אור ברסלב

ערך השולחן חושן משפט חלק ג· רבי יצחק טייב

סימן קצא

סימן קצ

א' דין א' אף על פי שאין עדים כלל ראובן שכ' שטר מתנה לשמעון על קרקע וקנו ממנו וכתבו לו את השטר ואחד מהעדים קרוב חתום בשטר ורצה ראובן לחזור אפילו הוא מודה בקנין הדין עמו דבשלמא אם אמר קנו ממני שדה שנתתי לו שדה פלו' שאף ע"פ שהעדים פסולים כיון שהוא מודה שקנו ממנו זכה אבל הכא שאמר כתבו לו שטר מתנה ועל ידי השטר יזכה בשדה לא גמר להקנותו אלא על ידי השטר וחספא בעלמא הוא כיון שהוא מזוייף מתוכו ואם אמר קנו ממני שנתתי לו שדה וכתבו לו שטר מתנה אין השטר אלא לראיה בעלמא ואפי' נמצא פסול לא בטל' המתנ' כיון שהוא מודה בקנין וזהו אמת וצדק הרדב"ז ח"ב סימן תפ"א עיין שם ובזה ניחא מה שכתב הטור בסימן ס"ו סעיף כ"ב והם דברי בעל התרומות שער נ"א ח"ד ופסקו מרן בסי' ל"ז סי"א ובסימן ס"ו ראובן שיש לו שטר חוב על שמעון ונתנו ללוי בכסף ומסירה והיה שמעון אחד מעדי המתנה פסול עיין שם ושוב ראיתי להרב כנסת הגדולה בסימן רמ"א אות י"א שהאריך עיין שם ודלא כהרב משחא דרבותא סימן קכ"ג עיין שם:

ב' דין ב' במה דברים אמורים במוכר שדהו מפני רעתה וכו' וכן כתב הרמב"ם בפ"א מה' מכירה והסמ"ג עשין פ"ב עיין שם במ"מ ונראה דגרסי' בפח"ה דף נ"א רב ביבי מסיים בה משמיה דר"נ במתנ' בקש ליתנה לו וכן גירסת הרמ"ה סימן ר"ג עיי"ש וכן כתבו הר"י והרשב"א בש"מ שם וז"ל המוכר שדהו מפני רעתה קאי ולאו למימרא דבמתנה בקש ליתנה לו בלא דמים וכו' אלא הכי קאמר בלשון מתנה בקש ליתנה לו כדי שיקנה הלוקח מיד בשטר ולא יוכל לחזור בו ולמה כתב לו בלשון מכר כדי ליפות את כחו מפני האחריות וכו' ושמע מינה דבמכר נמי אף על פי שאינו מוכ' שדהו מפני רעתה היכא דכתב לו לשון מתנה קנה בשטר בלא דמים דהכא נמי כמאן דפריש ואמר תקנה בשטר כדין מתנה כיון שכתב לו לשון מתנה עכ"ל וז"ל רב האי גאון בספר המקח שער י"ג הדרך השני שהשטר קונה לבדו כגון שמכר שדהו מפני רעתה וכו' כדגרסי' בשטר כיצד וכולי ואסיקנא במוכר שדהו מפני רעתה ואמר רב אשי במתנה בקש ליתנה לו ולמה כתב לו לשון מכר כדי ליפו' את כחו עיין שם נראה דסבירא ליה דרב אשי מפרש טעמא דמוכר שדהו מפני רעתה דקנה דמשום במתנה בקש ליתנה וכו' כמו שכתב המ"מ עיין שם והלח"מ הק' דאם כן אמאי אמר ולמה כתב לו לשון מכר כדי ליפות את כחו ת"ל דקנה מפני שהוא נתנה לו במתנה בלא הכי ודוח' לומר דל"ג כן עיין שם ומדברי רב האי משמ' דרב אשי מפרש דרב המנונא וגריס ולמה כתב לו לשון מתנה כדי ליפות את כחו אבל ראב"ן דף קל"ד ע"ב כ' וז"ל אבל מוכר שדהו מפני רעתה קנה אף על פי שלא נתן דמים ולא מצי למהדר ואם במתנה רוצה ליתן וכת' לשון מכירה וכולי קנה אף על פי שלא נתן כלום וכגון דידעי סהדי במתנה בקש ליתן לו וכו' עיין שם מבואר דסבירא ליה דרב אשי אוקמתא אחרת קאמר דבמתנה רצה ליתן וכתב לשון מכירה ואפילו הכי קיימא לן דמוכר שדהו מפני רעתה קנה אם כן אפשר שכן דעת רש"י והרמב"ם כמו שכתב מרן בכ"מ ובב"י עיין שם:.

ג' לא קנה עד שיתן הדמים וכו' ואפילו מכר הלוקח חפציו בזול יכול המוכר לחזור ואינו חייב לו מה שהפסידו במכירת החפצים שהרי כתב הטור בסימן קע"א סל"א בשם הרמ"ה וז"ל ואם טען נתבע לא בעי' למטרח בתר זוזי וכולי הדין עמו דילמא אזיל ומזבין ליה בזול והדר ביה תובע אדינא דגוד או איגוד ע"ש משמע דיכול התובע לחזור אפילו הלך חבירו ומכר חפציו בזול כדי לאגוד ואין התובע חייב לשלם מה שהפסיד הנתבע כמ"ש ה' בית דוד סימן ק"ז ע"ש וכן משמע מדברי הגאונים בתשו' כמ"ש בסימן פ"ב ס"ג ע"ש וכן מוכח בהדיא מפ' האומנים גבי מי שמכר שדה לחבירו באלף זוז ונתן לו מעות מאתים זוז מהם בזמן שהמוכר חוזר וכולי מגביהו מן העידית וכו' רב אחא בריה דרב איקא אמר אפילו תימא מעידית דנכסיו סתם מאן דזבין ארעא באלפא זוזי אוזיל ומוזיל ומזבין נכסי' והו"ל כנזק וכו' וכ' התוס' ל"ד מזיק שהרי אינו משלם אלא כפי המעו' שקיבל אלא קצת דימוהו למזיק ליטול חובו מן העידית ע"ש אלמא אינו חייב מה שהפסידו אלא דנוטל חובו מן העידית אבל אם לא נתן לו מעות אינו חייב כלל והרא"ש והטור בסימן ק"ץ פסקו כן אבל אנן קי"ל דאפילו נתן לו מעות לא עשאוהו כמזיק ליטול חובו מן העידי' ע"ש בב"י ועיין בה' פנים מאירות ח"א סימן פ"ב:

ד' לא קנה עד שיתן הדמי' ואם התנה שיקנה בשטר לבד אין יכול לחזור דכל תנאי בממון קיים כמ"ש התוספות רי"ד והרמב"ן והרשב"א והריטב"א בחי' לקידושין וכבר ה' עדות ביעקב סי' ס"ג וה' בית דוד סי' ק"ה השיגו על מהריב"ל ומהרימ"ט עיין שם ומהרנא"ח ח"ב סימן ב' פי' כן דברי התוס' בבתרא דנ"א בד"ה למה וכו' וז"ל. ועי"ל דנ"מ דמ"ש בלשון מתנה שא"ץ ליתן דמים מיהו ק' לטעם זה דאמאי בעי בשטר באיקני סגי ר"ל אפילו לא כתב רק לשון מכר וא"ל דאיקני בשטר בלא נתינת דמי' סגי וכן מצאתי דין זה בדברי ר' ישעיה עיין שם ונעלם מכולם דברי רב האי בס' המקח שער י"ג דכ"ו ע"ב וז"ל הדרך הא' שהשטר קונה לבדו כגון שפי' לוקח למוכר וא"ל בתחילה אי בעינא בכספא אקני אי בעינא בשטרא אקני אי פריש פריש וכו' הדרך הב' שהשטר קונה לבדו כגון מכר שדהו מפני רעתה וכ' לו את השטר קנה מיד בנתינת השטר לבדו וכו' עכ"ל הרי אפילו במכר שדה טובה בשטר אם התנה שיקנה בשטר לבדו קנה מיד וכן כתב בעל העיטור דמ"ב ע"ש ונראה דה"ה אם מחל לו המעות קנה בשטר כמ"ש בסי' ק"ץ דאם מחל על כתיבת השטר קנה למפרע במעות עיין שם ומה שהק' מהר"ש הלוי סימן מ"ז דא"כ פריך לשמואל מדתני' כיצד בשטר וכו' אימא דמיירי בפי' שיקנה בשטר לבד עיין שם לק"מ (א"ה עכ"מ ואח"כ מצאתי מיהו וכולי) מיהו ה"ד בשטר קנין כיון דמועיל לקנות במתנה או במוכר שדה רעה אבל בשטר ראיה דלא קני כלל לא מהני תנאי וכן נראה מדברי הר"ן והריטב"א כמ"ש ה' בית דוד שם עש"ב וכן כתב בהדיא הרשב"א בתי' שם וז"ל ולענין שטר איכא דמ"ד דהני שטרי דידן שטרי ראיה הם ולא שטרי קנין וכולי וא"נ פירש אי בעינא בשטרא אקני וכתב לו בשטר בזה לא קנה וכולי עיין שם וכן מוכח בהדיא מדברי הר"ן שכתב ושמעתין מוכחת דבשטר קנין עסיקי' מדאמרינן אי בעינא בשטרא אקני וכולי ע"ש וכן כתב הרמב"ן בחי' במתני' דבהמה גסה נקנית במסירה וכו' וז"ל הריטב"א בחי' לשם והוי יודע שכ"מ שאמרו חכמים שאין קנין מן הקניינים קונה אע"פ שפי' המוכר והלוקח שיקנה בו אינו קונה:

ה' אם הקנה לו קרקע בחוב שחייב לו המוכר וכתב לו שטר מכורה לך קנה בשטר דודאי גמר להקנותו לו במה שחייב לו כבר וכן כתב הרשב"א בתשו' הביאה הב"י הסמ"ע וכן כתב המ"מ בפ"ז מה' מכירה עיין שם וכן כתב הריטב"א בחי' וז"ל וכת' וכי נתן לו דמים ל"ל למקני בשטר ליקני בכסף וכו' א"נ בשנתן לו דמים שאין ראוים לקנות כגון מלוה דאע"ג דלא קני בכסף קני בשטר הקנאה אם פרע לו כל הדמים וכולי ע"ש וכה"ג כתב הרמ"ה בפח"ה סימן רי"ז וז"ל מהא שמעי' דההיא דקני כ"ש נעל וגדר ופרץ כל שהו בפניו הרי זה חזקה במכר קאי אלמא במכר נמי קני בחזקה ודוקא במוכר שדהו מפני רעתה א"נ כגון דהו"ל ללוקח זוזי גבי מוכר ולקח ממנו שדה זו בהלואתו דאע"ג דלא קני בהני זוזי דהלואה לא קני במכר כדמוכח בקידושין כיון דלא מחסר' זוזי גוביינא קני בחזקה וכו' עכ"ל הרי דס"ל לא קנה בחזקה עד שיתן דמים כמו בשטר וכ"כ בסימן ו' וסימן ר"ג ואפ"ה אם היה חייב לו מעות קנה בחזקה וה"ה בשטר וכן מוכח בתוס' בקידושין דכ"ז בד"ה בד"א וכולי וז"ל וא"ת ומאי קאמר יפה כח חזקה מכת כסף והלא חזקה אינה מועלת בלא כסף וכולי והר"ש מאייבר"א פי' שנתן דמים כולן כגון שהמוכר היה חייב ללוקח מעות והשתא ניחא דבאותם מעות לא היה קונה וכו' ובהא איכא יפה כח בחזקה שקונה בלא כסף עכ"ל נראה דס"ל דקנה בשטר אפילו במלוה דלא קתני יפה כח חזקה מכח שטר אלא דקנה הכל בחזקה דא' מהם לאפוקי שטר דאם כתב שטר על א' מהם לא קנה הכל הא לא"ה קנה בשטר בלא כסף בעין וכן נראה לי ראייה מהירושלמי פ"ק דקידושין דר' ירמיה ס"ל דלא קנה בשטר עד שיתן דמים ור' יונה ור"י ס"ל אפילו לא נתן כסף קנה מתני' מסייע' להו מכר לו עשר שדות כא' כיון שהחזיק בא' מהם החזיק בכולן אבל אם (עכ"מ והלשון חסר) ומדברי בעל התרומות שער ס"ד ח"ג מוכח דלא קנה בשטר עד שיתן דמים ולא מהני במלוה כתבתי דבריו בסימן ק"ץ וכן כתב בעל העיטור בדיני אגב ד' ז' ע"ד ובדיני אפותיקי דמ"ב עיין שם וכבר ה' משנה למלך פ"ז מה' מכירה תמה על בעל התרומות עיין שם ומ"מ נר' דנקיטי' כדעת הרמ"ה. והרשב"א והריטב"א וכן נראה דעת התוספות כמו שכת' מיהו ה"ד בשטר קנין אבל בשטר ראייה לא קנה דאם במעות הלואה אין קרקע נקנה במלוה ואם בשטר אין קרקע נקנה בשטר ראייה וכן נראה מדברי הר"ן והריטב"א בפ"ק דניטין גבי שטרות העולים בערכאות של גוים עיין שם באורך וגם למאי דקיימא לן דשטרי דידן שטרי קנייה הם מכל מקו' בלשון הודאה כעין שלנו שכותבים בפנינו הודה פ' שמכר וכולי הוו שטרי ראייה כמבואר בדברי הר"ן פ"ק דקידושין וכמ"ש ר' בצלאל בתשובות סי' ל"ד ומהרשד"ם סימן רכ"ה וסימן רס"א ומהרח"ש ח"א סימן ל"ג ע"ש וכן כתב הסמ"ע סימן ע"ש וא"כ אם הקנה לו קרקע בחוב וכתב לו שטר ראייה לא קנה ומהרש"ך ח"ב בנוספות סי' כ"ד כך כתב בלשון אפשר ונסתפק בדבר עיין שם ולי פשוט דלא קנה וכבר השיגו מהרח"ש ח"א סי' ל"ג וכן ראיתי לה' כנה"ג בתשובות סי' ר"ט דף רס"ב וה' בית דוד סימן ק"ע עש"ב אבל ראיתי להמבי"ט ח"א סי' רמ"ט שכ' במתנת קרקע אגב קרקע דאם כתב שטר קנה אפילו לדעת הרא"ש דשטרי ראייה הם ומדמי לה למקנה לו שדה בחוב דאם כתב לו שטר קנה עיין שם נראה דסבירא ליה דאפי' כ' שטר ראיה קנה בחוב ונראה דלמאי דקי"ל דהקונה במלוה הוי כמי שנתן דמים ובקרקע קנה כמו שפסק הרמב"ם ומרן בסי' ר"ד עיין שם א"כ אפילו במקום שטר ראייה קנה במלוה ובשטר אבל למ"ד דבמלוה לא קנה אם כתב שטר ראייה לא קנה אלא בשטר קנין:

ו' ואמר המגיה מצאתי כתוב דף א' דשייך לסי' קצ"א וז"ל ומהראד"ב וכולי ולא מצאתי תחילת הלשון ולא נמנעתי מלהעתיקו) ומהראד"ב בס' לחם רב סימן קנ"ג נסתפק אם זקף עליו הקונה במלוה ומסר אפותיקי דא"ל דלא אמרי אלא נתינת דמי' משמע דכל דלא מטא לידיה לא סמכא דעתיה ובעל העיטור כתב בריש מאמר ג' ירושלמי בשטר ע"מ שלא ליתן אבל ע"מ ליתן כסף לא קנה עד שיתן כסף ש"מ דמים היינו כסף ע"כ ונ"ל כוונתו בדמי' שאמרו בכל מקו' לא תימא שוה כסף דכיון שנתן לו שוה כסף אע"פ שעשה עמו ליתן כסף מהני ומקרו דמים אלא צריך שיתן לו כסף ממש וטעמא משום דמי שמוכר קרקע הוי מפני שדוחק למעות צריך שיתן לו מעות ולא דבר אחר עיין שם ולא ראה דברי הר"ן בפ' מי שהיה נשוי שכתבתי בסימן ק"ץ דין ב' ס"ז דס"ל בהדיא דאם זקף עליו במלוה הוי כפירעון וכן נראה מדברי הרמב"ן במלחמות בפ' האומנים ע"ש ומה שפי' הירושלמי דע"מ ליתן את הכסף לא קנה עד שיתן הכסף דלא מהני שוה כסף אלא כסף ממש מהרימ"ט בחי' על הרי"ף ריש קידושין נסתפק אם נתינה בע"כ מהני אפילו בשוה כסף כגון שאמר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שאתן לך מאתים זוז ונתן לה שוה כסף והיא אינה רוצה מהו א"נ הלוהו על השדה וא"ל אם אין אתה נותן לי מכאן ועד י"ב חדש הרי היא שלי ובא ליתן לו שוה כסף עיין שם וה"נ במכר קרקע ע"מ ליתן כסף ונתן לו שוה כסף מדעתו ודאי קנה (א"ה עכ"מ): ז' דין ג' שטרי דידן שטרי קנין הם כן הוכיח בעל העיטור במאמר ג' והנ"י בפרק ח"ה וז"ל מכאן דקדק בעל העיטור דשטרי ראיה שאדם כותב מכרתי שדה פ' לפ' יש בו קנין כאלו כתב שדי מכורה לך דאי לא מאי קו' דילמא בשטרי ראייה וכו' וכן דעת הרמב"ן אלא שהרא"ה חולק ע"ש ומהרש"ל בתשו' סימן ב' דחה ראייה זו והסכים דשטר קנין ה"ד שדי מכורה לך וכן נראה דעת הרמב"ם עיין שם אבל הרדב"ז חלק שני סימן נ"ט כ' כיון שהרשב"א והר"ן כת' דברי בעל העיטור סתם משמע דהכי ס"ל ואין לזוז מדבריהם עי' שם וז"ל הרשב"א בחי' לקידושין ד' כ"ו ולענין שט' איכא מ"ד דשטרי דידן שטרי ראייה הם וכו' ושטרי קנין כגון שכתב שדי מכורה לך שדי נתונה לך וליתא מדאמרינן בפרק חזקת הבתים וכו' ואף על פי שיש לדחות ראיה זו כך נראים הדברים שאף על פי שאינו כתוב והריני מוכר לך אלא ומכרתי לו לאו שט' הודאה הוא אלא שט' מכר וכו' וכההיא שאמרו בגיטין פרק השולח נתתי שדה פ' לפ' וכולי ואמרינן עלה וכולן בשטר וכולי ואם מדין הודאה אין צריך לשטר מיהו יש שמפ' שם דאקננהו לו נתונה לו קאי אבל נתתיה לו אין צריך קנין וקנה מדין, הודאה והא' עיקר עכ"ל וכן הוכיח הר"ן בפ"ק דקידושין מההיא דפ' השולח וסיים וכן דעת בעל העיטו' והרשב"א ע"ש הרי דהרשב"א והר"ן ס"ל בהדיא דאפי' בשט' שכתו' בלשון עבר מכרתי לו הוי שטר מכר וקנה בו וכן כת' הרמ"ה בפ' חזקת סימן כ"ג עיין שם א"כ דעת בעל העיטור והרמ"ה והרמב"ן והרשב"א והר"ן דאפילו בו לשון עבר הוי שטר קנין וכן כ' הרשב"ץ ח"א סימן י"ג ח"ג סי' בכ"ה והרשב"ש סי' רע"ט עיין שם ומדברי הרדב"ז מוכח בהדיא דאפי' בלשון כנ"ד שכ' בשטר אנו מעידים איך מכר פ' לפ' בית פ' וכו' הוי שט' קנין אבל הרדב"ז סימן תרל"ד כ' דשטר ראייה כשטרות שלנו אין קונים בהם עיין שם וכן כתב הרשב"ץ בתשו' שם דשט' בלשון העדים פ' מכר לפ' אינו מועיל לקנות ומהריק"ש בתשו' בס' אהלי יעקב סימן ג' כ' דשטרות שלנו שכותבין כך בפנינו מכר פ' וכו' גרע משטר הודאה ולכ"ע לאו שט' קנין הוא עיין שם ובאמת בדברי הר"ן והמ"מ שהביא מרן הב"י סי' ק"ץ מבוא' דשט' הודא' כעין שלנו שכותבין בפנינו הודה פ' שמכ' וכו' הוי שט' ראייה וכ"כ מהרשד"ם סימן רכ"ה וסימן רס"ה עיין שם וכן נראה דעת מרן סימן ס"ו דין י"ד שפסק דשטר ראייה אינו נקנה בכו"מ דמיירי בשטר שהוא בלשון העדים ע"ש בהש"ך ס"ק מ"ה:

ח' דין ד' הלוקח נאמן כ' מהרימ"ט סימן ס"ו וז"ל ואי ק' כיון שהמקח תלוי במעות והתנאים בקום עשה נימא על הלוקח להביא ראיה שקיים התנאי כי היכי דאמרינן בפר' מי שאחזו על מנת שתתן לי ר' זוז וכו' והעלה הר"ן דהאו' לחבירו הריני נותן לך סך כך וכך על מנת שתעשה דבר פ' על המקבל להביא ראיה שקיים תנאו ויש לימר דשאני תנאי מפורש מהיכא שאינו מפורש דהיכא שפי' בהדיא על מנת כך לוקח מזהר טפי לכתוב בשטר והעד עדים מאחר שיודע שהשטר מפרש שהמכר היה על תנאי ואינו מוחז' במכר עד שידעו העול' בקיום תנאו אבל תנאי זה אינו מפורש ואינו קנאי גמו' הוא אלא מסתמא הוא דלא ס"ד דמוכר עד שיקבל דמיו וכו' הילכך אדם עשוי לפרוע שלא בעדים שיסבור שכב' הוא מוחז' בשדה וכו' עיין שם וז"ל הרשב"א בתשובותיו ח"ב סימן רמ"ו ואלו זה תנאי גמור על מנת שתתן לי כך וכך בזמן פ' וכו' בודאי היה הלוקח צריך להביא ראיה שנתקיים התנאי וכו' אלא שהדבר כמו שהתנה עמו בדברי מכר הוא ולא תנאי ממש וכיון שכן הלוקח נאמן לומר שנתן ואם נפשך לומר מ"מ כיון שהיה הקרקע של שמ' מתחילה ועל דעת שיתן לו ראובן דמיו מכרו לו כל שלא נתן אין הקרק' שלו וא"כ על הלוקח להביא ראיה שנתן דמיו ושקנה לו את הקרקע לא היא שהמכר מכר גמור והדמים חוב עליו כמלוה על פה הם עליו וכאותה שאמ' בפר' קמא דבתרא וכו' עיין שם הרי בהדיא דהאי טעמ' דנאמן משום דאינו תנאי אלא דהמכר גמור הוא והדמי' חוב עליו כמלוה על פה ונראה לי ראיה מהירושלמי שכ' הר"ן בפר' האימר וז"ל הגיע זמן הוא אומר נתתי והיא אומרת לא נטלתי אמר רבי בון מכיון שמבקש להוציא סמפון מידה עליו להביא ראיה פירוש סמפון שטר התנאי הגע עצמך דלא הוה סמפון אלא ס' כלומר שלא היה שם שטר על תנאי אלא שהתנאי הוא ע"פ אמר ר' יוסי מכיון שמבקש לאוסרה עליו להביא ראיה כלומר בתנאי שהוא בקום עשה הגע עצמך שנכנסה בתוך סמפון כלומ' שנשאת בתוך זמן זה שאמר לה שיתן לה ר' זוז אתא עובדא קמיה דרבי אבהו וא"ל זיל הב לה כלומר בא מעשה לפני רבי אבהו באחד שנכנס בתוך זמן התנאי והוא אומר נתן והיא אומרת לא נטלתי והיה מחייבו ר' אבהו לבעל להשלים תנאו וכו' שכיון שנכנסה לא כל הימנו לחזור בו שמשעת כניסה מסתמ' בטלו התנאי לענין שלא יהיו הקידושין תלוין בו כדי שאם לא יתקיים לא תהא בעילתן בעילת זנות ומיהו נעשו הדמים מלוה וכו' ומיהו כי אמרינן דאינו נאמן לומר נתתי דוקא תוך זמן התנאי דהו"ל כאומר פרעתיך בתוך זמני אבל לאחר זמן התנאי כיון שאינו אלא כתוב אצלו נאמן לומר פרעתיך וכולי עכ"ל הרי דבתנאים שאינו מבטל המעשה הוא חוב בעלמ' נאמן לומ' פרעתיך אחר הזמן אבל בתנאי שהמעשה תלוי בו דאם לא נתקיים בטל המעשה משמע היה בלא שט' אלא תנאי ע"פ אינו נאמן לומ' קיימתי בלא ראיה דה"ד אם יש עדים על תנאי אבל אם אין עדים על התנאי נאמן לומר קיימתי במגו דאי בעי אמר לא היה תנאי ואף על גב דלא אמרינן מנו להוציא:

ט' כתב הרשב"א בתשו' סי' תקצ"ז דמטלטלי' נקנין באגב ובחליפין ובמשיכה ובהגבהה זולת בשטר לבד דאין נקנין כדאמרינן בהמוכר את הספינה עיין שם וכן כתב בתשו' חלק שני סימן רי"א וכן כת' מרן בתשו' בספר אבקת רוכל סימן פ"א עיין שם וכן כתבו התוספות בכתובות ר"פ הנושא בד"ה לבן ננס וכו' עיין שם ומהרשד"ם סי' ש"ד הוכיח מפ"ק דקידושין דאמ' ותנא דידן מילתא דליתא במטלטלין לא קתני ע"ש הרי דבמטלטלין לא שייך שטר עיין שם וכן תנן בהדיא שם נכסים שיש להם אחריות נקנים בכסף ובשטר ובחזקה שאין להם אחריות אין נקנים אלא במשיכה וכולי אלמא אין נקנים בשטר אלא במשיכה וכולי וכן כתב מהר"ם מפדווא סי' נ"ב עיין שם וכן אמרי' בהדיא בקמא דע"ט עיין שם ברש"י וכן ראיתי לראב"ן בתשו' סי' ק"י עיין שם וכתבתיו בסי' ק"מ דין ה' עיין שם באורך והרמ"ע בסימן נ"ד נדחק אדאמרי' בפרק י"נ שכיב מרע שאמר כתבו ותנו מנה לפ' ומת אין כותבי' ונותני' לו שמא לא גמר להקנות אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה דחדא ועוד קאמר עיין שם וכבר כתב הרמ"ה שם סי' קע"ג וז"ל וכ"ת אי לא גמר להקנותו אלא בשטר דאפי' כתבו ויהב ליה מחיים נמי לא קני דמנה מטלטלי' הוא ומטלטלי' לא מקנו בשטר כדאית' בהדיא בפרק קמא דקידושין וכו' לא תק"ל דהיכא מטא שטרא לידיה מחיים כי קני לאו בשטרא קני אלא בתקנתא דרבנן דתקינו ליה למיקני באמירה בעלמא הוא דקני דאף ע"ג דלא גמר להקנותו אלא בשטר לאו למעקרא לתקנתא דרבנן לגמרי קמכוין דלא למעקרא באמירה כל עיקר אלא גרועי גרעיה לקניינה דאמירה במקצת דלא מקני אלא בהדי שטרא דאשתכח דכי קני באמירה הוא דקני בתקנתא דרבנן ושטר דתנאה בעלמא כמאן דאתני דלא ליקני עד דמטי שטרא לידיה וכולי עיין שם באורך ונראה דהא דמי דהוי כאומר זכו בשדה לפלוני ע"מ שתכתבו לו את השטר שכת' הטור ומרן סי' רמ"ג ס"ז דאפי' כתבו לו השטר כל זמן שלא מסרו לידו חוזר דע"מ שתכתבו ותתנו לו קאמר אבל הרמ"ה בפ' הספינה סימן כ"ט וסימן ל' כ' דאם כתבו לו השטר ולא מסרו לו אינו חוזר בשדה דהתנאי נתקיי' בכתיבת השט' עיין שם והכא נמי אפי' לא הגיע השט' לידו מחיים אם נכתב השטר קנה (א"ה עכ"מ ואח"ך מצאתי כתוב ומ"מ) ומ"מ הרי הרמ"ה והרשב"א ומהר"ם ס"ל דאין מטלטלי' נקני' בשטר וכן הוכיח הרשב"ש בסי' ע"א וכן כתב מהר"ם אלשיך סימן ט"ל וכן כתב הטו' סימן קל"ג בשם בעל העיטור דמטלטלי' העשוים להשאיל ולהשכי' אפי' היו ביד המחזיק ג' שנים לא תועיל חזקתו דכיון דמטלטלי' לאו בני שטרא נינהו לא שייכא חזקה וכן כתב הר' יונה עיין שם והכי אמרי' בבתרא דף ל"ג ע"ב שטרא למטלטלי' לא עבדי אינשי ע"ש (א"ה מצאתי כתוב בדף אחר כ' הרא"ש) כ' הרא"ש בפ' הנושא גבי חייב אני מנה לך בשטר וכו' וז"ל וא"ל איך מתחיי' בשט' זה הא אין מטלטלי' נקנים בשטר דהואיל וטרח וכו' גמר ומקני דמטלטלי' המיוחדים אינן נקנים אלא במשיכה אבל שעבוד וחוב מהני בשטר עיין שם (עכ"מ):

יו"ד כתב הרשב"ש סימן ע"א דאם מכר מטלטלי בשטר אי שמיט ואכיל אין מוציאין מידו כמ"ש במוכר שט"ח לחבירו ולא א"ל קני לך הוא שעבודיה וכולי בסימן ס"ו סי"א עיין שם:

תוכן העניינים

ערך השולחן חושן משפט חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה