתוב שט' אבל מגוי כיון דנסתלק והוי הפקר ודאי גמר בדעתו לקנו' והוי כאלו פי' אי בעינא בכספא אקני לכך צ"ל טעמא שאין דעתו סומכת אלא על השט' אבל בכסף וחזק' יחד ין בגוי בין בישראל א"ל דקנה אפילו במקום שכותבים שטר וגם הריטב"א דסבירא ליה דלא קנה אפילו בשט' יחד במקום שכותבין שטר הרי כ' וז"ל ובשטר מלוה שיש בו קנין או' מור"י נר"ו דדינו כשטר מתנה דמשעת קנין זכה וכולי דאם שט"ח הוא היינו שטר מתנה ואם שטר מלוה הוא כיון דיזיף וקנו מניה ולא עייל ונפיק אזוזי וגמ' והקנה וכולי וראיה לדבר מדאמרינן בב"מ המוציא שטר הקנאה וכו' ושטר משכונות גופה דארעא בתר מלוה גריר והמלוה עיקר הילכך דינה כמלוה דעלמא ומשעת קנין זכ' אלא אם כן התנה שלא יזכה עד שיגיע השטר לידו עיין שם הרי דסב"ל דאף על גב דבמכר לא קנה בקנין עד שיכתוב השטר ויגיע לידו בשטר משכונו' קנה בקנין וה"ה בחזקה קנה המשכונות דבתר המלוה גריר וכבר נתן לו הכסף איברא דבעל התרומות שער ס"ד ח"ג כתב וז"ל ומסתברא שאלו לא היה לא שטר ולא קנין האמת היה הדבר דינו שכשם שאין קרקע נקנה במלוה וכו' כך אין כאן המשכונות נקנה במלוה דמשכונות שכירות היא וכולי אבל עכשיו בדין זה שהיה בקנין ובשטר נסתלק מכאן כל ספק ובודאי שהקרקע נקנה בחליפין וכולי ואף על גב דאיכא דסביר"ל דחזקה וקנין דהיינו חליפין כשטר דמו דלא קני וכו' עד שיתן דמים וכו' עיי"ש משמע דלמ"ד דחזקה וקנין סודר לא קנו עד שיתן דמים הכא נמי לא קנה המשכונות אפילו בשני קניינים דאף על גב דשטר וקנין א"ל דחדא מילתא היא משום דסתם קנין לכתיבה עומד כמו שכ' מהרשד"ם משמע דהוא הדין בקנין וחזק' שהרי הביאו ראיה מההיא דקתני מלמדים אותם שלא יחזרו בהם כיצד כותב אני פלוני וכו' וא"א ליקני בקנין או בחזקה עי"ש ומינה דהכא נמי בקנין וחזקה יחד לא קנה דאל"כ ליקנייה בקנין וחזקה מיהו יש לדחות:

ב' דין ב' ואם מסר לו המפתח וכו' פי' ואם יעשה בו אח"ך חזקה בנעל וגדר ופרץ אפי' שלא בפניו הוה חזקה אבל במסירת המפתח לחוד לא קנה וכן הסכמת הטור ע"ש הסמ"ע וכן נראה דעת רב האיי בס' המקח שער י"ג ד' כ"ת ע"ש וכ"כ התוספות בפסחים דף ד' גבי שטרות דלא קנה במסירת המפתח וכן דעת הרשב"א בחי' בפ' הפרה ודלא כפי רש"י שם:

ג' דין ג' ונעל וכו' היינו אפי' נעילת דלת לבד בלא מפתח ומסתברא דכיון דנעילת דלת גרידא הוי חזק' וכ"ש נעילת מנעול בדלת סגור ועומדת דהוי חזקה וה"ה קביעות מנעול בדלת וכי היכי דנעילת דלת הוי חזקה פתיחת דלת נעולה אפי' בלא מנעול נמי הוי חזקה דומיא דגדר ופרץ דאמרי' תיחוד ותפתח דמשמע או תיחוד או תפתח הרמ"ה בפ' ח"ה סי' ו' עש"ב וכן כתב הריטב"א בחי' גיטין ר"פ הזורק ע"ש וכן עש"ב ועיין בב"י שכתב בתי' א' דלהרמב"ם נמי נעילה לחוד קנה וכן הסכים מהר"י באסן בתשו' סימן כ"ג לתי' א דלהרמב"ם נמי בנעל לבד קנה עיין שם אבל הדין שלמד מהרא"ש בקונה בית שהוא דר בתוכה מקודם לא קנה עד שינעול ויפתח הוא אמת וגם המפ' שתי' ההיא דתיחוד ותפתח אפשר דמודים בזה עש"ב וכן כתב מהראד"ב בס' לחם רב סימן קנ"ב דאם היה דר בה בשכירות אפי' עשה מעשה לא מוכחא מילת' אדעתא דקני' עבד ע"ש:

ד' ונעל וכולי ושלותו של אדם כמותו הרמ"ה בפרק ח"ה סי' רנ"ז ע"ש וע"י שליח גוי לא קנה דהא קי"ל דאין הגוי מישראל והישראל מגוי קונה בחזקה כמבואר בסי' קצ"ד ע"ש וכיון דאין שליחות לגוי לא קנה ועיין בהמח"א ה' מכירה סי' ט"ו וה' שלוחין סי' ט"ו:

ה' דין ח' החזקה שקונה אותה שטיחת פירות וכו' כן ע הרמב"ם וכ"כ הסמ"ג עשין פ"ב ע"ש והראב"ד השיג על הרמב"ם דהא חזקה אכילת פירות היא ואכילת פירות לא מהני אלא כנגד טענה וכו' וכ' המ"מ שכן דעת הרמב"ן והרשב"א, פ"ק דקידושין גבי עבד כנעני וכו' ובעל העיטור כ' מסתברא שאם נתן כליו ותשמישיו לתוכו הוי חזקה כדגרסי' בירוש' המוכר בית לחבירו כיון שצבר לתוכו פירות קנה וכו' וזה ראיה דברי רבי' עש"ב מבואר דס"ל דצבירת פירות לתוכו הוי כאכילת פירות וכן כתב הרמב"ן בפ"ק דקידושין דלא קי"ל כהירושלמי מה"ט עיין שם אבל הרמ"ה בפ' ח"ה סימן רנ"ז כ' וז"ל אבל אכילת פירות בחזקה שאין עמה טענה לא ואע"ג דאשכחן דומיא דאכילת פירות דקני' בנכסי חבירו אפי' בחזקה שאין עמה טענה דתנן בקידושין וכו' ואמרי' בחזקה מנ"ל אמר חזקיה דאמר קרא ושבו בעריכם אשר תפסתם במה תפסתם בישיבה וכולי והא ישיבה גבי עדי' כאכילת פירו' גבי שדה היא וכו' וגרסי' נמי בירוש' המוכר בית לחבירו כיון שצבר לתוכו פירות קנה וא"כ מאי שנא וכו' דלא דמו להדדי דישיבת ערים ובתים הנאה דמתהני' ליה מגופ' דארעא הוא וכו' אבל אכילת פירות כי קא תליש ליכא הנאה ולבתר דתליש להו לפירי כי קא מתהני ליה מנייהו ממטלטלין קא מתהני ליה וכו' והשתא דאתית להכי מסתברא דאפי' גבי בתים וחצרות כי הויא חזקה בישיבה והצעת מצעות וכיוצא דוקא בישיבה דקינה גופיה אבל בישיבת שלוחו א"נ היכא דאמר ליה בישיבה ושקיל אגרא דקמתהני לה מינה לא קני מ"ט דאגרא כאכילת פירות דמיא דמטלטלים קא מתהני ליה ואע"ג דאתי מגופ' דארעא וכ"ש זוזי דלאו מגופ' דארעא קאתו וישיבת שלוחו נמי וכו' דישיבה מידי דמתהני ליה לקונה בעי' והא לא קמתהני ליה אבל ודאי גבי נעל גדר ופרץ כיון דלאו בהנאת הקונה תליא מילתא אלא במעשה דגוף הקרקע תליא מילתא שלוחו של אדם כמותו וכו' עכ"ל הרי דס"ל דאכילת פירות לא מהניא לחזקה בלא טענה משים דבשעת אכילת פירות לא נהנה מגוף הקרקע אלא מטלטלין אבל צבר לתוכה פירות וכ"ש ישב בתוכה קנה כיון שנהנה בגוף הקרקע קנה ודוקא בישיבה דקונה אבל בישיבת שלוחו לא קנה וכן אם שכרו לאחר לישיבה השכירות הוי כאכילת פירות ולא קנה וא"כ גם בעל העיטיר שסמך על הירושלמי אפשר דמודה דלא קנה באכיל' פירו' ומבואר בדברי הרמ"ה שם דלא קנה להעמדת בהמה ע"ש הטעם אבל הרמב"ם ס"ל דהעמדת בהמה ואכילת פירות הוי חזקה וכ"כ רב האיי בס' המקח שער י"ג דף כ"ח וז"ל ואי אוקי בה חיות א"נ שטח בה פירי כדי שיחזיק בקרקע הויא חזקה כדגרסי' ואי דלי צנא דפירי לאלתר הוי חזקה וכולי ע"ש ועיין בתשו' מהר"י באסן סימן פ"ג שכ' דמה, שהחזיקו ללמוד ולהתפלל אין זה אלא אכילת פירות ולמאן דפליג על הרמב"ם לא קנה וא"כ אין מוציאין מהיורש ע"ש ולפמ"ש ש אפשר דהראב"ד ובעל העיטור לא פליגי אלא באכילת פירות אבל בישיבה קונה ואם כן מה שהחזיקו ללמוד שם הוי חזקה בישיבה ונראה דלדעת רבי' קנה באכילת פירות אפי' ע"י שלוחו ככל חזקה דמהני' ע"י שלוחו דשלוחו כמותו ומהרשד"ם סימן שע"ו כתב אי מיקרי חזקה מה שפרע לחופרי' ג"ז פשיטא לי דהוי חזקה גמורה דמ"ל חפר הוא ומ"ל חפר הם בשבילו ואפי' שהגוי לאו בר שליחות וכולי ע"ש וכן אם השכירו לאחר דשכירו' הוי כאכי' פירות קנה ואע"ג דאיכא למימר דדוקא אכילת פירות שהם מגוף הקרקע אבל שכירות המעות אין יוצאין מגוף הקרקע הרי כתב הטור בסי' ק"מ ואע"פ שעדיין לא נהנה המחזיק מפירו' זה הבית כיון שדרו בו מכחו היינו הנאת פירותיו ואפי' אם השאילו להם בחנם וכולי ע"ש וכ"כ הרשב"א הובא בס' א"ז לבתרא דכ"ט וז"ל שאין השכר פירות הבתים אלא תשמיש הבתים הוא פירותיו והרי שוכרים אלו אכלו פירותיו מחמתו ובשליחותו ואפי' השאיל לאחרים עלתה לו חזקה עכ"ל הרי דחזקה דשכירות מהני וה' הלכות יום טוב דף ט"ל הק' בדברי הרמ"ה שכ' הטור סימן ר' גבי כליו של לוקח ברשות מוכר דאם לא א"ל זיל קני אע"ג דיהיב ליה רשותו לאנוחי התם לא קנה דאם ס"ל דאכילת פירות הוי חזקה והנחת כלים הוי חזקה לקנות החצר בשאלה א"כ כל שנתן לו רשות להניח כליו דהוי כמשאיל לו מקום אמאי לא קנה כיון דקנה מקום בחצר והוי בכליו של לוקח ברשות לוקח ואי ס"ל דהנחת כלים לא הוי חזקה אם כן בדא"ל זיל קני במה קנה כיון דלא קנה מקום בחצר בשאלה דלא קניא חזקה ואכתי כליו של לוקח ברשות מוכר הוא ותי' דס"ל כדברי התוס' דבא"ל זיל קני כיון דגלי דעתיה דליקני ליה כליו נתן לו רשות להניח כליו שם אנן סהדי דהשאיל לו המקום וקונה המקום בלא שום קנין דגמ' ומשעבד נפשיה עש"ב ולא ראה דברי הרמ"ה דפח"ה שכתבתי דס"ל דאכילת פירות לא הוי חזקה אבל הנחת כלים הוי חזקה לקנות וא"כ כיון שנתן לי רשות להניח כליו שם הוי כהשאיל לו מקו' וקנה אותו בהנחת כליו דהוי חזקה:

ז' דין ט"ז חזקה בלא כסף ובלא שטר קניא וכולי הר"ן בפ"ק דקידושין כ' בשם הרמב"ן דלא קנה בחזקה במקום שכותבין את השטר עד שיכתוב שטר דלא מצינו שיפה כח חזקה מכח כסף אלא במה ששנינו בברייתא וכן כתב הריטב"א בחי' שם וה' כנה"ג בתשובות ח"ב סי' מ"ח על מי שכתב לחבירו שטר מתנה בערכאות של גוים והחזיק המקבל המתנה ג' שנים דאם הנותן הקנה למקבל בק"ס או בחזקה ולא עשה לו שטר בעש"ג אלא לראייה בעלמא קנה מיהו א"ל דה"ד למ"ד דחזקה לחודא קונה אפי' במקו' כותבין שטר אבל לדעת הרמב"ן והריטב"א והר"ן דלא קנה בחזקה לבדה במקו' שכותבין שטר ה"נ אם לא הקנה למקבל אלא בחזקה לא קנה ואוקי ארעא בחזקת מרא קמא שהוא הנותן וכן בק"ס ואפילו הקנה לו בחזקה וקנין סודר ולא כתב לו שטר בדיני ישראל לא קנה כמ"ש הריטב"א בפ"ק דקידושין דלא קנה בשניהם יחד עד שיכתוב שטר עיין שם וליתא דבחי' הריטב"א שם מבואר דה"ד במכר אבל במתנה קנה בחזקה לבדה בלא שטר עיין שם וכן כתב מהר"ם בתשובות הארוכות סימן תתק"ז על מתנה שקנה אותה בחזקה שכתב וז"ל ואי ק"ל הא דאמר רב ל"ש אלא במקום שאין כותבין שטר אבל במקום שכותבין שטר לא קנה עד שיכתוב שטר וכאן מקום שכותבין שטר הוא ולא קנה הא ל"ק דכי אמר רב במכר אבל במתנה לא ומנ' וכו' מדקאמר אי בעינא בכספא אקני ש"מ דבמכר קאמר אבל במתנה אי בשטר לחודיה או בק"ס לחודיה או בחזקה לחודא סגי עכ"ל וכן כתב בתשובות הקצרות סי' רמ"א עיין שם הרי דס"ל דבמתנה בחזק' לחודא קנה:

ח' חזקה בלא כסף ובלא שטר קניא וכו' הר"ן בפ"ק דקידושין כתב בשם הרמב"ן דלא קנה בחזקה במקום שכותבין שטר עד שיכתוב שטר דלא מצינו שיפה כח חזקה מכח כסף אלא במה ששנינו בברייתא עיין שם וכן כתב הריטב"א בחי' שם וכתב מהרימ"ט סימן ס"ה דה"נ לא קנה בחזקה בלא כסף עיין שם וכן ראיתי בתשובות מהרשד"ם חא"ה סימן קס"ד שכתב רב א' כן מהך ראייה גופה דלא מצינו שיפה כח חזקה מכח שטר אלא במה ששנינו בברייתא דאל"כ ליתני דיפה כח חזקה מכח שטר דחזקה קונה בלא כסף משא"כ בשטר אלא ודאי דשטר וחזקה שוים בזה ומהרשד"ם דחה דבריו עש"ב ונעלם מהם מ"ש הרמב"ן במלחמות בפ' האומנין דמשיכה אינה קונה במטלטלי' אי עייל ונפיק אזוזי וז"ל לפי שמצינו בקרקע שלא קנה בשטר עד שיתן לו דמים אע"פ הקרקע נקנה בשטר וכן נמי בחזקה דלא קנה עד שיתן לו דמים היכא דעייל ונפיק אזוזי וכו' וכיון שכן אף משיכה במטלטלי' אא"כ נתן לו מעותיו הואיל עייל ונפיק אזוזי דלא עדיפא משיכת מטלט' מחזקת קרקעות אלא ודאי לעולם אין משיכה מועלת אלא כשזקפן עליו במלוה וכו' וכן השיב הראב"ד ושוב מצאתי לרב האי גאון תשו' מפורשת בענין זה וכן אמרינן דמטלטלי' שמשכם לוקח או שקנאם בחליפין אי קא עייל ונפיק אזוזי לא קנה וכן בקרקע לא מהניא חזקה וקנין כדעייל ונפיק אזוזי וכן כתב אף בעל הלכות ראשונות עכ"ל הרי דס"ל דחזקה וחליפין אי לא עייל ונפיק אזוזי קנה ודוקא בעייל ונפיק אזוזי לא קנה אבל בשטר אפילו לא עייל ונפיק אזוזי לא קנה וכן כתב בהדיא הרמב"ן בחי' בפרק קמא דקידושין עיין שם אם כן דעת הרמב"ן דחזקה קונה בלא כסף ודוקא במקום שכותבין שטר לא קנה בחזקה עד שיכתוב שטר וכתב מהראד"ב בספר לחם רב סי' קמ"ב דהרמב"ן יחיד בדבר ואין המוחזק יכול לומר קיימא לי כוותיה ולא ראה דהריטב"א נמי סברא ליה הכי וכן כ' מהר"ם בתשוב' הארוכות סימן תתק"ז על מתנה שקנה אותה בחזקה וזה לשונו ואי ק"ל הא דאמר רב לא שנו אלא במקום שאין כותבין שטר אבל במקום שכותבין השטר לא קנה עד שיכתוב שטר וכאן מקום שכותבים שטר הוא ולא קנה הא ל"ק דכי אמר רב הכי במכר אבל במתנה לא ומנ"ל הא וכולי מדקאמר אי בעינא בכספא אקני ש"מ דבמכר קאמר אבל במתנה אי בשטר לחודיה או בקנין לחודיה או בחזקה לחודא סגי עכ"ל וכן כתב בתשובות הקצרות סי' רמ"א ע"ש הרי דמהר"ם ס"ל דבמכר לא קנה בחזקה עד שיכתוב שטר ובודאי דיכול המוחזק לומר קי"ל:

תוכן העניינים

ערך השולחן חושן משפט חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה